שיעור בוקר 16.05.2021- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עבודה בכוונה - קטעים נבחרים מהמקורות

עבודה בכוונה זה מאמץ מאוד גדול שבו אנחנו צריכים כל הזמן להיות בכוונה וזה העיקר, כי הכול הולך אחרי הכוונה, וקראנו על זה הרבה פסוקים, ודיברנו על זה הרבה שעות, וכשאנחנו מגיעים ללימוד החומר שכתבו מקובלים, אנחנו צריכים להיזהר שכוונת הלימוד תהיה קודם כל לפנינו, כי לפי זה אנחנו מתקדמים למטרת הלימוד, ולא החומר עצמו שאנחנו לומדים הוא החשוב לנו, אלא חשוב לנו מה אנחנו משיגים על ידי הלימוד.

ולכן כוונת הלימוד בעצם הופכת להיות לנו גם בעיה אמיתית, כי אנחנו כל הזמן צריכים לדאוג שלא לצאת מהכוונה, ואנחנו כל הזמן צריכים לשמור על הכוונה הנכונה, ולדאוג שאנחנו כל הזמן ניישם את הכוונה. כי כל העבודה שלנו היא בהתנגדות של הטבע שלנו לכוונה הנכונה, אנחנו מיישמים את הכוונה בכל זאת בכוח, במאמץ, בלחץ, וממש דואגים להיות בזה כאילו באובססיה, בלחץ תמידי. והמטרה כל הזמן צריכה להיות החשובה, ולא שאנחנו מתפזרים לידיעת הפסוקים, או ידיעת החומר בעצמו, מה שכתוב שם, יורדים ממש מלכוון את עצמנו לדרגת העולם הרוחני, ובמקום זה להיות בשכל ורגש של העולם הגשמי. העבודה היא מאוד קבועה, היא בלתי פוסקת, ולכן חשוב לנו כל פעם לחזק זה את זה.

הכוונות שלנו צריכות להתחבר ביננו על ידי הלימוד ולבורא, "כי בו ישמח ליבנו". וכך אנחנו אז משיגים את הרצוי, היינו להיות מחוברים לבורא.

ואם אנחנו שוכחים את זה, אנחנו צריכים לזכור את הערבות, ואת מטרת הלימוד שלנו, ואת מטרת החיבור שבינינו, ו"איש את רעהו יעזורו", ועוד, ועוד, ועוד מה שאנחנו כבר למדנו הרבה פעמים. וזה לא חשוב שלמדנו, אנחנו צריכים להזכיר את זה גם כל אחד לחברו.

לכן גם היום אנחנו קצת נעסוק בכוונת הלימוד, יש לנו מסמך שנקרא "עבודה בכוונה" קטעים נבחרים מהמקורות, ונלמד את כמה הפסוקים האלו. ואחר כך נלך לחומר שלנו. פעם זה [יהיה] "תלמוד עשר הספירות", פעם יהיו מאמרים של בעל הסולם על כל מיני ביטויים של העולם העליון שהוא רוצה להגיש לנו, אבל בכל זאת מתחילים אנחנו תמיד מכוונת העבודה, מכוונת הלימוד.

כוונת הלימוד אם אנחנו לומדים, ובכלל אם אנחנו נמצאים בעבודה שלנו ביחס כלפי הבורא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא, חד הוא", אז אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג איך אנחנו מכוונים את עצמנו לבורא, דרך החיבור בינינו לבורא שנמצא במרכז החיבור שלנו. וכך כל פעם יותר ויותר, פעם אחר פעם, אנחנו נתקיף, נתקיף את האגו שלנו שמפריע לנו לזה, עד שנשבור אותו ונגלה את הבורא שנמצא במרכז החיבור שלנו. ונמשיך לעבוד אחרי זה עם כל התכונות שלנו, עד שאפילו האגו שלנו, יהפוך להיות לנו כעוזר, "מלאך המוות יהפוך להיות מלאך הקדוש". וזה הכול בדרך, רק אותה הכוונה היא שהמטרה היא דבקות בבורא, וכל מה שלומדים זה רק העטיפה שצריכה לעזור לנו, לתת לזה תנאים לגילוי הבורא, ולא יותר.

אנחנו נקרא עכשיו את הקטעים האלו, מה שהכינו לנו חברים האחראים על איסוף הקטעים המתאימים לדרכנו.

קריין: קטע ראשון אומר הרב"ש.

"ברוחניות, השתוות נקרא "דביקות", הגם במעשה הוא מקבל. וזה נקרא "מקבל בע"מ להשפיע". אולם איך אפשר זה, שיהיה מציאות לבוא לידי השתוות הצורה. היות שהרצון לקבל הזה, הבורא ברא אותו, ואיך אפשר לבטל הטבע מה שהבורא ברא. על זה ניתן תיקון, שבאמת הטבע של הרצון לקבל אי אפשר לבטלו. אלא על זה מוסיפים עליו כוונה דלהשפיע. נמצא, שהרצון לקבל, היינו מה שהאדם רואה דבר, שיכול מזה להנות, נשאר. היינו, שגם אח"כ האדם נהנה, רק בכוונה אחרת. שזה נקרא "מקבל בע"מ להשפיע"."

יוצא לנו כך, אנחנו מתחילים ללמוד את חכמת הקבלה, את כל החומר סביב זה, עד שאנחנו מבינים שהעבודה שלנו היא לשנות את הכוונה שלנו למה שמתרחש. ואז כל הלימוד שלנו כבר מרוכז בזה שאני מצפה כתוצאה מהלימוד לשנות את הכוונה שלי מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע בכל הפעולות שלי. בפעולות שלי, אני נמצא בפעולות שהן חובה, שאני חייב לקיים כדי להתקיים, הן נקראות פעולות הכרחיות, עליהן יש חוק "לא יגונה ולא ישובח", אני חייב לבצע כי בזה אני נמצא בדרגת חי. וישנן פעולות גבוהות יותר מזה ששייכות לדרגת המדבר, שם אני כבר צריך להשתדל אם לקיים אז רק לקיים בכוונה על מנת להשפיע, לחברים, דרך החברים, ולבורא, כך זה קורה, דרך החברים לבורא. לכן רק על זה אני חושב. אם אני מכוון את עצמי בציר העיקרי, המרכזי שהוא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", כשאני מכוון את עצמי דרך העשירייה, כי שם במרכז העשירייה נמצא כוח התורה, כמו שנלמד וגם למדנו שהתורה ניתנה לכלל, אז כך כשאני נמצא בכלל, אני מקבל דרך הכלל הזה את כוח החיבור, ומכוח החיבור בינינו אנחנו מגיעים לכוח החיבור עם הבורא, לגילוי הבורא. כך זה קורה.

לכן כל הלימוד שלנו צריך להיות מכוון לחיבור בינינו ולחיבור עם הבורא, כי זה קובע את זה, "מאהבת הבריות לאהבת ה'" מה שנקרא. זו כוונת הלימוד, וכמה שאפשר אנחנו בזה לאט לאט מתנתקים מהאגו שלנו, מהרצון לקבל שלנו, זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע, שאני נעשה ניטרלי, מתעלה מעל האגו שלי, לא רוצה לעבוד עימו, ואחר כך אקבל עוד תוספת כוחות מלמעלה, כוחות דלהשפיע, שאפילו האגו שלי, הרצון לקבל, יכול להפוך בעל מנת להשפיע.

הדרך שלנו היא בזה שאנחנו מתחילים מלקבל על מנת לקבל, מגיעים לאפס, ואחר כך ממשיכים מאפס לפלוס, שמשתמשים באגו, אפילו שאני מקבל ברצון לקבל שלי, אבל זה רק על מנת להשפיע, זה במידה שאני מתחבר לזולת, לכלל. אם אני לא יכול להתחבר לכלל, אני לא משתמש באגו שלי, אז אני מגיע רק ללהשפיע על מנת להשפיע, זה נקרא דרגת הבינה, בדרך לתיקונים. וכשאני כבר רוכש את דרגת הבינה, אני יכול על ידה גם לקדש, לתקן את הרצון לקבל שלי שגם הוא יהיה בעל מנת להשפיע. ו"יצר הרע יהיה כיצר הטוב", ו"חשכה כאורה יאיר", וכך אנחנו מתקדמים למעלה מבינה, עובדים מגובה בינה עם מלכות, עד שאנחנו מגיעים לדרגת הכתר.

שאלה: איך אנחנו נוכל לכוון את עצמנו עם הכוונה הנכונה כשיש חברים בעשירייה שיש להם הרבה מאוד תפקידים, אבל אז אנחנו נכשלים, כי אנחנו לא מצליחים. איך אנחנו יכולים לקחת אחריות על כך שהחברים יהיו בכוונה הנכונה, ולעשות שכולם ייהנו מזה אבל בלי להיכשל?

אני לא חושב שאפשר בלי להיכשל קודם כל, כתוב, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". זאת אומרת קודם אנחנו משתדלים לעשות משהו, אנחנו חוטאים, טועים, לא מבינים, כמו ילדים קטנים, שוברים, לא מסוגלים לעשות משהו, מקבלים מכות בדרך, בוכים, עד שאנחנו לומדים איך לעשות משהו נכון. לכן כל הדרך צריכה להיות כמה שיותר לפי המלצות המקובלים. אבל זה שאנחנו לומדים רק מהטעויות שלנו, רק מהכישלונות, רק מהבעיות, אנחנו מראש צריכים להבין מאיפה זה נובע, למה זה צריך להיות כך, זה מפני שאנחנו תוצאות מהשבירה. וכשאנחנו מגלים משהו, אנחנו קודם מגלים את השבירה, כי הכלי שלנו, הנשמה הזו הכללית, אדם הראשון, נשברה קודם, לכן אנחנו מגלים תמיד את השבירה, את המצב השבור. ואחר כך מהמצב השבור לאט לאט אנחנו לומדים איך לתקן אותו ואז מגיעים לתיקון. לכן אין צדיק שיעשה טוב ולא יחטא, הוא צריך להכיר קודם כל את החטא, את השבירה, ואחר כך מתוך זה הוא לומד לעשות טוב. אחרת אפילו את הטוב אנחנו לא נדע מה זה.

אנחנו לומדים מה זה טוב רק מתוך הרע, כך הבריאה. לאט לאט נתחיל להכיר שהדבר הזה הוא מוכרח שיקרה. ולא שהבורא יכול לעשות אחרת, אלא הוא עשה מהנקודה השלמה, שם אנחנו כבר נמצאים בגמר התיקון, ואז מתוך אותה הנקודה, אותו מצב של גמר התיקון, כשהוא רוצה להביא אותנו למצב הזה בהבנה, בהכרה, שאנחנו נשלוט, נכיר, נבין את המושג הזה והמצב הזה, אז מתוך זה הבריאה התפתחה בחזרה למטה עד העולם הזה הכי נמוך. לכן כך אנחנו צריכים ללמוד, שמאל, ימין, שמאל, ימין. אמנם אנחנו משתוקקים לימין, לתיקון, אבל קודם אנחנו מגלים את השמאל, את השבירה, את הטעויות שלנו, וכך כל פעם.

שאלה: באיזו צורה אנחנו יכולים לחיות בעשירייה כדי שמלאך המוות יהפוך למלאך החיים?

זה תלוי במידת החיבור בינינו. אנחנו לא קובעים שום דבר, אלא אך ורק על ידי עוצמת החיבור בינינו. עכשיו אנחנו נמצאים באיזה יחס בינינו, וככל שאנחנו נלמד יותר ונרצה להתחבר בינינו, יחד עם זה אנחנו נגלה כמה שאנחנו שונים ונפרדים. וכך כל פעם יותר חיבור, יותר ריחוק, יותר חיבור, יותר ריחוק, וכך הריחוק תמיד ייתן לנו מרווח שבו אנחנו צריכים לפעול, להביא לשם את המאור המחזיר למוטב שיחבר בינינו, ואת כל זה אנחנו עושים כדי לעשות נחת רוח לבורא.

כמו ילדים קטנים כלפי האימא שהם לא מתקוטטים אלא למרות שיש בהם יצר הרע ורוצים להתקוטט, הם עושים הכול כדי לשמח את אימא. כך גם אנחנו בינינו רוצים להיות מחוברים כמה שאפשר יותר, ובוודאי שכל פעם האגו יתגלה ביתר כוח, ביתר שאת ועוז ואנחנו נשתדל מעל זה כל פעם להיות מחוברים. אנחנו לא שוברים את האגו ולא מוחקים אותו, אלא על פניו אנחנו מגיעים לחיבור בינינו ואז יוצא שעל כל פשעים תכסה אהבה. עוד יותר פשעים, עוד יותר חיבור, עוד יותר פשעים, עוד יותר חיבור, וכך אנחנו בונים את ההר, עד שמגיעים לפסגה שלו ושם אנחנו מגיעים לדבקות בבורא.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים אגואיסטיים, חלק מהזמן אנחנו נזכרים שיש עשירייה ואז אנחנו מנסים לשנות את הכוונה שלנו, ואנחנו נכללים ברצון העשירייה. מהו הקו האמצעי בין שני המצבים האלה, שתי הכוונות? שמצד אחד אני נמצא באגו שלי ומצד שני אני נכלל ברצון של העשירייה שלי?

זו ההתכללות שלך בעשירייה. זה מה שרב"ש כותב במאמרי החברה, כמה שאתה יכול לעזור להם, כמה שאני נכלל בהם, כמה שאני נעשה אפס כלפיהם או כמה שאני נעשה יותר גדול מהם, כדי לדחוף אותם מלמטה או כדי למשוך אותם מלמעלה, כל הזמן אני דואג לחיבור שלנו סך הכול בתוך העשירייה עד שמגיעים לחיבור כזה שמהות החיבור הופכת להיות לראיית הבורא, שם מתגלה הבורא. הנקודה המרכזית של החיבור פתאום מתגלה ומתרחבת ובה אנחנו משיגים, מרגישים ומגלים את מושג הבורא, כי אנחנו ממנו, מאותה הנקודה, ועכשיו אנחנו הגענו בחזרה אליה, למקור הבריאה שלנו.

שאלה: מה זה מאמץ, יגיעה?

"מאמץ רוחני" זה נקרא שאני עושה מאמץ נגד הרצון הרגיל האגואיסטי שלי, כדי להיות מחובר עם החברים שלי ובתוכם להגיע לחיבור עם הבורא. אבל חייב להיות דווקא הכיוון הזה, מחיבור עם החברים ואחר כך במידה שאני משיג חיבור עם החברים, במידה הזאת אני יכול לגשת לחיבור עם הבורא, אחרת זה לא יהיה בורא, כי הבורא זה הכולל מהחיבור שלנו.

לבורא אין צורה, הבורא נקרא "בוא-וראה", "בו-רא". שאנחנו מייצבים את המושג הזה כלפינו, לפנינו, רק מתוך עוצמה, סגנון, מהות החיבור בינינו. הבורא לא קיים אם אפשר כך להגיד, קיים אבל במידה כזאת שאנחנו לא מסוגלים לתאר אותו, אלא אנחנו בוראים אותו, אנחנו מייצבים אותו לפנינו במידה שאנחנו מייצבים את החיבור בינינו. זאת אומרת צורת החיבור, סגנון החיבור הנכון שלנו הוא מביא לנו, מייצג לנו את צורת הבורא שלנו. ולכן כל יום יהיו לנו חיבורים חדשים בינינו, וכל יום יהיה לנו בורא חדש, כל פעם ישתנה, עד שמגיעים לגמר התיקון, שם כבר נדבר מה זה.

תלמיד: מה הוא סגנון החיבור, איך להבין את זה נכון?

יש בחיבור בינינו סגנונות שונים, אנחנו נלמד את זה בדרך.

שאלה: האם העבודה המשותפת שלנו בעשירייה היא בניית התפילה המשותפת?

העבודה שלנו היא שכל אחד מתוך עצמו משתדל לחבר את הקבוצה שלו למושג אחד ולקרב אותה לבורא, שהבורא גם נקרא "אחד". רק הבורא הוא המשפיע והקבוצה היא המקבלת, היא רוצה להתקרב לבורא בזה שהיא מוכנה לקבל ממנו כדי להשפיע נחת רוח לו. זאת אומרת שהקבלה שלה תהפוך להשפעה. אז במידה שאנחנו מכינים כך את עצמנו, אנחנו מתקרבים לבורא ומתחילים להיות זה כנגד זה, הבורא נותן ואנחנו מקבלים, זה בפועל, אבל בכוונה הוא רוצה לטובתנו, לתת לנו, ואנחנו רוצים לקבל לטובתו, ואז יוצא שנמצאים עמו בהשתוות הצורה, בהשתוות הכוונות, ובזה מתחילים לגלות זה את זה.

שאלה: איך אנחנו מתחילים לגלות אחד את השני? אתה אומר שהוא רוצה להעניק לנו ואנחנו מעניקים לו, איך אנחנו כעשירייה יכולים להשפיע עליו?

תשתדלו להשפיע זה לזה, ובמידה שאתם באמת מייצבים השפעה הדדית זה לזה, אתם תתחילו להרגיש שכבר לא כל כך קשה לתאר שאנחנו יחד יכולים לפנות ולהשפיע לבורא, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". זה יתגלגל כך שמתוך זה שאתה רוצה להשפיע לחברים, לאהוב אותם, לדאוג להם, לחבק אותם, לקדם אותם, על ידי זה אתה תרגיש שאתה מגלה לאן אתה מזיז אותם. זאת אומרת כך זה יתגלה, הבורא מתגלה מתוך הכלי הזה שאתה משתדל לתאר אותו כאחד, כמתוקן, כי הוא סך הכול כולל של הכלי הזה, הוא כתר של המבנה של הנשמה שלך, שלכם.

שאלה: איך אפשר בעשירייה להתמקד בכוונה המשותפת שלנו כל היום?

זה רק בתנאי שכל החברים ידאגו לכל החברים ואז זה לא קשה. אתה פשוט תרגיש שאתה חי בזה ואין לך שום מאמץ להחזיק את עצמך נגד הרצון לקבל שלך, נגד בעיות העולם, כל מיני הפרעות, אלא ההיפך, כשיבואו הפרעות אתה תתחיל לגלות שכל ההפרעות באות דווקא כדי שאתה עוד יותר תתחזק בחיבור עם החברים בכוונה אחת כל הזמן לכוון את עצמכם לבורא, ממש כך. אבל זה בתנאי שאתם דואגים שכל החברים יהיו מחוברים בכוונה אחת לבורא. ואז גם ההפרעות יבואו באותה הכוונה לחזק את הקשר ביניכם לבורא.

שאלה: העבודה בכוונה זאת אומרת להשיג את האמונה למעלה מהדעת או את תכונת ההשפעה או את "אין עוד מלבדו", מה זה התהליך הזה? האם זה להחזיק באיזה מתח פנימי או שזה תהליך מאפס עד אין סוף? תוכל לתאר את התהליך כי זה לא מובן.

העבודה שלנו כרגע, עכשיו, היא רק העבודה בכתבי המקובלים. מה שאנחנו לומדים בשיעור, אתם צריכים לעבור על זה עוד כמה פעמים ביום, כל שיעור ושיעור, עד שזה נקלט בפנים במוח ובלב, סך הכול זה נקרא "בנשמה", ואתם תתחילו להרגיש איך שזה עובד. אתה צריך כל הזמן לעבוד.

כמה פעמים ביום אתה אוכל? כמה פעמים ביום אתה נושם? צריכים להעביר דרך הרצון לקבל שנקרא "הגוף שלנו", לא הגוף הבשרי אלא רצון לקבל הוא נקרא "גוף", אתה צריך להעביר דרכו את כל התורה, זאת אומרת מה שכותבים מקובלים. אנחנו לומדים בשיעור, אתה צריך להעביר אותו, אתה צריך לדבר עם החברים, אתה צריך ללמוד איזה מאמר, וכך כל פעם, כל יום ויום. ותמיד צריכים להיות איתך איזה קטעים, שיעור מוקלט, עוד משהו, ואז מתוך זה, זה ישפיע עליך ותתחיל יותר ויותר להיות ספוג מזה, כלול ממה שהם כותבים, וכך "התורה" מה שנקרא תמלא אותך.

שאלה: מהי הכוונה הנכונה שתאפשר לי להתחבר עם העשירייה במהלך שיעור הבוקר?

לעזור לחברים. כמו שרב"ש כותב ב"מאמרי החברה", אני צריך להרגיש את עצמי שאני אחראי על הרוחניות שלהם, ואז אני כהכי גדול מהם בזה מושך אותם לרוחניות, וגם כהכי קטן מהם אני מוכן לשרת אותם בכל דבר רק שיתקדמו קדימה לקראת הבורא, זו העבודה שלי. אם אני שוכח עליה, אז אני לא נמצא ברוחניות, כי התקדמות ברוחניות תלויה אך ורק עד כמה אני משרת את הקבוצה, אך ורק. או חברותא או מיתותא, כך זה.

שאלה: איך ניתן להסביר שבעליה מלמטה למעלה אנחנו מבצעים את אותן השגיאות, דורכים על אותם מקלות, איך זה קשור לתהליך השבירה ואיך להאיץ אותו?

הרצון לקבל שלנו הוא מאוד פשוט, אבל יש בו כל מיני אופנים, ולכן יוצא שנראה לנו שאנחנו כל פעם לא יוצאים ממנו ולא משתנים והוא לא משתנה. זה לא נכון, כל פעם, כל רגע ורגע יש רצון חדש ויש לנו הרגשה חדשה בחיים, וגם בחיים הרוחניים כל רגע ורגע יש לנו רשימו חדש שמתגלה ואנחנו צריכים לממש אותו.

לכן אין בעיה שאנחנו מרגישים שהעולם לא משתנה, שהחיים הם אותם חיים, לא, אין סוף פעולות עוברות דרכנו ואנחנו אפילו לא מודעים לזה. כי אפילו בדומם, צומח, חי זאת אומרת בגוף הגשמי שלנו, ביקום שלנו יש כל כך הרבה שינויים שאנחנו לא יודעים ולא מודעים ולא צריכים אותם, כי כל העבודה שלנו היא רק בדרגה עליונה, בדרגת המדבר, האדם.

ולכן אנחנו צריכים להתרכז רק בעבודה שלנו, בחיבור של הטבע בדרגה עליונה, בדרגת האדם. אם אנחנו נחבר את הטבע בדרגת האדם, כל יתר הדרגות, הרמות של הטבע יתחברו, הכול תלוי באדם. ואז אנחנו נראה, כמו שכתוב בתורה שזאב וכבש חיים יחד והכול מגיע לתיקון ולהשלמה, בתנאי שאנחנו מביאים אותם לזה.

אם אנחנו מגיעים לחיבור, אני מדבר על חברי בני ברוך, אם נניח היינו יכולים להגיע לחיבור בעשיריות שלנו, אז היינו יכולים לראות את כל העולם שהוא פתאום הולך ומתחבר, הולך ומתחבר יחד, והאור העליון ממלא יותר ויותר את העולם, והבורא מתגלה בתוך הנבראים, וכך אנחנו מרגישים את עצמנו שאנחנו כמו במעלית עולים מהעולם שלנו לעולמות יותר ויותר עליונים. הכול תלוי רק בחיבור בינינו.

שאלה: לפעמים בפגישות של העשירייה יש רגשות מאוד חזקים והם עולים בקרב חלק מהחברים, האם זה סימן לכוונה שאולי מתרחשת?

כן.

שאלה: באיזו דרגה מתגלה הבורא בעשירייה, בדרגת בינה או בדרגת כתר?

הבורא מתגלה בעשירייה באותה דרגת העביות האגואיסטית שהעשירייה יכולה להתעלות מעליה, בה מתגלה הבורא.

שאלה: האם בהשפעה היגיעה היא השכר?

אלה כבר דרגות גדולות, אתה צודק, יגיעה היא השכר. אם אנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא אז היגיעה שאנחנו נותנים, בשבילנו היא תענוג, כי בזה אנחנו גורמים לו נחת רוח.

תלמיד: כיצד אפשר למדוד שנניח מישהו מתייגע והוא לא מתגאה מזה שהוא סובל, שהיגיעה היא נכונה?

זה עוד לא בשבילנו, אנחנו עוד צריכים לעלות למעלה מהצמצום, אבל בדרך, אם תחשבו כך זה טוב. אבל למדוד את זה אנחנו עוד לא יכולים, זה רק אחרי שנעבור את הצמצום ונוכל להתחבר למעלה מהאגו שלנו, אבל אתה אומר יפה.

שאלה: אתה נתת לנו הסבר או שהרב"ש נתן עצה איך בודקים כוונה אם היא להכרחיות וזה היה שהייתי מעדיף לוותר על זה על אותה הפעולה. והשאלה, איך אנחנו בודקים כוונה על מנת להשפיע, איך אני בודק שבאמת אני מכוון נכון?

בינתיים אין לנו שום אפשרות לבדוק את הכוונה בעל מנת להשפיע, כי אנחנו לא יכולים עדיין להתנתק מהרצון לקבל שלנו, להתעלות ממנו. לאט לאט על ידי המאור המחזיר למוטב, בהדרגה הוא ישפיע עלינו וייתן לנו כזאת אפשרות. אי אפשר לעשות את זה בקפיצה אחת, זה "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול".

תלמיד: לאחרונה במפגש של העשירייה עשינו ברור מהי הכוונה והגענו לכזאת מחשבה שאנחנו שונים אחד מהשני גם ברצונות, אבל בכוונה אנחנו יכולים להפוך לאחד, יכולים להרגיש אחדות בכוונה.

נכון, בדיוק, אנחנו אף פעם לא יכולים להיות שווים ברצון, כי בכל אחד הרצון הוא שונה ובלתי אפשרי להשוות את הרצונות ולעשות איתם משהו בכלל, אלא כל העבודה שלנו יכולה להיות רק בכוונה, שכוונה על מנת להשפיע מכל הרצונות שלנו היא מביאה אותנו לחיבור מעל הרצונות השונים.

לכן כל אחד נשאר ברצון שלו, והרצונות שלנו עוד גדלים ומשתנים בשוני ביניהם, כמו שבילדים כשהם קטנים אז הם דומים זה לזה, ככל שהם גדלים כל אחד ואחד נעשה שונה מחברו, ואז אנחנו מבינים שאם אנחנו מתקדמים יותר ויותר ברוחניות, ברצון הרוחני, אז שם ההבדלים הם עוד יותר גדולים, אבל הכוונות מחברות אותנו יחד למטרה אחת.

שאלה: איזה עוד הכוונות, כיולים בכוונה ניתן לעשות כדי לברר אותה?

מתחילת דרכנו, נניח עכשיו ועד גמר התיקון כל העבודה שלנו היא רק בכוונה, כוונת החיבור. למרות הרצונות השונים ושיהיו כל מיני, לא חשוב איזה, אנחנו צריכים רק להיות מחוברים בכוונה, זאת אומרת שאנחנו צריכים להתחבר יחד ולהשתוקק למטרה אחת שזה הכוח העליון, המקור שלנו, זה הכול.

שאלה: מהו החיבור?

החיבור הוא שאנחנו אמנם שונים ולא יכולים להתחבר, כמו שאנחנו נמצאים בשני גופים ולא יכולים להתחבר, אבל למרות זאת בכוונות שלנו, ברצונות שלנו, לְמה שאנחנו רוצים להגיע, במטרה שלנו, אנחנו נמצאים מחוברים יחד. זאת אומרת חיבור לא יכול להיות במה שהבורא עשה, ייצב בנו רצונות, אלא בכוונות של הרצונות, שמעל הרצונות, שם אנחנו יכולים להיות מחוברים.

תלמיד: לא ברור מה מתחבר בכוונות.

בכוונות מתחברים. מה הכוונה שלי, להשפיע למישהו, למשהו, ונניח גם שלך, ואז אנחנו מתחברים. כמו זוג, גבר ואישה ויש להם תינוק, אז הם מחוברים בזה שהם מטפלים בתינוק, זה נקרא חיבור.

תלמיד: כן, אבל לכל אחד יש רצון אחר?

זה לא חשוב שהרצון הוא אחר, כל אחד פועל מהטבע שלו. אני נתתי לך דוגמה שיש אותך ויש את אשתך ויש לכם תינוק. איך אתם מטפלים בתינוק? כל אחד מתוך מי שהוא ומה שהוא וכמה שהוא מבין וכן הלאה, אבל שניכם רוצים לטובת התינוק, אז בו אתם מתחברים, זה נקרא "כי בו ישמח ליבנו".

תלמיד: כן, אבל אפילו הגודל של הרצון, אני לא מדבר על השוני של הרצון, אלא גודל הרצון, שעליו יש את הכוונה, גם יוצר איזה שוני בכוונות, לא?

לא נכון, אם אנחנו רוצים את טובת התינוק אז כששנינו משפיעים לו, שם אנחנו מתחברים. כך גם בחיים שלנו, ואף אחד לא מרגיש בזה קושי, כמה שאני נותן, וכמה שהאישה נותנת, התינוק נהנה משנינו.

אחרת אני לא מבין בכלל את השאלה שלך, היא לא מציאותית, אנחנו אף פעם לא נהיה שווים, ואף פעם לא נוכל לבדוק את עומק הכוונות והרצונות שלנו, אלא רק לפי התוצאה, רק בבורא, כי שם אנחנו מתחברים, אז בו נראה את התוצאה. עד כמה הוא מגולה כלפינו, עד כמה הוא הופך להיות אותו מקום שבו אנחנו מתחברים בינינו, כי מחוצה לבורא אנחנו לא יכולים להתחבר.

תלמיד: ומה שאנחנו מגלים כבורא, כמו שאתה אומר "שבו ישמח ליבנו" זו התוצאה של כוונה שלי ביחד עם הכוונות של החברים, או לפי הכוונה שלי?

לא, לפי הכוונות המשותפות, אם אתה מתאר את זה רק לפי הכוונה שלך, אתה פשוט נמצא באיזה דמיון.

תלמיד: אז בעצם ההתכללות היא זו שמאפשרת לנו להתחבר בכוונות?

בדיוק, ההתכללות.

שאלה: אם סכום החיבור שלנו מגדיר את הבורא, אז למה קשה לנו להיות מודעים לזה תמיד?

מפני שהרצונות שלנו שונים, וכל הזמן משתנים. ורק בכוונה של כל אחד ואחד, כשאנחנו מחברים את הכוונות שלנו לאחד, אז בכוונה המשותפת הזאת בינינו, אנחנו מייצבים את דמות הבורא. לכן הבורא נקרא בוא וראה, "אתם עשיתם אותי" אומר הבורא, כי הוא לא קיים בצורה כמו שאנחנו מתארים אותו. אנחנו מתאים אותו בנטייה שלנו, בכוונה שלנו אבל זה לא הוא, זה בוא וראה, אתה יכול להגיע לדמות הזאת, כביכול לדמות הזאת, לתאר אותו, לאתר אותו רק במידת הכוונה שלך.

עוד נדבר על זה, עדיין אין לנו כל כך הרגשה כזו, אבל היום אני רואה שזה כבר קצת אחרת, אתם כבר מדברים אחרת, יפה מאוד.

שאלה: הדוגמה הזאת של הילד המשותף שכולם נותנים לו, מטפלים בו, אבל בעשירייה הבורא לא גלוי, לכן לא מובן למי צריך להשפיע. אז איך מגיעים לזה?

בעשירייה אין שום בעיה, אני רוצה להגיע לאהבת חברים, לאהבת הזולת, וממה שנקרא אהבת הבריות, אני מגיע לאהבת ה'. דווקא בדיוק, בסוף של אהבת חברים, בכלי הזה, בעטיפה הזאת, אתה מגלה שבעצם הגעת לבורא.

אתה מגיע ומאתר לעצמך מה זה מושג הבורא, מה זה, מי זה, כי זה לא כמו חבר, אלא זה כבר משהו רוחני, כביכול מעורפל, כאילו נמצא באיזה דמיון שלך, עד שאתה מתאר נכון, מאתר נכון את החיבור בין החברים, ואז אתה מגיע למושג הבורא.

תלמיד: ומה החבר שלי מגלה, את אותו הדבר או משהו אחר? הרי יש לנו דאגה משותפת.

גם הוא בכלים שלו מגלה את הבורא, וכך כל פעם מושג הבורא משתנה. כל פעם יש לך בורא חדש.

שאלה: אבל איך בכל זאת לקרב בינינו את המושג הזה של הבורא?

על ידי החיבור ביניכם, כשאתם באמת רוצים להתחבר, אתם מייצבים את הדמות הזאת של הבורא. מייצבים אותו, כי בלי חיבור ביניכם, הוא לא קיים, הוא לא נמצא במציאות, יש כוח עליון אבל הוא לא מושג. הוא מושג רק דרך הכלי, שזה החיבור ביניכם, אז מושג המושג של הבורא.

תלמיד: נגיד עכשיו אנחנו עם החברים, יושבים יחד בכוונה, משתדלים לאהוב זה את זה, איך לבדל כאן, באהבה הזאת את הכוונה הזאת להשפיע לבורא?

אם אתם מגיעים לחיבור ביניכם, אז מתוך הסך הכול, מהתוצאה של החיבור ביניכם, אתם כבר יכולים לגלות במשהו מה זה נקרא שמתגלה ביניכם הבורא, זה משהו משותף ביניכם. אתם מגיעים לתוצאה כזו, יש ביניכם משהו משותף או לא? כנראה שעוד לא.

שאלה: זה כמו הרגשה משותפת או בירור משותף, מה זה?

בחיבור ביניכם אתם יכולים להתחיל להרגיש שיש כזה מושג שנקרא בורא, כתוצאה, הכולל מכל המאמצים ומכל הפעולות ההדדיות שלכם, אתם בונים אותו.

שאלה: מה הכוונה שכל פעם יש בורא חדש?

הכוונה שכל פעם יש בורא חדש היא שהכלים שלנו משתנים, ולכן כל פעם אני יכול לתאר את מושג הבורא בקשר עם החברים בצורה חדשה, ולכן זה נקרא שכל יום יש לי בורא חדש. זה לא שאני אפיקורוס, ויש לי בורא חדש שאני מחליט עליו, אלא הכלים שלי מתחלפים, ומתוך זה גם מושג הבורא מתחלף.

תלמיד: אבל הבורא עצמו הוא קבוע ובלתי משתנה, נכון?

לא, אין דבר כזה. הבורא נקרא בוא וראה, תבין את המושג הזה, בוא וראה. אתה מגיע עם התכונות שלך, ואז לפי התכונות שלך אתה מצייר אותו, ואז זה נקרא בורא. בכל מצב חדש אתה מצייר אותו בצורה אחרת, זה נקרא שכל רגע, כל יום, יש לך בורא חדש.

תלמיד: והכול תלוי בי, הכול באחריות שלי, הכול זה אני, הכול בתוכי?

הכול בכלים שלך בלבד. דיברנו על זה אלף פעם, איפה היית, אני לא יודע.

שאלה: איזה רמה אנחנו צריכים לעלות כעשירייה כדי להשיג את המצב של "נצחוני בניי"?

נניח לענייננו, הבורא מסתתר, ואנחנו עושים כל מיני מאמצים בינינו לחיבור עד שאנחנו מגלים אותו מההסתר שלו. זה נקרא נצחוני בניי. כי הוא נקרא אל מסתתר, ואנחנו מגלים אותו למרות שהוא מסתתר, מוציאים אותו מהמסתור, ואז הוא שמח, נצחוני בניי. אני רציתי להסתתר מהם, והם מנצחים אותי בזה. וככה, תמיד הוא משחק איתנו במחבואים.

תלמיד: האם זה מצב כזה שכל פעם יהיה מצב מחדש עד התיקון הכללי, סוף התיקון?

לא, רק את הגילויים הראשונים אנחנו צריכים לעשות בצורה כזאת, אבל אחר כך כבר יש לנו עבודה אחרת, יותר מעניינת. כשאנחנו כבר יודעים איפה אנו נמצאים, איך לחפש, איך לעבוד על הסתרה, אז המצבים שלנו הם כמו של גדולים. אנחנו חוקרים, אנחנו מרגישים, מבינים, זו עבודה יותר מעניינת.

טוב, אני בכל זאת רוצה להגיד לכם שאני מאוד מאוד מרוצה היום מהיחס שלכם לנושא, הוא מאוד מאוד התקדם, ובהחלט סימן יפה הוא.

קריין: קטע שני, אומר הרב"ש.

"התחתון יכול רק להוסיף על הכלי של הבורא. וזהו כמו שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות", שפירושו, אלקים ברא את הכלי, הנקרא "רצון לקבל תענוג". והאדם צריך להוסיף עליו תיקון, המכונה "הכוונה בעמ"נ להשפיע", כנ"ל, שמלכות דאין סוף קישטה עצמה בנקודת הרצון, שפירושו, שהקישוט שלה היה במה שנתנה על הרצון לקבל כוונה בעמ"נ להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהי המתנה שהאדם מבקש מה'" 1987)

שאלה: מה זה אומר שיש להשלים את הכלי של הבורא?

בכוונה על מנת להשפיע, שאני רוצה לגלות אותו כדי להשפיע לו נחת רוח, כי אם אני לא מגלה אותו, אני לא משפיע לו. זה לא מספיק שאני מתחבר, אני צריך להתחבר כדי לבנות מעצמי, את דמות הבורא.

מה אנחנו עושים בחיבור בינינו? אנחנו עושים מהחיבור בינינו את דמות הבורא, לכן אנחנו נקראים אדם, הדומה לבורא, העתקה ממנו. זה כמו שאני מסתכל במראה, יש אותי, ויש את המראה, ואז אני בונה את עצמי כמו הבורא, עד כמה שאני מבין, במידה הזאת אני נקרא אדם. עד שאני מגיע למצב שאת כל התכונות שלי אני מתקן בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאני הופך להיות לגמרי דומה לבורא, תיקון שלם, זאת העבודה שלנו.

תלמיד: אז מה זה אומר שאת כל התכונות שלי אני מעביר להשפעה?

על מנת להשפיע, שאתה מרכיב על כל הרצונות שלך כוונות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: יש את הרצונות האגואיסטים שלי שהבורא נתן לי, יש את החיבור בעשירייה ויש את הבורא, איך אני לוקח את התכונות שלי ומעביר אותן לעל מנת להשפיע?

אתה משתדל לחיות רק כדי להשפיע נחת רוח דרך החברים ודרך האנושות לבורא, ובזה אתה מתקן את הבריאה.

תלמיד: אז יוצא שאין צורך בצורה הראשונית של התכונות שלי, אלא אך ורק כדי שאני אבחר בהשפעה כלפי החברים והבורא?

על פני התכונות שלך.

תלמיד: מה זאת אומרת על פני התכונות שלי?

אתה היית פעם דומה לבורא ואחר כך עברת שבירה ומאז נעשית הפוך מהבורא. עכשיו אתה נמצא בשלבי התיקון, שכל פעם מתגלות התכונות ההפוכות שלך מהבורא, ואתה צריך לבקש ממנו במאמץ עם החברים יחד לתקן את התכונות שלך לדומה לבורא, מההיפך לדומה.

תלמיד: זה אומר שאני מחליף את התכונות?

לא נכון, אתה לא משנה את התכונות שלך אתה משנה את הכוונה שעליהן, איך אתה משתמש בהן. לא את התכונות עצמן אלא כוונות.

שאלה: יש את המושג "התלבשות", ופה הוא אומר שהמלכות קישטה את עצמה, האם יש הבדל בין קישוט להתלבשות?

נגיד שזה אותו דבר בינתיים, אל תסתבכו בזה סתם.

שאלה: איך יכול להיות שהבורא קיים לפני שהוא ברא אותי? האם יכול להיות שהוא קיים רק כלפיי כשאני בורא אותו?

הבורא לא קיים לפני שאתה בורא אותו, בונה אותו, מאתר אותו, אז לא קיים מושג הבורא. ישנו האור העליון, המקור העליון, כוח עליון, אבל לא בורא. בורא זה כבר כשאדם מאתר את הכוח העליון שנמצא עימו בקשר, אז כך מתגלה המושג הזה, בוא וראה, בורא.

שאלה: "אשר ברא אלוקים לעשות", מה זאת אומרת?

שהכוח העליון ברא את כל הבריאה, כדי שאנחנו על ידי הבריאה נגיע לדרגת הדבקות בבורא.

שאלה: אנחנו עובדים בשמאל וימין, שמאל וימין, האם הכוונה משתלבת בשמאל וגם בימין אותו הדבר, או איפה היא משתלבת בדיוק?

הכוונה שלי היא בקו האמצעי. אני צריך להגיע לדבקות בבורא שלא נקרא לא בשמאל ולא בימין, אלא כתוצאה משתי הפעולות המנוגדות האלה.

תלמיד: אז תמיד הכוונה באמצע?

כן, הכוונה היא במטרה. ושני הכוחות האלה ימין ושמאל זה כדי להגיע, להתקדם למטרה.

שאלה: כשנאמר מלכות ממותקת בבינה האם זאת השתוות הצורה?

כן.

שאלה: האם אנחנו צריכים לסדר את הרצונות הגשמיים שלנו בהשפעה כלפיי העשירייה?

אני לא מדבר על כל הרצונות שלנו החומריים, אלא כל מה שאנחנו צריכים כדי להגיע לדבקות בבורא אנחנו צריכים לממש את זה בעשירייה.

שאלה: יש לנו תיכף כנס גדול שמתקרב, איזו מתנה העשירייה יכולה לבקש מהבורא עבור הכלי העולמי במהלך תהליך ההכנה?

צריכים לבקש מהבורא דבקות, חיבור בינינו, ושנשיג בכנס עוד יותר חיבור, עד כדי כך שנגלה את הבורא בינינו, שהוא ימלא את המרחב בינינו וידביק אותנו זה לזה. ואנחנו עוד ועוד נגביר את הדבקות בינינו כדי לגלות אותו יותר ויותר, נעשה לו בזה נחת רוח יותר ויותר.

קריין: קטע שלישי. אומר הרב"ש.

"אם כוונת האדם היא רק לעשות נחת רוח לה' ולא לתועלת עצמו, אז אין הוא מסתכל על גודל הנאה. ורק הוא מסתכל על גודל התשוקה, מה שהוא רוצה להנאות להבורא. היות שע"י השתוקקות להנות להבורא, הוא גורם בחינת השתוות הצורה בשורש נשמתו. וזה גורם שימשך שפע במידה יותר מרובה. היות שהעליון רוצה לתת יותר משהתחתון רוצה לקבל, רק חסר כלים דהשפעה. נמצא, בזה שהוא מתגבר בבחינת להשפיע, ממילא נמשך שפע מרובה. לכן אין לבקש, שיהיו לו אורות גדולים, רק להשתדל שיהיו לו כלים גדולים, שהם כלים דהשפעה." 

(הרב"ש. מאמר 31 "מהי הפעולה שבאדם בדרך העבודה, שמיחסים לה'" 1988)

שאלה: כתוב "אם כוונת האדם היא רק לעשות נחת רוח לה' ולא לתועלת עצמו, אז אין הוא מסתכל על גודל הנאה. ורק הוא מסתכל על גודל התשוקה, מה שהוא רוצה להנאות להבורא." למה לא מסתכלים על גודל ההנאה לבורא ומסתכלים רק על גודל התשוקה ליהנות לבורא?

כי לפי זה אני יכול למדוד את הכלי שלי. אני לא יכול להגיד במה אני מהנה לבורא, אני יכול רק למדוד את זה לפי כמה שאני משתדל להשפיע לו.

שאלה: האם אנחנו יכולים לקבל את התענוג מהבורא רק עם הכוונה על מנת להשפיע?

כך הקשר בינינו, אני צריך להיות באותו גל כמו הנותן, כדי להבין אותו, כדי להרגיש אותו, אני צריך להיות באותם המושגים. אז ככול שאני נמצא בכוח השפעה אז אני מסוגל לאתר, לזהות, להבין, להרגיש, את השפעת הבורא עלי. איך אפשר אחרת? אני לא יכול לקבל השפעה מראייה באוזן, זה חייב להיות באותו הכלי. לכן אם הבורא שמשפיע הוא משפיע ברצון להשפיע, אז אני גם כן בכלי שלי צריך להיות ברצון להשפיע, אחרת אני לא אוכל לזהות אותו.

שאלה: בבניית הכוונה שהחברים שלי יתחברו ויגלו את הבורא בשביל לעשות לו נחת רוח, יקבלו את המאור, האם כדאי לעשות מדי פעם תרגיל ולהוציא את עצמי מהנוסחה הזו, שרק החברים יקבלו את התוצאה? כי בפעולה הזאת מתגלה שפתאום אין לי כוחות, אני לא יכול לעשות שום דבר אם זה בלעדי, או שתמיד כדאי להשאיר את עצמי כחלק?

תעשה מה שאתה אומר, בבקשה, תעשה, תנסה לעשות כל מיני פעולות רק שהחברים לא ידעו, לא יראו, לא יתפעלו מזה, אתה תתפעל לכל מיני כיוונים, ו"אין חכם כבעל ניסיון" נראה אותך אחר כך.

שאלה: יש הרגשה שהבורא עושה מה שבא לו, לפעמים הוא משאיר אותנו מיובשים בכוונות שלנו ולפעמים הוא מאיר בהן, איך להתייחס לזה?

כן, נגיד שכך, מה זה חשוב לי? אני לא מכיר את תכנית הבריאה, נראות לי כל הפעולות שמתרחשות בעולם בצורה מאוד מקרית, ללא שום היגיון, כי השכל שלי והשכל של הבורא יש ביניהם איזה פער. אז מה?

תלמיד: איך לתאר את הבורא כך שאמשך אליו, שאמשך ליהנות לו?

אני לא מבין אותך, אתה רוצה כל הזמן לתאר את הבורא שהוא טוב, יפה, מיטיב, תתקן את כלי הקליטה שלך ותזהה אותו כך.

תלמיד: איך לתאר את הבורא, מה הוא? חבר, אדון, אני צריך להעריץ אותו, "וואו, הבורא, הבורא", איך אני מתאר אותו שליהנות לו ימשוך אותי בכלל?

כתוב שלא יהיה לך אל זר, תשתדל כך.

שאלה: מה זה אומר?

לא לראות אותו כזר.

שאלה: מה עלי לרצות ומה עלי לשאוף על מנת שכוונתי תתקן את האופי האגואיסטי שלי?

רק חיבור עם החברים. אם אנחנו לא יודעים מה לעשות, בורא, כמו שהחבר הקודם שלך מתבלבל, ועוד ועוד, ואנחנו לא יודעים מה לעשות, אין לי שום בעיה, יש לי עשירייה, אני מבטל את עצמי, אני כמו תינוק מתבטל כלפיהם, וכך אני קיים עד שאני אקבל מהם שוב כל מיני כוחות, הזנות, וכך אתקדם.

שאלה: באיזו נקודה מאמצים כמותיים הופכים לאיכותיים?

אני לא יכול להגיד, אבל בטוח שזה קורה כל פעם. כמו שאמרתי היום נגיד, שאני מרגיש שאתם נעשיתם פתאום הרבה יותר חכמים מה שלא היה עד כה, השאלות הן אחרות. כמות הופכת להיות לאיכות.

שאלה: מה פירוש "מתחזק בתכונת ההשפעה" ואיך נגיע לזה בעשירייה?

מתחזק בתכונת ההשפעה, שאני מרגיש שיש לי עוד כוח להשפיע לחברים ולגרום לחיבור ביניהם, וכך, מתוך זה להתקדם גם לבורא.

שאלה: האם אנחנו צריכים לדבר על הכוונות שלנו בעשירייה כדי לגלות את הכוונה המשותפת שלנו?

יותר טוב אם נלמד את זה מהמקורות שלנו, מהרב"ש, מבעל הסולם, ופחות נבלבל כל אחד את החבר.

שאלה: איך אני יכול לראות שאני משפיע נחת רוח לבורא?

אם אתה תראה, איך אתה תגלה את זה? אתה צריך להגיע לחיבור כזה עם העשירייה שלך, שאתה מרגיש עד כמה אתה משפיע להם ועד כמה הם נהנים מההשפעה שלך. ואז, אחרי זה, אם זה באמת נכון, שאתה באמת משפיע למעלה מהאגו שלך לחברים ונהנה מזה שאתה מהנה להם, בתוך זה אתה יכול לגלות את הבורא ואיך שאתה מהנה לבורא.

שאלה: איך אני שומר על היכולת להיות כל רגע חדש, כל הזמן להיות מכוון לרגע הזה ולהיות מדויק כל הזמן, איך אני עושה את זה?

על ידי תשומת לב, על ידי מאמצים ותרגילים.

שאלה: אנחנו בונים את גדלות הבורא, האם בעתיד הוא יתגלה או האם תמיד נצטרך לעבוד על הגדלות הזאת?

על גדלות הבורא, על גדלות החברים נצטרך לעבוד עד גמר תיקון. לכן זה נקרא "גמר תיקון", שאני מתקן את התפיסה שלי בחברים ובבורא. עד אז הבורא מתגלה בקשר עם החברים, שהקשר של החברים גדל בעיני כל הזמן ובהתאם לזה אני מגלה את הבורא שבהם.

שאלה: איפה נמצאת הנקודה שבה מתעצבת הכוונה?

הכוונה שלנו מקבלת צורה נכונה במאמצים המשותפים שלנו עם הזולת, רק מאמצים משותפים. היא לא יכולה להיות רק באדם אחד, היא יכולה להיוולד רק בין שניים לפחות, "מיעוט הרבים שניים", שאז מבין השניים אנחנו יכולים לכוון את עצמנו לבורא.

שאלה: שאנחנו שואפים להשתוות הצורה עם הבורא, באיזו נקודה אנחנו יכולים להגיע להשתוות לבורא ולהתקדם דרך שם?

כמו שאני מתייחס לחברים, כך אני מתייחס לבורא. אין שום שוני בין היחס שלי לחברים לבין היחס שלי לבורא, ולכן הבורא מתגלה כתוצאה מהשפעה לחברים. ברגע שאני מגיע להשפעה לחברים אני מתחיל לגלות את הבורא. הבורא זה סך הכול הכולל של היחס שלי לחברים, ולא אחרת. הוא לא יתגלה בשום צורה אחרת, רק כתוצאה מהיחס הנכון שלי לחברים.

שאלה: כשלמדנו על תפיסת המציאות זה עשה בי רושם חזק שבעצם הרצון לקבל מוקרן החוצה. האם אני יכול להשתמש בזה בעבודה, בכוונה?

אני לא יודע מה זה רצון לקבל מוקרן החוצה, מה שאתה עכשיו אומר.

תלמיד: המכונה הפוטוגרפית, שכל מה שאני רואה בעצם בתוכי.

אבל למה לך את זה עכשיו? עזוב, זה רק יסבך אותך. אני פשוט מרגיש שאני חייב לחבר בתוך הלב שלי את כל החברים. הם צריכים לעמוד בליבי. ובקשר בינינו, שאני מייצב כזאת תמונה שהם כולם עומדים בליבי, הלב שלי הופך להיות לפרצוף הרוחני, ואז אני בתוך הפרצוף הרוחני מוכן לגלות את הבורא.

שאלה: אם אנחנו יוצרים בורא שלם, האם זה אומר שאנחנו מגיעים להשתוות הצורה? מהי המטרה של הכוח העליון, שאנחנו נעבוד בזה והבורא יתגלה, או שאנחנו צריכים שגם הבורא וגם הכוח שלנו יגלו את המטרה שלו?

לא, לא יכול להיות שאנחנו נגלה משהו ללא חיבור בינינו, כי חיבור בינינו זה הכלי הרוחני. רק בצורה כזאת אנחנו מגיעים לגילוי העולם הרוחני, הכוח הרוחני, לגילוי הבורא לנבראים, רק בתוך חיבור בינינו. תראו מה שכתוב במאמר "מתן תורה". אין לנו שום אפשרות לגלות רוחניות אלא רק בתוך החיבור בינינו. יהיה חיבור, נגלה, לא יהיה חיבור, לא נגלה. זה הכול.

שאלה: איך אני ושישה כמוני מגלים את הבורא?

אנחנו מדברים כל הזמן על זה, מה אתה שואל? אחרי כל מה שאנחנו דיברנו עכשיו אתה שואל כך? איך אנחנו, שישה אנשים מגיעים לגילוי הבורא? על ידי חיבור. זה הכול.

תלמיד: אני שואל, כי יש אנשים שלומדים אבל לא יודעים על מה אנחנו מדברים, לכן לא ברור לי איך להתחבר איתם. הם לומדים 20-30 שנה בקבלה והם לא מבינים על מה הקבלה מדברת.

אנחנו לומדים, כמו שכותב בעל הסולם, גם הוא כותב לנו, שאנשים שלומדים חוכמת הקבלה לומדים גם 20 ואפילו 30 שנה, ורק אחרי זה מגיעים לתיקונים ולגילויים. ככה זה התיקון הרוחני של האדם. אתה יכול לקרוא את זה בבעל הסולם.

אלא מה יש לך, טענות? אם אתה נמצא בעל מנת להשפיע אז אין לך טענות אלא ההיפך, אתה צריך עוד לשמוח בזה שהכול נסתר ויש לך אפשרות לתת את העבודה שלך בהסתרה.

תלמיד: אדם שלא מרגיש ולא מבין על מה אנחנו מדברים, איך הוא מגיע לזה שהוא מתחיל לכלול את החברים בתוכו ולגלות את הבורא?

תעשה מה שצריך, תגלה את זה ואחר כך תבין מה שכתוב. ועד אז תלמד ותשתוק. כי אתה עוד לא מספיק להבין ואתה כבר שואל, בצורה כזאת אני לא מעוניין לשמוע אותך. לא חשוב מאיפה אתה שואל, מ-UK, ממולדובה, מאיזה מקומות, זה לא חשוב. אתה צריך קודם כל להשתדל להיכנס לתוך פנימיות הלימוד כמה שאפשר, ואז מתוך זה אתה תתחיל לדבר נכון, לעניין.

את הטענות שלך תפנה לעצמך, האם אתה באמת עושה מאמץ נכון גם בכמות וגם באיכות, ותבדוק מה שכותב בעל הסולם על הדברים האלה, מהמאמרים שלו, אז יהיה אפשר לדבר איתך. בינתיים אני לא רוצה יותר לשמוע.

קריין: קטע רביעי, הרב"ש אומר.

"באהבת ה', שאנו אומרים, שהאדם צריך לעבוד "בלתי ה' לבדו", שהכוונה "בלי שום תמורה", הכוונה היא, שהוא מוכן למסירת נפש בלי שום תמורה, בלי שתיוולד מזה איזו מציאות של תמורה מהמסירות נפש שלו. אלא זהו העצם, שזוהי המטרה שלו, שהוא רוצה לבטל את עצמותו לה', היינו לבטל את הרצון לקבל שלו, שזהו מציאות נברא, את זה הוא רוצה לבטל לה'. נמצא, שזוהי המטרה שלו."

(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

העיקר בהשגת הבורא זה ביטול עצמו שהאדם צריך לעשות. יחד עם זה שהוא מאוד רוצה להשיג, מאוד רוצה להרגיש, מאוד רוצה לקבל, מאוד רוצה להשפיע, ויש לו כלים שגדלים יותר ויותר כלפי השגת הבורא, הרגשת הבורא, נטייה, קבלה, יחד עם זה הוא בכל זאת משתדל להיות בהם בביטול עד כמה שאפשר. וזה חלק מהעבודה שלנו, שככל שהרצון לקבל יותר גדול, אנחנו צריכים לבטל את עצמנו בכוח עוד יותר גדול כדי להיות מעליו משפיעים. ולא לחשוב מה אני מקבל, לא לחשוב כמה אני מקבל, אלא לחשוב כמה אני מסוגל להשפיע נחת רוח.

זה ודאי שלגמרי לגמרי לא משתווה עם הרצון האגואיסטי שלנו, לא על זה אנחנו חושבים, נכון, מצד אחד. מצד שני זה החוק הרוחני, שלהיות בעל מנת להשפיע, במידה שאנחנו נגיע לזה, נוכל גם להרגיש את הבורא, כי הוא כולו משפיע, ואז זה יקבע את הדרגה הרוחנית שלנו. ואם אנחנו לא מסוגלים, אז לבקש, לפנות לבורא ולבקש. "למה לא ביקשת?" זאת השאלה. לא להיות בטענה למה אני לא מקבל, אלא להיות בטענה למה אני עדיין לא מבקש להיות משפיע, זאת השאלה.

(סוף השיעור)