שיעור בוקר 21.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1286,

מאמר "מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1286, מאמר "מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה".

מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה

תשנ"א - מאמר כ"א
1990/91 - מאמר 21

"הכתוב אומר "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך, בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך. תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח".

ויש להבין, מהו הענין שצריכים לזכור "מה שעשה לנו עמלק", בכדי לקיים "תמחה את זכר עמלק". כלומר, שמשמע, באם לא זוכרים מה שעשה לנו, לא יכולים למחוק. אלא דוקא בדיוק כמה שיש לנו ממנו זכר, את זה יכולים למחוק, ולא יותר. ויש להבין, בעבודה מהו שאומר "תמחה את זכר עמלק". ואם אין לנו זכר, לא יכולים למחוק. לכן ניתנה לנו מקודם מצוה "זכור את אשר עשה לך עמלק", ואח"כ, שכבר יש לנו בחינת "זכר עמלק", אז יכולים לקיים מצות "מחיקת עמלק".

הנה ידוע, ש"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון". לכן אין אדם מסוגל לעשות שום דבר, אם אין לו צורך לאותו דבר. אם כן, איך אפשר לקיים מחיית עמלק, אם אין לו צורך למחקו. כלומר, שהאדם לא יודע מה זה עמלק, ובשביל מה צריכים לעשות פעולה של מחיית עמלק. לכן צריכים מקודם לדעת, מה זה עמלק. ולדעת, איזה צרות הוא עשה לנו. ואח"כ, בשיעור שאנו מבינים, שהוא עושה לנו צרות, בשיעור זה אדם מוכן לקיים "תמחה זכר עמלק".

כלומר, לפי מה שהאדם זוכר, איזה צרות שהוא עשה לו, בשיעור זה האדם מוכן למחות אותו. היינו, בדיוק לפי מה שהוא זוכר, שהוא עשה לו רע, בשיעור זה הוא רוצה להעבירו מן העולם. ואם האדם אינו זוכר, שהוא עשה לו צרות רבות, אין לו צורך למחותו. ובשיעור זה שהוא זוכר, הוא יכול למחותו, ולא יותר.

נמצא, שאי אפשר לקיים מחיית עמלק, רק בשיעור שהוא זוכר את הצרות, שהוא עשה לו. לכן ההכנה למחיית עמלק צריכה להיות, שהאדם צריך לדעת מהו עמלק. היינו, מהו תפקידו של עמלק נגד עם ישראל. על זה אומר הכתוב "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך".

ובשיעור שהאדם מרגיש את כל "אשר עשה לך עמלק", בשיעור זה האדם יכול לקיים "תמחה זכר עמלק". זאת אומרת, באם האדם לא זוכר, שעמלק עשה לו רע, ממילא אין לו מה למחוק אותו. זאת אומרת, כשהאדם עשה חשבון לנפשו, ורוצה לראות, מי הוא השונא של האדם, וגורם לו רק רע, הוא הרצון לקבל לתועלת עצמו, והוא נקרא "יצר הרע", מסיבת שהוא מפריע לאדם, שיהיה בידו להגיע לקבל את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת לו.

לכן כשהאדם מתבונן בזה, בשיעור שהוא מרגיש, שהרצון לקבל הוא השונא שלו, בשיעור ההכנה לזה לידע ולהרגיש את היסורים מה שהוא גרם לו. רק בשיעור זה האדם מוכן לבערו מן העולם. וזה שכתוב "תמחה זכר עמלק". כלומר, שזה מרמז לנו לדעת, שאין אנו יכולים למחוק, רק בשיעור שאנו זוכרים, מהו שיעור הרע, שהוא עשה לנו.

ובהאמור נבין, מהו הטעם, שפרשת "זכור" קוראים לפני פורים. קודם כל צריכים להבין מהו פורים בעבודה. הנה ענין חשיבות של פורים מובא בדברי האר"י (בתע"ס, חלק ט"ו, דף א - תתי"ג) "וזה סוד מה שכתוב, וזכרם לא יסוף מזרעם. כי אותה ההארה היא בימי הפורים שבכל שנה ושנה. לכן לעתיד לבוא, כל המועדים יתבטלו, חוץ ממגילת אסתר. והטעם הוא, כי לעולם לא היה נס גדול כזה, לא בשבתות ולא ביום טוב, להתקיים הארה זו. ובבחינה זו יש יתרון גדול אל פורים על כל שאר הימים, אפילו בשבתות ויום טוב".

ובפירוש "אור פנימי" מפרש שם, שענין האור הזה, שהיה בימי פורים, יכול להאיר רק בגמר התיקון ולא לפני זה. והאור הזה נקרא "אור של מטרת הבריאה". פירוש, אור החכמה המתלבש בכלים דקבלה. היינו, שהוא רוצה לקבל את הטוב ועונג, מה שיש שמה, שזה באה מכח מטרת הבריאה. והאור הזה של מטרת הבריאה, הנקרא "אור החכמה", אינו יכול להאיר בלי לבוש, שהוא מתלבש באור תיקון הבריאה, הנקרא "אור דחסדים". ולפני גמר התיקון אור החכמה הזו, הנקרא "גדלות דחכמה", אינו יכול להאיר ביחד עם אור דחסדים.

ואז היה נס, מחמת דברי הצומות וזעקתם, שהמשיכו גם אור דחסדים. ואז אור החכמה היה יכול להתלבש בתוך אור דחסדים, וזה נקרא, שהיה נס, בזה שהיה מאיר האור עוד לפני גמר התיקון, היות שמצד הטבע האור הזה יכול להאיר רק בגמר התיקון, שזה נקרא "לעתיד לבוא". והיה נס, שהיה מאיר עוד מטרם גמר התיקון. לכן אמרו חז"ל "כל המועדים יתבטלו חוץ ממגילת אסתר", היות האור של פורים הוא האור שיאיר לעתיד לבוא.

כתוב (שבת, דף פ"ח) "ויתייצבו בתחתית ההר. מלמד, שכפה עליהם הר כגיגית. ואמר להם, אם אתם מקבלים התורה, מוטב. ואם לאו, שם תהא קבורתכם. אמר רבא, אף על פי כן הדור קיבלוה בימי אחשורוש, דכתיב, קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקבלו כבר".

רואים אנו מכאן את חשיבות של פורים, שקבלו את התורה ברצון, מה שאין כן עד אז לא היה אלא על דרך הכפיה. ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו ענין של פרשת "זכור" לפני פורים. וזהו הטעם, שאין אור בלי כלי. לכן צריכים מקודם לזכור מה שעשה עמלק, שבעבודה נקרא "עמלק" היצר הרע, ולזכור, מה שעשה צרות לעם ישראל. ואח"כ, שיש לנו כלי, היינו חסרון, יש מקום לתפלה, כמו שהיה אז "דברי צומות וזעקתם", ואח"כ זכו לבחינת "קיימו וקבלו ברצון, מחמת אהבת הנס".

ובהאמור יוצא, שאנו צריכים לעשות הכנה לפורים. צריכים לומר, שההכנה היא הצורך והכלי לקבלת האור. זאת אומרת, בהרגשת החסרון יכולים לקבל את המילוי. וכמו שיש ששת ימי המעשה, ואח"כ יכולים לבוא לבחינת שבת, והוא על דרך שאמרו חז"ל "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת", שרק מתי שיש ששת ימי המעשה, ואח"כ כשבאה שבת, באה מנוחה.

לכן מי שעושה מלאכה בשבת, הוא נקרא "מחלל שבת". היינו שהוא חילל את המנוחה. כמו כן ההכנה לפורים, היא גם כן הרגשת הרע של המן, שהוא רוצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף, ונשים, ביום אחד.

לכן האדם צריך לתת תשומת לב לבחינת המן שבלבו. איך שהוא רוצה להשמיד כל דבר ששייך לקדושה, היינו כל מה שיכול לצאת מאיזה דבר, שהוא בחינת קדושה, לא חשוב השיעור שבדבר, אפילו דבר הכי קטן, הוא רוצה להשמיד את זה. והוא מצטער על זה, שאין כוח בידו, להתגבר על מחשבת המן, מה שהוא רוצה להשמיד את כל היהודים.

שיש לפרש "כל היהודים", היינו אפילו כל שהוא, שיש שייכות לבחינת לשם שמים, הוא רוצה לאבד. וזה נקרא בחינת "הכרת הרע", שהוא בחינת כלי וחסרון. ואח"כ יכולים לקבל על זה מילוי, הנקרא בחינת "אור", הבא למלאות את החסרון שיש בהכלי. לכן אח"כ זכו ישראל אז לבחינת "ונהפוך הוא", אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, וזכו לקבל התורה בבחינת "קבלו ברצון ולא בכפיה", כנ"ל.

ועיקר הנס הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. כלומר, בזמן שבחינת היהודים שבלבו של האדם שולטים, אזי ממילא עבודת ה' יכולה ברצון ולא בכפיה. נמצא, עיקר הנס הוא בזמן, שהיה במצב, שהמן היה שולט, היה רוצה להשמיד את כל בחינת היהודים. מה שאינו כן כאשר היהודים שולטים בלבו של אדם, אז יכול להיות "קיימו וקבלו ברצון ולא בכפיה".

וזהו על דרך שאמרו חז"ל "לא נבנית צור אלא מחורבנה של ירושלים, וכן להיפך, כשזה קם, זה נופל". לכן עיקר עבודת האדם היא, שיתפלל לה', שיתן לו את הרצון להשפיע, שזהו עיקר התפלה, כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו". והוא, שה' יתן לו את הרצון להשפיע. וזה הוא עיקר הנס. וזה מכונה "טבע שני", שזה הוא בידו של הקב"ה לתת לו טבע שני.

לכן קוראים פרשת "זכור" לפני פורים. אולם לפני פרשת "זכור" קוראים פרשת "שקלים". וזה באה לרמז בעבודה, דענין שקלים הוא כמו שאומר הזה"ק, "כי שקלים הוא ענין אבן למשקל בה". כי האדם צריך לשקול את סדר עבודתו, לראות אם היא לשם שמים או לא. זאת אומרת, שאי אפשר להגיע למחיית עמלק, מטרם שיודעים את כח הרע שבו, איך שהוא גורם את כל ההתרחקות מה'.

לכן בזמן ששוקלים את העבודה, בכדי לראות אם הם בסדר או לא, אז יכולים להגיע לידי הכרת הרע. ואז השיעור שמרגישים את הרע ולא יכולים להתגבר עליו, כלומר שמה שרואים לא יכולים להתגבר עליו, זה עוד לא נקרא "הכרת הרע". אלא הכוונה היא, שהוא רואה את ההפסדות, מה שהרע גורם לו. והוא רוצה להפטר מהרע, ואינו יכול. זה נקרא "הכרת הרע", היינו הרגשת הרע. כלומר, הוא רואה את ההפסדות, מה שהרע גורם לו. זה נקרא "הכרת הרע".

והרגשה זו באה לו להאדם על ידי יגיעה בתו"מ. שהמאור שבתורה מביא לו הרגשה, איך שהמצב שבו הוא נמצא, הוא רע מאוד, מסיבת שזה גורם להיות רחוק מקדושה, מה שאין כן אם אינו מרגיש, שזה שהוא משוקע באהבה עצמית, זה גורם לו רע (שזה נקרא הכרת הרע). ודוקא על ידי תו"מ, שהוא משתדל להשיג על ידם סיוע לעבודה, אז התורה מגלה לו את הרע שבו. והסיוע הראשון שהוא מקבל, הוא הכרת הרע. כלומר, להכיר שהרע, היינו הרצון לקבל לעצמו, הוא דבר רע ומזיק לרוחניות. נמצא, שפירושו של הכרת הרע הוא, להכיר שהרע, היינו הרצון לקבל, הוא המזיק להאדם. ובזמן שהאדם מרגיש, שהוא מזיק, אז האדם מסוגל לתת תפלה מעומק הלב.

אולם יש להבין, בגלל מה צריכה להיות התפלה מעומק הלב. התשובה היא, היות שאין האדם יכול להרגיש טעם אמיתי בשום דבר, אם אין לו השתוקקות לזה. לכן רוצים מלמעלה, כשהאדם מבקש משהו, שימלאו בקשתו, צריך להיות חסרון אמיתי. זה נקרא "תפלה מעומק הלב". שפירושו הוא, כידוע, הלב נקרא רצון.

לכן כשהאדם מתפלל, שיתנו לו איזה מילוי, מוכרח להיות לו חסרון להמילוי. לכן, אם יש בלבו של אדם עוד רצון, זהו סימן, שאין לו רצון גדול, היות שהרצון שלו מתחלק לב' רצונות. נמצא, ששניהם אינם גדולים. מה שאין כן שאין לו אלא רצון אחד בלב, זה נקרא, שמה שהוא מבקש, הוא מעומק הלב. כלומר, שאין לו שום רצון באמצע. שיכול להיות, שיש לו רצון אחד ללמוד תורה, אבל יש לו גם רצון לחיות במנוחה ולא להתאמץ, גם זה נקרא ב' רצונות. וכבר לא נקרא, זה שהוא רוצה ללמוד תורה, רצון אחד, היות שהוא רוצה להנות גם ממנוחה.

לכן קוראים פרשת "שקלים" לפני פרשת "זכור", היות שמקודם צריכים לדעת, שרצון לקבל נקרא "רע ומזיק", ואח"כ יכולים לומר "זכור את אשר עשה לך עמלק". היינו, שהשליט את הרצון לקבל על עם ישראל, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא. והיות שיודעים, שהוא עשה מעשה רע, אז יש רצון למחוק את עמלק.

ויש לדעת, שבסדר העבודה יש להבחין כמה בחינות:

א. שבזמן שהאדם מתחיל להכנס בעבודה של קיום תו"מ, הוא אינו מרגיש עצמו לבעל חסרון, היות שהוא יודע בעצמו, שפחות או יותר הוא שומר תורה ומצות. אם כן אינן לו שום סיבה, שנגיד שיש לו רע חס ושלום.

ב. שהוא מתחיל לעשות בקורת על המעשים שלו, הוא מתחיל להרגיש בעצמו, שיש לו רע, והוא רשע. אבל לא רשע גמור, היות שהוא רואה, שיש אנשים יותר גרועים ממנו. לכן הוא נקרא "רשע שאינו גמור".

ג. בזמן שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הוא רואה, איך שהוא רחוק מעבודה זו. ולכן בא אליו הרשע ושואל "שאלת מי ומה". ואז הוא בא לידי מצב, שהוא רואה, שהוא בבחינת "רשע גמור" הן במוחא והן בליבא.

ד. בזמן שהוא בא במצב עליה, הוא כבר חושב עצמו, שהוא צדיק, כלומר שהוא ישאר במצב של עליה לעולמים. ואח"כ באה לו ירידה, הוא רואה, שהוא רשע. אם כן הוא לא יודע מה להגיד על עצמו. אם להגיד שהוא רשע גמור, הלא הוא רואה, שיש לו עליות, שאז הוא נראה בעיני עצמו, שהוא כבר צדיק. ואם להגיד, שהוא צדיק, הלא הוא רואה, שבזמן ירידה הוא רשע.

והיות שהאדם קרוב אצל עצמו, לכן הוא מקבל שוחד מהגוף, שהוא אוהב אותו, ואומר, שבאמת הוא צדיק, אלא שהוא "צדיק שאינו גמור". כלומר, היות שהגוף יהנה יותר מזה שהוא יצדיק עצמו, לכן הוא אומר על עצמו, שהוא "צדיק שאינו גמור". היות שיש לו ירידות, שאז הוא נמצא במצב של רשע. ואינו אומר שהוא "רשע", מסיבת הירידה, מטעם הנ"ל, שהוא מקבל שוחד מהגוף. לכן בוחר יותר לומר, שהוא "צדיק, רק שאינו גמור". כמו שכתוב (שופטים פ"ר) "כי שוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים".

ויכולים לראות דוגמא לזה מדרך העולם. הלא אנו רואים, שמדרך העולם, שיש הרבה אנשים שקונים פיס בכדי לזכות בגורל, שכל אחד ואחד חושב בעצמו, שהוא יזכה בגורל בסכום כסף גדול. הגם שבפיס יכול להיות מליון משתתפים, ורק אחד מהם זוכה בפיס, מכל מקום כל אדם המשתתף בהפיס, הוא אומר, שיכול להיות, שהוא יזכה בהפיס. לכן הוא קונה פיס. זאת אומרת, הגם שזה הוא ספק, מכל מקום הוא חושב, שיכול להיות, שהוא יזכה.

ולעומת זה אנו רואים, שכל אלו המשתתפים בקנית הפיס, כשהם רוצים לנסוע במכונה לאיזה מקום, ובדרך כלל אנו רואים, שאחד ממליון קורה תאונת דרכים, ויש חס ושלום פצועים, אותו האדם שקנה פיס, הוא לא חושש, אולי יקרה לו חס ושלום איזו תאונה, ולא אומר, כמו בזמן שהוא הולך לקנות פיס, שיכול להיות, שיקרה לו תאונה חס ושלום.

והטעם הוא כנ"ל, היות שאדם הוא קרוב לגבי עצמו, ואינו יכול לראות דבר רע לעצמו. אלא אם יש דבר רע, בטח זה יגיע לאחרים, ולא הוא. הגם אצל קניית הפיס, הוא חושב מספק הוא יזכה בהפיס. מה שאין כן בתאונת דרכים, לזה איש אחר יזכה בהתאונה חס ושלום, ולא הוא, הגם מאיזו חכמה הוא קובע, שיש הבדל בין פיס לתאונה. אלא כנ"ל, כי "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים".

לכן כשהאדם רואה, שבזמן שיש לו עליות וירידות, האדם אומר, שבאמת הוא צדיק, אם כן מדוע יש לו ירידות, שאז, בזמן הירידה, הוא רואה, שהוא רשע. לכן הוא אומר על עצמו, שהוא צדיק, אלא שאינו גמור.

ה. בזמן שהוא כבר זכה לאמונה בקביעות, וכבר יכול לכוון את עבודתו בעל מנת להשפיע, אבל רק בכלים דהשפעה, שזה יכולים לכנות בשם, שכבר יש לו אהבת ה', אלא רק עם יצר הטוב לבד, מה שאין כן בכלים דקבלה, שזה שייך ליצר הרע, הם עדיין מחוץ לקדושה.

ו. שהוא בא לבחינת "בעל תשובה", היינו שכבר זכה לבחינת אהבת ה' בב' יצריך, כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, היינו בשתי יצריך, ביצר טוב וביצר הרע". שזה נקרא "בעל תשובה". שפירושו, שגם הרע שבו, שהם כלים דקבלה, נכנסו בקדושה, שיכול לעבוד עמהם בעל מנת להשפיע. לכן אמרו חז"ל, "במקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים יכולים לעמוד בה". שהפירוש הוא, שצדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בקדושה, כלומר שאין הצדיקים גמורים יכולים להשתמש עם הכלים של יצר הרע, שהם כלים דקבלה לתועלת עצמו, שיתוקנו, שיהיו בקדושה, היינו שיהיו עבודתם לתועלת ה'.

נמצא, שהכל הולך לפי סדר המדרגה, מן הקל אל הכבד. לכן סדר העבודה הוא, שמתחילים בשלא לשמה, ואח"כ מגיעים לשמה. ועל דרך זה יש לפרש, מה שאמרו חז"ל על מה שכתוב "קיימו וקבלו. קיימו, מה שקבלו כבר". כלומר, שעד כאן היה באונס, כמו שכתוב "ויתייצבו בתחתית ההר", שדרשו, "שכפה עליהם הר כגיגית. ואמר, אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם".

נמצא, שעד כאן היה בכפיה, ועתה בפורים קבלו ברצון. וזה נקרא "סדר עבודה", היינו שתחילת עבודת האדם צריכה להיות בכפיה. כלומר, שהאדם מצד הטבע, כשהוא רוצה לעבוד לשם שמים, הגוף שלו מתנגד לזה. זאת אומרת, שבאמת מתחילים בשלא לשמה, ששם אין כל כך התנגדות מצד הגוף, כי ברגע שהוא מאמין, שיקבל שכר עבור ויתורים של תענוגים קטנים, ויקבל תמורת זה תענוגים גדולים, זאת אומרת, שהוא מבטיח להגוף שיקבל תמורת עבודתו בתו"מ, שכר יותר גדול לתועלת עצמו, הלא אין זה נגד הטבע. לכן באמת זוהי התחלה ראשונה.

אבל אח"כ, כשהוא מתחיל בעבודה דלהשפיע, אז הגוף מתנגד לזה, מטעם שזהו נגד הטבע, שבו הוא נולד, שהוא, לחשוב רק לתועלת עצמו. אז העבודה היא בכפיה. כלומר, שאסור לו להסתכל על הגוף, האם הוא מסכים לעבוד לתועלת ה'. אלא שהאדם צריך לעשות הכל בדרך הכפיה, אפילו אם הגוף לא מסכים.

והכפיה הזו שהאדם עושה, נבחנת לבחינת "תפלה". היות שהאדם רוצה לקיים "ואהבת את ה' אלקיך". והוא רואה, שאין לו אהבת ה'. שיש כלל, במקום שיש אהבה, אין מקום לכפיה. אלא דוקא במקום שאין אהבה, והאדם רוצה לעבוד עבור מי שאין לו אהבה אליו, הוא יכול לעבוד בשבילו.

אם כן יש לשאול, אם אין לאדם אהבת ה', מדוע הוא עובד בשבילו. היינו, למה האדם צריך לעשות על דרך הכפיה. התשובה היא, היות שניתן לנו בחינת אמונה, שהאדם צריך להאמין, שע"י הכפיה, שהוא כופף עצמו, והוא באמת רוצה לאהוב את ה', זוהי תפלה. וע"י זה הוא יזכה לבחינת "קבלו ברצון, מחמת אהבת הנס". היינו שה' נתן להם את הטבע השני, שהוא רצון להשפיע. וממילא זכו לאהבת ה', וקבלו הכל ברצון."

שאלה: אנחנו צריכים להגיע למצב בו אנחנו רוצים לבקש רק את הרצון להשפיע. איך אפשר להגיע למצב שבו רוצים רק דבר אחד?

על ידי המאור המחזיר למוטב אנחנו יכולים להגיע לכך שהרצון שלנו יתחלף וירצה להשפיע.

תלמיד: ועד אז?

עד אז נהיה בעל מנת לקבל, לפי הרצון.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לשאוף לזה, לקוות לזה?

בהדרגה אנחנו מקבלים זאת על ידי זה שמקבלים הארה מלמעלה הנותנת לנו יחס חדש למצבנו, ואז מתחילים להגיע להשפעה, להיות דומים לבורא, מזדהים עם הבורא.

שאלה: הוא כותב פה על שישה מצבים שאדם עובר עד גמר התיקון. באחד הוא מסביר שאדם משוחד לגמרי לגבי עצמו. הוא נותן דוגמה שאם אדם ממלא פיס, אז הוא מצפה שיזכה שזה לא דבר הגיוני בכלל. וכשהוא יוצא לרחוב ויש סיכוי לתאונת דרכים, הוא לא חושב על זה, אלא זה יקרה למישהו אחר. בגלל זה אין הכרת הרע, אדם לא מסוגל להגיד "אני רשע". אז מאיפה כן מגיעה פתאום הכרת הרע?

על ידי המאור המחזיר למוטב. אם אנחנו עושים הכול, ולפי מה שנראה לנו אנחנו צריכים להגיע למאור הזה ולא מקבלים אותו, אז אנחנו דורשים אותו. יש לנו תפילה ואנחנו דורשים, "איפה הוא המאור".

תלמיד: אבל אנחנו תמיד אומרים לא לחפש רע, לחפש טוב. פה בעצם התוצאה של המאור מביאה לאדם הכרה שהוא רשע גמור.

זה קורה לנו בשלבים, בעדינות, ולכן אנחנו יכולים גם לבקש תיקון על זה.

תלמיד: האם יש אפשרות בעשירייה לעבוד על דבר כזה?

בוודאי.

תלמיד: מה צריך לעשות בעשירייה כדי להגיע להכרת הרע? לא באופן עקיף, אלא באופן ישיר.

באופן ישיר זה כשנרצה לעבוד בכלים כאילו יש לנו כלים דהשפעה.

תלמיד: ואז מתוך כך נגלה שאין.

אז נגלה שאין, ואז נגלה שאפשר לבקש, נתחיל לבקש וכך נתחיל לקבל.

תלמיד: האם הכרת הרע הזאת היא תמידית, או זה מצב שאדם צריך להגיע אליו ושם זה פורץ?

היא לא תמידית כך שהיא באה אלינו וכבר נשארת כך, אלא אנחנו צריכים לדאוג לזה.

תלמיד: מה זו הפעולה של "זכור"?

יש כאן "זכור" ו"שמור", שתי פעולות שאנחנו צריכים לשמור עליהן, לחיות בהן, עד שנגיע לעל מנת להשפיע.

תלמיד: זכור את זכר עמלק, זה דבר קריטי כדי לצאת מזה. אז מה צריך לעשות פה? האם זו פעולה, או שגם זה דבר שהמאור מביא?

בוודאי שהמאור, כל התיקונים הם רק על ידי האור.

תלמיד: זה לא שאדם אומר, "עכשיו אני אשב ואראה את הכרת הרע שלי".

לא.

שאלה: מה ההבדל בין מה שהוא כותב בג', שהוא קורא לעצמו רשע גמור, לבין מה שהוא כותב בד', שלא ברור אם זה מצב שהוא יותר מתקדם בעבודה או פחות? הוא מתקדם משלב לשלב לתהליך יותר מתוקן, אבל המעבר מג' לד' לא ברור.

כתוב בג', "ג. בזמן שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הוא רואה, איך שהוא רחוק מעבודה זו. ולכן בא אליו הרשע ושואל "שאלת מי ומה". ואז הוא בא לידי מצב, שהוא רואה, שהוא בבחינת "רשע גמור" הן במוחא והן בליבא."

תלמיד: אז אדם אומר על עצמו שהוא רשע גמור ויש לו כנראה הכרת הרע במצב הזה, הוא מבין שהוא רשע גמור.

כן, נגיד.

"ד. בזמן שהוא בא במצב עליה, הוא כבר חושב עצמו, שהוא צדיק, כלומר שהוא ישאר במצב" הזה "של עליה לעולמים" לתמיד. "ואח"כ באה לו ירידה, הוא רואה, שהוא רשע. אם כן הוא לא יודע מה להגיד על עצמו. אם להגיד שהוא רשע גמור, הלא הוא רואה, שיש לו עליות, שאז הוא נראה" בעיניו, "בעיני עצמו, שהוא כבר צדיק. ואם להגיד, שהוא צדיק, הלא הוא רואה, שבזמן ירידה הוא רשע". אז איך הוא קובע את מצבו?

"והיות שהאדם קרוב אצל עצמו, לכן הוא מקבל שוחד מהגוף, שהוא אוהב אותו, ואומר, שבאמת הוא צדיק, אלא שהוא "צדיק שאינו גמור". כלומר, היות שהגוף יהנה יותר מזה שהוא יצדיק עצמו, לכן הוא אומר על עצמו, שהוא "צדיק שאינו גמור". היות שיש לו ירידות, שאז הוא נמצא במצב של רשע. ואינו אומר שהוא "רשע", מסיבת הירידה, מטעם הנ"ל, שהוא מקבל שוחד מהגוף. לכן בוחר יותר לומר, שהוא "צדיק, רק שאינו גמור"."

תלמיד: קודם הוא היה במצב שהבין שהוא רשע, ואז הוא יכול היה להתפלל ולנסות לרצות ללכת בכיוון להיות צדיק.

כן.

תלמיד: ואז הוא עובר למצב שהוא לא בטוח אם הוא צדיק או רשע, הוא לפעמים צדיק, לפעמים רשע, וזה נשמע כביכול מצב פחות טוב מקודם. כי פה הוא כאילו משחד את עצמו.

מצב לא ברור.

תלמיד: נכון.

זה נקרא "צדיק שאינו גמור".

תלמיד: האם זה שלב יותר מתקדם מרשע גמור? כי זה נשמע שהאדם הלך אחורה, ופתאום הוא כבר לא בטוח ולא יודע.

כי קודם הוא חשב שהוא צדיק, עכשיו הוא רואה שהוא רשע כביכול, ואז מבקש תיקון.

תלמיד: האם כשאדם מתקדם בעבודה, הוא עובר את השלב שבו הוא מזהה שהוא רשע גמור ואז עובר להיות צדיק שאינו גמור?

כן.

תלמיד: הצדיק שאינו גמור, נשמע כמו מצב יותר מורכב מאשר להיות רשע גמור, כי הוא לא בטוח, הוא לא יודע ומקבל שוחד מהגוף.

ומה?

תלמיד: איך יכול להיות שכשאדם מתחיל לשקר לעצמו ואומר על עצמו שהוא צדיק כשהוא רשע, זה יותר טוב מלהיות רשע גמור? איך הוא יכול לעשות תפילה יותר עמוקה? נשמע שאם אני מזהה על עצמי שאני רשע גמור, אז יש לי מקום יותר ברור לתפילה. וכשאני רואה על עצמי שאני קצת צדיק, אז איפה התפילה? אז אני נמצא במין מצב "בין שמיים לארץ".

כן.

תלמיד: האם זה נקרא מצב יותר מתקדם בעבודה?

תלוי איך אתה משתמש בהארה. יכול להיות שעכשיו כשקיבלת קצת התעוררות להיות במקצת יותר מקודם, אז אתה יכול לקבוע שאתה באמת רשע גמור.

תלמיד: אז יש שלב שאדם עובר בין המצבים האלה קדימה ואחורה, חושב על עצמו שהוא צדיק, ואז מגלה עוד פעם שהוא רשע גמור?

הוא קובע. זה לא לפי האמת, זה לפי ההבחנה שלו, ההרגשה שלו.

תלמיד: זאת אומרת האדם הוא זה שאומר על עצמו.

כן.

שאלה: האור המחזיר למוטב משנה לאדם את הסקאלה? כי אדם לא קם בבוקר ואומר על עצמו "אני רשע", כל אחד אומר באופן טבעי, "אני בסדר", אבל יש לי כל מיני מגבלות. אנשים אופן טבעי בכלל לא חושבים בכיוון הזה.

אתה אומר שהאור המחזיר למוטב ישנה אותנו, יתקן אותו, האם הוא ישנה לנו את הסקאלה, כדי שבכלל נחשוב במונחים אחרים על עצמנו?

כנראה שכן. למה שאדם יתנתק מהמאור המחזיר למוטב? אז איפה הוא יהיה תלוי, בעננים?

אדם צריך להשתדל להיות קשור למאור המחזיר למוטב כי רק זה מבטיח לו שהוא יתקדם, לפי עוצמת המאור שהוא סופג, וזה המצב שלו. אז אם הוא צדיק, זה סימן שיש לו מאור, אם הוא רשע, סימן שאין לו מאור, ואם באמצע, אז חצי חצי.

תלמיד: צדיק זה מי שמצדיק את הבורא, מי שמצדיק את האחרים, מי שרוצה לעשות טוב לאחרים?

כן.

תלמיד: אדם שמרגיש שהחיים שלו טובים, שהבורא מאיר לו פנים, יכול להשפיע גם לאחרים, לא קשה לו עם זה. אבל בזמן שהוא מרגיש חושך, זאת אומרת שהחיים הגשמיים לא מאירים לו, הוא מרגיש שאין לו מזל והכול נגדו, האם זה המצב שהמאור המחזיר למוטב יכול להשפיע עליו ולשנות אותו? דווקא שם כשהוא מרגיש רע, הוא צריך לבחון את עצמו?

כן.

שאלה: הרב"ש מקדיש עמוד וחצי לכמה חשוב לזכור וגם להרגיש את הרע שאדם עשה, ואז בסוף הוא נותן חוק הפוך לגמרי, ואני לא מצליח להבין איך שני החוקים האלה מתקיימים יחד. הוא אומר בסוף, "והטעם הוא כנ"ל, היות שאדם הוא קרוב לגבי עצמו, ואינו יכול לראות דבר רע לעצמו." קודם הוא אומר, אתה חייב לראות ולהרגיש, ואז הוא אומר, אתה לא יכול, זה הטבע שלך. איך אם כך אפשר לראות את הרע הזה?

הוא כותב, "שזה יוצא פועל מתוך זה שהוא מקבל אור העליון שממלא אותו, ואז הוא נקרא "צדיק שאינו גמור. היות שהגוף יהנה יותר מזה שהוא יצדיק עצמו, לכן הוא אומר על עצמו, שהוא "צדיק שאינו גמור". היות שיש לו ירידות, שאז הוא נמצא במצב של רשע. ואינו אומר שהוא "רשע", מסיבת הירידה, מטעם הנ"ל, שהוא מקבל שוחד מהגוף. לכן בוחר יותר לומר, שהוא "צדיק, רק שאינו גמור". כי שוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים."

תלמיד: בדיוק, זו הנקודה, איך הוא מקבל? איך אפשר לעמוד מול השוחד הזה, מול השקר הזה? הוא אומר, כל עוד לא תראה בכל הצורות האפשריות את הרע, שתאבחן את זה ותגדיר ותזכור את זה, כל עוד לא יהיו פעולות מאוד רציונליות, אז אין סיכוי שתצא ממנו. זה מאוד הגיוני. ואז בסוף הוא אומר את המשפט הזה, "היות שאדם הוא קרוב לגבי עצמו, ואינו יכול לראות דבר רע לעצמו." איך לראות את כל הרע, הרי הטבע מעוור את האדם ולא נותן לו לראות משהו רע?

אבל אנחנו מקבלים את האבחון הזה מהבורא, לכן הולכים אחרי זה.

תלמיד: רב"ש אומר שהרע חוסם לאדם את הרוחניות, את ההשפעה, כי הוא עדיין לא יודע מהי רוחניות, אז איך לתאר את זה כדבר כזה רע? לא עדיף לדוגמה לקשור את כל האסונות, הטבח, האונס, וכל הדברים הזוועתיים שבאמת מזעזעים את האדם, לאגו של האדם. פה הוא אומר שהרע זה שאתה לא משיג רוחניות, מזה אי אפשר לחיות.

כן. קשר עם הבורא היה צריך לענות לך על הכול.

שאלה: רב"ש כותב בעמוד 1287 ממש בסוף, "נמצא, עיקר הנס הוא בזמן, שהיה במצב, שהמן היה שולט, היה רוצה להשמיד את כל בחינת היהודים. מה שאינו כן כאשר היהודים שולטים בלבו של אדם, אז יכול להיות "קיימו וקבלו ברצון ולא בכפיה"." האם המהפך הזה, זה הנס?

כן.

תלמיד: מה התפקיד של האדם בלעורר את הנס?

שהוא מעורר את עצמו, לא להיות בתרדמה.

תלמיד: אז אדם שנמצא במצב כזה קיצוני כמו שהוא מתאר את המן שרוצה למחוק כל זכר לקדושה, מה הוא יכול לעשות באותו רגע, אם בכלל?

לפנות לבורא. אין לו מה עוד לעשות, רק תפילה.

תלמיד: איך להתפלל? איך אדם שרוצה למחוק הכול, פונה לבורא? זה צריך להיות בדיוק הפוך, צריך מאוד לרצות את זה, ולא לרצות למחוק את זה?

את מה למחוק?

תלמיד: את הקדושה. איך אני אפנה לבורא אם אני במצב הקיצוני הזה שנקרא "המן" ורוצה למחוק כל זכר לקדושה עכשיו, מי יתפלל אליו, מי יפנה לבורא?

אבל כאן זה בדיוק אותו מצב, זה עומד כנגד זה, ואתה מרגיש שאתה נמצא באמצע, בין קדושה לטומאה ואתה יכול להחליט.

שאלה: יש את המצב שבו אני נמצא, יש את מי שמזהה את המצב, יש את היחס למצב, ועוד יש על זה גם בקשה, מה אני רוצה שיהיה המצב הרצוי. איפה האדם יכול באמת לשלוט, מה אנחנו יכולים לשנות באופן אקטיבי כדי להתקדם?

אני הבנתי מה אתה אומר.

תלמיד: אני מזהה או שאני רשע או שאני רשע גמור, זה מה שכבר קיים.

מה זה קיים? זה לא קיים לעולם ועד, אתה מגלה את זה.

תלמיד: נכון, באותו מצב ספציפי, ואז יש את היחס שלי למצב הזה. אני מגלה שאני המן, שאני רשע גמור, ולא רוצה להיות קשור לקדושה.

זה המצב.

תלמיד: כן, אבל אנחנו אומרים שיש פה עוד איזו פעולה שאדם יכול לעשות. האם זה רק פנייה לבורא? האם אפשר לשנות את היחס או אפשר רק לבקש שהבורא ישנה את היחס?

ודאי שהבורא משנה את היחס, ואנחנו צריכים להתפלל.

תלמיד: אבל אנחנו יכולים לשנות את היחס באיזו צורה, לעשות איזו הכנה לזה או רק את הבקשה?

לא, אנחנו צריכים לשנות את היחס.

תלמיד: איך עושים את זה?

על ידי קבוצה, על ידי תפילה לבורא, אבל זה בידינו.

תלמיד: מה הקבוצה יכולה לעשות כדי לקדם את הקבוצה בתוך סוגי היחס השונים שיש במצבים? כביכול אם תמיד פועלים לכיוון אותו כיוון - לחיבור בינינו, גדלות המטרה וכן הלאה, ולא משנה באיזה מצב אנחנו נמצאים, זה תמיד מקדם. זה לא ברור איך בכל מצב זה פועל כדי לקדם אותנו?

כי אנחנו מושכים מאור המחזיר למוטב.

תלמיד: מה בפעולה הזאת מושך מאור מחזיר למוטב?

הפנייה שלנו, שאנחנו רוצים לגלות אותו יותר ויותר.

תלמיד: אז שוב, זה נשמע שזה רק הפנייה והתפילה, אין עוד משהו מעבר לזה שאנחנו יכולים לעשות?

מה? מה ציפית שיהיה?

תלמיד: לא יודע, מתוך מה ששנים כבר אנחנו עובדים בינינו להשתמש באילו כלים, צורות חיבור שהיו לנו, לעורר את זה מחדש?

כלום לא מועיל חוץ מחיבור לחברים ותפילה לבורא.

שאלה: כשמדובר בלזכור, כששני חברים עושים בירור, או שיש בירור בעשירייה, מה צריך להזכיר אחד לחברו, את הרע שמפריע ומונע, אותו עמלק, או לזכור את מטרת הבריאה, מחשבת הבריאה?

זה כנגד זה.

תלמיד: לגבי כפייה, בלזכור יש פה פעולה של כפייה שהוא מדבר עליה?

כן, כתוב "זכור את אשר עשה לך עמלק".

תלמיד: אדם יכול לכפות על עצמו לזכור?

תבדוק, כנראה שכן.

תלמיד:כפייה זו הרגשה נעימה?

לא. בדרך כלל לא, לכן יש פקודה מלמעלה "זכור את אשר עשה לך עמלק".

תלמיד:כפייה יכולה להביא לתוצאה של שמחה?

כן.

תלמיד:שמחה ממה?

זה שיש לך קשר. שמחה זה תמיד כתוצאה מקשר עם משהו.

תלמיד: זאת אומרת שהכפייה היא בעצם אמצעי קשר למה?

לקשר עם הבורא, שבמצב הכי גרוע שאתה מגלה הוא רוצה ומסוגל לעזור לך.

תלמיד: כשלא מצליחים, כמובן שלא מצליחים לכפות, לקבל כוח של כפייה אז אנחנו יודעים שצריך לפנות, אבל גם לפנות זה מורגש שזה כפייה.

אבל לפנות זה בידיך ולכפות זה לא בידיך.

תלמיד: לגבי תפילה לפני תפילה, הרי צריך כוח לבקש, אז מורגש שזה לא בידיך, יש לך כוח לבקש?

לא. אתה צריך באמת להגיע לזה שאתה מוצא כוח להתפלל על התיקון.

שאלה: בסוף הוא כותב שבפורים קיבלו מרצון אבל עד כאן היה הכול בכפייה. מה זה השלב הזה שהכול נעשה בכפייה?

אני לא יודע איך להגיד לך. כשאני אומר על איזשהו מצב שהוא מצב טוב או מצב רע, אז אתה יכול להגיד, "את זה אתה אומר בכפייה". אני לא יודע אם אני אומר את זה בכפייה או לא, אני צריך לבדוק, האם מצב שמתגלה הוא תוצאה מהתנאים שבהם אני נמצא.

תלמיד: בדרך כלל זה משהו שאתה עושה, או שאתה לא רוצה לעשות אלא מחייבים אותך לעשות, כופים עלייך לעשות.

נניח שכן.

תלמיד: אז פה הוא אומר שהכפייה הזאת שהאדם עושה, נבחנת לתפילה. אז מה זה הכפייה? על מה אתה כופה את עצמך שזה בסוף יביא אותך למצב שפתאום תקבל משהו מתוך רצון?

שאין לך ברירה ואתה חייב להגיע לאיזו הזדהות עם הבורא, אתה מגלה עד כמה אתה רחוק מזה, ואז אתה הולך בכפייה, כי אומנם זה רחוק ואני לא מסוגל וזה לא בשבילי, אבל אני חייב להראות שאני כן הייתי רוצה להגיע לזה.

תלמיד: אם זה בכפייה, למה זה נקרא תפילה?

בגלל שאני מעלה לבורא.

תלמיד: אבל זה שאתה כופה את עצמך זה ביטוי לחיסרון?

כן ודאי שכפיה אתה עושה נגד הרצון.

תלמיד: ברור, זה שזה נגד הרצון אני מבין וכדי לקבל מהבורא צריך רצון, ופה אני עושה נגד הרצון, אז איפה הרצון?

רצון שנגד הרצון.

תלמיד: ביחס לפורים, בסוף הוא אומר שמה שהם קיבלו זה היה מחמת אהבת הנס, מה זה נקרא אהבת הנס? מה הם אהבו שפתאום קיבלו?

הם הבינו שרק בדרך הנס הם יוכלו להגיע לפתרון של המצב שלהם, והם אוהבים שיש כאן כוח עליון שהם יכולים לעורר ולמשוך אותו על ידי התפילה שלהם, הבקשה שלהם.

תלמיד: במעבר ממצב שכופים את עצמם, שעושים הכול בכפייה, איך מגיעים פתאום לאהבת הנס? איך אתה מגיע למצב שמתוך כפייה, פתאום אתה מקבל?

כי אתה כופה על עצמך. שאתה עובד ברצונות שהם לא אמיתיים, אתה לא שונא את היצר הרע, אתה מעורר אותו כאילו שהוא היצר הרע, ואז על ידי זה אתה מחייב את העליון שייטפל בך.

תלמיד: והתגובה של העליון שעושה עלינו נס, אנחנו שולטים, או שפשוט כשהוא יחליט הוא יעשה את הנס?

לא, במה שהוא עושה אנחנו לא שולטים.

תלמיד: במה אנחנו אוהבים את הנס, איפה אהבת הנס אם הוא עושה אותו מתי שהוא מחליט?

דווקא בגלל זה אנחנו אוהבים אותו. בא כוח ושולט עלינו, אבל הוא שולט לפי מה שאני מבקש.

שאלה: הוא מתחיל את המאמר, זכור שעמלק הוא רע. על איזה רע הוא מדבר?

רצון לקבל, עמלק זה על מנת לקבל.

תלמיד: ומה רע בו, מה אדם צריך לזכור כדי לרצות למחוק אותו?

זה הפוך מהבורא.

תלמיד: איך אדם מגלה ורוצה למחוק אותו, איפה זה קורה?

בשטח. הוא רוצה לעשות פעולות השפעה ולא מסוגל.

תלמיד: מה זה אומר לזכור, איפה אני תופס שזה רע, שזה לא נותן לי חיים?

תנסה לצאת מעצמך ולהיות המשפיע. אתה יכול? לא. תנסה לבחון בך איפה נמצא הרצון הזה - בלב, שולט על הכול, לא יכול לתת לך רגע אחד לברוח.

תלמיד: האם זה הרע?

זה הרע.

תלמיד: האם זה אותו רע שלא נותן לי לישון?

כן.

שאלה: בחזרה לעניין הכפייה, מי זה הכופה על האדם?

אני חושב שזה הבורא, הכוח העליון.

תלמיד: מה האדם עושה אם זה הבורא?

האדם לא רוצה להסכים עם זה.

תלמיד: במה מתבטאת הכפייה? אנחנו אומרים, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.

כן.

תלמיד: אז מי זה הכופין אותו, מי כופה?

ודאי שהבורא.

תלמיד: למה הבורא לא כופה עכשיו, מה האדם צריך לעשות כדי לעורר את תהליך הכפייה?

כדי לגלות באדם כוח יותר גדול לקדושה, הבורא מכניס אותו כל פעם יותר ויותר ויותר לטומאה, לעל מנת לקבל ואז בא עמלק וכל הזמן עושה עמו מלחמות עד שהאדם כבר אומר שטוב לי מותי מחיי. אני חייב לצאת מזה וזה נקרא שכולם מתחברים ומתאספים לנצח את העמלק.

תלמיד: מה הפעולה האקטיבית של האדם בתהליך הכפייה?

חיבור ותפילה.

תלמיד: זאת אומרת, האדם עושה מאמצים בחיבור ומתפלל לבורא אפילו שהוא לא באמת רוצה את זה.

כן.

תלמיד: זה נקרא כפייה כי הוא לא באמת רוצה את זה, והבורא במקביל מגדל לו את הרע.

כן, שתהיה תפילה יותר גדולה.

תלמיד: האדם ממשיך לעשות מאמצים בחיבור ותפילה, שהוא לא באמת רוצה אותם, והבורא במקביל מגדל לו את הרע.

כן.

תלמיד: וככה מתקדמים לכאורה בשני נתיבים. לאיזו נקודת שבירה זה מגיע?

במקביל. עד שזה מגיע למצב שהאדם רואה שבכוחו האחרון עכשיו הוא צועק לבורא, והבורא כאילו בכוחו האחרון עוזר לו, אבל אחר כך שוב ושוב ושוב, וכך עד גמר התיקון.

תלמיד: במה מתבטאת נקודת השבירה שלא הייתה קודם, למה פתאום האדם אומר שהוא כבר לא מסוגל יותר, האם זו הסאה?

כמו שכתוב, ואתה עייף ויגע ולא ידע את האלוקים וכולי. כל מני כאלה מצבים עוברים. כך הבורא משחק איתנו, הוא מגדל אותנו.

תלמיד: אז העבודה של האדם היא כל פעם להתחיל את התהליך הזה מחדש, כאילו מתחילים מאפס.

כן.

שאלה: לפעמים אני רואה משהו רע, אבל אני לא מרגישה שזה מספיק גרוע כדי לבקש עליו תיקון.

כן.

תלמידה: אבל אני יודעת שאם אני לא אבקש את התיקון שלו, תהיה בעיה בהמשך. מה עליי לעשות כדי להפוך את הלב לתפילה?

העיקר זה הקשר בין החברים. חייבים להיות יחד ברצון אחד, בפעולה אחת. את זה אסור לשכוח.

שאלה: איך כפייה מובילה לתפילה?

כופים אותו, הכוונה היא שמלמעלה כופים על האדם ואז הוא מתכופף, נכנע ולא יכול לעשות כלום, קם, לפעמים מתעורר, מתיישר והולך קדימה כמה צעדים, וכך לסירוגין. זו העבודה.

שאלה: איך להתייחס נכון להרגשת הרשע?

תתאר לעצמך שאתה נמצא במקום הבורא והנברא זה הילד הקטן שלך, בן חצי שנה, שנה, שנתיים, ואיך הוא נלחם עם משהו ורוצה להצליח ולא יכול ושוב רוצה להצליח ולא יכול, אבל מפעם לפעם הוא נעשה חכם יותר, חזק יותר, מקבל אבחנות חדשות. ככה זה קורה.

שאלה: מה זה אומר שוחד מהגוף?

שוחד מהגוף זה שנוח לגוף, שנוח לו. תראו על עצמכם, אם אני מבולבל או משהו, אז אני הולך לישון. לכל אחד זה קורה בצורות אחרות, אבל בעצם זה כך.

שאלה: כתוב "האדם צריך לתת תשומת לב לבחינת ההמן שבליבו, איך שהוא רוצה להשמיד כל דבר ששייך לקדושה." איך לממש את זה בפועל, את תשומת הלב הזו?

עמלק זה על מנת לקבל, זה קצת אחרת מהמן. מה לעשות? רק חיבור, אין עוד מה לעשות, רק בכל מיני דרגות זה יהיה סוג חיבור חדש.

שאלה: אנחנו צריכים להאמין בניסים?

להאמין?

תלמיד: רב"ש אומר כפייה, אמונה, יש תהליך. אז אנחנו צריכים להאמין בניסים, להאמין במשהו שלא יכול לקרות?

נגיד.

תלמיד: איזו הכוונה יש לנו מבחינת החשיבה שלנו על מה שאנחנו עושים כדי להשתחרר מאיזשהו קיבעון מחשבתי?

אנחנו צריכים לעורר זה את זה כל יום ויום, כל רגע ורגע לשינויים לכיוון הנכון.

תלמיד: מה זה אומר "אהבת הנס"? מתחילת הדרך אני צריך שיהיה לי את זה.

להכין את עצמך לזה שתמיד יש ניסים לפניך, שאתה עומד לראות ניסים.

תלמיד: מה זה להכין את עצמי לראות את הניסים, מה הולך לקרות?

אתה עומד לזהות את פעולות הבורא איך הוא מתקן את העל מנת לקבל שלך.

תלמיד: רב"ש אומר, זה שקיימו ברצון זה נס, זאת אומרת אם מרגישים שיש רצון והרצון הזה מתמלא, זה כבר נס.

כן.

תלמיד: רב"ש אומר שזה שקיימו ברצון, קיבלו ברצון זה כבר נס, לפני זה הכול היה בכפייה. אז מה המיוחד בהשפעה, אם גם לפני שהאדם היה בהשפעה הוא הרגיש שיש לו איזה רצון והוא כבר התמלא ברצון הזה. אפילו שהרצון הוא על מנת לקבל, אפילו שהרצונות הם בהמיים, ההרגשה היא שהוא מקבל ברצון שלו, ופה אנחנו רוצים ללכת למשהו שכביכול לא קיים, עד שנקבל בתוך הרצון, וזה יהיה בשבילנו נס. אם כך, איזו עדיפות יש פה להשפעה על פני קבלה?

כי בזה האדם בוחר, והוא רוצה שיהיה כך, והוא רוצה להתנהג מצד ההשפעה, רק שהוא לא מסוגל לפי איך שנולד.

תלמיד: למה האדם מעדיף ללכת בכפייה ולא לקבל ברצון? אומנם לקבל על מנת לקבל, אבל למה הוא מעדיף לא לקבל ברצון ושזה יהיה בכפייה?

לפי מה שאתה אומר, איך שאתה מבטא את זה, זה נראה שזה מפני שהוא אוהב יותר שמחייבים אותו, שזה יוריד ממנו אחריות.

תלמיד: יש פה כנראה משהו עמוק יותר שאני מנסה להוציא אותו, שהאדם מעדיף ללכת לדרך של כפייה שרק בסופה הוא יילך מתוך רצון, במקום להישאר במצב ההתחלתי שלו, במסגרת שממנה הוא מתחיל, שמבחינתו הוא כבר קיים בתוך הרצון, מקבל את המילויים ברצונות הנוכחיים הבהמיים שלו כמו שהם בתוך הרצון, כבן אדם רגיל.

אז הוא מעדיף ללכת לעל מנת להשפיע ובזה לקבל את השכר.

תלמיד: כן, הוא מעדיף ללכת בכפייה, בלי רצון, הכול נגד. אז מה זו הבחירה ההפוכה הזאת?

זאת השפעה, שהוא רוצה להזדהות עם הבורא בפעולה שלו.

תלמיד: זה נקרא שהוא באמת מביע את האהבה שלו?

הוא מביע את ההזדהות שלו עם טבע הבורא.

שאלה: הרצון לקבל, עמלק, רוצה לקבל הנאה מהפעולה, מהתוצאה של הפעולה. למחוק את העמלק זה למחוק את הזיכרון מהפעולה?

לא. תדבר פשוט, עמלק זה על מנת לקבל, אנחנו רוצים לקבל על מנת לקבל או לא רוצים לקבל על מנת לקבל, זה כל העניין של עמלק, אל תלך לפלפולים כאלה פילוסופים. חכמת הקבלה עובדת ברמה מאוד פשוטה, יותר קרוב לטבע.

שאלה: נאמר במאמר, שבעתיד לבוא כל המועדים יבוטלו מלבד חג הפורים. למה דווקא חג פורים לא מתבטל, מה הוא עושה לנו, מה מיוחד בו?

כי בפורים אנחנו משתמשים בכלי מלא, לקבל על מנת להשפיע. לקבל בעל מנת להשפיע בכלי מלא.

תלמיד: מה זה אומר במקרה הזה שהאור יאיר לעתיד לבוא?

שאז אין גבול לקבלת האור, הוא מתפשט בכל הכלים.

שאלה: איזו חזרה בתשובה מאפשרת לאדם לגלות את הקדושה? למה דווקא חזרה בתשובה מאפשרת לו לגלות את הקדושה?

כי האדם בודק את עצמו ורואה באיזה כלים הוא משתמש ומתוך זה הוא בוחר בכלי דהשפעה ובעלייה הרוחנית.

תלמיד: כי נאמר "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים".

כן. כי איפה שבעלי התשובה עומדים זה נקרא שמגיעים להכרת ההבנה מה נקרא לקבל ואז הוא מקבל בעל מנת להשפיע, מעלה את עצמו למעלה מכולם.

שאלה: היצר הרע נכלל מהקדושה לפני שהוא תוקן, איך זה יכול לקרות? כי היצר הרע הוא הפוך מהקדושה.

לא, זהו גם רצון לקבל רק על מנת להשפיע. חומר הבריאה הוא תמיד רצון לקבל, אין לנו משהו אחר.

שאלה: הכרת הרע מגיעה לאדם דרך מצבים לא נעימים, ודווקא אז יש הזדמנות להתקשר עם כוח הבורא, עם כוח האור. האם הקשר מתבצע על ידי ביטול עצמי וקבלת הכוח העליון בכול?

כן.

תלמיד: האם בחיבור עם החברים אנחנו יכולים לחזק את האמונה בבורא?

כן.

שאלה: האם מגיעים אל הכרת הרע כאשר מחפשים את הסיבה לצרות?

כן.

שאלה: האם בלי שטועמים את התענוג מהשפעה אפשר להילחם דרך עמלק? הוא הרי מפריד אותנו מהתענוג הזה.

כן, נגיד שאפשר.

שאלה: דיברנו קודם על זה שהאדם תמיד קרוב לעצמו ומצדיק את עצמו, רואה את עצמו צדיק. למה האדם יכול להשוות את עצמו כדי להתחיל להרגיש שהוא לא צדיק? כי אנחנו שלומדים קבלה משווים את עצמו לעולם ומרגישים עוד יותר צדיקים.

אנחנו הכי גרועים ולא יותר גבוהים מהעולם, וזה יהיה עד כדי כך שנתחיל להרגיש את עצמנו נבזים, שפלים, ממש אפסים. עלינו להבין שזה שאנחנו מרגישים כך זו אמת, אבל אם נתקשר בינינו ומבינינו לבורא, אז נוכל מהמינוס הגדול הטוטאלי שלנו להגיע לפלוס.

תלמידה: אבל למה אדם יכול להשוות את עצמו כדי להגיד "אני באמת שפל"?

להתחיל מזה שאדם ממש רואה שהוא כזה אפס, שכל המחשבות שלו הן רק לעצמו.

תלמידה: אבל אז אני אומרת, "הרי אנחנו עובדים על התיקון".

לא, את זה את יכולה לכתוב בספר שלך, כל המשפטים האלה ידועים. השופט לא מקבל את הדברים האלה.

תלמידה: אז איך להתחיל? אני באמת רוצה כבר שמשהו ישתנה.

זה לא ישתנה כל עוד לא תסכימי איתי.

שאלה: איך אנחנו מוחקים את זכר עמלק בעם ישראל החיצוני?

על ידי הפצה והסברה.

תלמידה: אבל זה לא נראה שהם כל כך מבינים מה שאנחנו מפיצים, לפי הרגשה שלי.

זאת לא בעיה להסביר.

תלמידה: ולגבי עמלק הפנימי שלנו, איך אנחנו מוחקים אותו, את הרצון לקבל הזה?

גם כן, זה מה שצריכים להסביר.

שאלה: איך להיזהר מעבודת אלילים?

עבודת אלילים היא כשאנחנו מרוממים את האגואיזם שלנו מעל הראש, עושים ממנו אל ומשתחווים לפניו, כלומר מקיימים את כל מה שהוא רוצה. זה נקרא עבודת אלילים.

שאלה: כשאדם מבקש תיקון על החברים שלו בפנימיות שלו, האם הוא מושך מאור גם על החברים בעשירייה מבחינת החיצוניות?

אם יש ביניהם קשר, אז כן.

תלמיד: האם האור הזה נחשב לתיקון פנימי או נחשב גם לתיקון חיצוני?

לתיקון פנימי.

שאלה: כתוב "לכן קוראים פרשת "זכור" לפני פורים. אולם לפני פרשת "זכור" קוראים פרשת "שקלים". וזה באה לרמז בעבודה, דענין שקלים הוא כמו שאומר הזה"ק, "כי שקלים הוא ענין אבן למשקל בה". כי האדם צריך לשקול את סדר עבודתו, לראות אם היא לשם שמים או לא. זאת אומרת, שאי אפשר להגיע למחיית עמלק, מטרם שיודעים את כח הרע שבו, איך שהוא גורם את כל ההתרחקות מה'". ובהמשך כתוב "לכן בזמן ששוקלים את העבודה, בכדי לראות אם הם בסדר או לא, אז יכולים להגיע לידי הכרת הרע". הנס הוא שהבורא מעביר את כל המצבים בתוכנו, את פרשת שקלים, אחרי זה את פרשת זכור, והוא קושר את זה גם לצור וירושלים להגיע לשלמות. האם זה התהליך וזהו הנס כשהאדם מצליח לעבור את כל התהליכים האלה ברצף?

כן.

שאלה: אנחנו מבינים שתפילה שלמה מגיעה מעומק הלב. איך להשיג רצון אחד אם אנחנו רק רצון לקבל וכל מה שמסביבנו זה רצון לקבל?

בכולנו יש רצון אחד, רק לקבל משהו, והוא קצת שונה מאחד לאחר. אנחנו צריכים את הרצונות האלה לכוון לעל מנת להשפיע, ואז נוכל לסדר אותם בקו אחד, הבורא ימשוך אותנו אליו, וכך נתקשר בינינו ואליו. זו פעולה שהוא עושה על ידי האור וזו ממש פעולה אחת, וכולנו מתיישרים לפי קו אור אחד.

שאלה: אם אנחנו מקבלים את הממשל של הגוף ומצדיקים את עצמנו, זה נקרא ליפול לעבודת אלילים?

כן.

שאלה: לכן בספק הזה ובניגודים האלה אנחנו צריכים לגלות שעמלק מזהיר אותנו להאמין בכוחות של עצמנו, ולהרחיק אותנו מהאמונה?

כן.

שאלה: מה אם כן, ברגע הכול כך חשוב הזה לפני פורים, הכלי העולמי צריך לבקש באחדות מהבורא כדי להגיע למצב חדש, למדרגה חדשה?

חיבור, עבדות ולא יותר.

שאלה: אבל אמרת שאנחנו צריכים כולנו להרגיש את עמלק בתוכנו.

כן.

שאלה: איך נשיג את זה שכולנו נרגיש בתוכנו את עמלק, באיזו דרגה.

נכון.

שאלה: נראה שאני צריכה לחכות לאיזו מידת הרצון לקבל ובינתיים לא לבקש, כך אני מבררת שאין לי מידה שלמה של רצון לקבל?

כן.

שאלה: איך להגיע לאותה מידה שלמה?

להשתתף בכל הפעילויות יחד עם כולם.

שאלה: מה זה אומר למחות את זכר עמלק אבל לזכור את מה שהוא עשה לך?

הרשימו צריך להישאר ושום דבר חוץ מזה, כלומר לא לזכור את המעשים שלי, שהם יהיו כחדשים.

שאלה: הפחד שאנחנו מוצאים מול עמלק, מול הרוע, מראה שחסרה לנו אמונה בבורא. מה אני צריך לעשות בשביל להשתחרר לגמרי מהפחד ולקבל ביטחון מוחלט בבורא?

כשאתה, כילד קטן, עומד מול עמלק, אבל אחריך עומד כל העולם עם הבורא יחד, כנגד זה עמלק הוא סך הכול כוח אחד, שאמנם הוא גדול ויכול לשלוט עליך, אבל אם אתה קשור לעולם ולבורא, אין מי שיוכל להתמודד איתך, כך צריך לראות את המצב.

שאלה: בעמוד 1288 בטור השני באמצע כתוב "לכן כשהאדם מתפלל, שיתנו לו איזה מילוי, מוכרח להיות לו חסרון להמילוי. לכן, אם יש בלבו של אדם עוד רצון, זהו סימן, שאין לו רצון גדול, היות שהרצון שלו מתחלק לב' רצונות. נמצא, ששניהם אינם גדולים. מה שאין כן שאין לו אלא רצון אחד בלב, זה נקרא, שמה שהוא מבקש, הוא מעומק הלב." ויש פה דוגמה עם הרצון של מנוחה שזה כבר לא רצון אחד.

איך לעבוד עם הרצונות הטבעיים, האם הוא צריך להוריד אותם או לעלות חיסרון, לעלות חיסרון ורצון רוחני או גם וגם? איך להגיע לרצון אחד?

רצון רוחני.

שאלה: מתי האדם מגיע לכניעה מוחלטת בהכרת הרע שלו ולא מתכחש?

כשהוא רואה עד כמה היצר הרע שולט בו בצורה שלמה.

שאלה: ואיך הוא לא מתכחש לכך שהיצר הרע שולט בו, ולא בורח מזה?

מה יש לו להתכחש? איך הוא יכול להגיד ש"זה לא", אם רואים זאת בפני כולם? ואיך הוא לא בורח? כי אם הוא בורח מזה אז הוא כאילו עוזב את הקשר היחיד שיש לו עם הבורא, אמנם הקשר הזה לא טוב, דרך הרצון לקבל על מנת לקבל, אבל בכל זאת, דרך כך הוא קשור עם הבורא והוא יכול לבקש מהבורא שיהפוך אותו. "ונהפוך הוא".

שאלה: "זכור את עמלק", זה אומר שאנחנו מגלים שיש לנו כוונות רעות ושזה כלי, ואז אנחנו שוכחים אותם?

לא. "עמלק" הוא הרצון האגואיסטי שיש בתוך האדם, ואנחנו צריכים לגלות אותו, לבודד אותו, ולהשתמש בכל יתר התכונות שלנו ולא בזה. ואז לאט לאט אנחנו מתרחקים ממנו עד שהוא נעלם.

שאלה: האם אפשר לכפות על הבורא, להכריח את הבורא לתת רצון להשפיע, או להגיע לתפילה אמיתית?

כן. זו בדיוק אותה הדרך שבה אנחנו צריכים ללכת.

שאלה: אבל אנחנו מגיעים בנקודה הזו דרך כפייה, ממה, ממנו?

הרצון לקבל רוצה לעזור לנו כדי שדווקא נלחץ על הבורא שייתן לנו רצון להשפיע.

שאלה: מה היא השיטה הטובה ביותר להגיע בתפילה לפני התפילה לקבל חיסרון אמיתי?

אם יבואו אליך אנשים ויכו אותך.

שאלה: איך לעודד את המכות מהחברים שלי?

לעודד? ההפך.

שאלה: אם אתה אומר שאנחנו צריכים לקבל מכות, איך אני יכול לגרום שהחברים יכו אותי?

לעודד את החברים שייתנו לי מכות? אתה לא יכול כי זה מנוגד לטבע שלך. אתה לא יכול לבקש מכות. לא. אם אתה אפילו תבקש, אלה לא יהיו מכות. זה יהיה כאילו בשקר.

שאלה: לפעמים אתה מספר שהיית חולה ועלית ברצון רב על מיטת המנתח. אני מרגיש כביכול חולה לגמרי, ואם הפתרון יהיה בכך שהחברים יכו אותי, אני לא יכול לרצות לבקש מכות? אתה ביקשת מהרופא לתקן אותך.

כן. אבל אז זה לא נראה לי כמכות. אני ראיתי את עצמי שאני כבר אחרי הניתוח, ראיתי שאני אהיה בריא. לכך ביקשתי.

תלמיד: אמרת לי שאחרי שהחברים יכו אותי אני אגיע לחיסרון אמיתי, אם אתה אומר זה ברור לי.

אז מה, אתה רוצה מכות, בקיצור?

תלמיד: בגלל שאני ישן כמעט כל יום בחצי מהשיעורים, ולא יודע איך להתעורר, ולא יודע איפה התפילה שלי.

לך לעבודה הכי קשה ושנואה עליך. לך לעבוד. לעבודה הכי קשה ושנואה.

תלמיד: עשיתי את זה, אבל הרצון לקבל לא הצליח.

כן. הרצון לקבל לא התפעל מכך. אז מה עוד לעשות? לא יודע.

תלמיד: הרצון לקבל שלי לא התפעל מכך, אבל ברוב הפעמים אני אפילו לא מצליח לעשות את העבודה שהחברים מבקשים ממני לעשות. כאילו שאני שני צעדים לפני הגילוי או אחרי הגילוי.

האם אתה כותב מה אתה צריך לעשות ביום בזמן שיעור הבוקר?

תלמיד: אני לא מצליח. לא.

לא מצליח להבין או מה?

שאלה: לכתוב מה אני צריך לעשות בזמן השיעור?

כן.

תלמיד: לא. אני לא כותב את זה.

אז תשתדל. תכתוב. ואם מגיעות אליך כל מיני מחשבות, רצונות, כל מיני דברים, תכתוב מה אתה צריך לעשות במשך היום.

שאלה: איך לשמור על המסגרת על מנת שאכתוב את המחשבות?

זה כבר קשר עם הקבוצה, הקשר שלך עם החברים. נחשוב על זה.

(סוף השיעור)