שיעור בוקר 16.08.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' ו', דף א', פרק א',

אות ד'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', פרק א', דף ו', אות ד'.

אות ד'

החלל שנשאר אחר הצמצום היה עגול

"ואז נשאר: פ מקום פנוי, ואויר, וחלל ריקני, מנקודה האמצעית ממש. והנה צ הצמצום הזה, היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההיא, באופן שמקום החלל ההוא, היה ק עגול מכל סביבותיו בהשואה גמורה, ולא היה בתמונת מרובע בעל זוית נצבת, לפי, שגם א"ס צמצם עצמו בבחינת עגול, בהשואה א' מכל הצדדים."

קריין: פירוש אור פנימי לאות ד', אות פ' קטנה.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"פ) כבר נתבאר לעיל באות ד' ובאות ה' ע"ש."

קריין: תתבהר לנו בהמשך באות ד' ובאות ה', או כבר התבהרה לנו קודם.

קריין: אות צ' קטנה מבארת "צ הצמצום הזה".

"צ) פירוש, בלי הבחן מדרגות של קטן וגדול. ואין להקשות, מאחר שכבר נגלה שינוי הצורה, שישנו בנקודה האמצעית על ידי הסתלקות האור ממנה, א"כ בהכרח, שהוכרו משום זה גם המידות הקטנות, זו קטנה מזו, שבשינוי צורה בתוך ג' המדרגות הקודמות, אשר הבחינה הג' למשל זכה מהנקודה האמצעית, משום שמידת הרצון לקבל שבה היא פחותה יותר מבבחי' ד', וכן בחינה ב' היא זכה יותר מבחינה ג', כי מידת הרצון שבה פחותה יותר מבחינה ג', ובחינה א' היא זכה יותר מכולן, כי מידת הרצון לקבל שבה פחותה מבכולן, וע"כ, שינוי צורתה אינו ניכר כמו בהן. הרי שיש כאן הבחן מדרגות של קטן וגדול, ואיך אומר הרב, שהצמצום היה בהשואה א' בסביבות הנקודה. והתירוץ הוא, כי הצמצום לא עשה את הנקודה האמצעית לבחינת "סוף".כלומר, אם היה האור מסתלק מהנקודה מסיבת שינוי הצורה שיש בה, אז ודאי היתה נעשית משום זה לבחינת "סוף", שפירושו, הדרגא הפחותה ביותר שאין למטה הימנה בפחיתות, אשר אז יצא לנו להבחין גם כן, את ג' הבחינות הקודמות ליותר חשובות מהנקודה האמצעית, על דרך זו למעלה מזה. אכן לא היה כן, כי הצמצום לא נעשה מחמת שינוי הצורה שיש בנקודה, שזה לא יתכן, שהרי עדיין במלכות דא"ס אנו עוסקים, אשר שם אין שום שינוי צורה בינה לבין האור, שהם שניהם באחדות הפשוטה בסוד הוא ושמו אחד כנ"ל. אלא הצמצום נעשה, רק בסוד שעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות וכו' כנ"ל (אות מ' ד"ה פירוש, עיין שם), שפירושו, שחשק לאותה השואת הצורה, אשר עתידה להתגלות על ידי בריאת העולמות, דהיינו, צורת הקבלה על מנת להשפיע נ"ר ליוצר, שיש בזה מעלה יתירה מאד נעלה: כי מצד אחד, הוא השפעה גמורה, כי כל הרצון הוא, רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה ולא לצרכי עצמו כלום, ועל כן שוה צורתו לגמרי עם האור העליון של המאציל, ונמצא דבוק בו ית' בתכלית הדביקות. ומהצד הב', אפשר לו להעמיק ולהגדיל את כלי הקבלה שלו עד אין סוף ואין תכלית, כי עתה אין צורת הקבלה עושה שום שינוי צורה, כי היא באה מתוך הרצון להשפיע. וע"ד שאמרו חז"ל (במסכת קידושין דף ז' ע"א), שבאדם חשוב, נתנה היא את כסף הקידושין ואמר הוא הרי את מקודשת לי, הרי זו מקודשת, ואע"פ שכתוב בתורה ונתן בידה, שהבעל מחויב ליתן את כסף הקידושין, מ"מ כיון שאדם חשוב הוא, הנה האי הנאה דמקבל מינה, זה חשוב כמו נתינה ממש, עש"ה. הרי, ש"הקבלה על מנת להשפיע", היא נתינה ולא קבלה. כי על כן אדם חשוב המקבל ממנה כסף, דומה, כמו שנותן לה כסף, והוי כמ"ש בתורה, ונתן בידה, מטעם שהוא מקבל רק כדי להשפיע נ"ר אל האשה, שתתכבד על ידי קבלתו.

ונמצא לפי המבואר, שכל עיקר סיבת הצמצום היתה, רק לסיבת החשק לצורה החדשה של ה"קבלה על מנת להשפיע" העתידה להגלות על ידי בריאת העולמות (כנ"ל אות מ' ד"ה פירוש), אבל לא כלל משום איזו עביות שהרגיש בנקודה האמצעית, כי לא היו שם שום עביות ושום שינוי ח"ו כנ"ל, ולפיכך לא נעשתה הנקודה האמצעית לבחינת "סוף", מחמת הצמצום. ולפיכך לא יתכן כלל להבחין ענין קטן וגדול, וז"ש הרב שהצמצום היה בהשואה גמורה."

תלמיד: כתוב כאן שהצמצום נוצר כדי שתהיה אפשרות לעשות נחת רוח לבורא. האם כדי להגיע למדרגה הזאת של עשיית נחת רוח לבורא אנחנו צריכים מצידנו לעשות צמצום?

אנחנו צריכים להמשיך לקרוא מה עלינו לעשות כדי לעבוד יותר באיזשהו אופן עם מה שהבורא שולח לנו.

תלמיד: האם יש חשיבות לזכר או נקבה בשם של הספירות או הבחינות, כי לפעמים אומרים "היא", לפעמים אומרים "הוא" על אותה בחינה?

בדרך כלל זה לפי הפעולה של התחתון, אם הוא משפיע או אם הוא מקבל, לפי זה אנחנו קובעים את היחס שלו כזכר או כנקבה. בדרך כלל זכר הוא המשפיע, נקבה היא המקבלת.

תלמיד: אז פה בבחינה א', חכמה היא מקבלת, האם בינה היא גם נקבה?

לא. תקרא קודם משפט שלם ואז יהיה לך ברור מה קורה.

תלמיד: באות ד' האר"י מתאר שאין מעט והרבה בקבלה, מדובר על מקום פנוי, ואוויר וחלל ריקני. האם אוויר זה רצון להשפיע או כוונה להשפיע?

אנחנו עוד נקרא, עוד נראה, נלמד. אם לא היה הסבר אז אנחנו צריכים לחכות עד שיהיה. עוד לא גמרנו את האות הזו בכלל.

תלמידה: כתוב ששינוי צורה בנקודה האמצעית נגלה על ידי יציאת האור ממנה. מה מסמלת הנקודה האמצעית בחלל שאין בו לא זמן ולא מרחב?

הנקודה האמצעית בתוך החלל מסמלת לנו את המרכז שבחלל, שהמרכז הזה יכול להיות מטרת ההתפתחות, נקודת הצמצום. זה עוד יתבהר, סביב הנקודה הזאת יש לנו הרבה לימוד ועבודה.

תלמיד: מה העבודה שאנחנו צריכים לעשות עם מה שהבורא מגלה לנו כרגע בלימוד? איך להפנים את תהליך הלימוד אל תוך העבודה שלנו? איך לעבוד נכון עם "תלמוד עשר הספירות"?

אנחנו צריכים להשתדל לקשור את עצמנו עם אותן הפעולות שנעשו בד' בחינות, ובצורה כזאת לאט לאט נכיר את הטבע של הפעולות האלו, את מטרתן, עד שנגיע למצב שאנחנו נקבל אותן, את ד' הבחינות האלו, אנחנו נזהה איפה הן נמצאות בנו, מה מטרתן, וכך נבין על מה מדובר.

תלמיד: עכשיו בזמן השיעור, מה זה בשבילי צמצום?

אתה לא יכול לעשות כרגע שום צמצומים כי אתה לא מרגיש את מה שקורה כשאנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות". לכן במהלך השיעור עלינו להיות קרובים לטקסט ככל האפשר, למה שהוא מבטא, למה שהוא מתאר. ואחר כך, בהמשך לזה, בעקבות זה, נוכל לקבוע על מה כתוב, על מה מדובר, מי מדבר, המקבל או המשפיע, מאיפה נובעת הפעולה, מהעליון לתחתון, או מהתחתון לעליון וכן הלאה. אבל בינתיים עלינו רק להמשיך בתשומת לב לקרוא ולתאר לעצמנו מה קורה איתנו, מה יהיה איתנו אם נהיה בתכונות האלה של השפעה וקבלה.

תלמיד: מה זה אומר "לתאר משהו רוחני"?

לתאר ברוחניות זה אומר שאני מבין את המשמעות של מה שאני קורא ומשתדל לתאר לעצמי שאני נמצא בתוך מה שקורה, באותה הפעולה שמתוארת בספר.

תלמיד: למה האור צמצם את עצמו מלכתחילה? מה הסיבה לצמצום?

האור לא יכול לעשות כל מיני פעולות, אלא אחרי שהוא מתפשט בכלי, בהתאם לטבע של הכלי הוא עושה על עצמו כל מיני הגבלות כדי להיות יותר קשור להשפעה, להתפתחות, לטבע של האור, וכך מתקדמים.

תלמיד: אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להרגיש בזמן קריאת התע"ס את מה שקורה. איך אנחנו יכולים להשתמש בשכל שלנו, האם אנחנו יכולים לכוון אותו לזה, או לכלול אותו בלימוד בצורה מסוימת?

אנחנו צריכים להשתדל להבין על מה מדבר איתנו "תלמוד עשר הספירות". כלומר אם מדובר על קבלת האור, להחזיר את האור, להמעיט או להגביר את מקום הקבלה, את כל זה אנחנו צריכים באיזשהו אופן לתאר לעצמנו, להרגיש. ובהדרגה בהדרגה, במקום התיאורים שלנו למיניהם, נתחיל להרגיש את מה שבאמת קורה בעולם הרוחני, בין האובייקטים הרוחניים.

תלמידה: הוא כותב פה שבקבלה על מנת להשפיע יש מעלה מאוד נעלה. מצד אחד יש השתוות צורה עם האור ודבקות, ומצד שני אפשר להעמיק ולהגדיל את כלי הקבלה עד אין סוף. מהי המשמעות של צורת הקבלה שהיא לא עושה שינוי צורה אם היא באה מתוך הרצון להשפיע?

זה עוד לפנינו, נגיע לזה.

תלמידה: לגבי כסף הקידושי כתוב "ונתן בידה". מה זה אומר "ונתן בידה" את כסף הקידושין?

"קידושין" זה קשר בין הנותן והמקבל. בדרך כלל כדי לקדש את האישה, החתן צריך לתת לה סכום כסף ביד, ואז היא נקראת "מקודשת". אחרי זה היא כבר יכולה לעבוד בעל מנת לקבל, בעל מנת להשפיע, לבחור מה היא רוצה לעשות בחזרה לחתן. היתר עוד נלמד.

תלמיד: האם אפשר לומר שהעבודה שלנו בקו האמצעי היא כל הזמן על קליפת נוגה?

אנחנו עוד לא למדנו את זה. רק על מה שלמדנו תשאלו.

תלמיד: באות ד', מה המשמעות הרוחנית של עיגול בקשר לצמצום, ולמה אין הבחנה של מעלה ומטה?

אין הבחנות של מעלה ומטה מפני שעדיין אין הבחנות. עדיין מעלה ומטה לא מורגשים בכלים, ברצון לקבל שמתמלא עם האור בלקבל ומשפיע באור שמשפיע.

תלמיד: בקבוצה אני משתדל לבקש מהחברים עם הכוונה להפוך אותם למשפיעים, או מהבורא, וכנגד זה יכולה להיות סיטואציה שאני לא מסוגל לקבל, נגיד כשמחמיאים לי, וכאן אני מנסה לעשות צמצום. כמה נכון לעשות את הפעולות האלה?

אנחנו עוד נלמד את זה, אל תפרוץ קדימה.

תלמידה: כשאנחנו מנסים לחדור לתוך הפסוקים, איזה תפקיד יש לעביות שלנו בעבודה הזאת של להבין את ה"תע"ס"?

אנחנו לאט לאט נרכוש את כל אותם בחינות, יחסים, קשרים, שצריכים להיות בינינו ולטקסט של "תלמוד עשר הספירות", ואז יהיה לנו מובן, בינתיים לא.

תלמידה: כתוב שהחלל הריק הוא עגול ושווה. איך אפשר להסביר שלכל נשמה יש את הדרך שלה לתיקון? האם כל תיקון משפיע לכל העיגול, או הבורא מתקן את כל הנברא כיחידה אחת?

אנחנו עוד נלמד את זה, עוד לא למדנו.

תלמידה: מה זה אובייקט ברוחניות?

"אובייקט" ברוחניות זה רצון לקבל, רצון לקבל את האור.

תלמידה: מה זה אומר שהצמצום היה בהשוואה אחת? הרי זה תהליך הדרגתי, שעובר דרגות שונות.

כלומר במידת יחס הרצון כלפי האור, באותה מידה היה רצון של אור להתפשט ברצון הזה.

תלמיד: אני לא מבין את הדוגמה של כסף הקידושין. הוא כותב שאם הוא אדם חשוב, אז הוא יכול לקבל ממנה, אבל התורה כותבת שהגבר צריך לתת את כסף הקידושין. מה הקשר בין הניגוד הזה? מה זה אומר בכלים?

זה בדיוק מה שקורה. לפי המשפט הגבר צריך לשלם עבור האישה, בזה הוא קונה אותה. אבל אם הוא חשוב מאוד, אז מספיק לו לקבל ממנה וזה שווה למה שהוא נותן לה. זאת אומרת, לתת או לקבל זה תלוי ביחס שיש ביניהם, בין חתן וכלה. בדרך כלל החתן הוא שנותן כסף וקונה בזה כלה, אבל זה גם יכול להיות הפוך, זה תלוי מי הם החתן והכלה ביחסים ביניהם, מי יותר חשוב ומי פחות חשוב.

תלמידה: בדימוי של החתן והכלה, איזה יחס נכון צריך לבסס מול הבורא? כי החתן זה לממש, לעבוד איתו, אבל הוא צריך להיות גבוה מכל גבוה, לא משהו שאפשר להבין אותו. איזה יחס צריך לבסס מול הבורא בהקבלה בין חתן וכלה?

אנחנו יכולים קודם כל לקשור אותם כמו בעולם שלנו, שהחתן זה החתן והכלה זאת הכלה, ומה יכולים להיות היחסים ביניהם. אנחנו צריכים להפריד ביניהם ולשייך, זה המקבל וזה המשפיע, זה שייך לכלה וזה שייך לחתן. בצורה כזאת אנחנו כן יכולים להשוות ביניהם, בין חתן וכלה.

תלמיד: בדוגמה של חתן וכלה, אם נקביל את זה לבורא ונברא, מי זה החתן ומי זה הכלה?

מי שמגיע מצד הגבר, שיכול לתת, שיכול לקשור אליו מישהי שהיא כנקבה, שלא מסוגלת בעצמה לעשות שום דבר, אבל מסכימה לזה שהחתן יעשה ממנה כלה, אז זה חתן וכלה.

תלמיד: אז מה זה שהכלה משלמת לחתן, קונה, במקרה של בורא ונברא?

זה שהחתן לוקח כסף מהכלה, זה נקרא שהכלה קונה לה את המקום להיות ליד החתן.

תלמיד: בסוף הקטע שקראנו כתוב, "עיקר סיבת הצמצום היתה, רק לסיבת החשק לצורה החדשה של ה"קבלה על מנת להשפיע" העתידה להגלות על ידי בריאת העולמות (כנ"ל אות מ' ד"ה פירוש), אבל לא כלל משום איזו עביות שהרגיש בנקודה האמצעית." מאיפה מגיע פתאום הרצון הזה לצורה חדשה שנקראת "קבלה על מנת להשפיע" ולא מטעם העביות?

זה מגיע מהתפתחות הרצון לקבל שנמצא תחת השפעת הרצון להשפיע של העליון שמשנה אותו. הוא מתחיל להשתנות על ידי השפעת העליון עליו.

תלמיד: ומאיפה הוא מגלה פתאום צורה חדשה שהוא רוצה להידמות אליה, שנקראת "לקבל על מנת להשפיע"?

מתוך זה שהוא רוצה להיות קשור למשפיע, זה מביא אותו לקשר עם המשפיע, עם הבורא, וכך הוא עובר מהרצון לקבל שלו שהיה לו קודם, לרצון להשפיע שאליו הוא הולך עכשיו ומתקשר.

תלמיד: איך זה קשור לצמצום שאנחנו עושים ממטה למעלה?

על ידי זה שעושים עלינו כאלה פעולות, לקבל, להשפיע, אנחנו מעבירים את עצמנו מהרצון שבנברא, שהוא רצון לקבל, לרצון של הבורא, לרצון להשפיע.

תלמיד: כן, אבל פה בעל הסולם אומר שממעלה למטה זה נעשה לא מטעם נקודת העביות, אלא מטעם צורה חדשה שהוא רוצה להידמות אליה. האם גם ממטה למעלה זה כך, לא מטעם העביות אלא מטעם צורה חדשה?

לא. ממטה למעלה זה עובד מפני שהנברא מאוד מעוניין להידמות לבורא.

תלמיד: לא מטעם העביות שמתגלה בו?

הכול מטעם העביות.

תלמיד: אז כן מטעם העביות?

כן, אבל בעצם מה שקורה, קורה מפני שהוא עבה יותר מהבורא.

תלמיד: אז השאלה היא מה אפשר ללמוד מהצמצום שנעשה ממעלה למטה על הצמצום שנעשה ממטה למעלה?

את זה אנחנו נלמד. ודאי שיש הבדל גדול. צמצום שמתגלה ממטה למעלה, זה צמצום ביחסים בין הנברא לבורא. והצמצומים, ההגבלות שמתגלים ממעלה למטה הם כבר מפני שהנברא רוצה להשתוות עם הבורא, להשוות עימו צורה.

תלמיד: כתוב שאין שינוי צורה בין מלכות דאינסוף לאור. מה המשמעות של זה עד עכשיו?

שאין שינוי צורה. זאת אומרת, זה לא חשוב שזה מקבל וזה משפיע, כי זה עדיין לא התבהר ביחסים ביניהם.

תלמיד: כתוב שאפשר להעמיק ולהגדיל את הכלים בצורה אינסופית. באיזה שלב בדרך הרוחנית שלנו, אנחנו גם יכולים להעמיק ולהגדיל את הכלים שלנו בצורה אינסופית?

כשאנחנו נוכל להשפיע על האור העליון, על איך הוא יכול להיפתח ולהשפיע עלינו ולשנות אותנו, אז אנחנו גם נוכל על ידי פעולות כאלה להשתנות, ולהשפיע על עצמנו ממצב למצב.

תלמידה: כשאנחנו משתוקקים להיות כמו הבורא, האם בהשתוקקות הזאת שלנו להשפעה, אנחנו בעצם הכלה שרוצה לשלם עבור הקרבה לחתן?

ההשתוקקות שלנו להשפעה על פני קבלה מקרבת אותנו לבורא, ומתוך זה שאנחנו קרובים יותר לבורא, יש לנו יכולת לבצע פעולות ולהתקשר אליו.

תלמידה: את הלימוד של תע"ס אנחנו לא באמת יכולים לתפוס בשכל, הוא בעצם דוחף אותנו להתחבר. איך ככלי עולמי אנחנו יכולים לממש את הלימוד של תע"ס בחיבור בינינו?

את זה אנחנו נלמד. אנחנו צריכים להיות קשורים זה אל זה בעשיריות שלנו, בתוך העשירייה אני רוצה להשפיע לכל החברים שלי, שדרכי יעברו כל אותן התכונות שצריכות להיות בכלי הרוחני, וכך אנחנו נתקדם.

תלמיד: כשאנחנו קוראים "תלמוד עשר הספירות", איפה עלי להתמקד בדיוק? בקשר עם החברים, בתיאור של המושגים האלה שאני לא מכיר, אני שומע אוויר, אור, כוח, צמצום. מה אני צריך לעשות, האם לצייר לעצמי ציור פנימי או לחפש, ממש להתאמץ בפנים ובקשר עם החברים למצוא את הדברים האלה? איפה המיקוד צריך להיות, במה שבעל הסולם כותב כך בצורה פשוטה, מה שעולה בתוכי?

זה קודם כל.

תלמיד: ויש עוד מרחב אחר, שהוא היחסים שלי עם החברים?

זה בהתאם להתפתחות שלך, הקשרים שלך עם החברים, או עם בעל הסולם נניח, תלוי מה אתה קורא, וכך אתה מתקרב אליהם.

תלמיד: האם אני צריך לחבר בין הציור והמילים שאני קורא בתלמוד עשר הספירות ומה שמתחיל להתעורר בתוכי, כל מיני רגשות, לבין היחסים שלי עם החברים? האם צריך לחבר את שני הדברים האלה?

תנסה.

תלמיד: איך התיאור שלי את המושגים הרוחניים האלה, שאין לי קשר או לפחות קירבה אליהם, הופך להרגשה, למשהו שהוא חי בתוכי, שנפתח בתוכי?

אתה צריך לתאר לעצמך את אותו מצב שעליו אתה לומד, קורא, שומע. בהתאם לזה תגלה את עצמך יותר ויותר קרוב למאציל, לבורא, שהוא מסדר לך את כול הדברים האלה. אחר כך אנחנו כבר נלמד פעולות עוד יותר פנימיות.

תלמיד: מה הוא תיאור נכון בתוכי שמזמין את האור, את המאציל לבוא ולהפוך את זה להרגשה חיה, למציאות, מתסריט לסרט?

בקריאה שלך, בדיבורים שלך, אתה בזה מבקש מהבורא, מעורר אותו שיתקרב אליך, וישנה לך בצורה כזאת בפנימיותך את מה שאתה צריך להרגיש על ידי השפעת האור.

תלמיד: בעל הסולם כל הזמן כותב על צורה, או על השתוות הצורה, או על שינוי הצורה. מה היא בדיוק הצורה הזאת שבה קורים השינויים?

צורה היא האופן של המקבל שנמצא ביחס מסוים, בצורה מסוימת כלפי המשפיע, כדי לבצע את הפעולות שהמשפיע משפיע עליו.

תלמיד: קראנו עכשיו "שכל עיקר סיבת הצמצום הייתה, רק לסיבת החשק לצורה החדשה של ה"קבלה על מנת להשפיע". איך המקבל מתחיל לחשוק לצורה חדשה? איך קורה הדבר הזה?

מפני שהמשפיע משתנה כלפיו ומעורר אותו להיות מקבל יותר. ולכן כשהנברא משתנה, הוא משתנה על ידי זה שהמאציל, הבורא, משפיע עליו שינויים.

תלמיד: כדי שלנברא יהיה חשק לצורה חדשה, האם הנטייה הזאת מגיעה ממנו, הוא רוצה את זה פתאום, זה החשק שלו, או שהבורא נותן לו את החשק?

בדרך כלל בעל הסולם אומר לנו על זה. זה יכול להיות כך, ויכול להיות כך. אבל בדרך כלל זה תלוי בתכנית של הבורא כלפי הנבראים.

תלמיד: מה בדיוק צריך להשתוות כאן כדי שתקרה אותה השתוות הצורה?

כדי שתהיה השתוות הצורה צריך להיות קשר מובן, הדדי, בין הבורא לבין הנברא.

תלמיד: השתוות הצורה זה נקרא שיש דבקות ביניהם?

זה שיש השתוות הצורה, אז ודאי שיש ביניהם דבקות.

תלמיד: האם הדבקות היא בצורה?

כן.

תלמידה: יש הרגשה שאנחנו הופכות להיות בשלות לגילוי התכונות של הספירות בעשירייה. איך אנחנו יכולות לעזור לחברות בעשירייה להתקדם בתהליך הזה?

את מה שאנחנו קוראים במאמרים ובתלמוד עשר הספירות, את זה עלינו להשתדל איכשהו לקיים, לממש, ומזה נבין טוב יותר מה לעשות, כלפי מי לעשות, וכן הלאה.

תלמידה: כלומר, אנחנו צריכות לדמיין, לתאר את זה לעצמנו.

כן.

תלמידה: מה הן התכונות של החתן והכלה, ואיך נוצרת הקדושה ביניהם?

תכונות החתן הן תכונות הבורא, תכונות הכלה הן תכונות הנברא. אנחנו מדברים עד כמה החתן יכול לתת לכלה, ואיך הכלה מקבלת את מה שהחתן נותן לה, מתמלאת ונהנית מזה.

תלמידה: איך לתפוס את המושג "הנקודה האמצעית", מה זה אומר?

הנקודה האמצעית היא הנקודה שנמצאת במרכז הבריאה, ובה מורגש הרצון לקבל של הנברא, ומהנקודה הזאת הנברא פונה ומשפיע לבורא.

תלמידה: בזמן לימוד תע"ס מופיעות הרבה מחשבות, דימויים, הבנות ורגשות. כשאנחנו מסיימות את השיעור אנחנו עושות סיכום ביחד. מה אנחנו צריכות לשתף עם החברות בזמן סיכום השיעור?

מה שאתן חושבות, מה שאתן רוצות. עד כמה אתן יכולות להשפיע זו על זו, ומה אתן מקבלות בחזרה מהבורא.

תלמיד: בסיכום שיעור, אחרי שיעור תלמוד עשר הספירות, האם יכול להיות מצב שנבלבל זה את זה, ממה שכל אחד הוא תפס מתלמוד עשר הספירות?

יכול להיות שכן, אין מה לעשות. אז בשיעור הבא תתקנו את זה.

תלמיד: אז אין בעיה שאני אגיד משהו שהבנתי מתלמוד עשר הספירות.

לא. בדרך כלל אנחנו לא כל כך מדברים על זה. כל אחד מבין את מה שהוא מבין, ודואג שהחברים שלו יהיו גם בתוך העניינים.

.

תלמיד: כשיצאנו עכשיו משיעור כזה, אנחנו מסכמים בינינו.

כן.

תלמיד: איזו התרשמות אני צריך לשתף את החברים?

עד כמה שאתה מבין, להיות המשפיע, להיות המקבל, לשמוע מחברים מה הם רוצים למסור לך. הכול לאט לאט מקרב אותנו בינינו ואנחנו מגיעים למצב שממש מתקרבים זה אל זה. זה העיקר.

תלמידה: איך אנחנו צריכים לעבוד עם הכוח שקבלנו בתע"ס במהלך היום?

לחשוב, לכל אחד יש זמן לזה, איך אתן יכולות להיות קשורות זו לזו ואיך להתקדם.

תלמיד: לקבל על מנת להשפיע, על איזה רצונות צריך לעשות צמצום מהנקודה הראשונה?

על הרצונות לקבל, שתהיה לי רק אפשרות לקבל בעל מנת להשפיע, רק ברצונות שבהם אני רוצה להשפיע.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לערבב את הרצונות?

אנחנו כל הזמן מערבבים ביניהם, ואז אחרי שמבררים כל אחד מהם, יכולים לחבר ביניהם ולייעד אותם לעצמנו, או לבורא וכן הלאה.

תלמיד: האם נוכל לחשוב על נקודת המרכז כמרכז העשירייה?

כן, ודאי. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו חושבים על המרכז שלנו, הקשר בינינו בנקודה שבינינו ולחשוב על זה כנקודה אמצעית.

תלמיד: קראנו כמה אותיות של האר"י שבהן מתואר שהיה צמצום אחרי שהיה מצב של אור פשוט שממלא את כל המציאות ולא היה בו לא אורות ולא סוף ושום הבחנה וכלום, עלה ברצונו הפשוט להאציל לנבראים ולברוא נבראים וכן הלאה, ואז בעל הסולם הוסיף לנו הסבר של תהליך שלם שקרה עוד לפני הצמצום, שגרם לרצון הפשוט הזה. זה נכון להסתכל כך על כל ארבע הבחינות?

כן. אתה יכול בהחלט.

תלמיד: מאיפה מגיע התהליך הזה, מה גורם לאור פשוט שממלא את כל המציאות, איך מתחילים להיות בו שינויים ותהליכים?

כשהאור משפיע לרצון, שהפוך ממנו, הרצון מתחיל להשתנות ויוצא שהיחס של האור והרצון משתנה וזה גורם לנברא להרגיש עד כמה הוא עולה או יורד כלפי הבורא.

תלמיד: האור, כשהוא ממלא את הרצון כולו בהשוואה גמורה וכן הלאה, יש שינויים איך הוא ממלא אותו?

כן, ודאי שיש שינויים. הנברא מרגיש כל הזמן שינויים.

תלמיד: שזה ארבע בחינות?

כן.

תלמיד: וזה גורם לו אחר כך לרצות, לעשות כמו האור ולהציל את העולמות וכן הלאה?

נכון.

תלמיד: עשינו מאמץ גדול כדי להתאסף יחד, קבלנו הרבה התרשמויות זה מזה והיינו רוצים להוסיף עוד משהו לחיבור בינינו כדי להתקרב יותר לטקסט. מה עוד אנחנו צריכים להוסיף חוץ מהמאמצים הגדולים שעשינו כדי להתאסף כאן, כדי להתקרב זה לזה?

לפתוח את הלב המשותף שלכם, להתכלל בתוכו ולכוון את הנקודה המשותפת שלכם למרכז של כל המציאות, למרכז של כל הבריאה ותראו מה יקרה לכם, עד כמה אתם תתעלו בהרגשת המציאות שלכם.

תלמיד: תע"ס זה מדע רוחני והוא לא כל כך מתייחס לחיים הרגילים שלנו. לגבי המובן של הצמצום, כשאנחנו לומדים על צמצום ברוחניות, לעומת צמצום בעולם הגשמי, שאני מגביל את עצמי ממשהו, עד כמה האחד קשור באחר, ועד כמה זה עוזר לנו להתקדמות ברוחניות?

זה עוזר בהתקדמות הרוחנית, אני יכול להגיד לך שזה נכון בצורה ודאית.

(סוף השיעור)