שיעור הקבלה היומי7 מאי 2024(בוקר)
שיעור בוקר 07.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 483,
מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 483, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", כותרת "ולדבקה בו".
ולדבקה בו
"אולם עדיין נשאר לנו מקום לשאלה, אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות?
ואפשר לתרץ ע"פ מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית... ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה.
אולם עכ"ז צריכים להבין מקור השיפלות שאנו מרגישים בשעת קבלת מתנה. ונבין את זה על-פי החוק הידוע לחכמי הטבע: ש"כל ענף טבעו וחוקו כשרשו". וכל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בהם הענף שלו ויאהב אותם ויחמדם ויפיק מהם תועלתו. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, ולא יוכל לסובלם וניזק מהם.
ומכיון ששורשינו הוא השי"ת ויתעלה, והוא אינו מקבל, אלא משפיע, על-כן מגיע לנו הצער והשיפלות בכל קבלה מזולתו.
עתה מבואר לנו דבר התכלית של - "ולדבקה בו", אשר רוממות הדביקות ההיא, אינה אלא בחינת השתוות הענף לשורשו. ולעומתו בצד השני, אשר כל עניין השפלות אינה אלא בחינת הרחקה משורשו, או במלות אחרות, אשר כל בריה שדרכיה מתוקנות להשפיע לזולתו ביותר, נמצאת מתרוממת ביותר ומסוגלת להדבק בו יתברך ביותר. וכל בריה שדרכה בבחינת קבלה ואהבה עצמית ביותר, הרי זו נמצאת מושפלת ביותר ומורחקת מהשי"ת ביותר.
ותרופה לזה הוכן לנו התורה ומצוות, בתחילה לקיים "שלא לשמה", דהיינו, כדי לקבל שכר, שזה נוהג בזמן קטנות - לבחינת חינוך. וכשגדל מלמדין אותו לעסוק בתורה ומצוות "לשמה". דהיינו, לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לאהבה עצמית.
ובאמור נוכל להבין דברי חז"ל שהקשו: - "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף. הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות".
אך עדיין אין אנו יודעים "צירוף" זה מהו? ובנ"ל מובן היטב. - כי "עיר פרא אדם יולד", ושרוי בתכלית הזוהמה והשפלות, בריבוי הקבלה אך לעצמו, ואהבה עצמית בלי שום ניצוצין של אהבת זולתו והשפעה לזולתו. במצב זה הוא נמצא בנקודה הרחוקה בתכלית, מן השורש יתברך ויתעלה.
וכאשר גדל ומתחנך בתורה ומצוות המוגדרת - רק "בכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, וכלל לא לאהבה עצמית" מגיע לדרגה של השפעה לזולתו על-ידי הסגולה הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה, שנותן התורה ידעה, כמו"ש חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".
ובזה נמצא הנברא הולך ומתפתח במעלות הרוממות האמורה, עד שמגיע לדרגה שמאבד מקרבו כל בחינת אהבה עצמית וקבלה עצמית, וכל מדותיו הם להשפיע - או לקבל על מנת להשפיע. ועל זה אמרו חז"ל: "לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות". ואז נדבק בשורשו בשיעור הכתוב: - "ולדבקה בו".
שאלה: הוא כותב על כך שצריך להתחיל בלא לשמה ואז מגיעים ללשמה עד "לדבקה בו". ככל שאנחנו מתקדמים יותר לקראת לשמה ונכנסים, האם זה ישפיע על שאר האנשים שעוסקים בתורה ויגרום ללחץ עליהם?
הם לא יזהו את זה.
תלמיד: האם אנחנו צריכים לספק לעולם את לא לשמה בחיבור, שהם ירגישו שהם נכנסים ללא לשמה מתוך פעולות של חיבור?
כן. אם אנחנו מדברים על פעולות החיבור, אז אנחנו מלמדים אותם שטוב להיות בחיבור.
תלמיד: הם יקבלו כוח של לא לשמה?
הם יקבלו מזה כוח של לא לשמה. זה גם טוב.
שאלה: הוא כותב על לצרף את ישראל. לי למשל נולדה בת בכורה, לכן אני לא יכול לקיים פדיון הבן. האם אני לא אוכל אף פעם לקיים את כל המצוות אם אני לא אתחבר עם החברים?
כן, וודאי. רק בכלל כולו אנחנו יכולים לקיים את כל המצוות.
תלמיד: האם זה עיקרון מרכזי שרק בחיבור אפשר לקיים את המצוות כמו שצריך?
כן.
שאלה: הוא כותב, "מגיע לדרגה של השפעה לזולתו על-ידי הסגולה הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה". מה זו הסגולה הטבעית?
סגולה כלומר שזה הוקוס פוקוס.
תלמיד: אבל מה זה העניין של "הטבעית"? כאילו זה בטבע של העבודה הזאת.
זה בטבע של בריאת העולם, בטבע של הטבע.
תלמיד: מה נמצא בצורה טבעית בטבע?
בטבע הכול נמצא בצורה טבעית. אם נעשה כל מיני פעולות שהן קשורות לאיזו פעולה טבעית, אז נעורר את הפעולה הזאת והיא תשפיע עלינו.
תלמיד: ממה שאני מבין, פעולות הן השפעה לזולתו, החיבור בינינו.
כן.
תלמיד: האם אלו הפעולות שמעוררות הכי הרבה מאור המחזיר למוטב?
הכי הרבה. אם היינו מסוגלים לעשות את זה.
תלמיד: למה אנחנו לא מסוגלים?
בגלל האגו שלנו, אנחנו תמיד מרגישים קצת יותר מהאחרים.
שאלה: אבל זו בדיוק האינדיקציה שאנחנו עובדים במקום הנכון, על הנקודה החשובה, לא?
כן, אבל האינדיקציה הזאת לא נותנת לגשת לזולת ולעזור לו ושהוא יעזור לך.
תלמיד: מה כן יכול לעזור יותר?
אם נעשה חיבור בינינו כמו שכתוב בתורה ומצוות.
תלמיד: הוא גם כותב בתחילת המאמר שאנחנו יודעים להתעסק הרבה בפרטים ולכלל אנחנו לא מגיעים. איך לקשר בין כל מיני סוגי פרטים?
להשתדל להגיע לאהבה. אהבה היא התקשרות ללא תנאים, כמו מאימא לילד.
תלמיד: כלומר למרות שיש תנאים, על פני זה אנחנו רוצים להתקשר בלי קשר לתנאים?
כן. אנחנו צריכים להגיע לזה שמבטלים את כל התנאים.
תלמיד: אבל הם נמצאים בבסיס של הקשר.
מפני שאנחנו מרצון לקבל.
שאלה: הוא מתאר איך עושים את כל העלייה לבורא מתוך השפלות של הרצון לקבל, והוא תולה את הכול בקיום תורה ומצוות. האם אתה יכול לתת הגדרה לתורה ומצוות? כי זה סתום. אני כתבתי שתורה ומצוות הן פעולות השוואת הצורה.
זה לא הכול, חתכת את הכול. תורה ומצוות זה נקרא קשר בין כל חלקי התורה, בין כל הטבע והבורא. קשר ביניהם בכול המובנים, בכל הסדרות ובכל הרמות.
תלמיד: האדם צריך לעשות את הקשר הזה.
ככל שהוא יכול. כן.
תלמיד: אדם שקורא את המאמר הזה פעם ראשונה, שנייה, ורוצה לרשום משהו על תורה ומצוות. מה היית רושם בסוגריים על תורה ומצוות שיראה לו שיש פה משהו שהוא לא חשב עליו?
הייתי אומר שתורה ומצוות הן תנאי החיבור של האדם עם הבורא.
שאלה: תורה ומצוות בדרגת דומם, האם זו הצורה שאדם מקיים קשר עם הבורא אבל ללא יכולת באמת לעשות כוונה?
הוא קיבל את זה כך מההורים וזה מה שהוא מקיים.
תלמיד: אבל מבחינת ההרגשה שלו, האם הוא נמצא בקשר אבל הוא לא מרגיש תשובה ולכן זה דומם, כלומר הוא לא שומע את הקשר של הבורא מהצד השני?
כן.
שאלה: מי שלא קיבל את זה כגרסה דינקותא, האם מבחינתו פעולות כלשהן נחשבות אמונה למעלה מהדעת?
לא, הוא עדיין מקבל את זה כי אמרו לו שכך צריך לעשות, כמו שאנחנו מקבלים מההורים. מישהו שאין לו הורים, אז הוא מקבל את זה ממישהו אחר.
תלמיד: איפה מתחילה אמונה למעלה מהדעת?
אמונה למעלה מהדעת מתחילה מזה שאדם מקבל קשר אישי עם הבורא.
תלמיד: על מה ההתנגדות פה?
ההתנגדות היא שאדם נמצא במצב שהוא התנתק ממשהו, רוחני, פנימי, אישי, הוא נמצא במצב שהוא בערפול.
תלמיד: למעלה ממה בדיוק הוא הולך, מה זו הדעת שלו?
הדעת שלו בינתיים היא מה שהיה לו קודם, גשמית.
תלמיד: ובאמונה למעלה מהדעת?
אמונה למעלה מהדעת היא כשהוא רואה עכשיו שיש איזה רוח בעולם, לא גשם אלא רוח, והוא רוצה להתקשר אליו.
תלמיד: וכשהוא מתקשר אל הרוח הזה, איפה הדעת שלו פה? מי הוא עכשיו?
הוא בעצמו לא יודע, הוא נמצא מעורפל כמו שאנחנו אומרים.
תלמיד: מה זה המצב המעורפל הזה? למה ולמי הוא טוב?
המצב המעורפל הזה הוא לטובת האדם. שיתנתק לפחות במקצת מעולמו הגשמי ויתחיל לבנות לעצמו את עולמו הרוחני.
תלמיד: האם הערפול הוא מצב זמני או זו המציאות שלו עכשיו?
זו המציאות הזמנית שלו שמאפשרת לו להתנתק מהמצב הגשמי וקצת להתחיל להיכנס למצב הרוחני העתיד לבוא.
תלמיד: מה זה המצב החדש הזה שהוא נולד אליו?
זה מצב שהוא כבר מתקדם לקשור את עצמו בצורה אחרת לרוחניות, לבורא.
תלמיד: מה זה מצב רוחני שאדם נכנס בו?
רוחני זה מה שלא עובר דרך החומר.
תלמיד: אבל זה חומר חדש, זו צורה חדשה.
כן.
תלמיד: אז מהי בדיוק רוחניות?
רוחניות היא מה שאדם לא מלובש בחומר, זו רוחניות.
תלמיד: היא ההיפך מגשמיות. אבל מהי הרוחניות עצמה?
רוחניות עצמה היא כל מה שמתקיים ללא לבוש בחומר.
תלמיד: אתה יכול לתאר יותר את המצב?
לא.
תלמיד: במה האדם נתפס במצב הזה?
הוא לא נתפס זו הבעיה שלו, ואז הוא לא מרגיש את עצמו שיש לו איזה יסוד, הוא לא נתפס, הוא פשוט נמצא מה שנקרא בין שמיים וארץ.
תלמיד: ומי האדם בנקודה הזאת בין שמיים וארץ?
אני לא יכול להגדיר לך את זה, מה זה מי הוא? הוא נברא.
תלמיד: אני מכיר את ה"אני" שלי, מכיר את הדעת שלי, את הרצונות שלי, מי אני במצב החדש בין שמיים וארץ?
כאילו מהעולם הזה אנחנו נופלים ולעולם הבא עוד לא מגיעים.
תלמיד: מה התועלת ממצב ביניים כזה, למה אין מעבר מגשמי לרוחני, למה יש מחסום בין שמיים וארץ?
לא יכול להיות מעבר כי אלה שתי צורות טבע שונות, לגמרי שונות, עם חוקים ועם כוחות, תנאים, הכול שונה.
תלמיד: אז מה מטרת המעבר בין שמיים וארץ?
מטרת המעבר לעלות את האדם לדרגה הבאה.
תלמיד: למה יש לאדם מעבר בין גשמיות לרוחניות, אני שומע שיש עוד משהו באמצע בין שמיים וארץ?
לא, אלא מעבר, כמו שאתה אומר.
שאלה: מה החשיבות שבעל הסולם נותן ל"ואהבת לרעך כמוך". מה בעל הסולם, רוצה להעביר לנו או ללומדים את חכמת הקבלה או לכלל האנשים?
שזה החוק הכללי של המציאות. שכל חלקי המציאות קשורים יחד בצורה שאי אפשר לחתוך ביניהם.
תלמיד: איך אצל בעל הסולם אהבת הזולת באה לידי ביטוי בכל מה שהוא כותב, הוא תמיד רוצה לכתוב על אהבת הזולת, איך להסתכל על בעל הסולם דרך אהבת הזולת של כל מה שהוא אומר לנו?
שהוא אוחז בזה ומרגיש את זה שזה החוק הכללי של מציאות שאליו אנחנו חייבים להגיע.
תלמיד: דרך הקשר בין האנשים?
כן, דרך הקשר.
תלמיד: זה המסר של בעל הסולם?
כן.
תלמיד: אפשר קצת יותר לפרט את זה, כי בעל הסולם הוא כאילו עולמות, ספירות, איפה אפשר להסתכל על בעל הסולם גם דרך "ואהבת לרעך כמוך"?
זה מה שהוא פתח לנו.
תלמיד: מה הוא פתח?
את החוק הזה שהוא יהיה עוד יותר קרוב אלינו.
שאלה: מכל מה שאני שומע, אני מבין שכאילו צריך להיות מצב שכל המחשבות של האדם, המעשים שלו, יש את הבורא ברקע.
כן.
תלמיד: כמו שאדם עובד באיזה מקום ויש לו בעל הבית ויש דרישות וכל הזמן הוא מתאים את עצמו לדרישות האלה.
כן.
תלמיד: זאת אומרת, יש לו את זה תמיד ברקע. אז המצב הכי נמוך זה שאין לו את זה בכלל ברקע, יש לו רק את ההרגשה העצמית שלו ויש את האנשים שסביבו שמפריעים לו, מוסיפים לו וזהו. ככל שהרגשת הבורא או הכוח שמקיים את המציאות יותר חזקה אצלו, אז זאת ההתרוממות לקראת הרוחניות ויש איזה מצב שהוא לא רק מרגיש את זה אלא שיש כבר נוכחות, שהוא מרגיש איזה פידבק שהוא בטוח בו, שזה פידבק מהכוח העליון.
כן.
תלמיד: אז מצב הביניים הוא עד שהוא מרגיש את הפידבק הזה, זאת אומרת, יש לו הוכחה ודאית והוא גם יכול להיות במצב שהוא לא בטוח בעצמו זאת אומרת, אולי זה נכון מה שאני חושב.
כן.
תלמיד: אז לעומת זאת, אז מה זה העניין הזה של הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, זאת אומרת, אל תחשוב עליי תעשה את מה שאני אומר.
כן.
תלמיד: איך זה מסתדר ביחד?
זה מסתדר יפה מאוד שאין לך מה להתפלל לאיזה רוח, אלא יש לך בדיוק לבצע את הפגישה עימו לפניך בצורה ברורה אחד לאחד.
תלמיד: זה יכול להיות בלי הרגשת הבורא, בלי הרגשת המשפיע?
זה יהיה הרגשת הבורא, זה הכול יהיה.
תלמיד: אהבת הבורא כלפינו גורמת בושה, כי אנחנו לא יכולים להחזיר אותה אהבה. איך אהבת חברים לא גורמת לאותה תוצאה, אפילו לא לשנאה?
זו יותר תופעה פסיכולוגית הייתי אומר, כי גם באהבת חברים אני חייב להרגיש שזו אהבת הבורא שמגיעה לי.
שאלה: שמעתי שאמרת קודם, להיכנס קצת למצב הרוחני העתיד לבוא. והכותרת היא "ולדבקה בו", האם אפשר להגיד שלהידבק בבורא זה לחפש את הצורה ה-אסף פלוס אחד, ה-אסף היותר משפיע?
כן.
תלמיד: לחפש את הצורה הזו?
כן.
תלמיד: ולבקש מהבורא שיראה לי את צורה זו?
כן.
תלמיד: וכנ"ל בעשירייה לחפש את הצורה שלנו היותר משפיעים אחד לשני?
כן.
שאלה: אמרת שרוחניות זה מה שלא מתלבש בחומר.
כן.
שאלה: אבל עכשיו אמרת שהשפעה זו צורה של רוחניות ככל שאפשר יותר להשפיע לחברים. האם זה לא נחשב מתלבש בחומר?
לא.
תלמיד: למה לא?
כי זאת השפעה.
תלמיד: אבל זה מתלבש בחברים. האם זה לא נחשב גם כחומר שלי?
לא. עוד נדבר על זה. צריכים שזה יהיה מובן בינינו.
שאלה: מי שלא עבד, לא עשה יגיעה, אז הוא לא יכול להנות, אבל אם הוא התייגע מעבודת כפיו, אז הוא יכול להנות. לרוב אני נהנה כשאני לא עובד.
אתה נהנה מספיק. אז בשביל מה לך עבודה?
שאלה: אם אני עובד וכתוצאה מזה אני מקבל תענוג, אז אני מרגיש שאני הרווחתי את זה, אני עשיתי את זה. ודווקא אם אני לא עשיתי כלום וקיבלתי תענוג אז כאילו ברור לי שזה לא הגיע ממני אלא מהבורא. זו נשמעת הצורה היותר טובה דווקא. אז למה כאן כתוב הפוך? שהתענוג שאני מקבל על ידי עבודה שלי הוא יותר טוב.
כי אז אני מרגיש שאני בעל התענוג שאני הרווחתי, אני עשיתי. אני הפועל.
תלמיד: אני רק קיבלתי את התענוג, זו האמת. אין לי רכוש, אני לא בעלים של משהו.
כן.
תלמיד: למה אני צריך לשקר לעצמי שאני עובד כדי לעשות משהו והתענוג מגיע מעבודה שלי? הייתה תקופה בחיים שלי שנסעתי בטרמפים ואמרתי אני לא אבזבז כסף, אני לא אעבוד, אני רק אתן לבורא שייתן לי מה שהוא רוצה, אני רוצה לראות שהוא דואג לי, פתאום נפתחו בפניי הרבה מאוד דברים, ממש ניסים. ממש שפע מופלא נפתח בפני, כאילו שמתי את עצמי בידי הבורא.
מזה גיליתי שיש כוח ם שדואג לי שממש מפעיל את כל המערכת. יש משהו יותר מאשר רק אנשים שנלחמים כל הזמן אלא דואגים זה לזה. אם לא הייתי אדם עצל אז לא הייתי מגלה את זה.
למה יותר טוב ליהנות מהעבודה שלך מאשר ממתנה מהבורא?
אני לא יודע מה לענות לו.
תלמיד: אני חושב שאנחנו לומדים את זה בצורה מאוד ברורה. התענוג שהאדם אמור לקבל מהשפעה הוא הרבה יותר גבוה, גדול ואיכותי מאשר התענוג שיקבל ברצון לקבל הבסיסי שלו.
ברור. ומה הלאה?
תלמיד: החבר שאל, למה צריך להתאמץ? כי אתה זה שמשפיע. בעבודה שלך כשאתה משתדל להשפיע נחת רוח לבורא, אז זו ההשפעה שלך ולא קבלה, ומזה אתה אמור לקבל תענוג רוחני ולא תענוג גשמי.
גם אותך לא הבנתי.
תלמיד: החבר תיאר שהוא יכול היה לא לעשות כלום ולקבל תענוג מהבורא, אבל התענוג הזה הוא תענוג בכלים דקבלה. ולמה התענוג שבעל הסולם אומר יותר גבוה? בגלל שהאדם משייך לעצמו את העבודה, הוא נותן תענוג לבורא, והפעולה הזאת היא פעולת השפעה ומזה שהוא משפיע הוא אמור לקבל הרבה יותר תענוג. לכן התענוג מהשפעה הוא הרבה יותר איכותי וגבוה מאשר תענוג בקבלה בסיסית.
בסדר.
תלמיד: אולי העבודה שלי היא באמונה, שהבורא יטפל. אם אני מניח שאני לא בעלים של כלום וכל מה שיש לי מגיע מהבורא, אז זה כאילו שאני לא רוצה כלום לעצמי, וקל לי לתת את מה שקיבלתי. גם שקיימתי את כל המצוות קיבלתי כלום, לא היה לי משהו לתת לאחרים. אבל אם אני אעבוד באמונה למעלה מהדעת, אז התענוג או האור יבוא לא מהעבודה שלי, כי זה בדעת, אלא מהאמונה, ואז אין לי רכוש, אני יכול לתת את כול מה שאני מקבל.
זה ברור.
תלמיד: להוסיף על זה, שאין אור בלי כלי. בלי יגיעה לא נקבל שום אור. האדם בתחילת העבודה צריך להגיד "אם אין אני לי מי לי", אם אני לא אעבוד, אז שום דבר לא יקרה, ובסוף העבודה להגיד שזה שהייתה לי אפשרות לעבוד ולעשות מצוות ומעשים, זה היה מ"אין עוד מלבדו" מלכתחילה. אבל תחילת העבודה חייבת להיות "אם אין אני לי מי לי". אולי זו המחלוקת פה.
בסדר.
תלמיד: בהמשך לזה, אנחנו עכשיו נמצאים בתהליך עם כל הכלי העולמי של הכנה לכנס שיהיה ב18, 19 לחודש. בהכנה לכנס עובדים על התוכן, ויש צוות מדהים שמוביל את זה. איך להשאיר בכנס מקום לבורא, שבאמת תהיה שם דרישה לבורא ולא שאנחנו הכנו את הכנס, אלא כבר מעכשיו להתכונן להכין שם מין מקום קדוש כזה, מרחב לגילוי הבורא?
תבנו את המרחב הזה.
תלמיד: למה צריך לצפות? מה לבנות? מה לצייר במקום הזה?
שביניכם תהיה ממש רחבה גדולה ששם יתגלה הבורא, ביניכם.
תלמיד: כשאנחנו בונים משהו, מתכננים משהו, אז אנחנו ממלאים אותו עם הרצונות שלנו. אבל פה זה צריך להיות משהו אחר.
אין חוץ מרצונות.
תלמיד: מה זה רצון לבורא שאותו צריך לייצב שם?
"אני לדודי ודודי לי"1, זה חיבור, זה מגע.
תלמיד: עם איזה שאלות או עם איזה חיסרון צריך להגיע לכנס, שכבר מעכשיו נכין אותו?
אבל אתם הכנתם את הכנס, אני לא יודע.
תלמיד: אנחנו מכינים, חושבים על פעולות, חושבים על סדר הכנס, חושבים על תוכן. אבל הרי זו לא פעולה טכנית, זו פעולה שצריכה להוביל למשהו.
כן.
תלמיד: איך לבנות את החיסרון לזה?
מה הנושא?
תלמיד: למעלה מהדעת.
אתה אומר שאתה עוד לא יודע מה נושא הכנס.
תלמיד: עולים למעלה מהדעת, זה הנושא. עולים למעלה מהדעת אלו מילים, אבל צריך שזה באמת יהיה.
כן. צריכים לברר מה זו דעת, מה זה למעלה מהדעת, ומה זה נקרא שאנחנו עולים לדרגה הזאת. את זה צריכים לעשות.
תלמיד: האם צריך לבוא לכנס עם כל הבירור שהוא החיסרון, שלא יודעים מה זה למעלה מהדעת? עם איזו דרישה אנחנו צריכים להיות ניצבים?
רצוננו לדעת את מלכנו. לדעת. וכשברור לנו מהו הרצון שלנו, אנחנו צריכים לדרוש ממנו איך לעלות לדרגה כזאת.
תלמיד: ואיך יהיה ברור לנו מהו הרצון הזה?
שיתגלה.
תלמיד: שיתגלה כמה?
כטוב ומיטיב, כמחזיק את ההשפעה, "ואהבת לרעך כמוך"2, שכל הדרישות הרוחניות נמצאות בו.
שאלה: בעוד יומיים יש לנו אירוע גדול לחברים שלנו, וזו בעיקר הזדמנות להביא אנשים חדשים. האירוע הוא אירוע של חוויה עם משמעות ליום העצמאות, ויש לכל אחד אפשרות להביא מישהו שהוא מכיר שיחווה מחכמת הקבלה.
אדם שמגיע עם חבר שלו, עם תלמיד שלומד את חכמת הקבלה, אבל הוא בעצמו לא לומד את חכמת הקבלה, איזה מטען הוא מקבל באירוע כזה?
בכך שאני עובר ערב בין אנשים שכולם עסוקים בגילוי הבורא, אז כשאני נכלל בהם לאותו זמן, אני גם יכול להרגיש את הבורא.
תלמיד: אנשים שמגיעים הם באמת אומרים שהם מאוד מאוד מתפעלים, מתרגשים. האם הרושם הזה נשאר בהם אחר כך, הוא משפיע עליהם?
אם הם לא מטפלים בו, אז הוא לא נשאר.
תלמיד: האם הוא עושה להם חשק לעוד, הוא פותח בהם משהו?
תלוי. לי אין מה להוסיף. הכול תלוי באדם.
(סוף השיעור)