שיעור בוקר 14.01.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להשיג מגע עם הבורא - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "להשיג מגע עם הבורא", קטע מס' 5.

אומר בעל הסולם, "שמעתי" נ'. "שני מצבים".

"צריך לדעת, שהרבה פעמים, שהוא מעיין בהספר, ויודע שכל התורה כולה הוא שמותיו של הקב"ה, ומכל מקום הוא לא מקבל שום הארה והרגשה, אלא הכל יבש, והידיעה שהוא יודע אינו מועיל לו כלום.

לכן צריך האדם, כשמעיין באיזה ספר, ותולה תקוותו בו ית', והלימוד שלו צריך להיות על יסוד האמונה, שהוא מאמין בהשגחה, שה' יאיר עיניו, אז הוא נעשה זקוק לה', ויש לו אז מגע עם ה'. ועל ידי זה הוא יכול לזכות לדביקות בו ית'."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ'. "שני מצבים")

תלמיד: כתוב פה ש"לכן צריך האדם, כשמעיין באיזה ספר, ותולה תקוותו בו ית', והלימוד שלו צריך להיות על יסוד האמונה, שהוא מאמין בהשגחה, שה' יאיר עיניו, אז הוא נעשה זקוק לה', ויש לו אז מגע עם ה'. ועל ידי זה הוא יכול לזכות לדביקות בו ית'." מהכתוב ברור שכדי להידבק בבורא, הוא צריך להיות זקוק לבורא, וכדי להיות זקוק לבורא ,הוא צריך להאמין שה' יכול להאיר את עיניו, ושהוא בהשגחת הבורא. האם אנחנו צריכים קודם לעבוד על השלבים האלו, על השלב של האמונה שה' יאיר לאדם את עיניו?

כן.

תלמיד: מצד אחד כדי להאמין בה' באיזה מקום אתה צריך גם להאמין בעצמך, בקבוצה, ובדרך, ומצד שני יש את התחושה שאתה זקוק לה' כשאתה באפיסת כוחות. איך אתה חוזר להאמין בעצמך, בדרך, כי אתה מרגיש שזה ממנו, אבל אתה ממש לא מבין מה הוא רוצה?

להשתדל לא להתנתק.

תלמיד: ואיך החיפוש הפנימי?

שיהיה גם חיפוש פנימי. כן, באותן הפעולות כדי לא להתנתק, אתה נמצא בחיפוש הפנימי.

תלמיד: להאמין בה' שיאיר את עיניו. מה זה אומר?

שהוא יראה באיזה מצב אמיתי רוחני הוא נמצא, באיזה קשר הוא נמצא עם המערכת, זה מה שהוא רוצה לגלות.

תלמיד: הוא כותב, להיות זקוק לה', להיות במגע איתו. כשלאדם כואב, כשהוא מפחד, הוא חושב שהוא זקוק לבורא, הוא חושב.

כן.

תלמיד: אבל זה מרגיש שדווקא שם הוא לא מחפש באמת את הבורא, כואב לו, אז הוא עכשיו מחפש משהו, ואני מרגיש שזו לא הסיבה הנכונה להיות זקוק לה'. מה הסיבה הנכונה להיות זקוק לה'?

הסיבה הנכונה היא כשהאדם מרגיש שהוא חייב לגלות את הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, זה צורך פנימי?

נגיד, צורך פנימי.

תלמיד: מה הוא מחפש כשיש לו את הצורך הזה?

אני לא יודע, כל אחד שואל את עצמו בצורה אחרת.

תלמיד: אבל זה נכון שלחפש את הבורא כשכואב לך ברצון לקבל, זה לא נקרא שאתה מחפש את הבורא? זו הנקודה שרציתי לברר.

אתה רוצה להגיד שאז אני מחפש את הבורא מהנקודה של הכאב.

תלמיד: כן, שיפתור לי את הבעיה שיש לי, עכשיו כואב לי, ואז פתאום אני נזכר שיש בורא. אבל המניע מרגיש לי לא נכון.

צריכים עוד לבדוק, אבל בכל זאת דרך זה נכנסים פנימה.

תלמיד: הבורא לפעמים נותן מצבים לבן אדם, והוא מוצא את עצמו בחוסר אונים, ואז הוא פונה לבורא בצעקה. וגם אחרי הפנייה הזאת, שהיא פנימית ועמוקה, רואים גם שינוי במציאות. ואם עובדים עם זה נכון רואים שבעצם זה היה לטובה, הבורא התערב פה ועזר, כי לבד לא היה מצליח נגיד להגיע לאותה סיטואציה. בגלל שאנחנו רצון לקבל, איך בן אדם יכול להביא את עצמו למצב כזה של חוסר אונים, בלי שהבורא יבוא ולעזור לו? ואם הוא עוזר, זאת לא סיטואציה נעימה שהבורא מתערב ומביא אותך למצב הזה. איך בן אדם יכול להגיע לבד לרמה כזאת של צעקה שמשנה מציאות?

הוא לא יכול, אבל לפחות להגיע לגבול הזה, זה טוב.

תלמיד: איזה גבול אתה מתכוון?

גבול בין הגשמיות לאלוהות.

תלמיד: והגבול הזה לפחות שאני מנסה להגיע לאותה סיטואציה, אצל חברים שמגיעים למצב שבאמת הבורא שומט את הקרקע מתחת לרגליים, אז עוצמת הצעקה עובדת, מגיעה לרמה גבוהה ש"טאק", היא משנה את הבן אדם באותו רגע וגם אחרי זה המציאות שלו משתנה. ואתה אומר לבד אי אפשר להגיע לעוצמה כזאת.

יש כוח הגנתי באדם.

תלמיד: בדיוק, יש איזה משהו שלא נותן לו.

כן, שלא ייתן לו.

תלמיד: בדיוק. אז איך מצליחים להרים כזאת צעקה מגובה של 30% ל-100% שיכולה לשנות מציאות לבד?

זה רק על ידי עבודת החברים.

תלמיד: ומה הסיבה שהבורא, אם אני רוצה ללמוד ממה שהבורא עושה, איך אתה היית מסביר את הדוגמאות האלה? כביכול למה הבורא עושה לבן אדם את הדוגמאות האלה?

כדי להביא אותו לרצון הנכון, לרצון השלם.

תלמיד: ואל הרצון הזה בן אדם לא יכול להגיע לבד, כי יש כוח התנגדות, רק דרך העשירייה הוא יכול לקבל את הכוח הזה?

כן.

תלמיד: הוא כותב לנו ש"הלימוד שלו צריך להיות על יסוד האמונה", וכשאנחנו איתך בשיעור אנחנו באמת מגלים טעמים חדשים במאמרים. כשאנחנו באים לפה לפני השיעור ועושים הכנה, איך נבדוק את עצמנו שבאמת אנחנו עושים את ההכנה על בסיס אמונה, את הלימוד מהקטעים, מהמקורות?

תשתדלו לחשוב יחד, כל אחד שיכניע את עצמו כלפי האחרים.

תלמיד: איך אנחנו מוציאים טעמים חדשים ביחד מתוך המקורות?

בזה שכל אחד, מי שנמצא כאן בשיעור הכללי, מוסיף מעצמו טעם במה שאנחנו מרגישים, מקבלים, ומזה אנחנו מגיעים כבר למדרגה יותר עליונה.

תלמיד: מה אנחנו רוצים להוציא מהכתוב?

מהכתוב אנחנו רוצים להוציא רק הרגשת הבורא. כל היתר זה כבר נמצא אחרי כן.

תלמיד: אין רגש שהבורא יותר חזק, מאשר כשהבורא נותן בדיוק מה שאנחנו מבקשים. איך לבקש מה שהוא רוצה לתת? אם יש רצון משותף למשהו ספציפי, אבל הוא עדיין לא נותן את זה, הוא לא רוצה שאנחנו נרגיש גדלותו?

ודאי שכן רוצה.

תלמיד: אז למה הוא לא נותן מה שאנחנו מבקשים?

לא, זה לא מה שאתם מבקשים.

תלמיד: אנחנו מבקשים משהו ספציפי, על מנת לתת נחת רוח, להיות בחיבור, למלא.

אז כנראה שבחלק של "לתת נחת רוח", אתם נמצאים בשקר, אתם לא רוצים את זה.

תלמיד: אני רוצה את זה, אבל אני לא מבין מה זה לתת נחת רוח, זה רחוק ממה שקיים בתוכי. איך לעשות שהבקשה שלנו תהיה בשבילו, לתועלת שלו? זה ברור שזה לתועלת מישהו אחר מחוץ לי. נחת רוח היא אפילו שנרגיש את גדלותו ביחד. אם נקבל מילוי בחיסרון הזה, אז איזו שמחה תהיה בכל החברה שלנו.

כן. אבל אתה רואה שהבורא לא נמשך לזה. הוא רוצה ממך שתכניע את עצמך עוד יותר מזה.

תלמיד: אתה יכול להסביר מה שאמרת?

מה אמרתי?

תלמיד: יעצת לו להכניע את עצמו יותר ממה שהוא עכשיו. למה אתה מתכוון? לאיזו נקודה האדם צריך להכניע את עצמו?

תלמיד: האם אתה יכול להסביר על הכנעה?

הכנעה היא שאני הכי מושפל מכל בני האדם שבעולם.

תלמיד: הבורא יודע שאני הכי נמוך מכל בני האדם. האם אני צריך לומר את זה, להתחיל בתפילה?

לא, אלא אתה מקבל את הדבר הזה. לא שאתה יודע, אלא אתה מקבל את הידיעה הזאת, מסכים עם זה.

תלמיד: אני מסכים עם זה הרבה פעמים, זה תמיד יוצא ממני, אבל אני חוזר לנקודה הזו. הרבה פעמים ביום אני שוכח ושוב מגלה. אבל זה כאב עמוק על החבר שלי, לא עליי, לא על ההשגה שלי, אלא זה לעזור למצב של החבר. האם אני קודם כול צריך לתקן עצמי לפני שהבורא יעזור לחבר?

כן.

תלמיד: האם זה תיקון עולם, כל העולם מחכה לי?

עד שאתה תתקן את עצמך.

תלמיד: אבל אני לא יודע איך לתקן כלום.

הטענות האלה לא מתקבלות.

תלמיד: זו לא בדיוק תלונה, אני מקבל את זה שאני בן אדם שפל לגמרי. הרבה פעמים אני מראה לחברים אחרת, שזה מקום טוב, יש לנו מטרה ויש ביטחון, אבל באמת בנקודה הזו לא השגתי איך לבצע תיקון. אני לא מבין תע"ס, אני רק מנסה למשוך אור, אפילו לא מבין מה זה למשוך אור. איך אני יכול לעזור לבורא לתת טוב לחבר? לא משנה אם אני אשיג משהו, מה שחשוב שהמצב של החבר יהיה טוב, שכולם ירגישו גדלות הבורא ושמחה, נוכל לרקוד יחד ולשיר, ובלתי אפשרי לדמיין כמה שמחה תבוא מזה.

בסדר.

תלמיד: עדיין הבעיה בי.

הבעיה בך.

תלמיד: מה לעשות אם אני לא מבין? אני פחות מתינוק. האם הבורא לא רוצה שכל העולם יבוא לתיקון?

כן.

תלמיד: אז אני רוצה את מה שהוא רוצה, אבל איך לבצע בשבילו?

בסדר.

תלמיד: זה לא מרגיש בסדר. אבל תודה לך כי אתה יודע יותר טוב ממני.

תלמיד: אמרת קודם שהכנעה היא שאני הכי מושפל מכל בני האדם שבעולם. האם זה המצב האמיתי, זה מצב שאדם צריך להגיע אליו? מה זה המצב הזה?

זה מה שהאדם מגלה.

תלמיד: הוא מגלה מתוך העבודה הרוחנית שלו שהוא הכי מושפל מכל בני האדם.

כן, בכלים שלו.

תלמיד: איך זה לא מכניס אותו לייאוש?

ייאוש זה ייאוש, ומושפל זה מושפל.

תלמיד: המצב הזה שהוא מרגיש מושפל, בשביל מה הוא צריך להרגיש כך? למה הבורא משפיל אותו?

יש בזה הכנה טובה לפעולות שיבואו אחר כך.

תלמיד: למה אנחנו צריכים להגיע למצב כזה של שפלות? האם זה המצב הרצוי בעיני הבורא שנהיה שפלים?

לא, אבל כשאנחנו מרגישים את השפלות, אז איך אנחנו יכולים להתרומם מזה ולהגיע לתיקון.

תלמיד: כשאדם מרגיש מושפל, מה התפקיד שלו כלפי האחרים?

זה כבר היחס שלו לאחרים.

תלמיד: שמעתי קודם שהבורא רוצה להביא את האדם לרצון נכון, לרצון שלם. מה זה רצון נכון?

רצון נכון זה שהבורא מביא את האדם להשתמש ברצון שלו, של האדם, בצורה שהוא כבר ממלא בזה את רצון הבורא.

תלמידה: שמעתי שאמרת שהתפילה שלנו היא לא אמיתית, היא שקר, שאנחנו לא באמת רוצים להשפיע נחת רוח לבורא. גם שמעתי שאמרת שיש לנו כוח הגנתי שלא נותן לנו לצעוק. איך יוצאים מהשקר?

לא יודע. תמצאו, תחפשו.

תלמידה: גם אם אני מבקשת מהבורא לצאת מהשקר, אני מרגישה שאני לא רוצה.

כן, בסדר. זה כבר איזשהו חלק מהאמת.

תלמידה: אבל אפשר להישאר שם שנים.

בואי נספור.

תלמיד: איך אני צריך לקרוא את המקורות בצורה נכונה?

יחד עם החברים, תשמע מה שהם אומרים, ותבדוק בעצמך אם כך אתה מבין. בסופו של דבר ייצא לך תרגום נכון, קריאה נכונה.

תלמיד: האם כשעולה בנו האמונה זה מוסיף טעמים למקורות?

כן.

תלמיד: במהלך היום אני מזהה שאני נמצא בין טרדות או כועס על משהו או בחוסר נעימות. איך מהנקודה הזאת לפתח מחשבה שזה בעצם ניתוק מהבורא ואני זקוק לעשירייה? כי אני לא מרגיש את זה מספיק, זה לא משהו שהאגו שלי רגיל כך לחשוב.

תרשום לעצמך את המצבים האלה במעט מילים, אבל שיהיו מאוד קרובים לנשמה שלך, ואתה תראה איזו תועלת תהיה מזה.

תלמיד: איך מגיעים לגילוי שהשורש של הייסורים שלנו הוא אהבה עצמית? האם זו התגלות מלמעלה או שאדם מגלה את זה?

האדם מגלה, אין בזה שום דבר מיוחד. האדם מגלה שכל הנטיות, המחשבות, הרצונות שלו הם כולם אגואיסטיים.

תלמיד: האם זה מגיע ממקום של נבדלות מהרצון לקבל, או שזה עדיין בתוך הרצון לקבל?

כן, התגלות מהרצון לקבל.

תלמידה: לעבור מאהבה לאמונה, האם אפשר לומר שאמונה היא התמצית של האהבה, או האמונה היא מעל הדעת ומעל האהבה?

אמונה היא למעלה מהדעת.

תלמידה: כשאני יוצאת מעצמי אני מגיעה לאהבה בלתי תלויה, אבל יש לי חברים, כלומר האהבה תלויה בחברים. האם יש נקודה של מעבר בין אהבה תלויה לאהבה בלתי תלויה?

אז מה?

תלמידה: יוצא שאמונה זו אהבה בלתי תלויה, ואהבה תלויה היא בעצם תנאי הכרחי כמעבר לאמונה.

חלקית זה נכון.

תלמיד: לא מספיק רק להבין, אלא צריך גם לקבל על עצמך את המצב שאתה הכי שפל מכולם. מהנקודה הזאת, מההרגשה הזאת, מגיעה הבושה האמיתית לבורא.

כן, בדיוק מהנקודה הזאת, בדיוק ממנה.

תלמידה: אם האדם נמצא בפרשת דרכים, לפי מה כדאי לו לבחור אחת משתי הדרכים כדי להשיג מגע עם הבורא?

עד כמה מה שהוא בוחר פוגע יותר בתכונות הפנימיות שלו.

תלמידה: האם קיים הבדל בין לימוד התורה ולימוד הקבלה? האם יש הבדל באמונה?

ודאי שיש. בלימוד הכוונה, האמונה, הקבלה, האדם מקבל אור שלם שממלא אותו ומסביר לו את כל ההבחנות שנמצאות שם בין הרצונות שלו ובין האור, ואז הוא זוכה לידיעה שלמה.

תלמיד: היום מורגש בשיעור חיבור מאוד חזק בין החברים, יש כלי מאוד חזק, ואני מרגיש שאנחנו מתחילים כבר למשוך את האורות מהכנס. אתמול בערב הייתה לנו פגישה של הכלי הגרמני כדי להכין את עצמנו לכנס, יש חברים שרוצים להגיע לכאן, אנחנו מתכוננים. באיזה שלב אתה רואה אותנו, הכלי העולמי, בדרך לכנס?

אתם כבר נמצאים בדרך לכנס. רק העניין כאן איך אנחנו מגלים את החיסרון שלנו לכנס לפני שמגיעים אליו בצורה ראויה. אנחנו צריכים להיות יותר מחוברים ומלוכדים ברצון טוב, כדי להתנפל כמו קבוצת זאבים על בשר שהרגו בשבילם, ועד כמה הם טורפים את זה. זה מה שאנחנו צריכים, להכין כך את עצמנו לכנס. כך אני רוצה שהרצון לקבל שלי ירגיש את הכנס, את תחילת הכנס, את כל המשתתפים שם, שאני אהיה בין כולם, ומבין כולם אני ארצה לטרוף את הכנס.

נקווה שמתוך זה כל אחד מאיתנו יתפוס את החתיכה שלו מהכנס, יבלע אותה, וירגיש שזו באמת המטרה שלו שבשבילה הוא הגיע. גם גברים, גם נשים, כולם נמצאים באותו דבר.

תלמיד: מורגש שיש בזה משהו חדש, כמו מדרגה חדשה שמחכה לנו. מהו הדבר החדש שמחכה לנו, שמצפה לנו?

הדבר החדש הוא שאנחנו רוצים רק להיות מחוברים בינינו ולטרוף את הנושא שמארגני הכנס הכינו לנו. אבל הכול תלוי ברצון שלכם.

תלמיד: על מה בדיוק להתנפל? מה זה הבשר הזה?

זה מה שאתה רוצה לקבל מהכנס, זו החיוּת שלך, איפה אתה מחפש למצוא אותה.

תלמיד: הציור הזה הוא מאוד מוחשי ומאוד חזק ורגשי, אבל בטבע הוא מאוד אגואיסטי, כל אחד מתנפל בשביל עצמו.

זה מה שיש.

תלמיד: האם אני צריך להתנפל בלי לראות את החברים, או קודם כל לאפשר להם להתנפל, כאילו לפתוח להם דלת?

לא, בצורה כזאת אם אתם מאפשרים לכולם, אז לא יישאר לאף אחד.

תלמיד: אז יש פה איזו מין סתירה פנימית.

אין סתירה. אתה טורף ובולע את זה, ואתה לא מאפשר לאחרים לתפוס את החלק שלך.

תלמיד: מה זה החלק שלי? האם יש שם חלק פרטי שלי?

החלק שלך הוא שאתה תופס את זה, אבל לא בולע את זה, אלא מביא אותו לבורא.

תלמיד: בקטעים שקראנו רוב העבודה נראית כעבודה פרטית, הקשר והמגע עם הבורא צריך להתחיל בעבודה פרטית. אבל גם אמרת שחייבים להעביר את זה דרך הקבוצה.

כן.

תלמיד: איך משלבים את שני הדברים, עבודה פרטית עם עבודה בקבוצה? קראנו את הקטע פעמיים, ורציתי לראות אם אנחנו באמת נמצאים במצב הזה. בדעת אנחנו קוראים בתורה ויודעים שהכול שמותיו של הקב"ה, יש לנו אמונה בדעת, אין עוד מלבדו בדעת, את כל זה יש לנו. איך רוכשים עכשיו את האמונה האמיתית, את כוח האמונה ולא את האמונה שבדעת?

את כוח האמונה האמיתית אתם יכולים לקבל רק ממקור האמונה, איפה שכולכם מתחברים ושם אתם מחוברים. תנסו לתאר שכולכם מחוברים, בזה שכל אחד נותן לאחרים את חתיכת הבשר שהוא תפס, וכך כולם מעבירים בין כולם.

תלמיד: איך אנחנו מדברים על זה בעשירייה כגדלות הבורא?

אני לא יודע. אתם צריכים להגיע מתוך האמונה שמגיעה אליכם, ואתם חייבים לקבל את זה.

תלמיד: יש דוגמה טובה לחיבור. הייתה לנו ביום ראשון סעודה שקראנו לה "סעודת הודיה". הרגשתי שיש יותר שחרור, יותר חיבור, מהגישה הזאת של להגיע לסעודה מתוך הודיה. הרגשתי שהיה ממש חיבור מתוך ההודיה, וזה עשה את הסעודה מאוד שונה. מה זה הכוח הזה של ההודיה שמחבר בינינו?

זה שאמרת תודה לבורא על זה שבמשהו אתם מחוברים.

תלמיד: זה נקרא כבר קשר.

כן.

תלמיד: לא משנה אם אתה מרגיש בירידה, זה קשר.

כן.

תלמיד: הכול זה קשר.

(סוף השיעור)