שיעור בוקר 01.09.17 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 459, מאמר: "השלום בעולם"

קריין: "כתבי בעל הסולם" בעמוד 459 מתוך מאמר "השלום בעולם".

השלום בעולם

"עיונים ובקורת בשאלות הגורמים להעדר שלום, הצעות מתקני עולם,

והעמדתן במבחן המציאות. - התבוננות ב"טוב" הנשען על

"חסד ואמת צדק ושלום" כנרמז בספר תהילים.

חסד ואמת נפגשו. צדק ושלום נשקו,

אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף,

גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. (תהילים פ"ה)"

כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסויים - אלא במדת התפתחותו

כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם - - - אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.

כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה.

אמנם, דבר זה ידוע לכל, שהבורא ית' לא השלים את הבריאה, בעת שבראה, וכן אנו רואים בכל פינה במציאות שלפנינו, הן בכלל, והן בפרט - היא נתונה תחת חוקים של התפתחות הדרגתית, החל משלב ההעדר, עד גמר גידולו. ומסיבה זו, כאשר אנו טועמים טעם מר בפרי בתחילת גידולו, אין הדבר נידון אצלנו כמציאת מום ודופי בפרי. משום שכולנו יודעים את הסיבה, והיא, שהפרי עדיין לא גמר תהליך ההתפתחות בשלמותו.

וכן ביתר הפרטים של המציאות: כאשר איזה פרט נראה לנו רע ומזיק, הנה אין זה אלא עדות עצמית של אותו הפרט, שהוא עדיין שרוי בשלב מעבר, בתהליך ההתפתחות שלו. לכן אין לנו להחליט כי רע הוא, ואין להטיל בו דופי, כי לא מחכמה היא.

חולשתם של "מתקני עולם"

ומכאן המפתח להבנת החולשה של מתקני עולם שקמו בדורותיהם, - כי הם ראו את האדם בדמות מכונה שאינה פועלת כראוי, וצריכה תיקון. דהיינו, להסיר ממנה את החלקים המקולקלים, ולהחליפם באחרים מתוקנים.

כי כן כל מגמתם של מתקני עולם הללו לבער כל רע וכל מזיק שבמין האדם - - - ואמת היא, שלולא הבורא ית' עמד לנגדם, ודאי שהיו כבר מספיקים מזמן לנפות את האדם כבכברה, ולהותיר בו רק טוב ומועיל בלבד."

זאת אומרת, האנשים לא מבינים שמה שאנחנו מרגישים ומגלים בעולם, זה סך הכול ליקויים בהתפתחות שלנו, ואם אנחנו נתפתח, בזה אנחנו נהפוך את כול הליקויים האלה לטוב ולמועיל, להשגות גדולות ולהשגת המטרה הסופית. ולכן אסור לנו להיכנס ולעשות בידיים האגואיסטיות שלנו, בכלים שלנו המקולקלים תיקונים. זה לא יהיה תיקון, אלא קלקול יותר ויותר גדול, שאחר כך נצטרך ללכת חזרה ולהחזיר את עצמנו לקלקול הראשון, ואת אותו הקלקול הראשון לתקן לפי חכמת הקבלה. זאת אומרת, להביא את עצמנו בעל מנת להשפיע.

אין שום דבר במציאות, אין שום דבר בעולם, אלא סך הכול אנחנו צריכים לתקן את היחס שלנו, של האדם למציאות, ובזה אנחנו משיגים את המציאות האין סופית, הבלתי מוגבלת, המתוקנת. אז הכול תלוי רק בתיקון הפנימי של האדם, ולא שאנחנו מתקנים את העולם. ולכן אומר [עליהם] בעל הסולם, "מתקני העולם", כאילו זה כינוי גנאי וזה באמת כך.

כי באף מקום, באף צורה אין לנו לראות את הקלקול, אלא אנחנו צריכים בראיית הקלקול, מיד להבין ש"כל הפוסל במומו פוסל", ואנחנו צריכים רק לחשוב, איך אנחנו דרכנו מתקנים את העולם. כי האדם הוא עולם קטן, וכמה שאנחנו מתקנים את עצמנו, כך העולם יהיה מתוקן, וזה כבר אני מאד מקווה, שיהיה ידוע ומובן לכולם.

"אלא, מתוך שהבורא ית' שומר על כל הפרטים שבבריאה שלו בהקפדה יתרה, ואינו מרשה למישהו להשחית שום דבר שברשותו - אלא רק להחזירו ולהפכו למוטב בלבד," בדרך שצריכים לתקן, זאת אומרת, דרך האדם. האדם מתקן את הראייה שלו ואז הוא רואה שבמקום העולם שהיה מגלה, עכשיו הוא נמצא בעולם עליון יותר, מתוקן יותר. "לפיכך: כל המתקנים מהמין האמור - יתמו מהארץ, והמדות הרעות שבעולם - לא יתמו מהארץ. והם מתקיימים ומונים את מספר המדרגות של התפתחות המחויבים עוד לעבור עליהם - עד שיבואו לגמר בישולם.

אשר אז, אותם המדות הרעות בעצמן מתהפכות, ונעשות למדות טובות ומועילות, כמו שחשב עליהם הבורא ית', מראש. בדומה לפרי היושב על ענפי העץ, ומחכה ומונה את הימים והחדשים המחויבים עוד לעבור עליו, עד שיגמר בישולו, שאז יתגלה טעמו ומתיקותו לכל אדם."

שאלה: אם הבורא מנהיג את כל העולם והוא שומר על כל פרטי הבריאה, למה יש צורך בתופעה הזאת של מתקני עולם, מאיפה זה הגיע?

צריכה להיות בחירה חופשית לבני האדם. ומתוך הקלקול שיש, אז גם יש תופעות כאלה שמתוך הקלקול שלהם, הם רוצים לעשות תיקון בעצמם. אנחנו כל הזמן עושים את זה, אתה רואה את האנושות, האנושות אלפי אלפי שנים רוצה לתקן את המציאות.

השאלה שלך היא שאלה עקרונית שהיא פשוטה. אחרי שהתגלה החטא, שהאנושות מתחילה לגלות עד כמה שהיצר הרע שלה מקלקל לה את החיים, [אז] למה לא באו לתקן את היצר הרע, אלא התחילו לתקן את העולם?

אסור לנגוע בעולם, אסור לנגוע בכלום, אני צריך להתקיים כמו בהמה, נגיד כמו הקוף שהייתי ואני צריך להמשיך להיות כקוף ולא להתפתח מהקוף להיות יותר קרוב לצורת האדם, [כי] בשביל מה?

אלא סך הכול אני צריך לתקן את הכול מבפנים, לתקן את היחס שלי לעולם, לראות את העולם, לראות את עצמי, לראות את העץ שלי שאני חי עליו ואת המציאות שאני מרגיש, וכול הזמן לראות את זה בצורה יותר מתקדמת מתוך התיקון הפנימי שלי. בשביל מה לי לרדת מהעץ ולהתחיל לבנות משהו, הרי זה הכול מדומה, זה הכול לא קיים, זה הכול רק בדמיון שלי, בכלים המקולקלים.

אלא אנחנו צריכים להבין, שעד שאנחנו לא מתפתחים בצורה אגואיסטית שלמה, שאנחנו מגיעים למצב שהעולם נעשה עגול כמו בזמננו, ואנחנו רואים שאנחנו לא מצליחים לעשות שום דבר עם החיים שלנו בצורה יותר טובה, וההיפך, אנחנו שקועים בייאוש ובסמים ושוברים כבר את המשפחה ואת החיים שלנו, ומקללים את כל החיים.

אז אנחנו מגיעים לנקודה שממנה והלאה אנחנו מרימים את הידיים. וכנראה [שזה יקרה] עוד מעט, חכה, עוד לא, אבל נגיד, ונקווה שזה יהיה ללא מלחמות אטום. ואז אנחנו אומרים "די", אנחנו באמת צריכים לגשת לתיקון העולם דרך תיקון האדם וזה מה שקורה.

אבל באמת השאלה היא מלכתחילה. ברגע שיש דומם צומח וחי, ומהחי מתחיל להתפתח האדם, זאת אומרת, היצר הרע מתחיל להתגלות, כי בדומם, צומח וחי אין יצר רע, היצר הרע הוא רק מהאדם. מהקוף שמתחיל אדם, כבר במידה שהוא מתחיל להיות אדם, יש בו יצר רע. למה אז אנחנו לא באים מיד לתקן את היצר הרע ונמשכים להיות חיה מתוקנת יותר גדולה? גדלתי קצת אדם מעל לקוף, תיקנתי, עוד קצת גדלתי ביצר הרע שלי, תיקנתי.

זאת אומרת, אני כל הזמן מגדיל את דרגת החי שבי, רק שזה נקרא מלאך. אני כבר לא קוף, אלא מעל הקוף, מלאך. אבל זה לא נכון, איפה הבחירה החופשית, איפה האכזבה, איפה השגת הרע וכנגד זה, השגת הבורא כטוב? [זה] אין.

תלמיד: זאת אומרת, הנטייה הזאת האנושית גם לה יש מקום, רק צריך להשתמש בה בצורה נכונה כדי להחזירה למוטב, כמו שהוא אומר?

וודאי. אבל בינתיים זה לא להחזירה למוטב, לכן חכמת הקבלה הייתה נסתרת. לתת לאנשים להתקלקל כל צרכם. למה מקובלים לא פתחו את זה אז לכול העולם והתחילו להפיץ? לא. שתקו בשקט, מה זאת אומרת? גלות זאת גלות, אסור להתערב בזה.

תלמיד: אבל איך יכול להיות שבתוך הרצון לקבל פתאום יכול להתעורר רצון להכרת הרע כביכול.

דרך הרצון ליהנות, חוסר תענוג מביא אדם לשאלה. מה תעשה? אני לא יכול ליהנות. זאת אומרת, חיסרון להשיג את מטרת הבריאה זה גם חיסרון בתענוג, הכול בתוך הרצון לקבל.

שאלה: למה אנחנו הולכים לרופא, זה לא נקרא תיקון עולם?

זה תיקון העולם בינתיים. כן. ניתן לרופא רשות לרפא, זה אחד מהאמצעים.

שאלה: בעל הסולם כותב, שהבורא אינו מרשה למישהו להשחית שום דבר ברשותו, אלא רק להחזיר או להפכו למוטב בלבד.

כן.

תלמיד: וכאן יוצא שלא מדובר על תיקון, מדובר על בירור מטרת הבריאה ואיכשהו להיצמד למטרה זו.

מה זה נקרא תיקון? תיקון זה לעשות מה שבא לך, או שאתה מגלה חיסרון לעומת המצב המתוקן ואתה גורם שהתיקון הזה יקרה. וודאי שלא אתה מתקן, מתקן המאור המחזיר למוטב. אם אתה יכול לתקן, אז בשביל מה לתקן, כי כל הקלקול זה בך, זה לא במשהו חיצון. אתה לא מתקן שום דבר מחוצה לך, אתה מתקן בך. למה אתה לא יכול לתקן בך? כי אם היית יכול לתקן, כבר לא היית מגלה את המקולקל.

תלמיד: מה הפעולה העיקרית?

לבקש מהבורא שיתקן אותי, את ההסתכלות שלי, התפיסה שלי, כדי שאני אברך אותו.

תלמיד: כדי להידבק אליו?

כן.

שאלה: אני לא מבין מה אפשר לקחת פרקטית ממה שקראנו.

בעל הסולם נותן לך ידיעות, אולי לא למעשה של עכשיו, אז מה, מה הטענה שלך, מכול דף בחכמת הקבלה אתה רוצה להוציא משהו פרקטי, מה, זה עניין פרקטי, מעשי? אני אגיד לך מה מעשי, אל תקפוץ, אלא תחשוב ותבין שכול הקלקולים הם בך ולא בעולם, ורק דרכך שאתה מתקן את התכונות הפנימיות שלך, אתה תראה את העולם המתוקן. וגם עכשיו אתה נמצא בעולם המתוקן, בעולם אין סוף. והקלקולים שאתה מרגיש בחיצוניות, הם כל הקלקולים שלך, שאתה מקולקל.

זה לא מעשי? זה מעשי מאד. זה נותן לך מבט אחר לגמרי על כל המציאות, אל תרוץ אחרי תיקונים, תתרכז בפנים, כל הקלקולים הם שם בפנים. זה מאד פרקטי. "שב ואל תעשה עדיף" תתחיל לברר מה יש לך לתקן בתוכך, אתה תיקנת משהו? בתאם לזה אתה רואה עולם יותר מתוקן, תיקנת עוד משהו בפנים, אתה רואה העולם עוד יותר מתוקן.

ואם אתה הולך ומתקן את העולם, אתה מקלקל אותו ולא תיקנת שום דבר בפנים, אלא קלקלת את עצמך יותר, כי אתה הולך ומתקן משהו, כאילו מתקן, אבל אתה מקלקל, מפני שבמקום לתקן את עצמך אתה רוצה לתקן את העולם, שזה העתקה ממך, העתקה בלבד.

תלמיד: זה מצד אחד, ומצד שני, כל הלימוד שלנו הוא רק על דרך של גילוי הרע. אני רק מגלה עוד יותר ועוד יותר רע. אני לא רואה שום תיקון. אני רק רואה בעצמי יותר גרוע ויותר גרוע.

אז תבקש תיקון. ודאי שלא אתה מתקן.

תלמיד: אבל בעל הסולם אומר שבעצם כל חכמת הקבלה זה גילוי הרע.

נכון. כי זה ברור ככה. כי בתחילת כל העניין האדם הראשון חטא, ונותנים לך כלי שבור ואומרים, "תתקן". ומה שאתה לומד זה רק את שיטת התיקון. מה הטענה?

תלמיד: אם אני צריך לתקן בפנים ואני כל הזמן רואה עוד יותר ועוד יותר, איך אני בכלל יודע שיום אחד יגיע איזה תיקון?

אתה לא יודע. כך כתוב. אלא מה אתה רוצה, לראות כבר את הסוף? אתה לא יודע. רק אומרים לך, כל הקלקולים בך. תנסה לראות אותם לא בעולם החיצון, במיוחד בעשירייה, אלא שזה הכול בך. איך אתה יכול לכוון את עצמך למטרת הבריאה? פשוט מאד. תראה אותם כמתוקנים, ואת עצמך כמקולקל, שרק אתה צריך תיקון.

שאלה: הוא אומר כאן ש"אי אפשר לבער ולהשחית שום דבר אפילו הרע היותר גדול במציאות". למה יצר הרע חושב שאנחנו רוצים להמית אותו? מאיפה זה נובע הפחד הזה בעבודה בעל מנת לקבל שזה כאילו שאני הולך להמית את עצמי וללכת למקום לא ידוע? מה זה הדבר הזה אם כאן כתוב שיש תנאי במציאות שאי אפשר לבער שום דבר?

כן, אבל אתה לא נמצא במציאות הנורמאלית. אתה נמצא במציאות המדומה. אז נדמה לך שיש חיים ויש המוות, יש אבדן וכן הלאה. אתה נמצא בקלקול. אתה נמצא בשקר, אז מה הטענה שלך? תנסה לצאת מהשקר ואז אתה תראה מה לעשות.

שאלה: בעל הסולם כותב במאמר "אשר אז, אותם המדות הרעות בעצמן מתהפכות, ונעשות למדות טובות ומועילות, כמו שחשב עליהם הבורא ית', מראש." איך זה יכול להיות, איך זה מתהפך?

על ידי המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: זה לא כך.

זה כך. זאת התשובה ואין יותר.

שאלה: למה מקובלים כל כך טורחים לקיים סביבה שהיא מובדלת ממה שקורה בחוץ אם בחוץ בעצם נמצא את כל הרע ובשבילנו זה אמור להיות מתנה. זאת אומרת הבורא ברא מציאות מקולקלת, ואנחנו אמורים דווקא לצאת החוצה ולגלות את כל הרע שקיים.

אתה מגלה ומה הלאה יש לך לעשות עם זה? לא אומרים לך לקשור את העיניים ולא לראות את המציאות. אדרבא, תלך לעבוד ותהיה מעורב עם הבריות, בבקשה. אבל מה הלאה אתה עושה אחרי שאתה רואה את הרע? איפה אתה מתקן את הראייה שלך?

תלמיד: בקבוצה.

אז מה אתה שואל? זה מה שיש לך.

תלמיד: מה היחס הנכון שצריך להיות בי בין הסביבה כאן לסביבה החיצונה?

בסביבה החיצונה אתה לא יכול להגיב, אתה לא יכול להיות איתם בהתקשרות הדדית, בהשפעה הדדית ועוד יותר מזה, בערבות הדדית. לכן יש לך עשירייה.

תלמיד: בשביל מה קיימת הסביבה החיצונה?

הסביבה החיצונה זה הכלים שלך, שבמידה שאתה יכול לעשות את הקבוצה בצורה הנכונה, וכשהקבוצה הזאת תתחיל לעבוד, היא תתחיל לשאוב לתוכה כמו לואקום עוד ועוד רצונות מכל העולם ותוכל לתקן אתם.

תלמיד: הקבוצה שואבת רצונות מקולקלים?

כן. הם בעצמם ירגישו שהקבוצה הזאת היא משהו טוב ומועיל.

שאלה: אם אני היחיד שזקוק לתיקון, אבל באותו זמן אני לא יכול לבקש על עצמי, מה האלטרנטיבה שלי?

יש לך עשירייה. בלי עשירייה אין על מה לדבר. אני לא מבין מה זה "אני היחיד", בלי עשירייה אין עם מי לדבר. רק תבינו את זה סוף סוף, ברוחניות זה לא קיים. אנחנו פונים לאדם שנמצא בעשירייה ואליו מדברים, כי הוא יכול לממש את מה שהוא שומע, ואת מה שהוא לומד. אם אין לו איפה לממש את מה שהוא לומד, שום דבר לא יקרה.

שאלה: מהי תפיסת המציאות של אדם שמתקן את היחס שלו לחברים בקבוצה?

הוא מתחיל לראות עולם אחר. בתוך הכלים המשותפים שמתחילים להתקשר ביניהם, הכלים האלה מתקשרים למעלה מהעביות, למעלה מהאגו שלהם בדרגת שורש, ואז הם כבר מתחילים לראות את מה שקורה ביניהם בדרגת עולם העשייה, בנפש.

זה עדיין נפישה, זה דומם דקדושה, אבל זה דומם ולא דקדושה כמו כאלו שיש ברחוב. "דומם דקדושה", זאת אומרת שהוא נמצא ללא פעולה אקטיבית ברוחניות, אבל הוא כבר נמצא ברוחניות כמו עובר. העובר הרוחני זאת עבודה גדולה מאד, הוא נמצא בשליטת הכוח העליון, מסכים עם זה ועושה מאמצים כדי להיות בזה, הוא נמצא בדבקות בבורא בעביות דשורש. זו כבר רוחניות.

שאלה: איך לקשר את העולם הלא מתוקן למטרות של העשירייה?

אנחנו לא קושרים זה לזה. אנחנו עכשיו מתעסקים רק בעשירייה. עד שהעשירייה תהיה מתוקנת במידה הראשונה שלה לפחות, אנחנו לא נוגעים בעולם החיצון. אנחנו מפזרים שם חומר, מעבירים להם שיעורים למיניהם, קמפוסים, אבל לא קושרים שום עשירייה שלנו לעולם החיצון. אין לנו עדיין כלי מאיפה להתקשר.

שאלה: אם כך, עד כמה חשובה, או כמה משקל יש לעבודה של בני ברוך למען תיקון העולם?

מאה אחוז.

תלמיד: המשימה היומית להיום, כל חבר מברר ונותן דוגמאות פרקטיות איך במצב של עלייה הוא יכול להכניס התעוררות לקבוצה? בואו נשחק במצב העלייה במשך היום.

(סוף השיעור)