שיעור בוקר 09.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס הווירטואלי - "עולם חדש"

שיעור 3: על כל פשעים תכסה אהבה

קריין: שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" הווירטואלי – "עולם חדש", שיעור 3, "על כל פשעים תכסה אהבה".

למה דווקא צריכים פשעים כדי לכסות אותם באהבה? האם אהבה לא יכולה להתגלות ללא פשעים? יש פשעים שאנחנו נולדים איתם, כל אחד ואחד הוא אגואיסט קטן. יש פשעים שאנחנו מרגישים שאנחנו מתמלאים בהם לאט לאט במשך החיים. יש פשעים שאנחנו לומדים ורוכשים אותם מזה שאנחנו נמצאים בחברה מסוימת. זאת אומרת יש כל מיני פשעים.

מה זה בכלל פשע? סתם רצון לקבל אגואיסטי, כמו שהבורא אומר "בראתי יצר רע", זה הפשע? אני לא יודע. ולמה דווקא צריכים לכסות אותו באהבה, לכסות ולא למחוק? בדרך כלל כשאנחנו שומעים אנשים ברחוב, בכלל, הם אומרים שלא, את האגו צריכים למחוק, וחכמת הקבלה אומרת, לא, לא למחוק, אלא אנחנו צריכים לכסות אותו, ולא במשהו אלא באהבה. זאת אומרת, הפשע הוא כנראה שנאה ואז אנחנו מכסים אותו באהבה.

אם אני רוצה להגיע לאהבה, עלי דווקא לגלות את השנאה קודם. האם אני צריך לעשות פעולות מכוונות כדי לגלות את השנאה, ואני צריך להשתדל להיות שמח בזה שהשנאה מתגלה, כי אז יש לי מקום לגילוי אהבה מעליה? איך זה עובד? האם אנחנו עובדים ועושים ממש פעולות מכוונות כדי לגלות את השנאה, את הפשעים, או שהם מתגלים מעצמם? האם אני מגלה אותם לעומת החברה שאני נמצא בה, ולכן אני צריך לבחור את הסביבה הנכונה, או שהבורא מביא אותי למקום הנכון ואומר, קח לך ותתחיל כאן להתחנך, לראות עד כמה אתה נמצא בפשע ואז תרגיש עד כמה אתה צריך גם לכסות אותה באהבה? יש הרבה שאלות על זה, וכל ההתפתחות הרוחנית של האדם דווקא נמצאת בזה.

צריכים לראות איך בכל זאת אנחנו לא עוזבים את העניין של הפשע ולא את העניין של השנאה לפשע, ואיך אנחנו מגיעים לאהבה. הדברים האלה נמצאים בנו והם עוברים על כל המבנה הפנימי של האדם, ואז יוצא שאני חייב כל הזמן לחיות בזה. ולא חשוב באיזו תקופה אני נמצא בקיום האנושי, אני צריך תמיד להשתדל לגלות פשעים ולכסות אותם באהבה אם אני רוצה להיות אדם העוסק ברוחניות.

אהבה זה נקרא תכונת הבורא. במידה שאני מקדם את עצמי לתכונת האהבה שהיא תמלא אותי, במידה הזאת אני יכול לדבר על גילוי הבורא בתוכי.

נראה מה שכותבים לנו המורים שלנו ולפי זה נתקדם.

קריין: קטע מס' 1, מתוך זוהר לעם, פרשת אחרי מות, סעיף 65.

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם."

(זוהר לעם. פרשת אחרי מות, 65)

במה הם אחים? בזה שהם מבינים שעליהם לגלות שנאה, פשע, מלחמה ביניהם ואחר כך דווקא מפני שיש מגמה נכונה גם לגילוי המלחמה, אז הם מגיעים לתיקון של המצב, לאהבה.

האמת, שהדבר הזה מאוד מוזר מצד אחד, אבל ברור לנו מצד הנברא, מהצד השני, שאם אנחנו נבראים אנחנו לא יכולים להרגיש רק תופעה אחת. כל תופעה נמצאת בנו כבר על פני התופעה ההפוכה וכך אנחנו מרגישים אותה. אנחנו לא יכולים להרגיש רק שחור או רק לבן, אנחנו לא יכולים להרגיש רק כאב או רק בריאות, שמחה וכן הלאה, לא חשוב מה. תמיד מה שאנחנו מרגישים זה בא על רקע של התכונה ההפוכה, ואז אנחנו מרגישים את ההבדלים בין שני המצבים הללו וכך אנחנו מקבלים אותם.

ולכן יש דברים שמגיעים אלינו, תופעות שמגיעות אלינו בצורה אוטומטית, כבר מהטבע, כבר בצורה טבעית, וישנן תופעות שאנחנו רוכשים אותן במשך החיים, "זה כנגד זה ברא א-לוהים", תמיד תופעה אחת כנגד תופעה שנייה, ואז בלהרגיש הבדל בין שניהם אנחנו מבדילים ומרגישים אותן. וישנן תופעות, כמו ברוחניות, שאנחנו צריכים לגלות בכוח, זה על פני זה.

ויוצא כאן שאז אנחנו צריכים להרגיש אהבה בצורה פשוטה. לא שאנחנו מתחילים להתקרב זה לזה בקבוצה, בעשירייה כדי לנסות לגלות רוחניות, והרוחניות, אנחנו שומעים שזאת אהבה, זה לא הולך. דווקא ההיפך, אנחנו מגלים שנאה, אנחנו מגלים דחייה. אנחנו מגלים כל מיני צורות של התרחקות. ולמה? דווקא מפני שאנחנו צריכים על פני זה לגלות התקרבות עד אהבה.

ולכן לא פלא שכמו שאנחנו לומדים על תלמידי רבי שמעון, שבדרגות הגבוהות כשהם היו מגיעים לנסות לעשות חיבור ביניהם עוד יותר ועוד יותר מתגבר, הם היו מגלים שנאה עד כדי כך שרוצים להרוג זה את זה. וכך אנחנו גם בקבוצה, בקבוצות, בעשיריות. וכך גם באנושות אנחנו צריכים לראות את זה אחר כך, שאם אנחנו נלך להתקרב זה לזה, אנחנו תמיד נזמין שנאה, דחייה זה לזה.

ואיך אנחנו צריכים אז לעבוד? אך ורק בתנאי שאנחנו מבינים שזה לא יכול להיות אחרת. שאנחנו מחזיקים את המצבים האלה בידיים שלנו, בהכרה, במוח ולב, שאנחנו עוזרים זה לזה להתייחס נכון למציאות בצורה ניטראלית, בקו האמצעי, שגם שנאה וגם אהבה, גם דחייה, גם חיבור, את כל הדברים האלה אנחנו מקבלים מהבורא. רק, או שאנחנו מבקשים עליהם או לא מבקשים, אבל הכול משתלשל ממנו, מאיתנו לא בא שום דבר. אנחנו הרצון לקבל, שאין בו שום דבר, לא רע ולא טוב ולא כלום, זה רק החומר שמרגיש. ומה שהוא מרגיש, הוא מקבל מלמעלה, מהבורא.

ולכן אנחנו צריכים לראות את החיים שלנו כך שהבורא מלמד אותנו בכל מיני שלבי ההתפתחות הגשמיים שלנו, איך אנחנו מזהים שנאה ואהבה, פשעים ותיקונים, התרחקויות או התקרבויות, וכך אנחנו מגיעים עד מצב שנכנסים לחכמת הקבלה.

בחכמת הקבלה אחרי השלבים הראשונים כשאנחנו עוד לא מבינים מה שקורה לנו, אנחנו צריכים לזהות את הדברים שהבורא עושה לנו, איך שהוא מעורר אותנו ולא מלמד אותנו, שאלה הדברים רעים ואלה הדברים הטובים, תנסו להתקשר ביניכם ולראות. תנסו להזמין התקשרויות ביניכם. תנסו להיות בשני שלבים.

בשלב הראשון, כשאתם רוצים להתקרב ביניכם, רק להתקרב, אף פעם לא [צריך] לגלות שנאה, אהבה, משהו מעצמכם, אתם רק נמשכים לחיבור. ובשלבי החיבור אתם תגלו שנאה, וחיבור עד אהבה. שנאה, וחיבור עד אהבה. וכך בכל מדרגה, גילוי הרע, גילוי הטוב, שנאה, אהבה, עביות, זכות, קבלה השפעה על פני קבלה. כך זה תמיד יהיה.

לכן אנחנו צריכים לראות רק נטייה אחת קדימה, רק לכיוון החיבור והאהבה, ובדרך ודאי שאנחנו ניכנס לכל מיני צורות הפוכות. והצורות ההפוכות האלה חייבות להיות, אחרת אנחנו לא נרגיש גם את הצורה שכנגד הצורה ההפוכה.

זאת אומרת, לא יכולים להרגיש אהבה ללא שנאה, לא יכולים להרגיש בכלל את המציאות שלנו שבה אנחנו קיימים, אם המציאות נכללת רק ממרכיב אחד. נגיד בורא, יצאנו ממנו על ידי "בראתי יצר הרע" ואז בזכות היצר הרע הזה אנחנו יכולים להזדהות איתו.

לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", כי חייבים להצטייד ברצון לקבל גדול אגואיסטי, אכזרי ולאט לאט בהדרגה, לגלות כנגדו תכונה הפוכה, השפעה, דאגה, אהבה.

כל העניין הוא עניין גדול מאוד, הוא יסודי ביותר בחכמת הקבלה, בהכרת המציאות, אבל מה שחשוב לנו במיוחד זה שאנחנו לא נשכח את זה בדרך ולא ניפול לרגש אחד לעומת הרגש השני, אלא תמיד אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו בקו האמצעי, לא שנאה ולא אהבה, אלא בקו האמצעי כי אנחנו מורכבים משניהם ואז אנחנו בצורה כזאת תמיד נחזיק את עצמנו מול הבורא.

שאלה: איך להסביר לחברים כשמתגלה השנאה שזה הרגע הנכון לפעול ולתקן? הם לא מקבלים את זה.

תתחילו לקרוא את הפסוקים על זה, יש הרבה פסוקים, ותראו שעל זה מדברים המקובלים. זה דבר אחד. דבר שני, אם כל הקבוצה לא מסוגלת, קח ממנה חלק שכן מסוגל לדון על זה בצורה נכונה ותנו דוגמה לחלק השני של הקבוצה. אבל צריכים לעשות משהו.

שאלה: איך נראית אותה אהבה המכסה על כל הפשעים?

זו אהבה שלמה שגם הפשעים הופכים להיות כמחזיקי האהבה ויש בהם תועלת. היא מגבירה את האהבה, היא מבדילה בכל מיני תנאים, בכל מיני הבחנות. כמו שבעולם שלנו, אם אנחנו אוכלים רק מתוק זה לא טוב, אנחנו צריכים להוסיף לשם קצת חמוץ, קצת מר, משהו כדי לעדן את המתוק. כך אנחנו בנויים אפילו בהרגשות שלנו, בטעמים שלנו, שאי אפשר אחד ללא השני.

אנחנו בנויים בתפר בין שתי הרגשות. דבר עם קונדיטורים שעושים עוגות וכל מיני דברים מתוקים, הם יגידו לך שהם מכניסים לעוגות כל מיני דברים כמו קוניאק, ויסקי, ברנדי, חומרים חריפים כאלה. למה? זה חייב להיות, אחרת אתה לא תרגיש את המתיקות. בכוונה ישנן כל מיני פעולות בחיים שלנו, שאנחנו חייבים קצת לתת בהן טעם אחר, הפוך.

כשאתה נפגש עם האישה ואתם נמצאים כל הזמן במצבים שאתם רק אוהבים זה את זו, זה לא הולך. אתם צריכים גם להכניס לזה איזו התנגשות, איזו התרחקות, כי אז ההתקרבות ביניכם מורגשת עוד יותר חזק. זה בא לנו מתוך החיים.

שאלה: איך מבדילים בין שנאה לאהבה ובין תיקון לקלקול?

מבדילים בזה שאנחנו פשוט עוברים את השלבים האלה זה אחר זה ומשתדלים לא להתפעל מכל מצב ומצב, אלא על כל פשעים תכסה אהבה. אני רוצה להרגיש פלוס על פני מינוס ובזה אני מתחיל לגלות, מתחיל להשיג את עומק האהבה, את עומק החיבור.

שאלה: מה זאת המלחמה בתוך האדם? האם זה מתגלה בעשירייה או באותו חלק בנשמה, שהנשמה דורשת את התיקון?

המלחמה בבן האדם מורגשת בין שני הכוחות המנוגדים, זה ברור, כמו בעולם שלנו, אבל דווקא באותו מקום אנחנו צריכים להגיע להתחברות ביניהם. וזה שכל אחד קיים, גם שנאה וגם אהבה, זה רק כדי לגלות את האיחוד. איחוד. אהבה זו הרגשה, אבל התכונה שאנחנו מגלים על ידי זה, היא איחוד, דבקות, שלא יכולה להיות מורגשת אם לא מורגשים דחייה וחיבור, שנאה ואהבה ואז מגיעים לאיחוד.

שאלה: איך מגיעים לזה? דרך מעשים או רק בתפילה?

יש הרבה פעולות שאנחנו צריכים לבצע על זה בקבוצה, על זה כותב לנו רב"ש במיוחד, ואחר כך מהפעולות האלה אנחנו מגיעים לתפילה. בסופו של דבר הבורא עושה את האיחוד בכוח שלו, שהוא "אחד, יחיד ומיוחד" כמו שאומר הרמב"ם, והוא עושה את הפעולות האלה עלינו, ואנחנו כבר מתוך "מעשיך הכרנוך" מתחילים להכיר את הפעולה שהוא עשה ומתוך הפעולה אנחנו מתחילים להכיר אותו, וכך מגיעים לדבקות.

שאלה: אנחנו יודעים שהכול מתחיל מהמחשבה. האם יש איזו דרך שאנחנו יכולים להכין את המחשבה הזאת, כך שכל הדרך שנעבור דרך הניגודים והסתירות תשמש לנו לעזר?

כן. אין שום דבר שאנחנו עוברים סתם. הכול הולך לפי שורש הנשמה שלנו, לפי המקום שלנו בהשתתפות של כל הכלי העגול הזה של אדם הראשון, ששם זה אוסף של כל הנשמות. שום דבר לא קורה לנו אלא בהתאם לכמה שאנחנו צריכים להיות מחוברים עם כל יתר הנשמות. אין רגע שהוא מפוספס במשהו, שעובר סתם, אלא מה שאנחנו יכולים כאן לראות זה את המגמה הנכונה, להשתתף עם הבורא יחד.

לכן האדם נקרא "עובד ה'", מפני שהוא רוצה לפתוח את הדרך. אבל לא כדי לראות לאן הבורא לוקח אותו, זה לא חשוב, אלא כדי לעזור לכוח העליון לעשות את הפעולות הנכונות. זה בעצם מה שאנחנו משתדלים לעשות.

והפעולות האלה הן פעולות על ידי חיבור ביננו, על ידי לימוד, על ידי כל פעולות החיבור שאנחנו עושים. נגיד הכנס שאנחנו עכשיו מתכוונים אליו, זו פעולת החיבור הגדולה ביותר שיכולה להיות, שאי פעם בכלל הייתה בעולם שלנו. כי אנחנו אלפי אנשים בכל מיני יבשות, נמצאים בכל מיני שפות ומדינות, אנחנו הבבל, ואנחנו רוצים מכל הבבל הזו לאסוף את האנשים שיכולים להיות ישר א-ל, מכוונים בדיוק לבורא. פעולה כזאת עוד לא הייתה בעולם הזה ובכלל במציאות. לכן אנחנו צריכים להתגאות בזה ולהיות אחראים על זה שזה יתקיים נכון.

שאלה: מה דומה בין אהבה לשנאה?

הרצון לקבל שעל זה זה מושתת, שפעם זה לכיוון הריחוק ופעם לכיוון החיבור, קירוב בין שני הרצונות שעדיין מרגישים את עצמם כנבדלים.

שאלה: מה ההבדל בין סתם שנאה לבין אותה שנאה שמתעוררת כתוצאה מאהבה?

זה תלוי באדם שמרגיש כך. אבל באמת אין דבר כזה שסתם יש לנו שנאה. אם יש לנו שנאה אז למטה, תחתיה, ישנה תכונת האהבה, שהאהבה לא מסוגלת להתגלות עכשיו ולכן באה במקומה שנאה. לא יכול להיות שאני מתייחס למשהו, או בשנאה או באהבה, ללא סיבה, ישנה סיבה קודמת שמעוררת אותי. כי אנחנו באים כתוצאה משבירת כלי אחד של אדם הראשון, שמלמעלה נפלנו עד העולם הזה, ולכן כל מה שמתגלה אצלנו כאן זה כתוצאה מהשבירה. תחשוב על זה.

שאלה: מהי שנאה רוחנית?

שנאה ברוחניות זאת הרגשה שאני נמצא בתהליך רוחני ואני מתקדם, ועכשיו אני נמצא בצד שמאל של ההתפתחות ולכן מתגלה לי, או שאני מגלה, זה לא כל כך חשוב, איפה אני נמצא עם הרצון לקבל שלי שעוד לא הגיע לתיקון. ולכן שנאה רוחנית, אהבה רוחנית, ובכלל כל ההרגשות הרוחניות זה נקרא שדרכן אני רואה את המקור שלי, את הבורא שמעורר אותי וכך מביא אותי לתכלית. זה נקרא "רוחני".

שאלה: כדי להתקדם בעשירייה האם צריך שהשנאה תתגלה בכל העשירייה? שזה יהיה מובן ומורגש בכל העשירייה או בבן אדם אחד?

מה שאתה אומר עכשיו לגמרי לא נכון. אנחנו אף פעם לא דואגים לזה שהשנאה תתגלה, אנחנו תמיד רוצים לגלות את האהבה ואם אנחנו מגלים אותה ברמה מסוימת אז כדי לעלות מעליה מתגלה השנאה מהדרגה הבאה, ואז אנחנו שוב עובדים על האהבה.

זאת אומרת אנחנו תמיד עובדים על אהבה ובדרך כשלב ההכרחי מתגלה השנאה, אבל לא שאנחנו בונים את השנאה. היא כבר נמצאת בנו משבירת הכלים, משבירת הנשמה.

תלמיד: אבל השנאה יכולה להתגלות בין כמה חברים והעשירייה יכולה להשתמש בזה כניסיון, או שהשנאה יכולה להתגלות בחבר אחד?

זה לא חשוב איך זה מתגלה, העניין הוא שהמגמה שלנו היא תמיד לחיבור ואהבה. על זה מדובר.

תלמיד: וכשהשנאה מתגלה, במה תלויה רמת אהבה שניתן לבנות מעל השנאה?

מגודל השנאה כבר נקבע גודל האהבה. לא יכולה להיות אהבה יותר משנאה. זה לא בדיוק באותה צורת השוויון אבל כך זה בעצם צריך להתגלות, יש קופיצנט [מקדם] בין שנאה לאהבה שלא צריכים עד כדי כך לגלות שנאה.

נגיד צריכים לגלות אהבה שהיא שווה לדוגמה מאתיים, סתם מספר, אז לא שהשנאה צריכה להתגלות בעוצמת מאתיים, היא צריכה להתגלות נגיד בעוצמת עשרים ובאמצע יש עוד קופיצנט, מקדם כזה שיש בנוסחה בין שנאה לאהבה, מפני שיש כאן מאמץ שלנו, יש מבנה, יש עשירייה במקום אחד וכן הלאה, אנחנו עוד נלמד את זה.

תלמיד: האם בעזרת המקדם הזה אפשר לגלות אהבה גדולה בינינו, למרות השנאה הקטנה שמתגלה בינינו, שהיא קצת ריחוק?

נכון, כך עושים.

שאלה: איך להגיע למקסימום אהבה מריחוק הכי קטן?

לכן צריכים להיות מוכנים ל"על כל פשעים תכסה אהבה", כל הזמן. ברגע שיש משהו, מיד דורשים אהבה במקום זה. ובכלל, אפילו שלא מרגישים את השנאה אנחנו רוצים כל פעם להתקדם באהבה, אפילו שלא מרגישים כלום, מקום ריק, אפילו עליו משתדלים לגלות אהבה. ואז תראה שמתגלה השנאה וכל מיני קלקולים וכבר יש לך בפועל על מה לעבוד.

שאלה: איזו עבודה השנאה עושה בנו כדי שנעבור אחר כך לאהבה?

השנאה מגלה לנו חוסר אהבה. אנחנו אולי לא מודעים לזה אבל זה מה שיש, כי איך מהבורא שכולו טוב יוצא השורש הרע, בזה שהוא מתחיל לגלות את הדברים ההפוכים ממנו, זה כל השורש של הרע. זה נקרא "יש מאין", הבורא ברא כלי שהוא יש מאין, שאין בו אבל הפוך ממנו, [את זה] כן אפשר לתאר. כך מסבירים לנו האר"י ובעל הסולם בתלמוד עשר הספירות חלק א', חלק ב' וגם בהקדמות זה מוסבר.

שאלה: כתוב, "על כל הפשעים תכסה אהבה", "פשעים" בלשון רבים, "אהבה" בלשון יחיד. אתן דוגמה מהעולם שלנו, לאדם שיש שריטה שמים פלסתר, למי שיש חום נותנים אקמול. מהי אותה אהבה אוניברסלית שמכסה על כל סוגי הפשעים?

היא מחברת שניים והחיבור הוא פשוט חיבור אחד עם השני. מה שאין כן הפירוד, יש בו מלא שסעים, מלא הבדלים, מלא שבירות, הוא יכול להיות הרבה, בדרך כלל האהבה באמת מכסה את כולם, "על כל פשעים תכסה אהבה", זאת אומרת פשעים הרבה ואהבה אחת. מפני שהיא יוצאת ומגיעה לנו ממקור אחד, "אחד יחיד מיוחד", לכן באהבה יש יכולת לכסות את הכול בבת אחת.

אנחנו רואים איך לפעמים אנחנו מתקוטטים זה עם זה ומזכירים כל מיני דברים כאלו וכאלה, כשיש ריב במשפחות אז כבר יש לך שם אלף טענות אחד כלפי השני ואחר כך בא חיבוק ואהבה וכאילו אין כלום, אז איפה הטענות האלה? הן כבר אינן. ובכלל מה קרה? יש הרגשה אחת של אהבה.

שאלה: מהם המרכיבים של תכונת האהבה שמאפשרת לכסות על הפשעים?

ייחודיות הבורא. רק מרכיב אחד, שהוא מעל הכול.

שאלה: אם אנחנו בעשירייה מעריכים ומכבדים יחס במתן חשיבות אפילו אם זה במשחק, אז איך אנחנו צריכים להתייחס לחוסר יחס שנראה אולי כזלזול?

אנחנו צריכים להבין שקודם כל אנחנו שייכים לדור האחרון ולכן יש לנו לכולנו אופי לא פשוט, מורכב, אנחנו כולנו אגואיסטים גדולים, מבולבלים מאוד, אנחנו מקושרים יחד ולכן מפריעים זה לזה ונכנסים זה לזה. לכל הדברים האלה צריך להתייחס בסבלנות ולהשתדל להתקרב למעלה מכל הפשעים שלנו. "על כל פשעים תכסה אהבה", "תכסה", זאת אומרת אנחנו מגיעים למצב שאין משהו שאנחנו יכולים לפתור במישור שלנו, אלא תמיד באמונה, באמונה למעלה מהדעת, ובצורה כזאת אנחנו לא מוותרים זה לזה.

בעולם שלנו אנחנו רגילים לוותר, "נו בסדר הוא עשה לי ככה, ואני עשיתי לו ככה, זה בסדר, אנחנו מסתדרים", זה לא טוב. זה לא טוב, כך לא עושים, אלא אנחנו מכסים את כל הפשעים באהבה, הפשעים נשארים, אנחנו לא מוחקים ולא שוכחים אותם, אנחנו יכולים לספור אותם אחד אחד, ולמעלה מהם מכסים אותם באהבה, ממש כך, זאת אומרת יודעים איזה פשע ובאיזו אהבה אני מכסה.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לקבוע בינינו שאם יש זלזול ויש חוסר חשיבות, אז בואו נראה איך אנחנו מכסים את זה באהבה.

אבל את הזלזול ואת חוסר הקשר הנכון לא שוכחים, לא מוחקים ולא זורקים, אלא אנחנו מכסים אותו באהבה. זאת אומרת אם הזלזול הזה ייעלם, גם האהבה תיעלם, על זה תחשבו. זה בעצם מעמיד אתכם בצורה בריאה כמו גברים העומדים נגד הבעיות ולא בורחים מהן אלא מכסים את האחד על ידי השני. זה נקרא "גבר" שהוא מתגבר על המצב ועומד בו בגבורה שלא פוסקת.

תלמיד: האם להודות על המצבים כאלה שקורים ולהגיד, "הנה קיבלנו עכשיו חומר לעבודה ויש לנו הזדמנות להתקדם, בואו ננצל את זה."?

כן, וקודם כל אני אומר את זה למישהו שרוצה לעזוב, לצאת וללכת לחיים הרגילים. הוא ממש צריך לחשוב מה הוא עושה.

שאלה: אמרת לא לוותר על זלזול או על חוסר הגעה, מה הכוונה בלא לוותר?

אנחנו רוצים להשאיר את זה ולכסות באהבה, לכסות, אתה מבין? צורת השנאה נשארת בפנים ואתה מגיע לצורה הזאת עם הציפוי שלך. כמו שמצפים משהו, נגיד יש קרום כזה של זהב, עושים פסל, ועל הפסל שמים את הקרום של הזהב. הוא דק דק כזה, כמו נייר דק מזהב. אז על כל הפשעים תכסה אהבה, ואתה מצפה את פסל השנאה, בקרום של זהב, ויוצאת לך אהבה.

מה אני רוצה להגיד, שבאהבה נמצאת אותה צורה של שנאה רק פנימה, ואתה רק הפכת אותו בכוונה על מנת להשפיע, ואתה מקבל אהבה. אני מדגיש בזה שאנחנו חייבים להתייחס נכון לשנאה, לכל היצר הרע שמתגלה בינינו. ברור?

תלמיד: כן. אני מדבר גם ברמה פרקטית, אם חבר לא מגיע כמה ימים, או לא מגיע בזמן, כי תמיד אנחנו מתמודדים עם הדברים האלה ולא יודעים באמת איך להתייחס.

אז אנחנו צריכים כאן איתכם לברר מה זה נקרא פשע, מה זה על כל פשעים תכסה אהבה, האם זה פשע או לא? זו עוד שאלה. אם חבר לא מגיע כמה ימים, נגיד זה סימן, נגיד שאתם מקבלים את זה כפשע. מה לעשות? תנסו לעטוף את זה באהבה שלכם. אולי זה ייתן לו דוגמה? העיקר זה חשיבות, חשיבות העבודה הזאת שלנו. אבל ככה היא כל הזמן צריכה להיראות, מגילוי הפשעים, לכיסוי באהבה.

אבל באהבה זה לא שאתה מוחק את הפשעים. אלא ההפך, אתה מבדיל אותם עוד יותר. כי אתה לוקח את אותו פסל נגיד מחמר, או ממשהו אחר, ומצפה אותו בקרום דק של אהבה. ואז הוא נעשה עוד יותר בולט.

לכן, כשאדם לא מגיע כמה ימים, זה לא שאתם אומרים, "לא נורא. כך אנחנו עובדים, או לומדים במקומו, כאילו שהוא היה כאן". לא כך, צריך להיות ברור שהוא לא היה, והוא פגע, והוא ממש בגד, וצריכים לכסות אותו באהבה, אבל הצורה הקודמת נשארת. עוד נלמד איך לשמור על כל זה.

שאלה: אם כל המצבים של שנאה, אהבה, ואחדות מעליהם מגיעים מהבורא, האם האדם יכול להאיץ במשהו?

האמת שבלפתח את תכונת האהבה בין כל החברים. לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אין דרך אחרת. אתה צריך בין כל החברים, קודם כל בעשירייה, לפתח הרגשת אהבה, את הרצון לזה, את הנחיצות לזה. ואז אתה יכול לעבור משם לבורא. אז אתה תראה מה ההבדל בין זה לזה. איך עוברים מאהבה בין הבריות, לאהבה לבורא.

איפה הבורא? איפה הוא נמצא? איך אתם מגלים אותו, מאתרים אותו, איך אתם מארגנים את האהבה כלפיו? כלפי החברים, כאילו אפשר להגיד, אבל כלפי הבורא? כאילו לא ידוע איפה הוא. איפה אתה מוצא אותו?

אז בזה שאתה מתייחס לחברים כמו לגוף אחד, אתה מאתר בתוך הגוף הזה את המקור שלו, המקור של הקבוצה, שזה הבורא. כי הוא ברא, הוא בנה את הקבוצה, ואז אתם מאתרים אותו, ויכולים להתייחס מהעשירייה אליו כמקור אחד, כמרכז העשירייה. כך זה עובד.

שאלה: לאור הדיון כאן, מה המשמעות של אהבה טהורה או צרופה? ואם כך, מה זו אהבת אם שנראית כל כך טהורה?

אני לא רוצה לשמוע דברים כאלה. אנחנו לא דברנו על זה, ולא רוצים להוריד אותם לגובה של העולם הזה. בסדר? זה לגמרי לגמרי לא לפי העניין. אהבת אם, אהבת אב, סבתא, סבא, תגיד. למה אתה לא יחד אתנו? העיקר לשאול משהו? אני מצטער שאני כך אומר עליך, אבל שילמדו האחרים. אנחנו מדברים על אהבה בין החברים, ולבורא. זה הכול. מה זה שייך לאימא ולעוד צורות אהבה שבעולם הזה, זו לא אהבה, זו נטייה בהמית. אני מצטער, סליחה, ככה לא שואלים.

שאלה: מה הקריטריון של פשע? איך אנחנו קובעים שזה פשע?

זו שאלה נכונה. איך אנחנו מאתרים את הפשע? "פשע" נקרא מה שנראה לנו בינתיים, כשאדם לא נמצא בתמיכה לחיבור. נגיד שככה זה, חוסר תמיכה בחיבור, זה נקרא "פשע".

שאלה: אתמול בסדנה התחלנו לדבר על חבר שקודח חור בסירה, ואם אנחנו יכולים לכסות באהבה על הפשע הזה. האם האהבה שלנו תגרום שהחבר לא יקדח חור, או היא תגרום שהסירה לא תטבע?

אתם צריכים לכסות את החור שהוא עושה, יחד עם האחרים, כך שהוא יראה שכולם נגדו. שכולם בעד אהבה, בעד שמירה על הסירה, על הכיוון שלה, על המטרה שלה. ושהוא יראה את עצמו ממש לגמרי מחוצה לחוג החברים, יתבייש, ויראה עד כמה שהוא הפוך. ומתוך זה הוא יוכל לתקן את עצמו.

צריכים ללמוד איך לעשות את זה, אבל ודאי שזה לטובתכם ולטובתו. הבורא כך מסדר לנו מלמעלה דרך כל מיני חברים פה ושם לימוד כזה. שבו אנחנו בהחלט מרגישים את הקבוצה כנגד כל אחד שהוא נמצא כבעל פשע.

שאלה: אנחנו מדברים פה על קנאה רוחנית בלבד במושגים של כיסוי אהבה?

כן.

תלמיד: ובקנאה גשמית, בכלל בכלל לא נוגעים?

עניתי לך.

שאלה: אני לא יכול להבין, האם שנאה ואהבה קיימות בעת ובעונה אחת אצלנו, או שמצב אחד מחליף את המצב השני?

לא יכול להיות ששנאה ואהבה מתקיימות יחד, כי אז הן עושות אניגלציה, זאת אומרת, מבטלות זו את זו. אלא שנאה, אהבה. שנאה, אהבה. וכך "על כל פשעים תכסה אהבה", "על כל פשעים תכסה אהבה". וכל פעם הפשעים יהיו יותר גדולים והאהבה בהתאם לזה תהיה יותר גדולה.

כי אנחנו צריכים לעבוד על גדלות הבורא. ולכן האהבה יכולה לגדול כל פעם יותר מהשנאה. השנאה קשורה לאותו מקום שבו אנחנו נמצאים, והאהבה קשורה לכוח העליון, למטרה, לבורא, ולכן היא יכולה להיות יותר גדולה מהשנאה, ולכסות אותה.

שאלה: איך ניתן להאשים את החבר שלא משתתף בעבודה הקבוצתית, אחרי זה לכסות את זה, ולחשוב טוב על כולם?

אתה כבר שואל על הטכנולוגיה. איך אנחנו מבצעים את פעולת הכיסוי? "על כל פשעים תכסה אהבה". אז כאן צריכים לראות איך לעשות זאת. בדרך כלל, כל הקבוצה מתקשרת, חוץ מנגיד אותו "פושע", אותו אדם שעשה את הפשע, ודנה איך לעשות את זה.

שאלה : כשאנחנו מגיעים לאהבה חלוטה, האם השנאה נעלמת?

מתי שאנחנו מגיעים לאהבה, האהבה מתגלה כאהבה, רק אהבה, אבל העל הגובה של השנאה. זה נקרא שאנחנו תמיד מגלים את הקו האמצעי. לא ימין, אלא את האמצעי. והאמצעי אומר שהעלינו את היחסים שלנו לגובה של אגו גדול מאוד שנמצא בנו, ויכולנו להפוך אותו לעל מנת להשפיע.

שאלה: אם אנחנו עדיין לא מספיק מבינים מה זה האחדות והאהבה שאנחנו רוצים להשיג, אז מה לעשות לפני הכנס? לאן להביא את תשומת לב של העולם, ל"כל הפשעים תכסה אהבה"? הרי אנחנו לא יודעים מה זה איחוד.

האמת שלא הבנתי בדיוק את השאלה.

תלמיד: "על כל פשעים תכסה אהבה". זה מה שאנחנו רוצים להמליץ לציבור חיצוני לפני הכנס?

לא. זה בשבילנו, עלינו לעשות את זה זה זה עלינו בלבד, אנחנו לא אומרים את זה למישהו חיצון.

שאלה: איך להתגבר על הפחד להפר את השלווה, את המצב הרוח הטוב בעשירייה, לשמור על האיזון, ושלא יאשימו אותך?

אנחנו צריכים קודם כל, כל הזמן להימשך לאהבה, לחיבור, לאש של האהבה, ולא שאנחנו הולכים להפר את המצבים האלה על ידי גילוי הרע. הרע שיתגלה בעצמו, אנחנו לא דואגים לגילוי הרע, אנחנו דואגים רק לגילוי האהבה.

שאלה: מה לגבי לסלוח, לשכוח ולסלוח?

לא סולחים ולא שוכחים. מקדמים כל הדברים האלה קדימה, את כולם כולם יחד למטרת הבריאה, ושם הם משלימים זה את זה.

שאלה: איך לנסח את התפילה הנכונה, את המ"ן, כדי לכסות באהבה?

לא יודע, תחשבו אתם, אתם צריכים לחבר את זה.

שאלה: הילל אומר "מה ששנוא עליך, אל תעשה חברך" ויש גם מה שאנחנו אומרים "ואהבת לרעך כמוך", האם אלה שני דברים שונים?

לא, אלה לא שני דברים שונים, זה ממש מגיע מאותו שורש.

שאלה: יש נטייה בעשיריות להתנהג בעדינות לחברים כדי שלא ילכו. איך אנחנו יכולים לדעת מתי אפשר להתנהג לפי האמת, בלי שיהיה נחמד?

את זה אתה צריך ללמוד בתוך הקבוצה. תעשה קודם כל מה שהקבוצה אומרת לך, קודם כל מה שקבוצה אומרת לך, את זה תעשה.

שאלה: אני רוצה להמשיך את השאלות על הטכנולוגיה של המתודה "על כל פשעים תכסה אהבה" כי אנחנו רואים שמתגלים קשיים בעשירייה, אנחנו לא מסכימים עם הדברים ומתחילה להיות שנאה בין חברי העשירייה. השאלה אם דברים כאלו אנחנו צריכים לברר בינינו בסדנה בנושאים, או זאת עבודה פנימית של כל אחד?

רצוי לברר את זה יחד.

שאלה: מה זה פשע? אמרת בהתחלת השיעור משהו שבלבל אותי, שבן אדם נולד עם פשע. ובגלל זה לא הבנתי, פשע זה בין החברים או מה זה פשע?

הרצון לקבל שלנו זה כבר אומר שאנחנו נולדנו אגואיסטים ומזה מתפתח בנו, כבר מהשורש הזה, מתפתח בנו יחס אגואיסטי לכולם, לכול. כל מה שאני מסתכל מסביבי אני רואה אך ורק בעין של הרווח, מה אני יכול להרוויח מזה. אין לי עין, אין לי חוש אחר, החוש שלי זה רצון ליהנות.

תלמיד: האם בעשירייה אפשר להגיד שהוויתור זאת פעולה מצדנו והכיסוי זאת השלמה מהבורא?

אני לא יודע, אני לא יכול לענות על זה ככה חד פעמי, שזה יהיה נכון לכל דבר, לא.

שאלה: האם צריך לשייך את הרע שמתגלה, את הפשעים לאין עוד מלבדו שזה בעצם הוא זה שעורר באדם את האגו או שהאדם צריך להאשים את עצמו?

אדם לא צריך להאשים את עצמו בשום דבר, אלא ההפך, אפילו הפשע שמתגלה הוא צריך להבין שזה מגיע מלמעלה ולא ממנו ולא שהוא אשם בזה, אלא "לך לאומן שעשני".

אז "לך לאומן שעשני" זה לא שאני זורק ואומר לך, לך לאומן שעשני, אני אומר לעצמי, לך אתה בעצמך לאומן שעשה אותך כזה. כי הוא מחכה שאתה תבוא אליו, עם כל הרע שעשה לך, שהוא ייתן לך הכוחות הטובים לכסות את הרע ואז אתה תהיה בן אדם.

שאלה: בגמר פעולת הכיסוי באהבה האם יהיה שינוי בתפיסת המציאות שלנו, כעשירייה?

ודאי, כי דרך זה אתה דווקא תסתכל על כל המציאות. כל פעם יותר ויותר בשנאה ואהבה יחד, כמשלימים זה את זה, אז אתה אחרי זה מגלה את הבורא כשורש אחד לשניהם. אתה תראה עד כמה שזה מוביל אותנו לבורא.

שאלה: השאלה היא בכל פעם שאנחנו מדברים על הנושא הזה של "על כל פשעים תכסה אהבה", אני מרגיש שאני לא מרגיש את זה. לא הרגשתי אף פעם שנאה כזאת שאני רוצה להרוג את החברים. האם זה הכרחי כדי שאני ארגיש את האהבה, שאני ארגיש קודם כל את השנאה העצומה הזאת?

לא, אנחנו יכולים לעורר שנאה אבל לא בצורה ישירה, אלא דרך זה שאנחנו מעוררים את האהבה. אסור לנו לדבר על השנאה ולחשוב על השנאה ולבנות את השנאה, אלא אנחנו מזה שנמשכים לאהבה, לחיבור, כי אהבה זו מטרת ההתפתחות שלנו וגמר התיקון, אז אנחנו צריכים להימשך לזה אבל בדרך שאנחנו נמשכים לזה, אנחנו פתאום מגלים שאנחנו מלאי שנאה הדדית ואז יש לנו באמת בפועל מה לתקן.

שאלה: האם כמות השנאה או הפשעים קובעת או מזרזת את קצב ההתפתחות שלנו? כלומר יותר פשעים, יותר התפתחות?

ודאי, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". ודאי שהשנאה תגדל עד שאתה תרצה להרוג את כולם ובהתאם לזה אתה תרצה לאהוב את כולם.

שאלה: ברור שהמציאות העליונה גם מורכבת משני הפכים, כלי ואור, זאת אומרת שני הפכים כאלו צריכים להישאר ככה גם אחרי התיקון. ובו זמנית כתוב ש"טבע העליון זה אחד יחיד ומיוחד ואחד מעיד על אחידות", זאת אומרת אם לחבר את שני הדברים האלה אפשר להגיד שבאחידות הזאת כל אלמנט מורכב משני הפכים ובגלל זה זה אחיד?

כן, קו האמצעי בקיצור.

שאלה: אתה יכול להגדיר מה זה קו ימין?

לא, אנחנו לא מדברים עכשיו על קווים. נגיד שזה אהבה, אבל עכשיו לא מדברים על זה. אתה לא יכול סתם להכניס שאלה לנושא שאנחנו מדברים ושאנחנו עכשיו נתחיל לברר את השאלה שלך שהיא לגמרי לא הייתה מוזכרת קודם. תבינו איך אנחנו דנים באיזה בעיה. אנחנו עכשיו רוצים לדעת איך אהבה מכסה את השנאה, שנאה באה כדי לתת לאהבה להיות יותר בולטת וכן הלאה.

שאלה: אהבה מכסה על כל הפשעים, האם אפשר לעשות את זה באמונה למעלה מהדעת?

אני לא הייתי עכשיו מברר את זה, זה לא פשוט. תגיד שזה זה, אבל אחר כך יהיו לך המון שאלות. זה כמו השאלה הקודמת שהייתה.

שאלה: איך יודעים שהיה פשע וכיסית אותו באהבה, איך אתה יודע זאת בפועל?

זה שאני מרגיש את שניהם כגדולים, חשובים ואני ממש נעשה כאדם בוגר שאני יודע את הפשעים ואני יודע איך לכסות אותם באהבה ואני נהנה מאהבה שהיא מכסה את הפשעים.

לא סתם מאהבה כמו ילדים קטנים שסתם אוהבים, אלא אהבה שמכסה את הפשעים. זה הבדל גדול מאוד, זאת אהבה בוגרת שמבינה את הדברים שנמצאים למטה מהאהבה, שהיא יכולה לעכל את זה נכון, זאת אהבה שהיא באה על הפשעים.

שיש כבר לאנשים מבוגרים נגיד בעולם שלנו, שהם מבינים כל הפשעים של כל אחד ואחד, בעיות של כל אחד ואחד ויחד עם זה הם, עם כל החולשות שיש לכל אחד ואחד, יחד עם זה הם מגיעים לאהבה.

שהיא לא מוחקת את הפשעים, היא רק מחזיקה אותם בפנים ואז יוצא שהם מחוסנים נגד כל מיני שטויות, נגד כל מיני פשעים כי הם כבר עברו את זה ולכן בנו את רמת האהבה הנוכחית, על פני כל הפשעים הקודמים.

שאלה: האם אתה מרגיש תענוג כשאתה מכסה את הפשעים באהבה או סבל?

אני מרגיש תענוג בזה שאני מבצע בזה את פקודת הבורא. לא מתענוג הפעולה עצמה ולא משום דבר אחר, אלא רק מפני שאני בזה מקיים את פקודת הבורא.

שאלה: אם נשאר גילוי הרע, מה המשמעות של החזרה, שכל הזמן מופיע הרע, לגבי מצב העשירייה?

אבל הוא מופיע בדרגה חדשה שבה אתה כבר נמצא יותר חכם, יותר מבין, יותר בעל ניסיון. ואז מופיעה דרגת הרע בהתאם למצב שלך, שאתה מסוגל להבין ולסבול ולתקן.

שאלה: איך אני מתחבר לחברים שאומרים שהכול עושה הבורא, והם לא באים למפגשים, וגם את זה שהם לא קמים בבוקר הם מייחסים לבורא?

אין לך חברים בקיצור, אין לך חברים. אם הם לא באים למפגשים, אם הם לא באים לשיעור, איפה אתה בכלל רואה אותם? איך אתם נמצאים בקשר ביניכם? חבר זה מהמילה חיבור, אז אם אין חיבור, אין חברים, לכן אתה לבד.

שאלה: אם הטבע של הנברא הוא להרגיש הכול משני הפכים, למה זה לא בא לנו טבעי ואנחנו רק רוצים להרגיש כל הזמן אהבה וטוב ונרתעים מהשנאה והרע?

אם היית מרגיש רק צד אחד, היית מלאך, או מלאך טוב, או מלאך רע. מלאך זה כוח. ההבדל בין אדם למלאך שבאדם ישנן שתי צורות, שנאה ואהבה, הרגשת הטוב והרגשת הרע. מה שאין כן מלאך זה כמו דרגת חי, כמו חיה, הוא לא מרגיש שני דברים הפוכים אלא או זה או זה, לפי התפקיד שלו.

תלמיד: למה זה לא בא לנו טבעי להרגיש שנאה ואהבה, למה אנחנו מתבלבלים?

אני לא מבין בדיוק מה אתה שואל.

תלמיד: אם הנברא מהמקור שלו, מהטבע שלו, חייב שני הפכים, אז למה אצלנו בעבודה זה לא בא לנו טבעי אלא אנחנו מתבלבלים? מגיעה אלינו שנאה ואנחנו לא מצליחים להבין שזה רק הצד השני של האהבה, אנחנו כאילו מתקשים בזה.

כי אתה לא בונה לזה תנאים. כדי להיות בקליטה נכונה של שנאה ואהבה, אדם חייב להיות בתוך עשירייה. ואז הוא יתחיל לגלות את שני הדברים האלה הפוכים לסירוגין, אלו ואלו, כך וכך.

שאלה: האם הודיה לבורא היא תנאי לכיסוי מוצלח באהבה?

כן.

שאלה: מה הקשר בין ויתור לבין כיסוי, על מה מוותרים ואת מה מכסים?

ויתור זה שאני מוחק וזהו ולא שייך, לא מתקדם עם זה, רק מבטל. וכיסוי זה שאני מכסה את הדבר. כמו שדיברתי על כיסוי של ציפוי מזהב, שיש לי פסל ויש לי שכבה דקה מאוד של זהב ואני לוקח את השכבה הדקה הזאת ומכסה את הפסל. כי הבורא ברא רצון לקבל שזה הפסל, בדיוק בצורה הפוכה מעצמו רק על מנת להשפיע, ורק בכוונה צריכים לכסות אותו. ולכן אני מתייחס לרצון לקבל כמו שהוא, לפסל, לפשעים, ואני רק צריך לשנות את הכוונה שלו. הוא מתגלה אצלי בצורה על מנת לקבל ואני צריך להפוך אותו לעל מנת להשפיע. זאת אומרת אני לא עובד עם החומר עצמו שזה רצון, אני עובד רק עם הכוונה, מכסה את הכוונה הרעה בכוונה הטובה, זה נקרא בצמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: רב"ש כותב שאהבה היא כמו חיה שצריכה להיות ניזונה מוויתורים. מתי אנחנו מוותרים ומתי אנחנו מכסים באהבה?

כדי להגדיל את האהבה אנחנו מוכנים לוותר על כל מה שאנחנו רואים בצורה רעה מהשני, מהחבר, כדי להשתמש בפעולות שלו בטוב. העניין הוא שאנחנו לא מיד מסוגלים להפוך את הרע לטוב אלא רק בצורה הדרגתית.

תלמיד: אם כל אחד נשאר במקום שלו עם הדעות שלו וזה צריך להיות כך, בלי לבטל, לטשטש, אז מה נקודת הוויתור פה? היא לא חדה.

נקודת הוויתור היא שלי, שאני לא רוצה לראות את החבר לפי מה שנראה לי שהוא רע, אלא אני משתדל לשנות את הראייה שלי ולראות אותו כטוב.

תלמיד: אני נשאר בדעתי, אתה נשאר בדעתך.

איך זה?

תלמיד: כי זה הטבע שלנו, כל אחד נשאר בדעה שלו, אנחנו בונים מקום משותף, ניטרלי.

זה נכון, אבל אתה רוצה להביא את הכול לקו האמצעי. אתה בשלך ואני בשלי ואנחנו בכל זאת מוותרים זה לזה ובונים את הקו האמצעי, אנחנו צריכים להגיע לדבקות בבורא, אחרת כל אחד יהיה דבוק לעצמו?

תלמיד: אז אני לא מוותר על שלי ורק עולה לדרגה משותפת או שאני מוותר על שלי? לא ברור הוויתור פה.

הוויתור שלך שאתה מוותר על שלך בכוונה. אתה רוצה להגיע להתאחד עם השני מפני שישנו הבורא, הקו האמצעי, יותר עליון מכם, הוא מוריד לך דבר אחד, מוריד לחבר דבר שני, על מנת שאם תתחברו יחד, אתם תגיעו לדבר השלישי שזה הוא.

תלמיד: כשמגיעים להוא, מה קורה עם הדעה שלי ושל החבר?

אתם ביחד נמצאים בבורא. אני לא מבין מה אתה רוצה להשאיר, שאתה מחזיק בזה כל כך ואומר אני לא משתנה והוא לא משתנה.

תלמיד: שמשאירים פשעים, שאת הפשעים לא מבטלים אלא מכסים, יש כיסוי ויש ויתור.

כן. אבל זה על ידי זה שאתם מקבלים מהבורא את התיקון. אתם פועלים לקראת הבורא ומבקשים ממנו תיקון, שהוא ייתן לכם שמיכה שאתם מתכסים יחד, שהוא ייתן לכם כיסוי שאתם עובדים יחד, ורק בצורה כזאת אתם מגיעים לחיבור ביניכם ובעצם לחיבור עימו.

אם אתה תעזוב את עצמך, אתה לא תהיה קיים, אתה לא תגיע לשום דבר וגם החבר. אבל אם אתם רוצים להיות מחוברים למעלה, למעלה מהטבע שלכם, בעל מנת להשפיע, שזה הכול מגיע מהבורא, אתם נותנים לבורא כאן הזדמנות שהוא יעשה מכם בני אדם, זאת אומרת דומים לו, וזה יכול להיות רק בתנאי שאתם מתחברים ביניכם.

אני מבין שזה לא מבורר אבל נמשיך פעם.

שאלה: אם הבנתי נכון את ההדרגתיות, אני רוצה להתחבר עם החבר, הוא מתחיל לדחות ואז מתעוררת בי שנאה ואני מתחיל להודות עליה לבורא, להצדיק את החבר וכך אנחנו מכסים את זה באהבה?

זה לא כל כך פשוט. נעזוב את זה, אני רואה שאתם כבר מתחילים להיכנס פנימה ולהתבלבל.

(סוף השיעור)