זוהר לעם - פרשת השבוע

פרשת דברים

שיעור ערב16.07.10 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

heb_o_rav_zohar-la-am-dvarim_2010-07-16_lesson_bb_parashat-ashavua_dvarim

מנחה: פרשת דברים פותחת את ספר "דברים", שהוא כולו בעצם נאום ארוך שנושא משה לעם לקראת מותו. בנאום הזה הוא מפרט את כל המהלכים שעבר העם במהלך שהותו במדבר.

משה מזכיר לבני ישראל את העמים שניגפו מפניהם, את המשך המסע במדבר, את מצוות כיבוש הארץ, את הנשיאה בנטל ההנהגה, כי הוא הנהיג לבדו את העם, ואפילו את הפיתרון שהוא מצא בעזרת יתרו, לחלק את ההנהגה לשרי אלפים, מאות ועשרות. ובאמת כך הוקמה מערכת המשפט וההנהגה הראשונה של עם ישראל. עכשיו נשמע מה עומד מאחורי הדברים האלה.

האור שברא את הרצון, ברא אותו בחמישה שלבים. (ראה שרטוט מס' 1) הוא השפיע על הרצון וברא אותו מבחינת "שורש", שזה האור בעצמו והוא כנגד פרשת בראשית, (ראה שרטוט מס' 1) ואחר כך את כל ארבעת פרשיות התורה שיוצאות ממנו, עד שמגיעים לספר דברים שהוא האחרון. ודווקא מכל הדרגות הקודמות, מכל התהליך שעוברת הנשמה, העיקר הוא שהיא תגיע לבחינה ד', כי בבחינה ד' היא מגיעה ליישום שלה.

שרטוט מס' 1.

ובמה היישום? אנחנו לא מדברים מלמעלה למטה, בדרך שבה מסבירה לנו חכמת הקבלה איך שהכל בנוי, שבחינת שורש זה קוצו של י', (ראה שרטוט מס' 1) בחינה א' זה י', בחינה ב' זה ה' ראשונה, בחינה ג' זה ו', ובחינה ד' זה ה' תתאה. י-ה-ו-ה, שם ה'. אנחנו בנויים לפי השם הזה, לפי התבנית שהאור עשה בתוך הרצון, שברא אותו יש מאין. (ראה שרטוט מס' 1)

אם אנחנו מדברים על המימוש שלנו, שאנחנו צריכים לממש את כל אותה הדרך מהעולם שלנו חזרה לשורש שלנו, אז יוצא שאנחנו נמצאים בעולם שלנו אלפי שנות ההתפתחות ההיסטורית (ראה שרטוט), אחר כך אנחנו עוברים דרך המחסום, על ידי לימוד חכמת הקבלה, לאחר שאנחנו נמצאים כמה שנים טובות בזמן ההכנה. ונכנסים למה שנקרא "מדְבר" אחרי קבלת התורה, שאנחנו נכנסים כבר לדרגה שבה רוכשים את תכונת הבינה (ראה שרטוט מס' 1). כשבני ישראל יוצאים ממצרים, הם מגיעים לתכונת הבינה.

והתכונה הזאת מסמלת לנו את כל התיקון של הכלים. ואחרי שאנחנו מתקנים את הכלים שלנו, יש לנו כבר מסכים (ראה שרטוט מס'1), ואנחנו יכולים לעבוד איתם בעל מנת להשפיע. בכך שאנחנו רוצים להתקשר זה לזה, אנחנו עולים על כל האגו שלנו, זאת אומרת, על כל מה שהיה לנו בהר סיני. אנחנו עלינו במשך כל התהליך הזה, עברנו הרבה הבחנות לא כל כך נכונות, לא כל כך טובות, גרועות, גילינו את האגו שלנו, את הרצון לקבל, את כל אותו הרעל שהנחש, עוד מבראשית, ממש החדיר לתוך ה"חווה", לרצון לקבל הכללי שלנו.

עברנו את כל התיקונים האלה דרך בבל, דרך מצרים, ובית המקדש הראשון, שאליו אנחנו מתקרבים בסיפור הזה, בכניסה לארץ ישראל. אומנם שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ובדרגות האלה כל דרגה נכללת מכולם, אבל את חמשת הדרגות האלה אנחנו חייבים לעבור כך. ובכל שלב, כשעוברים ממנו לשלב הבא, אז אנחנו עוזבים את המדרגה הקודמת. מחמשת הדרגות, שורש, א', ב', ג', ד', כל שלב הבא לוקח אתו את כל הדרגה הקודמת, ומחבר אותה יחד, ומהחיבור הזה נעשה היפוך מסוים ואז ממשיך בדרגה הבאה לאותו הסיכום שהיה לו קודם.

ולכן אנחנו רואים מהפרשיות האלה, שספר תורה מחולק לפי קוצו של י', י-ה-ו-ה, לפי מבנה הנשמה שעוברת תיקונים. אז אנחנו רואים שכל פרשה אחרונה וראשונה במעבר בין חמישה ספרי התורה, הן פרשיות מיוחדות. זה כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה את עניין "הכולל", שיש מספרים, יש גימטריות, ו"עם הכולל". "הכולל" הוא לא סתם "עִם הכולל" פלוס אחד, שאנחנו כך כאילו מסמלים אותו באחד. אלא ש"הכולל" הוא כולל את כל המדרגה הקודמת שהייתה כלולה מהרבה מאוד הבחנות.

נניח, כמו שבני ישראל עברו את המדבר, ועברו שם את מעמד הר סיני, והבורא אמר להם, תצאו מהר חורב, ואיך שעברו וכבשו את הארץ, ופרשת המרגלים, והמריבה ועוד הרבה מקרים שהיו. איך משה הקים את מערכת המשפט, ואיך הוא הקים את אוהל המועד ואת כל הסדרים האלה. הרבה מאוד הבחנות, הרבה מאוד תיקונים, תיקונים פרטיים.

בכל יום וכל רגע שיצאו והעלו את המ"ן וקיבלו את המ"ד. וגם כל אותו הדור שעשה את כל התיקונים האלה נפטר. זאת אומרת, אותו הרצון לקבל שעשו עליו תיקונים, הוא כבר כולו נפטר מהרצון לקבל, וכולו קיבל "דור חדש", זאת אומרת תכונת השפעה. ועכשיו אנחנו צריכים לחבר את כל הדברים האלה יחד וזה נקרא "הכולל". זה לא פלוס אחד, אלא שכל הדרגות, כל התיקונים הקודמים, הופכים להיות כאחד. זהו הסימן "עם הכולל" שאנחנו משתמשים בו בגימטרייה.

ולכן גם בפרשה הזאת, הראשונה מספר דברים, אנחנו גם מסכמים את כל דרכַם של בני ישראל במדבר. זאת אומרת, בעליה דרך המחסום מִכל הרע שקיבלו ממצרַים, ואיך שהם עברו "ארבעים שנות מדבר" וקיבלו את תכונת ההשפעה. ואיך שתכונת ההשפעה היא הכוללת, היא השולטת, היא נמצאת על כל התיקונים של הרצון לקבל, ועכשיו הם יכולים באמת להתחיל בכיבוש הארץ.

הפרשה הזאת בעצם מכינה אותנו לשלב הבא. זאת אומרת, היא לוקחת את כל המשא שעברנו בתיקון של להשפיע על מנת להשפיע, לדרגת הבינה, מסכמת, עושה סינתזה, חיבור כאחד של כל הכלי שהיה נמצא בכל מיני תיקונים פרטיים, חלקיים, בודדים, נבדלים, ועושה מהם חיבור אחד. ואז נעשה ממש כוח אחד שמוכן לכבוש את הארץ. זוהי בעצם כל מהות הפרשה.

ובכך שחוזרים על כל השלבים האלה, לא חוזרים עליהם סתם כדי להזכיר מה שיש, אלא חוזרים עליהם כדי שבדרגה הראשונה החדשה, עם ה"דור החדש", זאת אומרת, עם רצונות שכבר מתוקנים ורצונות מחוברים, שנקרא "דור חדש קם" ודור המדְבר מת, לעורר את כל הרצונות, לחבר אותם למסך חדש ואיתם להמשיך.

זאת אומרת, יש בחיבור "הכולל" מה שנקרא, הרבה מאוד הבחנות. במיוחד מסֵפר לסֵפר בחמישה חומשי תורה, ואנחנו לומדים את זה היטב בחכמת הקבלה, ש"הכולל" הוא מהותי מאוד. בלי הסיכום הזה וחיבור כל התיקונים כאחד, המדרגה לא יכולה להסתיים ולהרשות לנו לעבור למדרגה הבאה.

לכן יוצא לנו לפי הסיפור שמשה כאילו חוזר על כל אותם המקרים, על כל אותם האירועים שהם עברו במדבר, הדברים הרעים והטובים. הוא מזכיר לבני ישראל את החטאים שלהם, ומזכיר להם את הרחמנות ואת כוח הבורא שכל הזמן עזר להם וכיוון אותם. ומשני הכוחות האלה יוצא היחס הנכון למצבם, ולפי תפקידם בכניסה לארץ ישראל. הבורא נותן להם עכשיו את ארץ ישראל השלמה, הגדולה, כולל לבנון, סוריה ועד בבל.

מנחה: "אבל כשנגמרה הנסיעה, נאמר, ובנחה יאמר, שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל. שזו הארת החסדים, המכונים רבבות, אלא מתוך שנקלטה בהם הארת החכמה מזמן הנסיעה, הם מכונים רבבות אלפי, כי אלפים רומזים על הארת חכמה, כמ"ש, ואאלפך חכמה. ולפי שהנסיעות היו במדבר, מקום החצונים, צריכים לשמירה יתרה, שלא יינקו מהם."

ספר הזוהר, במדבר, הדגלים, אות לו'.

כי הכלים שלנו, (ראה שרטוט מס' 1) הרצון לקבל שאתו אנחנו מתחילים לעבוד, ואז רוכשים את תכונת הבינה, שזה "חפץ חסד", תכונת "המדְבר". שאפילו במדְבר אני מוכן לחיות, אני מוצא בו ממש את החיים שלי, כי אני לא רוצה להרגיש ברצון לקבל שלי כלום, כל החיים שלי הם למעלה ממנו, וזאת התכונה שרוכשים קודם לאחר שעוברים לרוחניות.

ואחר כך כשנכנסים ל"ארץ ישראל", מתחילים להשתמש כבר עם הרצון לקבל ועם האור העליון. ולכן מגלים ברצון לקבל את האור העליון, וזה כבר נקרא "אלפים", זאת אומרת, "אֵלף" זה מהות של "אור החכמה". זה כבר לא "חפץ חסד", אלא כבר לקבל על בעל מנת להשפיע, וכבר מתפשט אור החכמה בתוך הנשמות.

הנשמות למטה הן ריקניות וללא תיקון (ראה שרטוט מס' 1), ובמדְבר הן מלאות באור החסדים ומסתפקות בזה, מספיק להן, ואלה התיקונים שהן עוברות. ואחר כך, באור החסדים שכבר רכשו במדבר, נוסף עוד אור החכמה שזה נקרא ש"ממלאים את הרצון לקבל באור החכמה". ואז הם מבינים שכל התהליך שהם עברו במדבר, היה לצורך קַבלת אור החכמה בכלי המתוקן.

שאלה: אם האבות עשו תיקונים, למה כתוצאה מהתיקונים האלה אנחנו נמצאים בנפילה של היום?

אנחנו לומדים את כל התהליך גם בצורה חלקית וגם בצורה רחבה. בני ישראל שעשו את התיקונים ועלו לארץ ישראל, והגיעו לבית המקדש הראשון, בעצם קיבלו את כל אור החכמה לתוך הכלים שלהם. היה חסר להם רק להגיע לעוד דרגה אחת למעלה, לאור היחידה, ולא עשו זאת. לַמה? למה במקום לעלות יותר למעלה מבית המקדש הראשון, לגמר התיקון השלם, הם נפלו ויצאו לגלות בבל? מפני שכל הבבלים נשארו בחוץ. בני ישראל הם רק חלק קטן מבבל, מכל הנשמות. הם תיקנו את עצמם, אבל מה עם כל יתר הנשמות?

לכן מה שקרה הוא שהם מיד יצאו לגלות בבל. דרגת בית המקדש הראשון, זה כמו הכניסה לארץ ישראל. הם נכנסו לארץ ישראל, בנו את בית המקדש, וזהו. מה חסר? להם לא חסר יותר כלום, אבל נשארות עוד נשמות או בצורה הגשמית נשארים עוד מיליונים ללא תיקון, ומטרת הבריאה היא דווקא להביא תיקונים לאותם המיליונים. כתוב שהבורא רצה לתת תורה דווקא לכל העולם, והם לא רצו, ורק יחידים קיבלו. ולכן הוא נתן רק להם בינתיים, כדי שאחר כך הם יהיו אור לגויים, לאלה שלא קיבלו תורה.

ולכן מיד לאחר שהקימו את הבית המקדש, בני ישראל היו צריכים לעבור שבירה, ולרדת לגלות, לאותה בבל, כי שם היו נמצאים הבבלים הנותרים שלא קיבלו את שיטת התיקון, כדי למשוך אותם, להתערבב אתם שבעים שנה, "שבעים" זו מידה שלמה. ולאחר מכן לעלות בחזרה, לקחת מהם רצונות לקבל, ועם הרצונות שלהם עדיין לבְנות, אבל לא בדרגה שלהם אלא למעלה ממנה. כמו שמעבירים תיקונים מבי"ע לאצילות, הם חוזרים לאצילות ומעבירים לאצילות חלק מאותם הנשמות מבבל, וזה נקרא שהם בונים את בית המקדש השני.

בתחילה הייתה בבל, (ראה שרטוט מס' 2) מבבל נפלו למצרים, וממצרים עלו לבית המקדש הראשון.

שרטוט מס' 2.

הם היו צריכים בעצם לעלות הלאה לגמר התיקון, אבל מה יהיה עם יתר הבבלים? לכן הם נופלים לבבל. אחרי שבעים שנה הם לוקחים מבבל רצונות, וחוזרים ובונים בית המקדש השני. (ראה שרטוט מס' 2)

כשהם היו במדבר, בבינה, הם תיקנו את עצמם ב"חפץ חסד", זה להשפיע על מנת להשפיע (ראה שרטוט) ובבית מקדש ראשון, "בחכמה", באור החכמה, זה לקבל על מנת להשפיע. כאן זה בינה.

לאחר שנפלו, וקיבלו רצון לקבל מהבבלים, הם עולים לאותו הגובה, וזה בית המקדש השני, גם כן חפץ חסד, מוחין דחיה היה בבית מקדש ראשון, וכאן בבית מקדש שני זה מוחין דנשמה, אור הנשמה. אבל יש בהם כבר ניצוצין מבבל, הם כבר עלו ותיקנו אותם עד הדרגה הזאת. ומה עכשיו הם צריכים? למה עכשיו הם לא יכולים לעלות? כי חסרים להם עוד כלים מהבבלים, לכן הם יורדים לגלות האחרונה, מקבלים את הכלים שלהם ואז עולים לגאולה השלֵמה. וזאת הגלות שלנו שעכשיו מסתיימת.

אנחנו יכולים ללמוד מהתהליך הזה הרבה, ויש כאן גם כן הרבה שאלות. האם אנחנו צריכים בדרך לעבור לאור הנשמה, לדרגת נשמה ואחר כך לחיה? איפה יהיו כאן התהליכים האלה?

יוצאים לגלות ועולים חזרה, ושוב יוצאים לגלות ועולים חזרה, כדי לתקן את אותו החלק של בבל. אפילו הזמן בין בית המקדש הראשון לבית המקדש השני, הוא כבר הכנה לתיקון של כל הנשמות. בעצם בזמן בית המקדש הראשון הם כבר תיקנו את עצמם, ולכן נעלמו עשרה שבטים. יש כאן תשובות לכל התהליך הזה, אבל זו המהות שלו.

שאלה: האם בני ישראל ידעו שכלל הבבלים צריכים לתקן את עצמם ולהגיע לגילוי הבורא? ואם כן האם הם פעלו לקראת זה?

ודאי שכן. האם אברהם לא רצה בזה? האם הוא לא ידע שבבל, שכל האנושות, חייבת לעבור תיקון? ודאי שכן.

אני אוהב לדבר על פי הסכמת המקורות, ואני לא יכול להצביע בדיוק במה הם פעלו. אנחנו יודעים מכל מיני מקורות, שבזמן הנביאים היה מגע גדול ורחב בין הנביאים והמקובלים דאז, כולם היו בדרגה כזאת, עם חכמי אומות העולם. הם סיפרו והסבירו להם מהו התהליך. היו גם כן הרבה גרים שלמדו, דווקא באותם הזמנים, ויש על כך הרבה מחקרים. רבי עקיבא, ואונקלוס, לא היו היחידים, היו הרבה כמוהם.

בזמנם הלימוד היה פתוח, חכמת הקבלה הוסתרה רק לאחר חורבן הבית השני, (ראה שרטוט מס' 2) רק בתקופת הגלות האחרונה, לפני זה היא לא הייתה נסתרת. כולם ידעו מהו המוֹטוֹ של עם ישראל ומה הם רוצים, אבל כמו בימינו, אתה יכול לספר לכולם אבל אף אחד לא רוצה בזה. הכל תלוי בהתפתחות האדם, אין כאן כל כך מה להסתיר.

רק בגלות האחרונה החכמה הייתה בהסתרה, מפני שכמו שמסביר לנו בעל הסולם, אז היה רצון לקבל מאוד גדול, כדי שלא יתבלבלו, ושלא יתחילו לשחק עם חכמת הקבלה בצורה לא רצויה, לעשות ממנה כל מיני קסמים, ולמכור אותה. וגם בימינו לא חסרים כאלה שמוכרים תחת השם חכמת הקבלה כל מיני סגולות וכל מיני דברים.

מכיוון שלא רצו לבלבל את העם הסתירו את חכמת הקבלה ולא נתנו לה לפרוץ. אחרת הם היו ממש מקלקלים את כל המקורות, והיו מוצאים אלפי ספרים על המזלות ועל מי יודע מה עוד, ואז היה לנו היום הרבה יותר קשה לחזור לאמת. לכן הסתירו אותה. למדנו על כך במקצת מהמקורות, מ"הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות" ועוד.

בנושא ההפצה, אני לא חושב שהייתה, אבל הם היו פתוחים לזה, זה בטוח. רואים את זה מהמקורות, לא כתוב רק על הפנימיות כמו שאנחנו חושבים, אלא גם על החיצוניות. כתוב שהגיע לפני רבי עקיבא או לפני רבי יוסי, גֵר וביקש להתגייר, והם אמרו לו שכך וכך הוא צריך לעשות, זה היה מאוד מקובל.

וגם בבית המקדש הייתה עזרה, כמו לנשים גם כן לאומות העולם, כולם היו יכולים לבוא, ולהביא קורבנות, זה היה פתוח. אם המסר עצמו מיועד לכל העולם, אז למה לסגור אותו? רק בגלות האחרונה, עקב הרצון לקבל דבחינה ד', היינו צריכים לחכות עד שהעביות הזאת "תתבשל" ואז שוב אפשר לפתוח. החכמה הוסתרה רק בזמן הקצר הזה.

שאלה: איך המושג "השפעה", "חפץ חסד", מתקשר למצב שלנו היום? האם אנחנו מרגישים את זה? האם הכוונה היא לעשות מעשים טובים, האם אני יכול לחוות את זה? האם אנשים פשוטים מסוגלים להרגיש אותה ולהבין אותה?

המושג "השפעה" בכלל לא קשור למה שאתה מתכוון, לא מדובר על להיות אדם טוב. אדם טוב לפי איך שאנשים בעולם חושבים היום, הוא לגמרי לא נקרא טוב לפי חכמת הקבלה. "טוב" לפי חכמת הקבלה זה רק אם אתה באמת מכוון את המעשה שלך, על בטוח, לתיקון העולם ולתיקון הנשמות, ואתה רואה קשר בטוח וישר בין הפעולה שלך לתיקון. ולא שאתה עושה למישהו טוב ואולי מקלקל אותו על ידי זה. יכול להיות שאם תחזיק את עצמך מלעשות טוב, יהיה לַעולם יותר טוב.

שאלה: האם אנחנו לא מסוגלים להבין את המושג "השפעה"?

לא, צריכים קודם כל ללמוד, ורק אחר כך מתחילים להבין לאט לאט, זה לא פשוט. מה זה נקרא "טוב" בעיני הבורא, מה זה באמת "טוב"? היום "טוב" זה מה שטוב לבטן שלי, כי אני אגואיסט, לכן בתת הכרה, בכל המובנים, בכל מה שאני חושב ורוצה זה שיהיה לי טוב, אני רוצה או לא רוצה, אני חושב מתוך הטבע שלי.

ולכן גם אני וגם סביבה וכל האנושות שוקלת לפי הטוב האגואיסטי, וודאי שזה לרעתנו. לכן אנחנו רואים שכמה שאנחנו אולי משתדלים לעשות דברים טובים, דווקא הדברים הטובים והעזרה ההדדית וכל מיני "יפֵי הנפש", כל זה גורם רק רע לעולם, ועוד מגדיל ומאיץ את הרע.

שאלה: האם יש דרך ארוכה להגיע להשפעה הזאת?

לא. אבל זה אפשרי רק דרך הפצה. כי אם אתה לא מפיץ את השיטה שהיא מאוד מאוד שונה, וזרה לרוח שלנו, "האגואיסטים הקטנים" שבעולם הזה, אם אנשים לא יידעו על זה, מעצמם הם לא יגיעו לזה.

שאלה: האם כשהיינו במצב של בית המקדש הראשון, הרצון לקבל בעצם גדל?

הוא לא גדל אצלנו, אלא שהיינו חייבים להתכלל עם אותם הבבלים שעזבנו בבבל, הם לא רצו להתכלל אתנו. אז לאחר שרכשנו בדרגת בית מקדש ראשון (ראה שרטוט) את הכלים דהשפעה, אנחנו יוצאים לגלות. זה נקרא "בני ישראל יוצאים לגלות כדי לצרף להם נשמות הגויים", "לצרף" הכוונה לתת להם קצת זיכוך. כשאנחנו נופלים אנחנו נמצאים יחד איתם, מתערבבים איתם, משאירים בהם את הניצוצות שלנו, מצד אחד. מצד שני, אנחנו לוקחים אתנו את האגו שלהם. כמו שמעלים עוד תוספת אח"פ לאצילות ומתקנים אותו.

ולאחר שאנחנו נכללים במקצת מהנשמות שלהם, אנחנו מעלים אותם לאצילות ומתקנים עד מוחין דנשמה. את עצמנו כבר תיקַנו בבית המקדש הראשון, את ההתכללות שלנו עם אומות העולם תיקנו חלקית עד מוחין דנשמה בבית המקדש השני. ועכשיו אחרי ההתכללות הזאת אנחנו צריכים לתקן את כולם בבית המקדש השלישי, שזה התיקון הסופי. הכל עובד לפי אותן ארבע בחינות דאור ישר.

שאלה: מי הם אלה שתיקנו את עצמם? שהרגישו את האגו של האחרים, והשאירו בהם ניצוצות, מי הם?

הנשמות. הנשמות שעוברות תיקונים מדור לדור, ומתלבשות בגופים חדשים, אבל נשמות, ודאי. זה תיקונים שמצטברים. כשאתה מסתכל על הילדים של הדור הזה, ודאי שאתה לא רואה עד כמה שהם חכמים ועד כמה שהם קולטים מהר את העולם, ואתה מהדור הישן, ובקושי יודע איך לעבוד עם הפלאפון החדש. אז מה פתאום שהם כאלה חכמים? אתה לא מרגיש שזה תוצאה מגלגולים קודמים שבאים ומתחדשים, אבל זה כך.

בעל הסולם כותב על זה, וכן כל המקובלים. מה זה גלגולים? שכל פעם אנחנו מתחדשים בדרגה אחרת. ולכן אותן הנשמות שהיו בבית המקדש הראשון, ובית המקדש השני, ובבבל, ובכל מיני צורות, הן באות ומיתקנות גם עכשיו. בדור שלנו יש את כל הנשמות מכל הדורות, כמו שורה של נשמות שחוזרת שוב ושוב, וכך מתקדמים.

שאלה: האם בבית המקדש השלישי לא יהיה יותר עם מי להתכלל, ואנחנו נגיע תיקון?

כולם. לכן זה נקרא ה"גאולה השלמה".

שאלה: ואין סיכוי שהרצון לקבל ימשיך לגדול, ופתאום ניפול מהמצב הזה?

לא יכול להיות, כי הערבוביה של כלים דקבלה וכלים דהשפעה כבר הושגה. ועכשיו אם יבוא המאור המחזיר למוטב הוא יתקן את כל הכלים. היום אין לך אף כלי שלא מחובר בו גם ניצוץ וגם רצון לקבל, ולכן אין שום בעיה. כולנו הם אותם הבבלים, שחלק היה כבר ברוחניות ונפל, וחלק עוד לא היה, אבל כולנו מגיעים בחיבור אחד לאותו הסיכום.

שאלה: אם הילדים שאני מחנך ומלמד הם בעצם בשורה אחת איתי, ואולי אפילו שורה יותר מתקדמת ממני, מה אני יכול ללמד אותם בכלל?

אתה מלמד אותם רק את שיטת התיקון. זה מה שאתה צריך למסור להם. הדור הקודם מוסר לדור הבא את שיטת התיקון, אבל המימוש הוא עליהם. ודאי שהם ייקחו את התורה הזאת ויממשו אותה מהר מאוד ובקלות, להם זה יהיה הרבה יותר קל, אנחנו רואים איך הם תופסים את החכמה בצורה הרבה יותר טבעית וקלה.

שאלה: מה זה נקרא ללמד אותם את שיטת התיקון?

זה נקרא ללמד אותם את הדברים הפשוטים, בשביל מה ולַמה אנחנו חיים, ומהי המערכת שאנחנו נמצאים בה, ועל ידי מה אנחנו יכולים לשנות את עצמנו. מהי מטרת הבריאה, איך אדם מתפתח בשלבים, מהי השפעת הסביבה על האדם, מהי הבחירה החופשית שלו, במה אנחנו יותר מפותחים מהחיות והבהמות מכך שיש בנו את הנקודה שבלב, ואיך לפתח אותה על ידי הסביבה הנכונה. איך אני בונה את הסביבה הנכונה שתשפיע עלי, כי בזה תלוי כל העתיד שלי וההתפתחות נכונה, כדי שאני לא אגמור את החיים כמו בהמה, כמו שנולדתי.

אבל אחרי שאתה מוסר להם את הכלים, המימוש הוא עליהם. כמו שבעולם שלנו, אנחנו מלמדים את הילדים, נותנים להם הכל, וכמה שאפשר מחזקים ודוחפים אותם להתחיל חיים בעצמם, עד שהם מתחילים להיכנס לזה בעצמם ואז הם בונים את החיים שלהם כבר בדרגה חדשה.

שאלה: אני רוצה ללמד את הילדים שלי על שיטת תיקון, אבל יש לי המון מתחרים מסביבי, האינטרנט והטלוויזיה, הדברים שהם לומדים בבית ספר, אלה ערכים שונים לגמרי, לַמה שהילד ירצה בכלל לשמוע את מה שאני כאבא אומר לו עכשיו?

אני בכל זאת חושב שיש לנו מה להגיד. כי אם אתה משתמש נכון בכל האמצעים שהם צורכים, בכל המקורות הזוועתיים החיצוניים, אתה בכל זאת יכול להראות להם שיש לך ביד מה שאין שם. את הסיבה שבשבילה חיים, לַמה חיים, מה מקור החיים, ממה אדם נהנה, כבהמה מה הוא יכול להרוויח. אתה נותן לו בכל זאת שיטה שעל ידה הוא יכול לגשת ולחקור ולברר ולבקר כל תופעה שיש לו בחיים.

ואז הוא מבין את ההתנהגויות השונות של בני האדם, ולַמה כל דבר נעשה כמו שהוא נעשה, מה המניע להתנהגות של כל אדם ואדם, אתה נותן להם כלים להתמצאות נכונה בחיים כדי שלא יהיו מבולבלים. כשהם לומדים את הדברים האלה, אתה מייצב להם הסתכלות על העולם. וזה לא חשוב שהוא נמשך לפי היצרים שלו וההורמונים שלו לכל מיני דברים, כי הוא יודע לַמה הוא נמשך אליהם, הוא יודע מה מושך אותו, הוא יודע מה יוצא לו מזה ומה מטרת החיים לעומת זה.

נכון ש"מוסיף דעת מוסיף מכאוב", אתה גם כן עושה לו איזשהו "כימוּת" פנימי, הוא כבר "אוכל את עצמו" על כל הדברים הרעים שיש בו ושהוא לא יכול עדיין להסתדר איתם. אבל הסתכלות נכונה על החיים אתה כן מייצב בו, וזה מאוד עוזר. אני ראיתי את זה בכמה מקרים, גם עם הילדים שלי. לכן עם החינוך שלנו לעומת החינוך שיש בחוץ, אנחנו יכולים להצליח. אנחנו צריכים לבדוק את החינוך שלנו, לייצב אותו, ללמוד איך להגיש את חכמת הקבלה לדור הצעיר, כי אנחנו הראשונים שמגישים אותה לעולם בצורה שבה השאירו לנו מורינו.

ולכן יש עוד מה לעשות ולבדוק וללמוד ולבנות. ממש לבנות יחס חדש, לראות מניסיון החיים, איך החיים מלמדים אותנו, להיות באינטראקציה עם התלמידים, גם הקטנים, וגם הגדולים. זו העבודה, עבודת מחקר גדולה שצריכה להיעשות. בעל הסולם כתב ב"כתבי הדור האחרון", שאנחנו עוד נצטרך למצוא את כל הפתרונות האלה, למצוא איך להגיש את החכמת הקבלה לכל העולם.

שאלה: איך הנקודה הקטנה שבלב, בגלות האחרונה, יכולה להעלות את כל הרצונות של העולם?

כי אנחנו קשורים זה עם זה ולא רק ברצונות, אלא בנקודות שבלב, (ראה שרטוט מס' 3) אבל אחרי כל נקודה שבלב, יש רצון. והנקודה שבלב היא חלק א-לוה ממעל שעומדת להתחבר לאחרים.

כל אחד מאתנו מחובר לאחרים דרך הנקודה שבלב, והרצון הוא כמו איזה מין מטען שנמצא מאחורה. כמה שהרצון יותר גדול, כך הנקודה שבלב שלך מוכנה להתחבר בצורה יותר חזקה לאחרים. לכן מתוך זה מתחברים.

שרטוט מס' 3.

שאלה: האם יכול להיות ששוב נעבור גלות פיזית מארץ ישראל? רדיפות, מלחמות?

נכון, כי אנחנו עוד לא חזרנו לארץ ישראל. אמנם חזרנו, אבל לא קיבלנו את ארץ ישראל. ולכן אם אנחנו לא נקבל את הארץ ישראל, זאת אומרת, לא נגיע לארץ ישראל הרוחנית, זה לא נקרא שאנחנו נמצאים בארץ ישראל הגשמית. אין גאולה גשמית בלי גאולה רוחנית. אברהם אבינו קודם כל היה מוכן להגיע לארץ ישראל ואז נכנס אליה פיזית. אותו דבר אנחנו, אנחנו חייבים מיד, כמה שאפשר יותר מהר, להעלות את עצמנו לדרגה הרוחנית, ואז זה יקרא שקיבלנו את ארץ ישראל.

ורק על ידי זה אנחנו נהיה "עם ישראל", היום אנחנו לא עם. היום אנחנו נמצאים עדיין בגלות, כאילו שאנחנו נמצאים בתחנה כזאת שנקראת "ארץ ישראל", אבל עוד לא ירדנו מהרכבת. פנימית אנחנו לא מוכנים, ואת זה אנחנו רואים. בעל הסולם אמר שאנחנו רואים לפי היחס שלנו לארץ ישראל, עד כמה שאנחנו עוד לא ראויים לה ולא מוכנים ולא רוצים בה.

מנחה: לפני הכניסה לארץ ישראל העם מבקש לשלוח מרגלים, ופֹה משה מזכיר את כל סיפור המרגלים, על כך שהם נכשלו במשימתם בגלל שלא סמכו על הבורא ולא האמינו שהוא יכול להוציא אותם.

הבורא אמר להם "אני אלחם" והם לא האמינו.

מנחה: חוץ מכלב בן יפונה ויהושוע בן נון, שהם השניים היחידים מכל הדור הזה שנכנסו לארץ, כל יתר הדור מת.

כן, ולכן הם כן נכנסו לארץ ישראל.

מנחה: "ובט׳ באב חרב בית המקדש. מגלגלים זכות ליום זכאי, וחיבה ליום חייב. כי בלילה של ט׳ באב הוציאו המרגלים שם רע על הארץ הקדושה, והרימו קולם בבכיה, ונקבעה הבכיה לדורי דורות."

ספר הזוהר, וישב, מכירת יוסף, אות מב'.

זה המקור, הנקודה של כל הצרות שלנו. לפנינו ארץ ישראל, ואנחנו יכולים לרכוש אותה אבל אנחנו מחפשים תירוצים למה לא. והיום אנחנו נמצאים באותו המצב, ולכן זה מפחיד. אנחנו נמצאים בארץ ישראל, אנחנו יכולים להיות ראויים לה, רק צריכים מאמץ פנימי כדי להתחבר יחד, את ארץ ישראל רוכשים בזכות הייחוד בינינו, ואנחנו עדיין לא מוכנים. וזה מה שקרה למרגלים, וזה מה שעלול חלילה לקרות אצלנו.

האם אנחנו יכולים שוב לצאת מהארץ פיזית? ודאי שכן, ובעל הסולם כתב שהאפשרות הזאת לצערנו קיימת, אבל זה תלוי בנו. ולכן אנחנו צריכים לא להרפות ידיים ולהפיץ את חכמת הקבלה ולהסביר לעם ישראל שרק באיחוד תלויה החזקה שלנו בארץ, רק באיחוד בינינו. ואיחוד אנחנו לא יכולים להשיג בלי חכמת הקבלה, כי כאן יש את המאור המחזיר למוטב שיכול לעשות לנו את החיבור. לכן השורש של תשעה באב ממש כמו חרב נמצא מעלינו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתקן את האחרים, אם אנחנו בעצמנו לא מתוקנים?

כולנו יחד. ודאי שאנחנו לא מתוקנים, אבל אנחנו אוחזים בשיטה במקצת. ולכן אנחנו יכולים להעביר את השיטה גם לאחרים, ואם כל אחד ייקח את הנטל הקטן על עצמו, יהיה לכולנו יותר קל. לקבוצה קטנה קשה מאוד לתקן את האגו הכללי, אבל כשזה מתפזר בין הרבה אנשים, הרבה יותר קל.

שאלה: מדינות מרגלות עד עצם היום הזה, כי זה הדבר הכי טבעי. אם יש דבר מסוכן, ואתה לא יודע מה אתו, תבדוק קודם, למה להיכנס וליפול? אם כן, מהו החטא הגדול בזה אם זה הדבר הכי טבעי והכי נורמאלי והכי הגיוני לעשות?

כשעובדים לפי הרצון לקבל, זה נכון, והם צודקים והם אפילו לא מסתירים את זה. אני לא חושב שמישהו מהם מסמיק מכך שהוא שלח מרגלים לֵשני. אלא שבצורה טבעית, אני יכול לרגל אחריך, אין שום בעיה, כך אנחנו מתייחסים לזה. ברמה הגשמית, בצורה שלנו, בעולם שלנו זה מקובל. איזו מדינה לא מרגלת? להפך, אני גם כן מעוניין שירגלו, כי אחרת מי יודע מה הם יכולים לחשוב שאני עושה.

אם אני באמת מתנהג כמו כולם, אני יודע שיש מרגלים, ואני משאיר אותם. קודם כל, זה שאני רואה אותם, ומרגיש בהם, זה כבר טוב, כי אז אני גם כן מרגל אחרי איך שהם מרגלים אצלי בשטח. וחוץ מזה, אני מעוניין שהשונא שלי ידע מי אני, מה אני. כי אחרת הוא יכול לחשוב כל מיני דברים, ומפחד ומאי וודאות להכריז במלחמה. דווקא ריגול זה חלק מההתקשרות. המרגלים הם אלה שקושרים בין כולם, זה לא רע, אבל זה בדרגת הרצון לקבל.

בדרגת הרצון להשפיע, איך אנחנו צריכים ללכת? למעלה מהדעת. אני לא מאמין לעיניים שלי, אני לא רוצה להיות קשור ברצון לקבל שלי, אני הולך לאהבה, אני הולך לחיבור. הבורא אמר ללכת לארץ ישראל ולכבוש אותה, זאת אומרת, לעלות למעלה מהאגו שלי ולהיות בקשר עם האחרים, ואני חייב את זה לעשות.

ודווקא דרך ריגול זה ההפך, אחרי מה אני מרגל? האם אני מרגל כדי לבדוק האם הבורא לא טעה? אם אמרו לי להתעלות מעל הרצון לקבל, ו"בחפץ חסד" עליתי על הרצון לקבל, עכשיו יש לפַני רצון לקבל שאני צריך להעלות אותו ללקבל על מנת להשפיע. זה באמת לא יאומן שאת זה אפשר לעשות, אבל יש את המאור המחזיר למוטב.

אם כך למה אתה לא רוצה להשתמש בו? האם אתה מחפש תירוצים? מה יצא לך מזה שתרגל? כדי שתמצא איזשהו תירוץ לא להיכנס? אין דבר כזה, אתה חייב. בין אילו אפשרויות אתה נמצא עכשיו? או שיש מכות שיחייבו אותך, או שאתה נכנס בעיניים עצומות, מעל הרצון האגואיסטי, מעל עיניים האגואיסטיות שלך. הבחירה היא שלך.

זה המצב שבו אנחנו נמצאים היום, או שאנחנו יכולים להמשיך כמו קודם בחיים שלנו, בעולם שלנו, ואז בטוח שאנחנו נקבל מכות ומכל הצדדים, מהטבע וממערכת הכלכלה ועוד, זה ברור לכולם שהעתיד הוא לא ורוד. זה מצד אחד.

מצד שני יש לך אפשרות להתפתח בצורה שבה אתה מייחד את השורות ומגדיל את הכוח החיובי שבעולם. למה אתה לא רוצה בזה? מה אתה בודק? אילו אפשרויות יש עוד? אתה רוצה לברוח משתי האפשרויות? אתה לא יכול. אתה חייב לבחור באחת מהשתיים. אז במה מועילים המרגלים? את המרגלים אתה שולח, בגלל שהבורא מחייב אותך לשלוח, הוא שאמר למשה, "שלח את המרגלים".

ובשביל מה? לא בשביל שאחר כך הם יגידו, "לא, לא כדאי לנו להיכנס", אלא ההפך, אתה על ידי זה נטמע באגו של אותם האנשים שנמצאים בארץ ישראל, אותם העמים. כמו שירדת (ראה שרטוט מס' 2) לפרעה, ועלית. ירדת לבבל, ועלית. ירדת לאומות העולם, ועלית. כך אתה גם יורד לפני הכניסה לארץ ישראל. אתה "שולח לשם יד", ומוציא משם את הרצון ששולט בארץ ישראל, אתה נכלל ממנו, ואז מתקן את עצמך לרמת "ארץ ישראל" ונכנס.

אתה חייב את המרגלים האלה כדי דווקא ללכת ההפך, מעל מה שהתרשמת מהם, למעלה מהדעת, מהם קיבלת "הכבדת הרצון". זוהי התועלת משליחת המרגלים. ואתה עשית הפוך, אתה קיבלת מהם רצון גדול ואתה עכשיו נכנע תחתיו. לא מן הסתם התורה מראה לנו אילו תקלות יכולות להיות. אתה חייב לעבור את התקלות האלה. ואחר כך, מתוך זה שאתה מתקן אותם, אתה סוף סוף נכנס לארץ ישראל.

מנחה: "הזמנים שראיתם שאין אתם מסוגלים להבחין בין טוב לרע, בזמן שכל עבודתכם היא בבחינת שאין שום הרגשה בין טוב לרע. היינו הזמנים שהייתם מרגישים שאין שום הרגש, בין שאתם עוסקים בתורה ומצוות או חס ושלום לא, ויש לכם אותה הרגשה שאין לכם שום התפעלות, ואז אתם עושים כל מה שעולה על רוחכם לצאת ממצבים האלו. דווקא המה הכלים האמיתיים שצריכים לישועת ה'."

רב"ש "דרגות הסולם" תפח. וטפכם אשר אמרתם.

אתה מקבל לפני הכניסה לארץ ישראל הכבַדַה, וזה עוזר לך. אם אתה תתקן אותה עכשיו, את מה שהתרשמת מהמרגלים, שמשכו מארץ ישראל את הרצונות האלה, את "הפירות", את הפירות הטובים ביותר הם משכו לך. אם אתה עכשיו מתעלה מעל הפירות האלה, מעל הרצון לקבל הגדול הזה, אתה נכנס חופשי לרמה הזאת שנקראת ארץ ישראל. וזה מה שהיו צריכים לעשות. אז מספרים לנו, שהם לא מסוגלים, כן מסוגלים, ומה צריך לעשות.

מנחה: "ואם תאמר, כיון שנקשרו בצרור החיים, ומתענגים בעונג העליון, למה יוריד אותם הקב"ה לארץ. שנולדו ויצאו לאוויר העולם כל אלו הרוחות והנשמות, שהיו במדרגה העליונה של מעלה, הקב"ה הוריד אותם לארץ למטה. כל שכן עתה, שהקב"ה רוצה ליישר את העקום, בזה שיראה להם האותות והמופתים שיעשה לישראל".

בשלח, אז ישיר משה אות ריח.

שאלה: אמרת שבעצם כל הנשמות כרגע נמצאות ביקום, בכדור הארץ. בבבל בהתחלה לא היו כל הנשמות, היו רק חלק, היו שבע מיליון אנשים.

בבבל כל הנשמות היו, המספר שבע מיליון לא חשוב. מה ההבדל?

מדובר על עוצמת הנשמות, אתה יכול לחבר לגוף אחד מיליארד נשמות. היו אדם וחווה או אדם אחד, האם הוא לא כלל בתוכו את כל הנשמות לנשמה אחת? אתה מחלק את אותה עוצמה לאלף חלקים, כדי שיהיה לך יותר קל לתקן כל חלק בנפרד ואחר כך לחבר אותם יחד. זהו עניין "התרבות הגופים והתחלקות הנשמה להרבה נשמות", מסביר לנו בעל הסולם שזה נעשה סך הכל להקלת התיקון.

שאלה: האם בכל המקומות, גם בית המקדש הראשון, והשני, ובכל הנפילות תמיד היו כל הנשמות?

ודאי, מהאדם הראשון ועד גמר התיקון, תמיד נמצאות כל הנשמות בבת אחת. בשורה אחת.

שאלה: זאת אומרת שכולם חוו את הכל, זאת אומרת התיקון הכללי הוא לא בכך שצריכים עוד הפעם להזכיר לחֵלק מהנשמות על התיקון?

בעל הסולם אמר שזה כמו שורת חיילים שמתקדמת מתחילת הבריאה לסוף הבריאה, ממש כמו שורת חיילים. הגופים נופלים, מתים, חיים, זה לא חשוב, השורה של הנשמות היא אותה השורה, וכך מתקדמים. לפעמים לעיניך זה כאילו מצטמצם לקומץ קטן יותר, ולפעמים לגַדול יותר, אבל העוצמה היא אותה העוצמה, אותה החבילה.

שאלה: אפילו אם נגיע למצב של בעיתו, ויהיו אסונות טבע גדולים, עדיין הנשמות יישארו אותן נשמות?

בעל הסולם אומר שכן, הוא אומר שאנחנו יכולים חלילה להגיע למצב שיהיו ממש מלחמות אטום, ואז יישאר קומץ קטן מאוד מכל האנושות, נניח אלף אנשים, לא חשוב כמה. ואלף האנשים האלה יגמרו את התיקון.

שאלה: עם אותה הנשמה?

כן, אותן הנשמות ישתתפו בתיקון, כי כדי לברוח מפני הצרות גם אלף יוכלו לגמור את זה, כי הצרות ילחצו עליהם עד כדי כך שהם יהיו מוכנים לזה. ואנחנו אפילו לעשות קצת לחץ על עצמנו, לא מסוגלים, למרות שיש לכל אחד נשמה קטנה וצריכים רק תיקון קטן לעשות. אנחנו צריכים צרות, או את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: בעל הסולם והרב"ש כותבים שכל מה שאדם צריך להשיג זה יראה מה', ולא צריך דבר מלבד לאותה היראה. ומצד שני, אתה אומר שכל המציאות היא הבורא, אז בעצם אדם צריך לפתח יראה מהמציאות. האם אין פה סתירה?

כל המציאות היא "אחד", אין שום אפשרות לברוח מְהאֵחד, אנחנו תמיד צריכים לתאר לעצמנו אחד, ולא חלקים. אם אני מתאר חלקים, אני מבולבל ואני אף פעם לא אעשה חשבון נכון. אני צריך לתאר שבמציאות תמיד, כולם, כל הנבראים זה נברא אחד כלפי בורא אחד. אם אני עושה כך, אני נמצא במציאות האמיתית ולא מה שנראה לי לפי האגו שלי. כך אנחנו לומדים מתפיסת המציאות.

(סוף השיעור)