שיעור צהריים 12.07.2023 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

לא לברוח מהמערכה – קטעים נבחרים מן המקורות

הנושא הזה מאוד אקטואלי ותמיד יישאר כזה, כמו שכתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". עד שאדם לגמרי יוצא סופית משליטת הרצון לקבל הוא בכל זאת צריך להיות בספק שמא חלילה יעשו לו תרגילים והוא אולי שוב יחזור, ייפול, ובאמת זה קורה, הבורא עושה כאלה תרגילים עם כל צדיק וצדיק. לכן אנחנו צריכים לדעת שעלינו רק להתחזק, ו"לא עליך המלאכה לגמור", זאת אומרת לעולם אל תגיד, "הנה זה נגמר, זה כבר לא יחזור אליי, הכבדת הלב ברצון לקבל לא תתגלה פתאום שוב". אני יכול להיות בטוח רק במסירת נפשי לבורא והוא יחזיק את אותו כוח ויעזור לי לא ליפול.

קריין: קטע 7.

"על האדם לדעת, בזמן שהוא בא לידי מצב, שאין הוא רואה מציאות, שיוכל פעם לצאת מאהבה עצמית, ורוצה לברוח מהמערכה, עליו לדעת, שיש כאן ב' ענינים, שהם הפוכים זה לזה, כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ב' כ"א) "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה".

נמצא, מצד אחד אדם צריך לעבוד ואף פעם לא להיבטל ממנה. משמע מכאן, שזה הוא ביד אדם להשיג, היות שאומר "ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה". נמצא, שהאדם צריך לעבוד, מטעם שבטח ישיג את מבוקשו, היינו שיהיה בידו לעשות מעשים, בכדי לעשות נחת רוח ליוצרו.

ומצד ב' אומר "לא עליך המלאכה לגמור", משמע שאין זה בידי אדם, אלא כמו שכתוב, ה' יגמור בעדי, היינו שאין זה בידי אדם להשיג את הרצון להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

התנאים נשמעים מאוד מאוד מהותיים, החלטיים.

שאלה: שום דבר לא בידיי, אז מי אני באמת ומה אני בכלל עושה?

אני רוצה להשיג את מה שאני חייב להשיג מהבריאה, מהבורא, ואני לא יוצא ולא בורח ולא עוזב את השביל הזה להשגת כוח ההשפעה, ועל ידו להיות דבוק בבורא. וכמו שכתוב כאן "לא עליך המלאכה לגמור", נכון, העבודה ארוכה, מי יודע מתי היא תיגמר ואני לא מתכוון לסיים אותה, אבל רוצה בכל רגע ורגע בחיי, בקיומי, להיות בבחירה חופשית, לבחור תמיד להתבטל לה' וכך להגיע לתנאי השני, "לא אתה בן חורין להתבטל ממנה", זאת אומרת למרות שאיני יכול להגיע לסיום המלאכה, אני לא מתכוון לברוח ממנה אלא להמשיך לאין סוף.

שאלה: אמרת שביטול עצמי הוא השלב ההתחלתי הראשוני, אבל הוא עוד לא קשור לרצון להשפיע לבורא?

זה שאני מתבטל כלפי הבורא עדיין לא אומר שאני כבר מבוטל, אני פשוט חייב כל הזמן לעבוד בזה ולגלות כמה עוד חסר לי. על זה נאמר "לא עליך העבודה לגמור".

שאלה: נניח שאני מנסה להתבטל בפני החברים, בפני הבורא, ולא מצליח ומבקש, מה זה אומר שהוא מסיים את העבודה עבורי?

אני כל הזמן מבקש מהבורא לעזור לי להתבטל כלפיו, כלפי החברים ובצורה כזאת אני עומד להמשיך עד אין סוף. העבודה הזאת בלתי נגמרת, "לא עליך המלאכה לגמור" אתה גם לא רשאי לעזוב את העבודה. כלומר, כל הזמן להיות בהתבטלות כלפי החברים, כלפי הבורא, וכך להמשיך לאין סוף.

שאלה: כתוב בטקסט "אין אתה בין חורין להיבטל ממנה", מה העבודה שעלינו לעשות אם כך?

עלינו להתבטל כלפי החברים, כלפי הבורא, להתחבר עם החברים וגם עם הבורא, אף אחד מאיתנו אומנם לא יכול להגיד האם יש לכך סוף, כתוב שלעבודה אין סוף, "לא עליך המלאכה לגמור", לכן אל תגיד שבעוד כמה זמן או מתישהו תגמור אותה, לא תגמור אף פעם, ולמרות זאת "אתה לא בן חורין להיבטל ממנה", זאת אומרת אתה חייב להמשיך ולהמשיך באופן ש"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים".

שאלה: אין לי ידיעה ברורה ואמונה שלמה שהבורא יוציא אותי מאהבה עצמית לאהבת הזולת, ובכל זאת אני ממשיכה כי אני כן יודעת ומרגישה שזה הדבר הנכון לעשות, שהמטרה נכונה ויש חסרון. האם עליי להגיע לידיעה המוחלטת והברורה הזאת, להרגשה שהבורא יעזור בסוף?

אנחנו צריכים להתקשר לעבודה עד כדי כך שלא יהיה חשוב לנו האם נגמור את העבודה או לא אלא נשקיע את כל הכוח, כל המרץ בכל רגע ורגע כדי להשתתף בעבודה, להיות בה. והאם היא תיגמר או לא, לא חשוב לנו, אנחנו רוצים כך להתכלל באין סוף.

שאלה: האם על האדם לגלות באופן רגשי שהוא לא יכול להיבטל מהעבודה?

כן.

תלמידה: יש כל מיני מצבים בהם ביטול עצמי קורה, יש מצב בו כבר לא אכפת מה את עושה, פשוט אין לך שום כוח, את לא רואה כלום ומסכימה עם כל מה שקורה, האם זה אחד המצבים הנכונים של ביטול עצמי?

כן, זאת אחת ההבנות הנכונות.

שאלה: בשביל מה הבורא עושה לנו תרגילים כאלה שבא לנו לברוח, במה הוא רוצה לחנך אותנו במעשים כאלה?

עקשנות, התמדה, גדלות המטרה שאנחנו מחויבים להשיג אותה, לא משנה מה, בלי לשים לב לשכר, לתוצאה. עבורנו החשוב זה לעשות את העבודה ולהגיע לסופה, והסוף שלה יכול להיות ברגע זה או גם בעוד מיליון שנים. חשוב שאני נמצא בדרך, בווקטור, בכיוון לבורא.

שאלה: מי הם הרועים ומה ההבדל בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט?

אנחנו לא לומדים את זה עכשיו. זה שייך לעבודה בעל מנת לקבל או עבודה בעל מנת להשפיע. לוט מהמילה "קללה", ואברהם מהמילה "ברכה". אז לאיזה כיוון אני עובד, מה אני רוצה להשיג, לשם מי אני עובד, זה ההבדל אם זו עבודה של "אברהם" או עבודה של "לוט".

שאלה: מה זה אומר להתבטל, מהי הפעולה הזאת, איזו הרגשה זו בתוך האדם, למה צריך להגיע במצב הזה?

האדם צריך לבטל את עצמו אבל לא באופן שלא מעניין אותו, שהעבודה לא בשבילו כביכול. אלא הוא לא רוצה להשיג שום דבר אגואיסטי בתוכניות שלו, בפעולות שלו ובאופן זה הוא מתקדם קדימה לעבר הנצח, האין סוף.

שאלה: איך אנחנו מעבדות בצורה נכונה ברגשות שלנו, במחשבות, את גדלות מחשבת הבריאה? איך להגיב בצורה נכונה בלי להיבהל מהממד הגדול הזה?

אנחנו בכל מקרה לא מבינים ולא תופסים את זה, אלא פועלים בהתאם לגבולות הרגשות שלנו, כלומר בגבולות הזמן. אז בינתיים נמשיך כך.

שאלה: איך לעזור לחבר חזק, ותיק להישאר במערכה? כי אם חבר כזה פתאום עוזב, אין לך אפשרות לעזור לו.

תדבר עם חברים אחרים ותראו מה אפשר לעשות כדי להחזיק את הקבוצה.

שאלה: האם הקטע שקראנו מדבר על אמונה למעלה מהדעת, שבה נמצא סוד גילוי הבורא?

כן.

תלמידה: וככל שהבורא מגלה לנו יותר את הרע, זה אומר שיש לנו גם יותר כיסוי של אהבה וזו תהיה העבודה שלנו כל הזמן?

כן.

שאלה: המטרה הסופית היא גילוי הבורא, התקרבות אליו, אבל זה יכול לקרות עכשיו, או עוד מיליון שנה כמו שאמרת. ממחשבה כזאת פתאום המטרה מתמסמסת, מתחילה להיעלם, אתה מרגיש אותה רחוקה ושאתה לא יכול להשיג אותה. איך לא לאבד את המטרה?

אני הייתי ממליץ פשוט לבצע. לעשות מה שהבורא דורש מאיתנו בכל רגע, ובאופן הזה אנחנו נגיע למטרה.

תלמיד: אבל איך להרגיש בכלל את הבורא? היום רע לי, מחר טוב לי, באיזה מצב להרגיש אותו?

אני לא יודע מה לייעץ לך. פחות להמציא דברים, פשוט תעבוד כמו עכשיו ותמשיך ככה בדרך ישרה.

קריין: אומר הרב"ש:

"דרך העבודה היא, בזמן שהאדם רואה, שקשה להשיג את מבוקשו, הוא בורח מהעבודה. ואומר, אני מאמין שיש אנשים שזכו, שה' נתן להם את הרצון להשפיע. וזה היה מטעם שהם היו יותר מוכשרים ממנו. אבל אדם כמוהו, שיש לו מדות יותר גרועות מאחרים, אין לו שום סכויים לזכות לזה. לכן הוא בורח מהמערכה ונכנס לעבוד בבחינת עבודת הכלל.

רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע"."

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)

שאלה: אנחנו לא יודעות איך מגיעים למטרה, יש כל מיני מצבים והבורא תמיד מכוון אותנו בדרך. איך בהתמדה ובעקשנות אנחנו לא סוטים אלא הולכים לפי הקו שבו הבורא מכוון אותנו?

זה מה שנותן לנו הרב"ש. הרב"ש מגדיר מה אנחנו צריכים לעשות, לחשוב, להרגיש בכל רגע נתון. לכן תקראי את המאמרים שלו, אנחנו צריכים להשתדל לממש אותם.

תלמידה: אנחנו צריכים להיות גמישים, להרגיש מה הבורא נותן לנו, ומאמץ זה כביכול משהו יותר אגואיסטי. מה זה להשקיע מאמץ ברוחניות?

להשקיע מאמצים ברוחניות זה אומר כל הזמן להחזיר את עצמי לקשר עם הבורא. שהמחשבות שלך ההרגשות, הלב שלך, יעבדו בכיוון שלו.

שאלה: איך אני יכולה להפסיק לאהוב את עצמי? איך אני יכולה לאהוב את החברה?

להשתדל, במאמצים אדירים, ככל האפשר. שאני באמת, בהחלט מאוד רוצה להגיע לדבקות בבורא, כל הזמן מגדילה אצלי את החשיבות הזאת ומקווה שאני נמצאת בדרך אליו.

שאלה: אנחנו נותנים מתנות לילדים שלנו, אבל הם לא מעריכים את המתנות האלה. הבורא נתן לנו כמתנה נקודה שבלב, קבוצה, עשירייה, מקורות. איך ללמוד להעריך את כל המתנות האלה?

תחשבו רק על זה. אנחנו צריכים לחשוב רק על זה, שזה יהפוך להיות הדבר הכי חשוב בחיים שלנו. זה מה שאני יכול לומר.

שאלה: כתוב שאין אתה בן חורין להיבטל ממנו. בתחילת הדרך אין לנו את ההבחנות האלה, אבל אחר כך אנחנו מרגישים את זה כלחץ מהבורא, ככוח שלוחץ עלינו. למה אנחנו מרגישים את הלחץ הזה?

כי יש לנו כאן בעיה של בחירה. או שאנחנו חיים את החיים הרגילים והעיקר זה לעבור כל יום, או שאנחנו רוצים מיום ליום להיות יותר קרובים לבורא, לגלות אותו יותר ויותר על ידי חיבור בין החברים. לכן אנחנו צריכים לקבל את הדרך, לבחור בה וכך להתקדם.

העניין הוא רק להעמיד את עצמנו בדרך הנכונה לכיוון הנכון, ולהחזיק בכך כל הזמן, לנעול את עצמנו בדרך הנכונה לכיוון הנכון, והיתר כבר לא חשוב, כל היתר בעיניי לגמרי משני. כך נתקדם נכון ומהר.

שאלה: פתאום הבנתי שהמחשבות שלי תוקפות את המתרגם שמנסה לתרגם את מה שאתה אומר לנו. אם נתפלל עבורם שיהיה להם כוח השפעה, שנשמע ונרגיש אותם יותר, האם זו תפילה נכונה וכך נשמע יותר את השיעור?

נכון.

שאלה: אני מרגיש שהתענוגים הגשמיים לא באמת מספקים אותי. אז מהו הרצון הגדול שמחזיק את האדם בדרך?

הוא רוצה לדעת מהי מהות החיים, בשביל מה הוא חי, מה הכי יקר בחיים.

שאלה: אמרת שכשאנחנו קוראים את מאמרי רב"ש אנחנו צריכים לממש אותם. לאחרונה אני קוראת את המאמרים שלו וזה יוצר אצלי תפילה בלב, האם תפילה היא מימוש של המאמר?

כן, ככה זה.

קריין: קטע מספר 9 אומר הרב"ש.

"האדם צריך לרחמים גדולים, שלא יברח מהמערכה. והגם שהאדם משתמש עם העצות מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", אבל האדם אומר, שכבר השתמש עם העצה הזו כמה פעמים, ולא עוזר לו. וגם אומר, שכבר השתמש עם העצה של "הבא לטהר מסייעין אותו", וכאילו כל אלו העצות הן לא בשבילו. אם כן הוא לא יודע מה לעשות. ואז הוא המצב הכי גרוע אצל האדם, היינו שהוא רוצה לברוח מהמצבים האלו. אבל אין לו לאן לברוח. ואז הוא סובל יסורים, מזה שהוא נמצא בין ייאוש למצב של בטחון. אבל האדם אומר אז, לאן אפנה.

ואז אין שום עצה אלא לתת תפלה. והתפלה הזו היא גם כן בלי שום בטחון. נמצא, שאז הוא צריך לתת תפלה, שיאמין, שה' כן שומע תפלה, וכל מה שהאדם מרגיש במצבים האלו, הוא לטובתו. וזה יכול להיות רק למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

שאלה: אם חברה מעצבנת אותי מסיבה לא ברורה, ואני כל הזמן מנסה לאהוב אותה, למצוא בה משהו טוב, אבל אני לא מצליחה. האם כדאי לדבר איתה על זה או לחפש את הסיבה בתוכי?

בהתחלה תנסי למצוא את הסיבה בתוכך, לדבר על זה עם חברות אחרות שיעזרו לך ויגידו לך מה לעשות, ואם לא תצליחי בשום דבר, אז תפני לחברה.

שאלה: הבורא מקרב אותנו אליו, מגדל אותנו באהבה ובדאגה גדולה, ואנחנו מרגישות יותר בעיות אישיות ובעיות כלליות בעשירייה. אנחנו כמו ילדים קטנים מתעלות מעל הבעיות האלה בחיבור ובתפילה. איך נוכל להעביר זו לזו את השמחה ואת ההודיה שיש בלב, ושהיא כל הזמן תגדל ותעבור מעשירייה לעשירייה?

בעבודה שאדם עושה עם העשירייה שלו הוא בונה קשר מלב ללב, ובהדרגה אנחנו מתחילים להרגיש מה נמצא בלב החבר. כך שאל תדאגי, הם ירגישו את זה ממך ואת תרגישי את זה מהם.

שאלה: אנחנו לא מצליחים להתמודד עם האגו בעצמנו. מה זה כוח הקבוצה? פעם הפסקת לעשן בזכות כוח הקבוצה. איך להשתמש בכוח הקבוצה?

כוח הקבוצה זה כשאתם מתחילים להרגיש שיש לכם מטרה משותפת, מחשבות משותפות, תחומי עניין משותפים, ואתם עובדים כביכול יחד, אומנם אתם לא מדברים על זה ולא מספרים. זה קורה בצורה הדרגתית. כך שתמשיכי ותראי שכל זה יביא אתכם להיות "כאיש אחד בלב אחד."

שאלה: יש לי הרגשה שאני גדלתי, אבל אני לא רוצה להיות גדולה ואני מתנהגת כמו ילדה קטנה, אבל בפנים יש את כל הניגודים האלה, אני רוצה לעשות הכול יותר מהר אבל כמו ילד. איך לעבור את המצב הזה בכדי להפוך להיות בוגרת יותר, שהשאלות יהיו בוגרות יותר?

אין מה לעשות, רק להמשיך ולהיות יותר אחראית בקבוצה הגדולה שלכן.

שאלה: קראנו, ויש הרגשה של חוסר התאמה, כלומר אדם שרוצה לשרת את הבורא העבודה היא התענוג הכי גדול שלו, ואם הבורא פתאום נעלם, אז אין צער יותר גדול מזה, אם הבורא מפטר אותו מהעבודה שלו. איך יכול להיות שאני ארצה לברוח אם אין עונש יותר גרוע מזה עבורי?

תחשבי כך, תחשבי בכיוון הזה, ותשתדלי בכל זאת להתקרב לכולם, ואת תראי איך זה עובד.

שאלה: האם החיבור עם הבורא הוא רק דרך העשירייה?

כן, חיבור עם הבורא הוא רק דרך עשירייה, כי התכללות בעשירייה נותנת לנו אוסף של תכונות שלאדם אחד לא יכול להיות. לכן להתכלל עם החברים זה תנאי הכרחי כדי להתכלל עם הבורא. זה יכול להיות חבר אחד, שניים, תשעה או עשרה, אבל זה חייב להיות משהו מחוץ לאדם.

שאלה: מה זה החסד הגדול מלמעלה שאנחנו צריכים אותו בשביל לא לברוח מהמערכה?

שהבורא יחזיק אותנו, שלא יזרוק אותנו, שימשיך להחזיק אותנו קרובים אליו ויקדם אותנו קדימה.

תלמידה: איך להיות ראויות לחסד הזה שהבורא נתן? כי הוא נותן לך את המצב הזה שבא לך לברוח.

להתכופף בפני הבורא ולעשות כל מה שאפשר בכדי להפיץ את רצונו, את השליטה שלו על כולם.

שאלה: איך להרגיל את עצמי לפני כל פעולה לבקש להתחבר עם החברות?

אתן צריכות להתאסף ולדבר על זה, וכל פעם יהיה לכן יותר ברור מה אתן עושות.

שאלה: עלינו לקבל את היצר הרע בעבודה למעלה מהדעת. אבל יש לנו סיטואציות כמו בשיעור בוקר שיש לנו כמו בועה, מעין מנגנון הגנה שמונע מאיתנו לראות ולהרגיש את היצר הרע. איך לראות את היצר הרע אם יש לנו את בועת המגן הזאת? מה אפשר לעשות בעשירייה כדי להרגיש את היצר הרע בשביל להיות מסוגלים להתעלות מעליו?

להרגיש את היצר הרע ולהתעלות מעליו, כמו שאתה אומר. על זה חושבים, את זה עושים, עוזרים זה לזה ומדברים על זה.

תלמיד: אבל יש לנו מעין הגנה או דחיה מלהרגיש את היצר הרע. כמו שדיברנו היום בשיעור בוקר, שיש מעין מנגנון הגנה כזה שאנחנו נמנעים מלהרגיש את היצר הרע. איך אפשר לפתוח את הלב כדי שזה יכנס, לעבור דרך ההרגשה הזאת של היצר הרע ושנהיה מסוגלים להתעלות מעליו? איך אפשר להימנע מהבועה הזאת שקיימת בעשירייה שמגנה עלינו, שלא נותנת להרגיש את היצר הרע?

האם אתם לא מבינים שאם לא תשברו את הבועה הזאת, אז לא תגיעו למטרת החיים? מה יותר חשוב? תתחילו להתקרב, זו חובה.

תלמיד: לפעמים נראה שאנחנו ממש מנסים להימנע מהיצר הרע, אנחנו לא מתמודדים איתו, אנחנו כאילו מפחדים ממנו ועושים הכול כדי לא להרגיש אותו. איך אפשר לקבל את ההרגשה של היצר הרע?

אתה בעצם יכול לשייך גם את כל ההפרעות בדרך ליצר הרע.

שאלה: מה ההבדל בין טהרה, שהבא לטהר מסייעים אותו, לבין כוונה?

כוונה זו מחשבה, אבל היא יכולה כבר לעבור לפעולה, ואז היא מקבלת כוחות, קשר למטרה, וכך אדם מתקדם לאותה המטרה. כוונה היא רק בכוונה, בכוח, ועלינו להפוך את הכוח הזה לפועל, כלומר מקבלים את הכוונה ורוצים לממש אותה.

שאלה: האם כשאדם מצפה לתשובה עבור תפילתו הוא עובד מעל הדעת?

כן, זו תחילת העבודה.

שאלה: מהו המצב שהאדם נמצא בין ייאוש לבין ביטחון, האם אלו ספקות?

זה מצב שהוא עוד לא מבורר ולא מוגדר אבל זה כבר מצב מתקדם.

שאלה: בהתאם לשאלות ולמצב שלי, של העשירייה שלי ושל עשיריות אחרות, יש גילוי הרע. אמרת שצריך לעבור לפעולה, כלומר לבנות כוונה ולעבוד איתה בעל מנת להשפיע, לאהבה. מאיפה לקחת כוחות כשיש שבירה של כל החיבור שעבדנו עליו, כשהחיבור נשבר וכולם רוצים כאילו לברוח?

זה בגלל שאתם לא מתחברים. אתם צריכים לעשות חיבור, לעשות אסיפה של העשירייה ולדון על מצבים כאלה.

תלמידה: מה לעשות כשיש חברה אחת שלוחצת על כולם והיא לא שומעת אף אחד?

לסלק אותה. אם היא לוחצת, אז אין מה להחזיק אותה, בקבוצה כולם שווים, משתדלים להיות שווים.

שאלה: האם הבורא מעורר בנו מצבים של ייאוש בכדי לקרב אותנו אליו והכול תלוי ביחס שלנו למצב?

כן.

שאלה: אמרת שאם אנחנו לא שוברים את הבועה הזאת, אז אנחנו לא מגיעים למטרת החיים. האם כל אחד מנפץ את הבועה בלב שלו או שאנחנו חייבים שלכל אחד בעשירייה יהיה רצון חזק ובוער לעשות זאת?

אנחנו רוצים להשיג שלכולם יהיה רצון חם משותף. אם אנחנו מתחברים בצורה נכונה, אז אנחנו מדביקים ברצון הזה את כל אחד ואת כולם.

שאלה: מה זה אומר שבכל יום אנחנו חווים בדיוק את אותם המצבים שאנחנו קוראים עליהם בשיעור של אותו היום? אם יש לזה סיבה, אז מהי?

הסיבה היא השיעור עצמו, וזה טוב.

קריין: קטע מספר 10.

"אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, שכלי מכונה "צורך להמילוי". היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה.

לכן הוא רוצה לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"."

(הרב"ש. מאמר 30 מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)

שאלה: כתוב בקטע "אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה", זה נשמע כמו רגע מסוים שבו קורה המהפך. מה התנאי כדי שיגיע הרגע הזה שבו אנחנו מקבלים את העזרה?

התנאי הוא שנהיה מאוד קרובים זה אל זה לפי הרוח, ככל האפשר, ואז המגע הזה יקרה.

שאלה: האור הוא לא משהו שמתגלה שם, אלא הוא יחס שמשתנה באותו המצב, נכון?

כן.

שאלה: אמרת שכוונה היא מחשבה. האם צריך להופיע לי שכל רוחני חדש שנבנה מתוך העבודה שבלב?

כן.

תלמידה: בעבר לא שמעתי שכוונה זו מחשבה והופתעתי מאוד. יוצא שצריכות להיווצר בי מחשבות חדשות מתוך שכל רוחני חדש, אבל אין לי אותו.

יש לך אותו, אל תדאגי.

תלמידה: האם השכל הרוחני הזה נוצר מעבודת הלב?

כן.

שאלה: האם יוצא שהאדם צריך להרוויח את החושך, אולי כמו המלך דוד שעורר את החושך?

כן, יש לזה מקום, כי רק אז הוא מבין את ההבדל בינו לבין הבורא.

שאלה: ההרגשה הזאת של החושך ושל האור הרי זו ההרגשה של היחס שלנו בעשירייה. כלומר אם אני מרגיש יחס טוב או אהבה לחבר, אז זו התגלות של האור, ואם אני מרגיש דחייה מהעשירייה, אם אני מרגיש שאין לי כוחות מהעשירייה, אז זו הרגשת החושך. האם זה נכון?

כן, אתה צודק.

תהיו בריאים ושיהיה לכם מצב רוח טוב. אתם הולכים קדימה, מתקדמים למטרת הבריאה, הבורא עוזר לכם, ואין כאן שום סיבה להיות מאוכזבים או חלשים, אין פה סיבות כאלה, אז קדימה.

(סוף השיעור)