שיעור- 19.08.16- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

הכנה לשיעור

"אבל החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על ענין רוממות ה'. כי לפי גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו מצד הטבע לה'.

אבל מה האדם יכול לעשות, בו בזמן שהוא מרגיש, שהוא נמצא במצב של עצבות, הן מצד מצב הגשמי, והן מצד מצב הרוחני. והגיע הזמן, שהוא צריך ללכת להחברה, ועוד שחז"ל אמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". היינו לומר להחברים שלו, אולי הם יכולים לתת איזה עזרה. ואם כן, איך אנו אומרים, שכל אחד צריך לעשות להחברה מצב רוח טוב, בזמן שאין לו. ויש כלל "כלום יש בנותן מה שאין בו". אם כן מה עליו לעשות, שיתן משהו להחברה, שזה יתן התרוממות הרוח להחברה.

אולם אין עצה אחרת, אלא שהאדם צריך ללכת בקו ימין. כלומר, שמטרם שהוא הולך לאהבת חברים, שיסתכל בהמאמר של אאמו"ר זצ"ל (של שנת תש"ג), ששם הוא נותן סדר, מהו קו ימין, שהוא ענין של למעלה מהדעת. ומשם הוא יקבל כח, איך כשהוא יגיע להחברה, יהיה בידו של כל אחד ואחד, פחות יותר להכניס רוח של חיים. וע"י זה כל החברה יקבלו שמחה וחזוק ובטחון."

(ספר כתבי רב"ש, כרך א', "מה לדרוש מאסיפת חברים")

קריין: משימה לעשיריות בסדנה.

לעורר אחד את השני על ידי התיאטרון המחויב, אף אחד לא נמצא בשמחה ובביטחון ובקשר, כול אחד משחק שיש לו את זה, וכשאני מסתכל עליך, איך אתה בוער ושמח וכך השני והשלישי וכולם, אני נכלל מהם.

סדנה

האם גם אני צריך להראות שאני לא נמצא בביטחון, לא נמצא בשמחה, ולמרות זאת אני נמצא בביטחון כביכול ובשמחה כביכול, ואני משחק לפניך. האם כך, או שאני צריך לשחק כך שהחבר שלי לא יידע שאני משחק, ואני באמת נמצא בשמחה, או שהוא יידע שאני נמצא בכול מיני חרדות, בעיות פנימיות וכולי, ואני משחק לפניו?

תחשבו יחד.

*

מה בכל זאת ההבדל כשאנחנו מראים לחברים רק שמחה, או שאנחנו מראים להם שאנחנו מתגברים על כל מיני רגשות בלתי נעימות ובכוח נמצאים בשמחה, כשאנחנו מראים להם את שני הקווים האלה?

מה ההבדל, כי כול חסידים, כול בן אדם שמאמין הוא צריך להיות כל הזמן בשמחה, הבורא קיים, הכל בסדר גמור וכולי. אבל אז לא נקרא להיות עובד ה' בשמחה. "עובד ה'" נקרא שאתה מגלה את האמת ואתה בכוח מעלה את עצמך בשמחה, ויש לך שני קוויים. גם את מה שאתה מרגיש ברצון לקבל, וגם את מה שאתה מרגיש מעליו בעל מנת להשפיע רק בגלל שהבורא מחייב.

תמשיכו.

*

איך להרגיש שזה שאנחנו נמצאים בשמחה מעל העצבות, זו שמחה שאין לה שום הצדקה אלא רק מפני שאנחנו רוצים לשמח את הבורא?

בתוך הרצון שלי אני מרגיש עצבות, חרדות, פחדים, הרגשות בלתי נעימות, יותר ויותר חוסר סיפוק, ויחד עם זה אני מתעלה מעל ההרגשה הזאת מפני שיש לנו "אין עוד מלבדו" "טוב ומטיב", ואני מגיע לשמחה לא מפני שאני בהרגשה הזאת מתפטר מהחרדות, לא, הן לא נעלמות, אלא אני מחזיק אותן ואני מתעלה מעליהן כדי שבפער שביניהן אני אשמח את הבורא.

*

כשאני משתדל לכסות את ההרגשה הרעה, את יצר הרע בטוב, ולא בגלל שאני ארגיש טוב, אלא בגלל שאני יכול לשמח בזה את הבורא, איך אני מסדר את זה כלפי החברה. האם אני מתייחס לחברים כדי שמהם אשמח את הבורא, או שאני משמח את הבורא, ומפני שהוא מצווה ונתן לי את הזדמנות הזאת, אז אני משמח את החברים?

איך אני עובד כאן, חברה ובורא, בורא וחברה, כדי לכסות את הרע שלי בהרגשה טובה ולא לעצמי?

*

על ידי מה אני שומר על קו שמאל?

*

(סוף ההכנה)