שיעור בוקר 06.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס הווירטואלי - "עולם חדש"

שיעור 2: אחריות שלנו כעשירייה על העולם

קריין: כנס קבלה לעם הווירטואלי, "עולם חדש", שיעור מספר 2: האחריות שלנו כעשירייה על העולם.

הייתי אומר כך, שהדבר החשוב ביותר שאנחנו מתקרבים לכנס הוא בזה שאנחנו נרגיש אחריות על כל תיקון העולם. אולי זה בגדול, איך זה יכול להיות שאני אחראי על כל העולם, על כל האנושות, אולי אפילו על כל העולמות, על הבורא, אני לא יודע. בעצם זה מה שהבורא מסר לנו, מה שקורא הזוהר הקדוש "מפתחות מלמעלה". אבל אין ברירה, אנחנו כך צריכים לחשוב, אנחנו כך צריכים להרגיש. אנחנו מחויבים כך לגשת לכנס שלנו, "סוף מעשה במחשבה תחילה".

זאת אומרת שאנחנו צריכים לראות את סוף המעשה, התוצאה הרצויה. ולא רק הרצויה, אלא שזה יקרא בטוח כי זה לא תלוי בנו, כל התכנית היא נמצאת עד הפרט האחרון ואנחנו חייבים לעבור עליה מתחילה ועד הסוף. אנחנו כבר נמצאים בנקודה מסוימת בדרך והבורא מכוון אותנו יותר ויותר ואנחנו מרגישים שכל יום הגורל שלנו נעשה יותר ברור, יותר מכוון, יותר קרוב ליישום. רק אנחנו צריכים לקבל את זה על עצמנו, דווקא כך, בצורה כזאת אנחנו נתקדם.

והעיקר בשבילנו, שבכל פעולה ופעולה אנחנו עושים את זה כדי להביא את כל העולם לתיקון ובזה אנחנו נגרום נחת רוח לבורא. לבורא אין שום חיסרון, כל החיסרון שלו נמצא בנבראים, והוא נתן לנו שרביט בוא נגיד, נתן לנו כוח שאנחנו נביא את האנושות לתיקון ואנחנו צריכים לקבל את זה, לא להתבייש ולא לפחד ולא איכשהו להסתיר את העניין, אלא באמת כל העתיד של כל האנושות היא תלויה בנו ולא פחות. יותר זה כן יכול להיות, כי אנחנו עוד לא יודעים עד כדי כך את זה.

ולכן כל אחד ואחד, מי שנמצא אי שם בסיביר, בדרום אמריקה, באלסקה, באוסטרליה, לא חשוב איפה נמצא, באפריקה אני רואה, באסיה, יש לנו חברים בכל מקום, כל אחד צריך להרגיש שהוא אחראי, ממש אחראי על כל העולם, במיוחד על האזור שלו, ואנחנו חייבים להגיע למצב שהרגשה הזאת בפועל איך שאנחנו יכולים להפיץ את שיטת התיקון, יבוא זמן יותר טוב, ואנחנו נעשה את זה, אבל לא בפועל אלא בכוח, במחשבה, ברצון שלנו, אנחנו צריכים כבר עכשיו בכל הכוחות, בכל המחשבות שלנו, הרצונות שלנו, להשתדל לחשוב על תיקון העולם. כמו שאומר הבורא, "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם" ו"ביתי", מה שאנחנו בונים כלי אחד, שנקרא "בית המקדש השלישי", "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". שכל האנושות תרגיש שבתפילה שלנו המשותפת, הקולקטיבית תלויה ההצלה שלנו ואחרי ההצלה שלנו תלויה גם העשייה שלנו לעשות נחת רוח לבורא שלנו, לכוח עליון.

וכמו שהוא רוצה לטובתנו, ואנחנו רוצים לטובתו ומגיעים לחיבור, לדבקות. בואו נחשוב על זה שמה שאנחנו עושים, אנחנו רוצים להעביר את זה דרך כל העולם לבורא, שיהיה "ישראל, אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא" מקוים.

קריין: קטע מס' 1, מתוך מאמר "הערבות" של בעל הסולם.

"כתוב "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והייתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים.

ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמיי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להידבק בי, אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצווה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כוהנים"."

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ח)

קריין: נקרא שוב.

"כתוב "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי"." זאת אומרת אם אנחנו מקיימים מה שהבורא רוצה. ומה זה נקרא? "כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן." איזו ברית זה נקרא? חיבור. "דהיינו, "והייתם לי סגולה מכל העמים"." מה זאת אומרת שאנחנו מיוחדים מכל העמים? מה אנחנו צריכים לעשות כדי למצוא חן בעיני הכוח העליון, לקיים את התפקיד שלנו? "כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם." זה יהיה התפקיד שלנו, שאנחנו נעביר את שיטת התיקון לכל העמים, לכל העולם. ולכל העמים ולכל העולם הבורא כבר ידאג שיחסר להם תיקון, שהם יסבלו מווירוס הקורונה, מכל מיני בעיות, צרות, והאוזן שלהם תהיה מוכנה להיפתח ולשמוע מה שאנחנו אומרים. "בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה." לעל מנת להשפיע הם לא מסוגלים, הם לא מסוגלים לחיבור, הם רוצים רק את הדברים [לפי איך] שהרצון לקבל ששורה בהם וקובע את הכול. אבל הבורא מעורר קצת סבל ואנחנו יכולים דרך אותו החיסרון שהוא פותח באומות העולם להביא את תכנית התיקון, שיטת התיקון, מטרת התיקון, שהם איכשהו ישמעו. כאן צריכה להיות העבודה שלנו, המאמץ שלנו. "וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים." שהיא תהיה כדוגמה, גם לעצמה, גם לאחרים לקיום בחיבור החדש.

"ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ"." זאת אומרת כל הרצון, "ארץ" זה רצון. כל הרצון הוא ממני, אני כל הזמן משנה אותו ומסדר אותו כך שאתם תרצו להיות יותר ויותר מחוברים מתוך זה שתראו עד כמה אתם מרוחקים זה מזה, שמזה יש לכם את כל הצרות. "כלומר, כל עמיי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להידבק בי, אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך."

קבוצה אחת צריכה להיות, ובקבוצה הזאת חייבים להתקיים כל חוקי הטבע הנכונים, העליונים של חיבור. לכן אומר הבורא, אני מצפה מהקבוצה הזאת שתיתן דוגמה לכל אומות העולם, שהם יעשו כמוה. קודם כל נראה איך כל הקבוצה הזאת מקיימת מה שאני מצפה ממנה. אני נתתי להם רצון, אני נתתי להם דחף, משיכה למטרה שלי, אם הם מקיימים, כן, ואם לא, אני אצטרך ללחוץ עליהם יותר ויותר עד שיקיימו את הדוגמה, "ותהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קודש", שהם יהיו כולם בהשפעה. "קדושה" זה נקרא השפעה. הבורא אומר שהם חייבם להיות דוגמה לכולם, לכן בואו נראה את עצמנו בצורה כזאת, אחרת לנו זה יהיה יותר גרוע.

בצורה הכללית הבורא כבר הפסיק לטפל בעם ישראל הכללי, שהוציא אותם פעם ממצרים. היום הוא מטפל דווקא בנו, בזה שמעורר בנו רצון והכרחיות לתיקון. בואו נראה איך הוא לוחץ עלינו ואיך אנחנו, גם תחת הלחץ הזה ואפילו לפני הלחץ, מפתחים מהרצון שלנו את ההכרחיות ונמשכים למטרה, להיות דוגמה לכולם. מה צריך לעשות כל אדם ואדם בעולם אם הוא רוצה לשמור את עצמו מווירוס הקורונה, מכל מיני בעיות, צרות, שעכשיו עוד ועוד הן יכסו את כל כדור הארץ. ואז כולם יסתכלו יותר ויותר אלינו, ואנחנו צריכים כל יום לתת יותר ויותר דוגמה ברורה, בולטת מה צריך להיות כדי להינצל מכל הצרות, כי ככה זה בעיני האנושות נקרא הצלחה. בשבילנו הצלחה זה להידבק בבורא, לגלות אותו, אבל בשבילם זה להינצל מהצרות. בואו ניתן להם את הדוגמה להתנהגות הנכונה. "ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים," דוגמה לכולם, "הרינו מצווה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כוהנים"."

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ח)

שאתם תהיו ממש כדוגמה לכולם, אתם תהיו כגדולים, אתם תהיו כמובילים את כל האנושות לתיקון, לגמר התיקון. אתם תהיו לי כבנים וביחד נעשה את העבודה. כי הבורא צריך את הנציגים שלו בעולם הזה.

שאלה: אמרת שצריך לתקן עד האדם האחרון, שאם הוא באפריקה או על קרחון בסיביר, ושמעתי אותך אומר בפעם אחרת שלא צריך לתקן את כולם. איך שתי האמירות האלה יכולות להיות תחת כפיפה אחת?

אני לא יודע, אולי אמרתי גם זה וגם זה אבל תלוי מאיזו סיבה. גמר התיקון צריך להיות לכולם, כל מי שיכול להיקרא אדם, מי זה "אדם", שיכול להרגיש את היצר הרע שלו. ושיכול להרגיש, את זה אתה עדיין לא יכול לאתר בהרבה אנשים, אז אם הוא יכול לאתר את הטבע שלו כרע זה נקרא "אדם" ואפשר לחנך אותו ולפתוח לו את הלב והמוח כך שיתחיל להרגיש עד כמה שהוא שונא אחרים וכמה שזה רע וכמה שבזה הוא רחוק מהבורא וכולי וכולי.

אז כל אדם ואדם הוא מוכשר לזה, רק אם לא עכשיו אז זה יהיה עוד כמה זמן, כי צריכים גם התפתחות מסוימת של הרצון האגואיסטי שלו. זה מצד אחד. מצד שני, התיקון ודאי שנעשה מאלו שהם הכי אגואיסטים, הכי גרועים, הכי רגישים, וזה נקרא "עם ישראל", אלו שמכוונים לבורא. הם יודעים טוב, ויודעים רע, ויודעים להבחין בין אלו לאלו ורוצים לגרום רע לאחרים ורוצים לקבל את כל הטוב לעצמם, זה הרצון לקבל המוגבר שיש בהם, והם ראויים, מוכנים לתיקונים.

אז ודאי שכל אדם ואדם יצטרך לבוא לזה אבל מתחילים תיקון וקודם כל מגיעים לתיקון אלה שהרצון לקבל שלהם הוא בוער, גדול.

האם כולם? כן, ודאי, עד שכולם [יגיעו], כולם חייבים להגיע לתיקון. אתם יכולים לראות את זה בדברי בעל הסולם, הוא כותב על זה בצורה ברורה.

שאלה: התפקיד שלנו כחלוצים בדור האחרון יהיה יותר מחויב?

ודאי שזה מחייב אותך. כי הבורא ברא בך נשמה יותר גדולה, יותר חשובה, יותר מועילה מאחרים, שאתה דרכך יכול להעביר להם התעוררות, אור וכן הלאה. ולכן הוא דורש ממך יותר, שאתה תקיים את התפקיד שלך לפי כמה אפשרויות שהוא נתן לך. אז ממך הוא שואל יותר. זהו. ואז לא יכול להיות שאתה דורש יותר אבל נותן פחות, אלא אתה צריך אז לממש את עצמך גם ב"תן" וגם ב"קח".

שאלה: מה זאת אומרת, להסכים להיות עם נבחר? מה אנחנו צריכים לעשות?

אתה חייב לשרת את כולם. זה נקרא שאתה גדול מכולם. כמו אימא שבבית היא הגדולה כלפי הילדים, אבל היא משרתת, היא נותנת להם את הכול, היא דואגת להם. הגדול, הראשון זה שדואג לכל מי שבא אחריו.

תלמיד: האם זה אומר שאנחנו צריכים לעסוק בחיבור יותר ממה שאנחנו מסוגלים ולעשות יותר ממה שאנחנו מסוגלים בהפצה כל פעם?

אנחנו תמיד יכולים להוסיף. תמיד. ולכן אין דבר כזה שאנחנו עכשיו יושבים ומחכים שיקרה משהו, אלא אנחנו כל הזמן צריכים לרוץ, לעשות עוד ועוד ועוד. זאת חייבת להיות המגמה שלנו.

שאלה: בחברה שלנו אנחנו דוגמה אחד לשני בגלל כי יש לנו אותה מטרה של דבקות בבורא. איך אנחנו יכולים להיות דוגמה לאנושות בעוד שלהם יש מטרות אחרות, גשמיות?

זה לא חשוב. המטרות הגשמיות נשארות, עד הסוף. אי אפשר לתקן שום דבר רוחני אם לא יהיה קשור אליו איזה רצון וביצוע גשמי. ממש כך. אחד שייך לשני.

גם המקובלים הגדולים ביותר, שאנחנו אפילו לא מכירים אותם, אלו שאנחנו מכירים, מכירים, אבל יש כאלו שאנחנו עוד לא מכירים, גם הם היו בעולם שלנו, וגם הם עשו את כל התיקונים בקשר עם העולם שלנו. כי הכול בא מהדומם. ולכן להיות מקובל גדול זה לא להיות בעננים, אלא גם להיות עם רגליים על הקרקע.

שאלה: באיזה כלים האנושות תקבל את הדוגמה של החיבור שלנו?

בסבל. בזה שסובלת כי האנושות ולא יכולה לעשות שום דבר עם עצמה. בזה היא תתחיל להכיר שיש כאן שיטת התיקון, קבוצה שמגיעה לזה ונותנת דוגמה לכולם, וכדאי להם את הדוגמה הזאת לממש.

שאלה: במאמר כתוב שאני צריך עם סגולה. מה זה אומר עם סגולה?

"סגולה" זה נקרא שעובד לפי ג' קווים. סגול. סגול זה שלוש נקודות. וזה הסימן של הקו האמצעי. זאת אומרת שאנחנו יודעים לחבר ימין ושמאל, קבלה והשפעה יחד. לעשות איתם איזון למעלה מהם. יש קבלה ויש השפעה. שני דברים מנוגדים. איך מחברים ביניהם? שאני משתמש גם באחד וגם בשני על מנת להשפיע.

שאלה: בעל הסולם כותב פה, "שאתם תהיו לי ממלכת כוהנים", אתה אומר שזאת דוגמה. איזו דוגמה אנחנו צריכים לתת?

השפעה. נתינה, דאגה לזולת, חיבור. כל הפעולות האלו אנחנו צריכים לעשות לפני האחרים, בפרהסיה, שהם ילמדו מזה. ולהסביר למה אנחנו עושים את זה. כי הטבע מחייב אותנו. כי כך הטבע עכשיו מקדם אותנו לזה. ובזה שאנחנו לא רוצים לראות ולעשות את זה, אנחנו גורמים לעצמנו רק דברים רעים.

תלמיד: אנחנו עוסקים בעשיריות ימים שלימים, עושים הפצה. זאת דוגמה בשבילם או שהם מחפשים דוגמאות אחרות מבחינה חיצונית לקהל החיצוני?

הם יכולים לראות את זה רק בתנאי שיתכללו אתנו לאט לאט. אבל דוגמה אנחנו חייבים לתת, וכל הזמן אנחנו חייבים לדבר על זה. אנחנו חייבים לבצע את זה.

תלמיד: פשוט עבורם השפעה זה נתינה, זה משהו שאנחנו נותנים להם. אולי חסרות לנו דוגמאות שהם יכולים להבין?

רק הסברה. אנחנו צריכים לעשות רק הסברה.

שאלה: האם אנחנו יכולים להשתמש בהפצה ולהגיד שהאדם שעושה רע לאחרים הוא עושה רע לבורא?

זה נכון, אבל להסביר את זה? תנסה.

שאלה: איך בחיבור בינינו עלינו לטפל או להחזיק את הכוונה להיות כממלכת כוהנים?

זה כמו אימא כלפי ילדים שהיא רוצה לתת להם דוגמה איך להתייחס יפה זה לזה. כשאנחנו מסבירים שיטת התיקון, אנחנו לא סתם עושים כל מיני פעולות, אנחנו רוצים להסביר להם מה תלוי בנו לעשות כדי להיות מאושרים, כדי להיות מוצלחים.

אז קודם כל אנחנו אומרים, "יש לנו תרופה להצלחה, לאושר. יש לנו תרופה. בואו אנחנו את התרופה הזאת נפרסם, נקבל כולם, ותראו עד כמה שזה יעזור לכם להיטיב את החיים שלכם. תפתחו את הפה, תקבלו את התרופה ותראו עד כמה שזה טוב".

איך תעשו את זה? פשוט מאוד. תראו איך להתייחס זה לזה, איך לדבר זה עם זה. תנסו לעשות את זה כמו שאימא אומרת לילדים שיהיו ילדים טובים. ואז על ידי זה אתם תתחילו להרגיש איך שביניכם מתחיל להיות כבר שדה, הרגשה חדשה". ככה זה יהיה.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שכל אחד מאתנו צריך להיות אחראי על האזור שלו. אנחנו נמצאים בעשיריות וירטואליות מעורבות.

לא חשוב שאתם נמצאים בכל מיני מקומות זרים. יש ביניכם שפה משותפת ותשפיעו על כל העולם. אבל במיוחד, אותן ליטא, לטביה, אסטוניה, שידאגו קצת לאזור שלהן במקום שיש להן שפה משותפת עם אותם תושבי האזור.

שאלה: כל החברים בכלי הלטיני מזה שלושה חודשים בצורה קבועה כל יום בערב, בערך בתשע בערב זמן ישראל, מתאספים בעשיריות בשביל לקרוא "זוהר" בשידור בפייסבוק. יש לנו קהילה של כ-4500 איש מכל העולם, מכל סוגי האנשים. אבל הדבר הכי מדהים זה החיבור של כל אחת ואחת מהעשיריות. כל העשיריות מדרום אמריקה עושות פה תפקיד מאוד מיוחד, הן אף פעם לא מפספסות.

עכשיו כשאנחנו באים לכנס, אנחנו תמיד מדברים בשם הכלי העולמי, בשם כל אחד מהחברים. איך זה יעזור לחיבור הזה, כי זה דבר מאוד מאוד חשוב?

אנחנו משפיעים זה על זה כי אנחנו נמצאים מלכתחילה בכלי אחד, זה לא תלוי בכמה אנחנו רחוקים זה מזה. בכלל כל האנושות, כל דומם, צומח, חי ובני אדם, כולם, כל העולמות, הכול נמצא במערכת אחת. זה שאנחנו לא מרגישים את זה, זה מפני שאנחנו כמו תינוקות נגיד, לא רואים את כל הדברים. תינוק שנולד הוא לא רואה שום דבר, לא שומע שום דבר, רק אחר כך, לאט לאט נפתחים לו החושים. אותו דבר אצלנו. אבל אנחנו באמת בכל זאת מחוברים. ולכן גם מה שאני עושה בעשירייה שלי, אני רוצה או לא רוצה, בטוח שמשפיע לכולם, אפילו שאני לא מתכוון. אבל אם אני גם מתכוון לזה, ההשפעה שלי כבר הרבה יותר גדולה, פי כמה וכמה.

אני מאוד שמח שאתם אתנו.

שאלה: אמרת שכל אחד צריך להרגיש אחראי על העולם. בעשירייה לפעמים אנחנו מרגישים שיש מובילים יותר ומובילים פחות, כאלה שמרגישים שאי אפשר לחכות והם רוצים לדחוף וכאלה שמרגישים שאין להם כוחות. איך לגרום שכל אחד בעשירייה ירגיש שהוא אחראי על כולם?

לא יכול להיות. זה תלוי במצב, במצב הרוח, בכל מיני דברים אחרים, זה תלוי בעליות ובירידות פרטיות שיש באדם, זה תלוי בנושא שעכשיו אנחנו עוסקים בו. אתה לא יכול לדרוש מכולם שיהיו שווים, אף פעם. ולא צריך להיות.

קבוצה היא כל הזמן רוקדת, אבל דווקא מהריקוד הפנימי שלה יש גלים גם בחוץ וזה טוב. לא לדרוש מכולם שיהיו ממש כמו איזה בלוק אחד. לא.

שאלה: איזו עצה היית יכול לתת כדי שיהיה כמו שאמרת בתחילת השיעור, שאנחנו נרגיש את עצמנו בביטחון, בטוחים בהפצה? כי ההרגשה היא שזה תלוי באיזה זמן מסוים שיגיע ולא בך.

זה שהבורא נותן לנו לפעמים התעוררות זו אתערותא דלעילא, התעוררות מלמעלה. זו לא חכמה שהוא נותן לאדם, הבורא יכול עם כל אחד ואחד לעשות אתו מה שהוא רוצה. אלא אנחנו מדברים על מה שאנחנו, על ידי התעוררות מלמטה, אתערותא דלתתא, מה שאנחנו נעשה. זה חשוב.

ולכן זה לא חשוב באיזו צורה אני קם בבוקר, ואיך אני יכול, לא יכול, יש לי מצב רוח או לא, בא לי או לא בא לי, אלא אני חייב לעשות מה שאני צריך. כמו חיילים בצבא שמקפיצים אותם בלילה לקום, הם קופצים וקמים ותוך עשר שניות אתה חייב כבר לקום ולהיות מוכן. ככה זה צריך להיות.

תלמיד: האם האדם צריך להרגיש איזשהו חוסר ביטחון בפנים בתוכו כדי שהוא ילך להפצה מטעם הבורא, או שיש מצב כזה שאדם הולך בביטחון מלא, נכנס להפצה? אני לא מדבר מבחינה חיצונית, אני מדבר איך זה עובד מבחינה פנימית של האדם.

אדם שהוא מפותח, שהוא חכם לפי זה הוא תמיד נמצא גם בספקות. הגיבור האמיתי הוא זה שמפחד בפנים, מפחד, הוא יודע עד כמה הוא לא מסוגל בעצמו לכלום. אבל יחד עם זה הוא מתחבר עם הבורא ומתוך החיבור שלו עם הבורא יש לו כוח. אדם שהוא לא מתחבר עם הבורא ומרגיש את עצמו גיבור, הוא סתם מטומטם, טיפש, איזה ציקלופ, בריון, שאפשר להפיל אותו מהר. אדם באמת גיבור הוא זה שכובש את יצרו, כמו שכתוב, ומתחבר עם הבורא. ואז מהבורא יש לו כוחות והוא בלתי מוגבל כי הוא קשור לשלם.

תלמיד: כלומר בפנים אתה סמרטוט, ובחוץ אתה בכל זאת צריך להראות לעולם עד כמה אתה בטוח במה שאתה אומר.

מפני שאתה מחובר לכוח עליון, לא שאתה סתם משחק כמו איזשהו בלון ריק, אלא אתה מחובר לבורא ומתוכו, מהבורא אתה מקבל כל הכוחות. מעצמך אתה אפס, אתה מחובר דרך הקבוצה לבורא, ואז יש לך 100% כוחות, כל כוחות הטבע. ואז אתה בטוח שזה יקרה, אתה בטוח שאם אתה מחזיק בקבוצה ובבורא, אין משהו שיכול להזיק לך, אין, ממש.

שאלה: מה הקשר בין סגולה לבין ממלכת כוהנים?

סגולה זה כוח שבא מלמעלה, ממלכת כוהנים זה הכלי שאנחנו צריכים להרכיב מלמטה.

שאלה: מורגש שבכנס אנחנו צריכים לגלות מדרגה חדשה, החברים עושים מאמצים אדירים. מהי אותה המדרגה?

חיבור בינינו, ומה שנשיג בחיבור זה תלוי בעוצמת החיבור.

שאלה: להמשיך את מה שדברנו קודם על המאמץ שעושה כל קבוצה. כתוב פה בקטע שקראנו שאומות העולם עוד לא מוכנות לזה, ושמעתי שאמרת שבזכות הייסורים הן יהיו מוכנות.

אנחנו רצינו לשתף שכאן בלוס אנג'לס הקבוצה התאחדה למאמץ מאוד חזק, בפלטפורמות החברתיות ביוטיוב, בפייסבוק לפרסם את המילים קבלה לוס אנג'לס. ואנחנו באים בגישה רכה לציבור ונכנסים איתם לאינטראקציה, ואנחנו באמת סופגים את הסבל, סופגים את הכלים המקומיים. האם זו הגישה הנכונה, זאת העבודה שלנו להיכנס להתכללות כזאת עם העולם, או שאנחנו צריכים רק לתקן את עצמנו?

אתם צריכים להתכלל עם כולם, אחרת העבודה שלכם כשאתם סוגרים את עצמכם בפנים היא עבודה אגואיסטית. אתם צריכים גם לחשוב איך אתם מתפשטים, איך אתם דואגים לאחרים. אנחנו נמצאים בעידן כזה שאנחנו חייבים לחשוב על התיקון הכללי, אחרת גם לא תהיה לנו הצלחה בעצמנו, הצלחה פנימית שלנו.

שאלה: תרשה לי קצת להיות חוצפן. אתה אומר שכל אחד לוקח על עצמו את האחריות, ואני לוקח אחריות ורוצה לומר, אנחנו כל הזמן אומרים אין עוד מלבדו, האם אפשר לומר שאין אף אחד חוץ מאיתנו ומלבדו?

כן. אבל אחר כך כשאנחנו נכללים בו בשורש שלנו, אנחנו רואים שבאמת יש רק הוא. ומה שחשבנו והרגשנו קודם זה היה בכל זאת ממנו. ומהי הנקודה שלנו שאנחנו בכל זאת נחתכים ממנו? זה שאנחנו נגלה שהכול ממנו. עוד נגיע לזה.

שאלה: האם אדם מהקבוצה העולמית שלנו יכול להיות דוגמה לסביבה הקרובה שלו, משפחה, שכנים, עבודה?

זה קשה, אבל אפשר. כתוב "אין נביא בעירו", זאת אומרת במקום שמכירים אותך קשה לך להיות גדול, כי מכירים אותך. היית ילד קטן, רצת ועשית כל מיני שטויות ופתאום נעשית גדול כל כך. אנשים לא מבינים, יש להם איזו אינרציה לחשוב עליך כמו שהיית קודם, הם לא התקדמו כמוך ולכן לא יכולים להעריך אותך במצב החדש. אבל אפשרי.

יכול להיות שזה לא ילך, אז תנסה לעשות את זה דרך חברים שלך שלא מכירים אותם באותו מקום, זה יותר קל.

תלמיד: במה הדוגמה הזאת בפועל?

בזה שאתה דואג לחיבור בין בני אדם. לא צריכים בינתיים שום דבר להסביר להם חוץ מזה. שאנחנו יכולים להתגבר על כל מיני בעיות, מחלות, חיידקים, ווירוסים, לא חשוב מה, אם נחשוב טוב זה על זה. המחשבות הרעות שלנו זה על זה הן בעצם גורמות לכל הרע, לזה שיש ווירוסים ולכל מה שיש. אם אנחנו נחשוב טוב, בזה ננטרל את הווירוסים האלה. קשה מאוד להסביר את זה לאנשים, אבל באמת אנחנו נגלה לאט לאט, עוד מעט זה יתגלה, שהמחשבות שלנו הן בעצם הנשק הכי גדול, הכי חשוב, הכי עוצמתי שלנו.

לכן אם נוכל לטפל בעצמנו שיהיו לנו מחשבות טובות על הזולת, בזה נתקן את כול העולם. ושום דבר לא יכול לקלקל אותנו נגד זה, זה הנשק הכי חזק. מחשבה טובה היא הנשק הכי חזק. ובאמת תראה איך זה נמצא ביסוד של כל האמונות, הדתות, ביחסים המקוריים בין בני אדם, זה נמצא, רק זה מכוסה באגו שלנו, עם התחרויות שלנו, עם כל הדברים האלה, אבל באמת על זה צריכים לחשוב.

שאלה: יש משהו בטקסט שמאוד מבלבל אותי, כתוב "כי לי כל הארץ, כלומר כל עמי הארץ שייכים לי כמותכם". אנחנו לומדים שצריך להיות בהשתוות הצורה, האם זו הגישה וההתנהגות שאנחנו רוצים ליישם בקבוצות? האם בגלל שאנחנו רוצים להיות בהשתוות הצורה אז אנחנו צריכים להשפיע בקבוצות שבהן אנחנו נמצאים? אתה יכול לעזור לי להבין איך להשתמש בזה נכון בקבוצות שלנו?

אנחנו צריכים להסביר לכולם שיש כוח כללי במציאות שנקרא "הטבע" או "הבורא" שהוא ברא אותנו מחוצה לו כדי שנגיע לאותו מצב כמוהו ונהנה מאותו מצב. אבל הנבראים יכולים ליהנות ממשהו ובכלל להרגיש משהו רק כשהם כלולים משתי הבחנות הפוכות זו מזו, כמו שכתוב "יתרון האור מתוך החושך". שחייב להיות גם אור וגם חושך ובהבדל ביניהם, בכל מיני אופנים, בהרגשות, בהבנות, אנחנו יכולים להיות בהרגשה של אותה תופעה, וזה יכול להיות בצלילים, בצבעים, בכל מיני רגשות.

בסך הכול אנחנו בעלי הרגשה, והמוח שלנו, השכל שלנו רק עוזר לנו להבין עד כמה ההרגשות שלנו הן הפוכות, רחוקות. מה שאנחנו צריכים כל פעם זה להשתדל לחבר את כל הרגשות, כל ההבחנות שלנו למקור אחד, לבורא, שממנו זה יוצא. שיש סיבה לכל הרגשה ולכל מחשבה שלנו, שזה הכוח העליון שממנו אני מקבל את ההרגשה והמחשבה. כך אני צריך לחנך את עצמי שאני כל הזמן שייך לכוח העליון הזה וממנו אני מקבל.

על ידי זה אני מתקדם ומתקרב אליו עד שאני מתחיל להרגיש אותו דרך מה שאני מקבל ממנו. קודם כל אני לא מרגיש שזה ממנו, אחר כך אני בכוח משייך את עצמי אליו, שאני מקבל ממנו. אחר כך אני מתקרב אליו כי אני רוצה ממש להרגיש למה הוא עושה את זה, בשביל מה, מה אני צריך לעשות עם מה שאני מקבל ממנו. וכך אני מתקרב עד שאני נעשה דבוק אליו, וכך אני מתחיל אחר כך להבין בשביל מה הוא עושה את זה. זאת אומרת, אני מתחיל להשיג את מחשבת הבריאה, המחשבה שלו, הרצון שלו, הסיבות, כך אנחנו מתקדמים. זו עבודה, כל הזמן מאמץ.

שאלה: נראה לי שכל המלחמה הזו מתקיימת בתוכי, ואני מרגיש שאני חוטא כי אני יוצא להפיץ לאומות העולם, אבל עוד לא שכנעתי את אומות העולם שבתוכי.

זה לא חשוב, על ידי זה שאתה משכנע את מה שמחוצה לך, ששם האגו שלך מוכן לעבוד, אתה גם תשתכנע בעצמך.

שאלה: למה העבודה הרוחנית היא כל כך קשה להבנה ולהשגה?

כי אתה גאוותן. זו התשובה.

תלמיד: מאיפה אני בונה את הגאווה שלי?

אתה לא בונה, היא מלכתחילה נמצאת בך. אתה לא יכול להכניע את עצמך ולקבל את מה שאתה מרגיש שזה בא מהבורא כדי שתעבוד למעלה מזה.

שאלה: איך אנחנו מחזקים את הקשר בינינו ואת הדאגה אחד לשני כמו אם שדואגת לילד שלה?

על ידי קנאה, תאווה וכבוד שאנחנו מתחילים להרגיש על החברים. אני רואה עד כמה החברים מתייחסים יפה זה לזה, ועל ידי זה באה לי קנאה, "למה אני לא עושה את זה כך". אני רואה כמה הם מתייחסים באהבה זה לזה, ואני נמצא בקנאה למה אני לא מרגיש, למה אלי לא מתייחסים אולי כך וכן הלאה. תסתכל אך ורק על החברים, איזה קשר יש ביניהם, ואז מתוך הקנאה תתחיל להתקדם.

תלמיד: איך בכנס הקרוב אנחנו מגדילים את הקנאה הזאת?

תסתכל על האחרים, גם עכשיו יש לפניך, תראה איזה דוגמאות. גם בכנס יהיה לך כך, רק בצורה עוד יותר אינטנסיבית, אבל בעצם אותו הדבר. ואתה רוצה להתכלל איתם, כי בהתכללות איתם אתה תתחיל להרגיש את הבורא ששורה בהם.

שאלה: עדיין יש קצת קונפליקט בקטע הזה של דוגמה ועבודה בדבקות. יש הרבה אנשים בעולם שהם נחמדים, זה האופי שלהם, העם הוא כזה נחמד, יש כל מיני דוגמאות כאלה, והם בכלל לא בקטע של השפעה ואהבה.

אז מה, מה השאלה?

תלמיד: כשאנחנו עובדים על לנסות להתחבר למען האנושות ואנחנו צריכים להיות דוגמה עבורם, מה בדיוק הם רואים בנו שנראה להם כדוגמה מכל זה?

אתה מראה להם שעל ידי הנטייה שלך לחיבור אתה מביא להם תרופה נגד כל הצרות שלהם. או יכול להיות יותר, תלוי עד כמה הם מפותחים.

תלמיד: אני מבין איך דרך החברים אנחנו משתמשים בקנאה, תאווה וכבוד, משפיעים אחד על השני, נותנים דוגמה. אבל האנושות, כשהם רואים אותנו, אולי הם לא רואים את מה שיש בינינו שיכול לתת להם דוגמה, איך הם רואים את הדוגמה הזאת מהצד שלהם?

אל תחשוב על מה שהם רואים, תחשוב על מה שאתה צריך להביא להם, איך אתה מביא להם את צורת העולם שלך, ראיית העולם שלך ושהם יקבלו את זה. הגישה לא נכונה. אם תתחיל להתחשב עם הילדים, אתה תישאר ברמת ילדים.

שאלה: לגבי המחשבה, אני שומע אותך שוב ושוב אומר שהתיקון הוא במחשבות הטובות שלנו. מה זו מחשבה טובה על החברים?

חיבור.

תלמיד: מה זה אומר? אני במהלך היום רוצה להתאמץ ולהתאמן במחשבות טובות על החברים. מה אני צריך לחשוב?

תנסה להתחבר אליהם.

תלמיד: מהי המחשבה הזו שהיא מייצרת את החיבור?

שאם אתם תתחברו יחד, המחשבות ישלימו זו את זו. לא שתהיה מחשבה אחת לכולם, כי אז אתם תהיו כאדם אחד, אז האם אתם כעשירייה תהיו כאחד עם מוח אחד? אלא אתם צריכים לחבר עשרה מוחות שיעבדו למטרה אחת, ואז תרגישו מזה תועלת.

תלמיד: נאמר שפתאום אני שם לב שיש לי מחשבות לא טובות על החבר, אני פוסל אותו.

מצוין. הבורא נותן לך הזדמנות לתקן את עצמך.

תלמיד: אז אני צריך להתאמץ ולנסות לראות בו משהו אחר או פשוט להתאמץ לבקש מהבורא שישנה אותי?

לפנות לבורא.

שאלה: בעשירייה אנחנו עושים עבודה מאוד חזקה עם כוונה להתחבר בינינו ולהפיץ, ובאותה המידה מתגלה הכוח ההפוך, הכוח השלילי, בכך שיש חברים שמאבדים כוח או מוצאים הזדמנות לא להגיע למפגשים או אפילו במקרים חיצוניים שאין חשמל ואין אינטרנט. כעשירייה איך אנחנו יכולים להתמודד עם הכוח השלילי הזה כדי לא לשפוט את החברים אלא להצדיק אותם?

אתה צריך להתקשר ליתר החברים, לא להיות לבד, ואז בקשר עם יתר החברים אתה כבר צריך לראות איך אתם דנים את החברה לכף זכות. ככה זה.

שאלה: כל הזמן יש נטייה לפנות אל הבורא על דברים שלא צריך אותו, ולא פונים אליו דווקא במקרים שכן צריך שהוא יעשה?

זה מפני שאתם לא מבררים מספיק ביניכם עם מה לפנות ועם מה לא לפנות. תנסה לדבר על זה עם החברים ותראו שמהר מאוד אתם מגיעים לדבר החשוב ביותר. ואז צריכים "להרביץ" אותו ממש לבורא.

שאלה: אתה אומר שהקבוצה רוקדת. האם זה אומר שכולנו שומעים אותה מנגינה? הרי כדי שהריקוד יצליח כולם צריכים לשמוע מנגינה אחת, או שכל אחד יכול לשמוע מנגינה משלו?

אתם שומעים מחשבה אחת, אבל כל אחד מקבל אותה המחשבה לפי התכונות שלו, ויחד עם זה אתם רוצים לחבר יחד את ההתפעלויות שלכם מאותה המחשבה. ואז יוצא כך, שכל אחד מתפעל משלו, אבל גם רוצים להיות מחוברים בזה יחד, וזה נותן כל פעם שינויים פנימיים יותר, חיצוניים יותר, הרמוניקות למיניהן ומזה בא הריקוד.

ולכן כשרוקדים יחד באה השמחה, כי יש משהו גבוה שמפעיל אותנו ואנחנו שמחים בזה שכל אחד ואחד מתפעל בצורה טבעית משלו, ויחד עם זה אנחנו מתפעלים יחד ומעבירים יחד התפעלות זה לזה. יוצא שאני מתפעל אחרת ממך, אבל אני לא יודע איך בדיוק אתה מתפעל, רק את ההתפעלות שלי אני מעביר אליך, ואתה מעביר אליי את ההתפעלות שלך, לא את התוכן הפנימי, אלא את עוצמת ההתפעלות. יוצא שמזה בא לנו הריקוד. בריקוד אנחנו נשארים בהתפעלויות פרטיות למרות שבכל זאת אנחנו מחוברים בינינו.

אלה דברים מאוד עמוקים, ה"זוהר" מדבר עליהם, אנחנו נלמד אותם. בעצם כל העבודה שלנו, כל החיים שלנו הם שאנחנו רוקדים לפני הבורא.

קריין: קטע מספר 2 מתוך מאמר "הערבות" של בעל הסולם.

"הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו. באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו יתברך, והכף חובה יתבער מן הארץ."

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ד)

אנחנו חושבים עד כמה היה טוב אם לא היה לנו כל כך אגו. היינו יותר קרובים לבורא, היינו יותר קרובים זה לזה, היינו יותר מרגישים כל אחד את הזולת, היינו יכולים להתקשר יותר, להבין יותר, להרגיש יותר, להגיע לחיבור ובחיבור להרגיש את כל המציאות. אנחנו לא מבינים שאם היינו יכולים להתחבר בלי האגו שלנו, לא היינו מרגישים שום דבר. אלא דווקא בדבר והיפוכו, כשאנחנו מחברים אור וחושך, קצוות, וככל שהקצוות האלו רחוקים זה מזה, לפי זה אנחנו יכולים לאתר הרגשה יותר פנימית, הבנה יותר פנימית בנושא.

לכן, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". עד כמה שבן אדם מתקדם, יש לו אגו יותר גדול, יש לו רצונות יותר גדולים, יש לו מחשבות יותר גרועות, והוא נעשה אדם מאוד מאוד לא נעים ככל שהוא גדל. אנשים שמגיעים לדרגות רוחניות גבוהות, יש להם כאלו מחשבות, כאלו רצונות וכאלו נטיות שאין לאנשים רגילים, אלא הם גרועים ביותר. רק תבינו שכך זה הולך.

אני שומע הרבה טענות, "כשהגעתי אליך הייתי כאילו ילד טוב ומה נעשה איתי. עכשיו אני הרבה יותר גרוע, לא אכפת לי כלום, אני מזלזל באחרים, אני חושב על דברים כאלה שקודם בכלל לא חשבתי עליהם, כאלה שאני ממש מתבייש לחשוב". אני רואה שיש כמה חברים כאלה שמחייכים, כי מבינים אותי. זה הכול נכון. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". "גדול" זה נקרא שהרצון שלו נעשה יותר גדול. כשהרצון גדול הוא נעשה יותר גרוע, ואז יש לו אפשרות לתקן את עצמו ויחד עם זה להיות יותר טוב.

לכן לא לפחד מזה שאנחנו מגלים בתוכנו כל מיני נטיות, מחשבות ורצונות כאלו שהם לא היו בנו קודם, ועכשיו אנחנו מגלים אותם, ונראה לנו שאנחנו מתקדמים לא לטוב, אלא לרע. זה נכון, כי אין אדם מגיע להשגה רוחנית אלא אם קודם הוא משיג את הדבר ההפוך ממנו ואז מעלה את עצמו למעלה. על זה כתוב "אין צדיק בארץ", "בארץ" זה "ברצון", "אשר עשה טוב", שהוא כבר צדיק, "ולא יחטא", שקודם הוא היה בחטא. תמיד זה כך, קודם נופלים ומזה אחר כך עולים למעלה, נופלים עוד יותר עמוק ועולים עוד יותר גבוה, נופלים עוד יותר עמוק ועולים עוד יותר גבוה, וכך בזיגזג אנחנו באים לתיקונים.

שאלה: לגבי ההשגה הרוחנית, אמרת שכתוצאה מהעבודה שלנו אנחנו צריכים להגיע לדבקות עם הבורא ושם נשיג את המחשבה ואת ההנהגה שלו. מה זה אומר שבעשירייה אנחנו מגיעים לדבקות עם הבורא, מה זה אומר שאנחנו משיגים שם את המחשבה שלו?

אם אתה יכול להתחבר עם החברים ואם אתה יכול להתחבר אפילו עם עשרה חברים, סימן שאתה נפטרת מכל הרצון לקבל שלך, לעת עתה, בינתיים, ולכן אתה יכול במקום העשירייה הזאת להרגיש את הבורא. הבורא זה נקרא "הכולל", שבמקום עשרה אם אתה מחבר אותם יחד, כשאתה מפוזר ביניהם, מדלל את עצמך ביניהם, אתה מתחיל להרגיש אותו. בזה שאתה מתחבר לכולם, לכל העשירייה, אתה עוזב את האגו שלך ומרגיש שאתה בזה מרגיש את הבורא.

תלמיד: אני עוזב את עצמי, נכלל, מתמוסס, כמו שאתה אומר, בין החברים ומרגיש את החיבור בינינו, אבל מה זה אומר שאני מרגיש בתוך החיבור הזה את המחשבה, את השכל?

זה כבר אחרי שאתה בצורה כזאת מאתר את הבורא, אז אתה יכול להפעיל את הרגש ואת השכל שלך. זו כבר הדרגה הבאה שנולדה מזה, ואז אתה מתחיל להרגיש איזה הבחנות בבורא, שבצורה רגשית זאת אהבה ובצורה שכלית זה איחוד.

תלמיד: מה זה אומר רגשית זו אהבה ושכלית זה איחוד?

את זה אתה תשתדל להרגיש ולהשיג היום, ומחר תספר לנו.

שאלה: לגבי הקטע שקראנו, מה זה אומר שניצוצי ההזדככות הללו יעברו לכל האנושות?

דרכנו, כשיהיה לנו קשר בינינו ועם הבורא, אז אותו האור העליון דרכנו, כמו דרך גלגלתא ועיניים, יעבור לכל האלו שיתחברו אלינו על ידי ההפצה ויתחיל למלא אותנו, לעורר אותנו, שזה אח"פ, שזו האנושות.

אין להם אפשרות להתחבר לבורא כי חסרים להם גלגלתא ועיניים, ולנו אין איך לקבל אור גדול מהבורא כי אין לנו אח"פ, אבל בצורה כזאת כשאנחנו מפיצים להם, מעבירים להם את האורות, הם מתחברים אלינו ואז יש לנו גלגלתא עיניים ולהם אח"פ, אנחנו מתחברים יחד ונעשה פרצוף. ובפרצוף הזה אנחנו יכולים לגמרי לדמות את עצמנו לבורא, גם באור החסדים שזה האור שלנו, וגם באור החכמה שזה האור שלהם.

תלמיד: בעל הסולם כותב שאותם ניצוצי ההזדככות צריכים להתרבות מיום ליום, "כדמיון הנותן לאוצר עד שיתמלאו לשיעור הנרצה", מי מגדיר את השיעור הנרצה, הבורא או שגם אנחנו נוכל איכשהו לראות מה אנחנו עושים?

אתם יכולים לראות קצת, משהו שאתם עושים לפי התוצאות, אבל המידות באות לנו מעולם אין סוף עד העולם שלנו ב-125 מדרגות. אנחנו לא יכולים כאן לקבוע כלום, זה אותו האגו שהבורא ברא, והוא חייב כולו לקבל כוונה בעל מנת להשפיע. זאת המידה.

תלמיד: זה לא ברור מהי אותה המידה. נניח שאנחנו עושים משהו, משקיעים, מפיצים, והייסורים בעולם גדלים. אנחנו מדברים יותר ויותר על זה שיש משבר ויש ווירוס ואנחנו צריכים להזמין חיבור, אנחנו אומרים את זה בכל השפות, וכמות הנדבקים מיום ליום גדלה.

אתה עשית איזה תיקונים בעולם שאתה רוצה לראות כמות האנשים בריאים יותר? איזה תיקונים אתה עושה בעולם, נניח עשית אתמול, שאתה אומר איך זה יכול להיות שיש לנו עוד אנשים חולים? אני שומע בטלוויזיה, בעיתונות, בכל מיני מקומות, שעוד ועוד אנשים חולים, מתים, מסכנים, וכן הלאה, למה? אז אני שואל מה עשית טוב בעולם, זאת אומרת איזה צינור פתחת כדי להביא לעולם שלנו אור עליון, שרק הוא יכול לעשות טוב? איזה צינור פתחת שהעולם נעשה יותר טוב, יותר בריא, מה אתה מחכה מהעולם? הבורא מביא רק צרות, למה צרות? כי הוא אומר "בראתי יצר הרע, בכל רגע בראתי ובראתי יצר הרע", האגו שלנו, נעשה יותר גדול כדי לחייב אותנו להתחיל לתקן אותו.

שאלה: אבל אנחנו מתחברים בעשירייה שלנו, אנחנו עושים את העבודה שלנו, אנחנו כל הזמן משתדלים.

אבל לפי התוצאות אתה יכול לראות שזה לא מספיק, מה תעשה? זה לא יעזור לך.

נניח שיש אדם שחס וחלילה חולה בווירוס קורונה והוא עושה לעצמו איזה קומפרס על הרגל. מה זה יעזור לוירוס קורונה? זו לגמרי דרגה אחרת של קיום. אתה עשית איזה חימום לרגל שיכול לעזור לך אם יש שם כאבי פרקים, אבל לוירוס קורונה שהיא מחלה יותר פנימית זה לא יעזור. ואתה מצפה שזה יעזור, ובא אלי בטענות.

תעשה תרופה כנגד המחלה. היום התרופות כנגד המחלות שלנו זה רק חיבור. רק כשאתה מביא את האור עליון, בזה מבריא את עצמך מכל המחלות. רק על ידי האור העליון, כי אנחנו נמצאים בדור האחרון, בעידן החדש. אתה רוצה להיות בריא, אתה רוצה להתפטר מכל הצרות? בבקשה, יש לך תרופה אוניברסלית, האור העליון.

מחוסר אור העליון יש לך כל הבעיות והמחלות, ואם תביא אותו כתרופה, האור העליון ירפא לך את כל הבעיות. זהו.

שאלה: לאחרונה אני שומע ממך שאנחנו נראה בעתיד שאם אנחנו נדבר על משהו, אז זה יקרה בעולם. איזה סוג של שיח בעשירייה יכול לקדם אותנו למצב כזה, שאנחנו נדבר על משהו והוא יקרה?

חיבור. אל תחפש כל מיני הוקוס פוקוס או משהו.

שאלה: דיברנו שעם הזמן המחשבות והרצונות נעשים יותר גרועים. איך עובדים עם זה נכון? כי לפעמים כשאנחנו עובדים על החיבור ומחזיקים את הבורא ומנסים לכסות הכול, זה מצליח. אבל לפעמים ברגע הבא כשהזעם, הכעס, הרוע גובר עליך ואתה מבין את זה ולא יכול לעשות שום דבר. כי אתה כאילו חייב לפרוק את זה, אתה לא יכול להחזיק את עצמך. האם זה נכון או שבכל זאת אפילו במקרים כאלו יש שיטה לא ליפול בתוך הקטנות הזו של להיות תחת שליטת הרע?

רק קשר עם החברים. אין שום דבר חוץ מזה שיכול להחזיק את האדם.

תלמיד: הקשר כביכול נמצא אבל כמה שאנחנו מתחברים ככה מרגישים יותר גרועים.

למה יותר גרועים? לא, זה לא טוב, זה לא נכון. כמה שאנחנו מתחברים אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו יותר חזקים, יותר טובים, יותר קרובים ליישום הנכון.

תלמיד: אבל מנסים להתחבר ודווקא כשמנסים להתחבר אז מתגלה כל הפער והשוני בין אחד לשני.

פער ושוני זה לא מפריע. אנחנו לא צריכים להיות כמו איזה קונטרול C, קונטרול V, שעושים שכפולים. אנחנו שונים. אנחנו צריכים להיות רק משתווים בכיוון, אני מצידי, אתה מצדך, הוא מצידו וכן הלאה אבל כולנו למטרה אחת, כלפי החיבור לבורא.

תלמיד: זה אנחנו עושים ובאמת כל אחד נותן את המקסימום, במאה אחוז, אין אפילו טענה לחבר אחד שלא עושה את המקסימום. אבל אני מדבר על עצמי, פתאום מגיע איזה גל, לא מסוגל להתמודד עם הגל הזה.

בסדר גמור, זה כדי להביא אותך למצב החדש.

תלמיד: אבל במקרה הזה אפילו לא יכול לפנות לבורא, כי הוא חייב כאילו לצאת ממני ואני מפחד.

בסדר, צריך ניתוק. אנחנו לומדים את זה. כי בין הפרצופים חייב להיות נתק, שתבנה מצב חדש.

תלמיד: איך לא לעשות נזק בדברים כאלו? כי לפעמים כאילו כשבא הרוע הזה, אתה פשוט עושה רע לאחרים.

אתה צריך לקבוע בין כולם בעשירייה, איזו מערכת ביטחון שתחזיק אותך.

תלמיד: מה זה לקבוע, ומה זה מערכת ביטחון, איך אני בונה אותה?

זה שיש לכל אחד ואחד אחריות. פעם ביום אתה דווקא אחראי, מכל העשרה לעשות איזו פעולה, ומצפים ומחכים ממך ומחייבים אותך, ולוחצים עליך שתעשה. ואז על ידי כל מיני כאלה דברים שאתה עושה למען העשירייה, אתה נכנס לתיקונים.

תלמיד: זה קיים, אנחנו אחראים, דווקא עובדים יפה בזה. אני שואל על הנקודה שבא איזה כוח רע מבפנים, שאין שליטה עליו. אי אפשר לעצור אותו.

הבורא מחליף לך את המצב, נותן לך כוח יותר גרוע, יותר גבוה, יותר אכזרי. זו מדרגה חדשה. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

תלמיד: איך במקרים האלו לא לעשות נזק לאחרים. כי לפעמים אתה מפחד מעצמך, כי אתה לא שולט על מה שעובר עליך.

בשביל זה צריכים לבנות מערכת ביטחון בתוך הקבוצה. שאפילו אנשים עם האופי שלך לא יכולים מדי להתפרץ.

תלמיד: איך עושים את זה? תן דוגמה בבקשה.

תבקש מהחברים שאתה באמת מצפה שהם ישמרו עליך. כי אתה אדם, לדוגמה, כזה שבאמת יכול לשרוף את הכול. כן. לא שזה לא טוב, אנחנו צריכים לראות שכל דבר ככה הבורא עושה אותו והביא לי אותו לקבוצה, מה אני אעשה? ויש בדרך כלל לאנשים האלה גם דברים טובים ומועילים. וזה שאנחנו מרגישים ממנו את הרע הזה, אנחנו כולנו צריכים לעזור לו ולעצמנו להפוך אותו רע לטוב.

עבודה קבוצתית צריכה להיות בזה.

תלמיד: איך עובדים נכון, כי הרע הזה מתפתח כאילו בשקט?

אתה בא לחברים ואתה מתחנן לפניהם ואתה אומר, "אם אני יוצא מעצמי, ואתם מכירים אותי איך שאני מתחמם, אתם תתפסו אותי ותקשרו אותי, תסתמו לי את הפה ותחזיקו אותי עד שאני אתקרר. ואם לא, תתנו לי מכות, שאני אעבור יותר מהר". תבקש מהם, תבקש מהם תיקון. חברה יכולה לעשות תיקון על האדם שמסכים שיתקנו אותו, מסכים.

זה נקרא שעושה איתם ערבות. אבל החברה יכולה לעשות. והבורא בכוונה נותן כאלו מצבים לכל אחד ואחד מאיתנו, כדי שהוא יזדקק לכזה מצב מהחברה, לכזאת עזרה.

תלמיד: ננסה לעשות את זה. יש אפשרות לא להגיע בכלל למקרים קיצוניים כאלו?

לא, אי אפשר. זה נקרא השגת גבול. לא. חייבים, בלי זה אי אפשר להכיר את עצמו. אתה דוגמה טובה עם האופי שלך המתפרץ, החם. זה טוב, זה טוב דווקא.

שאלה: אנחנו מדברים המון פעמים על החיבור באמצעות האור העליון. איך אני יכול להיווכח בכך שגם ההפצה מושכת מאור ומשפיעה באמת?

לא יכול להיות שאתה ממלא מישהו ואתה בזה לא מתמלא. כי במידה שאתה שופך מעצמך לאחרים אתה מקבל מלמעלה משהו שממלא אותך, אפילו שאתה לא חושב על זה. לכן כדאי, כדאי כמה שיותר לשפוך לאחרים ואז יבואו אליך מחשבות ורצונות כאלו, שאתה תבין עד כמה אתה מתחדש.

(סוף השיעור)