שיעור בוקר 23.11.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 803, אותיות קנ"ב-קנ"ה

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 803, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קמ"ב.

אות קנ"ב

"וז"ש בע"ח, אשר עולם האצילות של הקליפות, עומד לעומת עולם הבריאה, ולא לעומת האצילות, ע"ש. דהיינו, כמו שנתבאר, כי עולם אצילות דקדושה, שמשם נמשכת רק בחינה ד' של האהבה, הרי שאין שם שליטה לקליפות כלל, היות שכבר הכריע את כל העולם לכף זכות, ויודע כל עסקיו של השי"ת, גם בהשגחתו על כל הבריות, מהשגחת שמו ית' "הטוב והמיטיב לרעים ולטובים".

אלא בעולם הבריאה, שמשם נמשכת הבחינה הג', שעדיין לא הכריעה את העולם כולו, ועל כן יש עוד אחיזה לקליפות. אלא, שקליפות אלו, נבחנות לאצילות דקליפה, להיותם לעומת בחינה ג', שהיא "האהבה שאינה תלויה בדבר", כנ"ל. שאהבה זו היא בחינת אצילות."

כלפי המצב הזה אין קליפה.

תלמיד: מה זה נקרא להיות "בעולם"?

זאת אומרת שהוא משיג את העולמות האלה כי נמצא מעליהם, ולכן כל מה שמתרחש בהם הוא משיג.

תלמיד: יש יחס של האדם למציאות שהוא משתנה? בהתחלה נאמר הוא מרשיע ולא מסוגל, ואז הוא אומר שזו הסתרה, או הסתרה כפולה. ואחר כך נפתח לו משהו, הוא אומר זה יראה, זה היחס שלו למציאות. למה בהתאם לזה הוא אומר "עכשיו אני בעולם עשיה, עכשיו אני בעולם יצירה", למה אומר שהוא בעולם או במשהו חיצוני, הרי זה היחס שלו למציאות?

ברור שזה היחס שלו, אבל הוא משיג מפני שהוא נמצא באיזה יחס מיוחד כלפי הבורא, יחס שנקרא "עולם", "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשיה", ולכן הוא מדבר על זה שבצורה כזאת ההשגחה מתגלה ונסתרת.

תלמיד: אז כשאדם אומר, מעבר למה שאני משיג יש גם עולם מחוץ לי, זה כביכול יחס הבורא אליו?

זה יחס הבורא אליו ודאי. כן.

תלמיד: אז למה הוא לא אומר נאמר "הבורא עכשיו פתח לי אפשרות, ואני פתאום רואה מידת יראה, עכשיו רואה מידת אהבה ראשונה". זה הבורא פתח לו את תפיסת העולם הזאת, אז למה הוא אומר למשל, "מחוץ לי עכשיו יש עולם יצירה, עולם בריאה, עולם עשיה"?

לא, זה לא מחוצה לו, זה דווקא כלפיו. זה לא כלפי האחרים.

תלמיד: זאת אומרת, עולם זאת מידת ההעלמה שהוא מגלה שהבורא מעלים כלפיו כדי שהוא יהיה במצב.

כן.

תלמיד: מה הכוונה שעולם עומד לעומת עולם? לדוגמה, עולם של קדושה, לעומת עולם של טומאה.

"זה לעומת זה עשה אלוהים", זה אומר שאם האדם לא מגיע לעולם של קדושה, הוא נמצא עדיין בעולם של קליפה.

תלמיד: אז אני או בעולם כזה או בעולם כזה. לא מרגיש את המתח בין שניהם.

לא.

תלמיד: ואיך עוברים מעולם לעולם?

על ידי העבודה, שאתה מגלה עוד כל מיני אופני היחס מהבורא אליך.

תלמיד: אם זה לעומת זה, איך אני משתמש במה שמתגלה לי עכשיו כדי להפוך את זה לזה האחר?

זה לא הולך כך. אתה מגלה מה שהעולם מגלה, בעצם זה מה שמתגלה לך, ולכן אתה מבין שאתה נמצא בדרגה כזאת או בעולם כזה.

תלמיד: ומה פירוש "זה לעומת זה"? שזה מקביל אחד לאחר?

כן.

תלמיד: ובזה ששניהם מקבילים רק מנוגדים בערכים שלהם, אי אפשר ללמוד זה מזה ולהיעזר בהם כדי להתקדם?

אנחנו עוד נלמד את זה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שיש מציאות, הבורא ברא את האחד, העולם לפני התיקון זה הקליפה, ואותו עולם אחרי התיקון זה כבר קודש?

כן.

תלמיד: בתחילת האות הוא מדבר על אצילות חלוטה באהבתה, בעיקרון של זה לעומת זה, הקליפה שולטת חוץ מאשר באצילות, תמיד רק באותה מדרגה, או דווקא הקליפות שולטות תמיד על מדרגה נמוכה, על עולם נמוך יותר?

לא, מאותה מדרגה ומטה.

תלמיד: באיזה אופן הקליפה עוזרת לנו להבין את התועלת מהיחס הנכון לקדושה?

כי אם אנחנו מתגברים על הקליפה, אז אנחנו זוכים לקדושה.

תלמיד: נאמר שתלמיד בהתקדמות שלו כבר נמצא בעבודה הרוחנית, ובאחד השלבים בסולם, הוא מרגיש מהרשימות את הקליפה סוגרת עליו, שומרת על משהו, אבל מונעת ממנו לפעול ביתר אהבה כלפי החברים, התיקונים שלו, התפילות וכדומה, ואז הוא עושה מה שנדרש בעולמות העליונים?

כן.

תלמיד: מה קורה עם הקליפה? הוא עשה על זה מסך, עשה פעולה כך שהתגלו בו יותר חסד ואהבה, מה קורה עם הקליפה שהייתה לעומתו?

קודם?

תלמיד: כן, לפני הפעולה שהוא עשה, שהיא פעולה רוחנית.

היא נעלמת ממנו. הוא הגיע על פניה ליתר השגה, ליתר הכרה, ליתר אחיזה בבורא.

תלמיד: והיא עצמה לא תציק לו יותר?

לא. היא מפסיקה להיות קליפה.

תלמיד: מה זה בכלל עולם של קליפה?

ב"תלמוד עשר הספירות" בעל הסולם לא כל כך מברר את זה, אבל ב"עץ חיים" שנכתב על ידי האר"י יש הסבר על עולמות הקליפות.

תלמיד: אני מבין שקליפות הן בעל מנת לקבל, זה הפער שלהן אל מול הקדושה שעובדת בעל מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: אז יש מדרגות בעל מנת לקבל?

יש מדרגות בעל מנת לקבל, בוודאי, כמו שיש לך מדרגות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: והן אחת מעל האחרת? הן יותר קרובות לקדושה דווקא?

קרובות, לא קרובות, שם זה סדר מיוחד. אבל כן, יש קליפות גדולות, קטנות יותר.

תלמיד: ככל שהתלמיד מתקדם בקדושה, ומגיע למשל לעולם יצירה דקדושה ואז נופל מהמדרגה הזו, לאן הוא נופל? ליצירה דקליפה או לעולם העשיה?

על זה אני לא יכול לומר. תלוי מאין הוא נופל ולאן הוא נופל. זה תלוי בעוון שלו, אני לא יכול לומר.

תלמיד: שמעתי שקליפה היא בעל מנת לקבל, איך יכול להיות בעל מנת לקבל ברוחניות? עולם הקליפות הוא הקדושה, והוא עובד בעל מנת לקבל, זה מה שמאפיין את עולם הקליפות?

כן.

תלמיד: על מנת לקבל יכול להיות ברוחניות?

בסולם המדרגות שבקליפות.

תלמיד: איך? הבנתי שבעל מנת לקבל חותך את האדם מרוחניות, איך יכול להיות על מנת לקבל וברוחניות, אפילו שזו קליפה?

לא, אבל זה לא באותו מקום שבו הוא נמצא. הוא נמצא בעל מנת לקבל, ולעומתו יש מדרגות על מנת להשפיע.

תלמיד: מה מאפיין את העל מנת לקבל של הקליפה, או מה מאפיין קליפה מהפרעה רגילה?

שהיא בעל מנת לקבל.

תלמיד: גם הפרעה רגילה יכולה להיות בעל מנת לקבל.

מהי הפרעה רגילה?

תלמיד: עכשיו פתאום קיבלתי רצון וזה מנתק אותי.

מנתק מאיזו מדרגה?

תלמיד: כן. איזה רצון, אפילו גשמי, רצון מהעולם הזה.

אז באותו רצון אתה נמצא בקליפה.

תלמיד: אז רצונות והפרעות שאנחנו מקבלים במסגרת מקרי העולם הזה, הם בעצם קליפות בהתקדמות שלנו?

לא.

תלמיד: מה ההבדל?

זה כמו בקדושה, זה לעומת זה. אם הייתי בדרגה של קדושה וחס ושלום אני נופל מזה, אז אני נמצא באיזו מדרגה של קליפה. בעולם הקליפות יש מדרגות ועולמות, פרצופים, יש שם הכול.

תלמיד: אבל האם יש משהו עקרוני שמאפיין את הקליפה ומבדיל אותה מהפרעה גשמית פנימית או חיצונית? מה מאפיין את ההתנגדות שנקראת קליפה?

שאתה נופל מהמדרגה הרוחנית שקודם השגת.

תלמיד: מה היחס בין הקווים שמאל וימין לבין הקליפות?

אדם יכול להיות בשמאל, יכול להיות בימין, וזה עדיין קדושה. והוא יכול להיות בשמאל וימין, וזה קליפה.

תלמיד: כתוב שעולם העשייה כולו קליפות.

כן .

תלמיד: איך קורה התיקון? קליפת שמאל מתוקנת על ידי קליפת ימין?

לא, זה לא כך. בינתיים תבררו את מה שאנחנו קוראים.

תלמיד: אפשר לומר שקליפות הן הסתרה, נפילה לקליפות היא נפילה חזרה להסתרה ומצד שני זה הגילוי?

כן, אפשר לומר.

תלמיד: איך נזהרים מלתת שליטה לקליפות?

על ידי כך שמחוברים יחד וחושבים על השפעה.

תלמיד: בעל הסולם כותב "עולם האצילות של הקליפות, עומד לעומת עולם הבריאה". עולם הבריאה זה לא עולם קליפות שהוא עומד מולו, אלא זה עולם שלם אחר?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין עולם הקליפות לעולם הכללי שאנחנו מכירים? בגשמיות יש קליפה והיא שומרת על הפרי שבתוכה, האם יש הקבלה בין שני הדברים?

לא, הוא לא רוצה להגיד יותר ממה שהוא אומר, שעולם האצילות של הקליפה נמצא לעומת עולם הבריאה.

תלמיד: ומה זה אומר ברוחניות? זה משהו חיצוני לעומת משהו פנימי?

זה אומר שעולם האצילות נמצא עכשיו בדרגה של עולם הבריאה.

תלמיד: כי אנחנו יודעים שמעולם האצילות נעשים כל התיקונים.

אל תבלבל בין הדברים, לא כדאי. כך לא נברר שום דבר.

תלמיד: שאלו אותך מה מאפיין את הקליפה, וענית שכשאדם נופל מהמדרגה הרוחנית, זו בעצם הקליפה. אם אדם נמצא ברצון גשמי, ומשם מיד התעורר לו עוד רצון גשמי, זו לא קליפה.

לא. קליפה צריכה להיות כנגד הקדושה. אם לא הייתה לו קדושה, אז לא יכולה להיות בו קליפה.

תלמיד: ובאותו מצב של קליפה שתיארת עכשיו, מה צריך האדם לעשות כשנפל מהמדרגה הרוחנית, כשהתגלתה הקליפה?

אז הוא עושה כל מיני פעולות כדי לעלות לשם ועוד מעלה.

תלמיד: כמו תפילה למשל?

כן, גם תפילה.

תלמיד: איך עולה תפילה מעולם של קליפות, האם יש איזה סדר, איזו הבנה?

כן, כל העולמות מסודרים בצורה כזאת, זה כנגד זה.

תלמיד: נניח שמעלים תפילה מעולם העשייה, האם יש סדר איך היא עולה?

זה לא ניתן ללמוד עכשיו, אבל אפשר ללמוד את זה.

תלמיד: אם אני במצב של הסתרה, ואני רואה שהכול רע ומרשיע את כל העולם לכף חובה, האם זה אומר שאני בעולם העשייה?

לא.

תלמיד: באיזה מצב אני?

בקליפה.

תלמיד: ואיך אני מגיע לעולם העשייה?

על ידי זה שאתה לומד, מתחבר לאנשים, וכך דרכם אתה מזמין את האור מלמעלה שיאיר עליך ויתקן את מצבך.

תלמיד: אבל בעל הסולם כותב שבעולם העשייה הכול רע ואני מרשיע את כל העולם לכף חובה. אז אם אני במצב כזה שאני באמת רואה שהכול רע ומרשיע את כל העולם לכף חובה?

זה עוד לא עולם העשייה.

תלמיד: אז מה מרגישים בעולם העשייה, זאת הרגשה אחרת?

בעולם העשייה מרגישים איך הקליפות שולטות.

תלמיד: התחברתי עם החברים, הגעתי לתפילה, לצעקה, הבורא העלה אותי למצב כזה, ואני רואה שהבורא שולט, אני רואה חצי טוב, חצי רע, זה מצב טוב יותר. אבל מסביבי יש ייסורים, אנשים סובלים, מלחמות, זה מצב בינוני. וגם פה, חוץ מתפילה וחיבור אין לי מה לעשות.

כן.

תלמיד: ומעל לזה הוא כבר לא מעלה אותי.

לא.

תלמיד: אבל אני לא רוצה להיות בינוני.

תגיע קודם לזה שתהיה בינוני.

תלמיד: לפעמים קורים מצבים כאלה.

אתה יודע כי קיבלת דיווח או משהו?

תלמיד: לפעמים אתה מרגיש שהוא מתייחס אליך טוב.

לפעמים אתה מרגיש, זה לא אומר.

תלמיד: מה מגיע קודם, עולם הקדושה או עולם הקליפה? מבחינת העלייה שלנו, מהעבודה שלנו מכאן, מה אני מגלה קודם?

מבחינת העלייה, אנחנו עולים מעולם הקליפה לעולם הקדושה.

תלמיד: כלומר, אני משיג את עולם הקליפה לפני שאני משיג את עולם הקדושה.

כן.

תלמיד: אבל איך אני יכול להיות בעולם הקליפה אם קודם לא עליתי לעולם הקדושה, ואחרי זה נפלתי לתוך עולם הקליפה?

לא, כי לפי הטבע שלך זה כך מתגלה.

תלמיד: אנחנו הרי תמיד הולכים בימין. עולם הקדושה זה עולם של ימין, זה עולם של חסד. אז אנחנו קודם צריכים להיות שם כדי שנוכל לגלות את הקליפות.

כן.

תלמיד: כי זה הפוך ממה שענית קודם, שהשמאל או הקליפה מתגלה קודם לאדם.

כן, השמאל מתגלה קודם.

תלמיד: האם רק אז הוא מבקש את הימין, זאת אומרת משם הוא מוציא את התפילה?

כן.

תלמיד: אז איך זה שאנחנו תמיד צריכים ללכת בימין, כדי שנוכל לגלות את השמאל?

להשתדל להיות במאמצים כדי ללכת בימין.

תלמיד: אבל השמאל תמיד יתגלה קודם.

כן.

תלמיד: בעשירייה, ולא רק שלי, יש כרגע מצב שבו יש יותר השתוקקות לאנשים, נכנסים יותר לשיעורים, נמצאים יותר בחיבור. מצד שני, יש חיכוכים הרבה יותר חזקים, זה לעומת זה, אבל האנשים ממשיכים, כי משהו מושך אותם. מה הם המצבים האלה? ואיך אנחנו מטפלים בהם בתוך העשירייה?

מה כתוב על איך צריכים לטפל?

תלמיד: לשוחח בינינו, להתפלל. אבל זה מצב חדש, שני המצבים חדשים. סוג החיכוך, העוצמה שלו, וגם ההשתוקקות שמגיעה. זה לא מצב מוכר בעשירייה או בעשיריות כרגע.

תמיד המצבים החדשים הם לא מוכרים, אז מה? אנחנו צריכים בכל זאת ללכת נגד כל מה שמתגלה. כל מצב שמתגלה, מעורר אותנו לעלייה.

תלמיד: יש את ה"ריח" של מה שאתה אומר, אבל אין את הידע איך לעשות את הצעד הראשון.

מה שמתגלה, זה מספיק.

תלמיד: שמעתי שתי תשובות, אחת היא שאנחנו מגלים קודם את עולם הקליפות, ואז מתקנים, ותשובה נוספת, שאנחנו נופלים מקדושה לקליפה.

כן.

תלמיד: באיזה מצבים זה קורה?

זו לא שאלה באיזה מצבים, באלפי מצבים.

תלמיד: אבל אם האדם תיקן משהו והגיע לקדושה, הוא נופל מהקדושה במצב אחד לקליפה של מצב יותר גבוה?

כן.

תלמיד: מאיזו נקודה האדם יכול להגיד שהוא בעולם העשיה, מהסתר כפול או מהסתר אחד?

לא הבנתי. היה לו איזה הסתר?

תלמיד: לא. הוא מתחיל בעבודה, נמצא בקבוצה במשך שנים במצב של הסתר כפול. אין לו הרגשה, לא פנים ולא אחוריים של הבורא, לזה אנחנו קוראים הסתר כפול?

לא חושב. כי אם אתה אומר "הסתר כפול", סימן שהאדם מרגיש ונמצא בהסתר כפול.

תלמיד: מאיזו נקודה הוא מתחיל את העבודה בעולם העשיה, מהסתר כפול, או מהסתר אחד כשיש לו כבר הרגשת האחוריים של הבורא?

יש לו הרגשה שהוא נמצא באחוריים של הבורא, אפשר להגיד.

תלמיד: זאת אומרת, מהסתר אחד הוא מתחיל להרגיש שיש לו יצר הרע.

כן.

תלמיד: וזה לא אותו יצר הרע שהוא חשב קודם, שיש לי בעיות עם החברים, לפעמים אני לא מסכים איתם.

כן.

תלמיד: זה כבר כוח שבא מחוץ לו וגילה לו.

כן.

תלמיד: מאותה נקודה הוא מתחיל לעבוד בעולם העשיה שכולו רע.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, הוא כל הזמן צריך לגלות את יצר הרע שלו, ולצמצם לאט לאט. אז בכל התקופה שהוא עובד בעולם העשיה, חוץ מגילוי החושך וצמצום, אין כלום.

ולהתגבר על זה.

תלמיד: צריך להתגבר, ולהגיע לאיזו נקודה סופית, לסיים את התהליך של הצמצום, ואז להרגיש משהו.

כן.

תלמיד: בוא נגיד שהאדם עשה צמצום, סיים את עולם העשיה, יש לו קצת הרגשה של חסדים, ומיד אחרי שהוא סיים את הצמצום, שוב מתחילה שליטה של העל מנת לקבל, כי יש תוספת עביות.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין לעשות צמצום, לבין לשמור על הצמצום אחר כך?

לא מבין.

תלמיד: בעולם העשיה אני עושה רק צמצומים, מגלה את יצר הרע, עושה צמצום, מגלה את יצר הרע, עושה צמצום, על ידי המאור מחזיר למוטב. סיימתי את עולם העשיה, עכשיו זו עביות א' כי צמצום זה עביות שורש.

כן.

תלמיד: שוב פעם יש שליטה של היצר הרע, על מנת לקבל. אבל פה העבודה קצת שונה נראה לי, זה לא צמצום, זה לשמור על הצמצום, להשתמש בקשיות של המסך.

אני לא מבין.

תלמיד: אנחנו לא עושים פעמיים צמצום, היציאה ממצרים היא פעם אחת.

כן.

תלמיד: אדם סיים את כל הרצון שלו, עד לעומק הרצון, גילה את כל היצר הרע, עשה צמצום, יש לו הרגשה של אור חסדים, ושוב פעם מתחיל להרגיש שיש עליו שליטה של על מנת לקבל. גם הסיפור בתורה, שעם ישראל יצא ממצרים, לפעמים הם נפגשים עוד פעם עם העמלקים. אותו הדבר בתוך האדם. איך הוא עובד אחרי יציאת מצרים עם על מנת לקבל, האם שוב פעם צמצום או פעולה אחרת?

בוודאי שצמצומים.

תלמיד: אז כל הזמן עושים צמצומים.

כן.

תלמיד: מהו השורש של הקליפה?

הרצון לקבל.

תלמיד: האם זה על מנת לקבל טרם יצירת האדם?

השורש לקליפה זה הרצון לקבל שהבורא התחיל בו את הבריאה.

תלמיד: הכוח של הקליפה, זה מה שאנחנו מכנים כוח של מלאך?

ככל שהרצון לקבל יכול להידמות לכוחות דהשפעה, זה נקרא שהוא עובד כמלאך.

תלמיד: לפני שאנחנו משיגים אותה, הקליפה מורגשת אצלנו לפעמים כדברים טובים, זה יכול להיראות לנו כמצב רוח טוב בחיבור. אבל אם אנחנו לא רגישים מספיק לראות איפה אנחנו מוסיפים, האם יכול להיות שכבר במשהו הקליפה שם עובדת?

אנחנו מרגישים מקצה לקצה בכל הבחינות האלו.

תלמיד: כשאנחנו מסדרים תפילה, האם זאת תהיה חוצפה או יומרנות לבקש "בורא יקר, אני לא יודע מה זה קליפות, לא מרגיש מה הן, אבל מראש אני מבקש, תוריד את זה מעל החברים שלי"?

זה לא טוב.

תלמיד: עולם הקליפות ועולם הקדושה, אם לעשות הקבלה, האם ניתן להגיד שלא לשמה זה עולם הקליפות ולשמה זה עולם הקדושה?

כן.

תלמיד: האם זה אומר שעולמות אבי"ע נמצאים גם בלא לשמה?

תלוי על מה אתה מדבר.

תלמיד: אם אנחנו עושים הקבלה, האם בלא לשמה חייבים גם לעבור את ארבעת העולמות של קליפות אבי"ע?

לא.

תלמיד: אז איך זה קורה?

אתה צודק שכדי לעלות בסולם הקדושה אנחנו צריכים לעבור את סולם הקליפות. אבל עוד נראה.

תלמיד: בעולמות של קליפה, בלא לשמה, האדם יודע להבחין באיזה עולם הוא נמצא?

לא.

תלמיד: רק בלשמה הוא יודע להבחין באיזה עולמות הוא נמצא.

נראה.

תלמיד: במה הקליפות מקדמות ומפתחות את האדם בדרך הרוחנית?

בזה שהן פותחות בו רצון לקבל גדול יותר, ואז האדם מגלה עד כמה הוא כנגד הקדושה ומשתדל לתקנו.

תלמיד: האם הסטרא אחרא והקליפות הם אותו דבר?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין היצר הרע לבין הקליפות?

זה אותו דבר.

אות קנ"ג

"ונתבארו היטב, ד' עולמות אבי"ע דקדושה והקליפות, שהן בחינת הלעומת של כל עולם ועולם, שהם מבחינת החסרון, שיש בעולם שכנגדו בקדושה, והם שמכונים ד' עולמות אבי"ע של הקליפות, כמבואר."

אות קנ"ד

"והנה הדברים האלו מספיקים לכל מעיין, שירגיש בדעתו, את מהותה של חכמת הקבלה באפס מה. וראוי שתדע, שרוב מחברי ספרי הקבלה, לא התכוונו בספריהם, אלא כלפי מעיינים כאלו, שכבר זכו לגילוי פנים, ולכל ההשגות העליונות, כנ"ל. ואין לשאול, אם כבר זכו להשגות, הרי הם יודעים הכל מהשגתם עצמם, ולמה להם עוד ללמוד בספרי חכמת הקבלה מאחרים?

אמנם לא מחכמה שאלה זאת. כי זה דומה לעוסק בתורת הנגלה, ואין לו שום ידיעה בעסקי העוה"ז, בבחינת עולם שנה נפש שבעוה"ז, כמ"ש לעיל, ואינו יודע במקרי בני אדם והנהגתם לעצמם, והנהגתם עם אחרים, ואינו יודע את הבהמות, החיות והעופות שבעוה"ז. וכי יעלה על דעתך, שאיש כזה יהיה מסוגל להבין, איזה ענין בתורה כהלכתו? כי היה מהפך הענינים שבתורה, מרע לטוב ומטוב לרע, ולא היה מוצא את ידיו ורגליו בשום דבר.

כן הענין שלפנינו: אע"פ שהאדם זוכה להשגה, ואפילו להשגה מתורה דאצילות, מ"מ אינו יודע משם, אלא מה שנוגע לנפשו עצמו, ועדיין אמנם צריך לדעת, כל ג' הבחינות: עולם שנה ונפש, הנ"ל, בכל מקריהם והנהגותיהם, בתכלית ההכרה, כדי שיוכל להבין את עניני התורה המיוחסת לאותו עולם. שענינים אלו, בכל פרטיהם ודקדוקיהם, מבוארים בספרי הזוהר ובספרי הקבלה האמיתיים, שכל חכם ומבין מדעתו, מחוייב להגות בהם יומם ולילה."

תלמיד: אתמול בסעודה דיברתי קצת עם אשתך בחוץ, כי רציתי לדעת איך הרב"ש היה בתור אדם, איך הוא התנהג עם מי שהיה סביבו, אם הוא היה נחמד, נעים הליכות או שהיה רודן, עקשן. היא הבליטה במיוחד שהייתה לו שליטה ברצונות, שהוא היה מסוגל לשלוט בהם.

כן.

תלמיד: כשאדם כבר משתמש בתורה דאצילות, זה לא רק להשפיע על מנת להשפיע, לא לקבל את זה, לשייך לבורא, להגדיל את האמונה עוד יותר, אלא עם כוח המסך שלו הוא כבר מסוגל לרדת לקליפות, לשלוף משם ניצוצות דקדושה, כלים שהוא יכול להעלות לתיקון. זו עבודה אחרת. האם זה כיוון נכון?

כן. רב"ש היה כך עושה. לא היה רצון כלשהו שהוא לא יכול היה לעלות עליו ובעצמו לקבוע איך הרצון הזה יתגלה בו.

תלמיד: בתוך הכלי שהתגלה, הוא היה ממש מסוגל לתמרן בפנים?

כן. הוא היה מסוגל, גם אנחנו נצטרך.

אות קנ"ה

"ולפי"ז יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה?

אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.

פירוש: כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא, מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו', עד שיזכה להשלים מחשבתו ית', שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע.

והנה, כל עוד, שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם האורות, העתידים להגיע אליו, בבחינת "אורות מקיפים", שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים.

ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו."

תלמיד: זו אות מאוד מפורסמת שגם לומדים אותה מתחילים. אדם בתחילת הדרך ברור שהוא לא מבין כלום, הוא קורא את השמות ואת המושגים ואומר, "לפחות משהו מאיר עלי, משהו משפיע". אבל אחר כך לאט לאט אדם מתחיל לתפוס כל מיני דברים קטנים בדרך העבודה, לא בחכמה בהכרח. איך המאור משפיע עלינו, על העבודה בעשירייה, על העבודה שלנו?

המאור משפיע בזה שהוא מביא לנו כוחות, כדי שנוכל להתגבר על עצמנו, על הרצון לקבל שלנו, ולעשות עם כוחות ההשפעה כלים רוחניים.

תלמיד: אני שואל, כי אנחנו מחלקים את העבודה שלנו. נאמר עכשיו אנחנו קוראים פה, אחר כך קוראים ב"תלמוד עשר הספירות" או ב"זוהר". איך להתייחס נכון ללימוד כשאנחנו קוראים את המושגים, את השמות?

אני לא מבין מה אתה רוצה. מה אתה רוצה להוציא מהמילים כשאתה קורא?

תלמיד: להוציא עבודה נכונה ומדויקת יותר בעשירייה.

אני לא יודע.

תלמיד: אנחנו קרובים לסוף של ההקדמה הזאת. הפעם הזאת שקראנו את ההקדמה, אני מרגיש שלא יצאתי עם איזה מטען מאוד גדול של הבנה, לא הבנתי יותר. לפני שהתחלנו ללמוד חשבתי שאני מבין משהו בדבר הזה, והיום אני פחות מבין, כך לפחות אני מרגיש.

מתי האדם גומר ללמוד את ההקדמה הזאת ויכול לעבור ללמוד את "תלמוד עשר הספירות"? או שזה בכלל לא קשור, אני יכול לקרוא את ההקדמה הזאת, לא להבין כלום, ללכת "לתלמוד עשר הספירות", גם שם כמובן לא להבין כלום, ואז לשחק ביניהם. כי ככה אנחנו לומדים, אנחנו לומדים גם את זה וגם את זה. מה ההבדל בין ללמוד את ההקדמה לבין ללמוד את תע"ס עצמו?

בהקדמה הוא נותן לך כיוון למחשבות, לתפיסות, ליחסים, ואחר כך כשאתה לומד תע"ס, אז אתה מממש את זה.

תלמיד: הרצון שלי הוא שכשנגמור את ההקדמה הזאת נתחיל לקרוא אותה שוב מהתחלה, כי נראה שיש פה ים עצום, אוקיאנוס של הבנה וידע.

כי זו באמת הקדמה לתע"ס.

תלמיד: האם כל החיים האדם יגמור את ההקדמה ויחזור להתחלה, זאת העבודה שלנו?

גם יכול להיות, כן.

תלמיד: האם זה נקרא לימוד טוב, נכון?

אני לא יודע, אבל זה יכול להיות.

תלמיד: אנחנו לפני כנס, בכנס שמנו לנו מטרה מאוד גבוהה להגיע ללשמה, ואיכשהו התחלנו את ההקדמה הזאת כדי שתהיה לנו הכנה לזה. במה יהיה נכון לעסוק עכשיו כדי שנבוא עוד יותר מוכנים לכנס ולכל המקום שאנחנו רוצים להיכנס אליו? האם שוב ללמוד את ההקדמה עד שנגיע לכנס או ללמוד משהו אחר?

יכול להיות, גם זה טוב.

תלמיד: אני שואל מה אתה חושב שכדאי לעשות. כי מי אני שאגיד אם זה נכון או לא נכון?

ומי אני? כולנו נמצאים פחות או יותר כלפי הדברים האלה בשווה. אני חושב שאנחנו צריכים לתת יותר תשומת לב לקשר בינינו, שכל אחד באמת ידאג לחברו, גם בעשירייה, גם בין עשיריות לעשיריות. ואז בהתאם לזה נרגיש עד כמה זה מעלה אותנו ומשנה אותנו.

תלמיד: כלומר החומר שאנחנו קוראים הוא פחות משפיע, פחות חשוב. כלומר אפשר לקרוא את זה, אפשר לקרוא את מאמר "הערבות", מאמר "החרות".

לא, זו הקדמה לתע"ס, זו הקדמה למסר שלו לכל העולם, לכל הדורות. אני לא הייתי כך מכנה את זה.

תלמיד: אז יש משהו מאוד מאוד מיוחד בחומר של הקדמה לתע"ס.

כן.

תלמיד: שמעתי שמומלץ לנו לעסוק בקשר בינינו בתוך העשיריות ובין העשיריות, וזו באמת העצה העיקרית שאנחנו שומעים ממך לאורך השנים. מה הקשר בין עבודת החיבור בינינו, לבין העצה שהוא נותן כאן שהיא חשק ורצון חזק להבין מה שלומדים?

חשק ורצון חזק להבין מה שלומדים, זה מאוד חשוב.

תלמיד: מה הקשר בין עבודת החיבור בינינו לבין החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים?

אנחנו לא יכולים להשיג, להבין מה שלומדים, אם לא נהיה מחוברים בצורה מיוחדת זה לזה.

תלמיד: אז מה זה באמת חשק ורצון חזק להבין מה שלומדים?

אנחנו רוצים להתכלל עם החומר הזה כדי להיות בתוכו ממש, ואז נוכל לספוג את מה שלומדים.

תלמיד: אז למה הוא כותב להבין דווקא?

כי זה דבר השייך לכולם, כל אחד יכול לתפוס משהו מהמילים והמשפטים האלו.

תלמיד: לכאורה אדם יכול מאוד לרצות, להשתוקק ולחשוק להבין בעצמו, זה רצון, יכול להיות שהוא משתוקק לחכמה.

חס ושלום.

תלמיד: למה חס ושלום?

כי בזה שהוא מגיע לרצון כזה ללמוד בעצמו מה שכתוב, הוא לא לוקח איתו את הבורא.

תלמיד: הוא לא לוקח איתו את הבורא?

לא.

תלמיד: אבל הוא מול הבורא, זה הוא והבורא ובעל הסולם שמדריך אותו איך להתקשר לבורא.

אם זה כך, אז זה בסדר.

תלמיד: למה זה בסדר?

כי כבר יש כאן שלושה, האדם, הבורא ומה שיש ביניהם, חומר התע"ס.

תלמיד: אדם משתוקק להבין מה שהוא לומד בהקדמה לתע"ס ובחכמת הקבלה, ולפי מה שבעל הסולם כותב, זה אמור לעורר עליו את האורות המקיפים.

כן.

תלמיד: מה בין ההשתוקקות הזאת שהיא אינדיבידואלית, שזה אדם מול הבורא והחכמה שביניהם, שזה יכול להיות לגמרי אישי, לבין עבודת החיבור?

עבודת החיבור זו כבר עבודת החיבור.

תלמיד: אם כך, יש פה שתי עצות להתקדמות. יש את העבודה שאנחנו שומעים ממך שהיא העיקר, שהיא עבודת החיבור בינינו. ויש את העבודה, כפי שאפשר לפרש את מה שהוא כותב פה, שזו עבודה אינדיבידואלית של השתוקקות לידע, להבין מה שלומדים, כדי להיות בקשר עם הבורא. ואלו שתי צורות שהן שמיים וארץ.

בסדר.

תלמיד: שתי הצורות האלו, איך מגשרים עליהן? מה הקשר ביניהן?

אחת היא לקו של ידע, ואחת היא לקו של חיבור. יש רגש ויש שכל, ואז אנחנו יכולים להתקשר לבורא גם ברגש וגם בשכל.

תלמיד: מה הרגש ומה השכל?

להבין מה שהוא כותב ולהרגיש מה שהוא כותב.

תלמיד: אבל גם בזה יכול להיות המון רגש. הוא חושק לזה, הוא רוצה את זה, הוא מתפעל מזה, הוא מתרגש מזה.

בסדר.

תלמיד: מהי עבודת החיבור, האם היא תנאי, היא דבר מקדים, אדם צריך לסדר את עצמו לפני הלימוד בצורה כזאת?

כן.

תלמיד: באיזו צורה?

שעל ידי הלימוד הוא מגיע לדביקות בבורא.

תלמיד: אבל איך לא ללמוד בצורה אישית?

זה תלוי באדם.

תלמיד: האם הלימוד צריך להביא אותו לפחות לנטייה להבין שזאת לא הדרך להתקדם בצורה כזאת אישית?

כן, כי הוא צריך להתקדם דרך העשירייה שלו. לכן אין לו ברירה, הוא חייב לחלק את עצמו כאילו לעשירייה, לתת חלק מהלב לכל חבר וחבר, ואז הוא נמצא ביניהם.

תלמיד: זו נשמעת מערכת מאוד מורכבת, הוא צריך גם להיות מחובר לעשירייה, גם להשתוקק להבין מה שלומדים. איך לחבר את זה לתמונה אחת?

אני הייתי ממליץ להיטבע בהם, והבורא יחלק.

תלמיד: ואיך זה קשור לעצה העיקרית פה של חשק להבין?

חשק להבין זה אחר כך, זה כתוצאה מהחיבור, אבל קודם זה חיבור.

תלמיד: ואיך המקורות קשורים להביא את האדם לחיבור? חכמת הקבלה היא זו שאמורה להביא לו את המאור, אז איך זה שאדם עובד בחיבור יביא לו מאור?

אם הוא עובד כדי לקבל מאור, אז המאור מסדר אותו כבר בחיבור נכון.

תלמיד: איך מעוררים חשק ורצון חזק?

על ידי השפעת החברה על האדם.

תלמיד: איך אני יודע שניצלתי נכון את השיעור? איך אני מודד אם משכתי את אותם האורות המקיפים את נשמתי?

על ידי תפילה.

תלמיד: התפילה היא לכל אורך השיעור, אבל איך אני יודע אם פעלתי נכון או לא?

אין לך יותר, אלא מה שאתה מרגיש לפני השיעור, מה שאתה מרגיש אחרי השיעור, ואיך אתה ניגש לשיעור הבא.

תלמיד: מה אני צריך להרגיש אחרי השיעור, האם להרגיש טוב יותר או אולי דווקא הפוך? לפי מה אני מודד, מה התוצאה?

לפי כמה השגת ממה שרצית להשיג.

תלמיד: בשכל אני יכול להגיד שיש לי היום עוד חידושים, עוד תובנות, יש משהו.

לא על זה מדובר, מדובר על הקשר.

תלמיד: מהי התוצאה הרצויה, האם זה שאני מרגיש קרוב יותר לחברים?

התוצאה הרצויה היא שאתה מרגיש שאתה נמצא עם החברים בגוף אחד, ממש בנשמה אחת, ואין שום מרחק ביניכם.

תלמיד: ואם יצאתי מהשיעור לא בהרגשה שאנחנו נשמה אחת ואין עוד מלבדם, אז זה סימן שלא למדתי נכון?

כן.

תלמיד: מה קודם לא עשיתי נכון שלכן לא למדתי נכון?

יש תפילה לפני הלימוד. אתה מבקש מהבורא שעל ידי הלימוד תגיע להתקשרות הנכונה עם כל החברים.

תלמיד: נניח שהתפללתי את התפילה הזאת לפני התפילה, האם אני צריך לדרוש תוצאה שבסוף אני ארגיש כנשמה אחת?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אם אני מבקש ממנו, אז אני מצפה לזה.

כן.

תלמיד: אני כאילו מציב פה תנאי לבורא, "ביקשתי, עכשיו תיתן לי". אני מנסה להבין מה החלק שלי ומה החלק של הבורא. יכול להיות שאני עושה את המאמצים שלי, אבל לא בהכרח אני ארגיש תוצאות בסוף שיעור. אני לא מצפה להיכנס לשיעור עם בקשה ולצאת הסוף השיעור עם תוצאה, או שכן?

כן. אתה צריך להיכנס לשיעור בכוונה שלמה שאתה הולך עכשיו לקבוע עם הבורא דבקות בחברה.

תלמיד: נגיד שאני קורא "תלמוד עשר הספירות" ורוצה להוציא משם מקסימום תועלת שזה משיכת מאור המחזיר למוטב. יש את השיטה שבעל הסולם כותב לנו, ולי יש רצון חזק לגלות מה שבעל הסולם כותב. ואז בלי שום קשר לעשירייה, לחיבור, אני פשוט מתפלל, דורש מהבורא שייתן לי איזה רמז, כי בלי העזרה שלו אני לא יכול להבין פה כלום. ויש את השיטה ששמענו ממך, ואז אני קורא, אבל קשה לי להתרכז בקריאה של תע"ס וגם בתפילות ובכוונות, אני יכול לקרוא ולהיות בכוונות ובתפילות אבל אז אני קורא בצורה טכנית.

ברור.

תלמיד: איזו שיטה יותר מושכת את המאור המחזיר למוטב? כשאני מתפלל וקורא סתם טקסט ודורש חיבור, ביטול, או השיטה השנייה שאני מבקש מהבורא איזה רמז?

לא, הראשונה.

תלמיד: מה מושך מאור המחזיר למוטב, מה הדבר שהכי משפיע על משיכת המאור המחזיר למוטב?

רק היחס בינינו. זה שאנחנו רוצים להיות מחוברים בהשפעה הדדית, בתמיכה הדדית, זה מה שמעורר את אור החסדים בינינו.

תלמיד: הרצון של האדם להתחבר לחברים כדי לעשות נחת רוח לבורא?

כן.

תלמיד: זה משנה איזה כתבי מקור הוא קורא?

לא, העיקר שיכוונו אותו לזה.

תלמיד: אז אם אנחנו לוקחים את המקובלים הגדולים שאנחנו לומדים, האר"י, בעל הסולם, הרב"ש, אנחנו לא מבינים כלום לגביהם, מבחינתנו כל כאחד מהם זה כמו כוכב בשמיים, הגיע לגמר תיקון. כשהאדם מגיע עם רצון להתחבר, זה משנה אם הוא קורא את כתבי הרב"ש, מאמר של בעל הסולם או נניח כתבי האר"י עם פירוש של בעל הסולם שזה "תלמוד עשר הספירות"?

לא כל כך.

תלמיד: אבל יש הבדל ביניהם?

לא, רק בסגנון.

תלמיד: אז ההבדל הוא רק כלפינו, אלו שלא מבינים כמובן?

כן.

תלמיד: ואם יש כתבים מסוימים שיותר מעוררים את האדם, כי הוא מרגיש יותר קרוב אליהם, לא משנה מאיזו סיבה, עדיף שהוא יבחר אותם או את אלה שקשה לו איתם או שזה לא חשוב?

עדיף שלא יבחר אותם, אלא את מה שבעל הסולם ממליץ.

תלמיד: בעל הסולם כתב גם את "תלמוד עשר הספירות", הוא לא כתב רק מאמרים.

כן, אבל הוא לא ממליץ על "תלמוד עשר הספירות" סתם כספר קריאה לתלמידים שלו. צריכים להשתדל על ידי הכתבים שלו, להשתוקק ככל האפשר יותר למאור התורה.

תלמיד: חשוב ללמוד גם מאמרים וגם "תלמוד עשר הספירות"?

כמו שאנחנו מחלקים, זה גם מגיע לנו מבעל הסולם.

תלמיד: הרב דיבר אתמול בסעודה שאפשר להשיג רק בהתקפה. מה זו התקפה?

התקפה היא שכולם מבינים שצריכים ללכת בכוח חזק, חם, נוקב ולא להסתכל על ההפרעות. זה נקרא התקפה.

תלמיד: אמרת שאנחנו ראויים ושכל אחד צריך לבדוק את עצמו אם הוא מוכן לזה. מה זה להיות מוכן להתקפה?

שהאדם מאוד רוצה להשיג את מטרת החיים, ומבין שאין לו אמצעי אחר אלא רק להיות בחיבור והתקפה עם חבריו.

תלמיד: ענית שאת המאור המחזיר למוטב אפשר למשוך כתוצאה מחיבור בינינו. האם כגודל ההתנגדות לחיבור כך המשיכה של המאור יותר חזקה?

כן.

תלמיד: אין לי יכולת להבין לעומק את מה שכתוב בספרים שלנו, אבל החשק והרצון כן מתבטאים בכך אני נושא באחריות להכין את עצמי לקריאה. לדוגמה אם נקבע שנעבור על קטע מקור משיעור הבוקר, אני מכין את עצמי לזה או מעיין לפני השיעור בחומר הלימוד, ואז יש איזו אחיזה, כי זו הרגשה, ההשתוקקות שלי, יש שם הבחנות שעולות ביחס שלי לחברים. אם יש התנגדות, שם היא מתגלה. כשיש הכנה, כשאנחנו באים לפתח תקווה, כל פעם שבכלל מזדמן, יש התעוררות של חשק ורצון הרבה יותר גדולים מאשר להיות במערכת הערבות.

לקראת הכנס, כל עניין ההכנה, איך להיות קשובים יותר לקבל את אותו סיוע, למשוך את אותו מאור, אני מעיד בשם העשירייה, שאנחנו מתקשים בהכנה הזו, כלי ההכנה שלנו אינם מחודדים. אם הייתי צריך לצאת איתם עכשיו לקרב, הייתי קצת בבעיה, לא הייתי מדויק ומאופס והערפול הזה מסוכן, כי הערבות שלי לחברים נפגמת במשהו.

זה טוב, ביטאת את עצמך נכון.

תלמיד: בעל הסולם מסביר בהתחלה למה הכרחי ללמוד את חכמת הקבלה לעומת כל המקורות האחרים, אבל אחר כך הוא מסביר לאיזה דרגות אנחנו צריכים להגיע ומה זה אומר בפועל, מהם העולמות האלה בחוכמת הקבלה, ואני יודע שאני לא בזה, אבל לפחות הוא מעורר בי חשק להגיע לכך, זה כנראה מה שבעל הסולם רוצה להשיג כשהוא מעביר לנו את ההקדמה לחכמה הזאת.

כן.

תלמיד: לכן אי אפשר לתפוס את זה בשכל, זה מאוד קשה בצורה שכלית. אבל אם אתה מתחיל ללמוד תע"ס דווקא דרך הכוונה הזאת כמו שהוא מסביר, אתה מגלה שיש מלא רגש בתע"ס, ואת הרגש הזה אנחנו תופסים דווקא דרך חיבור בינינו. לכן אפשר ללמוד תע"ס בצורה כזו שאנחנו משיגים את כל החכמה דווקא דרך החיבור בינינו, דרך הרגש. למה אצלנו יש תפיסה שתע"ס זה משהו שכלי? האמת שאני לא מבין את זה, זו חכמה שאנחנו צריכים ללמוד, שככה אנחנו לומדים אותה, ויש גישה אחרת.

כן, זו חכמה, אבל כל מספר, אות וחוק שבה אנחנו צריכים לחבר עם הלב, עם הרגש. אלו כאילו חוטים של חכמה, אבל כשאנחנו תופרים בהם, יוצא לנו רגש.

תלמיד: עכשיו בימי חול אנחנו לומדים בחלק האחרון ביחד את תלמוד עשר הספירות, איך לעזור אחד לשני דווקא בצורה רגשית ללמוד את זה?

אני לא יודע, אני לא מלמד את החלק האחרון.

תלמיד: אנחנו לומדים ביחד.

בסדר.

תלמיד: לגבי ההתקפה, התקפה להכנה לכנס. אתמול שאלו אותך בסעודה איך להגיע לשמה, ואמרת, שרב"ש תמיד אמר, התקפה. עכשיו באות קנ"ה אנחנו קוראים על המאור המחזיר למוטב, שחייבים להתקיף את זה. האם יש סדר של פעולות שאנחנו בעשיריה לדוגמה יכולים לעשות כדי לעורר התקפה על כל נושא?

על כל נושא?

תלמיד: כן, פעם זה יהיה על הכנס, פעם על להגיע לשמה, פעם על המאור המחזיר למוטב, והכול כמובן צורות שונות כדי לתת את הדחיפה הנוספת הזו בהליכה המשותפת שלנו בדרך?

אם תחליטו יחד, אני מקווה שלא תטעו.

תלמיד: כל פעם כשעולה נושא חדש, לקבל החלטה משותפת איך לצאת להתקפה? איך אפשר לקבל החלטה בתוך העשירייה, זה משהו שנשמע הגיוני כי אנחנו עשרה או יותר אנשים, שונים שיכולים לגבש דעה כלפי דבר. אבל איך אנחנו כחברה, כבני ברוך העולמי יכולים לקבל החלטה לצאת להתקפה?

חכה לכנס.

תלמיד: למה לחכות עד הכנס?

כי שם יהיה חיבור בין כל העשיריות, כי כשכולן מגיעות לכנס, אני מבין שהן מוכנות לחיבור עם הכלל.

תלמיד: אבל זה מה שקורה עכשיו, תראה, בכל העולם יש עכשיו עשיריות, יש כינוסים, אנחנו פה, כולם עכשיו באים כדי להגיע ל"לשמה". למה, איך אנחנו ככלי אחד גדול יכולים לקבל החלטה עכשיו לצאת להתקפה?

תקבלו.

תלמיד: איך? אי אפשר עכשיו לעשות דיון, נכון? יש פה משהו פנימי שצריך לקחת את כולם.

כן, לפנות לבורא שיעלה אותנו על כנפי נשרים.

תלמיד: אני מרגיש קצת תלוש.

אז כדי שזה לא יקרה להרבה אנשים, אנחנו צריכים עוד הכנה, עוד חודש, חודשיים.

תלמיד: מה זה התקפה?

התקפה זה כשכולנו, כמו בצבא מכינים את עצמנו לצאת להתקפה על האויב שנמצא מולנו, גם הוא מגובש, ואנחנו נכנסים בו על מנת להוציא ממנו את מה שהוא רוצה לקבל מאיתנו.

תלמיד: אז התקפה זה הכנה להתקפה?

כן, אצלנו זה הכנה.

תלמיד: לדבר על מה זה התקפה זו כבר התקפה, או יש משהו יותר מדויק?

זה מספיק.

תלמיד: עד כמה שאני מבין חשוב שהמאור המחזיר למוטב יעבוד עלי לפי שורש נשמתי, האם זה נכון?

כן.

תלמיד: האם לפני הקדושה צריך לגלות את הבושה?

כן.

תלמיד: בתורה יש את כל המציאות כי היא הקשר בין הבורא לנברא, האם זה נכון?

כן.

תלמיד: לגבי החיבור בין החברים, והלימוד עצמו. שמעתי אותך הרבה פעמים אומר שבסוף הכול מתגלה בתוך האדם פנימה, בפנימיות שלו. איך לעשות את העבודה הזאת כך שהיא תהיה פנימית, ולהתנתק מהגשמיות? כי אנחנו יושבים בסעודות, עושים פעולות חברתיות, עושים חיבורים גשמיים, אבל איך בסוף זה אמור להיות משהו רוחני, פנימי של האדם?

זה תלוי באדם, בכל אחד ואחד, אין לי מה להוסיף.

תלמיד: משהו קורה היום בעולם, שלפחות אני בהלם ממנו, והתחלנו לדבר על זה פה כבר בכמה מפגשים שלנו, זו הבינה המלאכותית. מסתבר שכל מה שאמרת לפני עשר שנים ויותר ממש קורה עכשיו בטווח של חודשים ושנים, לא יותר מזה. מדברים על זה שהמון אנשים יהיו מובטלים מאוד בקרוב. לא בעוד עשר שנים, או בעוד חמש שנים, אלא פחות מזה.

כל מקצוע שאפשר היה לעשות בזום, כמו רואה חשבון, עורך דין, כלכלנים, יועצים, כל דבר כזה הולך להתבטל מהעולם, כי המעסיק ישלם אלפית ממה שהוא משלם לעובד. אז הוא יעסיק את הAI-. חברות גדולות, חברות עולמיות כבר קונות תחנות חשמל, בשביל שהתוכנה תלמד יותר מהר, והם עושים ביניהם תחרות. החברות בונות תחנות אטומיות כדי לייצר חשמל בשביל הלמידה הזאת.

רובוטים מתפתחים, הם ייראו כמו בני אדם ממש, והם הולכים להחליף אותם. כל מה שאני אומר זה לא מדע בדיוני, זה קורה ממש עכשיו, בשנים הקרובות. תוך שלוש, גג חמש שנים אומרים שזה כבר יהיה.

אני לא שואל מה לעשות, כי מה לעשות נשב ונחשוב, אבל מה צריך להיות היחס שלנו כקבוצה שעושה עבודה פנימית, שמתקדמת ל"לשמה" למה שקורה היום בעולם, איך אנחנו צריכים להתייחס לזה?

הכול לטובה, זהו. הכול לטובה, זאת אומרת אין שום בעיה, יעבור הזמן, יעברו ימים, חודשים, שנים, ואנחנו נראה את התועלת מזה שלא יהיה לבני האדם מה לעשות. והסדר החדש יקבע בעצמו את היחס החדש בין בני האדם, וכך אנחנו נמשיך.

תלמיד: ומה תפקידנו כאן ביחס לעולם עכשיו?

העבודה שלנו לא תשתנה, כמו שהיה גם עכשיו וגם יהיה - עליה מהמצב הבהמי ללא לשמה, אחר כך ללשמה, בכל הדרגות הכלולות בזה.

תלמיד: האם אתה צופה שהרבה אנשים מובטלים שלא יהיה להם מה לעשות יצבאו על דלתנו, יבואו ויגידו, "תעזרו לנו במה לעשות"?

אם הם יראו שבזה יש בשבילם מקור פרנסה, מקור תעסוקה, אז הם יבואו. אם לא, אז רק אחרי שיחזרו בתשובה.

תלמיד: כלומר זה לא יגרום לאנשים פתאום לחפש יותר משמעות בחיים.

יכול להיות.

תלמיד: אם לא תהיה עבודה, אנשים יקבלו פרנסה מהמדינה, כי לא יהיה מה לעשות איתם, המדינה תקנה אותם, ממש תשלם להם כדי שישבו בבית, אז. האם זה יגרום לאנשים פתאום לשאול, "בשביל מה אני חי?", ואם קודם הייתה משמעות בעבודה שלו, אז עכשיו הוא ישאל שאלות אחרות?

לא. אור שחור יתקרב לכדור הארץ.

תלמיד: מה זה אומר?

בני אדם לא יודעים בשביל מה, מה יהיה לי, בשביל מה יהיה לי, זו הבעיה. נראה, יש לנו את הבורא והוא יסדר את הכול.

תלמיד: אז אנחנו צריכים להתייחס לזה שזה לטובה ולברך על זה.

כן, בדיוק. אנחנו כרגיל בדברים שלנו, ובטוח שנתקרב לבורא ושם נראה פתרון.

תלמיד: זה לא משהו שאנחנו, בני ברוך, צריכים להיות מוטרדים ממנו, ממה שקורה בעולם.

לא.

תלמיד: יהיו מיליונים מובטלים, וזה לא דורש מאיתנו להיערך.

לא.

תלמיד: למה הבורא מביא אור שחור לכדור הארץ, לאנושות, אפילו את עם ישראל הוא מטלטל?

זה ענין התקופות.

תלמיד: אבל בסוף התקופה אני לא רואה שאלה, אני לא רואה דאגה יותר גדולה משהייתה קודם, אלא עולם כמנהגו נוהג, ממשיכים אותו דבר. אני לא יודע מה יקרה עכשיו כמו שאתה אומר, אפשר לתרחש מיליון מקרים הכי גרועים שיכולים להיות, גם חוזים את זה ואומרים את זה, אבל העם, או העולם לא מתעורר באיזו שאלה, זה לא מביא להכרת רע מודעת, ברורה, חדה. למה?

ככה. אני רואה את המציאות, משתדל לראות את המציאות, ולמה זה כך זה כבר למעלה מההשגה שלי, מהשגה בעליה. נראה.

תלמיד: מה צריך ללמוד מזה שהבורא מביא לאנושות אור שחור ומנגד לא מאיר להם באור לבן?

כן, זה בדיוק מה שהוא עושה.

תלמיד: אבל מה ללמוד מפעולות הבורא במצבים האלה?

מפעולות הבורא אנחנו צריכים ללמוד שמה שהוא עושה הכול לטובה, הכול לתיקונים ומכוון לגמר התיקון, וזה מה שיהיה לנו. יתחברו כל הנבראים כגוף אחד, וכך נשיג את הבורא ונעלה לדרגתו, זה מה שיהיה.

תלמיד: אני מבין שאם אני נותן מכה למישהו, אז יש לי עניין שהוא ישאל למה, שהוא יפיק מזה איזה לקח, שמשהו ישתנה כתוצאה ביחסים, בהתנהגות שלו. ופה רואים שהבורא מכה את האנושות והיא לא מתעוררת כתגובה, היא לא שואלת למה, לא מתעורר משהו כנגד. אני מסתכל על זה כמו כימיה, אתה פועל ואין איזו תגובה בחזרה. מה לא בסדר פה?

הבורא בכוונה ברא את האנושות בצורה כזאת שהיא לא תתעורר בקלות.

תלמיד: מה צריך לעורר אותה, אם בכלל?

צרות.

תלמיד: יש, אבל לא מספיק צרות.

לא מספיק.

תלמיד: מה שצריך להוסיף זה עוד צרות לאנושות כדי שהיא תשאל בשביל מה היא חיה.

כן.

תלמיד: דברים ששמעתי אותך בעבר אומר וגם קורים, זה שמדינות יחתכו קווי אינטרנט ביניהן. הרבה תקשורת עוברת דרך רשת האינטרנט בין אנשים, גם הדברים שלנו, ושבוע שעבר הייתה תקרית כזאת באירופה. החשש הוא, מה יקרה אם המדינות יפסיקו את הקשר ביניהן?

שום דבר לא יקרה. תהיה יותר רצינות באוויר העולם מכל הבלבולים האלה שהם מוסרים זה לזה. אין מה לפחד. כל כלי התקשורת הם דווקא פועלים מתוך זה שמראים לכולם עד כמה הם לא כלי תקשורת.

תלמיד: אז גם פה, כמו היחס לבינה, הכול מהבורא ולטובה ואנחנו ממשיכים.

כן.

(סוף השיעור)