שיעור הקבלה היומי12 מרץ 2022(בוקר)
שיעור בנושא "מנצחים את המלחמה (על היצר הרע)"
12 מרץ 2022
לכל השיעורים בסדרה: מנצחים את המלחמה (על היצר הרע)
שיעור בוקר 12.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
מנצחים את המלחמה - לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם (המשך מקטע 48)
קריין: שיעור בנושא – מנצחים את המלחמה, לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם, מקטע 48.
כיצד אנחנו יכולים לנצח את המלחמה? רק בחיבור, רק בשלום. קודם כל חיבור בינינו ובצער שעדיין בכל העולם, בין כל הנבראים אין חיבור ולכן אין מקום לבורא להתגלות, כי שמו נקרא שלום, שמו נקרא שלמות. ומה שאנחנו צריכים לעשות זה לבנות את המקום שנקרא "שכינה", שהבורא יתגלה לכולם ואנחנו אז נקרא הבנים שלו וכך נתקרב לאיחוד מבנינו אליו.
זה הניצחון, נקווה שנשיג אותו. זה בידינו, אנחנו מבינים את זה, אנחנו מדברים על זה, אנחנו קשורים לזה, נמצאים באיזו הבנה, הכרה, אפילו עשייה במשהו. אני מאוד שמח לראות שקבוצות נמשכות ליישום החיבור הנכון, כי הבורא יותר ויותר מתקרב ויתחיל להתגלות בינינו כך שמתוך החיבורים בינינו – מתוך הכלי שאנחנו עומדים לבצע ומכוונים לבצע אותם, אנחנו נשיג את האור.
האור מתגלה כחיבור הכלים ההפוכים, הרחוקים זה מזה, כשהם משתווים, מתחברים למרות הפירוד שביניהם, מתוך הפער בין מה שהיה להם לפני החיבור ולאחר החיבור שהשיגו, הפער הזה, יתרון האור מתוך החושך - משני המצבים האלו הם משיגים את הבורא, לכן כתוב "אתם עשיתם אותי".
זה מה שעלינו לעשות, אז נשתדל להיות עוד ועוד מחוברים, כי דווקא בזה אנחנו מנצחים את המלחמה ואת התוצאות מכך אנחנו מקווים לראות בכל המציאות שלנו, בכל העולם שלנו ובעולם הרוחני יחד עם זה ששני העולמות יתחברו יחד וחשיכה מהעולם הזה יאיר כאור עליון, וכך אנחנו נגלה את התיקון. נקרא את הקטעים, נתכלל איתם, נתחבר ונתקרב לניצחון.
קריין: קטע 48 תחת הנושא – המחלוקת כבסיס לשלום.
"שלום", היינו שנעשה שלום בין הבורא להנבראים, היינו שמתגלה שמו של הקב"ה, שהוא טוב ומטיב. וע"י המחלוקת, הנקראת "שינוי צורה", אין הטוב יכול להתגלות. נמצא, שהנבראים הם במחלוקת עם ה'. מה שאין כן כשנעשה שלום מבחינת הכלים, היינו מבחינת הרצונות, שנעשה רצון אחד בעולם, הנקרא "רצון להשפיע", אז מתגלה כל הטוב ועונג בעולם."
(הרב"ש. מאמר 36 "מהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, בעבודה" 1991)
לבורא אין מקום, אין לו אישיות, כלפינו זו השלמה של כל הפרודים שמשלימים זה את זה. הרצון להשלים, לחבר את כל הרצונות השבורים, זה מה שנדרש מאיתנו. ואז יוצא שאם אנחנו נמשכים לזה אנחנו מושכים את הבורא למקום הפירוד שלנו ועושה שלום במרומיו, כמו שקיים בעצמו, כך גם הוא יתלבש בתוך הכלי, יחבר את החלקים של הכלי ויתגלה בו.
לכן מה שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו, ששלום זה שלמות - הבורא, ואנחנו צריכים לתת לו מקום בינינו, שייכנס בכוח, יתלבש בכוח ויפרמט אותנו נכון, שאנחנו ניקח את הצורה שלו ונגיע לתיקון. וכל פעם שנרצה שהבורא יתלבש בנו, יפרמט אותנו, ילחץ עלינו, נהיה עוד ועוד מוכנים לתיקונים למרות האגו שלא רוצה.
רב"ש היה אומר על האגו שלו שיסבול - האגו שלנו, הרצון של כל אחד ואחד, חייב להרגיש עד כמה הוא סובל ונותן בזה אפשרות, יכולת לבורא להתלבש בו, להתחבר עם האחרים. כי החיבור הוא תמיד נגד הרצון שבכל אחד ואחד, וכמה שהבורא ילחץ עלינו ויתלבש בכוח, כמה שאנחנו נרצה שהוא יעשה את זה למעלה מהכוחות הטבעיים, האגואיסטיים שלנו, זו בעצם ההשתתפות שלנו בבניית הכלי.
שאלה: אם הבורא הוא שלום ושלמות, למה צריך ייסורים להגיע לכך?
הבורא הוא שלמות, נכון. הצורה הזאת קיימת מלכתחילה רק ניתנה לנו בכוונה צורה הפוכה מראש – שנהיה הפוכים מהבורא. כי רק בצורה כזאת שאנחנו הפוכים ממנו ולאט לאט מקבלים את צורתו עלינו, כמו חושך ואור. ובצורה הדרגתית שזה נכנס בהתאם לרצון שלנו, לתפילה שלנו, להשתתפות, להתעוררות, מתוך כך אנחנו בונים את הכלי כי החיסרון קודם ואז אנחנו מרגישים איך השלמות ממלאה את החיסרון, מפרמטת אותו, מסדרת אותו ושולטת בו.
מתוך זה יש לנו הרגשה שאנחנו עולים מהרצון של הנברא לרצון של הבורא, ממצב של הנברא למצב של הבורא. אלה כל אותם התהליכים שאנחנו צריכים לעבור. למה זה נעשה כך? כי אחרת לא תהיה לנו הרגשה. אנחנו צריכים להיות כלולים משניים - אין לנו ויש לנו. ומשני המצבים הללו כשהם מתחברים וקיימים יחד, אז אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו נמצאים בעולם הרוחני.
אם אנחנו רעבים, אנחנו מרגישים רק רעב. אם אנחנו מלאים, אנחנו מרגישים מלאים וגם זה מאבד טעם. השלמות היא להרגיש גם חיסרון וגם מילוי וששניהם קיימים ומחזיקים זה את זה. אנחנו לא מרגישים זאת בעולם הזה, כי לא קיים אצלנו תענוג יותר מרגע אחד - או שמגיעים אליו לאט לאט או שיורדים ממנו לאט לאט. אבל שהם קיימים יחד - גם חיסרון וגם תענוג, אנחנו לא מכירים, אין מסך ביניהם, אין משהו שמקשר את שני ההפכים.
ומה שעלינו לעשות זה להגיע למצב שהבורא יוכל להתגלות ולחיות בנו, להתקיים, שגם חיסרון וגם מילוי יתקיימו ויתמכו בצורה הדדית זה בזה, ואז אנחנו נהיה כלולים משניים. זה מצב של הפרצוף הרוחני שאנחנו לומדים שכך הוא קיים. וכשנתקרב אליו נלמד את זה בפרוטרוט ובצורה מעשית, לא תיאורטית אלא ממש בצורה מעשית. עוד קצת.
תלמיד: המון אנשים חווים ייסורים שונים, אבל זה לא מספיק על מנת להפוך לכלי בהתאם לאור, מה כדאי להוסיף לייסורים כדי שזה יהפוך לכלי?
זה שאנחנו נמצאים סביב אותם הייסורים בהם אנשים סובלים, זה כדי שאנחנו נביא לכך כוונות נכונות, הכרה נכונה ונתקשר לבורא. כמו ילד קטן שבוכה, אבל ההורים שלו יודעים מה צריך לעשות כדי שהוא יגיע למצב שלא יבכה, שיהיה מרוצה מהחיים, אותו דבר אנחנו והאנושות. למשל, העם האוקראיני עכשיו במיוחד סובל ואנחנו כולנו צריכים להתקשר לבורא ולבקש שיפסיק את הסבל.
אבל למה ומתי זה ייפסק? מתי שאנחנו נתכלל עם הסבל הזה ונרצה לבנות מעליו חיבור. אחרת אין תועלת מהסבל והוא לא ייפסק, אלא אולי יעבור ממקום למקום. מתי באמת אנחנו מגיעים למצב שהעולם יגיע למצב הטוב? מתי שנרצה להתחבר למעלה מהסבל, שכל אחד בעולם, כמה שאפשר וכמה שמתאפשר לו בכלי שלו, יגלה את הכאב במשהו וירצה בהתאם לכך להשלים את הכאב לכיוון הנכון, למטרה הנכונה ושהחיבור ישלוט על הפירוד והצער. זאת עלינו לעשות בימינו.
כשאנחנו קוראים את הקטעים "מנצחים את המלחמה", זה בעצם הניצחון. אי אפשר לנצח שאנחנו הורגים אחד את האחר. לנצח אפשר רק בתנאי שמגיעים לשלמות, לשלום, ששני הקצוות מגיעים לחיבור כך, שהם מתעלים מעל עצמם ומגיעים לחיבור עד כדי כך שגם הכוח הרע יהפוך להיות הכוח הטוב. קראנו על כך בכל מיני פסוקים ואנחנו נצטרך להתקרב למימוש.
שאלה: אמרת שצריכים להרגיש את הייסורים ומעליהם לבנות את החיבור. למי זה נוגע?
קודם כל זה שייך לכל קבוצה וקבוצה בארגון שלנו ולכל הארגון שלנו יחד. אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כאחראים על מה שקורה בעולם, כאחראים על התיקון, על הריפוי. אנחנו צריכים להרגיש, שבלי פנייה שלנו לבורא המצב לא ייגמר ורק אנחנו יכולים לפנות אליו.
ובאמת אין עוד קבוצות גדולות בעולם שפועלות כך, הלוואי שכל העולם יהיה כך, שכולם, בכל קצוות העולם יפנו לבורא ויבקשו וידרשו ממנו שיביא שלום עלינו, השלמה. שכל המצבים, כל התכונות, יתחברו יחד, וכולם יבינו שאין כאן רע ואין טוב, אלא הבורא שולט עלינו ורק על ידי זה שנפנה אליו מכל מיני מצבים קיצוניים ונדרוש ממנו להביא לנו שלמות, השלום יוכל להגיע.
ואנחנו "בני ברוך", אומנם חלק קטן מהעולם, אבל אנחנו צריכים להוסיף לזה כוונה, שאנחנו עושים את זה כדי לעשות נחת רוח לבורא. את הכוונה הזאת ודאי שאי אפשר לדרוש מבני אדם, אבל אנחנו כן חייבים להבין שכל מה שנעשה כאן, הוא ההיפך מההיגיון, ואנחנו רוצים שתהיה השלמה, שלמות, רק כדי שנעשה בזה נחת רוח לבורא.
שאלה: באחת מהתוכניות שאנחנו משדרים השחקנים תיארו מצב שהם פגשו בשדה התעופה פליטים שבאו מאוקראינה, לא בטוח אם יהודים או לא, וישראלים שבאו מקניות. איך אפשר היה לנצל את המצב הזה, שהישראלים יתנו את הקניות לפליטים, או לחנך אותנו לעשות את זה?
זו עבודה גדולה, אנחנו צריכים שכל אחד ואחד ירגיש עד כמה אנחנו צריכים לנצל את כל המצבים שהבורא סידר לנו כדי שנקשור את כל הנבראים יחד ו''על כל פשעים תכסה אהבה''. הפשעים הם שאנחנו נפרדים ואפילו אויבים ועוינים, ואנחנו צריכים לכסות אותם ב''סוכת שלום'', בשלמות. אנחנו לא מדברים על מי צודק ומי לא צודק ובכלל אי אפשר למצוא כאן שום דבר צודק או לא, כי כל אחד מסתכל דרך הכלי השבור שלו וודאי מצדיק את עצמו, אנחנו רואים את זה.
לכן רק דבר אחד אפשר לעשות, לפרסם ככל האפשר את שיטת התיקון בצורה יותר קרובה ונגישה לכל אחד ואחד בעולם, בכל השפות ובכל המקומות, כך שבמידה שאנשים נכללים מהצרות הם יתכללו גם עם ההסבר שלנו, ואז הם יוכלו לקשור מה שהם מרגישים עם מטרת ההתפתחות האנושית ולהבין למה אנחנו סובלים ועוברים כאלו מצבים.
אין שום דבר בעולם שלא מכוון למטרה הכללית שלנו, לכן לחנך את האנשים שיסתכלו כך על כל מה שקורה להם זו חובתנו.
שאלה: כשמסתכלים על מחלוקת, על מלחמה, יש את שני הצדדים שנמצאים במצב ואת שאר העולם. מה התפקיד של הצד השלישי בהכרעת המחלוקת, ממלחמה לשלום?
התפקיד של כל העולם הוא באמת להכריע במחלוקת, כי כולם משמשים כחלקים של כלי אחד, של אדם הראשון, אדם. אנחנו שייכים למנגנון אחד, וככל שעוד אנשים יתחברו בפועל למנגנון הזה, כך נוכל לקדם את העולם לתיקון. אין יותר מזה. היום אפשר לדבר עם כולם על כך שהחיבור הנכון בין כולם זה דבר טוב, ואיכשהו במידה זו או אחרת כל אחד יכול להסכים עם זה, כי כולם סובלים ועוד נסבול בקרוב מכל מה שקורה.
כולנו מקושרים זה עם זה, מובן לכולם שכל מה שקרה באוקראינה זו טרגדיה גדולה, ממש דבר עצוב לכל האנושות, כי כולנו נסבול מהמצב הזה בכל העולם, מחוסר תבואה, מחוסר דלק, מכל דבר. הוויכוח הזה, המלחמה הזאת בין שתי המדינות באיזה מקום בעולם יגרום לכולם נפילה גדולה. אנחנו נרגיש את זה בחודשים הקרובים.
תלמיד: כשאני מסתכל על המלחמה אני לא מצליח להיות ניטרלי במחלוקת, בצורה טבעית יש לי נטייה לאחד הצדדים. במה אני מכריע לשלום?
בצורה טבעית זה כך, אבל בצורה שהיא מעל הטבע אני לא מסתכל על צד אחד ועל הצד האחר, אני מסתכל על הבורא. כמו שבעל הסולם כותב בנבואה שלו "ויהי בתוך שני המלחמה", יש מלחמה בין העמים והוא פונה לבורא ואומר, "היושב בשמיים יצחק".
לכן אנחנו צריכים להתייחס לכל הדברים האלה קצת אחרת ממה שהעמים מרגישים. אנחנו צריכים בכל זאת לראות איך אנחנו מבררים את הסיבה הנכונה - האגו שלנו שפועל בכל המציאות, ואיך דווקא אנחנו, המקורבים לבורא יותר מכל האנושות, יכולים לעשות במצב הזה טובה לאנושות ודרך זה לבורא, דרך הבריות לבורא.
ומה יש לנו לעשות? רק לפרסם יותר מה שקורה בעולם, מהי הסיבה, ואיך מרפאים את הפגמים האלו על ידי פנייה לבורא, כי אין למי עוד לפנות ואין עוד מישהו שיכול לעשות משהו, וכך נבצע את התיקון וננצח.
תלמיד: בצורה טבעית אני רואה את התגובה שלי, אבל איך אני מצליח להסתכל על הבורא, איך דרכו אני מסתכל על המלחמה?
אנחנו מסתכלים על הבורא שהוא מבצע את המלחמה, ואנחנו צריכים לראות את עצמנו למעלה מכל הפירוד, למעלה מכל המצבים האלה, מכל ההתקפות ההדדיות, רק נמשכים לחיבור ושהבורא יסדר אותו. זה התפקיד שלנו.
תלמיד: בכלי העולמי יש לי חברים גם מאוקראינה וגם מרוסיה, איך אני תמיד נשאר ניטרלי כלפיהם?
אתה מאחל להם להתעלות למעלה מכל החשבונות שלהם שהם עדיין ארציים במשהו, וודאי שהם שונאים זה את זה, וודאי שהם מרוחקים זה מזה. אתה רוצה לראות אותם מתעלים למעלה מכל החשבונות האלה בזה שמייחסים את כל מה שקורה להם לבורא אחד, למקור אחד, ורוצים בו להתחבר. זה מה שאתה מאחל שיקרה להם, "כי בו, ישמח לבנו"1.
ככל שאנחנו נלך ונתקדם לגמר תיקון, כך המלחמות האלה יהיו יותר ויותר גדולות ואכזריות. לאט לאט הן יעברו מִדרגות גשמיות לדרגות רוחניות, ושם הן יהיו בבלבול ובצורה כזאת לא מובנת ולמעלה מכל השכל והרגש שלנו, ואנחנו נצטרך להתעלות למעלה מהדעת כדי לעבוד איתן בצורה נכונה ולחבר את השברים.
לכן במלחמה הזאת אפילו שהלב שלך בינתיים נוטה לצד אחד מאלו שמשתתפים במלחמה, אתה צריך בכל זאת להשתדל להתעלות למעלה ולראות איך אתה יכול לגרום לחיבור ביניהם שבו יתגלה הבורא. ממנו יוצא המצב הזה, ואליו הוא צריך לחזור על ידי המאמץ שלך.
תלמיד: מה עושה חבר שמרגיש יחס של זלזול ושנאה דווקא עכשיו בגלל כל המצב הזה?
הוא צריך לחשוב על זה, לתקן את זה, הוא צריך לראות את עצמו מחולק. נניח שהוא נמצא בשכל שלו, ברגש שלו, מצד אחד של הנלחמים, והוא צריך לראות את זה, ועם זאת, הוא צריך להיות למעלה מדעתו בהרגשה שמנצחים את המלחמה בהשלמה בשלום בשלמות, זה שם הבורא, ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקרב אליו ולהגיע לטוב.
על אף שכולי נמצא בצד אחד של הנלחמים, אני צריך להביא את עצמי גם לזה שאני רוצה לגרום לחיבור ביניהם ולזה אני נמשך. וזה שאנשים נלחמים כאילו למטה, זה כמו שקוראים בתהילים "לה' הארץ מלואה, תבל, יושבי בה"2, "מי יעלה בהר ה', ומי יקום במקום קדשו"3, דווקא למעלה מהמחלוקת. זו הדרך שלנו, ולא ניתן לכל מיני כוחות טבעיים או למה שקורה להסיט אותנו. למרות מה שקורה, אנחנו רוצים להביא את כולם להשלמה.
שאלה: יש חברים או קבוצות של חברים בבני ברוך שמרגישים מקופחים כתוצאה מהמצב, כי הרוח העולמית באמת הולכת עם צד מסוים, לא משנה מי צודק או לא צודק, פשוט יש רוח כזאת בעולם. מה לעשות שזה גם מחלחל אלינו, שיש חברים שמרגישים יותר מקופחים כמו איזה קורבן של הדבר הזה. איך להתעלות מעל הקיפוח הזה?
אני לא רוצה להתחיל עכשיו בהרצאה שלמה על הטבע של הרוסים והטבע של האוקראינים, והטבע של האנושות כולה, והבורא שנמצא למעלה מזה וכך רוצה בהתנגשויות האלה להתגלות. על זה כולם שמעו כבר. אבל שוב, אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לקבל את המצב הזה שמגיע מלמעלה, ומגיע מלמעלה במטרה פשוטה, שאנחנו בכל זאת נגיע לחיבור בכל מצב אפשרי. משתנה היום, משתנה מחר, מחרתיים, זה לא חשוב לי, אני צריך לראות בכל זאת בכל רגע ורגע חיבור בהתעלות למעלה ממה שאני עכשיו יכול להרגיש ולהבין.
חיבור זה ההצלחה, זה המצב הטוב ביותר. ולכן צריכים ככל האפשר לראות את העתיד בצורה כזאת, להתפלל עבורו וכך לראות אותו. וודאי שבחיבור לא צריך להיות מישהו מנצח ומישהו מנוצח, אלא ממש בחיבור הדדי עד כמה שהלב פתוח משני הצדדים. לפחות בקבוצות שלנו, רצוי שכך זה יקרה, וזה המקום לתיקונים הגדולים אם אנחנו רוצים לעלות לתיקונים.
תלמיד: אז בעיניים גשמיות יכול להיות שאני תומך בצד מסוים בצורה טבעית או מושפע מדעת העולם בצורה טבעית?
כל אחד נמצא בצד כלשהו, כל אחד יכול להרגיש שהוא יותר מצד אחד, או מצד אחר, אבל אלה דברים גשמיים. הרוחניות היא למעלה מהכול, למעלה משני ההפכים האלו, ורק שם היא מושגת ורק שם נמצא הבורא. אז בואו נשתדל לא להסתכל על מה שקורה לנו בתוך הרגשות שלנו.
אתה יכול לקחת בעולם הרבה אנשים שחושבים בדיוק הפוך ממך, אלא מה המיוחד אצלנו, אנחנו רוצים להגיע להשלמה ולראות שכל הדברים האלה מגיעים מהבורא, בו הם מתחברים למקור אחד. לאותו מקור אחד אנחנו חייבים להגיע, ולכן "על כל פשעים תכסה אהבה"4. לא מבטלים את הפשעים, לא מנצחים על ידי פשע אחד את הפשע השני. ברור שהכול פשעים. אנחנו רוצים רק אהבה. אתה מבין עד כמה שזה הפוך ממה שנמצא ביסוד של כל פשע, אבל חייבים להגיע עד האהבה.
שאלה: ואיך אתה מתעלה מעל התגובה הטבעית שהעולם משפיע עליך? איך אתה מתעלה מעל זה שיש לך צד אחד שאתה כן תומך וצד שלא?
אני נמצא בזה עם כול החושים שלי ואני שומע ומבין ומרגיש כל צעד. ואי אפשר ברמה האנושית להגיד שאני נמצא בצורה ניטראלית. לא. אני לא יכול לשמוע שזורקים פצצות על בתי חולים, אבל אני בכל זאת מבין שזה מגיע מלמעלה ואני חייב לתת על זה את התגובה שלי שמתגברת, מתבהרת יותר ויותר מיום ליום. ואני מקבל את הדברים האלה שנמצאים לפניי כדי שאני על ידי התגובה שלי אגדל, אתעלה לאלוקות עוד ועוד.
שאלה: למה הלב שלנו מתרכך ומצליח להרגיש את הזולת, רק כשהזולת מאוד סובל, ולפני זה לא אכפת לך מהזולת? ואיך אנחנו יכולים להתחיל להרגיש את הזולת לפני שהוא מגיע למצבים כאלה קטסטרופאליים?
כי אתה לא יכול להתלבש בו, אין לך במה להתלבש. או שאתה מגיע לאיזו חתונה ואתה נכלל עם השמחה שבחתונה, או שאתה מגיע לאיזה מקום צער ואתה נכלל עם הצער. איך אחרת? זה טבעי.
תלמיד: נראה כאילו שגם אם יפלו פצצות גרעיניות, לא יזוז כלום פה מצד אחד, ומצד אחר הבורא סוגר לך את הלב. עד לאן זה צריך להתדרדר בשביל שאנחנו נתחבר?
עד שאתה תבקש את החיבור. בחיבור אתה נכלל עם כל מיני רגשות, צרות של הצדדים, ואז בבירור שלהם אתה מגיע לחיבור, למקור שלהם שזה הבורא.
שאלה: בקרוב נחגוג את חג הפורים שמסמל את השמחה של גמר התיקון. אם השלמוּת היא הרגשת החיסרון והמילוי כאחד, מהו החיסרון שנרגיש בגמר התיקון?
בגמר התיקון אנחנו נגלה את כל החסרונות ואת כל המילויים יחד, ואז המצב הזה הוא יקרא "גמר התיקון".
תלמיד: לפני שנה הסתיים הסכסוך בין ארמניה לאזרבייג'ן, גם שם היה מצב מאוד מורכב, וגם שם הייתה מעורבות של חברים מהקבוצה שלנו. נהרגו כשמונת אלפים איש, פשוט הפרופורציות היו אחרות ואולי פחות הרגשנו, אבל מה למדנו מאז הסיטואציה ההיא? כי חלפה שנה, אולי יש אילו מסקנות, מה עשינו נכון, מה עשינו לא נכון באותה סיטואציה. מה עלינו לקחת בחשבון?
אם אתה מדבר על בני ברוך באותו המצב שאנחנו עברנו, אנחנו לא למדנו כמעט כלום. למדנו דברים שליליים, שאנחנו לא יכולים להשתתף במה שלא שייך לנו, שרחוקים אנחנו גם מאזרבייג'אן וגם מארמניה, וגם העולם כך. ובאמת יש בעולם גם עכשיו כל מיני מלחמות בכל מיני מקומות, ואנחנו אפילו לא יודעים על זה ולא נכללים מזה.
ואילו כאן זה נוגע לכל העולם, לכל אחד. כל העולם מפחד כי אולי יכולה להיות בכל רגע אפילו התפרצות אטומית, גרעינית, וזה באמת מפחיד את כולם ולכן כולם משתתפים. וחוץ מזה באמת רוסיה ואוקראינה הן מדינות שמספקות לעולם הרבה מזון, חומרי גלם, ולכן זה שייך לכל העולם. העולם הוא אגואיסט גדול וכך הוא מגיב.
נקווה שהסכסוך הזה ילמד את כל העולם, וכבר מלמד ומביא אותנו למצב חדש. אחרי שזה יגמר, העולם יקבל צורה חדשה אחרת לגמרי, לא רוחנית יותר, אבל יותר קרובה לרוחניות. העולם יעשה חשבון נפש, מה חשוב ומה לא חשוב, הוא יעלה בדרגה. לא לרוחניות, אבל בכל זאת יבין שהחשבונות שלו צריכים להיות יותר קרובים לאמת. זאת אומרת כמו שילדים גדלים, כך העולם יגדל.
תלמיד: אני שאלתי עלינו, אולי אנחנו לא ניצלנו את המצב הזה כדי לעלות מספיק?
עכשיו אתה רואה עד כמה אנחנו קשורים. אנחנו יום יום מדברים על זה, כל השיעורים שלנו מכוונים לזה שאנחנו נעשה על פני כל מה שאנחנו וכולנו עוברים תיקון אחד, שנהיה קשורים יחד ונפנה לבורא ונתחבר בינינו.
אנחנו צריכים להשתדל להיות מחוברים בינינו למעלה מכל הסכסוכים, לא שאנחנו עוזבים אותם. יש בקבוצות שלנו כאלה שהן מצד אחד, ויש כאלה שמצד אחר של הסכסוך הזה, אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהסכסוך, ולהתעלות זה לא בריחה מהסכסוך, זה לעלות למצב שממנו שאפשר לתקן, להגיע למצב העתידי שצריך להתגלות, ואנחנו צריכים להיות קשורים לזה. ולכן אנחנו צריכים להצטער יחד עם כל החברים שלנו שנמצאים בצער גם מצד אחד וגם מצד האחר ולא לתת עדיפות לאף צד, אנחנו צריכים להיות תמיד בקו האמצעי וכך לכוון את עצמנו לבורא.
שאלה: מה אנחנו יכולים לאבחן כניצחון אולי קטן, אבל בכל זאת כניצחון בחיבור?
זה שאנחנו לומדים את הקטעים האלה שמנצחים את המלחמה, זה שאנחנו משתדלים להיות קשורים בינינו למרות שאנחנו כלולים מקבוצות מנוגדות שונות, עוינות, לדוגמה מוסקבה וקייב. לא לטשטש את זה, אלא ברור שמישהו מאוקראינה ומישהו מרוסיה במשהו הם מנוגדים ומרגישים את זה, ואנחנו צריכים להשתדל עד כמה שאפשר להראות חיבור בינינו למעלה מהמחלוקת הטבעית שמתגלה.
אני מקבל כל מיני פניות מהאנשים מצד אחד, מצד אחר, ורואה עד כמה אנשים קשורים למה שקורה על פני השטח הגשמי, על פני הקרקע, ואני לא יכול להגיד להם שזה לא בסדר, כך הם מרגישים, זה קרוב אליהם. כי אם לידך מתפוצץ הפגז אתה נפגע מזה, אתה מתרשם מזה, לכן אנחנו צריכים לחזק זה את זה וללמוד להיות למעלה מזה עד כמה שאפשר.
שאלה: אם זאת מלחמת הבורא ולא רק מלחמה בין האוקראינים לרוסים, אז מה הבורא רוצה להשיג על ידי המלחמה הזאת?
הבורא רוצה להשיג רק דבר אחד, שאנחנו נתעלה מעל כל הפירוד שהוא עושה בינינו במלחמה, ובכלל בכל החיים שלנו, כי אנחנו מרגישים בכל רגע שאנחנו נמצאים בצורות שונות של חיבור ופירוד. אנחנו עם עצמנו, אנחנו עם המשפחה, אנחנו עם השכנים, אנחנו עם כל העולם, אנחנו עם הבורא, ואנחנו צריכים להתעלות למעלה מזה להשלמה.
השלמה נקראת "סוכת שלום", זה מכסה שמכסה את כולם, ושם אין רעים וטובים, אלא כל אחד במה שהוא נברא מהבורא, הוא עושה צמצום על עצמו - צמצום א' ופועל מחוצה לצמצום א' דרך כל האנושות לבורא בחיבור ואהבה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. וההרגשה הזאת חייבת להיות. היא חייבת למלא את הלב של כל אחד וכולנו יחד, אחרת אנחנו לא מתחברים, אחרת אנחנו לא מתקרבים לבורא, אחרת אנחנו לא בונים צורת אדם וחוזרים לצורת האדם הראשון. זה מה שעלינו לעשות.
אז בואו ניקח את עצמנו בידיים ובשכֶל ונבין מה אנחנו צריכים לעשות נכון, דווקא בזמנים האלה שהבורא מגלגל עלינו.
שאלה: אמרת שהאנושות זה אגואיזם אחד גדול, ובכל זאת לאחר כל הקונפליקטים האלה רוסיה ואוקראינה ישתנו במשהו עם האנושות. למה שהעולם לא יתחלק כמו קוריאה הדרומית והצפונית שנמצאות במצב של קונפליקט כבר שנים וכלום לא עוזר. לא סנקציות, לא מו"מ והאגרסיה נמשכת. למה שהעולם לא יתחלק בצורה כזאת ולא נישאר במבוי הסתום הזה?
זה תלוי בנו, אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו ולבצע תיקונים לאיחוד של כל הבריאה, כי במידה שהיא משתוקקת לאיחוד היא מתקרבת לבורא. כל העולם הוא כמו גולם והכול תלוי דווקא בנו.
ולכן אני רואה בכל הרמזים שנמצאים עכשיו במציאות, עד כמה אנחנו משנים ויכולים לשנות את העולם לכיוון התיקון. נתחבר בינינו בקבוצות, נשמור על הקבוצות, אבל למעלה מדרגת החיבור של הקבוצות נעלה למשהו יותר גבוהה ונפנה מהחיבור בינינו לבורא.
תלמיד: המקובלים לא כתבו איך להתחבר בינינו מעבר לרמזים. אם נלמד מקורות קבליים, זה יאחד אותנו, אנחנו לא נצרך לעשות עוד חשבונות?
כשאנחנו לומדים יחד, מדברים יחד, שרים יחד, ומחר תהיה לנו סעודה בערב ביחד, זה דבר גדול, צריכים להיות יותר ויותר בכוונה, ובזה אנחנו מבקשים מהבורא לתקן את העולם. העולם זה אנחנו, אותנו.
שאלה: אצלנו בקבוצה ישנה אחריות גדולה שמורגשת כלפי מה שקורה באוקראינה, ומחוץ לפגישות היומיות שלנו אנחנו משתתפים גם בתפילות. מה עוד אנחנו יכולים לעשות כבקבוצה כדי לסיים את המלחמה הזאת?
רק להתחבר ביניכם, ולהתחבר עם כל הכלי העולמי לעורר את כולם לתפילה, ואין יותר מה לעשות. אין פעולה יותר גדולה, יותר ממשית, מבקשה לבורא מהנבראים, שיעשה את כל התיקונים על הקלקולים שהוא גרם במיוחד בשביל זה.
שאלה: האם ניתן לומר שכל הקונפליקטים שמתרחשים בעולם, זה "ירידות"?
זו ירידה, אבל כלפי התיקון זה גם נקרא "עליה". כי כלפי גמר התיקון, כל מצב שלנו שאנחנו עוברים מקדם אותנו לגמר התיקון, או מצד שמאל או בצד ימין. ולכן אין שום דבר שעובר סתם. לפי הרגשות שלנו נראה לנו שזו ירידה, אבל באמת אין ירידות, הכול תיקונים.
שאלה: איך לסייע לחברים מבלי לקחת צד?
תחליטו יחד מה עושים ותעשו.
שאלה: איך מצד אחד להרגיש את כל הסבל של העולם ומצד שני להיות למעלה ממנו?
איך אפשר להיות למעלה מהסבל אם לא מרגישים את הסבל? ודאי שצריכים להרגיש את הסבל ואחר כך להבין שהוא מגיע מלמעלה. ולמרות שאנחנו כולנו נבראים וסובלים, זה סבל שבוודאי מגיע מהבורא, כי הוא מזמין את החושך, כי הכול בא ממנו. אבל אנחנו צריכים להבין לָמה הוא עשה את זה, ואין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתכלל עם הסבל ולעלות למעלה ממנו, אפילו מכל צורות הסבל, ואפילו שנגמרים במוות.
בואו לא נטשטש את המצב, כל המצבים האלו הם באים ומגיעים מהבורא בלבד, ולא מצד אחר. הכול ממנו, כי אצלו אין הבדל בין כל המצבים האלו, הם נולדים רק מאותה נקודה של אמת וממנו הם משתלשלים אלינו. ודווקא כשמשלימים את כול הקצוות יחד אליו, מגיעים למרכז של כל האירועים, ורק כך אנחנו מגיעים לתיקון.
שאלה: האם המוכנות שלנו לקחת על עצמנו את הייסורים של העולם, יכולה למנוע מלחמות בגשמיות?
כן, אם אנחנו ניקח את כל הייסורים של העולם ונעלה אותם לבורא, ונתפלל שייתן לנו במקום זה הבנה, הרגשה, חיבור, אז אין צורך בייסורים. זאת אומרת, יש צורך, אבל אנחנו לא נותנים להם להתפשט בצורת מלחמות ובעיות גשמיות, שזה המון זמן וכאב, אלא אנחנו מעלים אותם למעלה, לשורש.
שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש או לחזק את ההרגשה שהמלחמה הזאת שייכת לנו, ולהשתתף בפתרון שלה?
זה כתוב בהרבה מקומות, שכל המלחמות וכל הבעיות הן באות לעולם רק בגלל ישראל ורק בשביל ישראל. וזה הכול מפני שאנחנו צריכים לתקן אותן. האנושות יכולה רק לסבול, אבל להעלות תפילה ולבקש תיקון, רק אנחנו יכולים ואנחנו רק צריכים להרגיש עד כמה שמוטל עלינו וחובתנו לעשות זאת. ואם לא נעשה את זה ונאחר, אז האנושות תסבול יותר ויותר תשנא אותנו. וההיפך, אם אנחנו נעבוד כך, שאנושות לא תסבול, אז אנחנו נגדל ונתפתח, והאנושות תתקרב אלינו ועם היחס הזה לאנושות נכסה את העולם.
שאלה: האם נסיון להבין את הצד השני יעזור להתקרב, או שאין צורך לבזבז על זה כוח, אלא פשוט להתעלות מעל הכול?
אנחנו צריכים לא להתקרב ולא להיכנס לשום ויכוח, אנחנו צריכים רק בכמה שאנחנו נכללים מהם להעלות את הכול לבורא, לבקש תיקונים עבור כולם. לא להיכנס לצד אחד של מלחמה, לא לצד השני של המלחמה אלא לעלות, "על כל פשעים תכסה אהבה". הפשעים לא יעברו מין העולם, אלא רק אנחנו צריכים למשוך מלמעלה את האור העליון, הוא בונה את האהבה משני דברים מנוגדים.
שאלה: אמרת שהמלחמות יהיו יותר משמעותיות, ועם הזמן יהפכו לפנימיות ולא חיצוניות. זה אומר שנתחיל לשנוא זה את זה בלי סיבה, או שתמיד יהיה משהו חיצוני?
בלי סיבה - לא יכול להיות. הסיבה היא תמיד הבורא וגמר התיקון שלו שכולל את כל הצורות המנוגדות יחד, זאת הסיבה. ומה עוד יהיה? המלחמות יהיו יותר ויותר רוחניות, ואנחנו נבין את זה יותר. גם עכשיו, אם תתעמקו בכל מה שקורה, אתם תראו שיש כאן שני כוחות מנוגדים, איזה אופי יש לכוח אחד, איזה אופי יש לכוח השני, איך הבורא מארגן את שני הכוחות האלה, מכין אותם, שבהשתדלות בינינו להתחבר אנחנו נגיע להשלמה, וכך העולם יגיע לתוצאה יפה, לחיבור.
אנחנו יכולים את זה לעשות. כבר עכשיו אנחנו יכולים להרגיש אפילו במשהו את הפירוד שיש בין הקבוצות, איזו התנגשות מסוימת, ואיך אנחנו כולנו יכולים לסייע לשני הצדדים במשהו יותר להבין זה את זה. תחשבו, תדברו, הכול לכיוון השלום, השלמה, הבנה הדדית. הבורא הוא המעורר והסיבה ואנחנו צריכים את בירורים שלנו לעשות כך, שאנחנו פונים אליו ועולים אליו כולנו יחד.
שאלה: איך אפשר לגלות את המחלוקת בינינו בעשירייה ויחד עם זה להתחבר? נראה שזה שני דברים סותרים.
ודאי סותרים וזה טוב. אם לא היו סותרים לא הייתה לנו עבודה, "על כל פשעים תכסה אהבה", כל הזמן אנחנו צריכים לממש אותם. אם לא יהיו פשעים לא תהיה אהבה. כמה שיהיו יותר פשעים יש מקום להתפרצות אהבה יותר. אם אנחנו נמצאים בינינו בכל מיני מצבים שונים, אנחנו מרגישים עלינו, לפעמים שחסר לנו במשהו לעורר את האהבה, אולי על ידי קצת ויכוח. כמו שאנחנו מוסיפים מלח, פלפל לתבשיל, חייבים דברים מנוגדים, אחרת אי אפשר ליהנות מהדבר.
שאלה: האם המחלוקות ניתנות לפיתרון רק בצורה הדדית, מה לעשות אם אחד הצדדים לא יכול להתעלות?
ללמד אותו, לתת לו דוגמה, לאט לאט להתקרב אליו. לא בצורה גסה, להבין גם אותו ושהוא נמצא במצב שהבורא מפיל עליו ולכן כך הוא חושב ומתנהג. ללכת בצורה שאתה גם לוקח על עצמך את התיקונים שלו, כמו שאנחנו עם הילדים וכך לאט לאט מתקרבים. עד שמתחילים להבין ולהרגיש מתוך היחסים בינינו, עד שנעשים ממש אוהבים זה את זה בצורה מאוד מאוד חזקה, הרבה יותר ממה שהיה קודם.
שאלה: איך אפשר להחליף את הייסורים הגשמיים לייסורים רוחניים, להרגיש שאני רחוקה מהבורא, ואז להרגיש כאב וייסורים דווקא מזה שאני רחוקה מהבורא כמו ייסורים גשמיים?
על ידי בירורים, על ידי מחשבה, "הכול במחשבה יתבררו". אם תחשוב על זה יותר ויותר אתה תראה שייסורים רוחניים במחשבה הם הרבה יותר גדולים מייסורים בגשמיות.
שאלה: תיארת קודם מצב של שלמות שיש בו ייסורים ותענוגים יחד. מה זה בדיוק מצב שקיים במקביל?
זה כבר הקו האמצעי, אנחנו כך מתקרבים זה אל זה. אני לא יכול להסביר איך לשלב שני דברים מנוגדים יחד, זה כבר קו אמצעי.
שאלה: מה בדיוק אנחנו צריכים לבקש כהשלמה מהבורא כשאנחנו רואים את המלחמה או עימות חיצוני, מהי ההשלמה הנכונה?
השלמה נכונה זה שכולנו נכללים יחד בבורא.
שאלה: לָמה הבורא לא יכול לעשות נחת רוח בעצמו לאנושות, במה הוא בדיוק צריך אותנו ואת הבקשה שלנו?
הוא צריך את הבקשה שלנו. בלי הבקשה, בלי הרגשת החיסרון, בלי גילוי החיסרון בצורה נכונה, אין לו כלי לשפוך לתוכו את האהבה וחיבור. הוא רוצה מאיתנו כלי. כמו שאתה מגיע עם הצלחת שלך לקבל את המנה, אם אין לך צלחת אז אין לך לאן לשפוך את המנה.
שאלה: כשאנחנו מתמודדים עם מחלוקות חיצוניות, ממה אנחנו צריכים להיזהר כדי לא ליפול לסביבה חיצונית?
לא ליפול לסביבה חיצונית. אנחנו מחזיקים בינינו כך שהחיבור בינינו הוא למעלה מהכול. נגיד אם הקבוצה שלי רוצה להיכנס לאיזו קבוצה אחרת ולשכנע אותה לא להיות בצורה קיצונית, חד סטרית, אלא להוציא אותה לקו האמצעי כמה שאפשר, אז אני צריך לדאוג שהקבוצה שלי תתחזק בעוד כמה קבוצות אולי, וכך אנחנו נגיע לקבוצה שנמצאת בצורה חד צדדית במעשה המלחמה הזאת, ואנחנו צריכים שם לפעול כדי לחבק את הקבוצה שנמצאת בסטייה לאיזה כיוון, ימין או שמאל ולהחזיר אותה לקו האמצעי. בשכנוע יפה, דוגמא, לאט לאט אנחנו צריכים כך לעשות. בזה אנחנו גם מתקנים את עצמנו.
שאלה: מה אסור לנו לאפשר במהלך מחלוקת, מה התנאי שניכנס לסוכת שלום?
אנחנו צריכים להתחיל את המחלוקת בכיוון השלום, השלמה הדדית, שכולנו נכללים בבורא, ממנו זה בא ואליו זה חוזר. ממנו באה כל המחלוקת ואליו אנחנו חוזרים עם זה שהבנו את המחלוקת, ומבינים שלא מסוגלים לעשות את זה לבד ודורשים ממנו שיעשה. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו. וזה מה שאנחנו דורשים. ועל זה הוא אומר "ניצחוני בניי".
קריין: נקרא את הציטוט שביקשת, על "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל". מתוך "הקדמה לספר הזוהר", אות ע"א, של בעל הסולם.
"ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו."
ולמה בשביל ישראל? קודם כל ישראל, כי כפי הנראה מפני שלא הצליחו בינתיים להגיע לחיבור מספיק ביניהם, ולא הצליחו לפרסם את החיבור הזה לכל העולם, לכן כל העולם מגיע לכאלו מצבים. ועכשיו מה שישראל חייב לעשות, זה להתחבר במקצת בינו לבין עצמו ועם הבורא, ולהגביר את החיבור הזה, למרות שיש שם כל מיני כוחות, ויכוחים, צרות, שמחלישים את החיבור.
בכל זאת אנחנו חייבים להגיע למצב שכולנו משתדלים להתחבר ולפנות לבורא, ורק ממנו לבקש את התיקון. זה התפקיד שלנו. ואין כאן שום אפשרות לעשות צעד אחר. ושתבינו, אנחנו לא בעד, ולא נגד מוסקבה או קייב בכלום חוץ מאשר בדבר אחד, אנחנו רוצים להעלות את כולם לכוח העליון שהוא הטוב ומיטיב בלבד, ולכולם. זו העבודה שלנו.
שאלה: אנחנו מנסים להתעלות מעל הקונפליקטים, אבל מרגישים שהגוף שלנו עדיין נותר עם אחד הצדדים. ואז יש איזשהו קרע בין הגוף לנשמה. האם זו הדרך שלנו להתחיל להרגיש את הנשמה?
כל הזמן זה יהיה כך. אף פעם אתה לא תוכל להרגיש אחרת חוץ מאשר בגמר התיקון, או ברגעים מיוחדים בדרך שבהם יהיה לך שלום פנימי. לא יהיה. תמיד המצב יהיה במשהו צולע, או לצד כזה, או לצד אחר. אבל כך אנחנו מתקדמים. מתי אתה יכול להתקדם? כשאתה עומד על רגל אחת, ומקדם את עצמך מעליה צעד קדימה, בזה אתה כבר מעביר את עצמך לכיוון אחר, מזה שבו עמדת, וכך ההתקדמות.
אנחנו נלמד מה זה נקרא ש"עומדים על רגליהם", מה זה "רגל ישרה", וש"עומדים על שתי רגליים כרגל אחת", זו כבר התקדמות אחרת. נגיע לזה. אבל ככה זה. אז לא לפחד. אנחנו מתקדמים נכון. עלינו רק להגביר את הקצב, והוא תלוי במידה שבה במחשבה שלנו אנחנו משתדלים לנוע קדימה, לאיחוד בינינו עם הבורא.
קריין: כן. קטע 49.
"לפעמים בזמן עליה אנחנו בשלום עם הקב"ה, ואומרים עליו שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, ובזמן ירידה אין בידינו כח להגיד, שהוא מתנהג עם השגחה של טוב ומטיב. לכן נמצא, שאנחנו תמיד במחלוקת." בעצם אנחנו עוברים מהסכמה לחוסר הסכמה עם הבורא. אלה העליות והירידות שלנו, לפי מהותן. "ובאמת, מדוע הסדר עבודה הוא כל כך קשה, שמוכרח להיות עליות וירידות. על זה בא התירוץ הידוע, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". היינו, שאי אפשר לקבל אור, אם אין לו חסרון וצורך להאור. לכן, כשהאדם רואה, איך שבחינת אומות העולם שבו הם מתנגדים לה', והאדם לא יכול לסבול את השונא ישראל שבקרבו, אז הוא מקנא לאלקיו, והוא לא מסתכל על שום ירידות שיש לו, והוא עושה מה שביכולתו, וצועק לה', שיתן לו עזרה, שיוכל לנצח את הרשעים שבקרבו.
ובזה שהוא מתגבר ואינו בורח מהמערכה, אז הקב"ה נותן לו את הברית. היינו, שכורת עמו ברית, שיהיה שלום בינו להקב"ה, בזה שהוא מקבל מתנה מה', שהם הכלי השפעה."
(הרב"ש. מאמר 34 "מהו שלום בעבודה" 1989)
קריין: שוב קטע 49.
"לפעמים בזמן עליה אנחנו בשלום עם הקב"ה, ואומרים עליו שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, ובזמן ירידה אין בידינו כח להגיד, שהוא מתנהג עם השגחה של טוב ומטיב. לכן נמצא, שאנחנו תמיד במחלוקת. ובאמת, מדוע הסדר עבודה הוא כל כך קשה, שמוכרח להיות עליות וירידות. על זה בא התירוץ הידוע, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". היינו, שאי אפשר לקבל אור, אם אין לו חסרון וצורך להאור. לכן, כשהאדם רואה, איך שבחינת אומות העולם שבו הם מתנגדים לה', והאדם לא יכול לסבול את השונא ישראל שבקרבו, אז הוא מקנא לאלקיו, והוא לא מסתכל על שום ירידות שיש לו, והוא עושה מה שביכולתו, וצועק לה', שיתן לו עזרה, שיוכל לנצח את הרשעים שבקרבו.
ובזה שהוא מתגבר ואינו בורח מהמערכה, אז הקב"ה נותן לו את הברית. היינו, שכורת עמו ברית, שיהיה שלום בינו להקב"ה, בזה שהוא מקבל מתנה מה', שהם הכלי השפעה.
(הרב"ש. מאמר 34 "מהו שלום בעבודה" 1989)
אז מקבל כלי השפעה מהבורא. וודאי שהכול תלוי במחלוקת, הכול עד כמה אדם רוצה להתעלות למעלה מהמחלוקת.
אני מקווה שאחר כך תעברו, תחשבו ותדונו בזה.
שאלה: אנחנו יודעים שבעבר המקובלים התמודדו עם הרבה מחלוקות. מה אנחנו צריכים לעשות, איזו תשומת לב אנחנו יכולים לתת?
אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו קוראים ומה שמבינים. אין לנו מה לעורר מחלוקת באיזו בצורה מלאכותית. לא. גם כך יש בינינו מחלוקות. כל עוד אנחנו לא נמצאים בחיבור ממש, אנחנו נמצאים במחלוקות בינינו. השאלה היא האם אנחנו בכלל מודעים לזה. צריכים לשים לב, ולראות עד כמה אנחנו רחוקים מלהתחבר לב אל לב.
קריין: קטע 50.
"דוקא על השלום יכול להתקיים העולם, שפירוש של שלום הוא, שיש עכשיו להרגיש ע"י השלום, שהבורא הוא טוב ומטיב, בגלל שהם מקבלים את הטוב ועונג מהבורא, לאחר שנעשה השלום, היינו כנ"ל, שהנבראים מסכימים לרצון הבורא, מה שהבורא רוצה שהנבראים יעשו הכל לתועלת ה'."
(הרב"ש. מאמר 36 "מהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, בעבודה" 1991)
רק על ידי עשיית פעולה על מנת להשפיע, אנחנו יכולים בתוך הפעולה הזאת לגלות שהבורא הוא טוב ומטיב. לפי המילוי שאנחנו מקבלים מהכלי שלנו, של השלום, של ההשלמה. הכלי שנמצא בחיבור, שבו כל הרצונות מנוגדים, הם מתחברים יחד בכוונה אחת, להשפיע לבורא. למרות שהם מאוד שונים, אבל כשהם כולם מכוונים לבורא, אז הבורא ממלא אותם, ואז שורה עליהם שלום, והם מגלים את השלום בכלים השונים, המנוגדים שלהם.
דווקא כל הכלי נמצא בכל החלקים שלו, בניגוד עצום משני צדדיו, ולמעלה מזה נמצא הכיסוי של החיבור, ואז שני הכוחות האלה כשהם מנוגדים, מבררים לנו את מהות הבורא. ככה זה קורה. ולא לחשוב שהמצב הזה שאנחנו מגיעים אליו, הוא מצב של מנוחה, אלא הוא מצב שאנחנו נמצאים בו בצורה מאוד מאוד קשה ומתוחה. אבל יחד עם זה, מה אנחנו מגלים בתוך זה? את דרגת הבורא.
קריין: קטע 51.
"ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים.
אולם ענינים שבדעות והשכלות - הוא להפך מקצה אל הקצה. כי האיחוד ואי הבקורת, נבחן בהם למקור כל הכשלונות, והמפריע את כל ההתקדמות, וכל ההפריה השכלית, כי השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה.
הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם."
(בעל הסולם. "החירות")
ולכן חייבים להיות גם במחלוקת ועל פניה אנחנו צריכים להתחבר, ורק בצורה כזאת כדבר והיפוכו אנחנו נשיג את האמת.
קריין: 52.
"כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה - כן דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם. אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים."
(בעל הסולם. "החירות")
שאלה: על מה המחלוקת בין רוחניות לגשמיות? כי תמיד אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להשלים מעל החיבור בינינו ויש הרבה מאוד דברים שלא שייכים לעבודה הרוחנית שלנו, שבכלל לא עליהם צריך להשלים. ופה הוא אומר צריך לשמור על כול הדעות ולא למחוק, על מה צריך לשמור?
על הדעות של כל אחד ואחד.
תלמיד: בכל דבר ועניין או רק כלפי החיבור בינינו, כלפי ההתקדמות הרוחנית, כלפי השגת הבורא?
יש שיטות גם בחיבור, גם בהליכה לבורא כמו שכתוב "יש הרבה דרכים למקום" וזה תלוי בשורש הנשמה. אתה רואה שגם עכשיו, בעולם שלנו יש הרבה קבוצות שלומדות חכמת הקבלה וכל אחת מתעסקת בכל מיני דברים. אני שומע עליהן, יש כאלה שהולכות לכיוון מוזיקה וקבלה, ספרות, יש כאלה שיש להן איזה עניין ללמוד דבר מסוים מחכמת הקבלה, ויש כאלה שבצורה דתית יותר או מדעית יותר.
אצלנו יש רק דבר אחד, רק חיבור בינינו להשגת מטרת הבריאה, לא חשוב לנו שום דבר חוץ מזה. ולכן קל לנו יותר לקבל את התנאים של הדור האחרון, כי בעצם אנחנו מסכימים לכול, רק להיות מחוברים ושהחיבור שלנו ייתן לבורא אפשרות להתגלות לכל הנבראים בלי הבדל ביניהם. אז יש הבדל. והכול נובע מכך שיש כבר דברים מבוררים בנבראים ויש כאלה שעוד לא. אז כל אחד לפי הטבע שלו, לפי שייכותו עדיין ויונק משורשו.
תלמיד: למה כשיש עכשיו את הסכסוך בין אוקראינה לרוסיה אנחנו לא מבטלים את הוויכוח הגשמי הזה ואומרים שאנחנו רק למטרת הבריאה, אלא אנחנו משתמשים בו. איך הוא קשור בעצם להתקדמות הרוחנית שלנו?
אני לא מבין אותך בכלל. אנחנו נכנסים לוויכוח הזה כדי להראות שאנחנו נמשכים למטרת הבריאה, לחיבור בין כולם, ולא אכפת לי מאיפה החברים שלנו, מרוסיה או מאוקראינה לצורך העניין, מה זה חשוב? אנחנו צריכים להתעלות מעל ההבחנות הפנימיות שיש מהלידה בין מי שנולד רוסי או אוקראיני נניח. אנחנו צריכים להתעלות מעל זה וגם כל האחרים, כי העיקר בשבילנו הוא חיבור לקראת ההתקדמות לגמר תיקון.
תלמיד: האם אנחנו צריכים להתעלות מעל המחלוקות שנובעות כתוצאה מהמאמץ לחיבור בינינו, כמו אצל תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה?
גם. אנחנו מבינים שיש לנו גם ויכוחים שנובעים מהמוצא שלנו, נניח רוסי או אוקראיני, ואנחנו נמצאים גם בוויכוחים שנובעים מתוך שורש הנשמה שלנו כי כל אחד בא ממקום אחר, מחיבור אחר. אנחנו צריכים להתעלות מעל כל הפשעים שאנחנו מגלים בינינו ולהשתדל להתחבר, כששום דבר לא נעלם אלא רק מחובר לאחרים באהבה.
ואז אתה לוקח את הניגוד הזה והוא משמש במערכת שלך כמו התנגדות פנימית, ודווקא על פני כל ההתנגשויות האלה מתגלה הבורא, כי הוא קיים אבל אין לו על מה להתגלות. כשאתה שם את הניגודים האלה בינינו, כמו נָגַד במערכת חשמלית אלקטרונית, אז על פני הנגד הזה שיכול להיות כסליל, ככָּבַל, או כנָגַד, זה לא חשוב כי בכל אחד מהם יש התנגדות, עליו אנחנו יכולים לגלות את הבורא.
הבורא לא יכול להתגלות אם לא תהיה בינינו התנגדות, התנגשות. ככול שיש בינינו התנגשות ואנחנו רוצים בכל זאת להתחבר אליו, אז אנחנו מגלים על פני ההתנגדות, ההתנגשות את צורת הבורא. ככול שאנחנו מוותרים על הניגוד בינינו, ככול שאנחנו רוצים להיות בכל זאת מחוברים בינינו למרות ההתנגדות, בזה אנחנו מגיעים למצב שהבורא מתגלה. וכך אנחנו בונים רשת קשר בינינו שבסופו של דבר היא לא תהיה כמו באדם הראשון שכולם היו מותאמים זה לזה, כי היה פשוט מקום אחד, נקודה אחת. כי תראה מה נעשה בינינו, אילו ויכוחים, איזו התנגשות, קבוצה גדולה בכל מיני אופנים, ברמות שונות, וכשאנחנו למעלה מזה גורמים לחיבור, אז על החיבור הזה שמעל הניגוד דווקא שם מתגלה הבורא. כך אנחנו מגלים אותו ולפני זה הוא לא קיים.
תלמיד: הבורא מתגלה על פני מחלוקות שנובעות כתוצאה מפירוד בשורש הנשמה, או פירוד בין מוצא אתני כזה או אחר?
הכול נובע משורש הנשמה. מוצא אתני וכל מיני דברים כאלה, אלו כביכול דברים חיצוניים גשמיים, אבל הכול נובע משורש הנשמה, הכול משם.
תלמיד: האם אנחנו צריכים להשתמש בכל המחלוקות בינינו גם על דברים שהם חיצוניים כמו מוצא אתני?
לא חשוב לנו אילו מחלוקות, אנחנו צריכים להביא את עצמנו להשלמה, לשלום. אנחנו מבקשים מהבורא שיתקן את כול המחלוקות, זאת אומרת שיביא אותם לחיבור.
תלמיד: מה מתוך המחלוקות האלה צריך להישאר ועל מה אנחנו מתעלים?
בגמר תיקון לא יישאר שום דבר, אלא הכול יגדל ויגדל ולמעלה מזה יהיה חיבור. וכל המחלוקות הללו יהיו כיסוד, כעביות הפרצוף של הנשמה הכללית.
תלמיד: איך לתאר את ההשלמה כשהיא באה לידי ביטוי במחלוקת שהיא חיצונית, כמו ויכוח פוליטי?
נדמה לך שזה וויכוח פוליטי, הכול נובע מקלקול בנשמות מאדם הראשון, מהשבירה. זה לא ויכוח פוליטי או משהו בעולם שלנו, הכול נובע רק מהקלקול במערכת הכללית של הנשמה.
תלמיד: מה אנחנו מבקשים מהבורא ומה צריכה להיות התוצאה?
שיחזיר אותנו להיות חלקים בנשמה אחת. כל אחד יחשוב על אחרים, כל אחד ידאג לכולם, וכך כולם לכולם, וזו תיקרא "נשמה אחת" שהיא פי תר"ך פעמים עוצמתית יותר משהייתה קודם. ואז נגלה את הבורא על פני ההתנגדויות, ההתנגשויות שקיימות בינינו. שום דבר לא מזדכך אלא ההיפך, מתגלה יותר ויותר פירוד בינינו, ועל פני הפירוד הזה מתגלה כוח האיחוד. וכוח האיחוד שמתגלה על פני הפירוד הוא כמו זרם שזורם בתוך מערכת שמלאה בכל מיני צורות נגדים המנוגדים זה לזה. אחרת אתה לא תגלה אותו.
רצון הבורא להתגלות הוא מה שבורא את כול המערכת, בונה את כול המערכת, כי אחרת הוא לא יתגלה. לכן אסור לנו למחוק, אסור לנו לברוח מאף פירוד, אלא לבקש תיקון, והתיקון הוא פשוט, "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו מקבלים את הפירוד הזה, אנחנו צריכים אותו, מכבדים אותו, כי דווקא עליו אנחנו מגלים את הבורא, את הקשר שלנו עימו. דווקא החושך הוא שמגלה לנו את האור, בלעדיו אי אפשר לגלות שום דבר.
שאלה: האם אפשר להקביל את זה לעבודה בעשירייה? כלומר, כשיש בינינו חוסר הסכמה, ביקורת, סתירה, ועולים מעליהן, האם זו העבודה שצריך לעשות בעשירייה?
ודאי שאנחנו צריכים לעשות את זה קודם כל בעשירייה ואחר כך בין העשיריות.
שאלה: האדם שנלחם במלחמה פנימית ובהמשך הוא נחלש ואין לו כוחות לפנות לבורא, האם הוא יכול לבקש מהחברים שיפנו במקומו?
ודאי שהוא צריך לבקש מהחברים, להתפלל לבורא, ככול האפשר.
תלמיד: באיזו צורה הוא מבקש מהחברים, האם הוא פונה אליהם ישירות?
בכל מיני צורות. לפעמים יכול להיות שהוא מגיע למישהו אחד ומבקש ממנו עזרה או הסבר, לפעמים על ידי זה שנכלל באיזו עבודה משותפת איתם. גם וגם, בכל מיני צורות. אבל הוא חייב להתכלל, בקבוצה מצליח מי שנכלל עם חיי הקבוצה.
שאלה: אם הגישה הנכונה לגבי התיקון היא לא לשכוח שכל העולם נמצא בתוכי, ויש עכשיו בתוכי רצונות שאני מרגיש כמו אוקראינה ורוסיה, ולצורך זמן הנשמה הבורא עכשיו מתקן בדיוק את הרצונות האלה ומזה מתרחשת המלחמה, מפה ברור שכל התיקון הוא תיקון פנימי שלנו. ואם אנחנו נתקן את הרצונות האלה, אוקראינה, רוסיה, פוטין, אז נראה כמה העולם החיצוני משתנה. האם זה נכון?
אתה צודק. אם לא היו לנו בחינות כאלה כמו נניח אוקראינה ורוסיה, אז לא היינו מרגישים את הדברים האלה מבחוץ. ובתיקון הצורה החיצונית שהבורא עשה בכוונה, אנחנו מתקנים בעצם את התכונות הפנימיות שלנו. לכן כל העולם החיצון נפרס לפנינו כדי שיהיה לנו קל יותר לתקן את הפנימיות שלנו.
קריין: קטע 53.
"הכל אחדות אחד, כי בשורש, שמשם המשכת הדעת מעולם הבינה, שם אין התחלקות כלל ואין מחלוקת, ובאמת כשמגביהים כל המחלוקות לשורש המקור, לעולם האחדות, נעשים אחדות."
("מאור עינים". פרשת ויצא)
שאלה: אמרת שהצורה היחידה לגלות את הבורא זה בחיבור, זה מעל חילוקי הדעות. ועכשיו שכל העשיריות הן וירטואליות, איך אפשר להתגבר על חילוקי הדעות, איך אפשר להדליק את הניצוץ הזה, להרגיש, ליצור את הסביבה, בה נוכל לעבוד לעיתים יותר קרובות?
אני לא יודע מה עוד אני צריך להסביר, לספר ולברר, אני חושב שנתתי לכם הכול. אתם מרגישים עכשיו את הצורך בחיבור, כי רק בחיבור מגיעים למטרת הבריאה. אתם מרגישים שבהשגת החיבור בינינו, אנחנו מתקנים את העולם כולו. אחרת אתם מרגישים ומבינים שאנחנו נכנסים לבעיות וצרות, גם כלליות וגם אישיות והכול תלוי בנו.
ולכן אני פונה אליכם ומזהיר אתכם, העולם דורש את התיקון, אם לא נעשה את התיקון, אתם תראו עד כמה שעולם יהיה נגדנו, נגד "בני ברוך", כי הוא יתחיל להרגיש שאנחנו אלה שלא מביאים לו שלמות, שלום, מצב טוב.
בואו נשתדל כמה שיותר להתגבר על הפירוד בינינו ולהביא לשלמות, להשלמה. נפנה לקבוצות שלנו ברוסיה ואוקראינה ונשתדל לתמוך בהן, שגם הן יתעלו למעלה מכל ההבחנות הגשמיות ויתחברו בהבחנות הרוחניות ביניהן. ובזה העולם יתקדם מהר מאוד לתיקון, ואנחנו נרגיש את התוצאה.
שאלה: מה ההבדל בין להתעלות מעל הפירוד בצורה נכונה וניסיונות למחוק את הפירוד?
אנחנו לא יכולים למחוק שום דבר, אנחנו יכולים רק להתעלות למעלה מהפירוד כדי להגיע לאיחוד. אם אנחנו בורחים אז בורחים, ואז אנחנו כאילו עוזבים את הדרך ובזה מפעילים כוחות שיחזירו אותנו בחזרה, אבל זה כבר יהיה בצורה מאוד לא נעימה.
שאלה: כשאנחנו במחלוקת האגו נדבק לעמדה שלו. איך להרגיש את הפנייה לבורא כיותר חזקה ורצויה מהדעה שלי?
חברים ותפילה, אין יותר.
שאלה: האם ניתן להתעלות מעל חילוקי הדעות, אם נציב כמטרה משותפת להתקדם לבורא ומהנקודה הזאת לחזור ולחזק את הקשר שלנו?
כן ודאי, כך צריך לעשות.
שאלה: ברור שלא נצליח להגיע להבנות ברמה גשמית, אבל לא ברור, האם אנחנו צריכים לדבר בפועל על המחלוקת, או מיד לפנות לבורא בלי לברר שום דבר?
יותר טוב אם אנחנו נתעלה מיד לחיבור, כי אנחנו עוד לא מספיק חזקים ומנוסים כדי להיכנס לבירור הפירוד וממנו להתחיל את העלייה. תמיד עולים, מחזיקים בחיבור ואחר כך מבררים במה היינו בפירוד, ואם יש בזה עדין צורך וזה לא התברר בדרך. אבל תמיד שיהיה לנו ביד כוח רוחני ואחר כך אנחנו עובדים עימו על המצבים הגשמיים.
שאלה: האם ההבדלים, הפערים בינינו, הם הבדלים בתפיסת המציאות?
אלה הבדלים בתפיסת המציאות. ודאי, אין יותר מזה.
שאלה: כתוב, "בזה שהוא מתגבר ואינו בורח מהמערכה, אז הקב"ה נותן לו את הברית". מה זה אומר לא לברוח מהמערכה?
כשיש לפניי מטרת הבריאה שם כולנו מחוברים, מאוחדים, תומכים זה בזה, עד כדי כך שמגיעים להרגשה שאין פירוד ביני לאחרים. ובזה ההרגשה הפרטית של כל אחד נעלמת, ובמקום זה מרגישים את כולם קיימים יחד, וזה המצב של גמר התיקון, כשהכול מתעלה למעלה מהדרגה שלנו לדרגת הבורא ונכללים בהרגשה הזאת, שמקנה לנו הרגשת נצחיות, שלמות, חיים נצחיים ושלמים.
שאלה: כתוב, "אז הקב"ה נותן לו את הברית." מהי הברית הזאת?
הברית הזאת זה חיבור עם הבורא, שממלא אותנו לגמרי, את כולם.
שאלה: יש הבדל בין ברית פרטית של האדם, לברית של כל האנושות עם הבורא?
הברית הפרטית של האדם זו ברית עבודה, כשהוא משתדל להיכנס לעבודת ה'. והברית הכללית, כשכבר מגיעים לחיבור של כולנו עם הבורא יחד.
שאלה: כתוב, "לפעמים בזמן עליה אנחנו בשלום עם הקב"ה". מה היה לפני המצב הזה, מהו המצב שהוא לא שלום?
הייתי אומר, שאין במצבים האלה יותר, ממה שאנחנו צריכים בחיבור בינינו לגלות את הבורא. אנחנו "עושים אותו" על ידי אגואיסטים בדידים שמתחברים יחד. ומתוך זה, אנחנו מתחילים להבין, להשיג ולהרגיש, מי זה הבורא.
שאלה: כתוב, "כשמגביהים כל המחלוקות לשורש המקור, לעולם האחדות". מה זה אומר להעלות את חילוקי הדעות לשורש המקור?
יש בינינו מחלוקת ולכל אחד יש מחלוקת פנימית משלו. אנחנו רוצים להתכלל בבורא, שם כל המחלוקת מכוסה באהבה והיא נשארת כיסוד שבלעדיו גם האהבה לא תתקיים. אבל דווקא בצורה כזאת אנחנו מגלים, "יתרון האור מתוך החושך".
שאלה: האם יש קשר לביקורת שפועלת בנו, לכוח שלנו לעשות ביטול?
אין לי תשובה, את זה צריכים לברר. דווקא שאלה כל כך קצרה, אבל מאוד עמוקה.
תלמיד: איזה ביקורת מותר לעשות בעשירייה?
רק ביקורת בונה, שהיא לא מרחיקה בינינו אלא מחברת בינינו. אם אני רואה ביקורת שהיא לא מביאה אותנו לצעד אחד קדימה לחיבור המתגבר, אני לא מעורר את הביקורת, כי זה נקרא שאני הורס במקום לחבר.
שאלה: מה ההבדל במבנה הפנימי שלנו לבין כל שאר האנושות, שהופך אותנו ליחידים שיכולים לפנות ולבקש מהבורא?
שורש הנשמה שיש בכל אחד. כשאדם מרגיש שחסר לו מהות החיים, מטרת החיים, הטעם בחיים ולכן בסופו של דבר הוא מבקש את הבורא שיתגלה.
(סוף השיעור)