שיעור בוקר 17.11.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תע"ס, כרך ו, חלק טז, דף ב'נב, עמ' 2052

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה"

קריין: אנחנו ב"תלמוד עשר הספירות", חלק ט"ז, דף בנ"ב, לוח התשובות לפירוש המלות, אות ס"ב. "מהו הוי"ה דמ"ה דאלפין."

מהו הוי"ה דמ"ה דאלפין. סב) ב' בחינות של אורות וכלים יש בעולם התיקון: א' הם מה שנשאר מאורות וכלים דע"ס דנקודים, וכן מה שנברר מהמלכים דמיתו, ואלו נקראים בשם ב"ן, או אור הישן, ומהם נעשה כל הנוקבין של פרצופי האצילות. ובחינה הב' הם מה שיצאו מחדש בהזווגים לצורך עולם האצילות גופיה, בסוד האור שיצא מהארת המצח דא"ק, וכן כל הזווגים שבעולם האצילות, הם נבחנים לבחינת אור חדש בערך האורות דב"ן, וה"ס ''הוי"ה דמ"ה דאלפין" שיצא מהמצח דא"ק ומאלו האורות והכלים נבנו כל פרצופי הזכרים דעולם האצילות. (אות י"ז).

שאלה: אנחנו מדברים על פרצופי נקודים שבהשתלשלות הם קודמים לאצילות, נכון?

כן.

תלמיד: אתה יכול להסביר למה קודם יוצאים פרצופי נקבות?

נקבות מפני שיש בהן חיסרון שצריכים לתקן. עולם הנקודים נשבר, הוא כולו חסר ועולם האצילות מתקן אותו. זאת אומרת, יוצא לנו עולם הנקודים. כעיקרון אם לא היה נשבר היה גמר התיקון. אבל נשבר. למה? כי התגלה שהיה שם בנסתר רצון לקבל גדול מאוד שהם לא היו יכולים לקבל בחשבון, הם לא יכלו לעשות עליו..

אם היו מגלים שיש להם לב האבן, לא היו עושים זיווג. אם לא היו עושים זיווג לא היו מגלים איזו עצמת לב האבן יש, ולא היו יכולים לערבב אותו עם כלים דהשפעה. אם לא היו מערבבים רע בטוב אי אפשר היה אחר כך, על ידי האור שמשפיע עליהם, מאיר עליהם לתקן את הרע על ידי הטוב שכבר נכלל בו על ידי השבירה.

לכן שבירה זה דבר חיובי, הכרחי שיקרה. זה לא סתם קרה שמישהו, משהו, אלא מאין סוף כבר ידוע, ברור שאתה לא יכול לחבר טוב ורע בצורה רגילה, מפני שהם לא יכולים להתחבר לפי התכונות שלהם, מצד אחד.

מצד שני, לפי הבחירה שישנה בכלי הוא לא יכול לעבוד עם הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. אין דבר כזה, אם הרצון לקבל זו בחינה ד'. וביתר הבחינות הוא יכול לעבוד בעל מנת להשפיע, אבל הוא לא עובד עם הרצון לקבל ממש. הוא עובד עם כוח ההשפעה שנמצא למעלה מרצון לקבל.

ואז יוצא שאין ברירה, אלא חייבים לשבור את הכלים. על ידי שבירת הכלים מתערבים כלים דקבלה וכלים השפעה. ולאט לאט על ידי האור העליון שמשפיע עליהם, יכולים לעשות ערבוביה, מיון, כמה כלים דקבלה וכמה כלים דהשפעה יש לנו בכל חלק וחלק, איך אנחנו יכולים למיין את כל החלקים האלה מקל לכבד, כך שמה שמתקנים יעזור לתקן כלי יותר פגוע, ועוד יותר פגוע וכן הלאה וכן הלאה, וכך עושים.

לכן עולם הנקודים כולו נקרא "ב"ן", למרות שהוא יותר גדול מעולם האצילות כי התגלה שם רצון לקבל עצום, ועולם האצילות נקרא לעומתו "מ"ה". אבל הרי הוא קטן, נכון, אבל הוא יודע לתקן במנות קטנות, וגם לא לנגוע בלב האבן עצמו. אבל לאט לאט, על ידי התיקונים האלה, זה כמו שרב"ש היה אומר שהוא טובל את העוגה בוויסקי, ואת הוויסקי לא שותה, אבל נמצא בסופו של דבר הכול בפנים. ככה זה.

שאלה: למה צריך לתקן את לב האבן עצמו? האם לא מספיק שמתוך לב האבן מתברר מה זו השפעה?

שאלה טובה מאוד. האם עלינו לתקן בלב האבן משהו שנשאר? האם נשאר לתקן משהו בלב האבן אם אנחנו מתקנים כל מיני סוגי התכללות של לב האבן בכל הבחינות?

האמת שאת לב האבן בעצמו לא מתקנים, ולכן אני לא יכול להגיד את זה במילים. אפשר למצוא הרבה מילים, אבל תכל'ס, בכל זאת, זה נשאר כך שאי אפשר לתקן אותו, כי הוא הפוך, בצורה הפוכה לגמרי מהאור.

זאת אומרת, ביסודו, ביסוד של היסוד, יש משהו שהוא כל כך מנוגד לאור, שלא יכול להיות ביניהם שום דבר שמקשר אותם יחד. אלא כמו שהבורא ברא יש מאין, שאת זה רק כוח העליון מסוגל, ואיך אל תשאל, אני לא יודע, כך גמר התיקון, התיקון הזה של לב האבן, ובאיזו צורה אני לא יודע, הוא גם עליו. אז את כל צורות ההתכללות ודאי שעלינו לתקן, כי זו התכללות. ובמה שאי אפשר להתכלל, שזו ממש הנקודה האחרונה הזאת שהבורא ברא, שהוא אומר "בראתי יצר הרע", אני לא יודע מה איתה. לא יודע.

אולי כתובים באיזה מקום רמזים, אבל אני לא חושב שמישהו הגיע ויכול להגיד על זה משהו. מתוך הניסיון אין דבר כזה. כך נראה לי, אני לא יודע, יש דברים שנחיה ונראה. אפשר להסביר על זה שעות, כל הפלפולים והכול, אבל תכל'ס, הבורא ברא יש מאין, והוא צריך לתקן מאין ליש. וזהו, אין לי יותר מה להוסיף.

שאלה: קראנו "סב) ב' בחינות של אורות וכלים יש בעולם התיקון: א' הם מה שנשאר מאורות וכלים דע"ס דנקודים," השאלה, מה נשאר מאורות וכלים דעשר ספירות דנקודים?

אני שואל אותך, מה נשאר בעולם הנקודים אחרי השבירה?

תלמיד: רשימות.

בלבד? לא. נשארו לנו כתר ואבא ואמא שהם לא שייכים לשבירה. ורק זו"ן נשבר, קטנות וגדלות. זה דבר אחד. דבר שני, כשנשארים הכלים השבורים, מהם מקימים את כל גדלות דעולמות אבי"ע. וקטנות דעולמות אבי"ע, באה מתוך הרשימו שנשאר אחרי עולם הנקודים. לא מנקודים עצמם, כי נקודים יצאו על ב'/א' צמצום ב', וגדלות ד'/ג', ועולם האצילות יוצא על רשימות א'/שורש וגדלות ד'/ג'.

אז מעולם הנקודים יש לנו הרבה הבחנות שנשארו למעלה מפרסא, מכתר ואבא ואמא. זה ג"ר דנקודים, ראש נקודים, רק הגוף נשבר. ואת זה לוקח אצילות בתור נוקבאות וממלא אותן. כל עולמות אבי"ע, כל מה יש לנו אחרי עולם הנקודים, מיועדים כדי למלאות, לשחזר ולהקים את עולם הנקודים בגדלות. זה גמר התיקון.

מתי גמר התיקון? מתי שעולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, עם הקליפות, עם כל מה שיש בהם, הם ייקחו את עולם הנקודים, ויחברו אותו לנכון, ואז יהיה גמר התיקון. ככה זה עובד. סך הכול, אנחנו תמיד משלימים חסרונות שהתגלו לפנינו. ככה זה.

עוד נדבר על זה.

קריין: אות ס"ד. "מהי הרכנת ראש".

"מהי הרכנת ראש. סד) המוחין דס"ג שאו"א משפיעים לצורך הבריאה, אינם מבחינת זווג דאו"א שבמקומם, דהיינו ממקום עמידתם בחג"ת דא"א, אלא שיורדים ומתיחדים עם ישסו"ת המלבישם מחזה ולמטה דא"א, ומתלבשים בזו"ן, שאז מלכות דאמא נוגעת בהפרסא שמתחת האצילות, ובדרך זה נעשה המוחין דאו"א, ויוצאים המוחין בבחינת חסדים מופרשים מחכמה. וזווג דאו"א נקרא זווג "דהרכנת ראש" כי הג"ר מורכנים ומושפלים להזדווג במקום נה"י דא"א, ובבחינת המסך הכלול בפרסא וסיום האצילות עי' לעיל תשובה נ'. (אות קצ"ו)."

קצת מורכב. אני אשתדל, אני לא יכול לצייר את זה היום. תתארו לעצמכם, יש לנו עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, זעיר אנפין ומלכות. חמישה פרצופים באצילות. עתיק זה כתר, אריך אנפין זה חכמה, אבא ואמא בינה, כולל ישסו"ת, זעיר אנפין ומלכות, חמישה פרצופים. מטבור הכללי עד הפרסא עומדים חמישה פרצופי אצילות. והכלים השבורים וכל הבעיות נמצאים למטה מפרסא.

איך יכולים לעורר את אלו שנמצאים למטה מפרסא כולל אותנו? האם זה אפשרי? אפשרי. איך? אבא ואמא, שזה ג"ר דבינה, ג"ר דבינה זה השפעה, זה אהבה, זה אמא מולידה, רוצה להוליד והכול, אבא ואמא, אבא זה חכמה, אמא זה בינה, יש להם כוחות, הם משפיעים למטה, והם נמצאים במקום שבעצם שם נגמרת חכמה, זה חזה דאריך אנפין.

למטה מחזה דאריך אנפין, זה ז"ת דבינה או ישסו"ת. אז הם משפיעים מלמעלה לחזה דזעיר אנפין ללמטה לחזה דזעיר אנפין אור החסדים. יש הארת חכמה קטנה, עוד נדבר, שהיא ממטה למעלה. ואז, אמא שהיא משפיעה אור החסדים לישסו"ת, אמא במיוחד, היא נוגעת גם דרך הישסו"ת לזו"ן ולפרסא שלמטה מזו"ן דאצילות.

מפני שאור החסדים מופרש מהחכמה, היא מאירה דרך הפרסא לכל אלו שנמצאים למטה מפרסא. ופתאום כולם, כולם, כל אחד ואחד שנמצא למטה מפרסא מתחיל להתעורר. מתחיל לחשוב "בחיי, צריכים חיים אחרים". אולי השפעה קצת, חיבור קצת, אולי משהו, כי החיים האלה מאבדים [מהטעם]. במיוחד עכשיו, נדבר פעם, איזה הארות נמצאות בעולם שלנו ואיך זה משפיע. איך זה פועל עלינו כך שאנחנו מתחילים להרגיש שבכלים שלנו, כנגד הכלים שלנו אין שום אור חכמה. אין ולא יכול להיות. הגענו למצב סתום, סופי, גמרנו. סוגרים את העסק, את המועדון, מה שנקרא. זהו.

אלא מה? מאיר אור חסדים, שאם אנחנו קצת נתאחד, קצת נתחבר, קצת, יש חיים אחרים, בסגנון אחר. לא בלהרוויח ולגנוב ולהרביץ זה לזה, אלא דווקא הפוך. מתוך זה שלא יכולים לגלות חיים בכלים דקבלה, פונים לכלים דהשפעה, אולי שם אפשר. זה יכול להיות.

אני אפילו קורא בזמן האחרון, כאלו מאמרים שעקב כל הבלגן הזה באירופה מתחילים להסתכל על הרוסים, על הצ'כים, על גרמניה, על מה שהיה קודם, שהיו להם שם חיים יותר מסודרים. פחותים ודאי, בהרבה, אבל הכול מסודר. לכל אחד עבודה, לכל אחד פרנסה, לכל אחד ביטחון, לכל אחד בית ספר, קופת חולים וכל מיני הדברים האלה. לאדם הרגיל, ודאי שהגישה הסוציאלית הזאת של אותו סוציאליזם היתה טובה. אם יש אפשרות להרוויח, להצליח, ודאי שכולם רוצים לשבור את כל הגבולות וכך כל אחד, אבל כמו שהיום, במצב המשבר, כולם שוב רוצים, תן לי להיות בטוח בהיום ובמחר. זה מה שחסדים נותנים.

אז בזמן שאין אור החכמה, אין מילוי, להרוויח, להצליח, לקרוע את כל העולם, אז טוב בחסדים. ואז הכלים האלה מתחילים להתעורר, אז אור החסדים יכול לעורר אותם. ואז הם מוכנים לעלות לאצילות, להיות במשפיע. כי במשפיע מרגישים את החיים, אין ברירה.

זה נקרא קודם באונס ואחר כך ברצון. ומתחילים לקבל שם תיקונים. זהו, פשוט. אנחנו עוד מעט נראה את הדברים האלה ממש במו עינינו, איך שזה קורה, ונקשור את זה עם השרטוטים ועם כל ההסברים שלנו.

אז "הרכנת הראש" זה נקרא שפועלים למטה מהמדרגה שנמצאים.

קריין: אות ס"ו.

"מהי התחלת העליות דשבת. סו) התחלת העליות דשבת, היא בע"ש בשעה חמישית בסוד ה' יתירה דיום הששי. עי' לעיל תשובה ס'. (אות ע"ז)."2148

מה זה "סוד ה' יתרה דיום השישי", זו איזו מנטרה, מה קורה? אלא באמת אנחנו לא יודעים, פעם נשתדל איכשהו להבין. זאת אומרת להבין איך שזה עובד אנחנו יכולים, אבל המנגנון הפנימי, מאיפה הוא נובע, למה יש אתערותא דלעילא, באיזו צורה היא מפעילה את עצמה ועובדת, זה לא פשוט. כי זה קשור לד' בחינות דאור ישר. בד' בחינות דאור ישר יש לנו את כל השורשים למה שנעשה בדרגה אפילו הכי תחתונה. אז איך זה עליות דשבת, דיום טוב, שעות, שנים, ימים, לילות, כל השינויים שישנם הכול נובע משם. אבל לראות את זה שם לא ניתן, זה מתברר בזו"ן דאצילות.

אנחנו פעם אולי נלמד את זה. אצל הרמח"ל זה קצת נמצא, לא כל כך מפרשים את זה, בעל הסולם בכלל קיצר מאוד. יש בהגר"א, יש ברמח"ל קצת מהיחסים בין זעיר אנפין ומלכות בעולם האצילות, איך שהם מבצעים את הפעולות עלינו. אבל כשהם מבצעים את הפעולות עלינו, הם לא מבצעים פעולות עלינו זו"ן דאצילות, הם לא מסוגלים לעשות את זה. הם מעלים את המ"ן שלהם למעלה, לאין סוף, ואין סוף מתחיל להזדווג שם ולהוריד אור חדש, וזה נקרא אתערותא דלעילא. אנחנו אומרים שזה בא מאין סוף, אבל מעורר אותה זו"ן דאצילות.

למה? כי בזו"ן דאצילות מושרשים כל החסרונות של כל הכלים השבורים. ולכן הוא יודע את זה לעשות. יש לו מנגנון, יחסים כאלו של פרצוף זעיר אנפין ומלכות. הם מאוד מורכבים הפרצופים האלה זעיר אנפין ומלכות דאצילות, איך שהם מסתובבים זה כלפי זה בפנים ואחוריים, גלגלתא עיניים ואח"פ, והם כל פעם בהתאם לכלים השבורים שצריכים להתחבר אליהם, לעלות ולהתחבר אליהם, הם מייצרים מצבים חדשים, זאת אומרת, הם מגלים חסרונות.

החסרונות האלה כמ"ן עולים דרך כל הפרצופים עד מלכות דאין סוף, ומשם מגיעים מאור אין סוף האורות החדשים, והם מתקבלים אצלנו כשניות, דקות, שעות, יום ולילה, ראשי חודשים, שבתות, בקיצור כל מה ששייך למושג הזמן. ואנחנו כבר על ידי הפעולות שלנו יכולים לזרז את זה. אבל רק לזרז את הזמנים, לא לשנות את סדר הזמנים.

שאלה: אפשר לשאול לגבי הרכנת ראש?

לא. על מה שאתם שומעים באמצע ההסבר אתם לא יכולים לשאול, כי אנחנו בהסבר נוגעים בכל הדברים, ואתה יכול לשאול אותי עכשיו מד' בחינות עד סוף כל הפעולות.

הרכנת הראש זה הפרצוף שעושה זיווג דהכאה על בחינה פחות ממנו.

קריין: "סז) מהי התפשטות מבחוץ."

"מהי התפשטות מבחוץ. סז) המוחין המתפשטים מעליון לתחתון, הנה עיקר המוחין ושורשם נשאר בהעליון בפנימיותו, ורק הארתם מתפשט מבחוץ להעליון למקום התחתון. כי כל תחתון מלביש על חיצוניות דעליון. (אות ב')."

קריין: "סח) מהי התרחקות מאור העליון."

"מהי התרחקות מאור העליון. סח) כל הקרוב יותר למקום חלל הפנוי נבחן שנתרחק יותר מאור העליון. (אות ה')."

איזו הגדרה לא מובנת. זה לא שאתה מתרחק ממשהו. עד כמה שאתה קרוב למשהו, לפי זה מודדים עד כמה שאתה מתרחק. "כל הקרוב יותר למקום חלל פנוי נבחן שנתרחק יותר מהאור העליון" איך אנחנו מודדים? שרחוק או קרוב לאור העליון, לפי רחוק או קרוב לחלל הפנוי.

למה כלפי החלל הפנוי אנחנו יכולים למדוד את עצמנו, וכלפי האור העליון לא יכולים למדוד?

תלמיד: חלל פנוי מאור החסדים, יכול להיות? שאין חסדים אז אנחנו רחוקים מהאור העליון.

כן, יכול להיות. למה הוא אומר כך? כנראה שכל הקרוב יותר למקום חלל הפנוי, נבחן שנתרחק יותר מהאור העליון. כנראה שכלפי החלל הפנוי אני יכול למדוד את עצמי, כלפי האור העליון אני לא יכול למדוד את עצמי, אז אני מחליף את המדידה הזאת למדידה הזאת.

יש הרבה שאלות. איך אני מודד האם זה באמת אקוויוולנטי, שקול, שווה ערך.

קריין: "סט) מהן ו"ס ראשונות דבריאה עד החזה."

"מהן ו"ס ראשונות דבריאה עד החזה. סט) ו"ס ראשונות דבריאה נחשבות כאלו היו בחינת בליטה מעולם אצילות, עי' לעיל תשובה ל"ד. וה"ס ע' אמה ושירים שמוסיפים על העיר בסוד עיבורה של עיר. (אות פ"ד)."3104

דבר מאוד מעניין, תיקון גדול מאוד ומאוד חשוב. למה? בלעדיו לא היינו ממשיכים אף בחינה, לא היינו מולידים ילדים. מה זה נקרא שאני מוליד ילדים? אני מוסר למדרגה תחתונה משהו מהתכונות שלי. מאצילות, זו"ן דאצילות ממשיכים, ולא הם בעצמם אלא בינה, הם ממשיכים תכונות הבינה, כאמא עילאה, משם הם לוקחים מהעליון שלהם, וממשיכים את זה למטה מהם. בלי זה אין סיכוי בכלל להתפתחות של שום דבר. כוח הבינה בצורה כזאת נמסר מלמעלה למטה, על ידי הבליטה הזאת, או על ידי ע' אמה ושיריים. שיריים זה עוד אלפיים אמה, עד החזה דיצירה כמו שאנחנו למדנו. יש בזה עוד הרבה השלכות.

שאלה: האם הם ממשיכים דרך הפנימיות או בחיצוניות לתחתון?

האם זו"ן דאצילות ממשיכים את אור החסדים דרכם בפנימיותם לעולמות בי"ע?

תלמיד: כן. לפנימיות בי"ע או לחיצוניות בי"ע?

לא, לפנימיות. זה ממש בתוך הכלים דבריאה, בו' ראשונות עד חזה דבריאה, חב"ד חג"ת עד החזה דעולם הבריאה, יש שם מקום שבו ממש שורה בינה. ולכן החלק הזה כאילו לא יצא לאצילות. אבל הוא שייך לבריאה, אבל כאילו לא יצא לאצילות. זאת אומרת מצב כזה מאוד מיוחד.

נניח שאתה עובר גבול, אז יש לך מקום שהוא לא מה שהיה ולא מה שיהיה, אלא יש שם שטח מפורז, זה השטח. אבל עם המון תכונות, תתאר לעצמך שזה רחם, זאת אומרת זה נציג של הבורא בתחתונים. המנגנון הזה בתוך כל נקבה, לא חשוב אם זו חיה, אישה, לא חשוב מי, זה פלא, פלא של הטבע. זה דומה לפעולת הבורא.

תלמיד: באות ס"ז הוא אומר ש"המוחין המתפשטים מעליון לתחתון, הנה עיקר המוחין ושורשם נשאר בהעליון בפנימיותו, ורק הארתם מתפשט מבחוץ להעליון למקום התחתון." אבל האם זה מתפשט כאילו לחיצוניות, או שהוא עדיין מדבר שהתפשט לתוך הפנימיות?

לא, זה בתוך הספירות של הבריאה. זה לא כהתלבשות על משהו, זה בתוך ספירות הבריאה.

שאלה: החלק הזה, עיבורו של עיר, זה המקום שעד אליו אפשר לרדת לקו שמאל ולתקן את מה שדיברנו עליו בחלק הקודם של השיעור?

במקום של עיבורו של העיר עד חזה דבריאה, ואפילו עד חזה דיצירה, יש חוקים של עולם האצילות. זאת אומרת שם ישנה הגנה, שכלים דקבלה לא יקפצו, לא ישלטו. בעולם האצילות זה נמצא "אצלו" כך זה נקרא, אצילות זה מהמילה אצלו, שבו ישנו אור החכמה שהוא שולט, ואז מי שנמצא בעולם האצילות הוא נמצא באחריות העליון מה שנקרא.

ולמטה מעולם האצילות בשש הראשונות דבריאה, שם גם עדיין ישנה השראה מעולם האצילות, זה נקרא "עיבורו של עיר". זה ע' אמה שמחוצה לעיר, שזה שייך לעיר. כל עיר מוקפת חומה זה נקרא עיר, ושבעים אמה מחוצה לחומת העיר זה עדיין שייך לעיר אמנם נמצא מחוצה לה.

שאלה: אם אפשר לערוך איזושהי אנלוגיה, הקבלה, בין עבודה פנימית שלנו שדיברנו עלינו בחלק הקודם של השיעור, שזה קו שמאל שאני מצרף לעצמי כשאני נמצא בקו ימין?

איפה בעבודה שלנו יש לך עולם אצילות, עולם הבריאה? אני לא יכול כך להגיד. תעזוב. לא כדאי לך, אתה לא תבין לא מכאן ולא לכאן. כדאי איכשהו לתפוס מה שכתוב כאן, אפילו בצורה סכמתית וזהו.

שאלה: כתוב "מהי התרחקות מאור העליון. סח) כל הקרוב יותר למקום חלל הפנוי נבחן שנתרחק יותר מאור העליון." לפי תפיסתי, התרחקות מהאור עליון זה התרחקות מהשפעה וחלל פנוי זה אמור להיות רצון לקבל שלי. האם זו התשובה?

כן. נכון, זאת תשובה. אבל כאן הייתה שאלה למה אנחנו מודדים את זה לפי החלל ולא לפי ההתרחקות מהאור. מפני שאין לנו אור עדיין, ואת הכלים שלנו כלפי החלל הפנוי אנחנו איכשהו יכולים למדוד.

שאלה: החלל הפנוי זה מקום של בחירה חופשית?

לא. צר לי להגיד לא ולא להסביר אבל אין לי ברירה. נדבר על זה.

בחירה חופשית זה שאני נמצא בין ההבחנות הברורות ולא יכול לקשור אותן ביניהן, כי בשכל שלי הן לא מסתדרות יחד. ואז אני צריך להתעלות מעליהן ויכול לקשור אותן יחד באמונה למעלה מהדעת, וזה נקרא הבחירה החופשית.

שאלה: בסעיף ס"ז רשום שהמוחין המתפשטים מעליון לתחתון הם כאילו מאירים בתוך התחתון, כאילו מאירים בתוך למעשה 75 מדרגות.

בס"ז כתוב "המוחין המתפשטים מעליון לתחתון, הנה עיקר המוחין ושורשם נשאר בהעליון בפנימיותו, ורק הארתם מתפשט מבחוץ להעליון למקום התחתון. כי כל תחתון מלביש על חיצוניות דעליון." למה זה 75? מאיפה אתה לוקח דבר כזה, איפה זה כתוב?

תלמיד: שלוש עולמות, עשיה, יצירה, בריאה וביחד כל עולם זה 25, ביחד 3 כפול 25 זה 75. ואז השאלה, יש 125 מדרגות. כל התיקון הוא בעולם האצילות, הבן אדם אמור לעלות מהעולמות התחתונים כלפי אצילות ואז מקבלים הארה וזה מתקן בעולמות התחתונים. כך אני מבין מה שלמדנו עד היום.

אני מקווה שרק אתה כך מבין. מהי השאלה, בלי פירושים?

שאלה: איך עולים מעולם האצילות למעלה, כי נשארו עוד 50 מדרגות למעלה.

עזוב 50 מדרגות, אל תוסיף לי מספרים שלך, כי זה לגמרי לא נכון. איך עולים מעולמות בי"ע לעולם האצילות? על ידי מאור המחזיר למוטב. האור שמאיר מלמעלה הוא מוליד חיסרון ואז הכלים השבורים עם תוספת חיסרון שיש בהם, בהכרת הרע, הם יכולים לעלות לאצילות. ואין 75 ו-50 ושום דבר, אל תתחיל דברים כאלה. אתה גם לא תמצא באף מקום שכתוב כך. אתה יכול לכתוב כאן תלמוד עשר הספירות חדש, אבל אנחנו לא נשתמש בו.

(סוף השיעור)