שיעור בוקר 17.01.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ו, עמ' 2076,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות רפ"ד – רצ"א

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז. אנחנו בדף ב' ע"ו, עמוד 2076. בשאלה רפ"ד.

"רפד) למה בבחינה הג' שז"א כבר עלה לא"א, ומהעשיה לא עלה רק הד"ר, ושש התחתונות נשארו בבריאה."

קריין: תשובה בדף ב' פ"ו, עמוד 2086.

"רפד) הוא מטעם הגניזו דמלכות ברדל"א, ואין עליה זווג בשתא אלפי שני, שאין בירורין עולים אז ממ"ן דנוקבא, אלא רק ממ"ן דאמא, ולכן אע"פ שז"א עלה לא"א והשיג בחינת יחידה, אין זה אלא בחינת מחזה ולמעלה דיחידה המיוחס לאמא, אמנם מחזה ולמטה דז"א המיוחס למלכות, לא היה יכול לקבל אור הזה דיחידה, כי למ"ן דמלכות הוא צריך. ונמצא משום זה, שגם העשיה לא יכלה לעלות לאצילות רק הד"ר דעשיה שאור ו"ק דיחידה מספיק לו, כי הראש הוא בחינת ממטה למעלה, אבל הז"ת דעשיה שהוא בחינת גוף, צריך לג"ר דיחידה המושפעים גם ממעלה למטה, וע"כ נשאר בבריאה. (אות פ')."

זה לגמרי לא קשה. יש לנו אתערותא דלעילא, מגיע אור מלמעלה. האור הזה משפיע לכל הכלים דאצילות וכל הכלים דאצילות עולים. כאן זה זעיר אנפין ומלכות דאצילות, זו"ן (ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

קריין: שוב השאלה.

"רפד) למה בבחינה הג' שז"א כבר עלה לא"א, ומהעשיה לא עלה רק הד"ר, ושש התחתונות נשארו בבריאה."

קריין: תשובה בדף ב' פ"ו, אות רפ"ד.

"רפד) הוא מטעם הגניזו דמלכות ברדל"א, ואין עליה זווג בשתא אלפי שני, שאין בירורין עולים אז ממ"ן דנוקבא, אלא רק ממ"ן דאמא," ההבדל בין מ"ן דנוקבא ומ"ן דאמא, שמ"ן דאמא זה גדלות דצמצום ב' ומ"ן דמלכות זה גדלות דצמצום א'. לְמה הם מבקשים? אם היו מבקשים לא אח"פ דעליה אלא אח"פ אמתיים, זה היה נקרא מ"ן דנוקבא. אם מבקשים אח"פ דאמא, זה נקרא אח"פ דעליה.

קריין: שוב.

"רפד) הוא מטעם הגניזו דמלכות ברדל"א, ואין עליה זווג בשתא אלפי שני, שאין בירורין עולים אז ממ"ן דנוקבא, אלא רק ממ"ן דאמא, ולכן אע"פ שז"א עלה לא"א והשיג בחינת יחידה, אין זה אלא בחינת מחזה ולמעלה דיחידה המיוחס לאמא, אמנם מחזה ולמטה דז"א המיוחס למלכות, לא היה יכול לקבל אור הזה דיחידה, כי למ"ן דמלכות הוא צריך. ונמצא משום זה, שגם העשיה לא יכלה לעלות לאצילות רק הד"ר דעשיה שאור ו"ק דיחידה מספיק לו, כי הראש הוא בחינת ממטה למעלה, אבל הז"ת דעשיה שהוא בחינת גוף, צריך לג"ר דיחידה המושפעים גם ממעלה למטה, וע"כ נשאר בבריאה. (אות פ')."

ורק בגמר התיקון זה יתבצע.

שאלה: איך רק חלק מעולם יכול לעלות לאצילות? למה מחלקים?

זה פרצוף. לא מחלקים. קודם כל, כל פרצוף הוא מחולק להרבה מאוד חלקים. החלקים האלה לא נפרדים ממש, הם כמו ידיים, רגליים, ראש תוך סוף בפרצוף. בכל חלק וחלק שלו יש עשרה חלקים תמיד שונים, ורק בהתקשרות הנכונה ביניהם הם נמצאים בפעולה אחת, אבל בטבע שונה כל אחד ואחד. כל עולם ועולם, כל פרצוף ופרצוף הוא מחולק לגלגלתא עיניים ואח"פ. עד החזה זה כלים דהשפעה, למטה מחזה עד הסיום זה כלים דקבלה.

עולם העשיה קיבל מאור המחזיר למוטב, זה העלה אותו למעלה מפרסא בגלגלתא עיניים שלו שהם עלו. הם התלבשו אז על המלכות המקורית, דאצילות, ואח"פ דעשיה הוא נשאר למטה. כי כדי להפעיל את אח"פ דעשיה, אתה צריך לקבל לא מ"ן דאמא, זאת אומרת התעוררות מהבינה, אלא חיסרון של מלכות עצמה, וזה אין, עד גמר התיקון זה לא קורה.

תלמיד: וזה שהחלק העליון של העשיה עולה מעל אצילות.

אז אפשר לעבוד עימו, עם החלק העליון הזה, זה נקרא כלים דהשפעה של עולם העשיה. בבקשה, תעבוד איתם. אבל כלים דקבלה דעולם העשיה הם נמצאים למטה מפרסא, הם לא יכולים לקבל מאור המחזיר למוטב ולכן הם באיסור לעבוד. זאת אומרת, זה שאתה לא עובד איתם, זו צורת העבודה איתם.

תלמיד: זה שגלגלתא עיניים קיבל מאור המחזיר למוטב, זה משפיע גם על האח"פ, זה מעורר אותו?

אמרתי לך, זה משפיע כך שאם אתה לא משתמש באח"פ, זה גם מצווה ותיקון. זה מכניס אותם לפעולה מסוימת כזאת. זה חלק מהתיקון.

שאלה: הוא אומר, "למה בבחינה הג' שז"א כבר עלה לא"א," למה מזה אמור להיות נובע שעשיה עולה כולו לאצילות והוא לא עלה?

כן. אם זעיר אנפין עולה לאבא ואמא, נוקבא גם עולה, ועולמות בריאה, יצירה, עשיה גם עולים. אם זעיר אנפין עלה לישסו"ת, לאבא ואמא, למטה מחזה, למעלה מחזה, ועולה עוד למעלה לראש דאצילות, בהתאם לזה עולם העשיה גם צריך לעלות, עשר ספירות, ממצב שהוא היה למצב שהוא נמצא למעלה מפרסא, שיהיה למעלה מפרסא. למה עלה ממנו רק חלק, חצי עליון?

הוא אומר שכאן זו בעיה. כי בעולם העשיה יש למעלה מחזה כלים דהשפעה, ולמטה מחזה כלים דקבלה ממש, כלים דצמצום א'. ולא מלכות מבינה, אלא מלכות אמתית צריכה שם לעבוד, צריכה להעלות מ"ן. ומ"ן דאמא לא מספיק, מ"ן דאמא זה כוח הבינה, כוח השפעה, זה לא עובד עליהם, על הכלים האלה. לכן החלק הזה מעולם העשיה, אח"פ דעשיה, לא עלה למעלה מפרסא.

שאלה: מה זה "הגניזו דמלכות ברדל"א"?

מלכות נגנזה ברדל"א, זה נקרא מלכות דצמצום א'. כאילו יש היגיון פשוט, אסור לי לעבוד עם כלים דקבלה עד שאני לא מתקן את כל הכלים דהשפעה. אבל אם אני מתקן את כל הכלים דהשפעה, אני חוזר לכלים דקבלה ואני כביכול יכול לקבל בעל מנת להשפיע על כל הכלים דקבלה. לא למעלה מכלי דקבלה, אלא בתוך הכלי דקבלה עצמו.

כל העבודה שלנו היא בזה. יש את מלכות ויש את ט' ראשונות, וכל זה פרצוף. בט' ראשונות מותר לקבל בעל מנת להשפיע. אבל ט' ראשונות זה לא רצון לקבל, רצון לקבל זה רק מלכות. אבל אם המלכות תומכת בט' ראשונות, היא מוסיפה לט' ראשונות את הרצון שלה (ראו שרטוט מס' 2). ואז הרצון שהוא נכנס לתכונות, הוא נותן לתכונות יכולת להידמות לבורא. רצון פלוס תכונות שווה לבורא.

זאת אומרת, אני צריך להתלבש בתכונות האלו בכל מיני אופני ההשפעה. ואז כשאני עושה את זה על ידי הרצון, הן יכולות להידמות לבורא והבורא יכול להתלבש בהן. אני עושה מלמטה צורות מתוך הרצון שלי, הרצון שלי הוא כתבניות. אני לוקח רצון, מעלה אותו לט' ראשונות, ולפי צורות ההשפעה, הרצון שנכלל בצורות האלה של השפעה, הוא מקבל צורת רצון בצורת ההשפעה. רצון בצורת ההשפעה הוא כבר הופך להיות דומה לבורא (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

שאלה: לא מבין מה זה צורת ההשפעה בכלל?

אני לוקח רצון, שהרצון הזה הוא סתם רוצה, אני רוצה לבלוע את הכול. ועכשיו לא, אני רוצה להידמות לבורא, לכן אני צריך לסדר מהרצון שלי צמצום, מסך, אור חוזר, צורת השפעה. הרצון שלי צריך לעבור עיבוד מיוחד שיהיה הרצון הזה כרצון לא לקבל, אלא רצון להשפיע. אני לא יודע מה זה, אבל הוא צריך לעבור את העיבוד הזה. כשהוא נכלל בט' ראשונות, הוא מגיע לכתר בצורה כזאת שהוא מתאים לכתר, ואז קורה בין רצון ובורא זיווג.

תלמיד: צורת ההשפעה מחייבת איזו מידת כוונה לא לעצמך, נכון?

הכול נמצא בט' ראשונות. כוונות הן בט' ראשונות, רצונות הם במלכות. ט' ראשונות הן רק כוונות, כוונות להשפיע, בכל מיני צורות. הרצון הוא לא יודע כלום, הוא רוצה. בהתחלה רק רוצה לעצמו, עזבו אותי, כל מיני דברים. אחר כך הוא מגיע לט' ראשונות, זאת אומרת, הוא עושה על עצמו צמצום א', לא לעצמו (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

אלא מה כן? אני לא יודע מה כן, אבל אני לא לעצמי. אם לא לעצמך, תעלה. אז הוא מתחיל לעלות ומקבל צורות, כוונות חדשות. הוא עובר עיבוד. עד כמה שהרצון הזה של המלכות נכלל בט' ראשונות, כך הוא יכול להגיע להשפעה לבורא, עושה עימו זיווג דהכאה וכן הלאה. וכמה שלא, זה נשאר ריק. אז מתוך זה יש לך מקום ריק שזה "סוף הפרצוף", מקום בזיווג דהכאה שזה "ראש הפרצוף", ומקום שהוא מבטא את הכול זה נקרא "תוך הפרצוף" (ראו שרטוט מס' 3).

חזרנו לחלק א' "פתיחה". זה בסדר גמור.

שאלה: אז מה זה זיווג מלכות ברדל"א?

חכה. זיווג דרדל"א זה על המלכות האמיתית.

תלמיד: לא זיווג, גניזו דמלכות ברדל"א.

גניזו, שרדל"א עצמה, רישא דעוד לא ידע, כשעוד לא יודעים אותה, לא מכירים, לא מגלים אותה, זה הראש האמיתי דפרצוף האצילות, פרצוף של עולם האצילות, הראש האמיתי שהוא גנוז, כי הוא עובד על צמצום א'. מתי שנגמור את צמצום ב' ונעבור לצמצום א' אז נפעיל את הראש הזה.

שאלה: אבל כמו שאמרת עכשיו ל"ב האבן או המלכות האמיתית לא משתתפת בתהליך שתיארת עכשיו, נכון?

לא. אבל "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה".¹ אנחנו צריכים לדחות משימוש כל פעם.

תלמיד: בציור שציירת את מלכות למטה, בעצם יש במלכות הזאת שני חלקים. יש את החלק שמשתתף בתהליך, ויש איזה חלק לא משתתף. זה ל"ב האבן?

לא. בזה כבר מאליו אנחנו לא משתתפים. ממלכות דאין סוף אנחנו כבר לא משתתפים בכל הדברים האלה.

תלמיד: אז המלכות הזאת שמצוירת פה למטה (ראו שרטוט מס' 3) היא לא כוללת את המלכות האמיתית?

בציור הזה אני ציירתי את הכול כדי לתת הדגמה להכול. במלכות דצמצום א' אנחנו משתמשים רק בעולם א"ק, בעולם הנקודים בשבירה. ועולם האצילות כולו בצמצום ב', ואדם הראשון כולו בצמצום ב' רק באח"פ דעליה. וחוזרים אחרי כל התיקונים של אדם הראשון לצמצום א'.

תלמיד: ל"ב האבן מיתקן רק בסוף, ברב פעלים מקבצי א-ל, שזו פעולה מלמעלה למטה?

כן.

תלמיד: אז למה כתוב פה שצריך עוד מ"ן, מ"ן דנוקבא בשביל להפעיל את זה?

כי צריכים להגיע לרצון להשתמש בו, אבל ודאי שהפעולה שלו מגיעה מלמעלה למטה.

תלמיד: אז הפעולה הסופית, התיקון, בגמר התיקון היא מלמעלה למטה?

כן.

תלמיד: זה כאילו לא מובן. כי כל התהליך זו מערכת שנועדה לאפשר לנבראים להפעיל את התיקון, לאפשר נשמות לבקש, להעלות מ"ן, להפעיל את התיקון, כך כל התהליך בנוי. ודווקא בחלק הכי גדול, כאילו הנבראים לא משתתפים.

הם משתתפים על ידי זה שמתקנים את הכול ואז מגיע התור של ל"ב האבן שהוא מתעורר, והם גם מעוררים אותו.

תלמיד: זה לא מובן לי. הם מעוררים אותו או שזה מלמעלה למטה?

אז לא יהיה לך מובן בינתיים. זה לא מובן לא רק לך. על זה לא מדובר בכלל. אסור לנו להשתמש ברצון לקבל האמיתי, רק בהתכללות שלו בגלגלתא ועיניים בכלים דבינה. נקודה.

תלמיד: אז הפעולה שלנו היא רק המיון של כל הרצונות האחרים, לא כולל ל"ב האבן?

כן. ל"ב האבן זה לא רצון מיוחד, זה שימוש ברצון לא בהתכללות בבינה אלא ברצון עצמו. זה לא רצון מיוחד, נניח אסור לי לאכול תפוח, אבל חוץ מתפוח תאכל הכול, אין דבר כזה. אלא בכל פרט ופרט השימוש ברצון עצמו ללא התכללות בבינה קודם, אסור.

שאלה: האם הרצון מעורר את התכונות, נותן להן חיים, או אולי זה הפוך והתכונות קיימות ורק צריך את ההתלבשות של הרצון?

לא אכפת לי מהתכונות, אכפת לי מהרצון.

תלמיד: שהוא רוצה לקבל את התכונות החדשות האלה?

איזה תכונות?

תלמיד: תכונות של החברים. דוגמאות שהוא מקבל מהחברים, מהט' ראשונות.

אני מקבל מהם התעוררות, אני לא מקבל מהם תכונות. אנחנו לא יכולים להתחלק בתכונות שלך ושלי ושלו. אלא כל אחד מקבל רק התעוררות, לפי איך שהחבר עובד, אני מקבל מזה התפעלות חיצונה בלבד. אנחנו לא נכללים, הספירות עצמן לא נמצאות בהתכללות, אתה לא יכול לחבר את הספירות, את הרצונות, אלא כל אחד בפני עצמו ואנחנו נכללים בהשפעה הדדית כלפי הגורם העליון.

תלמיד: אתה תמיד משרטט שיש 10 נקודות בעיגול והכלי הוא בין החברים. האם הט' ראשונות זה אותו הכלי שבין החברים?

למה אתם מסתבכים אני לא מבין. יש לך עשרה רצונות, ברצונות אנחנו לא יכולים להתכלל (ראו שרטוט מס' 4). במה אנחנו נכללים?

תלמיד: בכוונה.

בכוונה אחת.

שרטוט מס' 4

שאלה: כשנעשה זיווג מלמעלה בראש, הרצון כולל את כל הט' ראשונות, את כל התכונות?

לא את כל הט' ראשונות, רק אלו מהט' ראשונות שאתה איתם יכול לעבוד בעל מנת להשפיע. ומה שאתה לא יכול לעבוד על מנת להשפיע, הרצונות האלה מט' ראשונות הם הופכים להיות לסוף הפרצוף.

שאלה: בצמצום ב' מי הנוקבא שאיתה עובדים.

בצמצום ב' נוקבא נקראת מלכות שעלתה לבינה.

תלמיד: ומהי ביחס לנוקבא דצמצום א'?

נוקבא דצמצום ב' לא אמיתית. נוקבא דשיתא אלפי שנין.

תלמיד: מה זה נוקבא לא אמיתית?

לא אמיתית זאת אומרת, לא מלכות הרצון לקבל, אלא רצון לקבל שמסוגל להתכלל ברצון להשפיע ואז רק בו אנחנו משתמשים.

אני ממליץ לעבוד רק לפי השרטוטים ולפי הנקודות שלומדים.

קריין: אנחנו בדף ב' עו שאלה רפה.

"רפה) למה בבחי"א היה הבריאה במקום ז"א דאצילות."

קריין: תשובה בדף ב פו עמוד 2086.

"רפה) זה הכלל, שאין העליון מברר אלא המדרגה הסמוכה לו. וע"כ כל הנברר בבטן אמא הוא ז"א. ומתוך שהנוקבא כבר היתה במקום אמא ע"כ הבריאה שנבררה על ידה היתה בבחינת ז"א. (אות נ"ו ובאו"פ ד"ה וששה)."

על איזה מצב מדובר? מה כתוב בשאלה?

קריין: שאלה.

"רפה) למה בבחי"א היה הבריאה במקום ז"א דאצילות."

מה התשובה?

קריין: תשובה.

"רפה) זה הכלל, שאין העליון מברר אלא המדרגה הסמוכה לו. וע"כ כל הנברר בבטן אמא הוא ז"א. ומתוך שהנוקבא כבר היתה במקום אמא ע"כ הבריאה שנבררה על ידה היתה בבחינת ז"א. (אות נ"ו ובאו"פ ד"ה וששה)."

ברור, לפי המדרגות.

קריין: שאלה רפו.

"רפו) למה בבחינה א' דע"ש, היו ד"ר דיצירה במקום נוקבא דאצילות."

קריין: תשובה רפו.

"רפו) כל הנברר בז"א, הוא בחינת נוקבא, אלא כיון שיש ב' בחינות בזו"ן: אב"א ופב"פ, והעולמות עוד היו אב"א ע"כ גם הבריאה שכבר היתה בבחינת ז"א, יכלה לברר רק בחינת נוקבא דאב"א, העומדת מחזה ולמטה דז"א, וע"כ לא עלו באצילות רק הד"ר דיצירה ושש התחתונות נשארו בבריאה. (שם)"

זה לפי אותו הסגנון כמו שהיו מלכתחילה עוד לפני העליות.

קריין: שאלה רפ"ז.

"רפז) למה בבחינה א' היו ד"ר דעשיה במקום ד"ת דבריאה, ושש תחתונות דעשיה במקום שש ראשונות דיצירה."

קריין: תשובה רפ"ז.

"רפז) כל הנברר בנוקבא דאצילות, היא בחינת בריאה, וכיון שהיצירה היתה בבחינת נוקבא דאצילות, ע"כ עולם העשיה הנברר על ידה נעשה כבריאה. אלא מתוך שרק הד"ר דיצירה היו במקום הנוקבא, והו"ת שלה היו בבריאה ע"כ הוכר חילוק הזה גם בעשיה, אשר רק הד"ר דעשיה היו בד"ת דבריאה, אבל הו"ת דעשיה היו בו"ר דיצירה. (אות נ"ו נ"ז)."

זה אחד אחרי השני ככה נמשך. הוא עובר לפי הסדר.

קריין: רפ"ט.

"רפט) למה בעת שהבריאה עולה לאצילות נעשה הבריאה כאצילות ממש."

קריין: תשובה רפ"ט.

"רפט) כי אין כאן מקום מדומה לומר שעולה ממקום למקום, אלא ענין עליה פירושו השואת הצורה. וע"כ כשאתה אומר שהבריאה עלתה לאצילות, הכרח הוא שהשוה צורתה לאצילות והיא כמו האצילות ממש. (אות ס' ואו"פ ד"ה הבריאה)."

הכול לפי התכונות, כמה שמקבלים תכונות יותר או פחות, לפי זה העליות והירידות. אין כאן מקום המדומה.

קריין: שאלה ר"צ.

"רצ) למה מקומו דז"א צריך להיות במקומו דא"א."

קריין: תשובה ר"צ.

"רצ) א"א מלביש על ז"ת דעתיק, העומדים במקום ז"ת דנקודים, שהם ז"א דנקודים, הרי שא"א עומד במקום ז"א. לכן מקומו של א"א צריך להיות מקום ז"א. (אות פ"א)."

הכול כלפי עולם הנקודים. בכלל כל עולמות אבי"ע הם באו רק לתקן את עולם הנקודים, כאילו שהוא לא נשבר, אז מה חסר לו כדי לא להישבר. כך נבראו כל העולמות אבי"ע.

קריין: שאלה רצ"א.

"רצא) למה המצב דהעולמות באמיתתם הוא ז"א במקום א''א, ונוקבא במקום או"א, ובי"ע במקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות."

קריין: תשובה רצ"א.

"רצא) א"א עומד במקום ז"ת דנקודים, כנ"ל תשובה ר"צ. כי הראש דא"א מלביש חג"ת דעתיק, העומר במקום חג"ת דנקודים. ואו"א מלבישים מפה ולמטה דא"א, ששם נה"י דעתיק העומדים במקום נה"י דנקודים, הרי שאו"א עומדים במקום הנוקבא דז"א, שהיא בחינת נה"י דנקודים. והנה בי"ע הם בחינת מחזה ולמטה דז"ת נקודים, שבעת שביה"כ נשברו ומתו מטעם שנתפשטו למטה מפרסא, ועתה בעולם התיקון צריכים הם לעלות ולהתתקן למעלה מפרסא. הרי שבי"ע צריך ליקח בחינת מחזה ולמטה דז"א. והנה כשז"א לוקח מקומו דא"א, נמצא בי"ע צריכים להלביש בחינת מחזה ולמטה שלו, שהוא מקום מחזה ולמטה דא"א דקביעות, ששם עומדים עתה ישסו"ת וזו"ן: הבריאה צריכה להלביש במקום ישסו"ת, והיצירה במקום ז"א, והעשיה במקום נוקבא דאצילות. (אות פ"א)."

(סוף השיעור)

---

1. תהילים קי"ח כ"ב↩