שיעור בוקר 07.04.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חג פסח - 1

קריין: אנחנו לומדים בתוך ספר פסח בחלק מאמרי רב"ש בעמוד 294, מתוך כתבי רב"ש כרך ג', את המאמר "ענין יציאת מצרים". נמצא גם בכתבי רב"ש כרך ג', בעמוד 2089.

ענין יציאת מצרים

"הנה חז"ל אמרו, שסיפור יציאת מצרים צריך לומר בדרך שאלה ותשובה. ומי שאין לה מי שישאלנו, הוא שואל את עצמו, מה נשתנה וכו'.

ולפרש זה על דרך מוסר. כי ענין סיפור הוא מלשון "השמים מספרים". ויציאת מצרים, היינו בחינת החירות והגאולה מהקליפות והסטרא אחרא, שהכוונה היא, לעורר את שורש הגאולה ולהמשיכה. שענין זה הוא דווקא בבחינת "השמים מספרים", שפירוש כשהאדם מסלק את עצמו מכל מיני ארציות, אז יש לו היכולת לספר בשבחו של מקום.

אבל בכדי שהאדם יעלה לבחינת שמים, אז עבודתו הוא בבחינת שאלה ותשובה. וזה ענין שהבנים שואלים, שענין "בנים" נקרא ההבנה, ודעת, ושכל, הם שואלים אותו.

ולמי שאין לו בנים, היינו שהשכל והדעת אין לו שום שאלות, כי הוא זך בדעת ובמידות, אז הוא מוכרח לעורר בעצמו את השאלות, על דרך שפירש אאמו"ר ז"ל את המאמר חז"ל, "אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי".

"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות".

"לילה" נקרא הגוף, שהוא בחינת חסרון וחושך. "יום" נקרא הנשמה, שהוא מאיר לגוף. אז הוא שואל, מה נשתנה גופו משאר גופות של אומות העולם. שבכל הלילות, אנו הגופות אוכלים מה שרוצים בלי שום בירורים, אלא מה שלבם חפץ, הם אומרים שזהו לטובתם. והלילה הזה, היינו הגוף שלי, מוגבל, הן במחשבה והן ברצון.

והתירוץ הוא, "עבדים היינו... ויוציאנו". זאת אומרת שדווקא על ידי ההגבלות האלו נוכל לצאת מהגלות. רוצה לומר, שדווקא על ידי זה שאנו רואים כל פעם השינויים והעליות והירידות, אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה. ואז יקוים, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם". שדווקא אם הגלות מגולה בכל שיעורו, אז מתחיל הגאולה.

וזה מראה לנו את הסדר הגלות והגאולה, שהיה אז במצרים. וזה הסדר אנו צריכים להמשיך עד גמר התיקון."

סדנה

באיזה מצב אנחנו נמצאים לגבי הגאולה היום? איך אנחנו מודדים את זה, לפי איזה הבחנות? מה חסר לנו עוד כדי להגיע לגאולה?

*

איך אנחנו מעצמנו מעלים את ארבע השאלות? כתוב שאם אין לו בנים, הוא צריך לשאול את עצמו.

*

קריין: נעבור לעמוד 286 בספר פסח, "הצורך במעשה דלמטה". בכתבי רב"ש עמוד 2080.

הצורך במעשה דלמטה

"...ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובעבור זה נטבע באדם רצון לקבל תענוג, וכח הזה שולט על האדם. ומשום זה נקרא יצר הרע "מלך", מטעם שהוא שולט בכח הזה, היינו שמשפיע להאדם תענוגים, ובגללם נעשה האדם משועבד אליו, והוא בבחינת עבד, והיצר הרע הוא המלך.

וכח זה של השפעת התענוג זהו שליטתו של יצר הרע, והוא נמצא בגלות תחת שליטתו. ובו בזמן שאין לו מה לתת לאדם, אז אין לו שום שליטה על האדם. וכמו כן אם היה יכולת שאדם יוכל לוותר על התענוגים שלו, גם אז לא היה משועבד אליו.

לכן בגלות מצרים שפרעה היה משפיע להם את התענוגים שלו, אזי הם היו משועבדים לפרעה, ולא היו יכולים לצאת מהגלות. אבל לאחר שהם עשו מעשה, היינו שנתעוררו לצאת מהגלות, כי מעשה זה הוא נבחן לבחינת בחירה, אז הקדוש ברוך הוא שבר את כוחותיו למעלה, היינו שלקח ממנו את התענוגים שעמהם היה משעבד את עם ישראל.

ובזמן שאין לו מה לתת, זה נקרא שהקדוש ברוך הוא שבר כחו ושרף אותו בנהר דינור, היינו שנטל ממנו את כל השפעותיו."

העניין הוא שאנחנו צריכים לבטל את השפעת היצר הרע, את הרצון לקבל. אפשר לבטל אותו על ידי זה שאנחנו מקטינים אותו, כאילו שלא יהיה. שאני יורד מדרגת היצר הגדול ומקטין אותו, מקטין ומקטין יותר ויותר, אני נכנס לאיזה תפילות אולי, מדיטציות, לאיזה דברים שאני ככה מקטין. לא רוצה כלום, הולך להסתגר באיזה יער, נכנס לכאלו שיטות שמקטינות לי את הרצון לקבל. אומרים שכדאי להיות צדיק שלא רוצה כלום, שאוכל לשביעת נפשו בלבד. או שאני לא דואג שיהיה לי רצון פחות ופחות, אלא אני משתדל לעשות כל מיני פעולות שהרצון הזה לא ישלוט עלי. מה ההבדל בין שתי השיטות הללו?

קריין: שוב שורה שניה, פסקה תחתונה, טור א'.

"ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובעבור זה נטבע באדם רצון לקבל תענוג, וכח הזה שולט על האדם. ומשום זה נקרא יצר הרע "מלך", מטעם שהוא שולט בכח הזה, היינו שמשפיע להאדם תענוגים, ובגללם נעשה האדם משועבד אליו, והוא בבחינת עבד, והיצר הרע הוא המלך.

וכח זה של השפעת התענוג זהו שליטתו של יצר הרע, והוא נמצא בגלות תחת שליטתו. ובו בזמן שאין לו מה לתת לאדם, אז אין לו שום שליטה על האדם. וכמו כן אם היה יכולת שאדם יוכל לוותר על התענוגים שלו, גם אז לא היה משועבד אליו.

לכן בגלות מצרים שפרעה היה משפיע להם את התענוגים שלו, אזי הם היו משועבדים לפרעה, ולא היו יכולים לצאת מהגלות. אבל לאחר שהם עשו מעשה, היינו שנתעוררו לצאת מהגלות, כי מעשה זה הוא נבחן לבחינת בחירה, אז הקדוש ברוך הוא שבר את כוחותיו למעלה, היינו שלקח ממנו את התענוגים שעמהם היה משעבד את עם ישראל.

ובזמן שאין לו מה לתת, זה נקרא שהקדוש ברוך הוא שבר כחו ושרף אותו בנהר דינור, היינו שנטל ממנו את כל השפעותיו. נמצא שאין להסטרא אחרא במה לשלוט על האדם. לכן היה ביכולתם כח לצאת מהגלות. ואז נכנסו לרשות הקדושה, היינו שהתחילו להרגיש טעם בכח דהשפעה. נמצא שנעשו אחר כך עבדים להקדושה.

היוצא מזה כי השולט על האדם הוא התענוג, והעבד נקרא מי שמשועבד להתענוג. ובזמן שהתענוג של האדם הוא מקבלה, נקראים "עבדי פרעה". ובאם התענוג שלו הוא מהשפעה, הוא נקרא "עבד ה'". ובלי תענוג אי אפשר להתקיים.

ואין בכח האדם לשבור את התענוג, אלא רק הקדוש ברוך הוא יכול לשבור אותו, במה שלוקח ממנו את השפע, שאין לו מה לתת להנבראים. וזה נקרא שבירת כח הסטרא אחרא. והאדם צריך רק לגלות שהוא רוצה בכח דלהשפיע. ושיבקש מה' שיתן לו הכח הזה. וזה נקרא בחירה מצד האדם, שרק זה הוא בחינת אתערותא דלתתא."

מה באמת ההבדל בין ליהנות מקבלה או מהשפעה?

*

האם אנחנו מודעים לזה שהתענוגים שולטים עלינו ואנחנו יכולים בזה כן להגיד שאנחנו מרגישים שפרעה שולט עלינו, ואנחנו נמצאים אולי גם עם השליטה הזאת בגלות, או שאנחנו נהנים מהשליטה שלו?

*

איך אני מעמיד בירור וביקורת לפני שאני מתחיל ליהנות, כדי לפחות לדעת איך אני מקבל את שליטת פרעה, האם בתענוג שזה נקרא "עובדי פרעה", או שבהכרח הם עבדים, עובדי פרעה, או שאני רוצה להתנגד וזה כבר שייך לבני ישראל?

*

איך אנחנו מארגנים ביקורת לפני קבלת כל השפעה, אפילו לא תענוג, אלא כל ההשפעה? איך אנחנו מארגנים ביקורת לפני כל השפעה גם חיצונה וגם פנימית, מחשבות, רצונות? איך ואיפה אנחנו מעמידים ביקורת, ממש מחסום פנימי בנו מהתעוררות פנימית והתעוררות חיצונה שמשפיעות עלינו, כדי קודם לברר איך אני מקבל את ההשפעה הזאת, האם בקליטה או בעצירה או בדחיה? כלפי איזה כללים?

*

קריין: נקרא שוב את המאמר "הצורך במעשה דלמטה". נתחיל שוב בטור א', פסקה תחתונה, שורה שנייה:

"הנה ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובעבור זה נטבע באדם רצון לקבל תענוג, וכח הזה שולט על האדם. ומשום זה נקרא יצר הרע "מלך", מטעם שהוא שולט בכח הזה, היינו שמשפיע להאדם תענוגים, ובגללם נעשה האדם משועבד אליו, והוא בבחינת עבד, והיצר הרע הוא המלך.

וכח זה של השפעת התענוג זהו שליטתו של יצר הרע, והוא נמצא בגלות תחת שליטתו. ובו בזמן שאין לו מה לתת לאדם, אז אין לו שום שליטה על האדם."

מה זה נקרא "להיות בגלות תחת שליטת היצר הרע"?

*

מה הבדל בין "יצר" ו"יצר הרע"? יש כנראה יצרים, רצונות, שאנחנו מתייחסים אליהם כמו לסתם רצונות, ויש רצונות שאנחנו אומרים שהם רצונות רעים, הם היצר הרע.

*

במה אני מתחיל להרגיש שהיצר הוא רע? שרצונות כאלו וכאלו אני משייך אותם לרעים.

*

איך אנחנו מעמידים את החיבור בקבוצה כאותו עיקרון שלעומתו אנחנו עכשיו מודדים, זה יצר טוב, או זה יצר רע, או ניטרלי? איך אנחנו מעמידים בדיקה איזה יצר, איזו השפעה עכשיו מופיעה עליי כלפי החיבור בקבוצה? כי החיבור בקבוצה הוא בעצם אותו קנה המידה שלעומתו אני מודד כל דבר, האם זה גורם לטובת החיבור או לרעת החיבור, וגם סוג החיבור.

*

קריין: נעבור למאמר הבא מתוך ספר פסח, עמוד 283, "ב' הפכים". בכתבי רב"ש עמוד 2078:

ב' הפכים

"ב' הפכים בלמעלה מהדעת, הן במוחא והן בליבא, שהוא בבחינת "כי חפץ חסד". ואם באו לו מחשבות זרות, הוא צריך להסיר אותן מעליו ולא לשמוע להן כלל.

וזוהי עבודה גדולה, היות שפרעה מלך מצרים מיצר אותם וזורק להם מחשבות זרות, הן במוחא והן בליבא, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שועתם אל ה'". וזהו צד אחד, שעל ידי זה זוכים לבחינת אמונה, היינו יציאת מצרים, וזה בחינת נפש דקדושה.

ומצד ב' "גם נפש בלי דעת לא טוב", וצריכים לדעת דקדושה, שנקראת עשירות, כי אין עושר אלא בדעת.

וכשה' רצה להעשיר אותם ולא היה להם כלים, כי הכל היה להם למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא נתן להם עצה שישאלו מהמצרים כלים.

וענין לקיחת הכלים היה רק בכדי שיוכלו לקבל מילוי לכלים, היינו תירוצים לשאלות שלהם. אבל לאחר שלקחו את התירוצים, תיכף החזירו למצרים את הכלים, כי הולכים למעלה מהדעת, אם כן אין להם שום קושיות, ולקחו השאלות של המצרים רק לפי שעה, והחזירום אחר כך."

קריין: שוב:

"ב' הפכים בלמעלה מהדעת, הן במוחא והן בליבא, שהוא בבחינת "כי חפץ חסד". ואם באו לו מחשבות זרות, הוא צריך להסיר אותן מעליו ולא לשמוע להן כלל.

וזוהי עבודה גדולה, היות שפרעה מלך מצרים מיצר אותם וזורק להם מחשבות זרות, הן במוחא והן בליבא, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שועתם אל ה'". וזהו צד אחד, שעל ידי זה זוכים לבחינת אמונה, היינו יציאת מצרים,"

מה זאת אומרת שלא מקבלים מחשבות? אם לגמרי לא, אז אין שום עבודה, אין שום קשר ואין שום יחס. ואם מקבלים, אז למה זה נקרא שלא מקבלים?

תקרא שוב את הקטע הזה.

קריין: "ואם באו לו מחשבות זרות, הוא צריך להסיר אותן מעליו ולא לשמוע להן כלל."

מה זה נקרא ש"באו אליו"? איך הוא מבדיל שאלה מחשבות זרות? הוא מקבל, שומע, שוקל ומסיר אותן. מהי הפעולה להסיר מחשבות זרות?

תקרא שוב, מתחילת המאמר.

קריין: "ב' הפכים בלמעלה מהדעת, הן במוחא והן בליבא, שהוא בבחינת "כי חפץ חסד". ואם באו לו מחשבות זרות, הוא צריך להסיר אותן מעליו ולא לשמוע להן כלל."

מה זה נקרא "להיות חפץ חסד" בלא לשמוע מחשבות זרות? כנראה שחפץ חסד גדל בו במידה שבאות מחשבות והוא מאתר אותן כזרות ועובד איתן כמחשבות זרות, ואז חפץ החסד שלו גדל. איך עושים את זה?

*

אם אני לא נמצא בנטייה לחיבור, אני לא מזמין עליי שום פעולה מלמעלה, כי אני לא מפעיל אתערותא דלתתא, התעוררות מלמטה. אם אני נמצא באיזו נטייה לחיבור, מלאכותית, אני מיד מזמין מחשבות זרות, ואני בודק אותן כלפי ההתעוררות שלי המלאכותית, ואז אני נכנס לעבודה עד שמגיע להעלאת מ"ן ושינוי במצב שלי.

איך על ידי התעוררות מלאכותית לחיבור יתר, אנחנו מעוררים את ההשפעות מלמעלה, מחשבות זרות, ואיך עובדים איתן הלאה? 01:07:22

*

תנו בבקשה דוגמא מה זה נקרא "לקבל כלים מהמצרִים". אני אעזור לכם כי זה לא כתוב, מי נכנס למצרָים?

תלמידים: בני יעקב.

בני יעקב, ומה הם רוצים?

תלמיד: להתחבר.

להתחבר. באיזו צורה?

תלמיד: אגואיסטית.

פרעה עוזר בזה?

תלמידים: כן.

אז יש כלים להתחבר?

תלמידים: כן.

איך לוקחים את הכלים האלו להתחבר אנחנו קבוצה, קומנדו, מאפיה, חונטה ומעבירים את הכלים האלו לעל מנת להשפיע. זה נקרא לקחת את הכלים מהמצרִים. פעם הם היו בשליטה על מנת לקבל, להרוויח, להצליח, אנחנו קומנדו, חזקים, ולהעביר את זה עכשיו לצד של על מנת להשפיע. זה נקרא "לקבל כלים מהמצרִים". אין כלים אחרים. רק שפעם הם עבדו בעל מנת לקבל, ועכשיו הם יעבדו בעל מנת להשפיע. מובן או לא?

תלמיד: יש לי לזה דוגמא בראש.

דוגמא? בבקשה תספר.

תלמיד: סעודת החומוס שלנו. הייתה תקופה לפני כמה שנים שעברנו מסעודת חומוס לסעודת אורז, מי שזוכר, וזה גרם לכך שלאט לאט האנשים הפסיקו להגיע. ואז החזרנו את סעודת החומוס. וחזרנו בהמונינו.

והתלהבו.

תלמיד: בהתלהבות יתרה. אז הנה, יש כאן איזה רצון אגואיסטי, כולם יודעים שפה אוהבים חומוס ומשתמשים בזה בשביל להתחבר יותר. אפשר לחזור לאורז אם מישהו רוצה, אבל עוד הפעם, זה יגרום לפירוד.

אז לעבור לאורז זה קדושה? כי אין לזה משיכה טבעית, המשיכה לחומוס זה מצרִים?

תלמיד: זה לקחת כלים אגואיסטיים ולהשתמש בהם לחיבור.

אז איך אנחנו עושים את זה? איך אנחנו לוקחים כלים מהמצרִים ובורחים מהמצרָים כדי להשתמש בהם אחר כך לתיקון?

*

איך אנחנו לוקחים כלים מהמצרִים, מעל מנת לקבל, כי המצרִים זה מבלבל אותנו, אז איך אנחנו לוקחים כלים מפעולות של על מנת לקבל, ומעבירים אותם לעל מנת להשפיע, ואחר כך מחזירים את הכלים, זורקים אותם אם אנחנו לא צריכים אותם? איך אנחנו לוקחים כלים, משתמשים בהם כדי שיהיו לנו על מנת להשפיע, למעלה מהדעת, ומחזירים?

יחד, תשתמשו בכוח הקבוצה. אני רוצה לשבת בקבוצה, אנחנו לא מבינים כלום, לא יודעים כלום, מרגישים שלא יכולים שום דבר ואז מתחברים, ומקבלים תשובה. זה מה שאני רוצה שיקרה.

*

למה כשהולכים למעלה מהדעת לא צריכים את הכלים של המצרים?

*

קריין: נעבור לעמ' 271, ספר פסח 271, בכתבי רב"ש עמ' 1746. כתבי רב"ש כרך ג', 1746, ספר פסח 271, מאמר "ענין הרע".

ענין הרע

"ענין הרע שיש בהאדם אינו נקרא רע, רק בזמן שמרגישים שזהו רע. זאת אומרת בשיעור שהרע מונע אותו מלקבל טוב, בשיעור זה נקבעת מדת גדלו של הרע.

כי מסדר העולם הוא אם אחד הפסיד לחבירו פרוטה, אינו נעשה לחבירו שונא בזה, כי פרוטה לא כל כך חשובה שיהא כדאי לעשות עם השני מריבה. ורק בשיעור שחבירו גורם לו הפסדים, בשיעור זה מתרקמת מדת השנאה. עד שאינו יכול לסובלו.

נמצא לפי זה, בשיעור שיש להאדם חשיבות בתורה ובמצוות, באותו שיעור הוא יכול לקבוע את מדת השנאה להרע שמפריע לו לעסוק בתורה ומצוות. לכן אם האדם רוצה לבוא לידי שנאת הרע, אז הוא צריך להרבות בחשיבות הרוחניות.

ואז ממילא יקבל מדת שנאה, שירחיק את עצמו מלהתחבר עם הרע שלו, על דרך הכתוב "אוהבי ה' שנאו רע". היינו בשיעור שיש להאדם אהבת ה', בשיעור זה הוא שונא את המפריעים לאהוב את ה'."

על ידי איזו פעולה אני מגלה את הרע, וקודם כל מודד אותו?

*

אז איך אנחנו עושים פעולה קבוצתית? רוצים להתחבר, מגלים את המפריע, מתחברים לתפילה, מקבלים תשובה מלמעלה, וגומרים את הפעולה עצמה מתחילה ועד סופה. התחלנו את הפעולה בלנסות להתחבר, גילינו את הרע, התחברנו עוד יותר לדרוש תיקון, קיבלנו את התיקון. עשינו פעולת חיבור על פני הכלים האלו שלנו, וגמרנו. עשינו את הטקט הזה, את הנָגלָה הזאת.

איך עושים זאת?

*

איך אנחנו מגלים את הרע? המאמר נקרא "ענין הרע". איך אנחנו מגלים אותו? מה אנחנו צריכים לעשות כדי לגלות את הרע?

*

במה היה פרעה רע? הוא נתן הכול, למה קוראים לו רע?

אתם יודעים שלאל העליון של המצרים קרא "רע" (Ra), במצרית. אני לא יודע מה פירוש השם במצרית, אבל קוראים לו "רע", בכל הספרות הזרה. אז במה פרעה היה רע? הוא הביא להם הכול, קיבל אותם בחיבוק, עשה הכול, למה הוא נקרא רע?

*

דווקא פרעה מגלה שחסר להם קשר עם הבורא. איך הוא עושה את זה? איך הוא מגלה לבני ישראל שחסר להם קשר עם הבורא?

*

איך אנחנו לא מתבלבלים בין פרעה לבורא? אולי אנחנו בכלל חושבים שאנחנו משתוקקים לבורא, אבל זה פרעה? לאווירה טובה.

קריין: נעבור לעמ' 277 בספר פסח, "פני ה' בעושי רע", ב"כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1911.

פני ה' בעושי רע

""פני ה' בעושי רע, להכרית מארץ זכרם", "צעקו וה' שומע, ומכל צרותם הצילם".

ויש לשאול, הלא פנים של ה' שייך לצדיקים ולא לעושי רע, כמו שכתוב, "כי באור פניך נתת לנו... רחמים, וחיים, ושלום". רק אחוריים נקרא בחינת דין, שעושה דין ברשעים.

ויש לומר, שהכוונה, אלו אנשים שרוצים ללכת בדרכי ה' על דרך האמת, המה רואים, שתמיד הם עושים רע, והם צועקים לה', שיושיעם לצאת מהמצב של רע. וכל מה שהיה ביכולתם לעשות ולא יכולים להשתחרר מהרע, על דרך שפירשו ביציאת מצרים, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה, ותעל שוועתם אל ה'", והוציאם ממצרים.

כך יש לפרש כאן, היינו שה' האיר להם את הפנים שלו, אז ממילא הלך מהם ההסתרה שהיה להם. שעל ידי "פני ה' בעושי רע", אז פני ה' מבטל אפילו זכר של הרע. וזה פירוש "להכרית מארץ זכרם", היינו ארץ מלשון רצון כידוע, אפילו זכר לרצון רע לא נתעורר אצלם, מטעם "צעקו וה' שומע, ומכל צרותם הצילם"."

שאלה: זה נראה כאילו הרע לא משתנה, אלא פשוט אנחנו כבר לא סופרים אותו כרע. כי יש קפיצה לדרגה יותר חשובה של פני ה'. האיכות שלפיה אנחנו מודדים את הרע שלנו משתנה.

זה נכון.

שאלה: תוכל אולי להסביר מה המצב הזה שמתואר במאמר הזה? כי זה ממש לא ברור.

בקש מהעשירייה שלפניך, מה אתה רוצה ממני? אתה רוצה לשמוע את קול ה'? בבקשה, תבקש מהם שיסבירו לך. תתחברו ותבררו. זו לא גישה נכונה לפנות אלי.

שאלה: קודם צריכים לגלות שאנחנו עושי רע, ואחר כך את פני ה'? או שזה ביחד?

מה כתוב? "פני ה' בעושי רע", אז כדי שאדם יראה שהוא עושה רע, צריך להאיר עליו אור ה'. כשמאיר עליו אור ה', הוא מרגיש שהוא עושה רע. אז הבורא מאיר רק לעושי רע.

תלמיד: אבל אנחנו עושים משהו לפני כן, כדי לגלות את זה, כדי להזמין את האור הזה.

שיהיה ככה.

שאלה: באילו כלים זה מאיר להם? איך זה יכול להאיר בכלל פני ה' למי שעושה רע?

איך פני ה' יכולים להאיר בצורה אחרת, לא במי שעושה רע, תסביר לי בבקשה. רק אם אדם עושה רע, אז מאיר לו אור ה'. ואז אתה יכול להגיד הפוך, בגלל שמאיר עליו פני ה', אז הוא מרגיש שהוא עושה רע.

תלמיד: פה הוא כתב ההפך.

מה שהוא כתב אני לא יודע, אנחנו מדברים בינינו. איך אדם יכול לקבוע שהוא עושה רע?

תלמיד: הוא מבין, הוא למד שיש מטרה, שהמטרה היא מטרה גדולה, והוא רוצה ללכת כלפיה. לפי מה שאני מבין, אז מאיר לו.

מה מאיר לו?

תלמיד: מה שכתוב פה, פני ה'. זה לא ברור.

בגלל שמאיר לו פני ה', הוא מרגיש שהוא רע.

תלמיד: באיזה כלים מאיר לו פני ה'?

בכלים שהוא נמצא, בכלים הרעים. לכן כתוב, פני ה' בעושי רע. כתוב כך? אז למה אתה מוחק את זה?

תלמיד: אני פשוט לא מבין.

אם פני ה' לא היה מאירים, הוא היה מרגיש שהוא נמצא ברע? לא. לכן דווקא הבורא אוהב את הרשעים, מאיר להם, והם מרגישים שהם רשעים. ולמי שהוא לא מאיר, הם לא מרגישים שהם רשעים, והם באמת לא רשעים.

שאלה: נראה כאילו הרע היחידי שאדם יכול לעשות, זה לא להכיר באין עוד מלבדו. איזה רע עוד אדם יכול לעשות, הרי גם זה לא באשמתו.

אתה עובר למשהו אחר. מי אשם? הבורא אשם.

תלמיד: איך אדם יכול להכיר באין עוד מלבדו, וגם כל הזמן לבוא בטענות ודרישות ותפילות ובקשות. כאילו מה? הוא כאילו מערער על היסוד של אין עוד מלבדו, בזה שהוא פונה לבורא ומבקש ממנו משהו?

הוא מבקש מהבורא שהבורא יטפל בו.

תלמיד: כאילו שהוא לא היה מטפל בו אם הוא לא היה מבקש, כאילו הבורא חסר, לא שלם, הבורא לא ער למצב?

לא.

תלמיד: אלא?

לא, הבורא מעורר אותו ככה מדי פעם, על ידי עקיצות קטנות. אבל כדי להתפתח האדם צריך לבקש. הוא צריך להיות בחיסרון, חיסרון שהוא לוקח מהקבוצה.

תלמיד: בכל בקשה, בתוך הבקשה יש גם מין הרגשה, שאם אני לא אבקש, אני לא אקבל. כי אחרת לא הייתי מבקש.

מה זה לא אקבל, מה אתה רוצה לקבל?

תלמיד: אם אני צריך להגיע מנקודה א' לנקודה ב', להתפתח.

אני לא יודע מה הנקודות האלו. אני שואל מה, ואתה אומר לי נקודות.

תלמיד: נניח הוא מרגיש שהוא רוצה לקבל את תכונת הבורא, להידבק במידתו, להיות משפיע כמוהו. והוא מרגיש שעכשיו הוא לא כזה. אז הוא מבקש מהבורא להיות כזה?

אם הוא מודע לזה שמה שעכשיו הוא מגלה, שהוא רע, זאת אומרת, שהוא לא כמו הבורא, הוא מודה שהבורא נתן לו את ההרגשה הזאת, אז כבר יש לו קשר עם הבורא. ואז הוא כבר פונה אליו כדי להתקדם הלאה.

אתה אומר שהעיקר זה אין עוד מלבדו, הוא כבר נמצא באין עוד מלבדו, אם כך. כי הבורא גרם לי את המצב הרע הזה, מאיר לי, אני מרגיש שאני רשע, שאני הפוך, שאני רחוק, וכבר אני קרוב, כי אני אומר שזה ממנו.

תלמיד: נכון והוא טוב ומטיב, זה בא בעל מנת לקדם אותי.

כן, ולא אכפת לי מה אני מקבל ממנו. העיקר שאני נמצא בקשר עמו, זה מספיק לי. זה באמת לטובתי, ואני לא רוצה כלום רק להישאר איתו בקשר. טיב הקשר, זאת אומרת, כתוצאה מהקשר, איך שאני ארגיש, זה לא חשוב לי. חשוב רק שהקשר יגדל.

תלמיד: ועכשיו במצב הזה, מה יש לי לבקש?

רק להגדיל את הקשר. אני רוצה להיות למעלה מטיב הקשר. רע לי, טוב לי, מבין יותר, מבין פחות. לא. אני רוצה רק להיות יותר מקושר. זה כבר נקרא שאני נמצא למעלה מהדעת, למעלה מהכלים שלי. אני רוצה להיות מקושר. מה יקרה? לא חשוב לי מה יקרה, העיקר להגדיל את הקשר.

שאלה: האם כשישראל היו במצרים, הם באמת תיקנו את המצרים?

זאת שאלה טובה.

קריין: ברב"ש א', מדוע חג המצות נקרא פסח.

"שכתוב "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון". לא כמו שהיה בארץ מצרים, שהגאולה היתה בחפזון, כנ"ל, שהיה קופץ ממצרי למצרי, וישראל באמצע נמלט. וזה היה מטעם, שהיה צריך למחוק את המצריים, ורק עם ישראל נשארו בחיים.

מה שאין כן בגמר התיקון, שגם בחינת המצרים יקבלו תיקון, אם כן לא צריך להיות בחפזון, כי לא צריכים לקפוץ ממצרי למצרי, וישראל באמצע הוא נשאר בקדושה, אלא כל המצרים יקבלו את תיקונם משלם. לכן לא צריך להיות חפזון, היינו קפיצה, אלא כל הבחינות שהיו בתוך הקליפות, יתוקנו אז, כמו שכתוב "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ואתן לכם לב בשר".

זאת בעיה נוספת, מתקנים את המצרים, אבל מתקנים אותם אחר כך, כשמגיעים לארץ ישראל. לא בינתיים, במדבר. מצרי זה נקרא על מנת לקבל. לא רצון, אלא כוונה על מנת לקבל. ואנחנו מתעלים מהם, קודם כל, ובורחים מעל מנת לקבל, אחר כך רוכשים את כוח ההשפעה. ובמדבר אנחנו קולטים, רוכשים, קונים את כוח ההשפעה הזה, את כוונה על מנת להשפיע. אלו שלבים, ואז אנחנו עושים עוד עבודה על המצרים בלהשפיע על מנת להשפיע, בלקבל על מנת להשפיע, ובגמר התיקון עוד גומרים איתם.

אז אנחנו צריכים להבין שהמצרים זו התגלות הרצון לקבל בצורה השלמה, באיכשהו בעל מנת לקבל. לכן כל כך רציתי שנתנתק בכלל מהציור הזה של מצרים. כי זה מבלבל אותנו. כאילו מצרים ופרעה אלה בני אדם שאנחנו משאירים שם וכן הלאה. אלה כלים שלנו, ואנחנו מתעלים מהם, מצמצמים אותם, פונים אליהם, מתקנים. עוד פעם עושים משהו איתם, זה כל הזמן בכלים שלנו. אלו הבחנות בתוך הרצון לקבל שלנו שנקראות בכל השמות שאנחנו לומדים. אין חוץ מהרצון לקבל.

לכן ודאי שמתקנים, את הרצונות וגם את הכוונות. המצרים ופרעה אלה לא כל הרצונות שלנו, בעל מנת לקבל שעוד גדלים אחר כך. כשישראל מתקדמים במדבר, ובארץ ישראל, הם עדיין יוצאים, נופלים, עולים, מייצבים ומייצבים, עוד ועוד רצונות לתיקון. ודאי שזה זכר ליציאת מצרים, הכול נובע משם. אבל מתגלות הבחנות חדשות לתיקון.

אז ודאי שמתקנים את המצרים עד הסוף. זאת אומרת, שאין על מנת להשפיע, שלא קם על פני על מנת לקבל.

(סוף השיעור)