שיעור בוקר 26.06.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 13.02.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/wTZrnZBI?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1234,

"מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה"

קראנו מאמר מ"שלבי הסולם", כרך א', דף 271, רע"א, "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה".

יש הרבה דברים שנמצאים במאמר הזה, הרבה הבחנות. קודם כל, סוף המאמר הוא בולט מאוד, שאדם אסור לו להגיד חיסרון לחבר, אסור לו להגיד מוסר לחבר, גם לא להגיד "מה איתך, למה אתה לא זז". אני שמעתי כאן בקבוצות שאחד אפילו מבקש מהשני "תן לי חיסרון, איפה החסרונות שלנו, למה אנחנו לא זזים", וזה לא נכון. מחיסרון אתה לא תזוז אף פעם, אתה יכול לזוז רק אחורה, זו התדרדרות. אתה יכול לזוז קדימה רק מגדלות ה', מהאור המחזיר למוטב. רק משלמות, מהרגשת החיים הרוחניים האדם יכול לחיות ולפרוח. זו הקליפה שאומרת לנו "לך לחיסרון, תתחיל לחטט ותתחיל לסבול יותר, ואז מהסבל תזדקק לרוחניות". זו גישה לא נכונה, היא ממש עצה של קליפה ולא של קדושה.

אסור בחיים לפנות לחסרונות. צריכים חסרונות שיבואו מהכרת גדלות הבורא. האור בונה את החיסרון ולא שהחיסרון מגדיל את עצמו מתוך עצמו. איפה ראיתם פעולה כזאת ברוחניות? זה מה שהוא אומר, שאסור להתווכח עם הרצון לקבל בכלל. אל תפנה אליו, אל תיתן לו שום תשומת לב, כאילו הוא לא קיים. מזה שתתעסק ברצון להשפיע, בהכרת ה', בקו ימין, בהודיה, בכל מיני דברים חיוביים, מזה האור ייבנה לך חסרונות, כוחות ומחשבות. הוא גם ייתן לך מכשולים, אל תדאג, הכול הוא ייתן לך, הוא ייתן מה שאתה צריך, ולא מזה שתשב ותאכל את עצמך, מזה שום דבר לא ייצא אחרת. האור הוא המחזיר למוטב בלבד, אין כוח אחר.

לכן אסור לקבוצה, במיוחד לקבוצה. אם אחד אוכל את עצמו, שיאכל, אבל אם קבוצה מתאספת ומתחילה "כאלה אנחנו, ואיפה אנחנו", ומתחילים לבכות ומספידים את עצמם, זה לא טוב. הוא אומר שאפשרי לעשות ביקורת חצי שעה ביום, אם אתה מצליח עשרים ושלוש וחצי שעות ביממה להיות דבוק בקו ימין, כי אז באמת יש לך מספיק כוחות, יסוד לעשות ביקורת נכונה. אבל אם לא, אז תהיה כל הזמן בקו ימין. כלומר תכל'ס, לבקש גדלות הבורא. ואם צועקים אליו, אז צועקים שייפתח, שייתן משיכה אליו, שיגלה בשביל מה אני צריך אותו. אבל לא לצאת לצד ההפוך, לפרעה, "למה אתה לא נותן לי מכות שאני אצא ממך", זה לא בדרך ההתפתחות.

על זה הוא גם אומר “אם תראה שור שונאך"¹. יש פה עוד דבר ב"אם תראה שור שונאך". אנחנו יכולים להבין מכאן מה צריכים. מה התורה אומרת? אם תראה שור שונאך שנפל והוא לא יכול להמשיך לעבוד, והאדם הזה הוא שונא, אתה שונא אותו, אבל אתה רואה שהשור שלו נפל ולא יכול להמשיך לעבוד, אתה חייב לעזור לאדם הזה אפילו שאתה שונא אותו ואתם ממש מתקוטטים, אתה חייב לעזור לשור שלו לעמוד על הרגליים ולעשות פעולות כדי שהשור שלו יתחיל לעבוד.

קודם כל אנחנו צריכים להוציא מכאן מוסר השכל, שלהעמיד את השור לעבודה, את האדם לכיוון המטרה, את הסביבה שלו כדי שיוכל לעבוד, זה מעל כל החשבונות האחרים. אני אוהב אותו, אני שונא אותו, הוא קרוב אליי, הוא רחוק אליי, זה לא חשוב. אם יש לי איתו דברים מהעבר שהתקוטטתי איתו או חשבונות שהיו לי איתו, זה לא חשוב. אם זה נוגע למטרה, אני חייב למחוק את כל העבר, וחייב ללכת רק כדי להקים את השור הזה שימשיך לעבוד. חס ושלום למשוך לעבודה הרוחנית חשבונות בהמיים שהם פחות מהרמה הזאת, זה הורס את הכול. את זה אנחנו גם רואים ב"אם תראה שור שונאך".

אני יכול לא לאהוב את החוצפן הזה, אבל מה ששייך לעבודה, אני חייב לעזור לו שימשיך. אין כאן חשבון בשום דבר אחר. האף שלו לא מוצא חן בעיניי, זה משהו אחד. מה ששייך לעבודת ה', ההיפך, לדרוך על החשבונות האלו ולעזור בכל דבר, בכל מחיר ממש, ודווקא בנקודות שאני שונא אותו, זה הרווח. לכן לא יכול להיות בקבוצה "אני רוצה להתחבר עם מישהו, לא רוצה, יותר לי קל איתו, פחות קל לי איתו". צריכים לראות שכאן הם הרווחים הגדולים, והמטרה חייבת להיות מעל כל החשבונות האחרים. ואם זה לא ככה, אז חייבים משהו לעשות כאן במקום.

תלמיד: דיברת על חיסרון במובן השלילי.

חיסרון הוא תמיד שלילי. למה אני צריך חיסרון?

תלמיד: אנחנו אומרים שחיסרון זה רצון. אם יש לי רצון, אז איך להתייחס לחסרון?

חיסרון אצלנו גם מורגש בצורה שלילית, וגם נחשב בכלל לצורה שלילית. האם יש בבורא חיסרון? הוא ברא אותו יש מאין. אז מה יכול להיות בזה טוב, אם אין לו. אלא מה? אני צריך שיהיה לי חיסרון אחר, ייסורי אהבה, חיסרון להידבק בו. זה משהו אחר. זו תוצאה מהכרת הגדלות שלו. זה חיסרון אחר לגמרי. זה חיסרון אליו, ולא חיסרון שרע לי.

אז חיסרון שרע לי, שאין לי, זה לא חיסרון שממנו גדלים. אף פעם מזה לא גדלים. אני יכול להשתמש בו אחר כך בצורה של עֵשָׂו, שזה גם חיסרון לבורא, כבר הגבלה בקו שמאל, זה החיסרון הקדוש. אני מצרף אותו לימין, ובונה את בחינת יעקב. אבל לא סתם חיסרון שרע לי. בשביל מה לי אותו, בשביל מה לי להרגיש אותו? רבי נחמן מברסלב, הוא היה גדול בזה, הוא כל הזמן דרש שמחה.

אנחנו שקועים בצרות של עצמנו, אין לנו את הצעצועים שלנו. אז אנחנו לא מבינים כמה העיסוק הזה עוצר אותנו. אנחנו לא מבינים שעל פני ההשתוקקות למשחקים שכאילו חסרים לי בחיים האלו, כל מיני תענוגים קטנים וכל הדברים, אם אני אעזוב את החסרונות האלו ואתחיל לעסוק בגדלות ה', זה יקדם אותי הרבה יותר טוב מזה שאני אוכל את עצמי שאין לי שום דבר.

כמו שהוא כותב, אסור לעורר חסרונות חוץ מחצי שעה ביום, בתנאי שאתה ממש נמצא בשלמות יתר השעות. כתוב "והעיקר לא לצאת מרשות הקדושה". מה זאת אומרת? לשכוח שהבורא פועל הכול והוא עושה את הכול ואתה נכלל בו ואתה בכלל נמצא בו. אתה רוצה גם לעשות משהו? בבקשה, אז תעורר קצת את החסרונות שלך, את כל הדברים שלך שנגד שלמות הבורא ונגד שלמות השגחתו, תעורר אותם במידה שעם ההפרעות האלה גם תידבק אליו. אבל כל הזמן דבוק אליו, במידה שאתה יכול לעשות אח"פ דעליה, לצרף לדבקות עימו עוד כל מיני הפרעות, בבקשה תצרף. אבל לא לצאת ממנו, להישאר דבוק וכל הזמן לצרף עוד הפרעות, להפוך אותן לכוח המועיל, לתוספת דבקות.

אחרת זה לא לתועלת, אנחנו מושכים את הזמן. אנחנו צריכים לברוח מקו שמאל לא להיות שייך אליו. מה זה המצב הראשון ברוחניות? שאתה לגמרי נכלל באלוהות כמו טיפה ברחם וגמרנו. האם אתה במקום זה רוצה לצאת מהדבר הזה, תגיד שזה דמיוני? זה לא דמיוני. אם אתה בכוחות עצמך, בכוח רוצה להכניס את עצמך למצב כזה, זה לא נקרא דמיוני. זו לא האמת, זה לא רוחניות, אבל זה לא סתם ככה דמיון פרוע, כי אתה עובד על עצמך כדי לעשות את זה.

תלמיד: אבל המושג עצמו "חיסרון", הרצון לרוחניות אנחנו גם קוראים לזה חיסרון.

רצון לרוחניות נבנה על ידי האור שמשתלשל מלמעלה ובונה את החיסרון ממש לעצמו, שנקרא רוחניות. אם זה לא על ידי האור אלא אתה מעורר את זה מתוך הבטן שלך, זה חיסרון ללא תועלת שעל ידו אתה לא מגיע לאור. על ידו אתה בסופו של דבר או תעזוב את הקבלה ותלך למלאות את החיסרון הבהמי, או שתשב ותאכל את עצמך שאתה לא מסוגל שום דבר לעשות עם החיסרון הזה.

חיסרון צריך להיות כפוף לאור, יחד איתו לבוא. אחוריים של האור צריכים להיות החיסרון של אדם. מאיפה בא חיסרון? האור עצמו בונה את החיסרון בנוכחותו. ואם זה לא על ידי האור, זה ממש מוות. זה מכשול לתשעים ותשעה אחוז מהתלמידים, כולם נכנסים למרה שחורה ולא מסוגלים לצאת ממנה. ואז הם הולכים בכל זאת. אם הם ממשיכים ללמוד ומשקיעים את עצמם עם כל הדיכאון שלהם, עם כל הייאוש ועם כל זה שרואים על האדם שהוא ממש נמצא בעצבים ובמתח ובחוסר שביעות רצון והכול, הוא בכל זאת מתקדם, אבל הוא יגיע למחסום בעוד עשרים שנה, לפחות, כי הוא מושך זמן בעצמו.

הקליפות הן עושות מהנקודה הנצחית, הן מושכות אותה לשני הכיוונים לעתיד ולעבר, וככה אדם מתחיל להרגיש את הזמן. כי יש קליפה שהיא נגד רוחניות שמושכת לעבר, יש קליפה שהיא בעד רוחניות, היא אומרת "לא, תשיג", ואחר כך רוצה לקבל את זה. אבל רק מהאור. אין לך על מה לחשוב חוץ מגדלות הבורא, מזה יבואו כל יתר הבחנות.

 

תלמיד: כתוב, "כלומר, הגם שהאדם רואה, שעדיין אין בידו לעשות חסד, מכל מקום האדם צריך לעשות ציורים לעצמו, כאילו כבר זכה לבחינת השפעה". עד כמה אפשר להעמיק בציורים?

   כתוב בדף רע"ג שהאדם צריך לצייר לעצמו שהוא זכה לבחינת השפעה ושהוא משפיע. ובאמת ככל שהוא מבין את זה, ככל שהוא יכול לתאר את זה, להיות בזה קצת ולחוש את זה, הוא צריך לתת תודה לה'. ולמה אנחנו צריכים לעשות את זה בזמן שאין לנו שום בחינת השפעה? שוב אני אומר, בגלל שבזמן ההכנה אתה מתאר את כל המצבים שיהיו אחר כך. ואתה לא צריך לתאר לעצמך מצבים של נפילה, אתה צריך לתאר לעצמך את כל המצבים שיכולים להיות בקדושה, בקרבה לבורא.

 את זה אנחנו צריכים לעשות בחברה, כי זה פשוט מתקן אותי ואם אני מראה לכולם את צורת ההשפעה שלי שאני עושה כאילו, מדמיין לעצמי ועושה ככה, אז בחזרה מתחילים כל יתר האנשים לעשות גם הם ואז אני מתחיל לראות שהם באמת נמצאים כבר בהשפעה. אני הרי קורא אותם רק לפי הצורה החיצונית שהם מראים לי, ואז אני מתחיל או להתבייש או לקנא וזה מעורר אותי באמת להמשיך ונותן לי חומר דלק.

 

תלמיד: איך אני יכול לרכוש חיסרון שיחבר אותי לגדלות הבורא, להידבק בו ושהרצון הזה ייתן לי כוח להמשיך בדרך, ולא לקבל מילוי ממנו כי ברגע שאני מקבל מילוי אני נרגע.

איך מחבר אפשר לקבל מילוי?

 

תלמיד: כשהוא מראה לי את ההתפעלות שלו.

הבורא גדול והחבר קטן. אם אתה רוצה לקבל את גדלות הבורא אתה צריך גם להגדיל את החבר. אתה צריך להתפעל ממה שאתה שומע ממנו, ממה שאתה רואה ממנו, תראה יש אנשים שנמצאים כאן ומגיעים מרחוק, ואחר כך לפני סוף השיעור בורחים לעבודה ועובדים קשה כל היום. אני מסתכל עליהם ואני מקנא בהם, בכוחות שיש להם, לי אין כוחות כאלו. אז אני מתחיל להעריך אותם.

 יש אנשים אחרים שהם מבינים את החומר, לומדים, יש להם הבנה, יש להם פלפולים בראש, גם בזה אני מקנא, למה לא? יש כאלה שאני רואה עד כמה שהם כל הזמן נמצאים ברצון להתקדם קדימה. אני צריך להתפעל מכל האנשים האלו שסביבי.

באות אליי נשים להתייעץ, מגיעה איזו אימא שיש לה שלושה ילדים והיא אומרת "אני רוצה ללמוד, אני רוצה רוחניות, אני כבר חמש שש שנים לומדת", היא מדברת ברצינות, אני מכיר אותה וגם את הקבוצה שהיא לומדת שם. היא אומרת, "עד כדי כך יש לי רצון שאפילו, אני מפחדת להגיד, אבל אני לא חושבת על הילדים שלי". אז אני מתפעל מזה, אני רואה עד כמה שהטבע יכול להיות בדיכוי על ידי התפעלות רוחנית, על ידי רצון כזה, והיא אשה בריאה שפויה בדעתה. זאת אומרת אני מדבר על הפעולות ממש. אז מכל הדברים האלה אני לומד, וזה נותן לי הלאה גם כוח להמשיך.

גם צריכים לחשוב על זה ולעבד את כל הנתונים האלה. אני עובד עם האינטרנט, עם כל מיני דברים ואני משתדל למצוא מקומות להתפעל מהם. וההיפך, אם מישהו ככה ככה, אז אני מיד מתרחק ממנו, בשביל מה לי לתפוס ממנו ווירוסים כאלה, בשביל שהוא יפיל אותי? זה נקרא שהוא "קודח חור בספינה", ואם אדם כזה נמצא בקבוצה זה ממש כמו שהוא קודח חור בספינה שלנו.

 

תלמיד: אני צריך להתפעל מהיגיעה של החבר?

מיגיעה, מרצון. את היגיעה יכול להיות שאני לא רואה, מאיפה אני יודע למה נתנו לו את זה, ואולי סתם הוא משחק כלפיי. אבל אם זה טוב, אם זה מועיל למטרה, אז אני מפעיל את עצמי עוד יותר להתפעל ממה שאני רואה, והבהמה שלי בולעת את זה מקבלת ומתחילה לחשוב שזה נכון, וזהו, רצה קדימה.

איפה שצריכים, דווקא שם אנחנו לא רוצים להפעיל קנאה וחושבים, "אני מקנא, זה לא יפה, זה לא רוחניות".

 

תלמיד: איך אני יכול לדעת אם החיסרון בא מלמעלה, או שאני בעצם מנסה לעורר אותו בעצמי?

מה אכפת לך מאיפה בא לך חיסרון?

 

תלמיד: אני רוצה לעורר אותו בעצמי.

אבל חיסרון למטרה בא אליך, או חיסרון לעסוק בכל מיני בעיות שלך? אסור לגשת לבעיות של האדם לפני שהוא דבוק בבורא, כי אין לו כוח להתייחס נכון ולתקן נכון את מה שהוא יראה, אלא זה יוריד אותו מהמדרגה והוא ייפול. 

תלמיד: כתוב שאני לא צריך להתעסק עם הרצון לקבל של החברים. אבל מה אם החבר בקבוצה במצב קצת חלש, אין לו כוח עכשיו, לא בא לו עכשיו לבוא לשיעורים? זה הרצון לקבל שמונע את הרצון לרוחניות אצל החבר. האם אני לא צריך לדבר איתו, לנסות להראות לו רצון לרוחניות?

אם חבר בקבוצה נמצא במצב כזה, אז אתה חייב לסחוב אותו בכל מיני אמצעים, עד כדי כך בכוח, "חתמת, אתה חייב, אין ברירה". והוא אומר "אני לא יכול, יש לי כאבים בראש, ברגל", "זה אחר כך, קודם אני לוקח אותך לשיעור. תביא לי פתק מהרופא". כמו בצבא.

תלמיד: האם זה לא להתעסק עם הרצון לקבל שלו, מה שכתוב פה שאסור בעצם?

לא, אני בזה לא עוסק עם הרצון לקבל שלו, אני מציל אותו בזמן שהוא איבד כוחות. מה, האם ככה אתה זורק אותו בשדה הקרב? עכשיו יתנפלו עליו כוחות חיצוניים מקו שמאל, ואתה כך תשאיר אותו? איך?

תלמיד: מה לעשות אם בחברה מתחילים בירורי אמת כאלה, האם להפסיק?

אני לא יודע מה זה "בירורי אמת". "אמת" זה בורא, "בירורי אמת" זה בירור על הבורא.

תלמיד: אני מברר את המצב שאני באמת נמצא בו.

את המצב שאנחנו נמצאים בו כדאי לברר רק בתנאי שנמצאים בכוח דבקות למטרה כזה, שהבירור הזה לא מוריד אותנו, שאנחנו יוצאים ממנו בעוד יותר התפעלות.

תלמיד: ואם מנסים ורואים שנסחבים לזה?

אם נסחבים לרע, אז מיד מפסיקים. אסור בכלל להתקרב לזה.

איך לדעת?

תלמיד: כן, אם אני מתחיל ורואה שאני נסחב.

זה עניין של ניסיון. תתחילו.

תלמיד: אז אפשר להתחיל, בכל זאת.

כן, אבל בתנאי שאתם באמת עושים תרגילים טובים בלתאר את גדלות ה'.

אם הייתי לוקח אותך למעבדות גנטיות, אז היית רואה את הגנום של האדם, איזו חכמה יש שם, איך הכול מחושב מהתחלה ועד הסוף. אלפי חלבונים ואנזימים וכל מיני דברים, איך כל פרט שייך וקשור. אם היית רואה רק תא אחד חי, היית משתגע באמת, עד כמה הדבר הזה הוא עצום, אדיר.

אם היית רואה בכלל את מערכת הבריאה, שכל התאים עד הפרט הקטן הכול שייך לכל המערכות, ברמות של דומם, צומח, חי, מדבר, וברמות רוחניות, הכול כדי להביא את הבריאה להתאמה לבורא, לאותה דרגה של בורא, אז היית רואה עד כמה בבת אחת בכל פרט ובכל הפרטים יחד כבכלל פועלת אותה פעולה. זה דבר שאי אפשר לספר עליו. הוא פשוט נכנס לפי התאמת הנשמה למערכת, ואז אדם מקבל את זה וזהו. אבל אז היית מתפעל. אם היית רואה על עצמך עד כמה הוא מסובב אותך במשך כל החיים שלך ולאיזו מטרה כל דבר ודבר שעברת, אז גם היית מתפעל.

חסר לנו גילוי פעולותיו, "ממעשיך הכרנוך", זה מה שחסר לנו. אפילו אם מדברים על זה, חושבים על זה, וזה לא שייך ליחס האישי שלך אליו שאסור עליו לדבר, אלא מדברים על הבורא, לא ש"אני" ו"הוא", שאני והוא זה אני והוא, אז יש הרבה אפשרויות להתפעל מזה.

אני מדבר רק מתוך חקירת הטבע, כמו שמסופר על אברהם אבינו. כמו שאומרים שפעם המקובל היה צריך לרכוש את כל שבע החכמות עד שהוא מגיע לקבלה. כי בלי זה לא היה לו מספיק כוח התפעלות, קשר עם הבורא, כי לא היה מרגיש מספיק את היסוד להתפעל ממעשיו של הבורא. אני משתדל להעביר דברים כאלה. לי זה עזר בזמני ידיעת החוקים האלו, הרגשת החוקיות שבטבע.

תלמיד: אמרת קודם שאם האדם במצב רוח, אז אתה מתרחק ממנו כדי לא להידבק בווירוסים האלה, כי מי צריך את הצרות האלה.

אם אדם נמצא במצב רוח רע ולא רוצה לצאת ממנו, אלא עוד מנסה לסחוב אותי, אז כאן אני צריך באמת לעשות חשבון, האם אני מסוגל להוציא אותו או לא. אם לא, אז אין מצווה להיהרג בגלל שהוא רוצה להישאר מת.

תלמיד: כשעוזרים לחבר, איך אפשר לדעת דבר כזה?

מבקשים עוד חבר'ה שיעזרו. אתה יודע שאם אחד נפצע, אז חמישה צריכים לטפל בו, זה החשבון בצבא, וזו באמת בעיה.

תלמיד: אנחנו מדברים הרבה על המושג "גדלות הבורא". מהי גדלות הבורא? מה גדול בעיניי? מה צריך להיות גדול?

מהי גדלות הבורא? גדול נקרא מי שיותר חזק ממני, הוא נקרא גדול, פשוט מאוד. אם זה תיאורטית, זה כלום. אלא אם הוא יותר חזק ממני כך שאין לי מה לעשות, זו הגדלות.

תלמיד: אבל זה שהוא יותר חזק ממני אני מגלה אחרי שהוא נותן לי כמה מכות, אחרת איך אני יודע שהוא יותר חזק ממני.

בשביל מה לי מכות לגלות שהוא יותר חזק?

תלמיד: איך אני מקדים את זה?

בהתפעלות, עד כמה הוא עצום, בכל החיים שלך הוא מקיף אותך מכל הצדדים, עד כמה הוא שולט בכל הבריאה. עד כמה הוא נמצא לפני המחשבה שלך ולפני הרצון שלך. הוא קובע לך את המחשבה ומסדר לך את המחשבה איך תקבל אותה, איזה רצון יהיה לך ליד המחשבה הזאת ואיך הרצון הזה יתפתח.

הוא משחק בך בכול, חוץ ממחשבה אחת, שאתה יכול להתייחס אליו, להכיר אותו, רק המחשבה הזאת. אבל אפילו שתתייחס נכון או לא נכון, זה לא חשוב, גם עכשיו הוא בכל זאת פועל בך. גם את השאלות עכשיו הוא שואל, גם את ההבנה אחרי השאלות הוא ייתן, זה הכול הוא. מי אני? אני הוא שיכול לקבוע יחס, בלבד. כאן יש בחירה. אם תתחיל רק לראות, לחפש בפנים איפה הוא לא נמצא, בנקודה האחת הזאת אתה תרגיש בחירה חופשית.

תלמיד: למה הוא קובע יחס?

יחס אליו.

תלמיד: שזה צריך להיות גם גדלות הבורא.

יחס לגדלות, שאתה רוצה להידבק בזה שזה באמת ישנו. כל דבר אחר יהיה שקר מפני שהוא שולט, אז אם אתה מתאר לעצמך משהו אחר, אז אתה נמצא בשקר.

אלו דברים שצריכים לחפש בפנים, אין מילים בינתיים.

תלמיד: האם לספר לחבר כמה הבורא גדול בשבילי, או כמה אני רוצה לגלות את גדלותו?

לא צריכים לספר לחבר כמה הבורא גדול בשבילי. צריכים לדבר יחד, או אפילו בלי דיבורים, אולי להקרין את זה בהרגשה, שגדלות הבורא זה מה שמושך אותנו קדימה, וקדימה זה נקרא אליו ולא לשום דבר אחר. לא לטשטש את המטרה האמיתית, לא להחליף אותה במטרות אחרות.

אחר כך גם לפרש מי זה הבורא, שזה כוח דלהשפיע, נתינה, והאם לזה אני משתוקק או אני משתוקק לפרעה, רק פרעה פתאום התלבש על הבורא בעיניי ואני משתוקק לזה. הכול יכול להיות. תפרש נכון את כל המילים שלא יהיו סתם מדבקות, אז תראה את המצב האמיתי, כבר מתוך זה אתה תראה את קו שמאל שלך.

תלמיד: למה צריכים לחפש גדלות כשהוא עוד לא נמצא?

מה זאת אומרת שהוא לא נמצא?

תלמיד: ענית קודם לחפש אותו איפה שהוא לא נמצא. מה זה?

אם אתה מחפש בתוך עצמך, בודק ורואה שבכל המערכות שלך, מחשבתית, רגשית, של החלטות, של ביצוע, בכל דבר הוא נמצא, ואתה מחפש איפה הוא לא נמצא, אז אתה תמצא שהוא לא נמצא בנקודת הבחירה החופשית. מי היא הנקודה הזאת? היחס שלך אליו.

(סוף השיעור)

---

1. "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ." (שמות, כ"ג, ה')↩