שיעור הקבלה היומי4 квіт 2021 р.(בוקר)
שיעור בוקר 04.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
פסח - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא פסח, כותרת "בוא אל פרעה". אנחנו ממשיכים מקטע 54.
אנחנו בינתיים ממשיכים ודאי באותו נושא, איך אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו שזה כל הטבע שלנו, מהטבע הגשמי לטבע הרוחני, ומה אנחנו צריכים לעשות בשביל זה. ברור לנו שאנחנו לא מסוגלים להביא את עצמנו בעצמנו לטבע השני, לטבע המשפיע במקום הטבע המקבל, זה כאילו לעלות מדרגת הנברא לדרגת הבורא, זה לא בכוחנו. אנחנו בסך הכול נבראים, וגם נבראים בדרגה מאוד מאוד קטנה, תחתונה, התחלתית, שאומנם יש לנו אפשרות לגדול אבל זה עוד לפנינו. וכמה שאנחנו נרצה לעלות למציאות הרוחנית, אנחנו עוד נגלה שאנחנו נמצאים עוד יותר ועוד יותר במציאות הגשמית. זה לעומת זה עשה אלוהים, ואת זה אנחנו נרגיש על עצמנו. איך דווקא על ידי שני הכוחות האלה גם פרעה וגם בורא, כשאנחנו לומדים איך נכון להשתמש בהם, אנחנו נתעלה לבורא, בין שניהם.
בינתיים נלמד את הפסוקים ונשתדל לראות עוד ועוד מה יש לנו להוסיף במאמצים שלנו להגיע לקרבת הבורא. איך אנחנו עובדים עם הכוח הטוב, עם הכוח הרע שבנו. איך אנחנו מתעלים בין שני הכוחות האלה בקו האמצעי. איך אנחנו בונים בצורה נכונה את דמות הבורא, ואיך אנחנו משתדלים להתכלל ממנו. שבהחלט כמו שכתוב "ויהי שם ה' עליך", זאת אומרת שאנחנו באמת נידמה לבורא, שזה נקרא "אדם" הדומה לבורא.
קריין: כותרת "בוא אל פרעה" קטע 54.
"אמר ה' "אני ולא שליח". אם כן מה עזר לנו משה בזה. אם כן מדוע כתוב "בא אל פרעה". אלא כנ"ל, היינו, שהאדם צריך להתחיל ללכת בדרך ה', ולהגיע אל האמת, היינו לזכות לדביקות ה'. ואז, אם הוא מתקדם בהליכה, אז האדם מקבל סיוע הראשון, היינו הרגשת החסרון לדעת מה שחסר לו. ואז משיג שחסרים לו רק ב' דברים עיקרים, שהם בחינת מוחא וליבא. ויחד עם זה הוא מקבל יסורים, מזה שאין לו. היינו, שמרגיש את הצורך לזה. ואז, אם אין האדם עובד בעצמו, לא שייך לומר, שהאדם מרגיש יסורים, בזה שאין לו, כנ"ל, שרק הצורך להדבר, אם האדם השקיע עבודה להשיג איזה דבר, אז שייך לומר, שיש לו צורך לזה, עד כדי כך, שהוא סובל יסורים מזה שאין לו. לכן כתוב "בא אל פרעה"."
(הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)
השאלה בעצם היא כך, אם הכול עושה בורא אז מה עושה אדם? אין עוד מלבדו. אלא אנחנו צריכים להפעיל את הבורא, לפי מה שכתוב "נצחוני בניי". אדם צריך להתחיל את העבודה, הוא צריך לבקש, הוא צריך לדרבן את הבורא, הוא צריך כמו ילד קטן שתופס את היד של הגדול שלידו וסוחב אותו אחריו שיעזור לו משהו להשיג, או שמפחד ללכת לבד, או שרוצה להגיע למשהו שהוא בעצמו לא מסוגל. עד שיהיה לו ביטחון, עד שתהיה לו הבנה איך משיגים את הדברים, שירכוש כבר את חכמת החיים.
אבל בינתיים "בוא אל פרעה" אומר הבורא, ומלמד את הנברא איך לגשת, ולגשת דווקא לפרעה ולא לבורא. זאת אומרת לא לגשת לבורא לבקש "תעשה לי כך, תעשה לי כך" זה לא יעזור. אתה צריך קודם לגשת לפרעה, אתה צריך ללמוד מי זה פרעה, מה אתה רוצה לעשות ממנו, ואם ברור לך פחות או יותר איזו צורה אתה רוצה שתקרה לך, עם אותה בקשה אתה פונה לבורא ומבקש. אבל אם לא עשית עבודה קודמת לדעת שאתה הפוך מהבורא, ושאתה רוצה לקבל על עצמך איזו צורת הבורא, להיות אדם, לפחות קטן, אז אתה צריך בכל זאת לגשת לפרעה ואחר כך לבורא, ואז אתה תקבל מפרעה צורה הפוכה מהבורא, ומהבורא את הצורה הנכונה וכך אתה תתקדם.
ודאי שכל הפעולות האלה יעשו הם, זאת אומרת הכוח העליון שפעם יהיה מלובש בלבוש של פרעה ופעם יהיה בלבוש של הבורא. אבל אתה צריך להפעיל את העבודה הזאת. לא לבצע משהו, זה ודאי שלא דורשים ממך, מובן שאתה לא יודע ולא מבין ולא מסוגל לכלום, אבל אתה מנסה ורוצה. זה מה שאנחנו גם מצפים מילדים קטנים, שהם ינסו משהו לעשות, ואחר כך אנחנו נעשה. אבל כשהוא מנסה או משתדל, מצליח או לא זה כבר לא כל כך חשוב, אבל משתדל, מזה הוא קונה את חכמת החיים.
שאלה: אם במאמץ להתחבר בעשירייה רואים שיש כל מיני קשיים, מה זה כן נקרא לבקש מהבורא במצב הזה?
שיעזור. ודאי שלא יכולים להתחבר לעשירייה, אבל לפנות לבורא ולבקש שהוא יעשה את זה, שיעזור לכם להתחבר, זה כן אתם יכולים.
תלמיד: נתת כל מיני תנאים שצריכים להגיע לפני שאפשר לבקש. מתי יודעים שפה אפשר לבקש, פה אי אפשר לבקש, איך זה עובד?
אין דבר כזה שאי אפשר לבקש. זה לא שאי אפשר. אתה לא יכול לבקש באמת אם אתה לא השתדלת לעשות לבד. מגיעים למאמצים לחיבור, בודקים, חושבים איך אנחנו יכולים להתחבר, עד כמה אנחנו שונים, עד כמה דוחים זה את זה, עד כמה מתעצלים, לא מבינים בכלל מה זה חיבור, מה זו הצורה שאנחנו מתחברים יחד להיות כאיש אחד בלב אחד, איכשהו. ואז כשאנחנו לא מבינים, לא יודעים, מיואשים, אנחנו פונים לבורא. ויש לנו מה להציג לו, "תראה מה שעשינו ושום דבר לא יוצא לנו, אז אתה חייב לעזור". אבל מתחילים. אם לא מתחילים, אין לנו מה להביא לו שיתקן, שיעשה.
הבורא תמיד עושה תיקונים על מה שאנחנו ניסינו לעבוד ולא הצלחנו. כל העבודה שלנו היא כזאת, לבוא, להשתדל לבצע משהו, ואחרי שאנחנו משתדלים אז יכולים לפנות אליו והוא יעשה בשמחה. כי על ידי המאמצים שלנו אנחנו מבינים עד כמה אנחנו לא מסוגלים, ואנחנו גם מבינים בדיוק, יותר נכון מהי בעצם השבירה, מה צריכים לתקן, מה צריכים לעשות, כי לא הצלחנו, וכך אנחנו מתקדמים.
שאלה: בקטע נאמר שהעזרה הראשונה שאדם מקבל זהו חיסרון במוחא ובליבא, מה זאת אותה עזרה?
זה שהאדם משתדל להשיג בעצמו את האיחוד, דרגה רוחנית, איפה שהוא מחובר בצורה הדדית עם האחרים, ולא מסוגל, אז הוא מבין שחסרה לו גם הרגשה וגם הבנה איך זה נעשה, איפה הוא מקבל מהטבע כוח עליון לזה, רצון עליון. הוא משתדל לחפש אבל רואה שזה לא נמצא בו, ואיפה הוא עוד יחפש. ואז הוא מבין שחסרה לו עבודת מוחא וליבא. עבודת מוחא זו נגיד עבודה שכלית, ועבודת ליבא זו עבודה ברצונות, גם זה וגם זה. אנחנו עוד נפתח את המושגים האלה לאורך כל הדרך. אבל זה מה שצריכים.
הכול עושה הבורא, רק אתם צריכים לבוא אליו עם איזו עבודה שניסיתם ולא הצלחתם ובמה אתם רוצים להצליח. בלי שאתם מנסים בעצמכם אתם לא יודעים מה לבקש.
תלמיד: זה שאנחנו שואפים להשפעה, לאמונה מעל הדעת.
נגיד, כן.
שאלה: גם עכשיו אצלנו העבודה העיקרית היא במוחא ובליבא, אנחנו עושים פעולות פיזיות אבל עיקר העבודה במוח ובלב. וכשמתעורר בנו החיסרון במוח ובלב הוא מחכה גם למילוי במוח ולב?
מה שיהיה יהיה, לזה אל תדאג. אתם רוצים להיות חכמים לפני שאתם מנסים משהו לעשות, זה נקרא "חכם בלילה".
תלמיד: פשוט השאלה לאיזה סיוע מהבורא אנחנו מצפים. אנחנו מנסים להתחבר, למה עלינו לצפות?
לפני שאני מבקש וגם בזמן שאני אבקש אני לא יודע באיזו צורה הבורא צריך לעזור לי. והאמת שאני גם לא רוצה לדעת, זו העבודה שלו, אלא אני מבקש שיהיה.
תלמיד: אני מבקש שיהיה חיבור בינינו, אבל איך לבקש באופן מדויק את מה שחסר לנו?
למה אני צריך לבקש שיהיה בטוח?
תלמיד: לברר קונקרטית איזה חיבור צריך להיות.
אז אתה רוצה לראות כבר עכשיו את הצורה הסופית שעליה תבקש עכשיו בהתחלה.
תלמיד: אני רוצה לבקש נכון.
לא דורשים ממך את זה, דורשים כמו מתינוק. אתה אף פעם לא יודע לבקש נכון, אחרת זו לא עבודה ממטה למעלה. רק תחשוב איך אתה מתייחס לזה, זה לא הגיוני, לא ברוחניות, ואפילו בגשמיות לא. לא חשוב לי איך הבורא יעזור לי, אני לא דורש ממנו דווקא בצורה זו או אחרת, אלא אני רוצה שזה יקרה. שיקרה חיבור בינינו, שהחיבור יהיה בעל מנת להשפיע, שהוא יהיה בדרגה יותר נעלה. איך הבורא עושה את זה אני לא חוקר ולא דורש, אני רוצה שפחות או יותר מה שאני מבקש שזה יהיה כתוצאה. כי אני מבין שבמצב שלי אני לא יכול לדרוש יותר, אחרת אני פשוט מוחק את הבקשה שלי. אם אני מתחיל להכניס לתוך הבקשה שלי כל מיני פרטים ותנאים, אני מוחק את הבקשה שלי.
תלמיד: מה זה אומר שמבקש חיבור בדרגה גבוהה יותר?
יותר חזק. איך אחרת?
שאלה: אנחנו שומעים שצריכים לעשות מאמצים לחיבור, ואז מתגלה החיסרון הנכון. אבל מה זה לעשות מאמצים לחיבור, איך העשירייה יודעת שהיא באמת משקיעה מאמצים בכיוון הנכון?
מה שאתם יכולים, מה שאתם מבינים בצורה גשמית מה זה נקרא להיות מחוברים, דומים, נמצאים בעזרה הדדית, תומכים זה בזה, מחזיקים זה את זה. זהו, זה חיבור. לא מספיק לך, תתחיל לקרוא שוב מה שכותבים לך על זה בעל הסולם ורב"ש, כמה שיש על זה. אין יותר, סתם אתה שואל במקום לפתוח מקור ולהתפעל משם.
תלמיד: המקור מהר מאוד הולך למקום מאוד מאוד פנימי, שעשירייה לא יכולה לשים על זה את הנקודה ולהגיד, "זה חסר לנו" כי זה קיים בכל אחד ואחד ברמה מסוימת, זה בירור פנימי. איך זה הופך לצעקה משותפת של עשירייה בדברים שהם עבודה פנימית?
תנסו לעבוד על זה. אין לי מה להגיד. חברים, מה אתם דורשים ממני? שאני אעשה במקומכם אני לא יכול. להסביר יותר ממה שמסבירים בעל הסולם ורב"ש אני גם לא יכול, קצת ללעוס יותר, אבל בעצם זהו. כל היתר זו העבודה הרוחנית שלכם ביניכם ועם הבורא. ואל תחכו. אל תחכו, לא יהיה יותר. זה לא שזה תלוי בי, זה חוקי הטבע, שיותר מזה אם יתנו לכם אז אתם תעשו ללא חיסרון ולכן הכלי שלכם לא יהיה שלם.
שאלה: האם תמיד הבקשה באה ממקום של חוסר אונים?
אם זו בקשה. אם זו הודיה, זה משהו אחר. בקשה תמיד באה מחיסרון. חיסרון על מה, חיסרון על כוח השפעה. או שאנחנו לא רוצים כוח השפעה, אנחנו רוצים משהו אחר, אז חיסרון על חיסרון. אז בקשה שתהיה לנו בקשה לכוח השפעה.
תלמיד: האם עשירייה שמבקשת מתוך משחק, מתעסקת בלבקש, כותבת תפילות, מנסה להבין מה זה לבקש אבל לא באמת מתוך ייסורים או חוסר אונים, האם זה עובד?
אני לא יודע, כעיקרון זה צריך לעבוד. אבל ודאי שאנחנו צריכים תמיד לבדוק עד כמה החיסרון שלנו הוא אמיתי, עמוק, מגיע מעומק הלב.
קריין: קטע 55
"שהאדם מתחיל בעבודה דלהשפיע, והוא מסביר להגוף, שזוהי כל מטרת עבודה, היינו לקבל כלי דהשפעה. אבל אחרי כל אלו הוויכוחים שיש לו עם גוף, הגוף אומר לו, שאין אתה יכול לשנות את הטבע, ממה שהבורא ברא אותו. וכיון שהבריאה נבחנת לבחינת "יש מאין", הוא רק מבחינת רצון לקבל, איך אתה מעיז לומר, שאתה יכול לשנות הטבע, ממה שהבורא ברא אותו.
ועל זה נאמר "בא אל פרעה", היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון להשפיע, כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו"."
(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)
שאלה: מתגלה רצון חזק אגואיסטי גדול, כל יום אתה רואה איך שהוא מנהל את חייך ובכלל שאין ישועה ממנו. אז מה זה אומר שאני מבקש עכשיו מהבורא?
קודם כל להודות לבורא שהוא מגלה לך מי אתה, שאתה כולך כולך חתיכת אגואיסט. זהו, כבר זה אמת, גילית. עכשיו מה קורה איתך הלאה? תתחיל הלאה לדבר עם הבורא מה אתה רוצה שיקרה לך, לפי כמה שאתה קורא מקורות, ותתקדם. רצוי שכל התכנית שלך שאתה עכשיו תופר לעצמך, שזה יהיה יחד עם התכנית של הקבוצה.
תלמיד: איך לבקש נכון, הרי אני לא מבקש שהוא יסיר את הרצון כי אז לא יהיה לי על מה לבקש?
ודאי שאתה מבקש תיקונים ואתה לא מבקש שהוא יקח את זה, כי הוא ברא את זה. אם ברא, עשה את זה, אז עשה את זה לשם מה? אתה צריך רק למצוא ליצר הרע שהוא ברא את צורת העבודה הנכונה, השימוש נכון.
תלמיד: איך למצוא את הצורה הזאת?
תראה עד כמה שזה הפוך ממה שקיים בינך לחברים, ואז תראה מה היית רוצה לעשות, האם את כל הדברים הרעים שיש ממך לחברים, היית רוצה להפוך אותם לדברים טובים, ואז את כל הבקשות האלה להעלות למעלה לבורא. תתחיל לקבל ממנו תגובה אחרת, לא גילוי הרע אלא איך להפוך אותו לטוב.
תלמיד: איך אני הופך אותו לטוב? איזה כיוון צריך להיות, זה רצון שהוא נגד החיבור?
גם כן.
תלמיד: נגיד מתגלה רצון, אז אני מתחבר עם החברים ומה שייצא ייצא.
כמה שתלחץ עלי זה לא יעזור לך, אני עקשן יותר ממך. אני יודע מה אתה צריך ואני לא אתן לך מה שאתה צריך להשיג מהבורא, אתה צריך להשיג ממנו ולא ממני. לכן בהרבה מקרים אתם מתלוננים עלי שאני ככה וככה, זה לא חשוב לי, תחשבו ותדברו מה שאתם רוצים עלי, אבל אני לא אוכל לפתוח יותר ממה שאתם צריכים לפתוח עם הבורא.
תלמיד: תודה רב יקר.
ואתה תראה איך שזה ילך לך, אתה תצליח.
שאלה: מה העבודה של פרעה ואיך אנחנו יכולים להתקרב לפרעה? מה יכולים לעשות איתו ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להתחיל את העבודה של פרעה?
פרעה זה עזר כנגדו, כנגד הבורא, הוא מראה לך בדיוק מה אתה צריך לשנות כדי להיות כבורא, כדי להיות אדם. זה מה שפרעה עושה. יש לו תפקיד מאוד מאוד חשוב בזה, עיקרי, מרכזי בבריאה ולכן אנחנו צריכים לכבד אותו. זה כוח שהוא עובד ופועל ולא נעלם. חוץ מהשליטה שלו, אנחנו לוקחים את כל התכונות ממצרים, זה נקרא מפרעה, ואחר כך אנחנו מוסיפים לזה את כוח התיקון, חיבור, השפעה מהבורא, ואז יוצאת לך צורת אדם. "ותהיו כאלוקים יודעי טוב ורע", שאנחנו נהיה קשורים, כלולים משתי צורות הטבע.
שאלה: מה זה אומר שהבורא בא איתנו בקטע שעכשיו קראנו?
שכוח הבורא, השפעה, אהבה, הוא תמיד מלווה אותנו אבל הוא רוצה שאנחנו נבדוק מי זה פרעה ומה אנחנו יכולים לעשות נגדו, ואיך אנחנו על ידי זה מפתחים יחס נכון לפרעה ויחס נכון אליו, לבורא, וכך אנחנו נתקדם, אין לנו ברירה, רק בצורה כזאת. האדם נמצא בין טוב ורע, בין פרעה לבורא, ודווקא על ידי זה שהוא נמצא בצורה כזאת, אז הוא יוכל להשתמש בשתי הצורות האלה יחד. ואז אנחנו משליטים את תכונות הבורא, שליטת הבורא, על שליטת הנבראים, שליטת הפרעה. וכך מתקדמים, כך בונים את העולם.
זאת אומרת, בעבודה הזאת אנחנו מחברים גם את חומר הבריאה, שזה רצון לקבל, וגם את צורת הבורא שזה צורת הלהשפיע. ואז יוצא שיש לנו בפנים רצון לקבל שכולו מהפרעה, מרצון, והצורה שאנחנו מלבישים עליו זו צורת ההשפעה, צורת הבורא. ולכן כל זה נקרא "אדם", הדומה לבורא בצורה חיצונה, אבל בפנים כולנו כולנו מפרעה.
שאלה: כתוב שאני צריך לבקש שיעזור לי לשנות את הטבע שלי מרצון לקבל לרצון לתת, אבל הבקשה הזאת היא לא בקשה אגואיסטית? איך הבורא יכול להקשיב לזה?
למה הבורא לא יכול להקשיב לזה? קודם כל הבורא מקבל את כל התפילות, כי הוא ברא את הרצון שלנו ומה שמתרחש ברצון שלנו, אגואיסטי, עד כמה שיותר אגואיסטי, זה לא חשוב, הבורא מרגיש את זה ומקבל את זה. מה אנחנו יכולים לעשות, אנחנו תמיד פונים אליו מתוך הטבע שלנו, שהוא כולו אגו. מי זה הפרעה? פרעה זה ממש הטבע שלי, זה לא מישהו שנמצא אי שם.
שאלה: האם בעבודה הרוחנית שאנחנו עושים בעשירייה אי אפשר היה שאנחנו נגיד לבורא "בוא אל פרעה", ולא נחכה שהוא יגיד לנו בוא אל פרעה? הרי אני הפוחד ללכת לפרעה, אני כבָד פֶה ולשון.
אף פעם אנחנו לא הראשונים. אף פעם. תמיד "אני הראשון ואני האחרון"' אומר הבורא. וזה באמת כך, אלא אנחנו באמצע.
תלמיד: אבל כשילד פוחד ואוחז את היד של אבא שלו ואומר לו בוא איתי כי אני פוחד, אז האבא הוא אמנם ראשון, אבל אני אומר לו "בוא", לא מחכה שהוא יגיד לי "בוא איתי". אני מבקש שהוא יבוא איתי לפרעה.
לא, כאן זה לא יהיה כך, אז אנחנו לא משיגים שום דבר. אנחנו צריכים לגלות. הבורא פועל אחרי הקלעים, הוא פועל בנסתר, אבל אנחנו חייבים לגלות את הרצונות שלנו. אנחנו חייבים לגלות מה זה טוב ומה רע, מה אנחנו מעדיפים. בלי זה אי אפשר. אחרת זו לא תהיה עבודה, זה לא יהיה כוח הטוב, כוח הרע בנו, אנחנו לא נהיה בעלי הבתים. לכן למרות שהבורא מסובב את הכול ואנחנו לאט לאט מגלים עד כמה אין לנו שום דבר אלא רק הוא, אבל זה מתגלה אחרי מאמצים.
תלמיד: חשבתי שאם ה"משה" שלי מפחד ללכת לפרעה אז זה ברור, אני מבקש, "בוא תעזור לי, הבורא".
תבקש, אין בעיה, תבקש שהוא יעזור לך להגיע לבורא. הכול יסתדר.
שאלה: הלב שלי רוצה אבל הדעת מזהירה אותי להיות זהיר. איך אפשר לשלב את שני המצבים הסותרים הללו בקו אמצעי?
זה לא הדעת מזהירה אותך להיות זהיר אלא האגו שלך. כשאתה אומר לעצמך, "אה, יותר לאט, לא ככה, אחרת", אתה מפעיל את השכל הגשמי שלך ורוצה על ידו לחקור דברים שהם נמצאים כבר בעולם העליון. תנסה, תמשיך, ובעוד כמה זמן, זה יכול להיות כמה שבועות, זה יכול להיות כמה שנים, אתה תגלה שבסופו של דבר לא זאת הגישה. הגישה צריכה להיות כמו שלמדנו עם נחשון, שקופץ לים. וזה מה שאנחנו צריכים. אז לא קפיצה שאני לא יודע איך לתאר, אבל ממש צעקה.
קריין: 56
""בא אל פרעה", וה"ס השכינה הקדושה בהתגלות, מלשון "ופרע את ראש האשה". כמ"ש בזוהר. והענין שבמדה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הטרחא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור הגאולה."
(בעל הסולם. אגרת י"ד)
רק לא לשכוח שיש לפנינו מקור אחד, כוח אחד, מטרה אחת ורק לזה אנחנו צריכים לשייך את עצמנו, להדביק את עצמנו וכך להתקרב אליו. אם אנחנו לא שוכחים על "אין עוד מלבדו" ורק הוא נמצא כמטרה לכל דבר, אנחנו כבר ניצלים מכל השגיאות והבעיות ומתקדמים נכון. זה חייב להיות כך, "גם אם אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי".
שאלה: בקטע הזה בעל הסולם כותב שבאותה מידה שאדם רואה שיש כוח מלבד הבורא, הוא נמצא בגלות מצרים, וברגע שמפסיק לראות את הכוחות האלה אז הוא מפסיק להיות שם. גם אתה אמרת עכשיו שהעיקר זה ההרגשה שאין עוד מלבדו. האם ישנה איזו עצה שמאפשרת בצורה מדויקת לזכור על כך במשך היום כמה שאפשר, מקסימום זמן?
זה התפקיד של פרעה, שברגע שאנחנו עוזבים את הבורא, שוכחים, מתרחקים, מזלזלים בו, באותו רגע ובאותה מידה פרעה מתעורר. לכן אנחנו צריכים בחיים שלנו תמיד להרגיש באיזה שלב, או יותר נכון באיזו שליטה אני נמצא, או בשליטת פרעה או בשליטת הבורא, אבל באחת מהשתיים. אם אני לא זה ולא זה אז אני בכלל לא שייך למערכת הרוחנית אלא אני בהמה. אדם נמצא תמיד או בשליטת פרעה או בשליטת הבורא. וזה כוח אחד עליון, זה או פנים או אחוריים שלו, שמשחק איתי ככה או ככה.
שאלה: אתה כבר כמה ימים מדגיש ועכשיו שומעים את זה יותר, שאנחנו צריכים לעבוד חזק בינינו כלפי הבורא בעזרת המקורות כמובן. על מה בדיוק אנחנו צריכים ללחוץ עכשיו?
אותו דבר כמו שדיברנו קודם, זה חיבור שבו אנחנו רוצים לגלות מבנה שלנו המתאים לגילוי הבורא. אני מעוניין שכולנו ניכנס בקבוצה, לכל אחד יש קבוצה, עשירייה, שכולנו ניכנס לעשירייה, ונבנה כזה קשר בינינו שאנחנו בו, כל אחד וגם כולנו יחד, נכיר את הבורא.
אנחנו לא יודעים מה זה, אבל כוח ההשפעה שאנחנו נרצה שישרה בינינו, שיתגלה, ויתגלה עד כדי כך שאנחנו נתחיל להרגיש אותו שהוא קיים בפני עצמו, כבר לא תלוי בנו.
אנחנו מקימים אותו, מקימים אותו ביחסים שבינינו, במידת ההשפעה שבינינו, ופתאום אנחנו רואים שיש לו זכות קיום בפני עצמו, והוא קיים. איך זה יכול להיות? זה פשוט מאוד, איך אנחנו מולידים ילד? איך זה קורה שטיפה מהאבא וטיפה מהאמא נפגשים, ובא משהו שלישי ויש לו חיים משלו, גוף משלו, שכל, רגש ונשמה משלו? אותו דבר כאן, אנחנו עוד נעבוד על זה, נדבר על זה, אבל כך זה קורה.
שאלה: מה זאת אומרת לבורא יש חיים משל עצמו מחוץ לעשירייה, בתוך העשירייה, מה זה אומר, מה זה הילד?
את זה אני לא יכול להגיד, אם יש לו או אין, אני אומר שאנחנו עושים אותו, אנחנו מולידים אותו. זאת אומרת, הוא נולד מהמאמצים שלנו. ואין בורא ללא נברא, אנחנו יכולים להרגיש אותו אך ורק בתוך הקשר בינינו.
שאלה: בעל הסולם כותב, בוא לפרעה שזה השכינה שמסתתרת. מה זה אומר שהיא תבוא לפרעה? איך שני אלה מתחברים?
מקום בנבראים שמוכן לקבל גילוי הבורא, נקרא "שכינה". ומקום שמתגלה הבורא בשכינה, נקרא "בורא". כך אנחנו צריכים לחלק את זה, ככלי ואור. אנחנו בונים את הכלי, שהיחסים שבכלים בינינו, יהיו על מנת להשפיע, ומתוך ההשפעה ההדדית שאנחנו משתדלים לעשות, מתוך זה מגיע מלמעלה מילוי, האור, ומתלבש בינינו, ביחסים שבינינו. זה נקרא "בורא", "בוא וראה".
שאלה: בוא לפרעה זו פעולה, ומה השכינה הקדושה עושה עם הפעולה הזאת?
"בא אל פרעה" זו פעולה שאנחנו צריכים לבצע בינינו, לבנות מקום לגילוי הבורא, ואז בורא מתגלה בקשר הנכון בינינו. כל היתר זה סתם מילים שאני לא רוצה להתבלבל בהן, שום דבר לא תבינו מזה.
שאלה: אמרת, או שאנחנו נמצאים בשליטת הבורא או בשליטת פרעה. כשאנחנו מתפללים לבורא עבור העשירייה, וכל הזמן נמצאים בקשר איתו, מתפללים, פונים אליו, משייכים אליו את כל מה שאנחנו רואים, אנחנו מרגישים את הקשר הזה בכל זאת עם הבורא. אבל כשאנחנו בשליטת פרעה, איך זה מתבטא, מה זה בדיוק שליטת פרעה?
שליטת פרעה זה שהאגו שלנו שולט עלינו. הוא מפריד בינינו, הוא דוחף אותנו זה מזה, וזה הכול כדי שיהיה לנו על מה להתגבר, על מה להתרגז ולבקש מהבורא שיעזור לנו לנצח אותו. וגם לנצל אותו בצורה כזאת, כי אם לא האגו, איך היינו יכולים לבנות משהו הפוך? זאת אומרת, הבורא חייב לבנות צורה הפוכה מרוחניות, כדי שאנחנו נתכלל בצורה הפוכה, הוא ייתן בצורה ההפוכה הזאת קצת אור, ואנחנו נרגיש שרע לנו. מהקצת אור שהוא מאיר אנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים בחושך, ואז אנחנו נבקש "אנחנו רוצים יותר אור". על זה הוא אומר "לא, יותר אור זה כבר אור של השפעה, אור של אהבה. אתם רוצים? תנסו לרצות, ותנסו לבקש, אני אתן". קצת נותן כדי להתקיים, כדי שאנחנו נוכל להתחבר בדרגות דומם, צומח, חי.
ואפילו בדרגת המדבר שאנחנו מתקשרים, מתרבים, בונים משהו, אחר כך אנחנו רואים שבכל הבניות שלנו בעולם הזה, שאנחנו מתחברים ומביאים את עצמנו למושג כמו משפחה, חברה, אנחנו לא מצליחים. אנחנו רואים שמרגע מסוים והלאה, הופך להיות רע גם בחברה, גם במשפחה. מה לעשות? אין מה לעשות, להבין שאנחנו צריכים ללמוד מזה שצריכים לחבר את זה בשיטה אחרת, בעל מנת להשפיע. שבעל מנת לקבל אנחנו קיבלנו את הדברים האלה, והטבע עובד בתוך העולם הזה, אבל הוא עובד בגלל שהבורא מסדר את זה, שהבורא מוסיף לשם כוח החיות.
הבורא נותן לטבע, דומם, צומח וחי רצון להשפיע משלו, ואז מתוך זה יש התרבות, יש חיים. אבל מה שאנחנו רוצים יותר מזה, אין, זה רק יכול להיות תמורת היגיעה שלנו. כך זה קורה, זה מה שאנחנו צריכים להבין מהטבע ולהמשיך את זה הלאה.
תלמיד: כשאנחנו פונים לבורא ומתפללים לבורא עבור העשירייה, מתוך מרכז העשירייה, אנחנו לא נמצאים בשליטת פרעה? כשאנחנו בדיאלוג עם הבורא ובפנייה אליו.
כן, ודאי שאנחנו כל הזמן בשליטת פרעה. אז מה? מה זה מפריע?
תלמיד: בכל זאת אנחנו רוצים להיות לפחות חלק מהזמן עם הבורא, משויכים אליו, קשורים אליו. כמו שאתה אמרת, לא עוזבים לו את היד.
אנחנו בינתיים לא עוזבים את פרעה, הוא נותן לנו כל החיות. אנחנו לא עוזבים אותו, אנחנו מחזיקים בו. בלי פרעה, אין לנו חיים. לאט לאט אנחנו כבר מתחילים להבין, להרגיש פה ושם, שיש חיים מעל המוות מה שנקרא, מעל פרעה.
שאלה: מהם אותם כלים שלוקחים מהמצרים ואיך לוקחים מהמצרים?
רצונות לקבל רק בלי כוונה על מנת להשפיע, שמשתמשים במצרים עם הכוונה על מנת לקבל, רצון לקבל על מנת לקבל, זו העבודה במצרים, וכשיוצאים ממצרים לוקחים רצונות לקבל, ומחוצה למצרים מתחילים להרכיב עליהם כוונה בעל מנת להשפיע. ודאי שיש כאן הרבה צורות ואופנים, אבל נראה, זו לא בעיה.
שאלה: האם אנחנו כלי המשחק של הבורא, איך להתייחס נכון?
ודאי שכן. הבורא הוא במאי ואנחנו שחקנים, והוא מפעיל אותנו. בשביל מי ובשביל מה? כדי להראות לנו איזה עולם יפה הוא עשה, ואיך כולנו שחקנים טובים. שזה יתגלה בגמר התיקון.
שאלה: בתהליך שבו אנחנו מגלים את הבורא, ובעצם נותנים לו מקום להתגלות בינינו, בעצם מה שהבנו זה שאנחנו בוראים אותו. אבל עד שאנחנו מגיעים לזה, זה תהליך ובינתיים אנחנו מבקשים ממנו כשהוא בעצם לא קיים.
הוא לא קיים כלפינו. אז מה?
תלמיד: אז איך אנחנו מבקשים ממנו, אם הוא עדיין לא קיים בינינו?
זה חשוב למרות שהוא כוח נעלם. זה נקרא "אל מסתתר", אנחנו חייבים בכל זאת לחפש אותו בחושך, ולבקש לא שהוא יתגלה, אלא שאני אדע איך אפילו בחושך אני נעזר בו. "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני". ככה זה, אנחנו בכל זאת צריכים להשתמש בבורא בכל המצבים, גם במצבי החושך במיוחד.
ולמה אנחנו פונים? בגלל שהמקובלים מלמדים אותנו. איך בעולם הזה, מה ילד מבין שאומרים לו? הוא לא מבין, רק אומרים לו "אתה צריך כך לעשות וכך, תסתכל על אבא וכך תעשה או תסכלי על אימא וכך תעשי" וזהו, כך לומדים. ואחר כך לאט לאט אחרי המעשים נמשכים הלבבות ואז מתחילים להבין למה ובשביל מה, ומתחילים לקשור את המעשים האלו עם אלו ואז אחרי זה מתחילים לראות את השכל שבכל דבר וכך מתקדמים.
קריין: 57.
""בא אל פרעה". וקשה, הלא "לך אל פרעה" היה צריך לומר. ומתרץ הזהר (בא דף י"א ובהסולם אות ל"ו) "אלא שהכניס אותו את משה, חדרים לפנים מחדרים, אל תנין חזק אחד עליון, כיון שראה הקב"ה שמשה ירא, אמר הקב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנין הגדול, הרובץ בתוך יאוריו, שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה, ולא אחר, כמו שאתה אומר, אני ה', שדרשו, אני ולא שליח. נמצא שבא יהיה פירוש היינו, שנינו ביחד"."
(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)
כן, זאת אומרת אין ברירה אלא אנחנו צריכים יחד עם הבורא לגשת לפרעה וללמוד מהבורא איך לעבוד עם פרעה, אבל נצטרך לעבוד עימו, אי אפשר אחרת. פרעה מתגלה לכל אחד בצורה אישית שלו, יותר גדולה, יותר קטנה, בכל מיני אופנים, ורק דרך הקבוצה אנחנו יכולים לייצב את צורת הבורא וצורת פרעה בצורה כזאת שזה יהיה לי זה מול זה, ואני צריך להשתוקק כל הזמן להיות בדבקות בבורא אמנם שבזה אני חייב גם להיות בכל זאת בהכרת פרעה.
וכאן זה יש לנו שבע שנות שובע, שבע שנות רעב, זאת אומרת שליטת הבורא ושליטת פרעה, ואיך זה עובד אחד על השני, ואז אנחנו רואים שתפקיד פרעה זה להביא אותנו למגע, לדבקות עם הבורא, זה עבד נאמן, אין יותר נאמן לבורא מפרעה.
שאלה: לכל אחד יש את פרעה שלו?
אתה לא יכול להשוות את תפיסת העולם שלך עם תפיסה של מישהו אחר, לכל אחד יש עשר ספירות פרטיות משלו.
תלמיד: נכון, ואז השאלה איפה הפניה המשותפת של העשירייה? מה זה אומר שיש פנייה משותפת?
אז מה? איך אתה מתפלל בציבור, נגיד שאתה נכנס לאיזה מקום שאנשים צועקים לשמיים, איך זה יכול להיות? שמיים אצלם לכל אחד זה משלו, ובעיה לכל אחד משלו ועוד ועוד.
תלמיד: אז רק הפנייה היא משותפת, זה שפונים לאותו כוח?
במה שאנחנו יכולים להיות מחוברים בזה אנחנו פונים אליו.
תלמיד: יש את הפניה שלי להתגבר על פרעה שלי, ויש את הפנייה המשותפת שאת זה אתה אומר שאנחנו צריכים יותר ויותר למצוא, את המקום שסביבו אנחנו יכולים להתחבר. איך לזהות את זה יותר ויותר דווקא על פני כל ההבדלים בין כל אחד?
אבל אם לא יהיו הבדלים אז לא היית מתחבר גם כן, דווקא בגלל שיש הבדלים "על כל פשעים תכסה אהבה". איך יכולה להיות אהבה, זאת אומרת כוח החיבור, אם אין הבדלים, אם אין נחיצות להתחבר בכל זאת? שאתה רואה כמה שאתה הפוך וכולנו הפוכים זה מזה, ואין ברירה אתם צריכים להרגיש חיים רוחניים במקום החיים האלו של החיות, חיים בדרגת האדם הדומה לבורא, אז חייבים להתחבר. אבל איך מתחברים? אז אתה מגיע למצב שאין לך ברירה.
תלמיד: איך להשיג עוד קשר עם החברים, שאפילו שהוא מנוגד אבל לפחות שיהיה עוד קשר?
מה זאת אומרת עוד קשר?
תלמיד: כרגע יש איזו מידה של קשר, מחוברים באחוז כי רואים הבדלים באחוז. איך להגיע למצב שיש שני אחוז קשר, כי רואים שיש הבדל של שני אחוז, לא ברור מה העבודה שצריך לעשות כדי שנצטרך יותר חיבור?
אם אתה מרגיש שיש שני אחוז הבדל לעומת מה שיש לך שזה רק אחוז אחד של קשר, אז אתה צריך להתפלל.
תלמיד: לא, איך מגיעים להכרה שיש שני אחוז הבדל, זה לא ברור?
אתה מנסה להיות מחובר יותר ויותר, אתה מגלה עד כמה שאתה לא יכול, אתה מגלה עד כמה שאתה אפילו לא מבין מה זה להיות מחובר יותר וכל הדברים האלה, אבל ההשקעה היא מולידה בך דחף לפניה.
תלמיד: איך יכולה להיות השקעה שהיא מעבר לחיבור שיש כרגע בעשירייה?
וטוב לך בזה?
תלמיד: זה מה שיש לא יודע אם זה טוב או לא טוב. חסר עוד כי שומעים שצריך יותר.
אם חסר לך אין בעיה, אז אתה כבר פונה.
תלמיד: אבל לא ברור מה זה, חוץ מלהגיד שאני רוצה יותר כי זה מה שכתוב במקורות?
זה לא חשוב, זה כמו ילד העיקר לבקש, ומתוך זה שאתה פונה ומבקש אז אתה בכל זאת מברר עוד קצת אור ועוד קצת אור שמברר לך מהו הכלי, מהו החיסרון שצריך להיות כאן. אבל תמיד יש לך אפשרות ממה להתחיל.
קריין: קטע 58.
"כוחו של האדם, שהוא צריך לתת יגיעה, לא בכדי שישיג את הדבר, אלא בכדי שיהיה לו רצון חזק להשיג את הדבר. נמצא, שצריכים עבודת האדם, בכדי להשיג צורך, שה' יעזור לו, שזה נקרא רצון שלם. זאת אומרת, לא שעבודת האדם גורמת להשיג את הדבר, אלא להשיג את החסרון והצורך להדבר, ובכדי שידע מה שחסר לו. על זה הוא מקבל עזרה מלמעלה, בזה שכל פעם הוא רואה, שהוא יותר בעל חסרון, שאין בידו לצאת משליטת פרעה. והסיוע הזה נקרא "כי אני הכבדתי את לבו". נמצא, שהכבדת הלב צריכים כנ"ל, בכדי שיהיה לו רצון אמיתי לדבר אמת."
(הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)
בלי הכבדת הלב אנחנו לא יכולים להתקדם, זה לא יגרה אותנו, אנחנו לא נוכל לזוז מהמקום, אז נישן, נשחק במשהו קטן. אם אני לא הייתי מקנא בשכנים, במישהו בעולם הזה, אני לא הייתי מפתח אפילו בעולם הזה שום מערכות. תסתכל על אנשים פרימיטיביים שחיים הם לא רוצים יותר, "טוב לי, יש לי מקום שבו אני חי, אישה, ילדים, איזה מקום שהאישה מבשלת, מקום שאני אוכל וישן, אני צריך רק לעבוד, לתפוס איזו חיה ולהביא לארוחת יום", זה הכול.
זאת אומרת, "קנאה תאווה וכבוד" מזיזים אותנו, ועל פניהם אנחנו מתחילים לבנות כבר צורות קבלה, צורות השפעה ומתחילים להיות חיים. הכבדת הלב זה מה שאנחנו צריכים. כמו שאומר רב״ש, ""כי אני הכבדתי את לבו". נמצא, שהכבדת הלב צריכים כנ"ל, בכדי שיהיה לו רצון אמיתי לדבר אמת". זה כבר בירורים, אבל בסופו של דבר אחרי אלפי שנות התפתחות האנושות מוכנה לגילוי החדש, לגילוי הסופי.
שאלה: אמרת שאנחנו ביחד עם פרעה, אבל אנחנו גם יחד עם החברים שלנו, מה ההבדל ביניהם?
אנחנו יחד עם החברים ואנחנו יחד עם פרעה, אנחנו יחד עם הבורא. תלוי איפה אנחנו מעמידים את עצמנו, מייצבים את עצמנו כלפי פרעה ובורא ואנחנו באמצע. אתם צריכים להחליט בכל יום ויום ולחזק את עצמכם לכיוון ישיר לבורא. ופרעה, אתם תראו שהוא יעזור, זה "עזר כנגדו", פרעה יעזור בהכול. הוא מאוד רוצה גם כן בדבקות בבורא, בסופו של דבר הוא מגיע לזה. אנחנו בעצם במה שאנחנו עושים כאילו מבטלים אותו, אנחנו מבטלים רק על מנת לקבל, אבל את כל הכלים מקבלים ממנו.
מאיפה יש לעם ישר א-ל אחר כך כשיצא ממצרים כלי כסף, כלי זהב, את כל הדברים שהם לקחו ממצרים כדי לבנות את בית המקדש? זאת אומרת, בית המקדש של היהודים נבנה ישר ישר רק מבית פרעה. מהארמון של פרעה נהפוך הוא, נברא בית המקדש לבורא. לא חסר שם כלום רק כוונה בעל מנת להשפיע, החומר אותו חומר.
שאלה: אמרת "גם כי אלך בגיא צלמוות", מה המשמעות של זה?
זה מתהילים כ״ג, שאפילו שאנחנו הולכים בחושך גמור, אנחנו צריכים להחזיק בבורא וכך ללכת. אתם יכולים למצוא את זה בתהילים, אלה שורות ידועות. "גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני, תערך לפני שולחן נגד צררי. דשנת בשמן ראשי, כוסי רויה, אך, טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי. ושבתי בבית יהוה לארך ימים."1.
שאלה: לפעמים אומרים שאנחנו דבוקים בפרעה ולפעמים שצריך לבוא אליו, ללכת אליו. אז במה זה תלוי?
אבל יש עניין שנמצאים, ודאי שאנחנו נמצאים בתוך הטבע והוא כולו פרעה, רצון לקבל שעוטף אותנו מכל הצדדים, כך זה עוטף אותנו ומנהל אותנו, זה מצד אחד. מצד שני, שאנחנו צריכים להתקשר אליו.
זה שאני נמצא בתוך הטבע זה לא נקרא שאני מקבל נכון את כל החוקים שלו ודרכו רוצה להתקשר לבורא וכן הלאה. יש עניין שאנחנו נמצאים, ויש עניין איך אנחנו מקבלים את זה, זה הבדל גדול.
כל חכמת הקבלה היא איך אנחנו מקבלים נכון את אותו הטבע שבו נמצאים, זאת כל חכמת הקבלה. אתה לא משנה כלום אתה משנה את היחס שלך, את הקליטה שלך לעולם שבו אתה נמצא. שום דבר לא משתנה, "ואכלת ישן נושן", יש על זה הרבה פסוקים שמדברים על זה שאתה שום דבר לא משנה באמת חוץ מהתפיסה שלך.
לכן חכמת הקבלה זה נקרא "חכמת הקבלה", איך אתה מקבל את המציאות, אבל אתה בה נמצא ואין לך שום אפשרות לשנות באמת את המציאות. אתה נמצא בתוך, כמו שאתה נמצא עכשיו בתוך היקום, תעשה משהו עם היקום. כך אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים בכוחות הטבע, שזה הכול נקרא "בורא", או תגיד שזה פרעה, זה לא חשוב זה תלוי כלפיך, זה הכול לעומתך ואיך אתה מקבל את זה.
תלמיד: יש בכלל שלב שאנחנו מתנתקים מהפרעה, או שאנחנו כל הזמן דבוקים אליו ורק מחזיקים ביד של הבורא כאילו?
הכול תלוי איך אתה מקבל את זה. או פרעה או בורא. אלה שתי צורות הפוכות של כוח עליון אחד. זה הכול. אז הכול תלוי כלפי האדם. אם אדם מקבל במידה שהוא מגלה והכול הוא מקבל באמונה למעלה מהדעת, שבכל דבר הוא מגלה את הבורא, אז הפרעה כאילו נעלם.
פרעה הוא רק אותה הצורה הלא נכונה שאתה כך רואה את הבורא. אבל במידה שאתה משנה, משתפר, מגלה כוחות שלך בעל מנת להשפיע, אתה רואה שכל העולם נמצא בהשפעה, כל העולם נמצא באהבה, ו"אין עוד מלבדו". אז אין פרעה.
ומה הבורא אומר? "בוא אל פרעה כי הכבדתי את לבו". שעל ידי זה שאני מגלה את פרעה כדבר יותר גרוע וגרוע בבריאה, סך הכול אני רוצה לחייב אתכם, את הנבראים שאתם תגלו אותי. ככה זה עובד.
שאלה: ציטוט מקודם מתהילים, זה מזכיר את ה"חשיכה כאורה תאיר". איך אנחנו מגיעים להכרה כזאת?
אתה תתקדם ואתה תראה. בינתיים אתה רואה בכל מקום שאתה פונה שיש שם ממה לחיות. ונקווה שתגיע למצב שאם אתה לא נמצא בכוח השפעה אז בשבילך זה יהיה כחושך. והיום בשבילך להיות, אפילו לא בכוח השפעה, אלא בכוח הקבלה זה מאיר עדיין. כך אתה מסתכל בעיניים כאלו. אם תתקן את הראייה שלך.
תלמיד: איך אני מגיע למצב כזה שאני באמת בהכרה שאין הבדל בין חושך לאור?
בתנאי שיש לך אמונה שלימה. יש לך אור חסדים שהוא נותן לך לראות בכל מקום כוח השפעה. זה לפי כוח השפעה שאתה מפתח בעצמך.
שאלה: כשאנחנו מבקשים עזרה מהבורא באיזו צורה ספציפית הוא עוזר לנו? מה בדיוק קורה?
לבורא יש הרבה צורות. יכול להיות שהוא מפיל אותך, נותן לך מכות, אתה מצטער על זה שבכלל שאתה חי, מקלל את הכול. ויכול להיות ההפך. אלה צורות שונות של הלימוד, אבל בלי זה, בלי שאנחנו עוברים משחור ללבן, ומלבן לשחור וככה זה, אנחנו לא, אנחנו בונים בזה את הכלים שלנו.
כי הכלי הוא חייב להיות מעביות שזה חושך והכלי חייב להיות מהאור, מילוי. וכך אנחנו לכן צריכים לעבור בכל הדרך שלנו. עליות וירידות, עליות וירידות.
שאלה: נראה שכל התהליך של החיים שלנו נבנה כדי שאנחנו נגיע לחיסרון הזה שעליו מדבר הקטע. אז גם אם אנחנו מבינים, משיגים שאנחנו אסירים של פרעה, יחד עם זאת אנחנו מלאים בהערכה, הערצה לבורא, כי אנחנו מתחילים לגלות את האסטרטגיה שלו.
האם האסטרטגיה הזאת זו דרך שתעזור לנו לצאת מחוצה למצב הכלא? איך אפשר להיעזר באסטרטגיה של הבורא?
כל הזמן לאחוז בקבוצה ובתוך הקבוצה לבנות צורת הבורא. לבנות. כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי.". אם אנחנו עוסקים יום יום בזה שרוצים לתאר את הקבוצה שבה אנחנו מייצבים את דמות הבורא, את צורת הבורא, אז כך אנחנו מתקרבים לגילוי שלו האמיתי.
בואו ננסה את זה. ותנסו לעשות את זה טוב טוב היום, ותרשמו את זה, ולמחר לפני השיעור בואו אנחנו נדבר על זה. יש לנו עשרים דקות, חצי שעה אפילו, לפני שיעור בוקר. בואו אנחנו על זה נדבר. או בואו אנחנו נקבע שצריכים לסדר את זה. לכל קבוצה יש כמה דקות, רבע שעה, שאתם נמצאים בקשר במשך היום? פעמיים לרבע שעה.
קריין: יש כאלה פעמיים, יש כאלה שלוש פעמים ביום.
אולי נוכל במקרים כאלה אני מוכן להשתתף בזה גם אם תרצו, אבל לא שאני אקח את הזמן הזה. אבל העיקר בשבילנו איך אנחנו נייצב, נדאג, נדבר איך אנחנו מייצבים את הקבוצה כדי לגלות בה את הבורא? איזו צורה צריכה להיות בקבוצה? איזה יחס בין החברים צריכים להיות בקבוצה? זה כל מה שכותב רב"ש בעצם. בסופו של דבר כתוב הכול. אבל בקיצור, אם תחליטו על משהו, בוא נשמע, אם זה יועיל, אני אשמח מאוד להשתתף בזה. בזה אף פעם אין סוף. אין סוף. גם אני צריך את זה.
שאלה: אפשר להשפיע לחברים או לעשירייה ללא כוח השפעה מהבורא? כי מתחילת הלימוד על פסח הבורא כאילו נעלם, הוא מתחבא מאחורי פרעה.
אבל כדי להילחם עם פרעה אתה צריך את הבורא או לא?
תלמיד: כן, אבל אין את הכוח שלו. הוא כאילו נעלם. כאילו הבורא מסתתר מאחורי פרעה.
זה נכון. יפה מאוד. זה מה שהבורא אומר למשה "בוא אל פרעה כי הכבדתי את ליבו", ועכשיו אתה תראה במקומי, תראה את הפרעה עד כמה שהוא יותר חזק וקובע ומפחיד אותך. יפה. למה? כי אז אתה תצטרך אותי. תצטרך שאני אעזור לך לכן "אני הכבדתי את ליבו", עשיתי אותו גדול, מפחיד ממש, ככה עבריין כזה גדול שאתה מפחד ממנו.
תלמיד: אז אנחנו צריכים למצוא קשר יותר של אמת עם הבורא עכשיו בכל הפסח הזה?
פרעה גדל אז אין לך ברירה, אתה רץ לבורא שיעזור לך. אתה רוצה להסתתר בבורא כדי שהפרעה לא ישיג אותך. ש"יסתיר אותך תחת כנפיך" כמו שכתוב. זה כל העניין. פרעה זה מי שמקרב את הבורא לאבינו שבשמיים כמו שכתוב. מי קירב בני ישראל לגאולה? פרעה. מי נתן להם כל הכוחות, כל הכלים, כל הרצונות לצאת ממצרים? פרעה. פרעה סידר להם את הכול. מי גידל את משה? מי סידר את הכול? פרעה.
בזמן הגלות הכוח העליון שפועל עלינו הוא נקרא פרעה. בזמן שאנחנו צריכים כבר לצאת מהגלות, שפרעה הכין אותנו לזה, הוא עיצב אותנו, הוא סידר אותנו, הוא בנה אותנו, גידל אותנו, אז כבר פרעה הופך להיות יותר ויותר לבורא. עד שאנחנו יוצאים מהשליטה שלו ואז אנחנו נדבקים לכוח עליון שקוראים לו בורא וממשכים עמו. ופרעה עשה את התפקיד. זהו.
ככה זה בנוי. זו מערכת אחת שלמה שכך היא עובדת בצורה כזאת. או בכוח הרע או בכוח הטוב או בשני הכוחות בקו האמצעי. אנחנו עוד נלמד את הדברים האלה איך שזה עובד. יש ביניהם התאמה שלמה בין פרעה ובורא, והעיקר שאדם באמצע יגדל נכון.
שאלה: מהם אותם כלים שאנחנו חייבים לקחת מארמון פרעה כדי לבנות את בית המקדש שלנו?
שאדם מגיע למצרים שלו הוא מקבל שם משך הזמן כלים לקבל, רצון לקבל עוד יותר, ועוד יותר גדול, גדול. בהתחלה הוא מקבל את הרצון הזה בשמחה וטוב לו בזה שהוא הולך ומתעשר ומכיר את הכול. נגיד כמו כל העולם הזה נגיד. ואחר כך הוא מתחיל להכיר, זה עוד לפנינו בעולם הזה, שכל מה שאנחנו רכשנו אנחנו בזה לא עשינו שום דבר לעצמנו. אנחנו בנינו בזה דווקא בית סוהר שלנו. אנחנו בזה בנינו את הגלות האמיתית שאנחנו לא יכולים לברוח מזה. זה קובר אותנו, קושר אותנו, ואמנם שעשינו כל כך הרבה דברים טובים כביכול לעצמנו, אבל הדברים האלה מתחילים לשלוט עלינו בעצמם.
ואנחנו רואים את זה בחיים שלנו. אני עובד כדי לרכוש את הדברים, אחר כך כדי לתחזק את הדברים, לסדר אותם, אני צריך להמשיך לעבוד על הדירה ועל האוטו ועל הבית ועל בית הספר והגנים לילדים ועוד ועוד הרבה דברים. זאת אומרת, שאדם מתחיל לראות שהוא נמצא בעבדות. קודם הוא חשב שהוא הולך לסדר את החיים שלו לטובת עצמו. לא. אחר כך הוא רואה שהוא כאילו הגיע למצב שהוא רוצה לנוח, שהוא רוצה ליהנות מהחיים. איפה? הוא יותר עובד, כמו שאנחנו רואים את זה מה שקורה עם האנושות, גם האישה עובדת, וכל הזמן הוא נמצא בחובות וכל הזמן בקיצור זו העבדות. עד שהוא מגיע למצב שזה לא נגמר. עכשיו האנושות חושבת איזו צורה אנחנו נקבל כשאנחנו נצא מהמכה הזאת, איך אנחנו נעשה?
אז אנחנו נפזר כסף מהמסוק, אנחנו נעשה עוד משהו, כל מיני דברים, בינתיים מגיעה הפנדמיה ומי יודע כמה עוד בדרך, ואז אנחנו רואים שאנחנו נמצאים באמת במצב שבנינו אותו כמצב לא טוב. זה ידוע לכולם. אבל רק צריכים להבין שגם הצד השלילי וגם הצד החיובי, גם חכמת הקבלה מתגלה, למה? כי העולם הזה הוא נכנס למצב שאפשר לדבר עם אנשים על זה וקודם לא היה אפשר לדבר. זה כתוב בספרי הקבלה. ולכן היא מתגלה.
ואז יוצא שעל ידי שני הכוחות האלו שמתגלים בטבע, מצד אחד פרעה ומצד אחד בורא, שני הכוחות האלה מקדמים אותנו לגמר התיקון. זה נקרא ש"שני מלאכים מביאים את האדם בערב שבת"2.
תלמיד: במאמרים כתוב שאנחנו צריכים להגיע לייסורים בכמות ובאיכות. האם אנחנו יכולים לזרז באמצעות ההפצה העולמית את הזמנים האלה?
כן. על ידי הפצה בכל העולם ודאי שאנחנו יכולים להתקדם מאוד. כי ההתקדמות שלנו בתוך הקבוצות שלנו, העשיריות שלנו, היא התקדמות איכותית. ואם אנחנו מפזרים את הידיעה על תיקון העולם ברוחב לכל העולם אז אנחנו גם עושים הפצה כמותית ואז יהיה לנו הרבה יותר קל להגיע לתיקונים. כי במידה שאנחנו מפזרים את הידיעה הזאת לכמויות גדולות של בני אדם אז בני האדם האלה סופגים את הידיעות האלו.
ואפילו שהם לא עושים איתם כלום חוץ מידיעה חיצונה בצורה שרק נכנסת לאוזן ויוצאת אבל בכל זאת זה מאוד חשוב שבצורה כזאת הם מתקדמים ואנחנו מתקדמים יחד איתם. כי שם זה גיבור בכמות, מסות גדולות של אנשים, מיליונים ואצלנו זה חמשת אלפים, שבעה, שמונת אלפים.
לכן ככה יישאר. היחס יהיה תמיד כך שאנחנו נהיה מעטים. אבל זה שאנחנו נפזר את חכמת הקבלה לקהל הרחב זה יקדם גם אותנו מאוד בכל העולם.
שאלה: האם התהליך של בוא אל פרעה, זה מה שנקרא לפנות לרצון עמוק יותר דרך מרכז עשירייה?
בוא אל פרעה, נקרא שאדם צריך לפנות למקום האגו שלו שגם נמצא במרכז העשירייה ומתחיל לעבוד עליו. לכן בורא אומר לו "בוא אל פרעה". תיראו עד כמה הם קשורים זה לזה, פרעה והבורא.
שאלה: איך להשתמש בה שהכלים שאנחנו מוציאים ממצרים ישמשו אותנו לבנות את בית המקדש?
זה אותם הרצונות לקבל. אין כלום, יש אור וכלי. וכלי זה הרצון לקבל שאם הוא על מנת לקבל נקרא שהוא נמצא במצרים, סתם כך נקרא. ואם אנחנו מעבירים אותו ממצרים למקום אחר, זאת אומרת מהשימוש בו על מנת לקבל, לעל מנת להשפיע, נקרא שאנחנו מעבירים אותו לארץ ישראל. ארץ זה רצון וישראל זה ישר א-ל. אנחנו משתמשים בכל הרצונות האלה שהיו על מנת לקבל לעל מנת להשפיע לבורא, זה העניין. אבל הרצון זה אותו רצון שהבורא ברא. הוא לא ברא כמה רצונות, רצון אחד.
שאלה: איך עובד הסנכרון בין הבורא ולבין פרעה בעשירייה, מה עלינו לעשות בעשירייה?
אנחנו צריכים להבין שהכוחות האלה פועלים בנו בהתקשרות נכונה ביניהם. ואנחנו צריכים להיות ביניהם וכמה שיותר להעביר מהפרעה לבורא, מעל מנת לקבל בשימוש הרצונות שלנו לעל מנת להשפיע, דרך הקבוצה, דרך חברים ודרך כל העולם כמה שאנחנו עושים ובזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא.
זאת אומרת, סך הכול כיוון העבודה שלנו זה הבורא, לעשות לו נחת רוח. הוא לא צריך עבודה ורצונות וכל הדברים האלה אלא את היחס שלנו. למה? במידה שאנחנו מעבירים לו את היחס שלנו אנחנו מתקרבים אליו, נעשים כמוהו. זו בעצם מטרת הבריאה, לעבוד כך שאנחנו מגיעים לרמה שלו, להיות כמוהו.
שאלה: אנחנו מקנאים בך, כמו שמדובר שקנאה עוזרת לנו להתקדם. אנחנו חושבים שאתה נמצא בהבנה, השגה, הרגשה אנחנו גם רוצים להבין איך להגיע לעניין הזה, איפה נמצאת נקודת האמת שאנחנו יכולים להבין שמקבלים תשובה נכונה מלמעלה, לבקשתנו?
התשובה מגיעה אך ורק למי שמתמיד. מי שמתמיד יום יום בשיעור, יום יום בקשר עם החברים, יום יום בקריאת איזה מאמר מרב"ש וכך מתקדמים. לראות לפעמים עם החברים, לדבר עם החברים, משיגים משהו יותר, פחות. יש הרגשה יותר או פחות, זאת אומרת התקדמות, שינוי וכך להתקדם, אין יותר.
תלמיד: האם הכלי שאנחנו צריכים לשנות זה מוח או לב? זאת אומרת אם כל הלימודים שלנו אנחנו שומעים על הנקודה שבלב, מוחא וליבא, חברים עומדים בתוך ליבי. אם אנחנו יודעים שהלב זה רק מקום של רצונות אז איך אני יכול לדעת אם הלב שלי אומר נכון, לא נכון?
חוץ מימך, לא יודע אף אחד. אתה צריך להרגיש שהחברים נמצאים בלב שלך. תעשה מאמץ וכל הזמן תחשוב שהם עומדים בלב שלך. ושם כשהם עומדים בלב שלך, אתה רוצה שגם הבורא יהיה שם והכול יהיה בתוך הלב שלך בלבד. גם החברים ככלי וגם הבורא כמילוי.
שאלה: אם אני מבין נכון אנחנו מרגישים עכשיו את אור הבורא כטבע וכהעולם שלנו. איך נרגיש את האור אחרי היציאה ממצרים?
אני לא יכול להגיד לכם איך. אני לא יכול להגיד, זה אי אפשר להעביר. רגשות אי אפשר להעביר, אי אפשר. אלו רגשות שאין לנו משהו דומה לזה. לכן לתת דוגמה גם אי אפשר, לא ניתן. על זה כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'" מי שטועם אז הוא רואה, מרגיש.
שאלה: ראינו לאחרונה שהקשחת הלב של פרעה נעשית על ידי הבורא כדי שנפחד ממנו ונפנה אל הבורא. האם יש קשר בין זה לבין התהליך שקראנו אתמול ב"שמעתי" ע', ביד חזקה ובחימה שפוכה, בו אנחנו מקבלים את היד החזקה של הבורא, או שזה סיבה למבחן שונה מצד הבורא?
לא כדאי לקשור את זה יחד. אנחנו עוד לא יודעים איך לקשור את זה נכון, זה יבוא. וגם לא נלך לפנטזיות כאלו גבוהות, בוא אנחנו נעבוד לפי השטח שלנו.
שאלה: אתה אומר שהכול מגיע מהבורא. אז את הרע האמתי יכול לעשות רק האדם. הטוב שהאדם יכול לעשות, אני מבין. מהו הרע שהאדם יכול לעשות?
גם רע וגם טוב האדם לא יכול לעשות. אדם סך הכול מעביר את פעולות ההפעלה של הבורא דרכו. כשאנחנו מגלים את האמת אנחנו מגלים שאין עוד מלבדו ורק הבורא עושה לכל המעשים כולם, בכל העולם, בכל הזמנים, תמיד.
שאלה: אם אין לאדם שום יחס להשפעה, איך הוא יכול לזעוק ולבקש אותה?
אבל הוא חושב שעל ידי השפעה יהיה לו טוב, ולכן הוא כביכול מבקש כלים דהשפעה אבל מתכוון שיהיה לו טוב. אצלו קורית כזאת קונוטציה, כזה קשר זה עם זה. אחר כך לאט לאט הוא מתחיל לגלות את הכרת הרע, עד כמה זה לא כך, ומתקדם.
שאלה: איך הפנייה לבורא דווקא מתוך הלב השבור, מתוך זה שמיואש מכוחותיו עצמו, איך היא הופכת להשתוות הצורה לבורא, שהבורא פתאום מתגלה?
אם אנחנו מעבירים את ההרגשות שלנו דרך רצונות, כל הרצונות הם נמצאים בהרגשה ושליטה מלאה של הבורא, ולכן הכול מורגש. אנחנו בזה משנים את השכינה, ויוצא שכך אנחנו עושים שינויים בבורא.
תלמיד: אבל האדם צועק מתוך זה שרע לו, הוא צועק מתוך זה שהוא נמצא במצוקה, שהוא לא יכול לעשות כלום, זה עדיין רצון לקבל.
כן, זה רצון לקבל, אז מה? הבורא מרגיש את הכול. זה מה שהוא ברא, רצון לקבל.
תלמיד: אז איפה זה מתהפך, איפה פרעה מפסיק לשלוט פה? כי כאילו גם פה פרעה שולט.
אני לא כל כך מבין את הצורה הזאת. גם פרעה גם בורא, שתי הצורות האלה של הרצון לקבל הן נמצאות בכוח העליון, באור העליון. ומה?
תלמיד: כשהאדם צועק לבורא מתוך זה שהוא בגיא צל מוות, מיואש מכוחותיו, הוא צועק מתוך הרצון לקבל. איך זה הופך לרצון להשפיע, איך מתגלה בורא בתוך עשירייה, בתוך צעקה?
אם זו צעקה מתוך עשירייה, זה מתגלה מלמטה. אם זו לא צעקה מתוך עשיריה אלא מטעם האדם הפרטי, אז לאט לאט הבורא בכל זאת עושה בו שינוי, ואדם מתחיל להתקרב לעשירייה, להתכלל בה ולבקש. כי לבקש בפועל על פעולת ההשפעה הוא יכול רק כשהוא נמצא כבר בעשיריה.
תלמיד: אז הצעקה היא בעצם מתוך הרצון לקבל, ואז הבורא הופך את זה לרצון להשפיע?
כן, גם כן, בהתחלה במיוחד. איך יכול להיות אחרת?
תלמיד: יש הרגשה שכל הזמן צועקים וכל הזמן מנסים מתוך העשירייה לעשות צעקה נכונה לבורא, וזה אף פעם לא מגיע למידת הסאה הזאת של הצעקה האמתית, של אותה צעקה שתהפוך פתאום לרצון להשפיע. איך זה קורה?
איך זה קורה אנחנו יודעים, זה קורה. אבל מתי יקרה שתתמלא הסאה, אני לא יכול להגיד, כי זה הכול תלוי בזמן, בנשמות שמתייצבות. אבל צריכים לא לעצור וכל הזמן לצעוק, ולהשתדל בכוונה שלנו שאנחנו נצעק כך, שהצעקות שלנו יתחברו יחד וישפיעו על כוח עליון, על כתר עליון, ומשם הוא יכול כבר להתחיל לסדר אותנו בגוף אחד.
תלמיד: איך נדע כמה לצעוק, כמה עוד להאיץ?
כמה שיותר, אין גבול לצעקה, זה הכול לפי הכאב שלי. ואת הכאב שלי אני צריך להכפיל בכאב של הקבוצה, בכאב של האנושות, בכאב של הבורא, ואז אין לי בעיה, אני יכול לצעוק כל הזמן.
שאלה: שמעתי שהאנושות מוכנה לקבל את הגילוי הסופי. האם יש עבודה מיוחדת בעשיריות כדי לעזור לקבלה הזאת של הגילוי באנושות?
כן, עשירייה היא כמו כל האנושות, זו אותה מערכת רק מיני ומקרו. לכן כמה שאנחנו משתדלים לקבוע בעשיריות שלנו את צורת ההתחברות הנכונה, בזה אנחנו גם משפיעים לכל העולם, זאת אומרת לכל הכלי העולמי שגם הוא ירגיש שיש לו נטייה לחיבור. אמנם הם לא ידעו מאיפה ומה, אבל הם ירגישו שזה ככה, שהם רוצים את זה.
קריין: אנחנו בקטע 59.
"הכבדת הלב, מה שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", היתה בכדי שיהיה מקום לתפלה. והתפלה הזו, אין זה כדוגמת בשר ודם, שרוצה כבוד, שיבקש ממנו, בכדי שע"י זה הוא מתכבד. אלא כאן כוונת התפלה היא, בכדי שיהיה לו כלי, היינו שיהיה לו צורך לעזרת ה'. כי אין אור בלי כלי. ובזמן שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור לעצמו כל שהוא, אז יש לו צורך שה' יעזור לו."
(הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)
שאלה: מה היא הכבדת הלב המועילה, הכבדת הלב שגורמת להתקדמות?
הכבדת הלב להתקדמות, זה שהיא מעוררת אותי לגלות נחיצות בחיבור יותר מתקדם. ואני זקוק אז לקשר יותר הדוק עם הבורא שישפיע לי כוח החיבור, ואני אוכל יחד עימו להגיע לחיבור המתקדם, ובו לעשות פעולת לקבל על מנת להשפיע. מה השאלה?
תלמיד: כי אנחנו מדברים הרבה על הכבדת הלב, וכאילו זה משהו שהוא מאוד חשוב מצד אחד, מצד שני אנחנו אומרים שאנחנו תמיד מתקדמים לחיבור. אז איך לסדר את היחס הנכון להכבדת הלב?
הכבדת הלב עוזרת לי לגלות כוחות ולהתקדם לחיבור עד שהבורא יתגלה. בלי הכבדת הלב אני לא אדע איך להתקדם ולאן להתקדם. הכבדת הלב היא גם בכמות וגם באיכות פועלת עלי.
תלמיד: זה נשמע כמו שני הפכים, הכבדת הלב גורמת לי לכוחות.
כן, ודאי, כי אני פונה, אני מבקש, אני דורש, מתוך מה? מתוך הכבדת הלב שאני רואה שאין לי כוח.
תלמיד: בתשובה לחבר ענית שצריך להכפיל את הכבדת הלב בהכבדת הלב של הקבוצה, של האנושות, של הבורא, איך עושים את זה?
מתוך זה שרואים, מזדהים עם זה. תראה מה שקורה עם האנושות, תראה מה שקורה עם הכלי העולמי שלנו, עד כמה הם נמצאים במצב שקשה להם. ואם אנחנו נעשה מאמצים, ובכמה קבוצות מתקדמות שלנו נבצע את פעולת החיבור הנכונה, אז הם ירגישו את זה.
תלמיד: זאת אומרת העבודה הזו תמיד יוצאת מתוך העשירייה, גם כלפי הכלי העולמי וגם כלפי האנושות?
אין פחות מזה.
תלמיד: וזה משהו שאנחנו צריכים נניח כעשיריה להגיד, "אנחנו עכשיו לוקחים על עצמנו להתכלל בהכבדת הלב של הכלי העולמי"? איך זה עובד?
עשירייה היא התא של הגוף, ואם התא לא יהיה בריא, זה [...].
תלמיד: אבל איך להתייחס נכון להכבדת הלב, לא להרשיע את הבורא, לראות בזה דווקא הזמנה, התקדמות?
אין מה לעשות, אני שמעתי את כל הדברים האלה גם קודם וגם עכשיו, רק להמשיך.
שאלה: רב"ש אומר פה "אלא כאן כוונת התפלה היא, בכדי שיהיה לו כלי, היינו שיהיה לו צורך לעזרת ה'", מה זה כלי?
חיסרון.
תלמיד: כלי זה חיסרון?
כן.
תלמיד: אני אגיד לך למה אני שואל, רב"ש אומר "אלא כאן כוונת התפלה היא, בכדי שיהיה לו כלי", כוונה זה כלי? איך בונים כלי, מה זו כוונה, מה הולך פה?
כשרע לך אתה מתחיל לחפש למה רע לך, ואתה מבין שזה רע מפני שאתה לא מחובר עם אחרים ולא מושך מאור המחזיר למוטב כדי שיתקן את הקשר ביניכם, ואת הקשר הזה אתה יכול למלא בכוח העליון שנקרא גילוי הבורא לנברא, וכך אתה מתקדם.
תלמיד: הוא מביא אותי למצב שאני אצטרך אותו.
כן, אתה זוכר מה שכתוב בהגדרה לחכמת הקבלה, וחכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה.
תלמיד: ובינתיים מי יכול לעזור לי, העשירייה שלי, העשירייה היא הבורא שלי בעצם?
אתה יכול ככה לקבל, כן.
תלמיד: זאת אומרת הם הבורא בשבילי כרגע, העשירייה שלי? ומה ההתייחסות שלי אליהם אם הם הבורא שלי?
ההתייחסות כמו שאתה מתייחס. אז תבדוק איך אתה מתייחס ותתקן את זה.
שאלה: אמרת שכתוצאה מהכבדת הלב אנחנו מתחברים עם החברים בעשירייה, והתשובה לחיבור הזה היא שהעשירייה הופכת לכלי שלנו ובכלי הזה אנחנו מקבלים את אור הבורא. מה זה אומר שאנחנו נמצאים בעשירייה, מקבלים בלב שלה את אור הבורא כמענה?
אני לא יכול להגיד לך מה זה שאנחנו בלב מקבלים את הרגשת הבורא, שהבורא ממלא את ליבנו, אין לי מילים לזה. זו השגה, השגת הבורא בכלים של הנברא. על זה כתוב פשוט, "טעמו וראו כי טוב ה'". אי אפשר להעביר את זה במילים, בצלילים, בשום דבר, "טעמו וראו".
קריין: 60.
"כל הכבדת הלב היא לטובת האדם," שוב תגיד. תשמעו מה שאומר לנו רב"ש. "כל הכבדת הלב היא לטובת האדם, שעל ידי זה יזכה לאותיות התורה. והגם שהאדם לא מרגיש בשעת מעשה את כל מה שהוא צריך להרגיש, אבל בזמן שגומר את בחינתו בשלימות, אז מתגלה אצלו בפעם אחת מה שעבד כל הזמן.
וכמו המשל שנתן אאמו"ר ז"ל, שזה דומה שכל פעם אדם מרויח רק אפס. וכל פעם אינו רואה שהרויח רק אפס. לכן בפעם הראשונה יש לו אפס אחד, ובפעם שניה ב' אפסים, ובג' שלשה אפסים, עד שמרבה הרבה אפסים.
אבל כשגומר את עבודתו, הוא משיג אחד. נמצא שיוכל להיות אפס אחד עם אחד, שהוא רק עשר. או שיכול להיות 1,000,000 או יותר. נמצא שכל פעם נתוספות אצלו אותיות התורה. וזהו "למען שיתי אותותי אלה בקרבו".
(הרב"ש. 926. "בא אל פרעה")
העיקר זה להמשיך ולהמשיך ולאסוף יותר ויותר התרשמויות מהעבודה הרוחנית, בקבוצה, עם הבורא, בידיעת הפסוקים, בכל מה ששייך לחכמת הקבלה, עד שאדם מגיע למצב שכול זה מתגלה ואז הוא מתחיל להבין איפה הוא היה ומה עשה.
שאלה: במצב הסופי האדם מבין שהכבדת הלב היא לטובתו והולידה בו את החיסרון הנכון שהיה מוכרח להגיע אליו. לפני זה המצב בעצם מכבה את הכול, כבה כל הרגש, כל היחס. מה מבטיח את ההתקדמות למצב הסופי? במה זה תלוי? האם אפשר לתלות את זה בנקודה אחת שנתפוס שבה זה שתלוי בשביל שהכבדת הלב תתגלה כדבר הרצוי, ההכרחי להתקדמות שלנו?
עד כמה שהקבוצה מקיימת את כל מה שהיא צריכה לקיים לעת עתה, כדי להתחבר לשלב הראשון של החיבור הנדרש.
שאלה: רב"ש אומר שמשיג אחד ויוכל להיות אפס אחד עם אחד, שהוא רק עשר. מה הוא בעצם אומר פה?
הוא אומר כך, כל הכבדת הלב היא לטובת האדם. זאת אומרת אם אני לא מבין, לא מרגיש, קשה לי לחשוב לכיוון ההפצה, החיבור, לגילוי הבורא, לא נורא, זה הכול לטובתי. כי על ידי זה שאני מתגבר, אני "יזכה לאותיות התורה", להבחנות. "והגם שאדם בא ולא מרגיש בשעת המעשה את כל מה שהוא צריך להרגיש", אני לא מרגיש עדין שום דבר, הכול תפל. "אבל כשגומר בחינתו בשלמות" כמה שצריך לעשות, והוא לא יודע מראש מתי זה, אז מתגלה בפעם אחת מה שעבר עליו במשך כל הזמן הזה. לכן כך אנחנו צריכים לעשות. הקבוצה צריכה להחזיק את האדם כדי שהוא לא יברח מהמערכה ושישמור על עצמו עד הסוף, וכך זה יתקיים.
תלמיד: במשפט הבא הוא אומר "אבל כשגומר את עבודתו, הוא משיג אחד. נמצא שיוכל להיות אפס אחד עם אחד, שהוא רק עשר. או שיכול להיות 1,000,000 או יותר" האם יש עוצמות בלהיות אפס ולהתבטל מול החברים?
אין מה לעשות.
תלמיד: האם יש עוצמות בלהיות אפס, לא מספיק להיות אפס וזהו? הוא מדבר שיש רמות.
לא, אתה צריך להיות אפס ואתה צריך להיות כתר, גם מלכות וגם כתר. אתה צריך להיות ממטה למעלה וממעלה למטה, הכול. אדם צריך להגיע למצב שהוא מזדהה עם הבורא, "המבריח מקצה לקצה".
תלמיד: זאת אומרת כל עוד שאני לא אהיה אפס ולא אגיע לרמה להיות אפס, אין סיכוי שאני אוכל להתקדם מול החברים?
אם אתה לא מגיע להיות אפס, אתה גם לא מגיע להיות עשר.
תלמיד: זאת אומרת אני חייב להיות ממש אפס מול החברים שלי?
כן, בפועל.
תלמיד: בפועל, להתבטל כך שלא להרגיש כלום מעצמי?
כן.
תלמיד: קשה מאוד.
למה קשה? תיקח דוגמה מחברי הממשלה, תראה איך שהם מתבטלים.
תלמיד: בדיוק הפוך.
דווקא מהצורה ההפוכה אנחנו יכולים ללמוד יותר.
שאלה: דיברנו מקודם על הכבדת הלב, הקראתם את הקטע הזה ואני מנסה להבין למה הכבדת הלב כל כך כואבת בלב. איך היא לטובת האדם אם היא מרחיקה אותו ודוחה אותו כל כך וזורקת אותו לתהומות הנשייה? איך מתוך הדחייה הזאת והכבדת הלב מרגישים את הטוב או העונג שאנחנו מדברים עליו כל כך הרבה זמן?
אין לי מה להוסיף. צריכים פשוט להמשיך וזהו. יותר ויותר להמשיך, לקראת הקשר בינינו, לקראת צורת החיבור בינינו, כדי שהכול יתגלה יותר ויותר. לקחת את הבורא לתוך הקבוצה, להחזיק אותו בפנים במרכז הקבוצה וכך להתקשר, כך ללכת.
קריין: שוב קטע 61.
"תבין קושית העולם שמקשים על הפסוק: "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו" - נמצא לפי זה שהקב"ה לקח ממנו את הבחירה על ידי זה שהכביד את לבו?
ולפי מה שפרשתי אזי יוצא להיפך: כי על ידי זה שהקב"ה הכביד את לבו יש לו מקום לעשות עוד פעם את הענין של בחירה. כי בזמן שפרעה אמר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", נמצא שכבר הכריע לכף זכות והוא כולו טוב וכבר אין לו עוד מה לעשות. לכן כנגד הטוב שלו הוצרך הקב"ה להגדיל את היצר הרע, כמו שאמרו רז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", לכן כשהקב"ה הכביד את לבו אזי כבר היה לו עוד פעם מקום לעשות בחירה."
(הרב"ש. אגרת ל"ט)
עד כמה שהבורא מכביד את הלב, הוא פותח בתוך הרצון לקבל עוד חללים, ואז אפשר לעשות על זה עוד בחירה ועוד לדרוש למלא את החללים האלה באור החסדים, בכוח הביטחון, בכוח הביטול.
קריין: 62.
"נאמר "בא אל פרעה", היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון להשפיע, כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו".
אולם גם זה יש להבין, בשביל מה צריך הבורא, שיבקשו ממנו. זה מתאים לבשר ודם, שהוא רוצה את הכבוד, שיבקשו ממנו, בכדי שידע שהוא עזר לו. אבל איך שייך לומר דבר כזה אצל הבורא. אלא לפי הכלל "אין אור בלי כלי", זאת אומרת, שאי אפשר לתת למי שהוא מילוי, אם אין לו חסרון, כי כל זמן שאין חסרון לדבר, אם נותנים לו, אין טעם בהדבר. אם כן, הוא לא יודע להחשיב את הדבר. ואז הוא לא ישמור את עצמו, שלא יגנבו את הדבר. היינו, שיש אנשים שהם כן מבינים את החשיבות שבדבר, והם יקחו ממנו זה הדבר. וזוהי הסיבה, שהאדם צריך לבקש עזרה מה'."
(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)
קריין: 63.
"בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו להגיע לדביקות ה', אז האדם מוכרח לראות האמת, שאין זה בידי אדם, מטעם שזה הוא נגד הטבע שבו האדם נולד, ורק ה' יכול לתת לו טבע שני, אולם בלי חסרון אין טעם אמיתי בהמילוי, לכן ה' נותן את ההכבדת הלב, בכדי שהאדם ירגיש את החסרון במלואה," אתם שומעים? הבורא נותן הכבדת הלב באיזה מקום ובאיזו צורה שהוא רוצה שאדם שם יתפוס את הבריאה, יתפוס את העניין, יתפוס את המילוי, ירגיש יותר. לכן לא סתם יש לנו הכבדת הלב, אנחנו צריכים לזהות באיזה אופן יש הכבדת הלב, ואז לראות מה שם אנחנו צריכים דווקא לגלות. "ובזה מובן, שרק אח"כ ה' הכביד את לבו, היינו לאחר שנכנס בעבודה דלשם שמים, ולא מקודם לכן, וגם למה היה צריך להכבדת הלב, הוא מטעם אחרת, אם לא היו מרגישים את החסרון האמיתי, לא היו יכולים לקבל מילוי אמיתי, כי אין אור בלי כלי. נמצא, שענין הכבדת הלב לא היתה לרעתו, היינו שזה יגרום לו שיהא מרוחק מה', אלא להיפך, שהכבדת הלב יגרום לו להגיע לידי דבקות בה'."
(הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)
דווקא. זאת אומרת עד כמה שקשה לנו, אם אנחנו מתאמצים לא לזרום עם הכבדת הלב אלא ללכת נגד זה, אנחנו דווקא במקום של הכבדת הלב מגלים דבקות בבורא.
קריין: שוב 63.
"בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו להגיע לדביקות ה', אז האדם מוכרח לראות האמת, שאין זה בידי אדם, מטעם שזה הוא נגד הטבע שבו האדם נולד, ורק ה' יכול לתת לו טבע שני, אולם בלי חסרון אין טעם אמיתי בהמילוי, לכן ה' נותן את ההכבדת הלב, בכדי שהאדם ירגיש את החסרון במלואה, ובזה מובן, שרק אח"כ ה' הכביד את לבו, היינו לאחר שנכנס בעבודה דלשם שמים, ולא מקודם לכן, וגם למה היה צריך להכבדת הלב, הוא מטעם אחרת, אם לא היו מרגישים את החסרון האמיתי, לא היו יכולים לקבל מילוי אמיתי, כי אין אור בלי כלי. נמצא, שענין הכבדת הלב לא היתה לרעתו, היינו שזה יגרום לו שיהא מרוחק מה', אלא להיפך, שהכבדת הלב יגרום לו להגיע לידי דבקות בה'."
(הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)
לגלות מקום לדביקות. כי שם, איפה שהוא מרגיש שאין לו רצון, אין לו כוח, אין לו חשק ואין לו כלום, דווקא המקום הזה יהיה פעם, עוד מעט, המקום ששם אתה מגלה את הבורא. תדע שזה כך. כי "יתרון אור זה מתוך חושך", עכשיו שאתה מרגיש הכבדת הלב זה החושך, אז תדע שעוד מעט דווקא שם, יהיה האור.
שאלה: אם הבורא מגלה את הרצון לקבל, מה מגלה אברהם אביו של משה ולמה הוא לא מוזכר כל כך?
אני לא יכול להגיד. לא מוזכר, אני לא יודע ואם יודע, למה לי להתאמץ בזה? אני צריך לגלות מה שצריך לצורך תיקון הנשמה שלי ולא על כל אחד ואחד שכתוב עליו בתורה. אם אתה רוצה להיות חוקר בבקשה, תחקור, יש לך אלפי ספרים שאתה יכול לקרוא אותם ולעשות על זה הרבה דוקטורטים, אבל אני לא חושב שזה הדרך שלנו. אנחנו צריכים לקרוא מה שטוב, מה ששייך לתיקון הנשמה שלנו, של כל אחד ואחד.
ולכן מה שקורה שם לפני משה, זה קרה בצורה כזאת בחצי מילה, כי צריכים דווקא לגלות מקום למילוי הבורא בתוך הנשמה שלנו ומה שהיה בכל הצורות האלה שהיו לפני עשר הספירות המקוריות, שזה אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד ועוד, בזה אנחנו לא צריכים להתעמק. לא. זה מספיק לנו כדי לגלות את שורש הנשמה וכך להתקדם.
שאלה: הכבדת הלב זה עניין אישי או עניין של העשירייה ומה ההבדל ביניהם?
הכבדת הלב זה גם אישי וגם כללי. כמו שאנחנו רואים עכשיו, יש הכבדת הלב של כל העולם שנכנס לכל מיני מכות, פנדמיה, ויש הכבדת הלב בצורה אישית על כל אחד ואחד, יכולה להיות יותר או פחות, יכולה להיות לא מורגשת ויכולה להיות מורגשת מאוד, יש הנהגה כללית ויש הנהגה פרטית בכל האופנים האלו והאלו.
שאלה: את המילוי שאמורים לקבל בתוך החללים האלה, בתוך ההכבדות האלו, אנחנו לא מכירים מראש, נכון?
איך אתה יודע לזהות את המילוי אם אתה לא מזהה עדיין את החיסרון למילוי?
תלמיד: בדיוק. אז מה שצריך במצב הזה לעשות זה רק להחזיק בחיסרון, אני לא מבין לאן ללכת, לאן להתקדם עם העשירייה במצב כזה.
עם עשירייה לאן להתקדם? למרכז העשירייה. אין לאן ללכת.
תלמיד: אנחנו מדברים הרי על הכבדות.
לא מחוצה לעשירייה, אלא בתוך העשירייה, למרכז העשירייה, שם במקום שבו נמצאים כל הלבבות של כל עשירייה ושם אתם רוצים לגלות את הבורא, בקשר בין הלבבות, זה במרכז העשירייה.
תלמיד: מה הכוונה שמכבדים את ההכבדות?
זה לא שייך לנו כל כך.
תלמיד: זה לא על זה היה הקטע האחרון למשל?
לא, זה משפרידים בינינו, זה רק כדי שאנחנו נחפש איך אנחנו מתחברים. אבל לא ללמוד על מקום הפירוד, על אופן הפירוד מידי, זה יתגלה מתוך אופן החיבור שאתה תגלה. תמיד צריך ללכת לכיוון ימין או לכיוון החיבור.
קריין: קטע 66.
"צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע"".
(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)
אז לא לפחד ולא להצטער על זה שיש לב שבור וקושי לפנינו ולא יודעים מה ומי, העיקר ההתמדה, עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת. יש מצבים שאדם נורא רוצה לישון, לא מסוגל לעשות שום דבר, יש מצבים שהוא מוכן לעשות ולסובב הכול. כל מצב ומצב במקומו. להיות קצת יותר סבלניים זה לזה וזה יסתדר.
סדנה
אנחנו למדנו היום על יותר מכות, חסרונות, "בוא אל פרעה כי הכבדתי את ליבו", כאלו דברים, בואו אנחנו נגלה בכמה דקות שנשארו לנו, מה זה עוזר לנו שהבורא מכביד את ליבנו האגואיסטי ומה אנחנו מרוויחים מזה?
*
(סוף השיעור)