שיעור ערב 26.06.2021- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ב', עמ' 57, דף נ"ז, "הסתכלות פנימית", פרק ב', אותיות ט'- י"ח

קריין: "תלמוד עשר הספירות", בעל הסולם, כרך א', חלק ב', עמוד 57, דף נ"ז, "הסתכלות פנימית", פרק ב', אות ט'.

אנחנו לומדים את "תלמוד עשר הספירות". הלימוד בתע"ס צריך להיות כמו הלימוד במאמרים, רק שזו שפה קצת אחרת, שפה יותר לימודית, יותר טכנית נראית לנו, אבל זה לא בדיוק כך. כי אם אנחנו מדברים על חכמת הקבלה, היא כולה מגיעה ומתגלה לאדם המשיג ברגש שלו, ברצון, ולכן כך אנחנו גם צריכים להשתדל ולתאר את כל מה שהמקובלים מספרים לנו.

ולכן נלך, נקרא ונשתדל לקבל מה שאנחנו קוראים גם בצורה רגשית, גם בצורה שכלית, כל אחד לפי איך שהוא בנוי, איך שהוא מסוגל. אבל ודאי שמדובר רק על כמה שהרצון שלנו יהיה מוכן לקבל את כוח ההשפעה על עצמו, וכך להתחבר בכוח ההשפעה שלו שהוא רוכש עם כוח ההשפעה של הבורא, וכך אנחנו נגלה זה את זה.

ודאי שהכוונה הכללית לפני הלימוד היא שאנחנו מחוברים יחד ברצון אחד, והרצון האחד הזה שלנו מכוון לעל מנת להשפיע לבורא. ואז לפי השתוות הצורה, אם נשיג את זה, אנחנו נגלה גם כן את הבורא ברצון להשפיע שלו אלינו.

קריין: כן, אז אנחנו בעמוד 57 פרק ב'.

פרק ב'

מבאר: חמש ההבחנות העיקריות שבין חמשת עולמות א"ק ואבי"ע.

אות ט'

עיקר ההבחן בין ה' עולמות א"ק ואבי"ע,

הוא ע"פ העביות שבמסך שבהם. שבא"ק

הוא בחי"ד.

"ותדע שה' העולמות א"ק ואבי"ע דיושר, הנה עיקר ההבחנה שבין העולמות הללו, הוא בשיעור עביות, שנמצא במסך של כלים שלהם, כי מסך שבכלים שבעולם אדם קדמון הוא עב מאד, דהיינו עביות דבחי"ד, שאין עביות יתרה ממנה בכל העולמות, ולפיכך עשר הספירות שלו שלימות דהיינו שכל אחת מהן בקומת כתר הסמוך לא"ס ב"ה, והוא העולם הראשון החשוב מכולם, המבריח מהקצה אל הקצה, מא"ס ב"ה עד לעולם הזה. ועל כן נבחן שעומד בפנימיות כל העולמות, כי כבר ידעת, שפנימיות ועביות היינו הך הם, וכיון שמסך שבכלים דאדם קדמון זה הוא בחי"ד, דהיינו עב מכולם, הרי הוא משום זה הפנימי מכולם."

זאת אומרת, מעולם אין סוף, ממצב שנקרא "אין סוף" מגיע אור שמלובש בתוך הרצון, שהאור והרצון נמצאים בהתאמה בצורה כזאת שהרצון מגיע בבחינה ד', זאת אומרת הכי עבה, וכולו מכוון לעל מנת להשפיע, והאור שמתפשט בו לפי תכונת הקו הזה, לפי הרצון הזה הוא האור הגדול. וכך הם מתפשטים מלמעלה למטה, מהאין סוף ולמטה עד העולם הזה. והקו הזה נקרא "קו אין סוף".

ובתוך הקו הזה אחר כך נבראים, באים ומסתדרים כל יתר העולמות עם כל מה שיש בהם, צורות רוחניות של דומם, צומח, חי ומדבר. לכן המסך שבבחינה ד' שהיא שולטת בעולם אדם קדמון, לכן נקרא "אדם קדמון", המסך שלה הוא המסך הכי גדול, הכי חזק.

קריין: אות י'.

אות י'

עולם האצילות הוא ממסך דבחי"ג, וע"כ

הוא חיצוני לא"ק, שהוא בחי"ד.

"ומסך שבכלים שבעולם האצילות, אינו עב כל כך כמו מסך שבעולם א"ק, כי עביות שבמסך דאצילות היא רק בחי"ג, ולפיכך עשר הספירות דיושר דאצילות, אין קומת כל אחת יותר מקומת חכמה, והן חסרי כתר, ונבחנות ע"כ לשפלות בערך עשר הספירות בקומת כתר שבעולם אדם קדמון. ונבחנים לחיצונים בערך ע"ס שבא"ק, כי עביות דבחי"ג היא חיצונית לעביות דבחי"ד, וזכות וחיצוניות היינו הך הם כנ"ל. וע"כ נעשה עולם האצילות לבוש, שפירושו חיצוניות המלביש לעולם הא"ק הפנימי ממנו."

העביות הגדולה שמתגלה ברצון לקבל עוברת תיקון של צמצום כשהיא לא משתמשת לטובת עצמה אלא אם אפשר בעל מנת להשפיע. ואז במידה שהיא יכולה להשתמש בעל מנת להשפיע היא נעשית דומה לאור, ואז יש הזדהות, חיבור, זיווג בין הרצון לקבל ובין האור שמופיע לפניו. אז הרצון לקבל יכול לגלות שיש לפניו אור אין סוף, אבל הוא מקבל מאותו אור אין סוף רק חלק מיוחד, כמה שהוא מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע. ואותו חלק שמקבל בעל מנת להשפיע שזה בבחינה ג' שלו, קבלת האור בעל מנת להשפיע בעביות דבחינה ג' נקראת "עולם האצילות", ואז כמו שהוא כותב כאן בכותרת "עולם האצילות הוא ממסך דבחי"ג, וע"כ הוא חיצוני לא"ק, שהוא בחי"ד".

שאלה: למה העביות והפנימיות זה היינו הך?

כי כמה שזה עבה יותר עם המסך בעל מנת להשפיע, זה נעשה יותר קרוב לבורא ולכן זה נקרא פנימי ביותר, ועליו מתלבשות בחינות יותר חלשות גם ברצון וגם במסך, היינו בעל מנת להשפיע.

שאלה: אמרת עכשיו שהרצון לקבל מגלה שיש לפניו אור אין סוף. במה תלוי שהעשירייה תגלה שלפניה יש אור אין סוף?

אם העשירייה קשורה בעל מנת להשפיע זה לזה וזה לזה כמה שניתן להם, אם היא משיגה יחסים כאלו ביניהם, היא מגלה שיש לפניהם אור אין סוף.

שאלה: בעל הסולם אומר "כי עביות דבחי"ג היא חיצונית לעביות דבחי"ד". מה זה עביות ומה זה חיצוניות במקרה הזה, איך אפשר להסביר את זה?

עביות זו עביות, רצון לקבל, והוא על ידי צמצום ומסך שהוא רוצה להשתמש בעל מנת להשפיע, הוא נחשב אצלנו לפנימיות. וההפך, אם אין מסך והוא לא יכול להשתמש ברצון לקבל בעל מנת להשפיע אז הוא נקרא "חיצון" ולא "פנימי".

תלמיד: ואז הוא אומר. "וזכות וחיצוניות היינו הך הם". גם פעם קודמת דיברנו שזכות וחיצוניות זה אותו דבר, אפשר להסביר את זה?

אם אנחנו לא יודעים להשתמש בעביות אז היא עביות פסולה, היא מרחיקה אותנו מהבורא ומהרוחניות ובכלל. אם אנחנו יכולים להשתמש בעביות שמתגלה בעל מנת להשפיע, זאת אומרת להיות למעלה מהשימוש האגואיסטי, ודווקא לדחות את העביות הזאת, להתעלות מעליה, ולהשתמש בה כעביות שהיא נמצאת ביסוד של המדרגה הרוחנית, אז העביות הופכת להיות בזה לזכות, שאני יכול על ידי הדחייה של הרצון לקבל שלי להיות בהשפעה. לפי זה מודדים את המדרגה של האדם, של איזו פעולה, עד כמה הוא דוחה את העביות שלו, זאת אומרת לא רוצה להשתמש בה בעל מנת לקבל אלא רק בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת, שבזכות הוא מתכוון לתכונת ההשפעה?

נכון.

שאלה: איך להשתמש בעביות שלי בעל מנת להשפיע?

כמה שיש לי רצון לקבל אני יכול יותר להשתמש בו כדי לעזור לזולת, לתמוך בזולת, לוותר לטובת הזולת, ודרכו לטובת הבורא. זה נקרא שאני מממש את העביות שלי בעל מנת להשפיע.

שאלה: למה יש דירוג כזה לפי העביות של הרצון, הרי ככל שהרצון יותר חזק קשה יותר להחזיק בו?

אין לנו אין לנו במה למדוד את הרצון אלא רק על ידי עוצמת הרצון, או שעוצמת הרצון היא בעל מנת לקבל או שעוצמת הרצון היא בעל מנת להשפיע, גם בזה וגם בזה העביות היא קובעת.

תלמיד: כלומר ככל שהרצון חזק יותר כך יש יותר עביות למרות שזה יכול להיות אותו רצון?

אני כבר לא מבין מה שאתה אומר. ככל שהרצון יותר גדול זה נקרא שהעביות יותר גדולה, וככל שהוא יכול להשתמש בנתינה למעלה מהעביות, אז הוא הופך את העביות שלו לזכות. וכך מודדים את הקומה לפי דרגת העביות וכנגד זה קומת הזכות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת בעשירייה שלנו שאנחנו מתקדמים בחיבור?

אך ורק לפי כמה שאנחנו מסוגלים לוותר על כל מיני תענוגים והפרעות ולהתחבר למעלה מהם יחד, ומאתנו יחד להיות מכוונים לבורא, לעשות לו נחת רוח, עד כדי כך שנתחיל להרגיש עד כמה הוא רוצה לתת לנו וכמה אנחנו מסוגלים מזה בחזרה לתת לו. ואז אנחנו נפגשים עם הבורא בנטייה הזאת בחזרה אליו.

שאלה: למה מלכות שמקבלת אור מאין סוף לא מגיעה לגמר התיקון?

אם היא תקבל את כל האור אין סוף בעל מנת להשפיע, היא תגיע לגמר התיקון. אבל אנחנו עכשיו בינתיים לומדים מה קורה לה כשאין לה עדיין לא צמצום ולא מסך ולא כלום, היא רק מתחילה להתפתח, ולכן היא מתחילה להתפתח מהפעולות הקטנות.

לגמר תיקון מלכות יכולה להגיע בתנאי שהיא מקבלת את כל האור בעל מנת להשפיע. בינתיים אין לנו כאן שום מערכת שיכולה לקבל בעל מנת להשפיע. עדיין צריכים לבנות כאן את מערכת ההעלמה, מערכת בלימת האור העליון אין סוף כך שאפשר בצורה הדרגתית להידמות אליו, להתחבר אליו, בהתאם לזה להתמלא, וכך מגיעים להשתוות הצורה עם הבורא. כי הכוונה שלנו בעל מנת להשפיע הופכת אותנו מלקבל ללתת, ויוצא שכמה שאנחנו נרכיב צמצום, מסך ונוכל להשתמש עם עביות יותר גדולה בעל מנת להשפיע, כך אנחנו נתקדם.

שאלה: לפי ההסבר הזה מה זה אומר שיש מסך על בחינה ד', שמקבלים אור עם מסך על בחינה ד' אדם קדמון?

גם על אדם קדמון יש לנו בעצם מסך. כי לפני זה יש לנו צמצום שנעשה במלכות דאין סוף ואחרי שמלכות דאין סוף עושה צמצום היא מפתחת יחס מיוחד למילוי שהיה בה, והיא הולכת לקבל אותו רק בעל מנת להשפיע. ואז נמשך מהאור אין סוף קו דק אחד ובונה בתוך המלכות את כל העולמות, כמו שקראנו, למדנו לפני זה.

קריין: עמוד 58, אות י"א.

אות י"א

המסך דבריאה הוא מבחי"ב וע"כ הוא

חיצוני לאצילות.

"ומסך שבכלים דע"ס עולם הבריאה הוא עוד זך יותר מבעולם האצילות, ואין בו אלא עביות דבחי"ב, וע"כ אין קומתן של ע"ס הללו יתרה מקומת בינה, ועל כן נחשב עולם הבריאה חיצון יותר, מעולם האצילות, ששם יש עביות דבחי"ג ועל כן הוא פנימי יותר מעולם הבריאה, שאינו אלא עביות דבחי"ב. וע"כ עולם הבריאה נבחן, לחיצון ולבוש על עולם האצילות."

אות י"א

המסך דבריאה הוא מבחי"ב וע"כ הוא

חיצוני לאצילות.

"ומסך שבכלים דע"ס עולם הבריאה הוא עוד זך יותר מבעולם האצילות," זאת אומרת חלש יותר. "ואין בו אלא עביות דבחי"ב, וע"כ אין קומתן של ע"ס הללו יתרה מקומת בינה, ועל כן נחשב עולם הבריאה חיצון יותר, מעולם האצילות, ששם יש עביות דבחי"ג ועל כן הוא פנימי יותר מעולם הבריאה, שאינו אלא עביות דבחי"ב. " זאת אומרת, עולם הבריאה מתלבש על עולם האצילות מפני שהוא יותר חלש. כמה שעולם יותר חזק הוא יותר פנימי. יותר חזק זאת אומרת שיש לו מסך יותר גדול.

יוצא שיש לנו (שרטוט מס' 1) עולם אדם קדמון ועליו מלביש ממנו ופחות ממנו עולם האצילות ואחר כך עולם הבריאה. ואחר כך עולם היצירה, ואחר כך עולם העשיה. ככה זה. כי בא"ק יש לנו מסך דבחינה ד', ובאצילות מסך דבחינה ג', ובבריאה מסך דבחינה ב', וביצירה מסך דבחינה א', ובעשיה מסך דבחינה שורש.

ואז יש לנו, אם כך 5 עולמות, (ראה שרטוט מס' 1), ומדרגת העביות הגדולה ביותר ועד הדרגה הפחותה ביותר.

שרטוט מס' 1

שאלה: אם אדם קדמון יש לו עביות דבחינה ד', אז יש לו מסך על כל עביות הרצון?

כן. מסך דבחינה ד' פועל על כל הרצון שנמצא בעולם אדם קדמון. דבחינה ג' בעולם האצילות וכן הלאה.

תלמיד: אם זה מסך שמתקן את כל ד' דרגות העביות, למה זה לא גמר תיקון?

אי אפשר לקבל בעל מנת להשפיע בבת אחת. יכולים לקבל דווקא בצורה מאוד מאוד קטנה, קלושה, זה ההבדל בין האור לכלי. ורק על ידי הרבה פעולות של הרצונות שכולם במיליארדי פעולות, בביליוני מצבים, באלפי שנים, ובמיליוני אנשים, זאת אומרת חלקים נפרדים מהרצון לקבל השבור, דווקא על ידי העבודה הזאת אנחנו יכולים להגיע למצב שיהיה רצון אחד, שיהיה לו כלי אחד, מסך אחד, ואז נקבל הזדהות עם האור העליון אחד.

עוד נדבר על זה. זה בעצם כל התהליך שאנחנו צריכים ללמוד לעבור ועל עצמנו לממש.

שאלה: עביות המסך תמיד תואמת לעביות הכלי?

עביות המסך צריכה להיות כזו שתקבל עביות מהכלי, רצון לקבל ויכסה את הרצון לקבל הזה בעביות המסך, ואז הם יעבדו יחד. המסך, עד כמה שהוא יכול להשתמש ברצון לקבל שלו אז הוא בצורה כזאת עובד.

אני נכנס לחנות ואני רוצה לקנות שם משהו, אז אני מבקש "תנו לי בבקשה, נגיד לחם ב-20 דולר". ואז הם חותכים לי חתיכת לחם ב-20 דולר ואני הולך הביתה. אני לא יכול לקחת מיד והכול, אלא רק לפי הכסף שיש לי בכיס. כסף זה ממילה "כיסופא", כיסוי, "מסך" וכך אנחנו עובדים. אבל לא מיד אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע לגמרי את כל האור שנמצא לפני, אלא רק לפי המסך שלי. וההתאמה בין הכלי לאור עוברת הרבה מאוד פעולות ובה נכללים לאט לאט כל החלקים מהרצון לקבל הכללי השבור.

תלמיד: בשרטוט, חמשת העולמות הם חלקי עולם אין סוף?

כן.

תלמיד: למה גלגלתא של אדם קדמון מסומנת ד/ד?

אנחנו נלמד את זה.

שאלה: מה זה שרק עולם א"ק מבריח מקצה עד העולם הזה, ויתר העולמות שקראנו עד עכשיו רק לבושים?

נכון. כי אין מסך יותר גדול מאשר בעולם אדם קדמון ולכן הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע רצון גדול ולגלות בו את האור הגדול. ולכן הוא נקרא פנימי ביותר וכל העולמות מתלבשים עליו.

שאלה: ניתן לנו בעת ובעונה אחת גם רצון וגם כיסוי לרצון, או עלינו להרוויח את הכיסוי?

את המסך אנחנו יכולים לרכוש רק על ידי עבודה משותפת שלנו בקבוצה ועל ידי המאור המחזיר למוטב. כשאנחנו משתדלים להתחבר בינינו לעשירייה ולא הולך לנו, ואז אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו, יחד כולנו בתפילה משותפת מהעשירייה לבורא, ואז הבורא, האור העליון נותן לנו מסך, כוח התגברות על הרצון לקבל שלנו להיות למעלה מהרצון לקבל בעל מנת להשפיע, בהשפעה הדדית בינינו ומבינינו לבורא עצמו.

שאלה: אם עולמות אצילות ואבי"ע הם עולמות התיקון, איך היית מגדיר את עולם אדם קדמון כשהוא למעשה כל הספירות מלאות ומסך מתוקן?

לא כל הספירות מלאות. זה עולם שהוא עולם הכתר שדרכו עוברות כל ההשפעות מהאור אין סוף לכל העולמות. ועל העולמות האלה, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אנחנו לא כל כך מדברים מפני שהעיקר זה לא העולמות אלא הנשמות שמפעילות את העולמות. וכך האור העליון מגיע לנשמות, לאדם הראשון והוא נשבר. ואז אדם הראשון במידה שהוא מתקן את עצמו הוא גם מפעיל ומתקן את העולמות. עוד נלמד, אנחנו עוד לא עברנו דף ראשון מאלפיים הדפים שבספר.

אות י"ב

המסך דיצירה הוא מבחי"א, וע"כ הוא חיצוני

לעולם הבריאה.

"ומסך שבעולם היצירה, אין בו אלא עביות של בחי"א הקלושה ביותר, ולפיכך עשר הספירות שבעולם היצירה קומתן קצרה, ואינן מגיעות אלא לקומת זעיר אנפין, וחסרות ג' ספירות ראשונות, שהן כתר חכמה בינה. ועל כן עולם היצירה, הוא עוד יותר חיצוני מעולם הבריאה, כי שם ישנה עביות של בחי"ב, שהיא פנימית לעביות דבחי"א שבעולם היצירה כנ"ל, וע"כ נבחן עולם היצירה, לחיצון ולמלבוש על עולם הבריאה."

הדבר ברור. כמה שמסך פחות באיזה כלי, באיזה עולם, הוא נקרא יותר חיצון, יותר רחוק מהפנימיות, מהא"ק. בתוך הא"ק יש לנו אור אין סוף.

אות י"ג

המסך דעשיה הוא רק משורש העביות, וע"כ

הוא חיצוני מכולם.

"ועולם העשיה, הנה המסך שבעשר ספירות דיושר שבו, זך לגמרי בלי שום עביות כלל, ועל כן אין בו ענין הזווג עם האור העליון, המעלה אור חוזר. ומתוך שאין בהם אור חוזר, אין בהם גם האור העליון, כי אין האור העליון נתפס בפרצוף בלי או"ח. ולפיכך אין בעשר הספירות הללו, אלא קומת מלכות בלבד, וחסרות מט' ספירות ראשונות, שהן: כתר, חכמה, בינה, וזעיר אנפין (כולל שש ספירות חג"ת נה"י). ומתוך, שמסך שבהן זך יותר מבכל העולמות הקודמים, ממילא נבחנים עם זה, שהמה חיצוניים מכולם. כי כבר ידעת שהזכות והחיצוניות היינו הך הם. כנ"ל. וע"כ עולם היצירה, שבכלים שלו יש מסך דבחי"א על כל פנים, נחשב לעולם הפנימי כלפי עולם העשיה. ועולם העשיה, נבחן לחיצון וללבוש של עולם היצירה, ושל כל העולמות כולם, להיותו הזך יותר מכולם."

כמו שאני ציירתי כאן, עולם אדם קדמון הוא הכי פנימי (ראה בשרטוט מס' 1), יש בו אור הכי גדול. ואחר כך עולם האצילות שמתלבש עליו, עליו מתלבש עולם הבריאה, עליו מתלבש עולם היצירה ועליו מתלבש עולם העשיה, הכי חלש, עם מסך הכי חלש, עם רצון לקבל הכי חלש. וכך יש לנו מערכת של כל העולמות. אחר כך נלמד איפה יש כאן אדם הראשון, המערכת שלנו, איפה אנחנו, העולם הזה, הכול נמצא בכל המערכת הזאת סך הכול.

שאלה: כשאנחנו שומעים מתלבש או לבוש מה הפירוש של המילים האלה, מה זה אומר?

מתלבש זה נקרא משיג. שהתחתון מתלבש על העליון, במידה שמתלבש על העליון הוא משיג את העליון.

אות י"ד

ערך הפוך בין השפעת האור, לבין

התלבשות האור.

"ואין לתמוה, הרי הסברא נותנת שבכלים שהם זכים יותר, צריך להתלבש האור החשוב יותר, משום שהכלי הזך, קרובה צורתו ביותר אל האור, כנודע, ואיך אומרים כאן, שכל העב קומתו גבוהה ביותר. אמנם צריכים לדעת, שענין התלבשות האור בכלים הוא ענין לעצמו, ודבר השפעת האור העליון לפרצוף הוא ענין לעצמו והמה רחוקים זה מזה, ולא עוד אלא שיש ביניהם, ערך הפוך מהקצה אל הקצה. כי זה הכלל, שאין העליון משפיע אל התחתון אלא עם דבר העב יותר, ואין תחתון מקבל האור מעליון אלא בדבר הזך יותר. וצריכים להבין זה מאוד בהיותו מפתח חשוב בחכמה."

כאן הוא מסביר לנו איך מתקשרים בכלל פרצופים, מערכות בעולם הרוחני, שכמה שהם יכולים להיות מחוברים, משפיעים זה על זה, אז השפעה מצד העליון כלפי התחתון היא בדבר הנמוך ביותר כי כך הוא יכול להיות יותר קרוב לעליון, והחיבור מצד התחתון צריך להיות בכמה שהתחתון יכול להיות בדרגה הכי גבוהה, זאת אומרת הכי זכה כלפי העליון, וכך הם מתקשרים לפי המגע שיכול להיות ביניהם. אם זה מלמעלה הוא צריך להקטין את עצמו עד מצב שמי שלמטה יכול להגיע אליו וכך להתקשר.

כך זה מובן לנו. אנחנו נדבר על זה הרבה כי כל הקומוניקציה הזאת, הקשר הזה, חיבורים למיניהם, זה העיקר שיש בין הפרצופים, חלקי הפרצופים והעולמות, וזו בעצם כל חכמת הקבלה, איך אנחנו יכולים להיות מקושרים יחד כדי להביא את עצמנו למערכת אחת.

אות ט"ו

הצמצום היה רק בבחי"ד בלבד.

"ובכדי להבין זה, צריכים להבנה יתירה בענין צמצום וקו, כי ידעת שהצמצום היה רק בבחי"ד המכונה מלכות דא"ס ב"ה, או נקודה אמצעית. והטעם הוא פשוט, כי היות. ופירושו של הצמצום הוא דבר העיכוב מלרצות לקבל, דהיינו שמעכב את עצמו מלקבל השפע מאור א"ס, וא"כ אין הצמצום חל אלא על הכלי המקבל, וכיון שאין שם כלי קבלה אחר זולת בחי"ד בלבד, לכן אין הצמצום חל זולת על בחי"ד בלבד. וכבר נתבאר לעיל שג' בחינות שקדמו לבחי"ד, אינן נחשבות כלל לכלי קבלה, אלא רק לגורמות, שעל ידי סבות השתלשלותן, מתגלה כלי הקבלה הזה, שהוא בחי"ד, ולכן אין הצמצום חל עליהן כלל, אלא על הנקודה האמצעית בלבדה, שהיא בחי"ד, כמבואר."

כמו שאנחנו למדנו היה לנו את האור העליון שהופיע מלמעלה (ראו שרטוט מס' 2), ובחינה א' הראשונה, "חכמה", קיבלה את האור אבל עדיין לא היה לה רצון משלה, האור ברא את הרצון ומילא אותו באור. בחינה ב' קיבלה מהאור רצון להשפיע ולכן היא התנגדה לקבלת האור, זו בחינת "בינה". בחינה ג' כוללת את 1 ו-2 יחד, היא נקראת "זעיר אנפין", וזה פשוט ערבוב בין 1 ו-2, בין אור חסדים ואור החכמה. ובחינה ד' היא רצון לקבל שהיא ממש רוצה לקבל את הכול ולכן היא נקראת "מלכות". מלכות, שזו שליטת הרצון לקבל בצורה מלאה ביותר. לפי זה אנחנו רואים שכך זה מתבטא בעולמות, עולם אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

שרטוט מס' 2

אות ט"ז

האור כולו נסתלק, משום שלא היה כלי קבלה

אחר חוץ מבחי"ד.

"ולפיכך כיון שמיעטה את רצונה מבחי"ד, נסתלק האור מג' הבחינות הקודמות גם כן, משום שאין שם עוד כלי קבלה אחרים, שיחזיקו בתוכם האור, ואפילו האורות השייכים לג' הבחינות הקודמות, מחויבים, ג"כ להתקבל בבחי"ד, כי אין להן כלי קבלה בבחינתן עצמם, כמבואר, וע"כ כיון שהסתלקה מלקבל בבחינה ד' נעלם תיכף כל האור."

סך הכול, הכול נפעל על ידי רצון לקבל. הרצון לקבל שנמצא בבחינות א', ב', ג', ד', או 1, 2, 3, 4, לא חשוב איך לציין את זה, לפי גודל הרצון לקבל ככה האור שמתפשט. וככה הגודל שהאור מאיר בתוך כל רצון ורצון או בכל עולם ועולם.

כך זה, כי מה קורה לנו כאן? רצון לקבל וקבלת האור בבחינת שורש (ראו שרטוט מס' 3), אור החכמה זה כבר עולם האצילות, זה א', אור חסדים נמצא בעולם הבריאה, והאור הקטן, חסדים בהארת חכמה, כמו שכתוב כאן 1+2 נמצא בעולם היצירה, והאור שמתקבל בעולם התחתון ביותר זה עולם העשיה, זה האור הקטן.

ואז אנחנו לומדים שיש לנו עביות 4, 3, 2, 1, 0, אלה דרגות העביות שבמסך, או בצורה הפוכה שורש, א', ב', ג', ד' מהעולם העליון עד העולם התחתון, וכך אנחנו לומדים על היחסים שביניהם. אין שום בעיה, אם אתם תקראו את זה כמה פעמים, אתם תראו שיהיו לכם הרבה שאלות, ולאט לאט דווקא אנשים שאפילו לא למדו קודם, הם תופסים את זה מהר.

שרטוט מס' 3

שאלה: נאמר שהצמצום קרה בנקודה המרכזית, ובג' הבחינות אין צמצום, ובכל זאת האור מסתלק מהן. האם ניתן להביא דוגמה מהעולם שלנו?

מהעולם הזה אנחנו לא יכולים לקבל שום דוגמה, ואל תעשו כאלו תרגילים כמו שבעולם הזה. לפעמים יכולים להגיד משהו שדומה, אבל לא בצורה כזאת של התפשטות האור בתוך העולמות, לא.

שאלה: הצמצום בבחינה ד' זה בגלל שהיא בעצם הכלי היחידי, אז הוא מרגיש את האור וחש בושה. האם זה התהליך?

כן. בחינה ד' מרגישה עד כמה היא הפוכה מהאור, יש לה הרגשת הבושה, שוני, ולכן היא פועלת בצמצום על הרצון לקבל שלה כי כך היא בעצם בנויה.

שאלה: האם עביות המסך נקבעת לפי המאמצים שלי להתכלל בעשירייה?

עביות המסך היא בדיוק לפי מה שאמרת. אלה המאמצים שלנו להתכלל בעשירייה, מזה מתחילים.

שאלה: האם המסך שאנחנו בונים בעשירייה הוא ביחד עם החברים שלי שנמצאים בשיעור, או שהוא נבנה מתוך סך כל הפעולות שאנחנו עושים במשך היום ובתחומים אחרים?

המסך נבנה מתוך המאמצים שלנו להתחבר בינינו בעל מנת להשפיע בצורה הדדית זה אל זה, לעזור זה לזה, ולהתחבר לבורא כדי להשפיע לו למעלה מהרצון לקבל שלנו. זה בעצם המסך. שבמקום לחפש מה לקבל, אנחנו מחפשים בינינו במה אנחנו יכולים להשפיע לבורא. ומזה משפיע עלינו האור העליון, לפי המאמצים שלנו, ובונה בנו מסך. ולפי גודל המסך, אופן המסך, אנחנו מתחילים לראות את המציאות. המסך זה כמו משקפיים, משקפת, כמו משהו שפותח לנו כלי הרגשה רוחניים. הכלי הרוחני זה מסך.

קריין: אות י"ז.

אות י"ז

"באור הקו, לא היו אלא ג' הבחינות הראשונות."

זאת אומרת, חוץ מבחינה ד'. יש לנו ד' בחינות תמיד, א', ב', ג', ד' בכל כלי, אז אם אנחנו בונים את הקו אין לנו שם בחינה ד' אלא רק ג' בחינות הקודמות.

"והנה אחר הסתלקות האור מחמת הצמצום, חזרה והמשיכה אור מא"ס ב"ה בבחינת קו, שפירושו הוא שיעור קטן של האור, שאין בו אלא ג' הבחינות הראשונות של הרצון לקבל, ואין שם בחי"ד, כמבואר לעיל. (ח"א פ"ב אות ב' ד"ה המשיך עש"ה) ולפי המבואר, שאין כלל בחינת כלי קבלה בג' בחינות הרצון הראשונות, יש להקשות כאן, איך אפשר כאן שיתקבל אור בלי כלי קבלה, שהרי בג' הבחינות הללו, עדיין אין שם בחינת קבלה, ובחי"ד שהיא בלבדה כלי קבלה לפרצוף הרי איננה כאן בבחינת הקו."

כך כתוב. אנחנו נראה למה הוא כותב על זה כך. שבתוך הקו שמקבלים את האור יש לנו רק ג' בחינות הקודמות א', ב' וג', ובחינה ד' היא נפסלה להיות כלי קבלה ובמקומה, תיכף אנחנו נלמד, בא לנו זיווג דהכאה ואור חוזר וקבלה בעל מנת להשפיע, ואז בצורה כזאת עובד הקו, עובד הנברא הרוחני.

אות י"ח

ביאור זווג דהכאה.

"והענין הוא, כי היות וכל עיקר הצמצום, הוא רק מצד הנאצל, וכלל לא מצד המאציל, על כן אין האור העליון מקפיד כלל באותו צמצום, שעשתה הנקודה האמצעית, ונבחן משום זה, שהאור העליון יורד גם לבחי"ד, אלא שבחי"ד מעכבת אותו על דרכו, שלא להופיע בתוכה, משום הצמצום הקודם השורה על בחי"ד, מטרם ביאת האור הזה."

כי מה שהיה, היה לנו תנאי שהכלי רוצה להיות דומה לאור. הנברא רוצה להיות דומה לבורא, להיות בהתקשרות עם הבורא, הוא מעדיף במקום לקבל, להיות כמו שהבורא משפיע ואז במידה הזאת שהוא משפיע כמו שהבורא, במידה הזאת הם מתחברים, במידה הזאת הנברא מגלה את הבורא. כי הוא בעצם בונה בתוכו, בתוך עצמו את דמות הבורא, לכן הוא יקרא אחר כך ''אדם'', הדומה לבורא. לכן מגיע אור לנברא, הנברא עושה עליו צמצום, לא מקבל, אלא בונה כוח התנגדות שנקרא "מסך" ומשתדל כמה שיותר להידמות לבורא, להשפיע לו בחזרה.

איך הוא יכול להשפיע בחזרה? בצורה כזאת שאם אני אקבל, אני אקבל רק בשבילך, לא בשבילי. ואז יוצא שגם הקבלה שלו, למרות שהוא מקבל, אין לו מה לעשות חוץ מלקבל, הוא לא יכול שום דבר, אבל אם הוא משתדל לקבל רק בשביל הבורא כדי להנות לו, זה נקרא שהוא משפיע.

ויוצא שהוא עובד נגד הרצון שלו ליהנות בצורה ישירה, אלא עוצר את עצמו, בונה קשר אחר עם הבורא, שאני מקבל רק בשבילך ומתחיל לקבל את החלק ממה שיכול על מנת להשפיע, ואז הוא מרגיש טעמים אחרים לגמרי בזה שמקבל מהבורא.

זו לא אותה מנה נניח שהבורא רוצה לתת לנברא והנברא היה מקבל ונהנה, אלא זה משהו אחר לגמרי, זה שהנברא מקבל צורה דומה לבורא. שהוא מקבל בעל מנת להשפיע, שהוא משפיע לבורא, הוא בונה מעצמו בצורת הקבלה הזאת דמות הבורא ולכן נקרא ''אדם''. זאת אומרת, אחרי צמצום, מסך, אור חוזר, שעושה קבלה בעל מנת להשפיע, זה הופך את הרצון לקבל ''להיות אדם'', וכך אנחנו בעצם מגיעים לדרגה הרוחנית.

קריין: אנחנו בשורה "וענין" באות י"ח.

"וענין זה, מכונה בספרים, בשם "זווג דהכאה", היות והדבר דומה, לשני דברים, שהאחד רוצה לעבור ולפרוץ את הגדר והגבול שעשה השני, אמנם השני מזדקף לנגדו בכל תוקף, ומונע אותו מהשיג גבולו, שנמצא כל אחד מכה על גבולו של השני. וכן נדמה לב' דברים קשים: כי טבע הנוזל, שמניח דבר אחר לכנוס ולהתערבב בתוכו, וכן דבר רך, מניח עכ"פ לדבר אחר לכנוס מעט ולדחקו על קליפתו העליונה במשהו, משא"כ ב' דברים קשים, אין מניח האחד את חברו, שידחוק אותו מגבולו אפילו משהו ולפיכך הדברים הקשים הפוגשים זה בזה, המה מכים זה על זה, שהפגישה בעצמה עושה בהם הכאה. כן תבין ענין התפשטות האור העליון מא"ס ב"ה, שדרכו למלאות גם את בחי"ד דהיינו כמות שהיא בא"ס ב"ה, וע"כ האור יורד באמת להתלבש בבחי"ד, אלא כח הצמצום של בחי"ד מעכב אותו, ואינו מניחו לירד לתוכה. ועל כן מובנת הפגישה הזו של האור העליון עם כח הצמצום, בשם זווג דהכאה, כלומר, שכל אחד מהם, מפריע ומעכב על דרכו וחוקו של השני, כי אור א"ס חוקו למלאות בחי"ד ובחי"ד עצמה חוקה לדחות את האור העליון לא לקבלו, כמבואר."

אני מבקש, תנסו לקרוא את זה שוב, לשמוע, יש הרבה מקומות איפה שזה מוסבר. הסברתי את זה גם בכמה ספרים שלי, ואתם יכולים לפנות כרגיל עם שאלות לאותה הכתובת boardworldkli@gmail.com, ואני מקווה שכל השאלות האלה יתאספו שם ואתם גם תקבלו תשובות, ואם לא אז נברר את השאלות והתשובות בפעם הבאה. השאלה רק מתי בפעם הבאה נלמד "תלמוד עשר הספירות", חצי שעה בבוקר זה מעט. אולי נמשיך ממחר שעה כל בוקר ונראה איך זה הולך.

בהצלחה בינתיים, ותנסו להישאר בחיבור המתגבר ואז תרגישו איך הדברים אלה שאנחנו למדנו עכשיו, איך הם פועלים עליכם כי אותם בעצם המקובלים מגלים מתוך המעשה בהתחברות ביניהם. תעשו את זה ותצליחו.

(סוף השיעור)