010-1_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/PC9NquL1?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ו

רק לאחר שהאור מסתלק מהכלי, אז ניכר שכלי היא חיסרון. הראיה לזה שאור הסתלק ממנה, יש לה עביות. אבל, הוא אומר כלל, מקודם צריך להיות למדרגה כל האורות שלה, אחר כך יכולים לומר שנסתלקו ממנה. אבל טרם שהגיע לכל אחד ואחד בחינתו, עוד שייך לומר, לא נסתלקו, עדיין אין לו מה שצריך להיות לו.

וזה שאומר כאן. תסתכלו עוד הפעם למטה, אות א'. מה כתוב כאן באות א'?

כי א בעת שיצאו לא יצאו שלימים, אז הוא מפרש, מה הפירוש לא יצאו שלמים? מה היה חסר שם? מפרש באור פנימי.

א) שהוא מטעם כי רק המלכות קיבלה ה"פ נרנח"י דנפש בשלמות, אבל שאר הט"ס ראשונות, שהם למעלה ממלכות, היו חסרות, מה החיסרון שלהם? שז"א היה לו רק חיה דרוח, נמצא כתר, דרוח היה חסר לו.

ובינה היתה נשמה דנשמה. נמצא, גם חכמה דנשמה היה חסר לה. בחכמה היה רק שני כלים, היה רק רוח דחכמה. נמצא, נשמה דחכמה גם כן היה חסר לה.

וכתר, שהיה שם אור היחידה, כמה אורות היה שם? אור אחד היה לה, נפש דיחידה. נמצא, רק רוח דיחידה גם כן לא היה לו. בכתר היה חסר גם רוח דיחידה. וכלים חיצונים לאורות מקיפים היו חסרים שם לגמרי. אפילו לכלי המלכות, זה נברר אחר כך.

אנו לומדים כאן, בקומה ראשונה, שיצא פרצוף הראשון אחרי הצמצום, הנקרא גלגלתא דא"ק, שהיה לו עביות דבחינה ד', שהיה לו קומת כתר, היה צורה כזאת. מה? מלכות, שהיא אינה מקבלת יותר מנפש, מבחינת אור ישר צריכים לזכור, מבחינתה היה לה יחידה. ולזעיר אנפין היה רק רוח דרו… אה, חיה דרוח. ולנשמה היה נשמה דנשמה, ולחכמה היה רוח דחכמה, וליחידה היה נפש דיחידה.

אומרים, מה שנתגלה בעולמות אור היחידה, היה רק פעם הראשונה בפרצוף גלגלתא ולא הייתה מגולה ממנו, רק נפש. אחר כך כבר יחידה בעוד יהיה. נמצא, שאני אומר, קומת כתר, הכוונה הנפש דיחידה. מה שכן, פרצוף א"ק כבר לא היה לו אור היחידה.

ב'. הוא אומר, היות שהאור לא יכול להתגלות בלי כלי, אין אור בלי כלי, והכלי שמתגלה האור נקרא אור חוזר, נמצא, שאור היחידה הנמצא בכלי דכתר אינה יכולה להאיר, רק על ידי אור חוזר, ואור חוזר שבא ממטה למעלה, אנו לומדים שמלכות נקרא כתר דאור חוזר, ואור חוזר של כתר דאור ישר מקבל נקרא מלכות דאור חוזר.

והיות שיש כלל, התחתון שמקבלים ממנו הוא קטן ממנו, נמצא חכמה דאור ישר, המקבלת מכתר, שנקרא מדרגה שנייה לכתר, האור חוזר שיש בכלי דכתר דאור ישר, ממי הוא מקבל אותו? מחכמה דאור ישר.

נמצא, כתר פחות חשוב מחכמה. נמצא, על ידי זה שכל הקומה נקרא קומת כתר. היות על ידי מי? על ידי אור חוזר, מה שכל הקומה שיהיה מדרגה אחת אף על פי שהבדל בפרטים, אבל קומה זה קומה אחת.

להבין את זה, מה זה, אני אמרתי פעם. יש לאדם ידיים ורגליים וראש. ויש מ... בו. אם אדם יש לו מצב רוח טוב, יש לו קומה, אז אני אומר, שיהיה קומה אחרת. משה, גם משה, משה רבנו, משה, שדרשו חז"ל על פסוק, וישא יעקב את רגליו.

לאחר שהקב"ה הבטיח לו, ושמרתיך בכל אשר תלך, אז רש"י מפרש, כיוון שהקדוש ברוך, על ידי הבטחתו של הקב"ה נעשה קל ברגליו. אז הרגלין שמעו מה שקב"ה הבטיח לו? אז זה אותו קומה. נמצא, באותו קומה אני לא מבחין הרגליים שלי יותר פחותים מידיים, יותר חשובים.

אבל למעשה, למלכות אין רק אור הנפש, ולזעיר אנפין אין יותר מאור הרוח, ולבינה אין יותר מאור הנשמה, ולחכמה אין יותר מאור ה… אה, חכמה יש אור החיה, ולכתר יש אור היחידה. אבל זה קומה אחת, לא מבחינים הבחנות אלה מי שיותר למעלה מי שיותר למטה, אלא כל אחד ואחד משמש לתפקידו.

זה הפירוש שכולם נקרא קומת כתר. אף על פי יש הבדלים, אם אתה אומר, כולם קומת כתר, מדוע יש הבדל בין נפש לרוח לנשמה? כמו בדיוק, שאני אומר אצל בן אדם יש הבדל בין ידיים ורגליים, זה יותר חשוב, לא חשוב?

עיקר קומה מקומה גדולה, כל הבן אדם. אבל ידיים ורגליים. בן אדם במצב לא טוב, הוא סוחב את הרגליים. מה ההבדל? זה נקרא קומה זה משהו אחר, והתפקידים שכל אחד משמש, זה תפקיד חשוב. ואמרנו שצריך ללכת לאיזה מקום, הוא לא ישמש עם הידיים. בזמן שאסור לקבל משהו, הוא לא ישמש עם הרגליים. אבל זה לא נקרא מעלה מטה, זה עניין שימושי. אבל מה קובע? הקומה.

זה שאומר כאן, מהו גדלותו של פרצוף גלגלתא דא"ק, שנקרא קומת כתר? שמאיר שם אור היחידה. מה יש מאור היחידה? נפש. אבל יש יחידה, אז כשכולם אור היחידה, זה נקרא קומת כתר.

אות ב'. מה כתוב באות ב'?

ב ולכן, למעלה, בהיות שיצאו בלתי שלמים וגמורים, חזרו לעלות לשורשן, להתתקן ולהשתלם, ועל ידי כך נעשה כלי. למטה. מה כתוב כאן? חוזר לעלות. אז הוא מבאר לנו איך עלו. אז הוא אומר, כי האורות המקיפים ואורות פנימים היו מבטשים זה בזה כמ"ש לעיל, שעי"ז נזדככו ועלו לשורשם לפה, ואז קיבלו תשלומיהם. כמ"ש לפנינו.

מה כתוב כאן? הוא רוצה להסביר לנו, הננו אומרים, אנחנו אומרים, למעלה אין מקום בזמן. מה הפירוש, חזרו לעלות? אז הוא אומר שתי דברים כאן. הסיבה שחזרו לעלות, מה הפירוש עלו, אם אין מקומות?

הסיבה היא כך, היה ביטוש אור פנימי באור מקיף. מה זה אור פנימי, מה זה אור מקיף? מדוע היה ביטוש? מדוע נזדככו? מדוע עלו? אלה ארבעה דברים נבאר עכשיו. אור פנימי נקרא, מה שמאיר בפנימיות הכלי. אור מקיף נקרא, שהכלי הוא מחוץ להאור, והאור עומד בחוץ, ומקיף אותו עד שיתקבל האור בפנימיות.

כמו בגשמי, שם אומרים כיתור. אם איזה צבא כיתר את העיר, אז העיר נכנעים וקיבלו כל התנאים מה שהם דורשים. כך אור מקיף נקרא, שבסופו של דבר, אור מקיף הזה יבוא בפנימיות. אבל, איך הם מתחלקים, זה אור פנימי וזה אור מקיף?

זה מתחיל תכף בראש המדרגה. היינו, מלכות שהמשיכה את המדרגה, אנחנו תכף, לאחר הצמצום. היות שאור בא למלכות, המכונה מקבל על מנת לקבל, מלכות, והיות שהיה צמצום, שלא רוצים בהשתוות הצורה, אז המלכות הזאת עושה חשבון, כמה שיכול, כמה אחוזים שיכולה לקבל בעל מנת להשפיע, תקבל, והשאר מה שלא יכולה לכוון על מנת להשפיע, את זה לא תקבל. זה נקרא מלכות דראש היה בכוח עוד להוציא לפועל.

אחר כך, מה שהיה בכוח מוציא לפועל. את החלק שיכולה לכוון בעל מנת להשפיע היא מקבלת, זה נקרא אור פנימי. וזה נקרא בשם הספירות, מפה דראש, ממלכות דראש עד טבור, עד מלכות דגוף.

והחלק אם תקבל שלא יכולה לכוון, מה היא אמרה? שלא תקבל את זה, זה נקרא טבור, זה נקרא מלכות דגוף, שאומרת, אני לא רוצה לקבל. נמצא, שבגוף מה שמקבל נקרא אור פנימי, מה שלא רוצה לקבל נקרא אור מקיף מבחוץ.

על דרך הציור נלמוד, כאילו אור מקיף בא ואומר למסך, שנותן את האור חוזר. הכוונה על מנת להשפיע, שעל ידו יכול להאיר האור. מה אומר, הלא להיטיב לנבראיו הייתה שיקבלו כל האור ואתה מקבל רק חלק. אז אמרתי לך, אז אתה מוכרח לומר שהדרך שאתה הולך בו לא נכונה.

נגיד שאתה תישאר במצב שלך, יכול להתגלות מטרת הבריאה בשלמותו? אף פעם. נמצא, שיש ביטוש, הכאה. הוא מסביר ברוחניות שני דברים המנוגדים זה לזה נקרא הכאה. האדם מתבלט על ידי מה, לעשות ביטוש, זאת אומרת ... מידה דיה.

לעשות כאן, יש למעלה, באור פנימי יכול לקבל על מנת להשפיע. יישאר כאן, מטרת הבריאה אף פעם לא תבוא לשלמותו. אז הוא אומר, אתה צודק, לאור מקיף. נמצא שכוח העיכוב שלא רוצה לקבל, נאבד ממנו. לקבל, אם כן, מה יהיה לקבל על מנת לקבל? זה לא רוצה. אם כן, נשאר בלא כלום.

שהוא מפסיק מלקבל, חוזר לשורשו כמו בתחילה, שהיה במלכות דראש התחיל לקבל, וקבלה נקרא שירד לגוף. עכשיו שמסכים לקבל, נקרא שוב שעלה למלכות דראש, מאיפה שהוא בא. אלא מה, אנו מכנים את זה בשם, טעמים נקודות.

היות שיש כלל, בכל מסך יש ד' בחינות, כמו שהיה ד' בחינות הנודעים. לכן שהמסך מזדכך מבחינה ד', עדיין נשאר בחינה ג', אז הוא אומר, על המדרגה יותר קטנה, נקרא ג'. שדרך ג' יש ב', כל זמן שיש איזה כח עיכוב, שיכול משהו לכוון בעל מנת להשפיע, הוא מקבל.

עד שנאבד לו כל הכוח העיכוב, נמצא שהמלכות, הנקרא מלכות דגוף, שהייתה מקבלת בעל מנת להשפיע, עכשיו שלא יכולה לכוון, היא לא מקבלת שום דבר. נקרא שעלה שוב למלכות דראש, ומבקשת עוד הפעם שייתן לה כוח העיכוב, כוח המסך, שהיא תוכל לקבל.

רק מה צריכים לזכור? שהאור מסתלק, מניח רשימו מהאור, שהיה מאיר. הרשימה הזאת, יש לה שני תפקידים. תפקיד אחד, נשאר רשימו בתוך הכלים, להחיות את הכלים שיהיה להם קצת חיות, אין אור ממש, חלק מהאור נקרא. חלק מאור ישר, זה אחד.

עוד לומדים, המסך, שהוא מזדכך מדרגה לדרגה, נשאר גם במסך רשימות, ממה שהיה מאיר בו ועכשיו אור נסתלק ממנו. לאחר שהמסך הזה נזדכך ועלה למלכות דראש, אז הוא נכלל מכל הרשימות שהיה לו, אז כאילו הוא יודע עכשיו מה לבקש, שייתן לו עוד מסך.

לכן אנחנו לומדים שבחינה אחרונה נאבדת, היינו, שמלכות שעולה לראש, כאילו אומרת, על מדרגה שהיה לי מקודם, כבר אני רואה שאני לא אוכל להתגבר. תן לי כוח התגברות על מדרגה יותר קטנה, על בחינה ג'. לכן לומדים שמדרגה שנייה, שיצאה על זיווג דהכאה, על מלכות דראש בשביל פרצוף השני, הוא כבר ג' דעביות.

אם כן, עכשיו נעבור למטה. מה כתוב למעלה? אות ב'.

ב ולכן בהיות שיצאו בלתי שלמים וגמורים, חזרו לעלות לשורשן להתתקן ולהשתלם, ועל ידי כך נעשה כלי. למטה. מה הפירוש עלו, אם אין מקומות? אז הוא מפרש. גם מי הסיבה שעלו? הוא אומר, כי האורות המקיפים ואורות הפנימים היו מבטשים זה מזה עבור המסך.

אורות פנימיים רצו שהמסך יישאר, אז יש אור חוזר, אז הוא יכול לקבל על מנת להשפיע, אז הוא יכול להישאר בתוך הכלים. ואורות מקיפים טענו, אף פעם המטרת הבריאה לא תבוא לשלמותו, זה נקרא מבטשים זה בזה.

שעי"ז נזדככו, היינו הם הפסיקו מלקבל בשביל שאין להם מסך. זה נקרא, ועלו לשורשם לפה, מאיפה שיוצאים כמו מקודם, מטרם שיצאו, שקיבלו, נקרא שניהם בפה. עכשיו שהפסיקו לקבל, נקרא זה שוב השתוות הצורה, זה נקרא שעלו לפה דראש.

אות ג', למטה. מה זה אומר, סובב? תסתכלו למעלה.

ב) והענין הוא, כי בודאי ג שבחינת הכלים היה בכח, אף כי לא היה בפועל בתוך האור.

ג', מה שאומר שהכלים היה בכח.

ג) סובב על ע"ס דראש, שהאו"ח מלביש שם ממטה למעלה, שאין זה אלא בחינת התלבשות ב"כח" אבל לא התלבשות בפועל ממש, כמ"ש זה באו"פ.

מה כתוב אחר כך? כי היה ד בבחינת האור היותר עב וגס.

מה קשה כאן? הוא אומר לנו, שצריך להיות היכר כלים. איפה? בראש או בגוף? בגוף. מה הוא אומר לנו? כי בודאי ג שבחינת הכלים היה בכח, בראש, אף כי לא היה בפועל בתוך האור, כי היה בבחינת האור היותר עב וגס. מה זה ראש, גוף? נראה מה שהוא מפרש.

ד) פירוש, כי בחינת האו"ח המלביש ומקבל לע"ס של הראש ממטה למעלה, הוא הנבחן לבחינת הכלים ב"כח" אשר שם, כנ"ל, והוא מכונה כלפי ע"ס דאו"י, מי? האור חוזר, בשם אור עב וגס, והוא מטעם היותו בחינת אור הסתלקות, דהיינו אור שאינו מקובל במלכות מכח המסך המעכב עליו, כנודע.

והנה או"ח זה מרחיב את כלי המלכות של ראש, לע"ס מינה וביה בה, ומתפשט עמה מפה ולמטה להתלבשות בפועל ממש שנקראת גוף. שאחר הסתלקותו של התפשטות זו מתוך האו"ח המלבישה, נשאר או"ח זה למטה בבחינת אור עב ממש.

הוא רוצה להסביר לנו דברי הרב, שאומר, בודאי, למעלה תסתכלו.

והענין הוא, כי בודאי ג שבחינת הכלים היה בכח, זה מכונה מסך דראש, אף כי לא היה בפועל בתוך האור, כי היה ד בבחינת האור היותר עב וגס, משמע שמדבר מראש המדרגה והכלי, מה שאנו מדברים, דווקא בגוף.

אם כן, איך מפרש הרב את עניין הגוף? לכן הוא מסביר לנו כך, מה היה בכוח? כלי בכוח, אור חוזר, המכונה בראש, אור היותר עב וגס. מדוע נקרא זה אור עב יותר וגס? איך אנו יכולים לומר על אור, אור עב וגס? בכלים אנחנו מבינים על אור?

על זה בא למטה מפרש, מטעם היותו בחינת אור הסתלקות, מדוע היה הסתלקות? אור חוזר, פירוש הדבר שהוא לא רוצה לקבל אותו. הוא מקבל אותו, יהיה מקבל על מנת לקבל. לכן הוא דוחה אותו. לא שהאור הוא עב, הוא עב, הוא לא יכול לסבול אור כל כך גדול. לכן נקרא אור חוזר, אור עב. היינו, אם הוא יקבל, התחת… יעבה אותו. עוד נקודה.

אנו צריכים כאן לחלק את האור חוזר הזה לב' הבחנות. היינו, נכון, אור המסתלק, אבל איך הוא אור המלביש? שאומרים, על ידי אור חוזר, הוא מקבל את השפע, המכונה אור ישר. לכן למדנו כך כמה פעמים, שהאור חוזר הזה, שהוא דוחה אותו, אנו מבחינים בו ב' הבחנות.

אחת, האור ישר, כשבא, ומלכות דראש עושה חשבון, כמה שיכולה לכוון על מנת להשפיע זה תקבל, והשאר אור כל כך גדול, אם תקבל אותו, קשה לכוון אותו על מנת להשפיע, אז היא לא רוצה לקבל אותו. הוא דוחה אותו.

נמצא, מה זה אור חוזר? אור ישר ממש, עוד יותר גדול מהחלק של אור ישר, מה שהתחתון מקבל. ומדוע נקרא אור חוזר? שם אחר. הוא דוחה אותו, הוא לא רוצה לקבל אותו, עוד נקודה. ומה אנו לומדים? היות שהוא רוצה בהשתוות הצורה, לקבל בעל מנת להשפיע, אז אור חוזר השני אנו מכנים, מה שהוא אומר שהוא רוצה לקבל בעל מנת להשפיע, זה נקרא אור חוזר.

מה המילה, אור חוזר? אז הוא אומר כך, אור חוזר המלביש, על ידי זה הוא יכול לקבל את האור ישר, הוא תולדה משתי בחינות. בכוח הפרישה, נקרא שלילי, מה, שמזה שהוא לא רוצה לקבל אותו? שהוא רוצה בהשתוות הצורה. אם יהיה חיוב מאור הזה שדוחה אותו, הוא מקבל אותו, זה אור ממש. על ידי שניהם נולד תולדה, המכונה אור חוזר, המלביש, שעל ידו הוא יכול לקבל את האור.

להבין את זה צריכים לומר כך, הוא מקבל אור גדול, תענוג גדול. עכשיו, בזה שהוא רוצה להשפיע לעליון, שזה נקרא, אור ישר נקרא מלמעלה למטה, שעליון רוצה להשפיע לתחתון, ואור חוזר להיפך, התחתון רוצה להשפיע לעליון.

ועל ידי שהוא לא רוצה לקבל את האור, שהוא רוצה בהשתוות הצורה, אז הוא מקבל הארה מאור הנדחה, שהוא אור ישר, מה שלא מקבל אותו, זה נקרא תולדה, שיש לו תענוג גדול להשפיע לעליון, אז הוא רואה מה חסר לעליון שהוא יכול לתת לו משהו? היות שמטרת העליון הייתה להיטיב לנבראיו, לכן הוא אומר אז, אני רוצה לקבל. מדוע? משום שהוא רוצה להשפיע.

נמצא בזה, שהאור חוזר שקיבל בראש, שיש לו הנאה מזה שרוצה להשפיע לעליון, והיות שהנאה של עליון הוא רק בזה שהתחתונים יקבלו ממנו, לכן אומרים, מלכות דראש, שכמה עשתה חשבון כמה שהיא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, ואחר כך היא הולכת ומקבלת, זה נקרא מלכות בעצמה מתרחבת לע"ס מינה ובה, הכוונה שהיא הולכת לקבל את עשר ספירות הללו בעל מנת להשפיע.

נמצא שממלכות דראש שלמטה, הגוף, רק מלכות לבד. העשר ספירות נמצא בראש, ומה יש למטה בגוף? מלכות, שהיא הולכת ומקבלת, זה נקראת שמלכות מתרחבת לע"ס מינה ובה.

ברור? עכשיו נעבור עוד הפעם למטה.

מה אומר ג'?

והענין הוא, כי בודאי ג שבחינת הכלים היה בכח.

ג) סובב על ע"ס דראש, שהאו"ח מלביש שם ממטה למעלה, מה זה ממטה למעלה? העליון המשפיע נקרא מעלה, תחתון מקבל נקרא מטה, ולתחתון נותן לעליון, הוא לא רוצה לקבל אותו.

שאין זה אלא בחינת התלבשות ב"כח". בראש הוא עשה רק חשבון, כמה שיכול לקבל, אבל בינתיים באיזה מצב הוא עומד? ממטה למעלה עוד לא קיבל שום דבר. זה נקרא ב"כח", אבל לא התלבשות בפועל ממש.

כאן צריכים לדעת מה המילה התלבשות שמדברים משכל, השכל שלי מקבל מה שהוא אומר. לא אומרים כך. השכל שלי מלביש מה שהוא אומר. לכן כשמדברים השכל, הקבלה שהשכל מקבל מכונה בשם התלבשות.

לכן כשמדברים בצורה עדינה באורות, גם כן אומר, התלבשות בכוח ... הפירוש הדבר? עדיין לא משיג. הוא עוד לא רוצה להשיג. לאחר שהוא ידע בבירור מה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע, אז הוא מתחיל להלביש, הוא מתחיל להשיג. זה שאומר.

ד'. מה ד'?

אף כי לא היה בפועל בתוך האור, כי היה ד בבחינת האור היותר עב וגס. ד' למטה.

ד) פירוש, כי בחינת האו"ח המלביש ומקבל לע"ס של הראש ממטה למעלה, שעוד לא מקבל, הוא הנבחן לבחינת הכלים ב"כח", הוא עוד לא מקבל עם הכלים האלו. בכוח, אחר כך יכול להתגבר בפועל.

והוא מכונה כלפי ע"ס דאו"י, כלפי השפע, אור חוזר הזה מכונה בשם אור עב וגס, אף שיכול לומר לו עב וגס. מפרש, [ו]הוא מטעם היותו בחינת אור הסתלקות, דהיינו אור שאינו מקובל במלכות מכח המסך המעכב עליו.

הבחינה הזאת אם הוא יקבל, לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, לכן הוא מפציר אותו. לכן האור חוזר בא, כל התולדה שלו, מאיפה הוא בא? מזה שלא רוצה לקבל, נקרא זה אור העב. לא האור נקרא עב, מה שהוא מרגיש מאור, זה נקרא עב, לכן המכנים אותו אור העב.

לאחר שיש לו אור חוזר הזה בכוח, מה הוא עושה? בפועל. והנה או"ח זה מרחיב את כלי מלכות של ראש, לע"ס מינה ובה, ומתפשט עמה מפה ולמטה להתלבשות בפועל ממש שנקראת גוף. שאחר הסתלקותו של התפשטות זו מתוך האו"ח המלבישה, שנקרא גוף, נשאר או"ח זה למטה, בגוף, בבחינת אור עב וגס. אם כן, מתחיל לפרש בראש, מסיים בגוף.

יש כאן להבחין, מסך נקרא כוח התגברות. אז אני לא יכול לכנות את המסך כוח המקבל. אומר, כל אחד התגברות שנחלש עכשיו, עולה למעלה, ומה מבקש? כוח לקבלה או כוח להתגברות? זה נקרא שעולה למעלה, מבקש, תן לי כח ההתגברות.

כמה? לפי שאני רשמתי הכוח שהיה לי מקודם, כבר אני לא יכול. תן לי כח התגברות יותר קטן. זה נקרא, מבחינה אחרונה נאבדת והוא רצה מדרגה יותר קטנה, בחינה ג'. על זה יצא פרצוף ע"ב, שכבר לא יכול להתגבר, הלא רק איפה שנקרא אור גדול, רק המדרגה יותר קטנה, הנקראת קומת חכמה.

איפה הפסקנו עכשיו? באור פנימי, אות ה'.

אז מה הוא אומר, אות ה'? הוא אומר כך.

והענין הוא, למעלה, כי בודאי ג שבחינת הכלים היה בכח, בראש, אף כי לא היה בפועל בתוך האור, כי היה ד בבחינת האור היותר עב וגס, בערך אור ישר. רק שהיה בו ה מחובר בעצם היטב ולכן לא נגלה בחינתו. ה', מפרש.

ה) כי או"ח שבראש מחובר בעצם או"י והוא זך כמוהו בלי שינוי כל שהוא, ואע"פ, שהוא אור הסתלקות, שהוא בחינת דין, מדוע הוא לא רוצה לקבל, מחמת שיודע שהוא יהיה מקבל וזה נקרא דין? מ"מ אין זה מגולה אלא כלפי כלי הקבלה.

משא"כ שם בראש, שאין שם מבחינת התלבשות ולא כלום, אז אין זה מקבל, אין זה נבחן לבחינת דין כלל, ואדרבה, שנבחן לכל המקור של הרחמים, שהרי הוא, האור חוזר הזה, הממשיך והמקשר לע"ס דאו"י עד שמביאן ממעלה למטה לתוך הגוף. וע"כ הוא מחובר בעצם או"י שאין משום מה להבחין ביניהם. אם כן, משמע מכאן, איפה הוא מחובר? דווקא בראש. אבל בגוף, כבר לא מחובר.

אחר כך, מה כתוב? ולכן, למעלה, לא נגלה בחינתו, כי כאשר יצא ו האור דרך הפה ולחוץ, איפה? למטה. למטה מפה וגוף, יצא הכל מעורב יחד.

ו) כלומר, אם כן, משמע רק איפה היה מחובר? בראש. אבל בגוף לא? על זה הוא מוסיף.

ו) כלומר, אפילו אח"כ, כשהאו"ח יצא מחוץ לראש, ונתפשט עם האו"י מלמעלה למטה, להתלבשות תוך הגוף, לפי מה שאומר מקודם, בזמן שיש התלבשות, כבר כן ניכר בחינת קבלה שבו, של בחינת דין.

מ"מ עדיין אין כאן הפרש ניכר, הגם שיש אבל הוא לא ניכר. למעלה אין הפרש בכלל, למטה כבר יש הפרש, רק שלא ניכר, בין האור ישר להאו"ח המלבישו, שהוא הכלי, שהם כמו מעורבים יחד. מדוע? הלא הוא כבר מקבל. בקבלה כבר יש הבדל מבחינת הדין, שהוא אור חוזר בא מדין.

אומר, והטעם הוא משום שהעביות המתגלה באו"ח בהתפשטותו מלמעלה למטה, אין בה משום שפלות וגרעון כלל, ואינה כהה כלל כלפי האור ישר המתלבש בתוכה, מדוע? שהרי העביות היא הכלי קבלה, הרצון לקבל, שיש בו ועושה מסך, היא כל שבחו וגובה קומתו, של המדרגה. דהיינו, שאם היה נחסר מעט מעביותו, שלא היה בחינה ד' של קומת כתר, רק בחינה ג', היה חסר לו מקומת האור שלו, ולפיכך שוים הם בבחינת חשיבותם ונבחנים כמעורבים יחד.

אם כן, מה הוא אומר לנו כאן? בראש, אין הבדל. היות, שכל מה שאני אומר, אור חוזר, מה זה אור חוזר? היות שרוצה לקבל, ויוצא אורות בהשתוות הצורה מטעם שהיה דין, הכלי קבלה אסור לקבל, לכן הוא לא מקבל אותו.

ועל ידי הפרישה הזאת מתגלה בחינת אור חוזר, המכונה שהוא תולדה בכוח הפרישה, שהוא לא רוצה לקבל עם אור ישר הנצחי, כמו שלמדנו. נמצא, היסוד שלו, מאיפה הוא בא? מעביות דבחי... מעביות שאסור לקבל נגד הדין.

בזמן שמקבלים, אני יכול לומר אסור מותר. אבל כשאנו לומדים, ראש נקרא שהוא עדיין מבחינת התלבשות בכוח, שעוד לא קיבל שום דבר, אם כן אין שום הפרש שם שנגיד בין אור חוזר לאור ישר. אלא אחר כך, שמתחיל לקבל, אז יש הבדל.

היינו, שמקבל כבר עם אור חוזר הזה. זה כבר בחינה שנייה של אור חוזר. בא ואומר, בחינה שנייה של אור חוזר, עוד לא ניכר שהוא בחינת דין. עוד לא ניכר שפלותו של אור חוזר, לגבי אור ישר. מדוע? הם נבחנים כמעורבים.

מה זה מעורבים? אני לא יודע להגיד מה זה יותר חשוב, ובגשמיות, שרוצים ללכת סעודה…