שיעור בוקר 15.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
נושא: חנוכה
חנוכה – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בעניין "חנוכה". נתחיל מקטע מספר 17 במסמך שלנו.
אנחנו נמצאים בזמן מיוחד, שלעולם שלנו כתוצאה מהעולם הרוחני יש גם כל מיני סימנים שהרוחניות מתחדשת ועוברת ומיתקנת על ידי העבודה שלנו. לכן מה שאנחנו עוברים בעולם שלנו זה מין חלק, סימן שאנחנו יכולים לתקן גם בעולם הרוחני. ולכן יש עתים לטובה ויש מצבים מיוחדים שאנחנו צריכים לדעת איך אנחנו עוברים עליהם.
ובמיוחד אלה המצבים שאנחנו עוברים במשך השנה שהם סימנים של ההתקדמות שלנו בבניית הנשמה, בבניית הכלי, בבניית ההקמה בחזרה של הכלי הזה שנקרא נשמה, נשמת אדם הראשון, הנשמה הכללית, שהיא שבורה ואנחנו מקימים אותה, מייצבים אותה בחזרה לכלי אחד, שבהתאם לזה אנחנו מרגישים את כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור מהמצב השבור ביותר עד המצב המתוקן ביותר. זה בעצם התהליך שאנחנו צריכים לעבור.
ובהתאם לתהליך הזה שאנחנו עוברים, בדרך הזאת של התיקון יש לנו את תחילת התיקון, הכרת השבירה, שזה נקרא ראש השנה ואחר כך יום כיפור, הכרת הרע אחרי השבירה, אחר כך תחילת התיקון שזה נקרא סוכות, שאנחנו מתחילים למשוך את האורות המקיפים, ואחר כך, אחרי התיקונים מגיעה לנו עוד תחנה אחת בדרך שנקראת חנוכה, שאנחנו בזה מעלים את עצמנו לדרגת הבינה, דרגת ההשפעה, ואחרי זה מגיע אלינו לאחר עוד כמה זמן פורים ועוד.
אנחנו נלמד את כל הדברים האלה. ודאי שרק בעולם הגשמי אנחנו לומדים את זה אבל כל הקיום שלהם הוא בדרגה הרוחנית. שאם אנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת בצורה השלמה זה נקרא חנוכה. אם אנחנו עולים מהאמונה השלמה הזאת בלהשפיע על מנת להשפיע ללקבל על מנת להשפיע זה כבר נקרא פורים וכן הלאה. זאת אומרת, אנחנו לומדים את כל המצבים האלו שנצטרך לעבור אותם כל אחד ואחד, כל העולם כולו. כך אנחנו הנבראים, התוצאות משבירת הנשמה האחת שלנו, כלי דאדם, צריכים את זה לתקן. לכן אנחנו נקראים בני אדם, כי אנחנו חלקים מאותה הנשמה.
על המצב הזה שנקרא חנוכה, דרגת הבינה, להשפיע על מנת להשפיע, יש הרבה סיפורים שמלמדים אותנו מה היא דרגת הבינה הזאת. שאנחנו רק מדליקים את הנר, אסור לנו להשתמש בנר הזה כי כולו להשפיע על מנת להשפיע, ולא שמשתמשים בזה כדי לקבל משהו בתוך הרצון. וכאן מסבירים לנו בעל הסולם ורב"ש עוד כמה פרטים מהמצב הזה שנמצא לפנינו שאליו אנחנו צריכים אליו להגיע. נקווה שבקרוב נגיע.
בואו נקרא ותוכלו לשאול ונתקדם.
קריין: אז אנחנו בקטע 17. הנושא הוא "נר חנוכה". אומר הרב"ש.
"הנה ידוע שאי אפשר שהנרות יאירו, עד שיהיו בהם ג' תנאים:
-
נר שהיא הכלי שנותנים בה השמן."
מדובר על מצב כמו שהיה פעם. לא היו נרות משעווה כמו שהיום אלא היה כלי, כמו כוס, ואז היו ממלאים בו שמן ופתילה, איזה חוט מבד נגיד, והיו מדליקים את הבד, והשמן היה עולה לבד וכך השמן היה דולק. זאת אומרת, השמן בעצמו לא יכול להידלק, הבד בעצמו גם לא יכול להידלק, אבל הבד שסופג את השמן והשמן מתחיל מעל הבד להתאדות, זאת אומרת עוד יותר לעלות, דווקא צורה כזאת היא הצורה הנכונה לזה שנותנת לנו דלקה.
ויש בזה הרבה דברים כי זה תוצאות מהמצב הרוחני ולכן אפשר ללמוד מהשמן, פתילה ואש הרבה מאוד. זה ממש כלי רוחני שכבר נמצא בתיקון כשהוא דולק. נראה את זה. אומר הרב"ש, יש ג' תנאים שיהיה לנו נר.
" א. נר שהיא הכלי שנותנים בה השמן." זאת אומרת, הכוס עצמה.
"ב. השמן." שממלאים בתוך הכלי.
"ג. הפתילה." שאנחנו שמים פתילה.
"ובזמן ששלושת הדברים הללו מכונסים יחד, אז יש מציאות להנות מאורם. ויש לפרש את ג' בחינות הנ"ל על דרך העבודה והמוסר. הנה הכלי ששם נותנים הן השמן והן הפתילה הוא הגוף, ונקרא נר. והיגיעה בתורה ומצוות, והסתירות מה שהאדם מרגיש בהשגחתו יתברך, בדברים שאינם מגולים לפניו שהנהגת העולם הוא בבחינת טוב ומטיב, ולפי מחשבתו ודעתו היה הקדוש ברוך הוא צריך לנהג את העולם בהנהגה אחרת, היינו שיהיה מגולה לפני כל אחד ואחד מדת טובו יתברך, נמצא שזהו בסתירה להשׂכל האדם, זה נקרא פתילה, מלשון "פתלתול" ומלשון "פסולה", היות שמחשבות כאלו פסולים להמחשבה. והבהירות וההתעוררות שמביאו לחשוק לתורה ועבודה, ולהרגיש המתיקות והנועם שבתורה ועבודה, זה נקרא שמן. ואם חסר אחד מהם אין יכולת להנות מאורם."
(הרב"ש. אגרת מ"ג)
זאת אומרת, איך אנחנו יכולים להדליק אור, איך אנחנו יכולים לגלות את הבורא? כשאנחנו עובדים בצורה כזאת שיש לנו בזה ג' דברים מנוגדים זה לזה, כוס עם שמן, ופתילה והאור. שאנחנו לא יכולים לחבר אותם יחד כי לא השמן דולק, ולא הפתילה בעצמה דולקת, והאש לא יכולה להחזיק בשמן ובפתילה, אלא בתנאי שהפתילה מנוגדת לשמן אז היא נספגת מהשמן. זאת אומרת כשאנחנו לא רוצים לקבל את העבודה הרוחנית, אבל מאין ברירה אנחנו ניגשים אליה בכל זאת, אז אנחנו סופגים ממנה. בעל כורחנו כך זה קורה, שאנחנו נכללים מכל הדברים הרוחניים האלה שהם בעל מנת להשפיע, בוויתור, שאנחנו צריכים להיות חברים זה עם זה.
כשאנחנו מתעסקים עם כל הדברים האלה, אפילו שאין לנו רצון לזה, יוצא שאנחנו סופגים את השמן בתוך הפתילה, רוצים או לא רוצים. אתם רואים, כנס ועוד שיעור ועוד קריאת מאמרים ועוד פגישת חברים ועוד ועוד, פעם אחרי פעם אחרי פעם אנחנו סופגים את השמן בתוך הפתילה למרות שהעבודה הזאת היא פסולה בעינינו. אני לא רוצה אותה, אני לא רוצה עבודה, אני חושב על המצב שיהיה, אני רוצה לגלות את הכול, אני רוצה לדעת הכול, אני רוצה לשלוט בכול, שיהיה לי גמר תיקון, תקרא לזה איך שאתה רוצה. אני לא רוצה גמר ולא רוצה תיקון, אני רוצה מצב טוב, שאני אבין וארגיש ואדע, כמו שהאגו שלי, הרצון לקבל רוצה ומתאר לעצמו. אלא בינתיים אין לי ברירה, אז אני נמצא בפעולות כאלה שעל ידן אני כמו פתילה סופג את השמן, בכל זאת נכלל ונכלל ממה שנמצא בכל החומר שחכמת הקבלה מביאה לי. אמנם אני לא מבין ולא מרגיש אבל ככה זה הולך.
עד שאני מקבל מספיק חומר בתוכי ואז אני נמצא כבר במצב עם החברים, עם כולם, עם כל התנאים האלו, וזה נדלק. ואז אני מתחיל לראות בכל התהליך הזה את התוצאה האמיתית שלו, שאני בזה מגלה את הבורא שנמצא בתוך הנבראים ומביא להם את המצב החדש הרוחני, אמונה למעלה מהדעת, שנקרא חנוכה, תחנה באמצע הדרך.
תלמיד: יש פה הופכיות בין הפתילה לבין השמן, הפתילה זה סתירות וחוסר הבנת ההנהגה של הבורא את העולם כטוב ומיטיב והשמן זה התעוררות ובהירות וחשק ומתיקות ונועם.
כן.
תלמיד: איך אנחנו חיים בין שני הקטבים האלה?
נמצאים בסתירה, כל החיים שלנו בסתירה. כי אם לא נהיה בסתירה אנחנו לא נבחין בין אור לחושך, בין בורא ונבראים, אנחנו לא נגלה שום דבר. אפילו את עצמנו אנחנו לא נגלה, נגיד נהיה כמו חיות. חיות, בהמות, הן לא מרגישות אפילו את עצמן מיהן ומה הן, על עצמן אין להן הרגשה. גם אנחנו בני האדם לא כל כך יכולים להרגיש ולהבחין מי אנחנו. הפסיכולוגיה מתעסקת בזה אבל מה היא יכולה לעשות? כדי לדעת מי זה האדם אנחנו צריכים לעלות לדרגה יותר גבוהה מהאדם ומשם ללמוד את האדם. כמו שאני עם הילדים הקטנים, אני יכול לפקח עליהם, ללמוד אותם, לעזור להם מפני שאני יותר למעלה מהם, אבל איך אני יכול להיות יותר למעלה מאדם שבעולם הזה? רק בתנאי שאני עולה לדרגה הרוחנית.
ולכן אתה רואה את כל העולם, איפה כולם נמצאים, אף אחד לא יודע מה קורה. כמה שיש בני אדם, כל אחד נמצא עם הדעה שלו ומשנה אותה, כי הוא לא יודע מה נכון או לא נכון, אלא מה שמתעורר בו ככה זה. ולכן אנחנו צריכים להשתדל להגיע לדרגה יותר עליונה ומשם נלמד, מה זה פך, מה זה כד, מה זה שמן, מה זה פתילה. אבל פתילה מה שרב"ש אומר כאן בצורה מאוד ברורה, זה כל הדברים הפסולים שנראים לי בעבודה רוחנית, שאני לא רוצה אותם, שאני נגדם, שאני נמצא בהתנגדות לשמן, ואז על ידי זה שאני דווקא נמצא בהתנגדות אני מרכיב את התרכובת הזאת של השמן והפתילה ואז אני מגיע לאור ואז אני מתחיל להבין מה קורה כאן בכלל לפניי.
אנחנו נמשיך לקרוא. תשאירו את השאלות שלכם, אבל אנחנו נמשיך לקרוא עוד פסוק או שניים אפילו, 18 ו-19 ואז נענה על הכול.
קריין: 18. אומר הרב"ש.
"בזמן שהגוף כלול מהיגיעה והבהירות, אז זוכים להשיג את אור ה', שהוא יוצא דווקא מבין שניהם. וכמו לאחר שנשרף השמן והפתילה אין כבר מה להאיר, ונעשה חשך. כמו כן לאחר שנגמר היגיעה והבהירות, אין לו כבר אור ונעשה שוב חושך אצלו. ואם רוצה להשיג עוד אור, הוא מוכרח להשתדל להמציא עוד יגיעה, הנקרא פתילה, ועוד בהירות הנקרא שמן, משום שאין להאור במה לחול ולהתפס. והטעם הוא כי יש כלל "לפום צערא אגרא". ועיקר הבהירות הנקרא שמן הוא על ידי אמונה. שענינו הוא, מה שמתגבר על יצר הרע, המביאו לידי יגיעות וסתירות לשׂכל החיצוני. וזה נקרא נסיונות בעבדות ה' יתברך. ואחרי ההתגברות הזה, האדם זוכה לקבל את אור ה' המאיר לנשמת אדם, ואז אין כבר מקום לסתירות, וזה נקרא אור חנוכה. היינו שזוכה להשגחה גלויה, שהנהגתו יתברך הוא בבחינת הטוב ומטיב לנבראיו."
(הרב"ש. אגרת מ"ג)
בצורה יותר פשוטה, כאן כתוב הרבה וכתוב יפה וטוב ולעומק. עד כמה שאדם יכול לוותר על עצמו כלפיי החיבור בקבוצה שרוצה להתקדם למטרת הבריאה, עד כמה שהוא יכול כך לבטל את עצמו הוא עושה ממנו ומהקבוצה יחד את הפתילה שסופגת את השמן. הפתילה זה פסול ואף אחד לא רוצה אותה מלכתחילה, אבל מפני שכולם קשורים, ופתילה עושים מזה שמסובבים את החוטים עד שנוצר חוט עבה, כי אחד לא יכול לספוג את השמן, רק כשעשרה חוטים נמצאים בחיבור ביניהם, ומסובבים אותם כך שיש בהם עביות, הם יכולים בתוך העביות הזאת לשאוב את השמן, והשמן עולה בפתילה ואז אפשר להדליק את השמן בקצה הפתילה ואז זה יידלק. ככה זה עובד.
יש כאן עבודה שאנחנו לא רוצים להתחבר, לעשות מעצמנו פתילה, יש כאן עבודה שאנחנו לא רוצים אבל כשאנחנו מתחברים יחד, אנחנו מסכימים להתכלל עם השמן, שהשמן יעלה בנו. בחוט אחד השמן לא יעלה, אלא צריכים להיות חוטים שקשורים ביניהם, ואם היינו יכולים, היינו רואים השמן עולה לא בחוט עצמו, אלא במרחב בין החוטים שיש ביניהם תמיד. אחרת הוא לא יכול לעלות, אלא מפני שבכול חוט וחוט ובין החוטים יש קצת אוויר, אז השמן עולה דווקא בין החוטים האלו, בקשר בין החברים.
ואז כל החברים שרוצים להיות מחוברים, למרות שהם שונים מאוד ואף אחד לא רוצה לספוג את השמן, אבל כשהם נמצאים יחד נגד הרצון שלהם, השמן מתחיל לעלות באמצע ביניהם, ואז הבורא מדליק את הנר ומתחיל להתגלות.
קריין: 19. אומר הרב"ש:
"כשלהבת הקשורה בפתילה, היינו שהמחשבה זרה נקרא בחינת פתילה, שרוצה להכניס פסול בעבודתו.
זאת אומרת, שהמחשבה זרה נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת, אין לו מה לעשות בעבודתו יתברך. ובזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר, שאין הוא רוצה לתרץ שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא נכון, רק שהוא הולך בדרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת.
נמצא, ששלהבת האמונה קשורה בפתילה של המחשבה זרה. נמצא, שרק עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות. נמצא, שהקושיות נעשו לו זכויות, שהרי אחרת לא היה יכול לקבל שום זכויות מבחינת אמונה.
וזה נקרא "שמחין ביסורים". הגם שיש לו יסורים, מזה שהמחשבה זרה מצערת לו, וגורמת לדבר סרה ורכילות ולשון הרע על עבודתו יתברך, מכל מקום הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה, הוא יכול לקיים בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזה נקרא שמחה של מצוה."
(הרב"ש. 5. "ענין זדונות נעשו כזכיות")
שאלה: האם התפקיד של פסולת גורן ויקב ושל הפתילה זהה בתהליך הרוחני?
פסולת גורן ויקב זה ודאי, את זה יש לנו מסוכות שהיינו צריכים שם להתנקות מהם.
שאלה: אומרים שהבורא הוא טוב ומיטיב, וחוזרים ומשננים את זה כל הזמן. מה הסיבה ש"מדת טובו יתברך, נמצא שזהו בסתירה להשׂכל האדם," כביכול הפתילה היא הפתלתל הזה שמשגע אותנו. למה צריכה להיות ההסתרה הזאת?
בלי ההסתרה לא היית מגלה את הבורא, כמו שבלי חושך אתה לא מגלה את האור. אתה נברא וצריך להיות קשור, כלול, משתי התופעות יחד, מהחושך ומהאור ואז יש יתרון האור על פני החושך.
תלמיד: בסעיף 19 שקראנו עכשיו, כתוב "כשלהבת הקשורה בפתילה, היינו שהמחשבה זרה נקרא בחינת פתילה, שרוצה להכניס פסול בעבודתו." למה ללכת כל הזמן נגד?
כי אחרת לא תדע מה זה טוב אם לא יהיה לך רע. זה בלתי אפשרי אחד ללא השני. אתה כמו תינוק קטן שרוצה להרגיש רק טוב. אז לתינוקות אנחנו באמת דואגים שיהיה להם רק טוב, אבל אדם שרוצה להתפתח בשכל, ברגש, בהבחנות, הבחנות הן בין זה לזה, בין זה לזה, אז אנחנו חייבים ללמד אותו מכל מיני מצבים מנוגדים שיתרון האור בא רק מתוך החושך.
תלמיד: יש אופציה בדרך שמרגישים טוב?
אתה צריך להרגיש טוב מזה שיהיה לך בירור בין טוב לרע, מזה אתה צריך להרגיש טוב. לא מהטוב בלבד כי אין טוב בלבד. זה לא קיים במציאות. מי שאומר שזה טוב כבר אומר שזה משהו אחר מההוא שזה רע.
תלמיד: רב"ש אומר לו, "נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת, אין לו מה לעשות בעבודתו יתברך." אין לו. אם אתה לא עובד מעל השכל שלך, אז אתה סתם עובד בלי תוצאה.
נכון. אם אתה לא משיג אמונה למעלה מהדעת, אתה נשאר בהמה.
תלמיד: אני לא "משיג", איך אני עושה את זה שעכשיו אני אהיה מעל השכל, שאני ארגיש שהכול טוב? מה הדרך?
אם אתה מסכים עם הדרך, אז מכול מצב בדרך שאתה עובר, אתה לא קובע שזה טוב או רע לפי המצב עצמו, לפי ההרגשה, אלא לפי המטרה ואז כל הזמן אתה קשור לטוב.
תלמיד: אז איך אני מחזיק מעמד בדרך כשלא טוב לי?
יש לך קבוצה או לא?
תלמיד: יש לי קבוצה, הם לידי.
כן. אני מסתכל על הקבוצה כזאת, אתה היית צריך להיות כבר בפסגה. כנראה שאתה לא נכלל איתם מספיק.
תלמיד: מה זאת אומרת "לא נכלל איתם מספיק"?
תראה איזה אנשים חזקים יש לידך, תסתכל על הפרצופים שלהם.
תלמיד: מה העזרה שהם יכולים לתת לי, כי אני לא מרגיש שאני נמצא שם?
הרגשת ביטחון שהם נמצאים איתך בדרך. והעיקר זה לחזק זה את זה, כי עד כמה שאתם קשורים זה לזה, השמן, כל היצר הרע, עולה בפתילה והופך להיות ליצר הטוב. כי הוא עובר דרך התנגדות, דרך התנגשות, פתילה זה פסול, ואז כשאתה רוצה לספוג את כל היצר הרע ולהעמיד אותו לטוב, זה נקרא שהשמן עולה בפתילה.
תלמיד: זאת אומרת שהפתילה קיימת בעשירייה?
הפתילה קיימת, הכול קיים, רק היחס ביניהם צריך להיות מבורר על ידך. תצליח.
שאלה: המאמרים מאוד מעניינים ורגשיים. יש הרגשה שאולי אפשר להשוות את האש לקו האמצעי, האם זה נכון?
נגיד שזה ככה. אני לא רוצה להיכנס למה שלא כתוב, אנחנו בדרך כלל שואלים על מה שכתוב.
שאלה: אמרת שכל העולם צריך לעבור דרך המצב הזה שנקרא "חנוכה". נשמע שאנחנו צריכים ללמד אמונה למעלה מהדעת את כל העולם. איך זה הולך לקרות?
לא, אנחנו לא צריכים את זה. לא כל העולם צריך לעבור את זה באותה צורה כמונו, כל העולם יקבל את זה בצורה מוכנה. איך הילדים מקבלים ממה שאנחנו הכנו ועבדנו בשבילם ואנחנו קיבלנו מההורים שלנו? כך אנחנו הולכים ונכללים מדור לדור. אנחנו צריכים רק לתקן את עצמנו ולהכין תשתית לכל מי שירצה לבוא אחרינו. אבל הם יתקדמו בצורה אחרת. הם יתקדמו כשאנחנו כראש והם כגוף הפרצוף של הנשמה, ולכן הם לא יצטרכו לעשות אותם הבירורים רק בהתכללות איתנו.
שאלה: הסברת על העניין של הכלי, הפתיל והשמן. אמרת שהבורא מדליק את הנר. מה זה להדליק את הנר? מהו הסימן שהנר דולק?
הסימן שהנר דולק אומר שאנחנו יכולים לעשות פעולת השפעה למעלה מהדעת.
שאלה: האם תוכל להסביר בבקשה את המשפט הייסורים הם השכר?
שלפי החיסרון כך אנחנו יכולים לגלות את המילוי, לא פחות ולא יותר, גם לפי כמות וגם לפי איכות. העיקר זה לפי האיכות. עד כמה שיש לי חיסרון בכלי, לפי זה אני יכול להבדיל, להבחין, להרגיש, מה המילוי שבכלי.
שאלה: על מה אדם אומר "טוב ומטיב", על המצב השבור בעצמו, או על זה שניתנה לו אפשרות להרכיב את המצב השלם?
על כל דבר צריך להגיד "טוב ומטיב". מצד הבורא אין הבדל בין כל המצבים והפעולות האלו, הם כולם טובים. כך האדם צריך להשתדל לגלות אותם, שנמצא ממש בטוב ומטיב.
שאלה: מה יש ביגיעה שבלעדיה לא ניתן להשיג רוחניות?
יגיעה נותנת לך סאה, כלי, חיסרון, שבתוך החיסרון הזה דווקא אתה מגלה את המטרה. בלי יגיעה לא תוכל לעשות שום דבר. זה לא שאתה יכול לקנות את זה בכסף או במשהו שייתנו לך מהצד, זה רק לפי היגיעה שלך. כמו שבעל הסולם כותב, "אין דבר רוחני מושג אלא אך ורק ביגיעה". ומידת היגיעה היא קובעת את מידת המילוי, את מידת ההתקרבות והדבקות בבורא. גם בעולם שלנו אתה רואה את זה, לפי מה אתה מגלה את הטעמים באוכל? לפי כמה שאתה רעב.
שאלה: לא כל כך הבנתי מה זה השמן, אם תוכל להסביר?
מה הוא כותב?
קריין: בסוף קטע 17 הוא אומר כך.
"והבהירות וההתעוררות שמביאו לחשוק לתורה ועבודה, ולהרגיש המתיקות והנועם שבתורה ועבודה, זה נקרא שמן."
אני אגיד לך אחרת. היצר הרע שמתנגד לבורא, כשאנחנו מתנגדים ליצר הרע, מתגברים עליו, אז אנחנו דרך היצר הרע, דרך הפתילה סופגים משהו מהבורא ומזה אנחנו מדליקים את הנר. זאת אומרת שמן זה אור החכמה, אבל אתה לא יכול לקבל אותו, אתה לא יכול לעכל אותו, כי זה פשוט "שמן", אין לך שום אפשרות להשתמש בו. כשאתה עובד עליו עם ה"פסול" שלך, עם הפתילה, אז אתה סופג את אור החכמה למרות הטבע שלך, ביגיעה רבה. אתה כאילו שואף בתוך הפתילה את השמן ואז אתה יכול להדליק אותה. אנחנו נרגיש את זה, בכל זאת עוד קצת ועוד קצת כך אנחנו נגלה.
שאלה: חשבתי שכל העבודה שלנו היא בכל זאת הפתילה, זה שאנחנו נקשרים יחד?
כן. זה שאנחנו מתנגדים ל"פסול", זו העבודה שלנו. אנחנו מתחברים בינינו, עושים מאיתנו פתילה, שהיא אז מוכנה לספוג את השמן שמאור אינסוף נכנס בנו קצת, ואז נדלק.
תלמיד: מהי אותה אש שבוערת בינינו בעשירייה?
זה לא בינינו, זה דווקא מתוך החיבור שלנו. זה אותו הכוח העליון, הבורא, שאנחנו יכולים לספוג את התכונות שלו בינינו, שבעצם הוא האור בעצמו, ואז הוא מתגלה. גילוי הבורא בינינו זה נקרא שאנחנו עשינו את הקשר בינינו נכון שזה נקרא פתילה, עובדים מעל הפסול שלנו, ואז מה שיוצא לנו מעל הפסול, מעל הפתילה, זה הדימוי שלנו לבורא וזה מה שדולק, זה מה שמאיר.
זאת אומרת בכמה אנחנו יכולים לגלות את האור העליון, להדליק את האור בעולם? רק במידה שאנחנו קשורים בינינו, ובקשר שלנו יכולים להיות דומים לבורא. במידה הזאת השמן עולה בפתילה ואנחנו יכולים להדליק את האור. האמת שהאור של הנר נדלק מהבורא.
עוד נלמד, יש בזה הרבה הבחנות כאלה יותר פנימיות, זה יפה.
(סוף השיעור)