בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 27.12.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*הקדמת ספר הזוהר, אותיות דרב המנונא סָבָא*

1. מאמר האותיות הוא מאוד חשוב, כי הוא מסביר לנו מהן התכונות שעל ידן אנחנו מתקיימים, שהבורא על ידן מנהל אותנו, מפתח אותנו, ואנחנו צריכים להידמות לתכונות האותיות ולראות במה הן טובות, רעות, ישרות או עקומות. כמו האות פ', ונראה עכשיו אות ע', במה היא בסדר ולא בסדר.
   
   אנחנו צריכים להבין יותר למה הבורא ברא את העולם בכוחות כאלה שבצירופם נותנים לנו את צורת האותיות. לא שהאות קיימת בפני עצמה, אלא זה צירוף של כוחות, והוא סה"כ מצייר לנו חסרונות או יתרונות של האור השחור על האור הלבן. כך הבורא מנהל את עולמו.

2. *יש כאן ענין של הוספת תכונות מ-אות ל-אות, של חיבורים בין האותיות, וכך הם מתקיימים. כל אות לא יכולה להיות המשפיעה הגדולה, הקובעת, אלא רק בשורת האותיות האחרות*.

3. בזמן הנפילה אין לנו על מי להישען, אלא רק על האות ס', על התכונה הזאת שבעצמה היא אות שלמה ויכולה להאיר לנו אור שלם, אפילו במקרים שאנחנו ללא כוחות והבנה מה לעשות ואיך בזמן נפילה. אנחנו בכל זאת יכולים למצוא בתכונה שנקראת ס' שילוב כוחות שיכולים להעלות אותנו, לחזק אותנו, לחבר אותנו לעליון.

4. ש: למה האותיות מנסות לשכנע את הבורא שהבריאה תהיה דרכן?
   ר: כי כל אות ואות זה אוסף של כוחות שרוצים להשתתף בתיקון, ובמיוחד לגרום לגמר התיקון. *כל אחת מהן, מפני שהיא אוסף של כוחות, רוצה להראות שיש לה כוח לתקן את העולם לגמר התיקון. כאן היא עומדת מול הבורא, מול אור האינסוף, האור השלם, ומתגלה שהיא לא מספיק חזקה לזה, שיש לה ליקויים כלשהם, ולכן היא צריכה לעבוד לא לבד אלא בהשתתפות עם האותיות האחרות. לכן האות צריכה לחזור לשורת האותיות ולעבוד יחד איתן*.

5. במשך זמן התיקון, נצטרך את כל האותיות, וודאי שכל אחת מהן תעשה את שלה, כמו שאנחנו רואים בספר תורה את שורת האותיות, מספר האותיות. אנחנו יודעים את המספר שלהם, אנחנו יודעים איך לכתוב אותם, יש חוקים מיוחדים איך לכתוב כל אות ואות. כל זה כדי שנבצע בדיוק את הכוחות ששייכים לאותם הסימנים שנקראים אותיות, ואז אנחנו כך מבצעים את התיקון.
   
   כתוב שאנחנו צריכים לכתוב באור השחור על רקע אור הלבן, כלומר אנחנו לא בורחים מהרצון לקבל שהוא שחור, אלא כותבים על רקע האור הלבן. אנחנו נמצאים בכתיבת כל אות ואות ודווקא ע"י השחור אנחנו מבטאים את הקשר המיוחד בין חושך לאור, ואז בסופו של דבר חשיכה כאורה יאיר. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לכן יהיה מקום גם לנבראים שיתקיימו באור הלבן, אפילו שהם הפוכים ממנו.

6. ש: מה ללמוד שאותיות רוצות שהעולם ייברא באמצעותן?
   ר: האותיות רוצות להשתמש בתכונות שלהן לתיקון, להיות כמה שיותר קרובות לבורא. לכן כך הן פונות לבורא ומבקשות ממנו שייקח אותן לשימוש. אלה כוחות ומדובר על הטבע של הכוח ולא שבאמת יש אותיות שכך פועלות על בני האדם או על משהו. אלא אלו תכונות שקיימות בטבע ואנחנו יכולים את התכונות האלה לקבל מהבורא ולממש אותן.

7. כל התהליך הרוחני מסופר בתורה, מהאות הראשונה, אות ב', ועד האות האחרונה, אות ל'. *אנחנו צריכים לקרוא את כל התורה, לנגן אותה בתוכנו, לשחק ולהעביר דרכנו את כל הספר, את כל הטקסט. במקרה כזה האדם יהיה מתוקן לחלוטין*.

8. ש: האם הקשר בין אותיות תלוי ביציאת רשימות?
   ר: כן, ודאי שהצורך ביציאת האותיות בתיקונים קובע איזה אורות, כלומר איזה כוחות, בודדים או בשילוב שלהם, יפעלו עכשיו על הרצון לקבל הכללי שהבורא ברא, כדי להביא אותו לגמר התיקון כולו.

9. ש: שאנחנו מתקנים אותיות, הן מתחברות לשלם?
   ר: אנחנו עוברים על ספר התורה באופן הדרגתי. נאמר שכל אחד חייב לכתוב את ספר התורה בשביל עצמו, ונכתב גם שכל אחד חייב לחקוק את ספר התורה על ליבו. כלומר אנחנו חייבים לערבב כך את כל הרצונות שלנו, כמו חבילת קלפים, ולמקם כזה סדר שעל פיו קיימות כל האותיות בתורה, וכך כל אחד מאיתנו.

10. *האותיות הם כוחות בתוך האדם שהוא יכול לעורר ולעבוד איתם על פי תוכנית ברורה ומסודרת. כך הוא כותב באמצעותם*.

11. ש: לכתוב תורה על ליבנו זה לאסוף את כל תכונות התורה בתוכנו או בעשירייה?
    ר: כן, ודאי שאנחנו צריכים לאסוף כל התכונות התורה בתוכנו, כלומר שנתקן את הרצונות שלנו לפי מה שכתוב בתורה. לזאת כל אדם צריך להגיע.

12. ש: למה אין לקליפות אחיזה באור חסדים..?
    ר: יש אור חכמה או אור חסדים. אור חכמה מתפשט בכלים דקבלה, ואור חסדים מתפשט בכלים דהשפעה. הקליפות לא שייכות להשפעה, לכן הן לא יכולות להתמלא מאור החסדים, הם בורחות ממנו.

13. ש: למה דווקא בקטנות יש חשש לאחיזה בקליפות?
    ר: בקטנות יש חשש או אחיזה לקליפות, מפני שקטנות זו חולשה, יש מגן רק על הכלים קטנים שלו. אם פתאום יתגלה רצון לקבל יותר גדול, אז לא יהיה לו במה להגן על עצמו. לכן קטנות זה מצב בעייתי.
    ש: מה מגן עלינו מפני קליפות?
    ר: הבורא. כל עוד שאנחנו לא נמצאים ברוחניות, הבורא מגן עלינו ואנחנו נמצאים רק בזכות ההגנה שלו.

14. ש: איך יכולים למשוך אותנו להתקרב למה שהבורא מגלה לנו?
    ר: *אנחנו נעבוד על כך ונתקרב לזה, נעשה אותיות מתוך הרצונות שלנו וכך נחבר את האותיות, רצונות, למילים ומשפטים וכן הלאה. על זה כתוב: כתוב על לוח ליבך, כלומר אנחנו צריכים לכתוב את כל הספר על הרצון שלנו, על הלב שלנו*.

15. ש: מה המשמעות של לכתוב..?
    ר: לכתוב זה נקרא שאנחנו את הרצונות האגואיסטים שלנו מצמצמים, ועושים ביניהם חיבור אלטרואיסטי.

16. ש: אותיות בארמית....?
    ר: ... אנחנו לא צריכים להיות כל כך דבוקים באותיות, כי *אנחנו צריכים למצוא את האותיות בנו, ברצונות שלנו, ולהפוך אותן לסדר הנכון, וכך להתפתח לפי הסדר הנכון של התכונות שלנו. זה נקרא שאנחנו כותבים ספר תורה על הלב שלנו, על הרצונות שלנו*.

17. ש: צריכים למצוא את האותיות בתוכנו?
    ר: נו, זה עוד מוקדם. אני עכשיו מתייחס לחברים ולא מרגיש כל כך הרבה צורות להתקשר איתם, לכן אני כאילו לא יודע אותיות, כמו תינוק, כמו ילד קטן שלא יודע. אבל אח"כ, ככל שאנחנו מתקשרים בינינו, כמו שבעולם שלנו אנחנו מפתחים את הקשרים, יחסים, ויש לנו אוצר מילים, רגשות, מוזיקה והכל.
    
    כך *אנחנו גם בצורות ההשפעה בינינו משתדלים להביא את עצמנו לשפה, למצב שמתעוררים אחד כלפי השני ומתקשרים. כך בונים קשרים כאלו שמתוכם יהיה לנו ברור איך אנחנו מתקשרים, מתייחסים זה אל זה בדומה לשפה שלנו בעולם הזה. אנחנו מוציאים מילים, כך נתחיל להוציא אותיות ומילים בשפת ההשפעה. זה מה שיהיה לנו, נקווה בקרוב*.

18. ש: מה זה לברוא את העולם?
    ר: לברוא את העולם נקרא להכין את הרצון לקבל לתיקון, עד גמר התיקון.
    
    ש: איזה מערכת לצייר לעצמי?
    ר: *שום דבר לא לצייר לעצמך. רק רגש שיש לך לחברות ולבורא*.

19. ש: איך ללמוד את זה בצורה נכונה?
    ר: אתה לא יכול לברוח לשום מקום, *אתה צריך לקרוא כמה פעמים עד שמה שכתוב יתיישב בראש. עד שפשוט תזכור את זה, תזכור בצורה פשוטה. אחרי זה תלך ותיזכר, תחבר את זה עם מה שתלמד הלאה*. כך יש הצטברות של ידיעות ומגיעה אח"כ הבנה.

20. ש: איך לצייר את המצב הזה?
    ר: אין לנו יותר למה לפתח את הרגשות שלנו, אלא רק לחברים ולבורא. בעצם רק לבורא, אבל *לבורא אנחנו לא יכולים להגיע אלא רק דרך החברים*.
    ש: איזה רגשות לפתח?
    ר: רגש של חיבור ואהבה.
    ש: זה מורגש בקריאת הזוהר. לא ברור מה לעשות..?
    ר: *להגיע לחיבור ואהבה בהתאמצות הדדית. תתחבקו, תתחברו ותראו שזה אפשרי*.

21. ש: במה אנחנו נעשים דומים לבורא בסדר ברגשות?
    ר: שכל הרגשות שלך יהיו מסודרות לאהבת לרעך כמוך. אז אתה מקבל צורה כמו של הבורא שנמצא באהבת הזולת השלמה.
    ש: יש באמת מילים לאהבה?
    ר: לאהבה באמת אין מילים, אפילו בחוקי המדינות, בבית משפט, בכל הדברים האלה לא מבינים את האהבה. אנחנו לא מבינים את האהבה. אנחנו לא יכולים להבין את מידת האהבה, מה זה שאני אוהב, תסביר לי? אתה יכול לקחת את כל המילים שבעולם, כל האותיות, כל מה שאתה רוצה, כל הספרות, כל המוזיקה, כל מה שאתה רוצה, ולא תוכל להביע אהבה.
    ש: עכשיו שאנחנו לומדים זוהר יחד, יש בזה איזשהו שטף אין סופי של אהבה?
    ר: כן, זה ביטוי מסוים של אהבה, נכון. אבל לא שאנחנו באמת יכולים לבטא אותה. רק בגמר התיקון נוכל. *הביטוי של אהבת הבורא לנבראים הוא בכך שהוא נותן לנבראים אפשרות, באותה צורה, גם לאהוב אותו*. זה מתבטא רק בגמר התיקון, זה נקרא יהיו ביום הזה ה' אחד ושמו אחד.
    ש: בזוהר, רבי שמעון ובעה"ס הכניסו אהבה בפנים?
    ר: ודאי, הם הכניסו אותיות, הם פירשו את זה, אבל יחד עם זה הם עשו איזשהו ריחוק בינינו, בינינו לבין האהבה, ביננו לאור העליון. אבל יחד עם הריחוק הם עשו דירוגים, ואנחנו יכולים לראות איפה אנחנו נמצאים ואיך אנחנו מתקרבים. אחד לא יכול להיות בלי השני.

22. ש: מה זה אומר למצוא את האותיות בנו?
    ר: *צריכים לחפור בדיוק בתוך הלב. כשאני אוהב מישהו, אני משתדל לחשוב על מה, עבור מה, מה יהיה לי מזה, מה יש לו ממני, איך אנחנו יכולים להיות מקושרים, איך אנחנו מתחברים, מה יוצא לי, מה יוצא לו, ומה יוצא לנו מהחיבור בינינו, למה דווקא החיבור בינינו באיזה צורה שהוא יהיה, ייתן לנו קיום חדש*?
    
    *זה לא יכול לקרות לא בי ולא בחבר שלי, אלא רק במצב שאנחנו יחד ומתחברים בצורה כזאת שאי אפשר לחלק. אז באותו חומר המשותף, דווקא משותף שנבנה למעלה מכל ההפרעות, מכל ההבדלים, מכל הדחיות, למה באותו חומר משותף שיש בו חיבור, עם כל הדחייה, השנאה והרתיעה, בכל זאת אם אנחנו מתחברים, אז אנחנו משיגים את החיבור השלם. מה שמתפשט בו, ממלא את החיבור הזה נקרא אהבה. אלה דברים שאי אפשר להעביר מאדם לאדם, אלא רק מלב ללב*.

23. ש: על איזה דבר חשוב עלינו להסתמך בעשירייה כמו אות נ' וס'?
    ר: לא. זה עוד מוקדם עבורנו ללמוד את הדברים האלה. אנחנו נלמד אותם מהמעשה, נרגיש ונאתר כל אות וכל צליל. *אל תדאגו, אתם תגיעו למצב שכל העולם ינגן לכם, ינגן לכם ממש ככינור דוד*.

24. ש: איך מקובלים הכניסו בספר קבלה מאור מחזיר למוטב?
    ר: איך הם הכניסו? שהם כתבו את המשפטים, ואנחנו עוברים על אותם המשפטים וחושבים עם הקריאה שאנחנו רוצים להתקדש באותו כוח שהם הכניסו במילים. אני לא יודע מילים, אני לא יודע כוח, אתה יכול לקרוא בשפה שאתה לא מבין ולא מרגיש אותה, זה לא חשוב. העיקר שאתה רוצה לקבל מזה כוחות, ואז הטקסט משפיע עליך ואתה גדל על ידו.

*הקדמה לספר הזוהר*

25. הרצונות גדלים זה אומר שלא משנה כמה יש לאדם, עדיין חסר לו, הוא עדיין רוצה עוד ועוד ועוד. מצד שני הוא לא כל הזמן יהיה בריצה כדי לקבל יותר ויותר, אלא הוא ירגיש שקיבל אינסוף ברצונות שלו..
    ש: ומה גורם לחידוש באדם שלומד קבלה, איך הוא מגדיל את הרצונות?
    ר: זה קורה בזכות זה שהוא עובר מהרצון לקבל לרצון להשפיע.
    ש: הוא איכשהו מחבר לעצמו רצונות?
    ר: אנחנו נלמד, *זה התיקון של הכלי שלנו, של הרצון שלנו. לעשות מרצון שלנו רצון כזה שיוכל לקבל בצורה בלתי מוגבלת תענוג בלתי מוגבל. זאת מטרת הבריאה*.

26. ש: הבורא נותן לי יותר רצון לקבל...?
    ש: אם אתה מקבל את זה כדי להשפיע נחת רוח לו, לנותן, אז אתה נותן בצורה אינסופית.

27. ש: ..אם לקחת אגואיזם אנושי, איזה רצון הכי גדול שהבורא ימלא את כל הרצונות שלי..?
    ר: הבורא ימלא אותי בצורה שלמה. איך זה יכול לקרות? מתי? אם תבדוק את המצב הזה, תבין *שאפשר למלא את האדם רק כשהוא רוצה למלא את האחרים. אז אתה נותן לו את הכל כדי למלא את הזולת, ובזה המילוי שלו. אז אתה יכול למלא אותו בצורה אינסופית*. אי אפשר לעשות את זה בצורה אחרת, אי אפשר. אנחנו הורגים את הרצון שלנו, לכן גם כתוב שאדם מת ולא קיבל אפילו חצי ממה שהיה עושה.

28. אם אנחנו מקיימים את חוק ההשפעה, אנחנו מכסים את הכל, כי בהתחלה אנחנו משפיעים כדי להשפיע, ואח"כ אפילו מקבלים כדי להשפיע. *מצד אחד אנחנו מקבלים את כל מה שהבורא רוצה לתת, אבל כדי להשפיע לו, כלומר יש לנו תענוג כפול, גם מקבלה וגם מהשפעה*.

29. ש: אני כל הזמן לא מרוצה, אף פעם לא נמצאת במנוחה ושלווה?
    ר: מה אפשר לעשות, את אגואיסטית כל כך גדולה שכמה שאת מקבלת בחיים, לא מספיק לך.
    ש: אבל אני רוצה להיות במנוחה כמו הבורא...
    ר: אבל לבורא זה מספיק ולך לא. לבורא זה מספיק, לכן הוא נמצא במנוחה ואת לא. מפני שכמה שאת מקבלת, זה לא מספיק. אז *איך את יכולה להיות בחיסרון וגם מנוחה? זה בלתי אפשרי. לכן אנחנו אומרים שהקבלה שלנו צריכה להיות אך ורק כדי להשפיע אחד לשני. כך אנחנו מגיעים לרוגע, כל אחד מקבל מכולם וכל אחד נותן לכולם, ואז באמת יש הכל לכל אחד ואחד. זה הגמר התיקון וזה יהיה עוד מעט. אנחנו מתקרבים לזה*.