שיעור צהריים 26.08.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

התכללות בעשירייה אקראית - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - התכללות בעשירייה אקראית, קטעים נבחרים מן המקורות.

לפנינו דבר מעניין מאוד, אנחנו נכנסים לעשיריות חדשות, כל אחד לעשירייה חדשה, יכול להיות שכמה חברים מקבוצה אחת יתכללו באיזושהי קבוצה אחרת, ויכול להיות שרק אחד.

תלמיד: נכון, בצורה אקראית זה יכול לקרות כך או כך.

מי בוחר, מי עושה את זה? האם יש איזושהי הגרלה, איך זה קורה?

תלמיד: קודם כל אני מזמין את מנהלי הכנס לעלות ולספר. אבל בגדול בכל שפה יש חדרים מ1 עד 30, מ1 עד 50, פשוט נכנסים וממלאים 10, ברגע שהחדר הזה מלא, עוברים לחדר הבא, כל אחד לפי השפה שלו.

אבל שכל אחד ישתדל להיות לא בעשירייה שלו, אלא להתפזר ככל האפשר.

תלמיד: כן, זאת אומרת כל אחד נכנס בצורה אקראית לחדר. יכול להיות שהוא יפגוש שם במקרה אחד או שניים מהחברים שלו או שהוא יהיה לבד. אבל יכול לקרות מצב כזה שהוא יפגוש שם חברים מהעשירייה שלו.

האמת היא שאני לא בעל ניסיון בזה ואני לא כל כך מתאר לעצמי איך זה קורה. אנחנו יכולים לקבל על זה הסבר או שמחר נקבל הסבר לפני הכניסה לפעולה עצמה?

תלמיד: כן, בהחלט. בשפות המרכזיות במקום החדרים Heb 1-2-3 יש 30 חדרים לגברים, 50 חדרים לנשים, אותו דבר ברוסית, באנגלית קצת פחות, בספרדית עוד פחות, אבל יש חדרים לפי השפות המרכזיות, והחברים פשוט נכנסים למערכת ואם הם רואים שבחדר יש פחות מ-10 אנשים אז הם נכנסים לחדר. אם הם רואים שבחדר יש יותר מ-10 אנשים אז נכנסים לחדר הבא. כלומר אני לא יודע מי בחדר, יכול להיות שאני רואה עכשיו 7 איש בחדר ואני נכנס וזו תהיה העשירייה שלי לאותו בלוק תוכן, הכנה לשיעור או שיעור, סעודה וכן הלאה. זה לגמרי אקראי כי אני לא יודע מי יהיה שם, אני פשוט נכנס לחדר. נגיד במקרה שלי נכנסתי לחדר עברית 1,Heb1 ומצאתי פה חברים ועכשיו ביחד נעביר את השיעור. אותו דבר יהיה בכנס, פשוט יש יותר חדרים ויש גם חדרים לנשיםHEB 1 W וכן הלאה.

אבל איך אני יודע שאני לא נכנס לחדר עם החברים שלי?

תלמיד: אין לנו דרך לדעת, אבל מתוך אלפי חברים הסיכוי שתהיה בדיוק עם אותם חברים מהעשירייה שלך הוא די קטן.

תלמיד: אני יודע את זה מכיוון שאני לא נכנס לחדר הרגיל שלי, בזמן הכנס החדרים האלה בכנס הם חדרים ריקים, אנחנו נכנסים רק לחדרים לפי השפות.

אז אני נכנס לחדר לפי השפה שלי, נגיד Heb 1 ואני נפגש שם כמעט עם כל העשירייה שלי, זה יכול להיות?

תלמיד: תיאורטית זה יכול להיות, מבין אלפי החברים שנכנסים לדוברי השפה העברית אתה יכול לפגוש שם חבר או שניים או יותר מהעשירייה שלך.

ברור.

תלמיד: לדוגמה אנחנו עכשיו 14 איש, יש חבר נוסף מהעשירייה שלי וככה זה יצא, אבל זה לא משהו שאנחנו יכולים לשלוט עליו.

בסדר.

תלמיד: אפשר להנחות את החברים שאם יוצא כזה מצב, שיעברו לחדר הבא.

אם אנחנו כבר הולכים לבדוק, לסדר, ללמוד את ההתכללות שלנו בעשיריות אקראיות, אז רצוי שאנחנו לא נכנס עם החברים שלנו, זה ברור, כדי שיהיה לנו ניסיון נקי.

שאלה: האם כדאי לחפש עשירייה שבה יהיו פחות חברים מהעשירייה הקבועה שלי, למשל אם נכנסתי לעשירייה שיש בה כמה חברים מהעשירייה שלי, אני יוצא ומחפש עשירייה אחרת?

כן, על זה דיברנו עכשיו, שרצוי במקרה כזה לצאת ולהיכנס לעשירייה שאתה לגמרי לא מכיר אותה. בפנים אנחנו מכירים את כולם, אבל אין לנו ניסיון קודם איתם בעשירייה ממש.

שאלה: נגיד עכשיו אני יושבת בעשירייה שחצי מהחברות אני לא מכירה כי זו לא העשירייה הקבועה שלי, וכך זה קורה כל שיעור בוקר או שיעור צהריים, זה לא חדש לנו, ואם יש איזושהי שאלה או משהו גם כולנו מדברות אותה שפה, אין שום בעיה עם זה. אבל אני לא מתייחסת לבנות האלו כאל העשירייה שלי. האם בכנס יהיה משהו דומה? השאלה היא מה בדיוק העבודה שלי בשיעור בעשירייה אקראית, האם היא תהיה כמו שעכשיו?

אני לא יודע באיזה מצב את נמצאת עכשיו, אני יודע שאת נכנסת לשיעור בכנס ובאותו שיעור את רוצה להתחבר עם החברות שלך שבאותו שיעור.

תלמידה: אני מבינה שהעבודה שלי היא להתבטל ולהתכלל, אבל בהתכללות אני מרגישה את כל השדה, ובעשירייה יש אינטראקציה. נניח בעשירייה הקבועה שלי יש חברות שאני יותר מתחברת אליהן, יש חברות שאני פחות מתחברת אליהן, יש כל מיני רגשות ואז יש חומר לעבודה. בעשירייה האקראית שלי אני רואה את החברות על המסך במחשב ואין שם שום אינטראקציה, אז מה בדיוק העבודה שלי עם העשירייה האקראית?

יהיו שאלות ותשובות ודיבורים ביניכם, זה לא יהיה סתם לימוד. כי מטרת הכנס היא בעיקר ההתחברות. המטרה היא לא עד כמה נדע ונשמע דברים חדשים, אלא עד כמה אנחנו נוכל לקשור קשרים חדשים בינינו.

שאלה: יש לי כמה שאלות טכניות. יש חברות ששומרות שבת והן לא רוצות לגעת במחשב בשבת והם רוצות להיכנס לחדר 1, נגיד Heb 1, Heb 2, ולהישאר שם לאורך כל השבת.

הן יכולות לעשות את זה כמו ביום כיפור נגיד, שמדליקים רדיו או טלוויזיה כמו שעשו בזמן מלחמה. כך גם כאן, הן יכולות במקרה כזה לצפות במה שקורה.

שאלה: אני מקווה שזה לא מבלבל אבל אני מסתכלת על החדרים איך הם מסודרים, ואני רואה קודם כל Heb1 ואחר כך Heb10, וHeb 2 מגיע רק אחרי Heb19. אז איזה חדרים למלא קודם?

אני לא מבין מה שאת אומרת, נשאל את המארגנים.

תלמיד: זה לא משנה לאיזה חזר נכנסים, העיקר שיהיו מספיק אנשים. אם את רואה חדר עם פחות מ 10 נשים ואת מדברת עברית אז תכנסי לחדר הזה. אין שום משמעות אם את בחדר 3 או בחדר 23.

נניח שהיא לא רוצה ללחוץ על שום כפתור ולא רוצה לדבר, היא לא רוצה להשתמש בקשר בצורה אקטיבית.

תלמיד: מי שרוצה יכולה להיכנס לחדר ולהישאר מחוברת לאותו חדר כל הכנס. אם כל החברות רוצות לעבוד באותה צורה שיכנסו לאותו החדר.

ויהיו בשקט כל הזמן?

תלמיד: כל עוד האינטרנט לא נופל אז הן תהיינה מחוברות למערכת לאותו חדר, והן תוכלנה לשבת מול המחשב ולהשתתף. המערכת מקבלת את מי שנכנס, אין אפשרות אחרת.

אני לא הייתי ממליץ להן להיות בחדר אחד, אלא להיכנס דווקא לחדרים אקטיביים ולהיות שם בצורה פסיבית. אחרת מה זה ייתן אם יבואו עשר חברות וישבו בשקט?

שאלה: יש עוד שאלות שהגיעו מהכלי העולמי.

אלה לא שאלות אליי, אלא שאלות אליכם, אצלי צריך להיות שיעור רגיל לכל דבר.

תלמיד: אנחנו לפני כל שיעור ניתן כ 2 דקות בישיבת חברים להתארגן, להיכנס לחדרים. כל מי שמגיע נכנס לחדר פנוי, גם אם אישה צריכה להיות בבית עם הילדים, היא יכולה להשתתף בכל שיעור מתי שהיא זמינה ולהתחבר.

שאלה: סביר להניח שנעלה תפילה בכנס עם העשירייה החדשה, האם אנחנו צריכים לדמיין את עצמנו מחוברים עם עשירייה הקבועה שלנו או עפ העשירייה האקראית?

לא, רק עם עשירייה שאתה תהיה איתה בכנס - אליה תהיה מחובר ודרכה תפעל, כאילו אין לך כלום חוץ מהעשירייה הזאת בכל העולם.

תלמיד: לידיעה, לא ניתן לשייך אנשים לחדר אלא אדם צריך לבחור את החדר אליו הוא נכנס.

אדם צריך לבחור את החדר, וכשהוא נכנס לחדר אפשר לצאת ממנו ולהיכנס לחדר אחר?

תלמיד: כן.

ואם אני רואה שיש כבר 10, אני יכול להוסיף את עצמי להיות 11.

תלמיד: כן, בחדרים יש אפשרות להיות עד 25 איש, אבל אנחנו מבקשים מהחברים שכשיש עשרה לעבור לחדר הבא ולא להמשיך להיכנס.

אני רק רוצה לתת שוב חיזוק לאותם אנשים שלא כל כך מבינים מה קורה ולמה. אנחנו רוצים לנסות להתחבר עם עשיריות אקראיות - לראות בכל חבר או חברה מה שיש לנו בכל הכלי שלנו, בנשמות קרובות לנו וכך להתחבר ולהמשיך עד גמר התיקון. אני בטוח שאנחנו נרגיש מכל התרגילים האלה כמה זה מוסיף לנו שאנחנו נפגשים פתאום עם חברים חדשים.

שאלה: לפי המלצתך, כמה אנשים מקסימום צריכים להיות בחדר?

אני לא יודע למה הם עשו כך. אני ממליץ לא יותר מ-10 בחדר. אצל רב"ש אני הייתי בקבוצה שהיו בה 6 חברים והייתה קבוצה שהיו בה 16 או 17 חברים, וזה לא היה כל כך נוח. אבל רב"ש אמר, תעזוב אותם, שיהיה כך. אני ממליץ למלא חדרים עד 12 אנשים מקסימום.

תלמיד: חשבתי שאולי החברים בעשירייה שלי יוכלו לומר לי לאיזה חדר להיכנס, ואז הכול יסתדר.

יכול להיות שיתקשרו אליך ויזמינו אותך לאיזה חדר, אבל רצוי שלא יהיו בחדר חברים קרובים שלך.

שאלה: אם אנחנו עכשיו מתכנסים בינינו כעשירייה אקראית במהלך הכנס, ואין סדנה או פעילות שקושרת בינינו דרך דיבור, אז כביכול לצייר בינינו החברים שיושבים שם, את הדברים? זה הקו של עשירייה אקראית?

בבקשה, ציירו ביניכם עד כמה אתם באים להתחבר כי כל החברים שלנו נמצאים בתהליך ובכיוון לגמר התיקון. יש לנו דרך, יש לנו שביל ולכן אנחנו מתחברים וכך הולכים.

תלמיד: באותו רגע אני מתעלה מהעשירייה הקבועה שלי, לא משנה מה אני מביא לה, אילו הבחנות, לא עושה השוואות.

לגמרי, היא כאילו לא קיימת. אנחנו צריכים להרגיש איך אפשר להתחבר עם אנשים אחרים, אני אליהם והם אלי ואין יותר מזה. אנחנו רוצים לעבוד עם הרצונות שלנו, עם הנשמה שלנו, ככל שהיא יותר גמישה לחיבור עם כולם.

תלמיד: מה זה להתחבר, אתה כל הזמן חוזר על זה, שאנחנו נכנסים עכשיו ממש כביכול עד גמר התיקון במעמד של שעתיים שבהן נפגשים בחדרים אקראיים.

כביכול עד גמר התיקון, כן. אני אומר כביכול כי אנחנו נחזור אחר כך לעשיריות הקבועות שלנו אבל בעצם אנחנו נמצאים כולנו באותו כיוון לגמר תיקון.

תלמיד: אני אסביר. יהיו פעולות בחדר וירטואלי. אז באותו חדר וירטואלי עושים את הפעולה, לא מודיעים לך לאיזה חדר להיכנס בשיעור. אז אתה נמצא בחדר, אם יש לנו בלוק של הכנה לשיעור, שיעור, הפסקה 10 דקות וסעודה, אז מומלץ להישאר באותו חדר. אם אחר כך יש הפסקה של שעה אפשר לצאת מהחדר ולהיכנס לחדר אחר או להישאר. זה הרבה שאלה של הגיון. ואם יש לנו הפסקה של 6 שעות, אז אני אצא מהמערכת ואחזור לחדר החדש, לבלוק תוכן הבא.

שאלה נפוצה, אם אני מדבר כמה שפות, באיזה חדר להיות. אז שוב, החשוב, כל אחד יכול לבחור באיזו שפה הוא שומע. חשוב להיות בחדר שיהיה לך נוח לדבר את השפה, לעשות סדנה באותה שפה. אין מחויבות.

אבל רצוי לא לקפוץ ממקום למקום. אנחנו חושבים שהחבר אחראי כדי לא לעשות את הבלגן לעצמו, לאחרים, אבל אנחנו נראה את הדברים האלה כאן על המסך, אם הוא קופץ ממשבצת למשבצת, אני רואה את זה.

כן. אפשר לראות מה שאני רואה על המסך עם הקבוצות?

תלמיד: מה שאתה רואה כולם יכולים לראות במערכת שלהם.

זאת אומרת שאם אני אראה חבר שקופץ מחדר לחדר, אז אני כבר רואה שזה לא בסדר ואני אזהיר אותו. וככה זה יהיה.

שאלה: יש קבוצות כאלה שחברים מעשיריות שונות עובדים ביחד, קבוצות הפצה כנראה. האם אפשר בזמן כנס, שהם יתאספו יחד בעשיריות אקראיות?

יכול להיות שזה טוב, אני לא יודע.

תלמיד: אם זה לא מפריע להם לעבוד אז כדאי שהם יתערבבו כמו כולם. אם זה חיוני שהם יהיו באותו חדר בשביל התקשורת לתת מענה מיידי אז שהם יחליטו בינם לבין עצמם נגיד שהם נכנסים לחדר ספציפי ושם יהיו.

אני הייתי ממליץ להם להיפרד. אם זה לא דחוף או נחוץ, שייפרדו. כי העיקר בשבילנו זה להרגיש איך אנחנו יכולים להיכנס לחיבורים חדשים עם החברים שלנו. איך אני בונה בי חושים חדשים, מתקשר אליהם, רואה שהם בדיוק כמוני בדעה שלי, מכוונים למטרה שלי. לא לפי המילים אלא לפי ההרגשות היותר פנימיות.

אני רוצה להתקשר, להכניס את הכבלים שלי, ממני והם כלפיי וכך אנחנו רוצים להיות מקושרים יחד.

תלמיד: בהתאספויות האלה זה באמת תלוי במספר המשתתפים. יש התאספויות עם 30 איש, עם 20, עם 15, אז זה באמת תלוי במספר האנשים שיגיעו, בדינאמיקה שתיווצר בכל מקום, אין לנו שליטה על זה. אנחנו ממליצים להם להיות איתנו בכל הפעילויות. ההתכללות שם היא אולי פחות, אבל גם מגיעים לרוב אנשים שלא מאותה עשירייה ואז יש להם אפשרות כן להתערבב.

אנחנו שומעים שיש באיטליה, כנס מראה, חבר שלנו כבר נמצא שם, ועוד מכאלה מקומות, אנשים מתאספים פיזית במקום אחד, עם סעודות, למשך כל הכנס, שרוצים ממש לחגוג יחד חיבור ביניכם. אז השאלה היא עד כמה אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו מתקשרים בינינו מחדש ושזה יעבוד כמה שיותר טוב.

תלמיד: כן, כדאי להגיד שיש באמת יותר מ-40 כנסי מראה כאלו. הנה, נובוסיבירסק, כבר רואים אותם על המסך, יש התכנסות גדולה בהולנד, באיטליה ובעוד מקומות.

תלמיד: כן, יש בכל העולם ממש, התאספויות גדולות והתאספויות יותר קטנות, מחוזיות, אבל המון התרגשות. זה שריר שאנחנו רואים שהוא לא מתורגל אצלנו, אז הרבה דברים לוגיסטיים שהחברים היו עושים פעם בקלות כל שבוע, כל יום, עכשיו זה באמת מצריך מאמץ, אבל גם מביא הרבה חיבורים וקשר יפה וממש מקבלים משוב מאוד חיובי מהקבוצות על כל ההתאספויות האלה.

שאלה: אם עשירייה קבועה מחליטה שרוצה בשיעור האחרון, להיפגש ביחד ולעבור שיעור אחד ביחד אצל מישהי בבית. זה כדאי, או לא כדאי לעשות?

הכול כדאי למען החיבור ורצוי עם חברות חדשות.

תלמיד: אז עם עשירייה קבועה לא כדאי?

לא. אחרי כנס תהיה לכן האפשרות הזאת, מה הבעיה? אנחנו עושים את זה דווקא כדי להרגיש מה זה נקרא להתחבר בצורה כזאת אקראית, ארעית.

שאלה: אמרנו שאם אני נכנסת לחדר ורואה כמה חברות אני צריכה לצאת ולבחור חדר אחר. מה קורה אם אני רואה חברה אחת?

אני חושב שזה לא נורא. אם את יכולה בקלות למצוא קבוצה אחרת, כן, אבל אם לא, לא נורא. אנחנו צריכים להתרשם איך אנחנו מתקשרים לעשירייה ממש עם חברות, עם נשים או גברים, חדשים לגמרי שאין לי איתם שום ניסיון קודם, בלי דעה מוקדמת.

שאלה: המחשבה הזאת שבסוף, אחרי כל הכנס, אחרי הכול, אני חוזר למקום האהוב, הרגיל שלי, לעשיריית הבית שלי, המחשבה הזאת היא בסדר, או שצריך להיפטר ממנה?

לא צריך להיפטר. אנחנו באמת חוזרים למקום הקבוע וככה זה, אני חוזר הביתה. נראה יחד איך אנחנו נרגיש, כך, או כך. כל הדברים האלה הם באים כדי לעורר בנו חיסרון לחיבור חדש, לחיבור ישן. להיות יותר גמישים, יותר רגישים, כי בזה אנחנו בונים את הנשמה.

קריין: קטע מס' 1, כותב בעל הסולם.

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק."

(בעל הסולם. אגרת ד')

באמת לא חסר לנו כלום חוץ מלהתחבר בינינו, כי סך הכול זה מה שאנחנו צריכים, מאחר שאנחנו שומעים שהבורא בתחילת הבריאה ברא את הנשמה האחת, שבר אותה לחלקים ונתן לנו אפשרות להתאסף, כי כל אחד מאתנו הוא חלק מהכלי השבור ואנחנו צריכים להתאסף בחזרה, אז רק לזה אנחנו מחויבים, ובזה צריכים לעסוק כל החיים שלנו.

ולכן אנחנו צריכים להבין שהרוחניות לא מתחלקת לחלקים ולכולנו כמו שאומר הפסוק, יש רק נשמה אחת שהבורא ברא ולכן אם אנחנו מחוברים בינינו בכל מיני צורות כול זה מביא אותנו לתיקון גדול. כי סך הכול לא חסר לנו כלום חוץ להתחבר זה עם זה עד בלי די בלי שום הבחן גשמי מהעולם הזה, רק ברצון להשפיע ממני החוצה. זה מה שאני רוצה, כך אני רוצה להתחבר לכולם.

שאלה: כשאנחנו מתחברים בעשיריות רגילות שלנו אנחנו מתחברים עם חברים שאנחנו מכירים אבל עכשיו שאני מתחבר עם עשירייה אחרת אני מתחבר עם רצונות אחרים, אז מה קורה פה, אלה אותם חלקים שאני מתחבר איתם בכל מקרה או שזה חלקים אחרים של הנשמה הכללית?

אני לא יכול להסביר לך את זה אבל בכל רגע האדם הוא אדם חדש והחברים הם חברים חדשים. אמנם אתה רואה נגיד אותו פרצוף של החבר שלנו, תראה לכולם את הפרצוף הנחמד שלך, תראה איך הוא מחייך, איזה שיניים יפות יש לו, ואנחנו צריכים להבין שכל רגע אנחנו אחרים, חדשים כל רגע אנחנו עוברים הרבה מאוד שינויים שלא מודעים להם, ובכל רגע השינויים האלה, החיבורים האלה שאנחנו עוברים הם כולם נכללים. וכך במיליארדי פעולות שהאור העליון עושה עלינו אנחנו מתקרבים לתיקון השלם.

לכן זה בכלל לא חשוב מי ומה, אלא חשוב לנו רק לדעת שאנחנו רוצים להגיע לחיבור הכללי בין כולם. ולכן כל רגע יש אדם חדש, נשמה חדשה, חיבור חדש, וחברים.

תלמיד: אבל בסוף המקובל מגיע לזה שהוא מתחבר לאיזו צורה אוניברסאלית, עשר ספירות מעל פרצופים מעל אנשים?

כן המקובל מרגיש שהוא נכלל בעשר ספירות ושעשר הספירות האלה נכללות מכל ההבחנות שבכל העולם, בכל צורות המציאות והכול מתגלגל לעשר ספירות יותר ויותר מורכבות ואוניברסאליות.

תלמיד: איך אנחנו בכל זאת מאחורי הפרצופים נראה ונלמד לעבוד עם הדבר הזה בלי קשר לאיזה חברים שאיתם אני נמצא?

עכשיו אנחנו צריכים פרצופים כדי להבדיל בין האנשים אבל אחר כך אנחנו לא נצטרך אותם, יהיה לנו ברור אם מי אני נכנס כי תהיה לי הרגשה פנימית ואז ההרגשה הפנימית הזאת תהיה מאוד מדויקת, עם מי אני נמצא בקשר.

תלמיד: הייתי רוצה שאיכשהו בפרטים תסביר על ההרגשה הפנימית הזאת.

אני לא יכול להסביר את זה, אתה תיכנס עכשיו לעשיריות לכמה ימים ואחר כך תסביר לנו מה הרגשת.

שאלה: מה זאת אומרת להתחבר בלי הבחנות גשמיות?

שאני רוצה להרגיש בקשר שלי עם החברים רק את הנטיות שלהם לחיבור ולהגיע לבורא שהוא כלל החיבור שלנו, זה מה שאני רוצה, לא יותר.

תלמיד: כלומר, כל המהלך הזה העלה שאלה שמתבקשת כלפי היחסים שלי עם החברים בעשירייה הקבועה, כי יש לי כל מיני יחסים, לזה אני קרוב יותר, לזה אני פחות קרוב.

לא, אין דבר כזה, את זה אתה תשאיר בבית.

תלמיד: זה ברור, האם ההבחנות האלו הן גשמיות או רוחניות?

ההתרשמות שלך מעשירייה?

תלמיד: היחסים שלי בעשירייה הנוכחית, מה ומה?

יש ויש. מאיפה אני יודע מה ומה? אם עכשיו דווקא על ידי זה שאני רוצה להתקשר לעשירייה חדשה, ולא אחת, אלא כל שיעור יש לי עשירייה חדשה, אחרת. יוצא שיהיה לי אחרי הכנס ניסיון רב במה שנקרא "להתכלל בעשירייה". ואז כשאני אחזור לעשירייה שלי, אני אעשה שם רביזיה, ובדיקה חוזרת של כל הקשרים שלי איתם.

תלמיד: אבל אפילו עכשיו, מה זה נקרא הבחנות גשמיות שאליהן אני לא צריך לשים לב, ויחסים רוחניים שעליהם אני כן צריך להתגבר ולבנות חיבור?

לא הבנתי.

תלמיד: אולי עכשיו אני מבזבז זמן על כל מיני יחסים כאלה?

אני רוצה להתקשר לחברים שלי, כמו שכותב רב"ש, כדי להקטין את עצמי ולהתכלל בהם ובזה אני רוצה להתקרב לבורא.

תלמיד: כדאי בכלל לעשות את ההבחנה או להגיד "אוקי, זה נגיד החבר, אבל אני לא אוהב את הצורה שבה הוא אוכל, וזו הבחנה גשמית".

היה לי משהו כזה עם רב"ש, אצלו היינו שותים מכוס אחת. היה שם אצלנו זקן אחד שלא יכולתי לשתות אחריו, ואמרתי לרב"ש והוא צחק עלי. אבל זה היה אז, היום זה בכלל לא נהוג, היום לא מתנהגים כך.

תלמיד: אבל זה אפשרי לעשות את ההבחנה שעל הבחנות האלה אני צריך להתגבר, ועל ההבחנות האלה אני לא צריך להתגבר?

לא, אנחנו צריכים להתגבר על הכול רק כדי להיות מחוברים נפשית. אי אפשר לברר את זה יותר, עזוב.

שאלה: האנשים שחיים פה סביב פתח תקווה, ויגיעו למרכז שלנו יש סיכוי קטן שנשב באותו שולחן עם אותם אנשים. אז יש לי מחשבה אולי בזמן השיעור להישאר בעשירייה הווירטואלית, ובסעודה להגיע למרכז.

אני לא יודע.

אינפו: לא ברור מה האתגר. אם אתה בא לפה, ויש מאות אנשים, גם פה אפשר לדאוג להתחלק ולא לשבת באותו שולחן עם חברים מהעשירייה שלך. ועוד יותר מזה, פה זה לא כמו בחדר הווירטואלי שאתה רואה שיש נגיד שבעה איש ואתה לא יודע מי בפנים. פה אתה רואה מי נמצא בשולחן, אז אתה יכול לבחור שולחן שבו לא נמצא חבר מעשירייה שלך. יהיו מספיק שולחנות.

תלמיד: זה ברור, ובשיעור הבא יהיו אנשים אחרים.

אתה לא צריך לחפש את החברים שאיתם היית בשיעור הקודם. כל שיעור אתה נמצא עם חברים חדשים.

תלמיד: הבנתי שבחדרים הוירטואלים בזמן הכנס יהיו עשיריות קבועות.

יש לך בלבול גדול, תפנה להנהלה ותברר.

שאלה: מה היית ממליץ לחברים שאפילו עם העשירייה שלהם לא מרגישים קשר? ויש סכנה שהם יקפצו מהקשר.

טוב מאוד, שיצאו מהקשר שהיה להם, כי לא היה להם קשר, ואולי אז הם ירגישו עד כמה הקשר הזה חשוב, ושהם צריכים לחזור לקשר נכון.

שאלה: לפני כן נכנסתי לחדר דובר רוסית ולא היה שם אף אחד, ואני רואה שהופיעו חדרי הקבוצות ברוסית. האם אנחנו צריכים להיכנס לקבוצות לפי שפות?

אינפו: בכנס הכניסה היא אך ורק לקבוצות לפי שפות, (Rus, Heb, Eng, Spa)

עדין אין בחדרים אנשים מפני שהכנס עדיין לא התחיל. אנחנו בשיעור צהריים. ממחר בבקר, בזמן הכנס אנחנו לא נכנסים לחדרי הקבוצות, רק לחדרים לפי שפות וכן הלאה.

שאלה: מאיפה בא הצורך לחפש את החידוש הזה בכנס?

כדי להוציא אותנו מההרגל, ולכוון אותנו לחיבור עם כל אחד מהכלי העולמי שלנו. בכל זאת אנחנו צריכים לעורר את עצמנו ליתר חיבור. אחר כך נחזור לעשיריות הקבועות שלנו, ותהיה לנו בכל זאת התרשמות חדשה, והתחדשות.

שאלה: אנחנו קשורים לעשירייה שלנו גם עם חובות שלנו, לכל עשירייה יש תורנות. מה אנחנו עושים לגבי תורנויות בכנס? האם מבטלים את התורניות ורק משתתפים בכנס?

אינפו: כן, כמו שאמרנו בשיעור בוקר, בכנס אנחנו מתנתקים לגמרי מהעשירייה הרגילה שלנו.

אבל היא אומרת שיש לה תורנות.

תלמיד: לא ברור איזה תורנויות.

גם אני לא מבין בדיוק. אבל במיוחד לאישה יש התחייבויות בבית ובכל מקום, לכן אם אין ברירה, אז מתנתקים.

תלמיד: היא שאלה לגבי תורנויות בעשירייה עצמה כמו ש"צ וגבאי.

זה מבוטל בזמן הכנס.

שאלה: האם אתה ממליץ שגם בווטצאפ של העשירייה לא יהיה קשר או כן יהיה קשר?

שלא יהיה שום קשר חוץ מהעשירייה שאת נמצאת בה בכנס.

שאלה: אם יש אופציה להשתתף בכמה שפות, הבנו שכדאי להיכנס למקום שיותר נוח, אבל נגיד שבאותה מידה נוח בכמה שפות, האם כדאי לעשות מאמץ ולהיכנס לשפה אחרת כדי להתכלל יותר עם הכלי העולמי?

זה לפי שיקול דעתך. אבל אם בוחרים, לא עוברים.

שאלה: קבעו שאין קשר עם העשירייה הקבועה בכנס, אבל גם נאמר שצריך לדאוג שכולם יגיעו לכל אירוע, ועכשיו אתה אומר שלא יהיו תורנויות. אז איך לדאוג שחברים יכנסו לעשירייה אחרת?

אני לא יכול לתת לכם תשובות לכל השאלות. אתם צריכים בעצמכם להתארגן ולהבין מה אנחנו עושים. אנחנו רוצים לגרום להתעוררות שלנו לחיבורים חדשים, ישנים, ללכת ולחזור. בכל שיעור יהיה לנו חיבור חדש, בכל שיעור תהיה לנו עשירייה חדשה, אחרי ארבעה ניסיונות להתערבב עם האנשים נחזור לעשירייה הקבועה שלנו וכבר נהיה אחרים, יהיה לנו שינוי פנימי. כך אנחנו מגיעים לקשרים חדשים, לקשרים אלטרנטיביים לעומת מה שהיה לפני הכנס. לכן אני מאוד מאוד מקווה שבזה נעשה צעד גדול קדימה.

שאלה: האם אנחנו לא מרגישים עדיין שאנחנו קרובים ומוכנים לחיבור הגדול הזה?

אל תהיי חכמה, תעשי מה שאומרים לך ומזה תתקדמי. למה עושים? הסבירו לך, תקבלי את זה ותקיימי.

שאלה: יהיו חדרים בארבע שפות, אבל יהיו גם חברים וחברות שלא יוכלו להיכנס לחדרים האלה בגלל שהם דוברים שפה אחרת. מה ההמלצה עבורם כדי שהם לא יישארו מהצד ויהיה לנו חיבור משותף בלב אחד?

תלמיד: להתכלל בחדרים שבהם יש אנשים מאותה שפה.

אין יותר מארבע שפות?

תלמיד: אלו השפות המרכזיות, בשפות אחרות יש גם מספר חדרים, נגיד בטורקית, באיטלקית, בפורטוגזית, והם יכולים להתערבב ביניהם, הרעיון שלא יישארו בעשירייה המקורית. אם זו שפה שדוברים אותה רק שישה אנשים למשל והם לא יודעים שפה נוספת, אז מכורח המציאות הם ימשיכו לעבוד בינם ובין עצמם.

תלמידה: אנחנו פותחים עוד חדרים לשפות הקטנות יותר, ומזמינים אנשים להיכנס אליהם.

שאלה: מה אם כל פעם נכנסתי לחדר וראיתי את אותם אנשים שהתחברתי איתם נגיד בשיעור הראשון?

תלמיד: הסיכוי מתוך אלף דוברי עברית שתיכנס לחדר בדיוק עם אותם אנשים הוא יחסית קטן, ואפילו פה באולם אם תבוא אלינו, אז אתה גם יכול להתערבב.

יהיו לנו עוד בירורים בזמן הכנס, העיקר שנתרשם עד כמה אנחנו יכולים להתכלל עם חברים חדשים לעשיריות אקראיות.

תלמיד: אם נכנסתי נגיד בשיעור השני לחדר וראיתי את אותם חברים מהשיעור הראשון, האם עליי לעבור לחדר אחר?

אני ממליץ להיות כל פעם עם חברים חדשים. ככל שתשנה את הכול, כך תרגיש שאתה נמצא בנשמה אחת עם כולם שממנה אתה לא יכול לברוח.

תלמידה: בכנס הפיזי האחרון איחרנו לשיעור והיינו בעשירייה אקראית לגמרי, היינו חמש חברות בשולחן, מארגנטינה, מצ'ילה, מרוסיה, מאוקראינה ומגיאורגיה, דיברנו בשפות שונות לגמרי ולא השתמשנו בתרגום. ניסינו להביע בתנועות את מה שרצינו, אבל מה שקרה בלב ובעיניים של החברות אי אפשר להעביר את זה במילים.

את הניסיון הזה אני רוצה להעביר למרכז הכלי העולמי שלנו. זה בדיוק האין עוד מלבדו, זה הקשר החי בינינו, זה הבורא עצמו שנשפך מכל אחד מאיתנו. בהודיה גדולה לכל חבר עבור המאמצים העל אנושיים האלה, כי אנחנו הולכים נגד האגו שלנו. והיום ומחר יש לנו הזדמנות לעשות את הקפיצה הזאת ולהעלות את התפילה הענקית הזאת ולא להשאיר לבורא סיכוי לא לענות לתפילה הזאת.

אני מאוד מודה לך וכולנו מודים לך, הלוואי שכל מה שאמרת יכנס ללב שלנו ויעלה לבורא.

השיעור הסתיים, ונקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב.

(סוף השיעור)