סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור צהריים 23.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
תפילה - קטעים נבחרים מתוך זוהר לעם
אנחנו קראנו כבר לא פעם אחת עד כמה תפילה זה דבר חשוב בהשגת הבורא. כי כל דבר שאנחנו פונים אליו כדי שיעזור לנו לעלות למעלה מהמצב שלנו ולהתקרב אליו הוא בעצם נקרא תפילה, פנייה לבורא. כי אנחנו בעצמנו לא יכולים לעשות שום דבר, אלא כל הפעולות באות ממנו, הוא עושה את הכול, מתחיל את העבודה, ממשיך את העבודה הרוחנית שלנו ומסיים את העבודה הרוחנית שלנו, עלינו רק לבקש ולצפות לזה שהוא יעשה. וככל שאנחנו נבקש נכון, יש סיכוי שהבורא באמת יענה לנו ואנחנו נצליח.
לכן הכול תלוי בתפילה, וזה מה שאנחנו עכשיו נלמד, תפילה - קטעים נבחרים מתוך זוהר לעם ונמשיך. אפשר לשאול מה שתרצו, אבל רק בכיוון הזה, אנחנו פונים לבורא, הפנייה הזאת נקראת תפילה, ועל ידי התפילה אנחנו משיגים את הכל עד סוף כל הדרגות, עד המדרגה הסופית.
קריין: תפילה, קטעים נבחרים מזוהר לעם, קטע מספר 1.
"מה הם מ"ן? שבהשתוקקות שלמטה, עולים מים תחתונים, מ"ן, לקבל מים עליונים, מ"ד, מהמדרגה שעליהם. כי מים תחתונים, מ"ן, אינם נובעים, זולת ע"י התעוררות ההשתוקקות של התחתונה. ואז ההשתוקקות של התחתונה והעליונה מתדבקות, ונובעים מים תחתונים נגד מים עליונים היורדים, ונגמר הזיווג, והעולמות מתברכים, וכל הנרות דולקים, והעליונים והתחתונים נמצאים בברכות."
("זוהר לעם". ויחי. מאמר "דן ידין עמו", סעיף 717)
הכול הולך לפי חיסרון התחתון, עד כמה שהתחתון מעלה מ"ן, חיסרון, שרוצה להידבק לעליון להתקרב לעליון ועל זה הוא מבקש. הוא לא יודע יותר מה לעשות, זה כמו תינוק שהמקסימום שהוא מסוגל לעשות ולא צריך חוץ מזה שום דבר לעשות, זה לבכות, כך הוא מבטא את הרצון שלו. ואם אנחנו עושים כך, אז העליון מבצע את הקשר איתנו ואנחנו אז מתברכים ממנו. זה מה שכתוב כאן.
שאלה: יש מצב שאנחנו לא נמצאים בתפילה, יש כזה דבר שאנחנו לא באמת רוצים להידבק לבורא?
"תפילה" זה נקרא שאתה מעלה חיסרון לעורר את העליון לדבקות. האם אתה יכול להגיד שאתה יודע איך לעורר את העליון לדבקות?
תלמיד: אני מרגיש שאני לא מצליח להבין אם אני עושה את זה או לא.
אפילו זה, כן, נכון, אז מה אנחנו עושים?
תלמיד: איך מגיעים להכרה הזאת או איך להשתמש במצב שאנחנו נמצאים בו כדי לעורר בכל זאת?
את זה אנחנו צריכים ללמוד, זאת כל העבודה שלנו. אם כל התוצאות הנכונות הן רק מהבקשה הנכונה שלנו, אז אנחנו צריכים ללמוד איך לבקש נכון.
שאלה: ומה זאת ההשתוקקות הזאת שכתוב כאן, דווקא השתוקקות?
ההשתוקקות צריכה להיות כדי לעורר את העליון שיענה לנו, שיקרב אותנו אליו. ההשתוקקות הזאת נקראת מ"ן, מי נוקבין, שאנחנו רוצים להעלות את כל החיסרון שלנו לעליון, להידבק בו, להתקרב אליו, לחבק אותו כמו תינוק. תסתכל על ילדים קטנים עד כמה הם נמצאים כל הזמן בנטייה להתקרבות לאימא, ואנחנו צריכים ללמוד את זה מהם.
הבורא נתן לנו את כל העולם הזה כדי שאנחנו נלמד ממנו מה לעשות, איך לתקן את עצמנו בקשר עם העליון, עם הבורא עצמו.
שאלה: כתוב שכשאנחנו מקבלים מ"ד אז כל הנרות דולקים, האם הכוונה היא שאנחנו צריכים בכל בקשה לתאר לעצמנו את כל הבריאה, לבקש עבור כולם, כי הבורא נותן לכולם תשובה?
כן.
קריין: קטע מספר 2.
"אשרי חלקו מי שקורא אל המלך, ויודע לקרוא לו כראוי. ואם הוא קורא ואינו יודע למי קרא, הקב"ה מתרחק ממנו, כמ"ש, קרוב ה' לכל קוראיו. למי הוא קרוב? לכל אשר יקראוהו באמת. האם יש מי שיקראוהו בשקר? זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. מאין לנו? כי כתוב, לכל אשר יקראוהו באמת. מהו באמת? בחותם טבעת המלך, קו האמצעי, החותם המוחין עם המלכות, הנקראת טבעת המלך, שהיא שלמות הכול.
כמ"ש, תיתן אמת ליעקב חסד לאברהם. ז"א, קו האמצעי, יעקב, שהאמת ניתנה לקו האמצעי. ומשום זה כתוב, לכל אשר יקראוהו באמת. ומי שאינו יודע לקרוא לו במידת קו האמצעי, אלא שנוטה לקו שמאל או לקו ימין, הרי הקב"ה מתרחק ממנו. אשרי חלקו של מי שנכנס בחכמה ויצא בשלמות, לדעת דרכיו של הקב"ה."
("זוהר לעם". האזינו. מאמר "כי שֵׁם ה' אקרא", סעיף 210)
בעצם מילים יפות וכמעט מובנות, אין כאן שאלה שצריכים לברר אותה.
שאלה: איך העשירייה יכולה לבקש נכון כדי להגיע להשתוות הצורה בבקשתה?
קודם כל כמו שאנחנו לומדים לא כאן אלא במקום אחר שאנחנו צריכים להיות יחד, יחד כותב לנו רב"ש איך להתקרב מכל אחד לעשירייה. אז אנחנו צריכים לבטל את עצמנו כלפי העשירייה ולהשתדל לראות בזה שאנחנו ממש נכללים בכל החברים שלנו, וכך כל אחד ואחד מאיתנו, ואז אנחנו נרגיש את מרכז העשירייה, איך שאנחנו נמצאים "כאיש אחד בלב אחד".
מרכז העשירייה נקרא לב אחד, רצון אחד, מזה שאנחנו מתבטלים זה כלפי זה, מתחברים כך יחד, וכל היחד הזה מכוונים לבורא.
שאלה: מה ההבדל בין לקרוא לבורא בקו שמאל, לבין בקו ימין ובקו אמצעי מבחינת הקריאות, התפילות?
זה תלוי באיזה מצב אנחנו נמצאים ובאיזה מצב אנחנו צריכים לפנות לבורא, הקווים ימין, שמאל ואמצע הם כבר עבודה של אדם שנמצא בשלבים מתקדמים, לכן בשלב הזה אנחנו עוד לא נברר את זה.
קריין: קטע מספר 3.
"לעולם יסדר אדם שבחו של אדונו, ואח"כ יתפלל תפילתו. מי שליבו טרוד ורוצה להתפלל תפילתו, או שהוא בצרה, ואינו יכול לסדר שבחו של אדונו, מה הוא?
אע"פ שאינו יכול לכוון את הלב והרצון, למה יגרע סדר שבחו של ריבונו? אלא יסדר שבחו של ריבונו, אע"פ שאינו יכול לכוון, ואח"כ יתפלל תפילתו."
("זוהר לעם". ויחי. מאמר "דן ידין עמו", סעיפים 714-713)
מה שלא יהיה, בכל מקרה שיהיה, אנחנו חייבים מקודם להעלות את השבח של הבורא לפנינו, שאנחנו נהיה בהשתוקקות אליו לזה שהוא גדול, עושה את הכול, מחבר הכול, מבצע את כל הפעולות, הכול בא ממנו ואין משהו ומישהו על ידו או במקומו.
כשאנחנו מדברים כך על כוח העליון ואחרי שאנחנו מכוונים אליו, אנחנו יכולים להעלות אליו את הבקשה שלנו, התפילה, והתפילה היא שאנחנו כבר רוצים להתקרב אליו, שאנחנו רוצים להידבק אליו, שאנחנו רוצים להרגיש אותו בזה, ובזה שהוא גדול, אחד, יחיד ומיוחד, וכך אנחנו נגלה לאט לאט את הבורא.
שאלה: למה כל כך חשוב קודם כל לשבח, האם זה כי אנחנו הופכות לצדיקות, כי זה פותח לנו ערוץ לבורא?
באופן כללי כן. אנחנו צריכים להתקרב אל הבורא בשביל להעלות לו את הבקשה שלנו, את התפילה שלנו, ולהתקרב אליו אנחנו יכולים רק אם אנחנו מתחילים לשבח אותו, ואז אנחנו בעצם מתחילים לפתוח אותו עבורנו, מי הוא. הבורא זה כוח עליון שיצר את כולנו כדי באופן הדרגתי לקרב אותנו אליו, כדי שאנחנו נוכל להעריך את המרחק הזה בינינו לבורא ובצורה הדרגתית שנוכל להתגבר על המרחק הזה.
תלמידה: ואם אדם שכח והוא קודם מבקש, זה כאילו הוא מבקש לריק, הוא כאילו לא בנה את הבורא לפניו?
כן.
קריין: קטע מספר 4.
"יש לנו לשים הלב לאמונת הקב"ה, שכל דבריו דברי אמת ואמונה רבה. וכיוון שאמר דבר, נעשה כולו. וזה האדם צר הלב, אם אמר שלכמה שנים, ולכמה זמן יושלם זה, הוא כך. הקב"ה, לפי ממשלתו, שכל העולמות מלאים כבודו, כש"כ שהוא כך.
דבריו של אדם קטנים הם, וכל דבריו הם לפי שעה, וכך הוא עצמו, לפי שעה, כצל עובר, אבל בתשובה ובתפילה ובמע"ט ובדמעות רבות, הוא קדוש, כי הרב והעליון על כל העולם, מאיר אורו ומצמצם קדושתו אל האדם לעשות רצונו."
("זוהר לעם". בלק. מאמר "סיחוֹן ועוֹג", סעיף 7)
קריין: שוב קטע 4.
"יש לנו לשים הלב לאמונת הקב"ה, שכל דבריו דברי אמת ואמונה רבה. וכיוון שאמר דבר, נעשה כולו." כמו שכתוב, "בדבר ה' שמים נעשו"1. מצד הבורא אין יותר מרצון, הוא מגלה את הרצון ומיד הרצון הזה מתממש בכל הבריאה. "וזה האדם צר הלב," זאת אומרת שהלב שלו עדיין לא מתוקן, "אם אמר שלכמה שנים, ולכמה זמן יושלם זה, הוא כך. הקב"ה, לפי ממשלתו, שכל העולמות מלאים כבודו, כש"כ שהוא כך.
דבריו של אדם קטנים הם, וכל דבריו הם לפי שעה, וכך הוא עצמו, לפי שעה, כצל עובר, אבל בתשובה ובתפילה ובמע"ט ובדמעות רבות, הוא קדוש, כי הרב והעליון על כל העולם, מאיר אורו ומצמצם קדושתו אל האדם לעשות רצונו."
("זוהר לעם". בלק. מאמר "סיחוֹן ועוֹג", סעיף 7)
שאלה: אם אדם נמצא במצב שהוא לא מאמין שהוא יכול להיתקן, איך הוא יכול לבקש עבור התיקון?
בכל זאת לבקש. תראו איך עושים הילדים. למרות שהם לא רוצים, אבל מתבכיינים כאילו זה משהו שממש נחוץ להם. צריך לבקש בכל מקרה גם אם אתן לא באמת רוצות, אבל יודעות שזה נכון, תבקשו, ואחר כך הבורא כבר יתקן, יסדר. אנחנו צריכים לתת לו חומר בשביל שהוא יתקן אותו, בשביל שהוא יראה לנו נכון או לא נכון, לעשות בצורה אחת או בצורה אחרת.
שאלה: מה הכוונה שהבורא מנמיך את עצמו בשביל לעשות את הרצון של האדם?
הבורא תמיד עושה לפי האדם. מנמיך את עצמו בכדי להיות יותר קרוב לאדם בשביל שהאדם יוכל באיזה אופן להגיע אליו. כמו אימא שמדברת עם הילד בשפה של הילד. היא מדברת כמו ילד קטן כשהיא פונה אל הילד, והוא באותו אופן מדבר איתה. הילד לא יכול לדבר בצורה אחרת, אבל האימא עושה את זה בכוונה בשביל שיהיה ביניהם איזה מגע. כך גם איתנו, הבורא משתדל לדבר איתנו ברמה כזאת שאנחנו איכשהו נבין אותו ונתקרב אליו.
שאלה: איך הדמעות עוזרות לעבודת הלב בשביל לבנות את התפילה בצורה נכונה?
הדמעות עוזרות לעבודת הלב בשביל לבנות תפילה בצורה נכונה כי הדמעות זה סימן של ייאוש מזה שהאדם לא יכול לעשות שום דבר בכוחות עצמו, והוא בוכה מזה שהוא חסר אונים, כמו ילדים קטנים, כך שאין שום ברירה אחרת לאדם חוץ מלהתחיל לבכות.
לבכות זה לא עם דמעות כמונו, למרות שגם זה יכול להיות, אלא לבכות בזה שאני מראה, רואה את חוסר הכוחות שלי. אני מגלה שאין לי כוחות בפני הבורא, שאני לא במצב להבין, לא במצב לתת, להשפיע, לא במצב להתקשר עם כולם, שאני לא במצב שאני יכול לאהוב את הזולת וכן הלאה. הייאוש הזה נקרא "דמעות".
שאלה: האם זה עוזר לי לבטל את האני שלי?
כמובן.
שאלה: במה אנחנו יכולים לזהות בצורה מיטבית שהבורא מוריד את עצמו כלפינו כמו אמא שמדברת עם הילד, איך אפשר לתפוס את זה בצורה הטובה ביותר?
אתה יכול לדבר עם הבורא איך שאתה רוצה, באיזו שפה שאתה רוצה, להתבטא בכל מיני אופנים, העיקר שזה יצא מהלב והבורא יבין אותך כי הוא קורא את מה שיש בלב, כלומר ברצונות.
תלמיד: קראנו שצריך הודיה. אני מבין שאם אין הודיה לאדם אז הוא צריך לעשות את זה באופן מכני. מה הדרך הכי אפקטיבית לעשות שייקלט בלב - ברגש ולא רק לעשות מכנית?
יש ספר שנקרא "סידור". סידור זה מהמילה סדר, הסדר של התפילה, של הבקשות לבורא. אבל האמת שאני חושב שאתם לא תמצאו את עצמכם שם. כמובן שיש שם כל מיני מילים חכמות, אבל זה בשביל אנשים גדולים. ולנו מה שהכי חשוב זה לדבר, לא משנה, כמו ילד קטן. העיקר שיהיה מעצמו והבורא מבין את זה. דווקא הוא מבין את מה שיוצא מהלב.
תלמיד: האם נכון שהדיאלוג הזה הוא בכל דבר שקורה בחיי האדם? הוא לא מחלק - זה גשמי, זאת עשירייה, אלא גם דרך מה שקורה לו בחיים הגשמיים שלו הוא מחפש את הקשר הזה.
כן. טוב לעשות את זה בכל המקרים בחיים. כמו שכתוב "הלוואי שיתפלל כל היום", שיפנה אל הבורא כל הזמן, שכל הזמן יהיה בקשר עם הבורא.
שאלה: לפעמים אני פתאום מרגישה כאילו אף פעם לא למדתי רוחניות. החיבור והתפילה מרגישים מאוד רחוקים ממני. למה אני לא מרגישה, למה אין לי רגש למה שאנחנו לומדות?
זה ייפתח. בינתיים עדיין את לא מרגישה. כמו תינוק שלא מגלה שהוא נמצא בידיים של אימא, מי זאת אימא, מה היא עושה לו וכן הלאה. עדיין הוא לא מרגיש אותה ממש. אין קשר הדדי בינו לבינה, ואחר כך זה יתבהר יותר ויותר. כשאת תגדלי - את תראי כמה הבורא אוהב אותך, מתקרב אליך, כמה הוא מקשיב לך וכמה את יכולה לדבר עימו.
שאלה: כתוב, "מצמצם קדושתו אל האדם לעשות רצונו." מהו הצמצום של קדושתו של הבורא, איך אפשר לצמצם את קדושתו של הבורא?
הבורא בעצמו מצמצם את עצמו כדי להוריד את עצמו לקראת האדם, ולהגיע עימו למצב כזה שהם ירגישו זה את זה, והאדם אז יוכל לפנות ולבקש.
שאלה: איך אנחנו בעשירייה בונים תפילה אחת? כי כל אחת מגיעה עם הלב שלה, עם הפניה שלה. איך לעשות ככה שהתפילה שלנו לא תהיה אוסף של חסרונות שונים אלא ממש תהיה אחידה?
אתן תסכמו ביניכן מה אתן רוצות לבקש מהבורא והכול יהיה בסדר.
שאלה: האם כל תפילה של צדיק נקראת מ"ן או שמ"ן זו נקודה ספציפית של תפילה?
כל בקשה שיכולה לעלות לבורא נקראת מ"ן.
תלמידה: אבל אמרת שיש דרגות. אפשר לצעוק כמו ילד מהלב, או יש נגיד תפילת רבים שאנחנו אוספים, אלה דברים שונים קצת.
כמובן שהם שונים. יש פה עניין של כמות, של איכות, הבדל גדול בין כל התפילות האלה. ואנחנו צריכים להבין את כל זה. אבל הכי חשוב שזה ייצא מהלב ושיהיה מכוון דווקא לבורא ושהתפילה תהיה לטובת העולם ורק אחר כך עבורנו.
תלמידה: כשמתפללים יחד ומדברים עם מילים זה מאוד קשה. את הצעקה הפנימית אי אפשר לבטא במילים. כשאת מעבירה את זה למילים זה כאילו שאת משחקת בפני החברות.
כן, את אומרת הכול נכון. יותר טוב לדבר בפנים, לעצמך. תפילה צריכה להישמע בלב.
שאלה: אמרת שהבורא קורא מתוך הלב של האדם, מתוך הרצונות שלו. וגם בסוף הקטע כתוב שמצמצם קדושתו אל האדם כדי לעשות רצונו. אם הבורא יכול לקרוא, אז איזה רצונות הוא יכול להרגיש ולממש אם הוא בעצמו שם את הרצונות באדם?
זה לא חשוב. זה קצת דומה לך. יש לך ילדים?
תלמידה: כן.
יופי, אז את יכולה להבין את זה. כמו שאת פונה אליהם איך הם יכולים לפנות אליך, נניח שהם קטנים, תנסי לעשות משחק כזה, ואז תראי שבעצם יש אותו סוג של קשר גם בינינו לבורא.
תלמידה: אבל ילד קטן מבקש מאימא מהרצונות שלו.
לא, כאן את טועה. זה רצון שהבורא שם בילד הקטן והילד מרגיש שהם שלו.
תלמידה: נכון, ואנחנו גם כך מרגישים.
כן, גם אנחנו כך מרגישים, נכון מאוד.
שאלה: האם תפילה אמיתית היא מתוך התחושה שהוא יכול לעשות הכול, שהוא יכול להיכנס בנו ולהוביל אותנו להשפעה?
כן. קודם כל חייב להיות באדם ביטחון שהוא מבקש מהבורא והבורא יכול לעשות הכול.
שאלה: אם תוכל להסביר מה ההבדל בין לשבח, להלל ולהודות? איך לעשות את ההבחנות האלה?
תערבבו את כל זה יחד ותסתכלו על הרגש שלכם, כלפיכם, כלפי הבורא, כלפי העולם, כלפי הכול, ואתם תבינו כמה משתנים המצבים שלכם. צריך לעסוק בזה בצורה פרקטית.
שאלה: התפילה היא דיאלוג עם הבורא. איך לעשות כך שהדיאלוג הזה לא ייפסק?
תהיו עקשנים, כל הזמן תהיו בזה בשביל שהדיאלוג לא ייפסק.
שאלה: האם צריך להשתדל להבין מה בדיוק הקלקול שלי, או שמספיק להבין שאני מקולקלת ולבקש תיקון בצורה פשוטה?
צריך לבקש, כמו ילדים קטנים. כשאתן מבקשות בצורה פשוטה גם אם לא הבנתן בדיוק מה אתן מבקשות, הבורא מבין את הבקשה שלכן, את הקלקול שלכן, את הבקשה שלכן לתקן את הקלקול הזה, הוא מבין הכול מהתחלה עד הסוף, כך שאתן יכולות לפנות בכל אופן עם כל בקשה. זה יותר טוב מאשר אם תחכו עד שתבשיל ההבנה של מה שעשיתן.
שאלה: כשהתנאים שצריכים תיקון מתגלים בעשירייה, אז אנחנו מבקשים מהבורא שהתיקון יקרה באופן מידי כל פעם. אנחנו יודעים שאף אחד חוץ ממנו לא יכול לחבר אותנו. האם תהיה עוד נקודת שבירה שתתגלה אחר כך מהבורא?
לא. אתן צריכות רק לקחת זו את זו בידיים, להחזיק או להתחבק, ולפנות לבורא ולבקש שאת מה שאתן עושות בצורה גשמית שהוא יממש ככל האפשר בצורה רוחנית, ותראו עד כמה זה מצליח.
שאלה: כשאני מתפללת עבור חברה אבל אני לא שומעת תשובה מהבורא, זאת אומרת החברה לא מגיעה לשיעורים, לא מגיעה לפגישות, מה זה אומר, שצריך להפסיק להתפלל עבור החברה כי זה הרצון של הבורא או להמשיך להתפלל?
מה זאת אומרת זה הרצון של הבורא? אם הבורא מראה לכן חברה שהיא צריכה תיקון ואתן לא מצליחות לעזור לה להיתקן, אז אתן חייבות להמשיך בזה.
שאלה: אם אנחנו מתפללים לפני הפצה, ואז עושים הפצה יחד בכל מיני רשתות חברתיות, האם נוכל להרגיש את התשובה של הבורא בקבוצה שלנו ובבני ברוך?
כן, אתם יכולים. תעשו ותראו, תבדקו את זה. אתם צריכים להתפלל עד שתרגישו שאתם מצליחים. ואם אתם לא מצליחים, אז תבקשו מהבורא, תתפללו אליו שיסביר לכם איפה אתם טועים.
שאלה: ביטול בפני הבורא, האם זה כשאני מבינה שאני בידיים של הטוב והמיטיב ושהוא מעביר את הבירורים דרכי, או שהביטול בבירורים הוא כשאני מתבטלת ולא מבררת אלא רק מצדיקה ונשארת בעבודה פנימית עד שלא אראה את המצב כשלם?
יש כך ויש כך. תנסו גם כך וגם כך לפעול על עצמכם, על הבורא ועל המצב הכללי.
שאלה: החברות שאלו על כך שהחברה נעלמת והן לא מקבלות תשובה, אבל כשאני מבקשת עבור החברה ואני דנה על זה בעשירייה והחברה פתאום מופיעה, אז שמתי לב שכל עוד אני לא מקבלת תשובה מהבורא, אז התפילה שלי עבור החברה יותר חזקה, וכשהחברה מופיעה, כשהתפילה נענית, אז אין כוח לתפילה. האם כך הבורא משחק, או מראה לנו גבול חדש?
זה נקרא חיסרון אמונה בבורא, זאת אומרת אתן לא מרגישות קשר עם הבורא דרך החברה. תמשיכו לבקש מהבורא שהוא ישקם את הקשר הזה.
תלמידה: לא כל כך ברור למה זה חוסר אמונה בבורא. כי כשאני נמצאת בהסתר, אז יש לי כוח לבקש עבור החברה, אבל כשש איזשהו גילוי, אז הכוח הזה נעלם. האם זה גם חיסרון אמונה?
זה חיסרון אמונה כי את רוצה להחליף את האמונה בדעת, בהרגשה. עוד נדבר על זה.
תלמידה: כלומר זה גילוי שהאגואיזם רוצה להבין מתוך הדעת.
כן.
שאלה: כשאני מרגישה שחבר או חברה נמצאים ביראה ועובדים ביראה בהעלאת המ"ן, מה העבודה שלי בשביל להתחבר לזה?
תתחברי לתפילה שלו, זה מצוין כשכמה אנשים מתפללים על אותו דבר.
תלמידה: האם העלאת המ"ן הוא תהליך מקביל או שזו התכללות?
גם כך וגם כך.
שאלה: האם ביטול בפני החברות זאת פעולה של הלב או של השכל? כי לפעמים נראה שזה בו זמנית גם עם הלב וגם עם השכל.
זו יכולה להיות פעולה גם בלב וגם בשכל.
שאלה: כמו שאני מבינה גדלות הבורא תלויה בגדלות החברות. איך אנחנו יכולות כל הזמן להגיע לזה שכל פגישה שלנו תסתיים בגדלות החברות ושנלך עם הגדלות הזאת במשך היום?
אם תתחברו בשביל להעלות את גדלות הבורא בעיניכן, אז באותו אופן, כמעט אוטומטית, תוכלו להעלות גם את החשיבות של החברות בעיניכן. תזכרו את זה ותרשמו את זה.
קריין: קטע מספר 5.
"אם ישים אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף. כי הרצון והמחשבה מושכים המשכה ועושים מעשה בכל מה שצריך. וע"כ בתפילה צריכים רצון והרהור לכוון בה. וכן בכל העבודות של הקב"ה, ההרהור והמחשבה עושים מעשה ומושכים המשכה לכל מה שצריך."
("זוהר לעם". וייצא. מאמר "ההרהור שלו היה ברחל", סעיף 189)
זאת אומרת, להשתדל כמה שאפשר לברר את השאלות, ולענות עליהן בכל מיני צורות, בכל מיני כיוונים, ואז תראו שאתם מצליחים.
שאלה: מה ההבדל בין רוח לנשמה, איך אנחנו יכולים להרגיש מה זה רוח ומה זה נשמה?
אין שום הבדל.
שאלה: האם כדאי לקרוא קטעים קצרים מה"סידור" בתפילות היומיות שנגדל והן יהיו כמו של המקובלים הגדולים?
כן, כדאי, אם יש זמן, הכול כדאי.
שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שהתפילה לא זקוקה למילים, שאין בה צורך במילים?
תפילה לא זקוקה למילים, תפילה זו עבודה שבלב. וישר מהלב, שמרגיש חיסרון לבורא, התקרבות לבורא, חיבור עם הבורא. החיסרון הזה ישר עולה למעלה, לבורא. נכון, תפילה לא זקוקה למילים.
תלמיד: אני מרגיש מפעם לפעם בתפילה, מי אני בכלל שאני מבקש? אדם מגיע לביטול עצמי כזה, שאני לא רוצה בכלל לייחס קיום לעצמי, אלא פשוט להישאר בתענוג הזה, פשוט להיות שקוף.
אבל הבורא ברא אותך, ומצפה ממך להתקרב אליו. הכול יהיה בסדר, אני מבטיח לך, עוד מעט שוב נשב יחד, כמו שישבנו לא מזמן, שוב נשתה "לחיים", והכול יהיה בסדר.
שאלה: בקטע 5 הוא כותב, "וע"כ בתפילה צריכים רצון והרהור לכוון בה." מה הכוונה במילה "הרהור", מחשבה או להטיל בספק?
מחשבה, כל מיני מחשבות, שאתה רוצה לחבר אותן יחד לתפילה, ולכוון את הכול לבורא.
תלמיד: ורק רצון לא מספיק, חייבת להיות גם מחשבה?
כן, ודאי, הרצון והמחשבה פועלים יחד.
שאלה: לפעמים כשאני מתפללת אני מרגישה שהתפילה שלי היא לא מהלב, אבל אני בכל זאת צריכה להתפלל. מה אני צריכה לעשות?
נכון, צריכים להתפלל אפילו כשהלב לא רוצה, על ידי זה את מתקנת את הלב.
שאלה: אנחנו כל היום קוראות "זוהר", וכל היום נמצאות ב"זוהר". אפשר להגיד שאנחנו מפתחות את הרגשות כלפי העולם, כמו שאמרת?
כן.
שאלה: בזמן האחרון מתגלה כזה אגואיזם, שאני מתחילה ממש לכעוס על עצמי. אני רוצה לכוון את כל הכוחות האלה לחיבור עם הקבוצה, ועם הבורא.
אין שום דבר חדש באגואיזם שלך, הוא היה כך גם קודם, לא פחות ממה שהוא עכשיו, פשוט התחלת להבין אותו בצורה יותר טובה. לכן כך נדמה לך, תמשיכי ברוגע ללמוד ולהתפלל
שאלה: הפנייה שלנו לבורא כמו ילדים, בשפה הזאת, זה משהו שתמיד יש לנו, או שצריך כל פעם לחפש איזו שפה יותר מבוגרת של פנייה, אולי השפה של הבורא, שתאפשר לפנות?
לא צריך כלום, הבורא מבין את כל השפות.
תלמידה : אז זה תמיד אצלנו, בלב שלנו?
כן.
שאלה: נתת לנו תרגיל להמשיך אחד את השני בשביל שהתפילה תהיה מלב אחד, ומפה אחד. בהמשך למה שאמרת היום, האם נכון להמשיך אחד את השני בשבח לבורא, ורק אחר כך לבקש?
כן, צריך להתחיל עם שבח, ככה גם כתוב, ורק אחר כך להתחיל לבקש.
תלמיד: היום אמרת שהשתוקקות לבורא זה הבורא, זאת העבודה שלו. ואם כך, אז מה הכוונה שאומרים לבן אדם לשאול, אם לא הוא זה ששואל?
העניין הוא שכשאנחנו מבקשים מהבורא אנחנו לא מבקשים ממנו. אלא אנחנו מתאימים את עצמנו לקשר איתו. אנחנו משנים את עצמנו, על ידי הבקשה שלנו, וזו בעצם המטרה של התפילה.
תלמיד: אז נכון להגיד שההשתוקקות, הרצון, התפילה, שהאדם מרגיש בעצמו, הוא לא צריך לייחס לעצמו, הוא צריך להגיד שהבורא בתוכו התעורר, והתפקיד שלו לא להפריע לזה, אלא רק לחזק את זה?
כן.
שאלה: האם אנחנו צריכות לעבור דרך אותם מצבים כמו החברות כדי להגיע לתפילה של לב משותף?
כן, רצוי כל כך להתחבר לחברות, שאתן לא תוכלו להבדיל בין מה שאת מבקשת, והן מבקשות, שזה יהיה ממש כאחד, "כאיש אחד בלב אחד".
תלמידה: לפעמים החסרונות מתבטאים, אבל בזמנים שונים. האם זה גם נקרא איחוד של החיסרון?
כן, אפשר להגיד.
שאלה: אפשר להגיד שזאת עבודה עם עביות, כשאני לא מצליחה להחזיק את החיבור ואת הבקשה?
אנחנו תמיד עובדים עם עביות.
שאלה: להודות לבורא ולשבח אותו, זו אותה פעולה?
כן, זאת אותה פעולה, ואותן המילים.
שאלה: איפה העבודה שלי, ומה היא צריכה להיות, אם אחרי בקשה מתמדת לבורא יש צעקה, הרגשה של ניתוק, וחוסר כוחות?
זה מצוין, כלומר, מתגלה בך הרגשה אמיתית שאין לך קשר עם הבורא, שאת ריקה, וכן הלאה. זה מצוין, תחכי לשינויים, תצפי לשינויים, תתפללי מתוך ההרגשה הזאת, בשביל שהבורא יקרב אותך אליו.
(סוף השיעור)
-
"בדבר יהוה שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" (תהלים ל"ג, ו')↩