שיעור בוקר 06.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 178 "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות ס"ה – ס"ו

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 178, אות ס"ה.

לפני שאנחנו לומדים תורה, אנחנו צריכים להכין את עצמנו ללימוד תורה. תורה זה נקרא המאור שמתלבש בתוך הכלים המתוקנים. והתקשרות לתורה יכולה להיות דווקא מהשמחה, לא מצער. אנחנו לפעמים מקבלים הזדמנות להיות בשמחה כביכול מלמעלה וזה בשבילנו סימן שאנחנו חייבים את הרמה הזאת להחזיק בעצמנו.

ואם אנחנו מגיעים לשיעור, ולא מורגש כאן שיש התעוררות, דריכות, מצב רוח, משהו שבוער, חם, אנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו, לא לחכות שהבורא יעשה לנו את זה על ידי כל מיני אמצעים. אבל אם אין לנו רוח כזאת, אנחנו לא יכולים להיות ברוחניות. אנחנו יכולים ללמוד חכמה ולא תורה. כי תורה לומדים רק מתוך התפעלות, רק מתוך החיבור, רק מתוך השמחה.

לכן כשאני רואה שאנשים לא מרגישים שחובה עליהם להתרומם, להתעורר, לחמם זה את זה, להתקשר, זה שנותנים לנו כזאת הרגשה לפני השיעור זה טוב מאוד, זה כמו בתלמידי רבי שמעון, שם היו להם הרגשות עוד יותר גרועות, אבל אצלנו לא, אנחנו עוד לא הגענו לדחייה הדדית, אישית זה נגד זה, אלא סתם אדישות, חוסר מצב רוח, כל מיני דברים כאלה. זו בעיה שאיתה אנחנו צריכים להתמודד, וכולם. זו פחות בעיה ממה שיהיה אחר כך, אחר כך יהיו לנו בעיות שכל אחד לא ירצה לשבת ליד השני, יפחד לשבת ליד השני.

אתם צוחקים, אתם תפחדו לסגור עיניים, שלא יתנו לכם מכה על הראש. צוחקים, יופי, זה נקלט, אחר כך אתם תראו. אם תתקדמו מהר אתם תרגישו את זה מהר.

חייבים לעבוד על זה. זה מאוד חשוב. התורה לא נלמדת מהייאוש, רק מתוך התרוממות, תקווה, הודיה.

תלמיד: אני דווקא רציתי להגיד שאני מלא בהתפעלות והתרוממות מקבוצת ניו יורק, שזו סביבה מאוד קשה כמו שאמרת, זה שעות מאוד קשות, להתנתק מהמשפחה כל יום, זו השקעה עצומה שהם עושים להחזיק קהילה, להחזיק מרכז במקום כל כך יקר, ושזו הזדמנות בשבילנו להתפלל על החברים ולבקש. וכמו שענית השבוע בשתי הזדמנויות, כל מי שנחלש בעשירייה זו בעיה של העשירייה, לא של האדם עצמו, אז באמת עכשיו זו הזדמנות לכל הכלי העולמי להתחבר לניו יורק, לעזור. אפילו לאיטליה שלא ראינו אותם על המסכים, אתה טסת במיוחד, הקדשת להם סוף שבוע אחרי שחודשים לא ראינו את איטליה במסכים, ואני מרגיש שפה עם ניו יורק יש לנו הזדמנות ב"פתיחה" ממש למשוך את המאור, לבקש על החברים ושזה יהיה איבר מתוכנו. אנחנו כל הבוקר מדברים איך כל עשירייה צריכה לדאוג לכל הכלי, אז שכך נראה את החברים ולכל קבוצה בעולם נדאג כך.

אני שמח לשמוע מה שאתה אומר, ממש שמח, כי טוב אם כך מדברים על החברים ובאמת ישנה דאגה כזאת, אבל אתה תראה שלא ייצא מזה שום דבר. אלא אנחנו צריכים לבנות מערכות שמטפלות בזה, כי אנחנו לא יכולים להיות בזה, עכשיו אני צריך לדאוג לטורקים שיגיעו לכנס בולגריה, איך אני מחבר כאן קבוצות, איך אני מחבר את הקבוצה העולמית וכולי וכולי, יש לכל אחד הרבה מטרות קטנטנות פרטיות כאלה. אני לא חושב שאנחנו יכולים להיות שקועים בכל קבוצה וקבוצה, אדם לא מסוגל. לא מסוגל. אנחנו רואים את זה מהשטח.

לכן מה שאמרת זה יפה, אבל חוץ ממילים יפות לא ייצא מזה כלום. שום דבר. אלא אם אתה רוצה שייצא מזה משהו, בבקשה, תעשה מערכת, כמה אנשים שהם יהיו אחראים על משהו בניו יורק. אני לא יודע על מה בדיוק, אני לא יודע במה לעזור להם, כי ב-9 בערב אני לא חושב שיש איזו בעיה להיות בשיעור. זו בעיה במצב רוח, זה בעיה בהתפעלות.

זו סביבה קשה, נכון. במה היא קשה? כמה קבוצות למיניהן יש באותה סביבה, וכל מיני מועדונים למיניהם? מה קשה? שכולם סביבם מיליונרים, אנשי עסקים והכול ורק הם מסכנים, ממש חיים ברחוב, מה קשה? אני לא מכיר את הסביבה הזאת? מה קשה להם? הפוך. כשהם מסתכלים על כל הג'ורה שבה הם חיים, זה קשה? קשה להיבדל ולהיות באיזה לימוד או במשהו ב-9 בערב? אני לא מבין.

אני יכול להגיד על מוסקבה, שם זה 5 בבוקר, ועד שהם מגיעים למרכז שלהם גם לוקח המון זמן, זה הרבה יותר קשה מאשר לניו יורק. לניו יורק יש את השעות הכי טובות. הכי טובות. מה אתה רוצה? זה 7, 8, 9 בערב. אני הייתי חי שם שבועות, חודשים ולא הייתה שום בעיה להגיע לשיעור. זה רצון בלבד.

תלמיד: רציתי להרחיב על העניין, כי אולי זה לא ברור. מאז שהעלית את העניין הזה של הקבוצות בצפון אמריקה, ספציפית ניו יורק וטורונטו, במחלקת אנגלית שמנו את זה כיעד עיקרי, לחזק את הקבוצות בצפון אמריקה. התחלנו לאסוף פה חברים בארץ שיש להם הרבה ניסיון ועוסקים בתחום כמו החבר שהוא בצוות חברתי בארץ, התנדבו גם עוד חברים לעזור, וממש לקחנו את זה כפרויקט, להתחיל לעבוד עם צוות הערבות שיש שם, ויש לנו פגישה כבר מחר, כדי לראות איך אנחנו מחזקים את הקבוצות. אנחנו עוד לא יודעים איך בדיוק נעשה את זה אבל אנחנו יודעים שאנחנו רוצים להקים מערכת שתעשה את זה. כלומר זה כן יעד שלנו, אנחנו עובדים כלפי זה, ובאמת מבקשים את המחשבה ואת התמיכה של הכלי, כדי שנוכל להקים שם מערכת שהיא תיתן עוצמה וחוזקה לחברים, שהם יהיו חלק מועיל ושכולנו נהיה חלק מועיל בכלי שלנו.

טוב. אין לי מה להוסיף, זה כבר שנים.

ובכן, "פתיחה לחכמת הקבלה" אות ס"ה.

המקום לד' העולמות אבי"ע, וענין הפרסא שבין אצילות לבי"ע

אות ס"ה

"והנה נתבאר, שכל עיקרו של צמצום הב' הנ"ל, נעשה רק בפרצוף נקודות דס"ג, שמקומו מטבור ולמטה דא"ק עד סיום רגליו, דהיינו עד ממעל לנקודה דעוה"ז. ותדע שכל אלו השינויים שנעשו בעקבות צמצום הב' הזה, באו רק בפרצוף נקודות דס"ג ההוא, ולא למעלה ממנו, ומה שאמרנו למעלה, שע"י עלית המלכות לחצי ת"ת דא"ק וסיימה שם הפרצוף, יצאו חצי ת"ת התחתון ונהי"מ דא"ק לבחינת חלל פנוי, לא נעשה זה בתנה"י דא"ק עצמו אלא רק בתנה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, אבל בא"ק עצמו נבחנים השנוים הללו רק לבחינת עליית מ"ן לבד, שפירושו, שהוא נתלבש בשינויים הללו כדי להאציל לע"ס דנקודים בבחינתן, אבל בא"ק עצמו לא נעשה שום שינוי."

שאלה: איך זה יכול להיות שבמפגש בין בינה למלכות לא נעשתה למטה איזו השפעה, איזו התרשמות, איזה שינוי?

לא הבנתי.

תלמיד: כתוב פה בכל הקטע הזה שהיה שינוי רק בצמצום של הנקודות דס"ג, רק בס"ג.

כן.

תלמיד: אבל הנה"י דא"ק לא קיבל השפעה כלשהי, איך זה יכול להיות?

א"ק? מה זה שייך לא"ק?

תלמיד: א"ק הכוונה רק למה שמעל הטבור.

לא, גם למטה מטבור. זה פועל רק על נקודות דס"ג, שהן ירדו למטה.

תלמיד: ירדו למטה והתערבבו בשלב ראשון עם הנה"י דא"ק.

כן, ורק עליהם פועל צמצום ב'. על נה"י דא"ק לא היה צמצום ב'. אם אנחנו מדברים, אז אנחנו מתכוונים לנה"י דס"ג.

תלמיד: ברור שצמצום ב' היה בס"ג בלבד, רק לא ברור למה כתוב שלא היה בהם שום שינוי. הם לא קיבלו איזו השפעה? גם זאת הייתה המטרה של ההורדה של הנקודות, ליצור איזשהו שינוי, להכשיר שם איזשהם כלים?

זה השפיע עליהם ולכן הם הגיבו בזה שהעירו את בחינה ד', את הרצון לקבל לנקודות דס"ג, וכתוצאה מזה נקודות דס"ג הצטמצמו. אבל הנה"י בעצמם הם נקיים מכל הדברים האלה, עליהם זה לא עובד, לא פועל. עליהם אתה לא יכול להוסיף שום דבר.

תראו את השרטוט (ראו שרטוט מס' 1), נעבור עליו שוב.

גלגלתא עושה זיווג בראש שלה. מתפשט האור ומזדכך מביטוש פנים ומקיף. יוצא ע"ב, ד'/ג' רשימות, מתפשט ומזדכך מביטוש פנים ומקיף. יוצא ס"ג, יש בו ג'/ב', זאת אומרת הארת חכמה עדיין נמצאת, ג', מתפשט ומתחיל להזדכך. כשמתחיל להזדכך, ג' דהתלבשות נעלמת, נשארת ב' דעביות עד שמזדככת לא' דעביות.

זאת אומרת כשמתפשט ס"ג זה ג'/ב' וכשמזדכך זה ב'/ב', עד שמגיע לפה דראש דס"ג, ב'/א'. ואז על ידי זה שמאירים כאן חסדים (ראו "חסדים" בשרטוט מס' 1), הם מעוררים את בחינה ד'. ואז על ידי זה הנקודות דס"ג מצטמצמות עד הפרסא, עד המקום, הגבול החדש. זאת אומרת שלמטה מפרסא האור העליון לא יכול להופיע. והרשימות מכל הפרצוף הזה, במיוחד מה שיש למטה מטבור, מהטבור עד הסיום, הרשימות עולות בחזרה למקום איפה שיצא הפרצוף, זאת אומרת לפה דראש דס"ג. ואחר כך לפי הרשימו עצמו, בתוך הראש, לנקבי עיניים דראש דס"ג, ונעשה זיווג על ב'/א' צמצום ב' בנקבי עיניים דראש דס"ג.

ואז יוצא מהראש הזה פרצוף, שמתפשט במיוחד איפה שניתן להתפשט, היינו בכתר ואבא ואמא וזו"ן, הכול בגלגלתא ועיניים. או אפשר לצייר את זה כך, גלגלתא עיניים דכתר ואח"פ דכתר, עליו מלבישים גלגלתא עיניים ואח"פ דאבא ואמא, ועליו מלבישים גלגלתא עיניים ואח"פ דזו"ן. זה פרצוף הקטנות.

יותר טוב לא לצייר את האח"פ דזו"ן, כי זה לא היה, אלא בכל זאת מה שקרה עם אח"פ דנקודים במקרה כזה, הוא נכלל, הוא נמצא בתוך גלגלתא עיניים דזו"ן, לא יצא החוצה. זה הפרצוף של עולם הנקודים בקטנות, גלגלתא עיניים דכתר, גלגלתא עיניים דאבא ואמא, גלגלתא עיניים דזו"ן, כך התחלק לנו המקום מטבור עד הסיום.

שרטוט מס' 1

תלמיד: בעל הסולם מזכיר שהמלכות המסיימת עולה בצמצום ב' לחצי עליון דתפארת דגופא בפרסא.

זה צמצום ב'.

תלמיד: כן. זה באמת עולה למעלה או שהוא פשוט יוצא משימוש? זה נשאר למטה ולא משתמשים.

זו תמיד יכולה להיות שאלה, זה עולה או יורד או עולה מלכות עצמה או הגבלה שלה וכן הלאה. את זה אתה צריך לענות לעצמך. אין עליות וירידות, אין שום דבר חוץ מקבלת הכוחות, תנאים חדשים. זה מה שמשתנה ברוחניות. מה זה מלכות עולה? זה שליטה, תכונות, שליטת התכונות.

תלמיד: ההזדככות שקורית בדרך כלל זה נקרא נקודות, נכון?

כן. זו עליית הרשימות.

תלמיד: גם פה זה כך?

לא. זה כוח. זה בחינה ד'.

תלמיד: לא צמצום ב'. אחרי שעולות רשימות לראש דס"ג, זה גם נקודות עולות למעלה או שזה משהו חדש?

הרשימו מכל הפרצוף הזה (ראו סימון באדום בשרטוט מס' 2), שירד למטה וקיבל את כל ההתרשמות מהסיבוב שנעשה כאן עם התקשרות נה"י דא"ק, כשכל זה גמר להצטייר, אז קודם כל היה (1), אחר כך (2), ואחר כך זה היה (3).

שרטוט מס' 2

תלמיד: מה זה מספר 3?

זה העלאת הרשימות.

תלמיד: זה לא נקודות כמו שיש בפרצופים הרגילים. כשעולות חזרה הרשימות לראש אנחנו קוראים לזה נקודות בדרך כלל, נכון?

מה אתה רוצה להגיד בזה שזה נקודות או לא?

תלמיד: יש גם איזה סוג של ביטוש בפרסא או שזה משהו אחר לגמרי?

לא. זה פשוט נעשה בעליית הנקודות דס"ג מהנקודה הזאת שבטבור עד הפה דראש דס"ג. בעלייה הזאת הנקודות האלו דס"ג הם ירדו למטה, התערבבו עם נה"י דא"ק, הזמינו מהם התעוררות דבחינה ד', הצטמצמו ובתוך הרשימות הצטרפו לראש דס"ג. ראש דס"ג עושה זיווג עליהם ובונה את עולם הנקודים.

וחוץ מזה ראש דס"ג עושה זיווג על הרשימו הרגיל שזה ב'/א' ומזה יוצא מ"ה עליון (ראו שרטוט מס' 3). ואחר כך מזדכך ומגיע עוד פרצוף, זה ב"ן עליון. שני פרצופים. פשוט כדי להשלים, גלגלתא (1), ע"ב (2), ס"ג (3), מ"ה עליון (4), וב"ן עליון (5), חמישה פרצופים, וכל מה שיוצא לנו חוץ מזה, הנקודות דס"ג עם כל מה שקורה כאן, כל הדברים האלה, עולם הנקודים, זה עניין נוסף שלא שייך לאדם קדמון. כל הפרצופים האלו (1,2,3) ומה שקורה כאן (4,5) זה הכול אדם קדמון.

עולם הנקודים הוא הכי חשוב לנו. למה הוא הכי חשוב לנו? כי יש כאן חיבור בין בינה ומלכות. זה מה שחשוב. תכונות השפעה ותכונות דקבלה שמתערבבות ולכן מהן יוצאת כבר ההתפשטות הבאה של כל המציאות.

שרטוט מס' 3

תלמיד: עד ראש ס"ג כל ראש יש לו רק חישוב אחד ואז הוא עובר לפרצוף הבא.

יש לו רשימו דהתלבשות, רשימו דעביות והוא עושה זיווג, ואין יותר רשימות. כאן יש לנו ריבוי הרשימות.

תלמיד: זה כאילו יוצא הרבה חישובים שראש דס"ג עושה.

זה לא בדיוק אותו ראש דס"ג אלא ראש דס"ג עושה ראש נוסף. יש ראש שממנו יוצא מ"ה עליון וב"ן עליון.

תלמיד: למה זה אותו שם, ראש דס"ג, וזה הרבה חישובים?

זה אותו ראש. מה אתה רוצה?

תלמיד: זה כאילו ראש שעובד טיפה אחרת. בראשים הקודמים היה חישוב אחד, עוברים פרצוף.

ראש דצמצום א', ראש דצמצום ב'. יש בזה הרבה שמות אבל זה אותו ראש. תכלס זה אותו ראש.

שאלה: כתוב שבא"ק עצמו נבחנים השינויים הללו רק לבחינת עליית מ"ן בלבד. מה זאת אומרת?

שרק העלאת החיסרון יש כאן ולפי החיסרון החדש א"ק מתלבש עכשיו בחסרונות האלה כדי לבצע עוד פעולות.

תלמיד: כלומר זה שבנקודות דס"ג מתפשטת תכונת הבינה זה מבחינתו כעליית מ"ן?

לא, כמו שיש לנו העלאת הרשימות מלמטה למעלה, לראש, כך יש לנו העלאת המ"ן, אותו דבר. חיסרון שעולה לראש הפרצוף הוא נקרא העלאת מ"ן.

אות ס"ו

"והנה תיכף בעת הצמצום, דהיינו בעת עלית המלכות לבינה, עוד מטרם העלית מ"ן והזווג שנעשה בנקבי עינים דא"ק, גרם זה שיתחלק פרצוף הנקודות דס"ג דא"ק, לד' חלוקות: א) כח"ב חג"ת עד החזה שלו, הנבחנים למקום אצילות. ב) ב"ש ת"ת שמחזה ולמטה עד סיום הת"ת שנעשה למקום בריאה. ג) ג' הספירות נה"י שלו שנעשה למקום עולם היצירה." ד) המלכות שבו שנעשה למקום עולם העשיה."

גם את זה אנחנו למדנו אתכם. למעלה מפרסא זה מקום לעולם האצילות, זה בגלגלתא עיניים, ומתחת לפרסא זה אח"פ, שמתחלק לאוזן שזה מקום לעולם הבריאה, חוטם שזה מקום לעולם היצירה, ופה שזה מקום לעולם העשייה (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

שאלה: לא ברור למה כשזה מצטמצם, מסיום עד פרסא, נוצר מקום לשלושה עולמות? למה לא עולם אחד?

כי המקומות האלה שונים.

תלמיד: במה? מתחת לפרסא יש כאילו צמצום ב'.

בעל הסולם מסביר לך. נקרא שוב.

"והנה תיכף בעת הצמצום, דהיינו בעת עלית המלכות לבינה," מלכות כאן, בינה כאן, ומלכות עולה לבינה. "עוד מטרם העלית מ"ן והזווג שנעשה בנקבי עינים דא"ק," רק מתוך צמצום. "גרם זה שיתחלק פרצוף הנקודות דס"ג דא"ק, לד' חלוקות: א) כח"ב חג"ת עד החזה שלו, הנבחנים למקום אצילות. ב) ב"ש ת"ת שמחזה ולמטה עד סיום הת"ת שנעשה למקום בריאה. ג) ג' הספירות נה"י שלו שנעשה למקום עולם היצירה." ד) המלכות שבו שנעשה למקום עולם העשיה."

הוא לא אומר שם כלום. הוא לא אומר למה זה התחלק. או שהוא כותב על זה מיד אחרי זה. ברור לנו שא' זה מקום שכולו כלים דהשפעה. גלגלתא ועיניים (ראו שרטוט מס' 5).

שרטוט מס' 5

באח"פ יש לך תמיד אוזן, חוטם ופה. אח"פ. מה ההבדל ביניהם? למה זה לא סתם כלים דקבלה? מפני ששני שליש תתאים דתפארת, אמנם הם כבר שייכים לכלים, כאילו לכלים דקבלה, הם שייכים עדיין לבינה. אלה כלים דקבלה דבינה. ולכן הם לא כלים דקבלה בעצמם, אלא התפקיד שלהם לקחת ממישהו ולהעביר למישהו. אז אלה לא כלים דקבלה ממש. רק כדי להעביר משהו למישהו הם צריכים להיות ברצון לקבל, אבל הם לא משתמשים בעצמם מלכתחילה. אין להם את זה בטבע שלהם. כמעבר. ולכן האוזן, היינו ז"ת דבינה, או מקום לעולם הבריאה, הוא לגמרי לא שייך לקבלה. לכן מעולם האצילות לעולם הבריאה יש הארה מיוחדת.

חוטם, מה העניין בחוטם? זה כמו זעיר אנפין. רצון לקבל? כן רצון לקבל, אבל לא שהוא עובד בעצמו. אין לו מספיק עביות. הוא לא מושך לעצמו. אתה נותן? כן. לא נותן? לא. הוא צריך משהו, הוא בוכה. הוא תלוי באחרים. אין לו מעצמו עוצמה לבוא ולקבל ולקחת ולגנוב ולהרוג, כמו שבמלכות.

לכן ישנה חלוקה ובהתאם לזה העולמות. היינו הכלים שמאוזן, מחוטם ופה שכבר יכולים להיות מתוקנים בחלקם, הם בהתאם לזה שונים, אבל יכולים להתקיים שם. זאת אומרת סך הכול מקום שבור, מקום רע, מקום אגואיסטי, ובו יש איזה איים כאלו, שהם קיימים כבר בעל מנת להשפיע.

שאלה: החלוקה ברורה, אבל לא ברור למה, והוא דווקא מדגיש שזה לפני שיש עוד זיווג. כאילו מתוך הצמצום.

רק מתוך הצמצום, רק לפי אופי הכלים עצמם של נקודות דס"ג. ואלה כלים של נקודות דס"ג.

תלמיד: הצמצום שנעשה על האור יוצר שלושה אופנים של הרצון לקבל שם?

יש לך עוד אלף אופנים. האור יוצא, מתגלים הכלים. לפני זה האור מכסה את הכלים. כולם בהשפעה. כשהאור מסתלק, אז כל כלי וכלי מתחיל להיות בולט.

שאלה: איך נקודות דס"ג יודעות לרדת מתחת לטבור ולהתחלק לארבע?

לפי הטבע, הרצון לקבל שבהם. זאת התשובה.

אך ורק, לפי הטבע של הרצון לקבל. הרצון לקבל שנמצא מול האור העליון כך הוא מתחלק כלפי האור העליון.

שאלה: אמרת שבמקום הזה ריק, אמרת שזה רצונות על מנת להשפיע. ובאות הקודמת הוא כותב שזה חלל פנוי.

רגע, או שזה לפני צמצום, או אחרי צמצום.

תלמיד: אחרי צמצום.

אחרי הצמצום איפה אתה מדבר? על מקום המצומצם?

תלמיד: כן.

המקום המצומצם, שפועל עליו צמצום, הוא נשאר חלל פנוי וריק.

תלמיד: אז מה זה הרצונות בעל מנת להשפיע שאמרת?

איפה?

תלמיד: במקום הזה, בבי"ע, בריאה, יצירה, עשייה.

לא, זה לא שייך, שיש בהם אור, או אין בהם אור. אנחנו מדברים על הטבע של המקום עצמו. מקום זה רצון, אז רצונות שונים קיימים במקום הזה, וברצונות האלה זה נקרא שיש לנו "אוזן, חוטם, פה". כאלו תכונות.

תלמיד: יש להבדיל כאילו משהו בפוטנציאל שלהם?

למה בפוטנציאל? זה בטבע שלהם, זה בטבע שלהם מתגלה עכשיו אותן נקודות דס"ג שהם ירדו למטה מתערבבים עם נה"י דא"ק ועולים למעלה בחזרה למקום יציאתם, לפה דראש דס"ג. מגיעים לשם ושם נעשה איתם כל מיני דברים אבל ביני לבין עצמי כשהם ירדו והתערבבו, ואפילו לפני שהם מתערבבים עם נה"י דא"ק וכול זה, הם עשר ספירות שהם מתערבבים עם נה"י דא"ק אז נה"י דא"ק פועלים עליהם ברצון שלהם, שם זה רצון דבחינה ד' וכלפי בחינה ד' נקודות דס"ג מתחלקות לארבעה חלקים, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, ארבע מקומות.

הן בעצמן מתחלקות, כלפי הרצון לקבל הגדול שפועל עליהן אז כך אנחנו רואים מי הן, מקום שלא רוצה כלום, מקום זה נקרא רצון שלא רוצה כלום, זה מקום עולם האצילות, גלגלתא ועיניים ואח"פ שלהם זה אוזן, חוטם, פה, מתחלק לשלושה חלקים, שלושה סוגי רצונות, רצון של ז"ת דבינה, של זעיר אנפין ושל מלכות.

תלמיד: איך מקום יכול להתקיים ללא אור? איך רצון יכול להתקיים ללא אור, מה מחזיק אותו?

מחזיק אותו אור אבל לא אור שהוא מושך ומקבל על מנת להשפיע אלא ודאי שהרצון כולו תמיד הוא נמצא רק באור. אם אור נעלם אז גם הרצון נעלם. אם אתה שואל כך, תמיד יש איזו הארה שמחזיקה את הרצון, כמו שאנחנו מגלים ביקום שיש איזו הארה כזאת קטנה כל הזמן שקיימת, הארת רקע זה נקרא. יש דבר כזה.

שאלה: רציתי להבין לפי השרטוט שלך מתחת לפרסא יש את הפרצוף של זו"ן ואז הפרצוף הזה של זון מתבטל שהוא נמצא מתחת לפרסא. רציתי להבין מה זה אומר?

על מה הוא מדבר, על איזה זו"ן, זו"ן דעולם הנקודים?

תלמיד: כן, זו"ן של עולם הנקודים.

לא, זו"ן הזה לא מתפשט למטה מפרסא כי כאן אסור לא להתפשט, אנחנו מדברים על קטנות דעולם הנקודים שהכול פועל בגלגלתא ועיניים ואח"פים פנימה, גלגלתא ועיניים ואח"פ פנימה, גלגלתא ועיניים ואח"פ בתוכו ואין יותר, רק גלגלתות ועיניים אנחנו רואים כאן, זה נקרא קטנות דעולם הנקודים. ואחר כך יבוא גדלות אז אח"פים יתפתחו ואז יהיה גדלות גם בכתר, גם באבא ואמא וגם בזו"ן ואז זה יגרום לשבירה.

תלמיד: אנחנו רואים שתי תופעות עיקריות שקורות ממלכות שעולה לבינה, זה מ"ן ועולמות, מקום לעולמות שלא היה גם קודם.

אז מה?

תלמיד: מה ההבדל בין שתיהן?

עוד לא הגענו לזה.

שאלה: אפשר עוד פעם להסביר לפי השרטוט את שלושת השלבים 1,2,3 (ראו שרטוט מס' 2)? מה זה שגלגלתא מקבלת חסדים כדי לתת לעביות ד'? שנקודות דס"ג יורדות למטה ומתערבבות עם חסדים דנה"י דא"ק.

נקודות דס"ג יורדות למטה, מתערבבות עם נה"י דא"ק ומקבלות מנה"י דא"ק לא חסדים אלא מקבלות מנה"י דאק תוספת רצון, בחינה ד' משפיעה עליהם.

תלמיד: מה זה בשרטוט 1, 2, 3? אפשר להסביר?

1 באדום זה הנקודות דס"ג, 2 בכחול זה שהם התערבבו עם נה"י דא"ק ו-3 בירוק שהם הצטמצמו, עלו למעלה.

נקודות דס"ג מכל ההזדככות של הנקודות הן כולן יורדות למטה. לָמה? כי הן קרובות לנה"י דא"ק כי אלו חסדים ואלו חסדים ואז הן מתערבבות, ומתוך ההתערבבות שביניהם מתעוררת בחינה ד' ומשפיעה על נקודות דס"ג ולכן נקודות דס"ג מצטמצמות, בחלק ששייך לרצון לקבל שלהם באח"פ. בחלק ששייך לגלגלתא עיניים שלהם, רצונות להשפיע, הן לא מתפעלות מבחינה ד', ואז אחרי צמצום ב' שנעשה, שנשאר להם רק החלק שמעל הפרסא בפועל, הרשימות ממנו עולות למעלה.

ואז הן קובעות שזיווג יהיה לא במלכות בכל עשר הספירות אלא רק בחלק שנקרא עד נקבי עיניים ואז נעשה זיווג על ב'/א' אבל צמצום ב', מה שאין כן ב'/א', לא צמצום ב' אלא סתם ב'/א', על זה יוצא פרצוף מ"ה עליון.

שאלה: אם הבנתי נכון זאת הפעם הראשונה שיש בעצם שיתוף אח"פ דעליון בתוך גלגלתא ועיניים דתחתון?

נניח שכן.

תלמיד: וזה בעצם בא מב'/א' צמצום ב' אבל צמצום ב' הזה הוא כביכול מאוד מורכב, הוא בא בראש אחר לגמרי?

הגבלה היא הגבלה על הרצון לקבל, אם ההגבלה היא בעליון זה גם פועל על התחתונים ממנו.

תלמיד: מנקודות דס"ג שמצטמצמות עולות הרשימות לראש דס"ג. האם יש הרבה רשימות שעולות? לא רשימה אחת, נכון?

כמה שעולות, לא חשוב.

תלמיד: קבוצה של רשימות עולה. אז למה יש רק זיווג אחד ופרצוף אחד יוצא מזה?

למה? על נקודות דס"ג שלא ירדו למטה, יוצא לך מ"ה עליון, ב"ן עליון. על נקודות דס"ג שירדו למטה, יוצא לך פרצוף עולם הנקודים בקטנות.

תלמיד: על פרצוף עולם הנקודים בקטנות יש כמה רשימות ויוצא פרצוף אחד.

אנחנו מדברים על הרשימו הכי גדול, הקובע.

תלמיד: מה זה אומר?

זה אומר שבטיפת הזרע יש לך מידע על כל האדם, על כל מה שיש בו. אנחנו תמיד מדברים על ההבחנה העליונה, הגדולה, הכוללת את כולם.

תלמיד: זאת אומרת שיש נניח ארבע, חמש רשימות שעלו, ומתוכן הגדולה והמשמעותית היא הקובעת.

לא. כולן נכללות. יש אלפי רשימות, אלפים. אז מה? מה זה מפריע לך? אתה צריך לדבר רק על פעולות איכותיות. מה פועל כאן, מהו האור, הבורא, מה הנברא, הרצון לקבל, מה הקשר ביניהם, באיזו צורה הם יכולים להגיע להשתוות, השפעה הדדית וכן הלאה. על זה אתה צריך לדבר. על הרשימות שם, עד כמה שנדע אנחנו לא נדע. תכנס לחלק ד', "הסתכלות פנימית", אתה תראה שיש לך עשרים סוגים של אור חוזר, שלושים סוגים של רשימות וכן הלאה וכן הלאה.

אתה חושב שהוא מעביר לך הכול? לא, ואי אפשר להסביר על כל הפרטים, זה אינסופי, החלקים הם אינסופיים. אתה יכול לדבר עליהם רק בצורה עניינית אבל לא פרטנית, אי אפשר לחלק את זה לפרטים, זה אין סוף. זה כמו שאנחנו, במחשבה שלנו, או במה שלא יהיה, אנחנו מפעילים או נפעלים על ידי אלפי כוחות. אתה תמיד מדבר על העיקרון. כך אנחנו בנויים, אין לנו ברירה.

אותו הדבר יש לנו עם העשירייה הגדולה. אם אנחנו נבין איך אנחנו עובדים איתה ועם העשירייה שלנו, ושוב איתה ושוב עם העשירייה שלנו, איך הן משפיעות אלה על אלה, איך אנחנו נכללים אלו באלו, זה המפתח להבין את השינויים הרוחניים. לכן במשך היום אני ממליץ לכם, תתכללו בזה ותרוויחו הרבה. זה ממש מקום מבורך לרווח רוחני.

תלמיד: אנחנו מקבוצת נירנברג רוצים לדווח על הקבוצה שלנו. קודם כל בנוגע להפצה. הקבוצה שלנו קיימת מאז 2009, השנה אנחנו חוגגים 10 שנים. הגענו למסקנה שהחברים צריכים לתמוך זה בזה וליצור אווירה חיובית. יש לנו עשירייה אחת של גברים ועשירייה אחת של נשים. יש לנו מרכז פיסי. חלק מהקבוצה שלנו נמצאים פיסית וחלק ווירטואלית. יש המון הודיה לעשיריית הנשים שלנו שמאוד תומכת ונותנת הרבה כוח. יש לנו בקבוצה דוברי גרמנית ודוברי רוסית ואין בינינו שום בעיה או מחסום כתוצאה מהשפה. אנחנו מבינים זה את זה, משלימים זה את זה. היינו רוצים להזמין את כל הכלי האירופאי לבוא אלינו כדי שנוכל לחלוק מהניסיון שלנו לגבי בנייה של קבוצה פיסית, ואיך זה להתקיים בקבוצה פיסית.

תגידו לנו בקיצור מה אתם עושים כדי להגיע לכנס וכדי לחבר את כולם. זה מה שמעניין אותנו, כל היתר לא חשוב.

תלמיד: בצורה יותר קונקרטית, 99% גברים ונשים מגיעים לכנס.

כל הכבוד.

תלמיד: אחד החברים שלנו אחראי על כל החלק הטכני בכנס.

טוב. בקיצור, יש עוד זמן ללחוץ עליהם שיבואו כולם, שלא ישאירו 1%. מה זה 99%? ברוחניות 99 או 0 זה אותו הדבר. אני אומר לך. גם בקבוצה, בעשירייה, אם זה 99 אז אין קבוצה. אין. תנסו, תשתדלו. אנחנו נעזור.

(סוף השיעור)