שיעור בוקר 11.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 469, מאמר: "הגלות והגאולה"

אנחנו צריכים כאן לדעת שהוא מתכוון באידיאל חילוני ובאידיאל דתי, להבדל בין האגו, על מנת לקבל, לבין על מנת להשפיע. אידיאל אגואיסטי, ואידיאל אלטרואיסטי, בזה הוא מתכוון לאידיאל חילוני ולאידיאל דתי. ואז "דתי", הכוונה היא רק לאלו שעוסקים בעל מנת להשפיע או כדי להגיע לעל מנת להשפיע, זאת אומרת המקובלים או התלמידים שלהם.

קריין: עמ' 469 טור ב', כותרת "הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי".

הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי

"אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות. מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות.

כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות, ואף על פי שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים, ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה.

מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה', ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות.

וכן בין העמים בתוך גלותינו: כל עוד שהלכנו בדרכי התורה, היינו נשמרים, כי דבר זה ידוע לכל האומות, אשר אנו עם מפותח ביותר, וחפצים בשיתופינו עמהם, אלא שמנצלים אותנו, כל אחד לפי התאוה האנכיית. אולם כח רב היה לנו בכל האומות אשר אחר כל הניצול - נשאר לנו עדיין מנה יפה, גדולה מלאזרחי הארץ".

מפני שהתעסקנו בעל מנת להשפיע, בשמירת עצמנו בגוף אחד, יחסית באיזו דרגה רוחנית, אז אפילו שהיינו צריכים לפזר את הכוחות שלנו במשהו לעמים האחרים, זה לא כל כך פגע במה שנשאר לנו, לעצמנו. כי החלק הרוחני נשאר, והפרפראות בהשגה הרוחנית שרק אותן הם הצליחו לקבל מאיתנו, זה לא פגע באומה.

"אולם בסיבת פורקי עול התורה, ובשאיפתם לתת חופש לזממם האנכיי, הרי אבדו את המטרה של החיים, דהיינו, עבודת השי"ת. ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים.

ממילא כל מי שזכה להון, הרי מעלה את המטרה שלו בכל הידור ויופי. ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה, על צרכים כלליים. הלכו להם האנוכיים, ופיזרו את העודף שלהם. על יופי החיים: על אכילה ושתיה, הלבשה ותכשיטים והשתוו לרמי המעלה שבאותה האומה.

וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה. באופן אשר המקרים הרעים, במצב הגלותי, שיש לנו לספר הרבה מימי גלותינו - כולם היו מסבות המעל שמעלנו בתורה. ואם היינו נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו."

והמצווה העיקרית והכללית בתורה היא "ואהבת לרעך כמוך". אם היינו נשמרים בזה, אז לא היה לנו חורבן בית המקדש ולא כלום. אבל אם כבר זה קרה, אנחנו צריכים שוב, כמו שהוא כותב לנו, אחרי שחזרנו לארץ ישראל, לקיים את "ואהבת לרעך כמוך", להראות בזה אור לגויים, וכך לחבק את כל העולם באותו החוק, כי זה הייעוד שלנו, וזו הסיבה לכל השנאה, אם אנחנו לא מקיימים אותו.

שאלה: מה הסיבה שהאידיאה הזאת שרשומה כאן הייתה ידועה לעם לכל אורך ההיסטוריה של העם שלנו, ומהרגע שבאנו למדינה פה שכחנו את האידיאה הזאת לגמרי? כאילו אף אחד לא מחובר להיסטוריה היהודית שלו.

עד סוף המאה התשע עשרה, 90% מהאומה היו דתיים, ולפחות אצלם המשפט הזה "ואהבת לרעך כמוך", נאמר כמשפט מן התורה. הקלקול נעשה, נניח מאמצע המאה התשע עשרה, יותר קרוב למאה העשרים וגם בתחילת המאה העשרים. השואה, מלחמת העולם השנייה, הרסו את רוסיה עם המהפכה שלה, הרסו את כל הדברים האלה, ובמקום זה הגיעה שנאה והתפרצות של האנטישמיות, וכן הלאה. וכל אבות הציונות לא לקחו את זה בחשבון בכלל. קודם כל, הם היו יוצאי ישיבות, כולם היו בוגרי ישיבות, ולכן חשבו שהם יודעים מה קורה שם. כי ידוע מה קורה בישיבות, שזה גם רחוק מאוד מ"ואהבת לרעך כמוך", ואף אחד לא מלמד על זה. ולכן הם חשבו שהדרך שלהם היא להגיע לחיבור, אבל בצורה סוציאליסטית. זאת אומרת על ידי שיטה מרקסיסטית, על ידי כל מיני שיטות אחרות, אבל ללא שום קשר עם התורה.

ולכן, הם אפילו לא מזכירים ש"ואהבת לרעך כמוך" בא מהתורה, אלא שצריכה להיות אהבת הזולת, חיבור, יפי נפש, גרינפיס, הכול מעורבב יחד. כך זה. ואף אחד לא לומד את זה כחוק טבע עיקרי שקושר את כל חלקי הטבע יחד, אלא כולנו שומעים את זה, כאיזה משפט יפה, שאולי כתוב גם בתורה, אבל הוא כמעין אמרה יפה, שכל אחד יכול להגיד, וכולם אז מוחאים כפיים, והכול יפה. אבל זה לא חוק מחייב, שאם נקיים אותו נצליח ונציל את עצמנו ואת כל האנושות ממוות, ואם לא נצליח נמות. או דרך הרבה ייסורים כאלו שאי אפשר לתאר אותם, שממש ייאלצו אותנו לקיים.

לא לומדים את זה כחוק טבע, זאת הבעיה. חכמת הקבלה לעומת זאת, באה ואומרת, "חברים, יש לנו מערכת, אנחנו נמצאים בתוך המערכת, המערכת הזאת סגורה, היא כולה כדור עגול ואנחנו בתוכו. החוק הכללי במערכת הוא הקשר האינטגראלי בין כל החלקים, במילים אחרות זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך". כל חלק חייב להתכלל בשני, ולעשות מה שהשני רוצה, מה שטוב לשני. אם בצורה כזאת המערכת קיימת, היא קיימת בצורה אידיאלית, בחיבור, ואז לכולם טוב. עד כמה שהאגואיזם שלנו גדל מדור לדור באבולוציה שלו, כך אנחנו חייבים להתקרב לקיום המערכת הזאת בצורה הפוכה מהאגו. כי האגו הזה שגדל, בסך הכול גדל כדי להראות לנו שאנחנו חייבים לקיים את הקשר, הוא מראה לנו את הליקויים שאנחנו נמצאים בהם".

אבל אף אחד לא מתייחס בצורה כזאת, כמו חכמת הקבלה, אלה אנחנו שצריכים לפתוח את ההסברה הזאת לכל העולם. ואם לא, אז יש חוץ מזה כאן בחלק של המערכת את מה שנקרא "עם ישראל" שהוא בעצם אחראי על כל התיקון הזה יותר מהאחרים, האחרים הם רק בכוח הפסיבי בביצוע, יהיו. לכן עם ישראל סובל, לכן יש אנטישמיות, לכן יש בעיה איתו, לכן כולם עושים לו צרות ובעיות והן יתגברו יותר ויותר, עד שהעם הזה ילמד שהוא חייב לבצע ולממש את "ואהבת לרעך כמוך", קודם בתוכו ואחר כך להראות לאחרים איך עושים את זה, שזה נקרא "אור לגויים".

אבל הכול נכלל בחוק הטבע. זה לא שרוצים, או לא רוצים, איזה יופי, איזה יפה, אין יפה ולא יפה, זה כמו חוק פיסיקה שאתה חייב לקיים, זה חוק הקשר בין כל חלקי הבריאה. לכן בדבריו בעל הסולם רוצה להראות לנו שזה כך, אמנם שזה כתוב בצורה של, כאילו אפשר, כדאי, תהיה ילד טוב, תעשה, אבל לא, זה לא כך, זה חוק. מה היית עושה אם כדי לעבור את היום, הילד שלך היה צריך לדעת, ללמוד, לעשות משהו, ונניח חס ושלום, שהיה מדובר בחיים או מוות, היית מחייב אותו בכל הכוח, לכן כך אנחנו צריכים להתייחס לזה.

שאלה: זה לא ברור, בן אדם שיש לו משפחה, שושלת שהיא מכובדת, הוא מתגאה בזה כלפי אחרים, זה בראש שלו כל הזמן. אנחנו כאן נמצאים וכאילו כל העבר העשיר שלנו אנחנו לא מתגאים בו בכלל, אנחנו מסתירים אותו, רוצים לברוח ממנו.

ממה?

תלמיד: מההיסטוריה שלנו כיהודים, מהעוצמות שלנו.

אתה שואל משהו אחר. הוא לא שואל על זה כאן. אנחנו רוצים לברוח מעצמנו ומההיסטוריה שלנו מפני שבלי קיום הכלל הזה "ואהבת לרעך כמוך", כדי להראות את זה לכל העולם כדבר ההכרחי, בלי הקיום הזה אין לנו מה לעשות, אנחנו ודאי שניזוקים ושנואים וכן הלאה. הכול תלוי בקיום "ואהבת לרעך כמוך". אותו אנחנו צריכים להראות לכל העולם.

קריין: אנחנו בעמוד 470, טור א' למטה, כותרת "התאום והאחדות בין התורה והגורל העיור והתפתחות חשבון אנושי".

התאום והאחדות בין התורה והגורל העיור והתפתחות חשבון אנושי

"ומתוך זה הנני להציע לבית ישראל, שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים," ריאלי, הגיוני "מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצינו, שאנו רוצים להתחיל במדיניות משלנו מחדש, שאין לנו כל תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה, בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי, כמו שהוכחתי במאמר מתן תורה.

ואם לא נסדר עצמינו כאמור שם, הרי יש בנו מעמדות, אשר בלי ספק שמוכרחים אנו להתגלגל, פעם לימין ופעם לשמאל, כגלגול כל האומות. ועוד הרבה יותר. מפני שטבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר.

והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר.

... וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו.

במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים," זאת אומרת, אם לא נעמיד את החוק הזה "ואהבת לרעך כמוך" כחוק העיקרי והגדול של האומה, שאליו צריכים לשאוף ואותו לקיים. "לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים."

נניח שחיזבאללה וכל "החברים" שלנו יעמדו סביב הגבולות ובתוכנו, ולא חסר לנו מבפנים שונאים, גם היהודים חוץ מהאחרים, ושכולם יצעקו "ואהבת לרעך כמוך", יחייבו אותנו לקיים באיזושהי צורה. אחרת אין לנו שום זכות קיום גם בארץ ישראל וגם בעולם.

אנחנו שוכחים שהיום כבר העולם הופך להיות לעולם אחד, לשטח אחד. ואם פעם עם ישראל היה יכול לברוח מספרד לגרמניה, מגרמניה לצרפת, מצרפת לאנגליה וכן הלאה, לנוע כך מהשנאה בכל אירופה, אז היום זה לא, לא יקרה. הבורא סוגר את כול השטח סביבנו כדי שנגיע לקיום, ש"ואהבת לרעך כמוך" חייב להיות בכל העולם בין כולם.

שאלה: איך אפשר שנגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" מתוך פחד?

רק מתוך זה. אם אתה אגואיסט, אתה לא יכול להתקדם אלא מתוך הפחד, המכות.

שאלה: אני רוצה דווקא לשאול הפוך. האם יש סיכוי שבלי המטרה של לשמה, בן אדם יראה ב"ואהבת לרעך כמוך" שיטה?

מתוך שלא לשמה באים לשמה.

תלמיד: נגיד בלי פחד, האם יש לאדם יכולת להגיד ש"ואהבת לרעך כמוך" זאת שיטה יותר טובה מכל השיטות האגואיסטיות שקיימות היום?

כן.

תלמיד: איך?

כי היא תואמת לחוק הכללי של הטבע, וזה מה שמחייב אותי. אני לא מתפעל מהמשפט הזה ומהנאיביות שיש בו. אני מתפעל מזה שכך הטבע כולו מתפקד ואני חייב להתאים את עצמי לחוק הטבע הכללי. תקרא לזה בורא, שהוא בעצמו חוק האהבה, תקרא לזה מערכת כללית, הטבע, א-לוקים, לא חשוב, זה הכול בסך הכול קשר הדוק בין כל חלקי הבריאה, חוץ מהאדם שחייב להגיע לקשר הזה בכוחות עצמו, בהכרה עצמית. זה נמצא בתוך הטבע כנושא העיקרי של ההתפתחות שלו.

תלמיד: אני יודע שאנשים רואים למשל נשיונל ג'יאוגרפיק ומתפעלים מהעוצמה שיש בטבע. האם אנחנו יכולים את "ואהבת לרעך כמוך" גם להציג ככזה שממלא את כל הטבע ואדם יכול להתפעל מזה?

שיתחיל לקיים אז כן. לזה יש לך חושים ולזה אין לך חושים. אתה חייב לפתח את החושים האלה לאהבה. ודאי.

שאלה: האם היו בעולם תקופות שלא הייתה בהן אנטישמיות?

כן. יחסית.

תלמיד: מתי? באיזה תקופות?

כשבית המקדש היה קיים בצורה כזאת שהיה איכשהו חיבור בעם ישראל. ברגע שהתחילה מחלוקת, הייתה מתחילה מחלוקת, המחלוקת מיד הזמינה שונאים מחו"ל. כמו שאנחנו יודעים עם הרומאים, עם היוונים, שהיהודים קודם מתחילים מהומות, קודם מתחילים כאן את המלחמה בין מתייוונים ומכבים, ואז באים מבחוץ.

אך ורק השנאה הפנימית, הפרת התנאי "ואהבת לרעך כמוך" הוא מוליד את האנטישמיות. כי אם לא זה, אתה ההפך, אתה אור לגויים, אתה דווקא הפוך, מכובד וטוב בעיניהם.

תלמיד: ובתקופה הזאת של בית המקדש הראשון היינו אור לגויים?

לא היינו אור לגויים, אבל חיינו בינינו בצורה יחסית [טובה]. גם היו בעיות, אבל הבעיות האלו היו בעיות של ברורים, תיקונים, לא של ממש השמדה, מלחמת אחים כמו שהיה בסוף בית המקדש השני. גם בבית המקדש הראשון כשהיה שם בטרוס וכל אלו, הייתה ביניהם יחסית התנגשות והתחילו כבר כתות כמו שהוא כותב שם, אבל זה עוד לא היה בצורה כזאת. ולכן הנבואה, גילוי הבורא, היה קיים כמעט עד חורבן בית המקדש השני. אפילו כשיצאו לגלות בבל בין שני בתי המקדשים, אבל הגלות הזאת הייתה גבוהה מאוד.

שאלה: איך לא היינו אור לגויים בתקופת בית המקדש? זאת אומרת לשם מי פעל ישראל באותם זמנים?

אנחנו לא היינו יכולים לעשות את זה עדיין, כי עוד לא הייתה תקופה שהיינו צריכים לצאת אליהם.

שאלה: אז ביחס למי פעל ישראל?

הוא פעל כלפי עצמו. כדי להשיג מוחין דחיה, להחזיק בו, ליפול, מוחין דנשמה, להחזיק בו, ליפול, ואז להתחיל להתערב עם אומות העולם. הוא יוצא אליהם, הם באים אליו.

תלמיד: שלום חברים לטיניים, אנחנו רוצים לשלוח מסר ישיר ללב. אנחנו רוצים שכל החברים הלטיניים יקבלו את המתנה הענקית שהבורא שלח לנו, דרך כל החברים הענקיים שיש לנו מארצות הברית, חברים מכל העולם, שהכינו את כל השיעורים הכול כך יפים שעברנו, וכל זה עם מטרה אחת, שנגשים את כל מה שאנחנו רוצים ביחד.

אז הכנס הזה הוא אך ורק בשבילך אח שלי, עם כל הכוח, יש הרבה דאגה, תראו כל מה שהבורא הכין בשבילך, הכין קבוצות מכל דרום ומרכז אמריקה. אין תירוץ לא להצטרף לפעילות של הכנס. החברים מאוד דואגים, ורוצים לדעת מה חסר לך, מה אתה צריך, לאן אתה יכול ללכת. יש את האתר, אבל תשים לב, המסר הזה בא מכל הלב של החברים שמכינים את הכנס הגדול הזה. זו מתנה, תקבל את זה עם ידיים פתוחות, הבורא שלח לך את זה, זה עכשיו ואין עוד, אין תירוצים. אנחנו ביחד, אנחנו ניפגש, אנחנו נעשה את העבודה שלנו, ניתן את החום הלטיני לכל הכלי העולמי, בגלל שזה מה שהם צריכים. זה הזמן שלנו, הכול מוכן, הכול יהיה בקלות, רק אתה צריך להגיד שתגיע לכנס קבלה מעכשיו, תצטרף לחברים, אל תשאיר אף אחד בחוץ, כל מי שקרוב אליך תגיד לו, תספר לו. בואו תתחברו, תתכללו, זו הערבות הלטינית שתעקוב אחרייך כל הזמן, תתמוך בך. זה אך ורק בשבילך, אז תצטרף לחגיגה הענקית הזאת של האהבה, של הלב הפתוח. לחיים חברים יקרים לטיניים, ואנחנו תמיד ביחד.

לחיים דרום אמריקה.

תלמיד: צוות ההכנה לשיעורי הכנס מברך את כל החברים. נותרו רק שלושה ימים וחצי עד לכנס, מצפה פעולה חסרת תקדים. ישיבת החברים תפתח לנו את השיעור הראשון, ויהיו הכנות לשיעור באופן מיוחד, ואנחנו היינו רוצים שהחברים יתכוננו להכנות לשיעור כבר מעכשיו, ולכן יש לנו משימה.

אנחנו מציעים לכל העשיריות לקיים פעולה אחת שהיא להיכנס לאתר, להכיר את חומרי השיעורים, לבחור קטע אחד מתוך החומרים האלה, ולעשות הקלטה באודיו של הקראה של אותו קטע שבחרתם, ולשלוח למייל [email protected]. נכנסים לאתר, מורידים קטע מתוך הקטעים, מקליטים אותו, ושולחים למייל כדי שיהיו לנו קטעים מוקלטים שאפשר לשמוע ביחד בכנס.

תלמיד: זה זמן מיוחד מאוד, והיינו רוצים להראות לכולם שאנחנו אוספים את ההרשמות לכנס. יש לנו חדשות טובות במקומות מסוימים, יש קושי במקומות אחרים. יש אזורים שאנחנו לא בטוחים אם מתאספים או לא. באפריקה אין עדיין בטחון אם הם יתאספו פיזית או לא, צריך לחשוב עליהם, ולעזור להם. גם באירופה אנחנו יודעים שהיו לנו הרבה יותר חברים בכנס הקודם, כמעט פי שניים יותר התאספויות פיזיות, אז אולי נחשוב גם עליהם, ונעזור להם שעוד חברים יוכלו להתאסף. בגדול אנחנו מתקדמים בצורה יפה, ויש לנו כאלף גברים, ואלף נשים שנרשמו עד כה, אז לחיים גדול. תכנסו לאתר ותירשמו בדף הבית בבקשה כולם.

גם באתר הוספנו דף שנקרא ברית, זו הכנה לברית שנבנה יחד בכנס. בדף הזה יש טקסט, הקדמה, שאפשר לקרוא אותו וזה מקום שכל אחד יכול להתחייב ולהגיד למה הוא מתחייב. זה תרגיל שאפשר לעשות, נוכל לראות את ההתחייבות השונות של החברים, ונוכל להגיע להתחייבות משותפת חזקה אחת, לרוח חזקה אחת, שנתחייב אליה שתהייה לנו בכנס. ואז בכנס עצמו בפעילויות שנעשה יחד, אנחנו נתחיל לבנות את הברית במצב הכנס. אז אנחנו מבקשים מהחברים להירשם, להגיע לכנס, ולעשות את ההכנות האחרונות לכנס.

שאלה: האם במהלך הכנס כדאי שנשב בעשיריות הקבועות או שנתערבב בין העשיריות?

אני לא יודע, לפעמים יש תועלת משינוי. בדרך כלל לא, אבל אני לא רוצה לקבוע. תנסו קצת, באיזה שיעור לשבת בעשירייה אחרת, אבל לי נראה שאנחנו צריכים לחפש שינויים פנימיים ולא שינויים חיצוניים. אבל שוב אני אומר, בכל זאת אנשים עדיין לא כל כך מתמצאים בשינויים פנימיים אז יכול להיות שזה יעורר אותם, השינוי החיצון, כשהם רואים את עצמם עם אנשים אחרים, זרים, שונים, פחות מוכרים, יכול להיות. אני לא יכול להגיד.

אני דווקא תמיד מחפש פנימה, קצת יותר לחתור פנימה לתוך הקשר, לתוך ההרגלים, ולחפש משהו שאני יכול לשבור אותם, ולראות משהו חדש, ההיפך ממה שהיה, כך אני רואה את ההתקדמות. ולכן העשירייה הקבועה רק עוזרת לי, מצד אחד, אני רגיל אליה, מצד שני, דווקא מתוך ההרגל אני דורש כאן חידוש, והחידוש שאני דורש הוא כבר יותר פנימי. מה שאין כן בעשירייה הלא קבועה, אני דואג איכשהו להתחברות איתם, עד שאני מוצא איתם שפה וכולי. נראה לי שעשירייה קבועה נותנת אפשרות לחדור פנימה, לחפש שינויים פנימיים מהותיים, כמו שכתוב "ויהיו בעינייך כחדשים".

(סוף השיעור)