שיעור בוקר 07.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א'. חלק א'. עמ' 34. דף לד.
"לוח התשובות לענינים". אות ס"ז.

קריין: אנחנו לומדים את תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', לוח התשובות לעניינים בעמוד 34 או דף ל"ד, הגענו לאות ס"ז.

קריין: "סז) הנשתנה משהו אחר הצמצום גם בא"ס ב"ה."

האם אחר צמצום א', משתנה משהו באין סוף. האם צמצום א' משפיע על אין סוף.

קריין: תשובה.

"סז) אע"פ שבחינה ד' שבא"ס ב"ה צמצמה את עצמה, עם כל זה, אין כאן ענין של פושט צורה ולובש צורה אחר העדרה של הראשונה, כנוהג בגשמיים, אלא יש כאן ענין של תוספת צורה חדשה על הצורה הראשונה והצורה הראשונה לא זזה אף משהו, משום שאין מקרה ההעדר נוהג בשום דבר רוחני. ולפיכך כל החידוש הזה של הסתלקות האור וכח העיכוב שנעשה בבחי"ד שלא לקבל בתוכה, נבחן לעולם אחר חדש ומיוחד לעצמו, שנתוסף עתה על האור א"ס ב"ה הנשאר בקדמותו בלי שום שינוי כל שהוא. וכזה תקיש לכל חידושי צורות הנפעלים בתוך הרוחניים (או"פ ח"א פ"ב א')."

ברוחניות אין דבר כזה שמשהו משתנה, אלא תמיד מתווספת צורה על הצורה שהייתה קודם, ואלה כל השינויים שיש ברוחניות, עוד צורות ועוד צורות, עוד שינויים ועוד שינויים, וכולם מתלבשים על הנקודה הראשונה שבאין סוף, וכך כל השינויים האלה שמתגלים, מגלים מה שיש לנו באותה הנקודה באין סוף, עד שיתגלו כל הצורות כולן, וכולן יתחברו, ויראו לנו מה שהיה לנו בנקודה המרכזית באין סוף.

תלמיד: מה בהקשר אלינו, למצבים שלנו שמשתנים כל הזמן.

גם המצבים שלנו כולם מתחדשים, מתאספים אחד על אחד, אחד על אחד, כמו מתלבשים זה על זה בלבושים חדשים, וסך הכול כל הלבושים האלה בסופו של דבר באו כדי לברר לנו את העניין המקורי, מה היה במקור.

תלמיד: איך כל פעם להחזיר את עצמנו לשורש הזה, ללא קשר לשינויי צורה?

זאת כל העבודה שלנו, שאנחנו תמיד צריכים להבין שהמקור שלנו הוא טוב ומיטיב, וכל הצורות שהוא עכשיו מגלה לנו בהתלבשות כל צורה על חברתה יותר ויותר, למרות שאנחנו עוברים בכל הצורות האלה, אנחנו צריכים להתייחס למקור שלהן שהוא רק טוב ומיטיב ואין עוד מלבדו, וזה אותו הבורא.

למרות שכל מיני שינויים יכולים לבלבל אותנו ומביאים לנו כל מיני רגשות שונים והתפעלויות שונות, אנחנו מדברים על זה שבכל אחד מהם נמצא הבורא שפועל בכול והוא לבד מפעיל הכול והוא טוב ומיטיב.

ואם אנחנו לא מסוגלים עכשיו אולי לגלות את זה ולהרגיש את זה, זה מפני שיש לפנינו עבודה, דרך כל הלבושים האלה, ההסתרות הללו, בכל זאת לגלות אותו כטוב ומיטיב.

תלמיד: אנחנו מדברים על זה שהצורות האלה של הבורא שמתגלות הן כביכול לא משתנות. אנחנו אומרים שרק הרצון, הנברא משתנה. אם כך איך להבין שהבורא תמיד מתחיל את הפעולה? הוא תמיד הראשון.

הכול מתחיל מהאור העליון שהוא פועל כל הזמן בלי הפסקה, זה נקרא "ומחדש בכל יום מעשה בראשית"¹, ואנחנו רק צריכים להשתדל לגלות שכל החידושים האלו באים רק ממנו, ורק לטובתנו, ומגלים את היחס שלו הטוב והמיטיב.

תלמיד: כאן בקטע הוא כותב על זה שכל הפעולות אפילו הדחייה שלו, הכול מצטבר אחד על פני השני. אם נגיד בעשירייה אנחנו רוצים לעשות איזו פעולה, אז איפה, מה נעשה על חשבוננו ומה על חשבון הבורא?

לא, אנחנו לא עושים שום דבר חוץ מלהשתדל לאתר את כל הפעולות שעוברות עלינו, שהן מגיעות מאין עוד מלבדו, טוב ומיטיב. רק את זה אנחנו צריכים לאתר, שני דברים, אין עוד מלבדו שזה מקור אחד, והוא טוב ומיטיב.

שאלה: איך אפשר להוסיף משהו לאין סוף?

אנחנו עוד לא למדנו על כל ההבחנות שיש לנו באין סוף. אנחנו מכנים "אין סוף" מתוך זה שכל מה שקורה איתנו, מגיע ממנו, וכל הצורות שאנחנו מקבלים, הן כולן מתאחדות בו. ולכן אנחנו קוראים למצב הזה "אין סוף". זה לא אין סוף במרחק, אלא זה אין סוף בזה שכל הצורות בלי מִספר, כולן כולן נמצאות בו וממנו יש רק הרגשות של אהבה וטוב בלתי מוגבלות. אין סוף זה ביחס הטוב אלינו, זה נקרא "אין סוף".

תלמיד: לא הבנתי. בעל הסולם כותב שלאין סוף הזה של הצורות הוסיפו עוד איזו צורה. אז לא מובן, אם הצורות הם אינסופיות בפני עצמן, איך מוסיפים לזה עוד צורה?

כי כל הצורות האלה מתגלות כלפי הנברא המוגבל, ועד כמה שיש חידושים בנברא, הן כולן גם באות מהבורא. ולכן אנחנו אומרים שחידושים ודאי שישנם, וודאי שכל החידושים הם מהבורא בלבד, ויחד עם זה הוא אין סוף, כי הגישה שלו אלינו היא אינסופית, אין גבול לטוב שהוא רוצה לתת לנו. הכול לפי הגבלת הכלים מצדנו.

שאלה: אמרת שהעבודה שלנו היא בשני דברים, לגלות שאין עוד מלבדו, ושהוא טוב ומיטיב, רק שתי הצורות האלו? כי אין עוד מלבדו, בוא נגיד שאפשר להוכיח, אבל לטוב ומיטיב אין לי כלים. זאת אומרת, מה העבודה? למצוא כלים שיגלו שזה טוב ומיטיב?

במידה שאנחנו רוצים לקבל על עצמנו צורה של טוב ומיטיב ושאין עוד מלבדו, אנחנו מגלים שככה הוא. תגביל את הרצון לקבל שלך, תן לו צורה כזאת של טוב ומיטיב ואין עוד מלבדו, ואתה במידה הזאת תתחיל לגלות את הבורא.

תלמיד: מה זה להגביל את הרצון לקבל שלי?

מהרצון לקבל תעשה את זה, ודאי.

תלמיד: אז מה זה להגביל אותו?

לא מבין מה אתה שואל.

תלמיד: אמרת "תגביל את הרצון לקבל שלך, ואז תגלה שהוא טוב ומיטיב".

תן לרצון לקבל שלך צורה שגם הוא רוצה לעבוד כטוב ומיטיב, ושחוץ מהצורה הזאת של טוב ומיטיב, אין עוד מלבדו.

תלמיד: איך הרצון לקבל יכול לעבוד כטוב ומיטיב?

שבמה שהוא עכשיו מרגיש מהבורא, הוא רוצה לגלות רק טוב ומיטיב. השתוות הצורה.

תלמיד: זו שאלה, מה זה "הוא רוצה שזה יתגלה"? הוא לא יכול. הוא הפוך.

אף אחד לא אומר לך שאתה תתהפך לבורא, אלא אתה צריך ללמוד ממנו איך לעשות פעולות כאלו.

תלמיד: אז פה השאלה, מה אני לומד? אילו פעולות אני רואה?

אתה לומד את פעולות ההשפעה ורוצה להיות בזה, ובהן אתה רוצה להידמות לבורא, "תעשה רצונך כרצונו"². ובמאמצים האלה שאתה משתדל להיות כמוהו, אתה מתחיל להרגיש אותו לפי חוק השתוות הצורה.

שאלה: אנחנו מגבילים את הרצון לקבל בזה שאנחנו מגבירים אותו, מגדילים אותו?

אנחנו לא חושבים על כל הדברים האלה, חוץ מלהידמות לבורא. תעשה כמו שאתה מבין איך שהוא פועל, תעשה גם כאלה פעולות, ואז אתה תתחיל לאט לאט להרגיש אותו, בתוך הפעולות שלך, לפי השתוות הצורה. אפילו בעולם שלנו כשאתה מסתכל על מישהו ואתה לא מבין אותו, תעשה משהו דומה לו, ותתחיל להרגיש אותו.

תלמיד: נניח שאני חדש, ויש את השאלה הזאת של איך להקטין את הרצון.

אתה לא צריך להקטין את הרצון שלך. אף אחד לא אומר לך שאתה צריך לעשות את זה. אתה צריך רק להשתדל לדמות אותו לבורא. לא להקטין, לא לצמצם. להידמות לבורא. ואם צריכים לצמצם במשהו את הרצון לקבל, אז אתה תראה.

אתה תעשה כל מיני פעולות, ומתוכן אתה תלמד מה לעשות. אתה שואל עוד ועוד שאלות, זה ברור, כי ככה זה אצל כל מתחיל, אבל תתחיל ללמוד מזה שאתה עושה.

שאלה: מה זה אומר להבחין בעולם חדש?

להבחין בעולם חדש, זה להבחין במדרגות החדשות שלנו, שאנו רוכשים בהשתוות הצורה עם הבורא, שהוא "טוב ומיטיב", ומשפיע. אנחנו רוצים להידמות לו, אז אנחנו קובעים בינינו פעולות כאלו, לאט לאט, בהדרגה, ומתוך כך אנו לומדים מה זה להיות במקומו, ולהידמות לו.

שאלה: מה ההבדל בין צורה לכוונה?

צורה זו צורת הרצון לקבל, וכוונה זו הכוונה על הרצון לקבל, זאת אומרת איך אתה משתמש בו.

תלמיד: זה נשמע כאילו זה אותו הדבר.

לגמרי לא. צורה וכוונה זה לא אותו דבר. תחשוב עוד.

שאלה: נראה שבעל הסולם מדגיש בצורה מאוד עקרונית את הכלל של אין היעדר ברוחני. למה, מה כל כך חשוב פה לדעת, להבין מזה, להקיש מזה? הוא ממש חוזר על זה בהרבה מקומות בצורה מאוד נחרצת.

כן, כי אין העדר ברוחני, זה אחד מהכללים, זאת אומרת שהבורא הוא "טוב ומיטיב" ו"אין עוד מלבדו". היחס הזה אלינו מצידו נשאר, קיים ונמצא בכל הפעולות שלו, ואנחנו צריכים בכל התגובות שלנו להתייחס אליו כך בלבד, שהוא טוב ומיטיב ו"אין עוד מלבדו", אחרת נתבלבל.

האדם יכול לפנות באלף צורות לבורא, ואז במקום בורא אחד יהיו לו אלפי דמויות. כך גם לגבי "טוב ומיטיב", תלוי כלפי מה הוא אומר זאת. "אין עוד מלבדו" זה ברור, ו"טוב ומיטיב" זה לפי השתוות הצורה. אם זה לא לפי השתוות הצורה, אז אתה מכניס לזה פילוסופיה ודת ומה לא.

שאלה: כשמופיעה צורה חדשה, הבחינה הקודמת כביכול הופכת לנסתרת, לסיבה, למקור?

הן אחת על גבי השניה, כך אנו משיגים, גם בחיים שלנו, מה שאני מרגיש ומבין עכשיו, אני מבין ומרגיש מתוך מה שהיה לי קודם. משם זה מגיע, ממנו התקדמתי והגעתי למצב הנוכחי.

תלמיד: המצב הקודם ממשיך להשפיע על המצב הבא?

כן. הוא נמצא ופועל, לכן אתה משיג את מה שנמצא עכשיו.

שאלה: האם "אין עוד מלבדו", טוב ומטיב" וכל המעשים שאנחנו צריכים להכיר וללמוד, אנחנו צריכים לקבוע שזה "טוב ומטיב" או לחקור את זה כמו בגיאומטריה?

אנחנו צריכים להגיע לזה, להרגיש את זה, להבין את זה, להתייחד עם זה, ולהידמות לזה.

תלמיד: ומה נקודת המוצא?

נקודת המוצא היא שאני לא מגלה שום דבר כ"טוב ומיטיב" ו"אין עוד מלבדו", אלא אני נמצא בחיפוש בגלל שהמקובלים אומרים לי שכך אני אמור למצוא את המקור שלי, שהוא "טוב ומיטיב" "אחד יחיד ומיוחד" ו"אין עוד מלבדו". לכן אני מכייל את עצמי, מכוון את עצמי, מסדר את עצמי כך, כדי למצוא את הבורא.

תלמיד: הבדיקה שלי היא דרך הביטול?

גם דרך הביטול, ודאי.

קריין: אנחנו באות ס"ח.

"סח) מאימתי נתגלתה העביות שבבחי"ד.

תשובה "סח) מביאת הקו מא"ס ב"ה, שהמסך עכב אותו מלהאיר בבחינה ד', אז ניכרת העביות שבה כי נשארה בלי אור." (או"פ ח"א פ"ב ג').

במידה שבחינה ד' מרגישה שהיא נשארת בלי שפע, בלי מילוי, בלי אור, במידה הזאת היא מרגישה את העביות שלה, ומרגישה את ההסתרה ששורה עליה.

שאלה: מה זה אומר שאפשר לקבוע את דרגת העביות, שאפשר בכלל להבחין בזה רק בדחיית האור?

איך העביות מתגלה בכלי? היא מתגלה מתוך זה שהאור מאיר, יש רצון לקבל את האור הזה כמו שהוא במלואו, ויש החלטה ברצון לעצור את האור, לא לקבל אותו, ולדחות אותו. להיכנס עימו, עם האור בהשתוות הצורה שאני מקבל מבעל הבית רק במידה שאני יכול להחזיר לבעל הבית. לפי זה אני מגלה באיזה מצב אני נמצא עימו, ואז מתגלים החושך והאור ביחסים בינינו. השתוות הצורה, העביות שיש לי, גדלות בעל הבית בעיניי, וכל היחסים שיש לנו בעשר הספירות בין מלכות לכתר.

תלמיד: אז העוביות היא תמיד דווקא בגילוי היחסים שבין הבורא לנברא?

עביות זו הרגשת השוני מהבורא שמורגשת בתוך הנברא. אם הבורא לא היה מגלה את עצמו כ"טוב ומטיב", ואנחנו היינו מרגישים את זה ברצון שלנו, לא הייתה מורגשת בנו עביות.

תלמיד: הרבה פעמים כשאנחנו לומדים, אנחנו אומרים שמעל עביות בדרגה כזו או כזו מתרחשת איזו פעולה רוחנית. איך המקובלים מודדים את זה?

לפי היחסים. נניח אתה נמצא אצל מישהו והוא רוצה לתת לך משהו, אתה מרגיש שהוא נותן את עצמו, שתקבל כמה שאתה רוצה לקבל, כמה שהוא רוצה לתת. אתה מודד את היחסים, האם כדאי, כן, או לא. אחרי שמדדת את היחסים ביניכם, אתה מחליט, האם כדאי לקבל, לא כדאי לקבל, באיזו צורה, מה הוא ייתן לי, ומה אני אתן לו, ומה אני משיג על ידי זה. כל החשבונות האלו בין הנותן והמקבל זו כל חכמת הקבלה. חכמת הקבלה היא איך לקבל נכון מהבורא שרוצה לתת.

תלמיד: ואיך למדוד את זה?

הכול נמדד בך, ברצון לקבל שלך. עד כמה אתה נמצא בבושה, ועד כמה אתה רוצה להתעלות מעל זה, מההרגשה הזאת. איזה חשבון אתה עושה עימו כדי להשפיע לו, ולא כדי לכסות את הרצון האגואיסטי שלך. אמנם אתה מאוד רוצה לקבל, למלא את האגו שלך, את הרצון שלך, אבל אתה מעלה את החשיבות של הנותן, ואז אתה רוצה לתת לו, ולא לקבל.

לא בגלל שאתה מתבייש, אלא בגלל שאתה רוצה לכבד אותו, להיות כמוהו, וכן הלאה. יש כאן הרבה חשבונות, זו כל העבודה שלנו עם הבורא.

תלמיד: עד כמה שאני מבין אצלי כאילו יש עבודה מאוד פרימיטיבית. אני מתחבר עם החברים, נכלל, יוצא מזה ואיפשהו שם נזכר בבורא. איפה כאן יש תוספת של עביות?

אתה לא צודק. הכול מתגלה ביחסים שלך עם החברים, ואת היחסים האלו אתה מושך לבינך ולבורא. ממש כך.

תלמיד: זהו בדיוק, איפה בעבודה הזאת מופיעה העביות, הדירוג של הדברים?

תתחיל לבדוק, תתחיל למיין את היחסים בינך למישהו קרוב אליך, נניח עם אשתך, ואז תראה כמה ניואנסים יש שם, כאלו וכאלו, כך וכך. אותו דבר, ואפילו הרבה יותר יש בינינו לבורא, ובינינו לחברים. זה הרבה יותר ממה שיש לנו בעולם הפרימיטיבי שלנו.

תלמיד: סליחה שאני מתעקש, אבל נניח יש לי התנגדות מסוימת כלפי החיבור עם החברים, איפה כאן אני יכול לגלות ד' בחינות דעביות, במה?

לא, אתה עוד לא יכול לעשות את זה, אתה לא מסוגל להבדיל, לחלק, ולדרג את ארבעת הבחינות שברצון לקבל שלך לעומת הקשר שלך עם החברים, ועם הבורא. אתה עוד לא יכול. אתה יכול להגיד, זה יותר, זה פחות, זה יותר חשוב, זה פחות חשוב, אבל הכול תלוי במצב שלך.

זאת אומרת, אלה לא מדידות אמיתיות, אלא מקריות, לפי מצב הרוח שלך, לפי המקום בו אתה נמצא, וככה אתה עם החברים, הכול משתנה מרגע לרגע. עוד נדבר על זה.

שאלה: כשאנחנו מבקשים משהו, מתפללים, זה מגיע מתוך איזו ביקורת כלפי הבורא שהוא כבר עשה משהו, השלים משהו. כשאנחנו מודים, זה מעמיד את הדברים על מקומם. איך למצוא את הקשר?

אתה תשתדל לקשור את עצמך עם החברים ועם הבורא, עם קבלה ועם נתינה, ותאמין לי שאין חוץ מזה שום דבר. כל היתר זה מקום ריק. תשתדל לקבוע את היחסים שלך בצורה שאתה עושה דרך החברים לבורא.

קריין: אות ס"ט.

"סט) מה הן ד' הבחינות שברצון לקבל."

תשובה,

"סט) מתחילה מתפשט ויוצא האור מהמאציל בבחינת אור דחכמה, שהוא כללות חיותו השייכת לאותו הנאצל, ובו בחינה א' שברצון לקבל, ונקרא התפשטות א' או בחינה א'. ואחר כך מתגבר באור ההוא בחינת הרצון של השפעה, שהתגברות הרצון הזה ממשיכה אור דחסדים מהמאציל, וזה נקרא התגברות א' או בחינה ב'. ואחר כך מתפשט אור דחסדים ההוא התפשטות גדולה דהיינו בהארת חכמה, וזה נקרא התפשטות ב' או בחינה ג'. ואח"כ חוזר ומתגבר באור ההוא הרצון לקבל הכלול באור מהתפשטות א' כנ"ל, ובזה נשלם הרצון לקבל על גדלותו ושלימותו וזה נקרא התגברות ב' או בחינה ד' (או"פ ח"א פ"א נ')."

לא פשוט מה שכתוב כאן. כתוב בצורה מאוד קצרה, קומפקטית. אנחנו נברר ככל האפשר. עוד ניגע בזה הרבה פעמים.

שאלה: איך העביות קשורה לעשירייה? האם אפשר להגיד שמידת העביות שמתגלה קשורה לאיכות. והעוצמה של השנאה שמתגלה בתוך העשירייה, ובהתאמה העלייה שאותה מייצרים בעזרת החיבור בעבודה הזאת?

לא. על הבחנות רוחניות אנחנו מדברים רק אחר הצמצום. אם אתה עושה צמצום ואחרי הצמצום אתה מודד את היחסים שלך לאחרים, אז אתה יכול לדבר על הבחנות רוחניות. אבל אם לא עשית צמצום, אם אתה עדיין נמצא בדחייה, בשנאה שפועלים עליך בפועל, אז זה עדיין לא רוחני, עדיין גשמי.

שאלה: האם הבושה קיימת לפני או אחרי המסך?

הבושה קיימת לפני שאדם מרכיב את המסך. הבושה היא הסיבה לזה שהוא רוצה לרכוש את המסך ולעבוד רק מאחורי המסך.

שאלה: כתוב בס"ח, "מביאת הקו מא"ס ב"ה, שהמסך עכב אותו מלהאיר בבחינה ד', אז ניכרת העביות שבה כי נשארה בלי אור (או"פ ח"א פ"ב ג')". מה זה אומר שאור אין סוף פסק מלהאיר על ידי המסך בבחינה ד'?

בבחינה ד' ישנה החלטה שלא מקבלת מפני שיש לה רצון לקבל על מנת לקבל. שם מתגלה גם רצון לקבל גדול והעיקר כוונה על מנת לקבל שלא הייתה קודם מבוררת ומורגשת בתוך הכלי. לכן הכלי, הרצון לקבל, מפסיק שם לקבל, עושה צמצום.

שאלה: בהתחלה לא היה מסך בבחינה ד'. מאיפה זה בא ומתי יוצא המסך?

המסך בא מההחלטה שבתוך הרצון לקבל, הוא לא רוצה להיפרד מהאור, מהבורא, אלא רוצה להיות דבוק בבורא, באור, אפילו שמפסיק להיות בקשר עם המילוי, ולכן במקום האור שמופיע בבחינה ד', שם נעשה חושך וצמצום.

שאלה: האם ניתן לומר שצורתנו הנוכחית היא למען עצמי ואנו מנסים לשנות אותה למען הבורא? אם כך לא ברור מה ההבדל בין צורה לכוונה.

אצלנו עדיין לא ברורה הצורה והכוונה, זה נכון. אנחנו באמת לא נמצאים עדיין בצמצום, לא ביכולת לעשות צמצום, להתעלות מעליו ולכן אנחנו נמצאים בחושך.

שאלה: מה הקשר בין הבושה לבין המסך?

הבושה מולידה את המסך, הסיבה למסך. אם הנברא לא היה מרגיש בושה, זאת אומרת, לא היה מרגיש את הפער בינו לבין הנותן, אז לא היה בכלל מרגיש שהוא זקוק למסך, לא היה עושה צמצום. בושה זו בריאה בפני עצמה, זו הרגשה בתוך הרצון לקבל שהבורא עשה אותה במיוחד כדי לתת לנברא יכולת להתחיל את העבודה שלו, שיתחיל לעבוד מתוך עצמו. מי שלא מרגיש בושה לא יכול לעבוד ברוחניות. כל העבודה הרוחנית שלנו היא במידת הרגשת הבושה.

לכן זה מה שמבדיל בינינו לבין החיות, הן לא מתביישות, אצלן הכול לפי האינסטינקט. אצלנו, במידה שאנחנו מתרחקים מדרגת חי ונכנסים לדרגת המדבר, אז גוברת הבושה. וזה לא שייך לשכל של האדם, גם לא למידות שלו, יכול להיות רחב לב, נותן, קרוב לאחרים, זה לא שייך. הרגשת הבושה זו הרגשה מאוד מיוחדת, בושה רוחנית, לא בושה גשמית, היא מביאה את האדם לדרגת המקבל, מקובל. אז הוא מרגיש שהוא המקבל ולא רוצה להסכים עם זה, ופועל אך ורק כדי לברוח מההרגשה הזאת. ואחר כך הוא הופך את זה לא כדי לא להרגיש את הבושה כשהוא מקבל, אלא כדי להיטיב לבורא.

שאלה: בהתפשטות א' וב', האם ההתגברות היא לסרב לקבל, והאם הסירוב לקבל מגביר את הרצון לקבל?

"התגברות" היא שאני רוצה להפוך את הרצון לקבל למנוף כדי להעלות את עצמי לדרגת המשפיע במקום המקבל. התגברות היא לא שאני רק עוצר את עצמי ועושה צמצום, כי זה יכול להיות מהבושה, שאני לא רוצה להרגיש אי נעימות. אלא כשאני רוצה גם להתעלות למעלה מכך, זה כבר למעלה מאי הנעימות. אני רוצה להשפיע לבורא ורוצה לגלות כמה אני ממלא אותו, כמה אני מחזיר לו ולא מטעם זה שאני מתבייש. אני כבר לא מתבייש כי עשיתי צמצום על עצמי, ועכשיו אני רוצה לתת, להשפיע, וזו כבר פעולה שהיא למעלה מהצמצום, למעלה מהבושה, הבושה הופכת לכבוד.

תלמיד: האם התגברות ב' אפשרית רק בגלל שיש צמצום?

כן, ודאי.

תלמיד: האם בהתגברות א' זו רק בינה, שדוחה בלי צמצום?

כן, אנחנו ניכנס לזה, עוד לא למדנו זאת ממש לעומק.

שאלה: האם התפשטות האור גורמת לשינוי צורה או להוספה?

התפשטות האור גורמת להרגשה שהנברא שונה מהאור.

שאלה: התגברות א' זו התגברות הרצון להשפיע והתגברות ב' זו התגברות הרצון לקבל. האם בבחינה ד' לא מדובר על המסך, אלא זו התגברות של הרצון לקבל שבסופו של דבר משתלטת?

בסופו של דבר אני פותח את עצמי כדי לקבל, כי על ידי זה אני גורם תענוג לבורא. העניין הוא לא עד כמה אני מקבל או לא מקבל, אלא הכוונה מודדת את מה שאני עושה. אני מקבל או נותן רק לפי הכוונה ולא לפי הפעולה עצמה. אני יכול לפתוח את עצמי ולקבל, ובאמת מטרת הבריאה היא לקבל אין סוף, אבל בתנאי שבמידה הזאת אני גם משפיע עד אין סוף, ואז יוצא שאני והבורא פועלים בפעולה אחת זה כלפי זה.

שאלה: לגבי הצמצום, האם מדובר על דברים שקרו בעולם הרוחני בלבד, ולא קשורים למה שאנחנו יכולים לעשות כאן בעולם הזה?

אין לנו בעולם הגשמי שום דבר ממה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה. בעולם הגשמי אנחנו נמצאים ופועלים בדרגת חי, כמו חיות, עם קצת נימוס וכל מיני תוספות כאלה, אבל בדרגת חי. למה? כי אנחנו פועלים לפי הרצון לקבל - זה נקרא שפועלים לפי דרגת החי. מי שמתעלה למעלה מדרגת החי, הוא עובר צמצום ומתחיל לפעול רק לפי הכוונה על מנת להשפיע - מה שנקרא צמצום מסך ואור חוזר, ובמידה הזאת הוא נכנס לעולם המדבר, לעולם הרוחני. שם נמצאות המדרגות שבהן עולים עוד ועוד ככל שיכולים להשפיע על מנת להשפיע, ואפילו לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: איך אדם קובע מסך?

לפי היחס שלו לבורא הוא מקבל ממנו כוח לעבוד למעלה מהרצון לקבל שלו, בנטייה להשפיע לחברים ולבורא דרך החברים, מאהבת הבריות לאהבת הבורא, וכך הוא מממש את עצמו נכון.

שאלה: האם בושה רוחנית מתגלה רק לאחר התיקון?

בושה רוחנית גורמת לתיקון. כל עוד האדם יכול להצדיק את עצמו, זה נקרא שאין בו בושה. ברגע שהוא בשום פנים ואופן לא יכול להצדיק את עצמו, לפי המצב שלו, אז הוא כבר מוכן להתפלל ולקבל את התיקון של המסך.

שאלה: מה קורה בזמן ההתגברות בתוך הרצון לקבל?

בזמן התגברות הרצון לקבל מקבל תוספת השפעה מלמעלה שמכוונת אותו לעבוד למעלה מעצמו.

שאלה: אנחנו לא אומרים אל תעשה את זה או כן תעשה את זה, ועכשיו אנחנו לומדים שהבושה טמונה בתוך האדם. מה כולל המנגנון של הבושה, את הקבוצה, את הבורא או את האדם עצמו?

ודאי שאת הבורא, אבל הוא פועל דרך הכול, הכול נמצא בשליטה שלו. לפעמים הוא פועל דרך החברים, לפעמים דרך הקבוצה, לפעמים דרך הקרובים ולפעמים כביכול מהאדם עצמו, יש הרבה דרכים למקום.

תלמיד: האם זה קורה לפני המחסום?

גם אחר כך, הבורא פועל בכל מיני צורות על האדם.

שאלה: אנחנו לומדים את כל הדברים האלה, ובשכל אני מיד רוצה לדעת איך הם מתקשרים ליחסים בין בני האדם, ומובן שאני לא יכול לדעת את זה, וזה משגע אותי.

אל תשתגע אלא תנסה לממש זאת ככל שתוכל בינך לבין החברים, אבל רק ביניהם, ובכל מקום אחר תנהג כמו שכולם מתנהגים. בקבוצה תתנהג כמו שאתה לומד, בצורה שאתה רוצה לעשות מעצמך אדם רוחני.

תלמיד: האם אפשר ליישם את הדברים האלה ביחסים בין בני אדם?

אנחנו כבר עכשיו מיישמים אותם בכך שאנחנו מדברים עליהם, ואני מרגיש על החברים עד כמה הם נכנסים לזה מרחוק, מחוסר הבנה, מחוסר הכרה, מחוסר רצון, ומכל מיני כאלו נקודות רחוקות מאוד מהיישום הם בכל זאת מתקרבים ומתחילים להרגיש ולהבין את הדברים יותר. הכניסה היא הדבר הכי קשה, כמו שהכניסה לעיבור, להריון זו בעיה, ואחר כך העובר כבר מתפתח.

שאלה: בקשר לבושה, עד עכשיו לא הבנתי איפה אני מתבייש, ואיפה הפחד מניע אותי?

אתה תמשיך וזה יתברר. נגיד שתתחיל עכשיו לקרוא כמה מאמרים, לחשוב על זה, אז תתחיל לגלות את הבושה, אבל בעצם הבושה צריכה להתגלות כתוצאה ממעשים טובים. תתחיל להשפיע לחברים בקבוצה, אפילו שאתה לא רוצה, ותתחיל להרגיש בזה בושה. אם לא תתחיל להשפיע לחברים בקבוצה אז לא תגלה את הבושה. זה פשוט, ככל שתשפיע יותר, כך תגלה יותר בושה.

תלמיד: האם זה כוח שמורגש?

בושה זו הרגשת האישיות של האדם, שאני קיים, ואני רוצה ואני עומד בפני עצמי.

תלמיד: האם כוח ההתגברות על הבושה מופיע בזכות זה שאני מפתח את גדלות העשירייה?

הכוח להתגבר על הבושה מגיע מהבורא רק כתוצאה מהבקשה שלנו.

שאלה: כשהאור מסתלק אז מתגלה העביות. האם העביות זו ביקורת כלפי חברים?

גם כן.

תלמיד: מהי עבודה נכונה עם ביקורת?

אנחנו נעבוד על זה. עבודה נכונה עם הביקורת היא שאני רוצה עוד ועוד להתקרב לחברים ואז מתוך הקשר הזה, מתוך הרגש הזה שאני מוציא מההתקשרות בינינו, אני בודק, מברר ומבקר את נקודות הבושה ביחסים בינינו.

תלמיד: האם הבסיס הוא תמיד ביטול?

כן, אין לנו יותר, אנחנו צריכים להגיע לצמצום. צמצום וביטול הם לא אותו דבר. בביטול כביכול נראה שאני מבטל את עצמי ואני אפס. בצמצום אני לא מבטל את עצמי לאפס, אני רק מצמצם את הרצון לקבל על מנת לקבל שלי, אבל אני לא יכול לבטל אותו. כשנתחיל לעבוד עם הרצונות זה יהיה לנו ברור יותר. אני נשאר ברצון, כי אם אני לא נשאר עם הרצון שלי, אם הרצון שלי נעלם, אז מי אני, אני נעלם, אולי אני נשאר בשר ודם, לכן האני חייב להיות, וכאן כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

נבוא למקום ונארגן את הצורה הנכונה ואיתה נתקדם. יש לנו הרבה חברים וזה דווקא טוב, כי העוצמה הזאת של כולנו מקדמת אותנו נכון ולמטרה.

שאלה: כשהאורח מתבייש לטעום ממה שהכין לו בעל הבית, איך הוא יודע מה הוא הכין לו ומה הטעם של זה?

ברוחניות ברור לנו מה הכינו לנו, אנחנו מתקרבים לזה, אנחנו יכולים לטעום את זה וטועמים את זה. אחרי שטועמים אנחנו מחליטים אם לקבל או לא לקבל, בשביל מה ולמה, באיזו צורה, מה הסיבה שאני לא אקבל. אם אני מתבייש, זה נקרא שאני מכבד את הבושה שלי - איך אני יכול לקבל הרי אני אדם, ואם אני אקבל ממנו, אז הוא יהיה יותר גבוה, אני אהיה יותר נמוך ואני אהיה חייב לו, האם בשביל זה אני עכשיו אצמצם את עצמי ולא אקבל? ואז אני עוד יותר יורד לעל מנת לקבל, אני לא מקבל כדי לא להיות מקבל, כדי לכבד את הגאווה שלי, כדי להראות לבעל הבית, לחבר, שאני לא תלוי בו, כדי לא להיות חייב לו וכן הלאה. אנחנו מתקרבים למצבים אמיתיים, שגדלות בעל הבית בעיניי רק היא שמחייבת אותי להתנהג בעל מנת להשפיע.

שאלה: אמרת שברוחניות אנחנו טועמים ואז מחליטים אם לקבל או לא לקבל.

איך אתה יכול להחליט אם אתה לא טועם?

תלמיד: אבל אם אתה טועם זו כבר התפשטות בכלי.

לא, מה פתאום.

תלמיד: אז איפה מורגש הטעם?

בזה שטעמת, ברצון לקבל. איך אתה יכול לצמצום את הרצון לקבל אם לא טעמת?

תלמיד: אני לא מבין, האם צריך להרגיש הרגשת רוחניות קודם בכלי דרצון לקבל?

איך זה קורה בפועל אנחנו עוד נראה. זה לא פשוט, יש לנו עשיריה, אנחנו נראה עד כמה אי אפשר לברוח מהקבוצה. כאן יש לנו את כל התנאים להגיע למטרה רוחנית.

שאלה: יש לנו את המקורות, אנחנו קוראים, כולם שואלים שאלות, וכולנו נמצאים ברמת התפעלות שונה. מהי מטרת הלימוד, להביא אותנו לייאוש?

מטרת הלימוד היא שדרכי תמצצו מהבורא את כל מה שהוא מסוגל ורוצה לתת לכם. אני אשאר ריק כמו שאני בעצם עכשיו, והבורא ייתן לכם דרכי כל מה שאפשר. לכן תשאלו, אלו דברים שאנחנו חייבים לברר אותם.

תלמיד: כיווני השאלות שונים לגמרי ואני מנסה להתרכז, אבל רק בזכות זה שאתה כל פעם מכוון אותנו לחיבור, לעבודה בעשירייה, אני מצליח איכשהו ליישר את הקו.

תדבק אלי ותקבל את כל מה שיש. אל תדאג, אתה מכוון נכון.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבדיל בין הבושה וגדילה של העביות?

ככל שהבושה יותר גדולה, כך העביות יותר גדולה, וההיפך, ככל שהעביות יותר גדולה והיא מתממשת, אז מרגישים בה בושה יותר גדולה. לכן כתוב שהבושה מוכנה לנשמות גבוהות כי היא עוזרת להן עוד יותר לעלות בסולם המדרגות ולהתבייש. אבל שם הבושה כבר מקבלת אופנים מיוחדים מאוד כלפי הבורא וכלפי הבריאה, כלפי הנבראים, כי כל אחד מתחיל להרגיש עד כמה הוא חייב לנבראים, כמה הוא מעביר להם דרך הצינור את השפע העליון, ולכן מתבייש. יש לו בושה גם כלפי הבורא כי הבורא נותן הכול, וגם כלפי הנבראים שצריכים הכול, והאדם הוא כצינור דק שנמצא ומשתדל להיות המעבר בין הבורא לנבראים. אלו מצבים מאוד מיוחדים.

שאלה: הבושה תלויה בהשפעה של החברים אבל זה מגיע מהבורא. אנחנו בוחנים 4 דרגות, ד' בחינות דאור ישר ועביות. כמו שאדם רוצה לצנוח הוא לומד הכול אבל רק כשהוא קופץ באמת הוא מבין מה קורה איתו.

האם אפשר להשוות, מה זאת הקפיצה הזאת, אנחנו מתכוננים ביחד או כל אחד מכין את עצמו?

אנחנו מכינים את עצמנו להיות מוכנים למסור את עצמנו לכוח השפעה. באמת דומה לצניחה חופשית, ולזה אנחנו צריכים להכין את עצמנו.

שאלה: האם קורה שאנחנו מתחילים לקבל, מרגישים את הטעם ואז אנחנו יכולים לעשות צמצום?

יכול להיות.

שאלה: אם כל מה שמתרחש איתי אני לא משייך לבורא.

תעשה מה שאתה מסוגל בכל רגע ואחר כך אתה תבין מה קורה איתך.

שאלה: האם הבושה חוזרת על עצמה בכל המדרגות או שזה קורה רק פעם אחת?

בכל המדרגות. הבושה היא לא כמו שאנחנו מבינים. הבושה היא הרגשת הפער, ההבדל, המרחק ביני לבין העליון, זאת הבושה.

שאלה: מצד אחד הוא אומר על בחינה ב' - התגברות, ומצד אחר זה חסדים. האם חסדים והתגברות הם לא הפוכים?

נראה, יכול להיות שאתה צודק.

קריין: אות ע' שואלת.

"ע) מה הן ד' האותיות של הויה."

קריין: תשובה ע'.

"ע) היוד של הויה, היא בחינת התפשטות א' של האור הנקראת בחינה א' (כנ"ל אות ס"ט). ה' ראשונה של הויה, היא בחינת התגברות א' שבאור הנקראת בחינה ב'. ו' של הויה היא התפשטות ב' של האור, הנקראת בחינה ג'. ה' אחרונה של הויה, היא התגברות ב' שבאור הנקראת בחינה ד' (הסת"פ אות ל"א ד"ה וז"ס)."

זאת אומרת יש לנו בהשפעה מהבורא אלינו 4 שלבים, א' ב' ג' ד'. א' - כמו שהוא אומר, "היוד של הויה" האות הראשונה "היא בחינת התפשטות האור" מהבורא. אחר כך האור הזה בונה את הרצון וזה נקרא "ה' ראשונה של הויה, היא בחינת התגברות הראשונה שבאור הנקראת בחינה ב'". אחר כך שלישית, השלב השלישי "ו' של הויה היא התפשטות ב' של הויה" הייתה התפשטות א' אחר כך התגברות. עכשיו התפשטות ב' שנקראת "ו', אות ו'" של הויה, התפשטות של האור. אחר כך באה "בחינה ג'" ואחריה באה האות "האחרונה ה' דהויה, בחינה ד', שהיא התגברות ב'".

זאת אומרת יש לנו 2 התפשטות ו- 2 התגברות. אנחנו נלמד אותם אחר כך - למה הם, ואיפה הם, ואיך הם קיימים. הם בונים את - 10 הספירות, הם בונים את הפרצוף. זאת אומרת האור מתחיל להתפשט בתוך הרצון, האור הזה שמתפשט בתוך הרצון ממלא את הרצון, אז הוא מזמין תגובה ברצון שנקראת "התפשטות", האור מתפשט. אחר כך התגברות שהרצון מגיב, ואחר כך עוד התפשטות של האור ועוד התגברות של הרצון. כך יש לנו 4 בחינות, התפשטות התגברות, התפשטות התגברות.

יותר מזה הוא עכשיו לא מסביר, אנחנו צריכים רק לשמוע את זה ואחר כך נברר.

קריין: עב.

"עב) מהי המחשבה היחידה, הכוללת את כל מיני הצורות וההפכים שבכל המציאות כולה."

הוא אומר "היא המחשבה של להיטיב או ליהנות לנבראיו". אין יותר בכל המציאות. כל המציאות כולה עד הפרטים האחרונים ובכללות כולה, ובכל דבר שאנחנו נחקור ונברר - אנחנו נראה רק דבר אחד, "רצון ליהנות לנבראים". בכל דבר ודבר שנעשה בכל המציאות - אנחנו נגלה רק "רצון ליהנות לנבראים". ואנחנו נצטרך להתכלל בזה, להידבק, להשוות את עצמנו אליו עד הסוף. כל אחד וכולנו יחד, רוצים או לא רוצים אבל ככה נעבוד, והאור העליון יעשה איתנו בכל זאת את הצורה הסופית.

ודאי שהיום אנחנו נמצאים בצורות הפוכות אבל מאיתנו תלויה רק הסכמה. אנחנו רוצים שהאור העליון ישפיע עלינו ויעשה איתנו אותן הצורות שהוא רוצה להיטיב לנבראיו. אנחנו מוכנים לקבל כל צורה שהוא רוצה, לא בגלל שזה להיטיב לנבראיו שזה יהיה טוב לנו, אלא בגלל שאנחנו רוצים שהוא יממש את עצמו.

שאלה: תיארת בצורה מאוד ססגונית איך האור נכנס לרצון. האם ביחס אלינו אנחנו מרגישים את זה לפי אותם שלבים?

לא עכשיו אבל אנחנו נרגיש, נגלה שככה זה קורה בנו.

תלמיד: דווקא לפי מבנה ההויה?

אנחנו נרגיש לפי הסדר הזה. בכל דבר אנחנו נגלה שכך זה עובד, בהדרגה.

שאלה: בכל התפשטות מאין סוף יש ארבע בחינות?

ודאי, בלי זה לא יכול להיות שהאור מגיע למלכות, לכלי.

תלמיד: אפשר להגיד שלפני שמתגלה נגיד בבחינה א', בחינה ב', אז לא יכולה לצאת בחינה ב'?

אחת אחרי השנייה מתגלות בחינות א', ב', ג', ד', אחרת זה לא יתגלה. איך תיוולד בחינה ב', אם בחינה א' לא גומרת את כל ההתפשטות שלה ומגיעה למלכות שבבחינה א' ועושה שם פעולת השפעה עם האור העליון, ואז מולידה את בחינה ב' ובחינה ב' ממשיכה כך להוליד את בחינה ג' ובחינה ג' את ד'?

תלמיד: אז מה קורה בבחינה ד' של בחינה א', זה עדיין לא רצון לקבל?

זה רצון לקבל שבבחינה א', כך זה מתגלה. כמו שלמדנו בארבע בחינות דאור ישר, שהאור מתפשט, וההתפשטות שלו ברצון לקבל שברא יש מאין, נקראת התפשטות בחינה א'.

ואחר כך מתוך זה שהאור מילא את הרצון לקבל הזה, הוא גרם לכך שהרצון לקבל הזה מתחיל להרגיש שהוא רוצה להשפיע, ואז הוא מפסיק לקבל, וזה נקרא בחינה ב', ומתפשט בזה אור החסדים. ואחר כך הרצון גומר את בחינה ב' עם המלכות דבחינה ב', ומחליט שהוא הולך עכשיו לקבל בתוך האור חסדים קצת אור החכמה, וזו בחינת זעיר אנפין או בחינה ג'.

ואחר כך בחינה ג' מחליטה שהיא הולכת לקבל בכל הרצון לקבל שלה, וזו כבר בחינה ד'. ובחינה ד' שגומרת לקבל את כל האור אין סוף בתוכה, רואה עד כמה היא הפוכה מאור אין סוף ולא יכולה לסבול את ההפכיות הזאת, מתגלה לה בושה, ואז היא עושה צמצום. ואחרי הצמצום אנחנו מדברים כבר על מסך ואור חוזר ובניית הפרצופים.

זאת אומרת, הכלי, המלכות עם הרצון לקבל שלה, עם הצמצום, עם המסך, קובע עד כמה הוא יקבל על מנת להשפיע לבורא, כי הוא מעדיף להיות עימו בדבקות, בחיבור, בהתאמה, ואז קורה שכך הם עובדים יחד, בורא כלפי הנברא, והנברא כלפי הבורא.

תלמיד: אם בכל בחינה מארבע בחינות דאור ישר יש התפשטות של ארבע בחינות, אז מה הייחודיות שמבחינה א' יוצאת בחינה ב'? למה האור לא התפשט בבחינה א' רק עד בחינה ב', ואז יצאה בחינה ב'? למה יש התפשטות בארבע בחינות בבחינה א', ורק אז יוצאת בחינה ב'?

לא, מאיפה אתה לוקח את זה? אנחנו לומדים פשוט, אור מתפשט ברצון לקבל שברא, ומגיע לזה שממלא את הרצון לקבל הזה באור. כשמילא אותו, הוא משיג איזשהו מצב, ומתוך המצב הזה הוא מחליט שהוא רוצה עכשיו לעבוד כמו בבחינה ב', הוא רוצה עכשיו לא לקבל אלא להשפיע, להידמות לאור שמילא אותו.

תלמיד: ההחלטה הזאת מתקבלת בבחינה ד' של בחינה א'?

כן, ודאי. לא להתבלבל, תנסו לעשות כאן סדר, אחרת אתם מתחילים לבנות כבר מדרגות בתוך מדרגות, בבחינה א' אתם רוצים כבר להבין את ארבע הדרגות שיש בבחינה א'. אנחנו לא לומדים את זה כך, אחר כך נלמד, בינתיים לא.

שאלה: אחרי המסך יש אור חוזר שנקרא חסדים, אבל יש גם חסדים שמגיעים לפני המסך בבינה. זה אותם חסדים?

יש הרבה צורות של אור החסדים. זה תמיד האור, המילוי שמגיע מתוך הרצון להשפיע של הנברא, או רצון להשפיע של הבורא שמשפיע לפי הרצון של הנברא.

אור חסדים זה אור שמתפשט לא מתוך רצון לקבל, אלא מתוך רצון להשפיע.

שאלה: כתוצאה מהבושה הצטמצם האור. ההצטמצמות הזאת של האור מביאה את הבושה ואת היכולת להרגיש אותה? ואם כן, איך אפשר לתקן אותה?

על ידי זה שהכלי מחליט שהוא רוצה להידמות לבורא. הכול רק לפי הרצון הזה - להידמות לבורא, להתקרב לבורא.

שאלה: האם בושה רוחנית ובושה גשמית הן תחושות דומות?

התחושה לא יכולה להיות דומה כי היא בכלים שונים. אני לא יכול להסביר את זה, זה עניין של הרגשה. בוא נגיד כך, אתה נמצא בין אנשים ופתאום כולם מתחילים למחוא כפיים ולהזמין אותך לעלות על הבמה ונותנים לך זר פרחים וכולם מדברים עליך יפה, ואתה לא יודע איך לברוח מכל הדברים האלה, אתה מתבייש. ויכול להיות שאתה נמצא בין אנשים וכולם מצביעים עליך וצועקים "תפסו אותו, הוא גנב", ואז אתה לא יודע איך לברוח מהם וגם יכול להיות שאתה מתבייש.

הבושה שעליה אנחנו מדברים כאן, היא השוני שלנו מהבורא. ההבדל בין הבורא לנברא זו בושה. לכן כתוב שהבושה מוכנה לנשמות גבוהות שנמצאות בהשתוקקות לבורא ומרגישות עד כמה הן שונות ממנו.

שאלה: מה גורם לאור להישאר? האם זה המסך, האם זה הצמצום?

אני לא מבין בדיוק את השאלה שלך, אבל האור מגיע לפי הכלי, במידה שהכלי רוצה להשתפר. זה מה שאני יכול להגיד וזו האמת בכל מצב.

שאלה: למה בבחינה ד' אני מסתכל על עצמי, על העביות שמתגלה עם המסך ואני מרגיש בושה? האם אני לא צריך להרגיש להיפך, דווקא שמח מהגדלות של הדבקות, מהאור האינסופי של הבורא שרוצה ליהנות לנבראים שלו?

נכון. אם אתה יכול לקבל את המילוי בבחינה ד' במידה שאתה מהנה לבורא בחזרה, כמו שהוא רוצה לתת לך גם אתה רוצה לתת לו, אז אתה כבר נמצא בדבקות עם הבורא. אבל אם נגיד קבלת ממנו, ללא השתוות הצורה, בלי שאתה רוצה להחזיר לו, אז במקום זה אתה עלול להרגיש בושה. כדי שלא תרגיש בושה הבורא עושה הסתרה. אתה מקבל במקצת משהו מהבורא, כדי להכין את עצמך למצב של מסך, שאם תתחיל לקבל מהבורא תוכל להחזיר לו ולהיות בזה בהשתוות הצורה, ואז תגלה את הבורא, ולא את מה שאתה מקבל ממנו בלבד.

שאלה: איך לגרום לכך שהבושה לא תשתק אותך אלא היא תשמש כאמצעי לדבקות?

אם אתה הופך את הבושה לגאווה, אם אתה מתגאה בזה שאתה יכול להשפיע לבורא, כלומר הופך את הבושה לכבוד, ואתה מוכן לקבל מהבורא אבל רק בתנאי שאתה עושה לו בזה נחת רוח, אז הבושה הופכת לכבוד.

שאלה: כפי ששמעתי יוצא שהמסך הוא תוצאה של הצמצום, וכדי לעשות צמצום הנברא צריך קודם כל להרגיש את הבושה הנכונה. האם אפשר איכשהו לבקש מהבורא בושה בשבילנו ובשביל החברים או שהבושה היא רק תוצאה מהמעשים הנכונים בחיבור בינינו?

הבושה מגיעה מתוך זה שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו ולייחס את עצמנו לבורא. רק אז אנחנו מכינים את עצמנו לקבלת המסך. אנחנו צריכים להשתדל להרכיב בינינו כאלו יחסים כמו בעשירייה הנכונה האמיתית, ואז נרגיש שחייבים מסך, חייבים להשפיע לחברים, חייבים להשפיע מבין החברים לבורא.

תלמיד: תיארת קודם מצב של בושה כאשר אדם מקבל כבוד או מגלים שהוא גנב. אלה דוגמאות מרוחקות מאיתנו, אבל לפני שנרגיש זאת לא נוכל לתאר איזו בושה צריך להרגיש בעשירייה. זה נכון?

כן.

שאלה: האם בלי בושה אפשר להרגיש את השוני מהבורא?

לא.

שאלה: האם צריך להשתוקק להשיג את תחושת הבושה?

לא, צריכים להשתוקק להשיג את תכונת ההשפעה.

שאלה: אמרת שככל שהאדם ישפיע יותר כך הוא ירגיש יותר בושה. זה לא אמור להיות ההיפך, ככל שהוא מקבל יותר, כך הוא אמור להרגיש יותר בושה?

אבל הוא לא יידע שהוא מקבל אם הוא לא משתוקק להשפיע.

שאלה: איך לעבור מבושה אגואיסטית שבאה מגאווה, שאני שומר על האגו שלי, לבושה שמקדמת?

צריכים להשתדל להשפיע, להתקשר לחברים ואז תראה עד כמה הבורא מסדר לך מקרים שבהם תתבייש.

שאלה: איך לעורר את הבושה בעשירייה כדי לקבוע בה מסך?

תתייחס לחברים נכון כמו שצריך ותרגיש עד כמה יש לך להתבייש.

שאלה: האם גילוי הבושה באדם הוא גילוי חוש הכרת הרע?

כן, אפשר להגיד כך.

קריין: שאלה ע"ג.

"עג) מהיכן, חכמי הקבלה מתחילים לעסוק".

קריין: תשובה ע"ג.

"עג) כל המדובר בחכמת הקבלה, הוא רק בהתפשטות האור מעצמותו ית', אמנם בעצמותו ית' אין לנו שום הגה ומלה כלי" (או"פ ח"א פ"א ב').

אנחנו מדברים רק על צורות התפשטות האור מהבורא. אנחנו לא יודעים מה זה הבורא עצמו, אלא שהוא מקור האור, אנחנו גם לא יודעים בדיוק מה הם הנבראים, אלא שהם מקבלי האור. אנחנו מדברים רק על התפשטות האור מעצמותו, מהבורא לנבראים. זו בעצם כל החכמה.

שאלה: אמרת שהבושה היא תחושת הפער ביני לבין הבורא. במה בדיוק מתגלה הפער, האם כלפי הטבע שלי שכך הבורא ברא אותו, או ביחס שלי כלפי הבורא?

הפער מתגלה ביחסים שלנו בינתיים לא כלפי הבורא, אלא כלפי הנבראים. הבורא מורגש כטוב ומיטיב, למי? לנבראים. ככול שאני מרגיש את היחס שלי שונה מטוב ומיטיב, כך אני מגלה את עצמי כנברא שעומד מול הבורא. הכול נמדד אך ורק כלפי הנבראים, כלפי הקבוצה.

אם אין קבוצה אנחנו לא יכולים להשיג את הבורא, לא יכולים לקבוע את היחס שלנו, את המאמץ שלנו לעומתו, לא יכולים למדוד את ההתקדמות שלנו כלפיו. הכול נמדד אך ורק בתוך החברה.

שאלה: מה ההבדל בין בושה בדרגות נמוכות לבין בושה בדרגות גבוהות?

הבושה בדרגות נמוכות ובדרגות גבוהות תלויה במידות הבושה. זאת אומרת, כמה אני מתבייש, לא יותר או פחות, אלא ממה אני מתבייש, כלומר איכות הבושה, בושה יותר איכותית או פחות איכותית. לדוגמה, בושה גסה היא שלקחתי משהו ממישהו, ובושה דקה היא שחשבתי לא כל כך יפה על מישהו.

שאלה: הבושה שמתגלה כשאני מגלה שאני נמצאת רק בכוונה לקבל לעצמי, האם זאת גם הכרת הרע?

נניח שכן.

שאלה: האם המאמצים לתפילה עבור החברות עוזרים לנו להתגבר על הבושה?

בטוח. נכון.

שאלה: קודם אמרת שככול שנשפיע שיותר, כך נרגיש יותר בושה. מתוך מה נובעת הרגשת הבושה, האם מזה שאנחנו מגלים שאנחנו לא עושים מספיק יגיעה, או מתוך המאמץ הזה מגלים שהכוונה שלנו היא לא נכונה?

מגלים שהכוונה שלנו לא נכונה, כלומר איכות היגיעה, איכות הבושה. יש כאלה שמרגישים "אז מה אם לקחתי ממנו משהו?", ויש כאלה שאם רגע אחד הוא חושב על מישהו לא כל כך יפה, אז הוא אוכל את עצמו יום שלם.

שאלה: ככול שאני עושה יותר מעשים של השפעה אני מרגישה יותר גאווה. האם אני צריכה להתבייש בזה?

לא צריך להתבייש. דווקא ההפך, זה יכול לקדם אותנו. אחר כך זה יבוא לתיקונים.

שאלה: האם הבושה נובעת מזה שהבורא הוא טוב ומיטיב והאדם לא מרגיש את זה?

גם מזה, אבל בעיקר מזה שהבושה נובעת מחוסר השתוות עם הבורא, עד כמה אנחנו לא כמוהו.

שאלה: איך אני יכולה להפוך את הבושה מקבלה עצמית לבושה מזה שאני לא משפיעה לבורא?

דרך זה שאני לא משפיעה לקבוצה, לחברות, דרך זה אני ארגיש עד כמה אני לא משפיעה לבורא.

שאלה: אם הבושה היא הרגשה, אז מה השורש שלה אם הוא לא הרצון, כי הנברא כולו הוא רק רצון?

ודאי שזה רצון. אם אני משפיע לחברים, אז אני ממש מגיע אליהם, אני רוצה להשפיע להם. ואם אני לא יכול לעשות את זה, אז אני מתבייש, ובמידה הזאת אני יכול להגיד שכך אני גם מתייחס לבורא.

היחס לבורא הוא אותו יחס לחברה. אם אין לי יחס לחברה, אז אין לי יחס לבורא. אני יכול לדמיין לעצמי שאני משפיע לו את כל העולם, אבל זה אפס. אני יכול להעביר לבורא רק את אותו היחס שאני מתייחס לחברה שלי. תעשו חשבון.

שאלה: האם אתה ממליץ לנו להביע בפני החברות את הבושה שאנחנו מרגישות?

אפשר לדבר על זה לפעמים. כן.

שאלה: ממה עלינו להתבייש כעשירייה, והאם ניתן וכדאי לעורר בושה באופן מטרתי כדי לזרז את הזמנים?

כדאי לנו להתבייש מזה שאנחנו לא מתביישים.

שאלה: האם אור חכמה ואור חסדים עוזרים לנו לכסות את חוסר האור בבחינה ד'?

ודאי. בבחינה ד' יש את כל אור החסדים ואת כל אור החכמה.

שאלה: מה זאת עביות של עשירייה, איך לבדוק ולהרגיש אותה?

יש כמה מדידות שכלולות בתוך עביות של עשירייה - שרוצים להתחבר זה עם זה, רוצים להתחבר זה עם זה ולא יכולים, רוצים להתחבר זה עם זה וכן יכולים. אלו מדידות שונות, אבל ודאי שהכול לפי הרצונות.

שאלה: איך להשתמש בעביות בצורה נכונה כדי להגיע לחיבור גדול יותר?

להשתמש בעביות אפשר רק בדבר אחד. אני לא מוחק את העביות, ואני לא משחק עימה. אני עובד מעליה. אני רוצה להתחבר עם כל העביות שמתגלה בי עם החברים שלי בצורה כזאת שכל העביות רק תגדיל את הקשר בינינו.

שאלה: מה נתן לבחינה ד' כוח לעשות צמצום?

הכוח לעשות צמצום בבחינה ד' ניתן מצד הבושה, מהפער בין מה שבבחינה ד' לבין בחינת שורש. ככל שהבורא משפיע ואני הפוך זה מגלה בי כאלו מצבים, כאלו רגשות שאני לא מסוגל לעמוד בזה. אני מסתלק מהקבלה ומצמצם את עצמי. הרגשת ההפכיות מהבורא.

שאלה: מתי הצמצום הוא רוחני ומתי הוא גשמי?

הצמצום הגשמי הוא מטעם הבושה הגשמית. הצמצום הרוחני הוא מטעם הבושה הרוחנית.

שאלה: בסעיף ס"ח כתוב "מביאת הקו מא"ס ב"ה, שהמסך עכב אותו מלהאיר בבחינה ד'", מהו אותו הקו הזה?

זה קו האור שמאיר מאין סוף דרך כל הבחינות עד לבחינה ד', ובבחינה ד' בסופו של דבר דווקא על ידי השפעת האור העליון מתחיל להתעורר עניין המסך, שהוא לא רוצה לקבל את האור העליון בגלל שמרגיש בקבלת האור העליון הפכיות ממנו, הבושה, וזו מעלה אותו למעלה להרגשת הכתר, וכך הוא מרגיש כמה הוא הפוך מהבורא, מהכתר, וזה מזמין בו פעולה שנקראת "צמצום"

שאלה: למה התגלתה העביות בבחינה ד' רק אחרי שהופיע הקו ולא ברגע של הצמצום?

הצמצום הוא כבר תוצאה מהרגשת העביות, ולכן לא יכול להיות צמצום לפני התהוות העביות. והרגשת הקו, הרגשת ההשפעה מהבורא לנברא היא קודמת להרגשת הנברא שהוא נברא והפוך מהבורא. וזה גורם בנברא הרגשת הבושה, הרגשת השוני. וכך הוא מצמצם את עצמו ומביא את עצמו לפעולות ההזדהות עם הבורא, שמתחיל לעבוד בפעולות על מנת להשפיע כמו הבורא כי הוא לא יכול לסבול את ההופכיות שלו מהבורא.

שאלה: האם ההתפשטות יותר שייכת לפעולת האור וההתגברות שייכת לפעולת הכלי?

נכון.

שאלה: האם הכלי יכול לעשות התגברות בצורה עצמאית ללא עזרת האור?

ללא עזרת האור הכלי לא מסוגל לעשות שום דבר. כל מה שהכלי מסוגל לעשות זה במידה עד כמה האור משפיע עליה. צמצום, מסך, אור חוזר, העלאת כל מיני פעולות ממנה כלפי מעלה, כלפי הכתר, הכול אך ורק מפני שהאור משפיע עליה, והכלי הוא תמיד משני, הוא נמצא בשליטה של האור ועושה אך ורק פעולות שהאור מזמין בה. לא יכול להיות שהכלי פעם יהיה עצמאי, לא, רק כתגובה על האור העליון.

שאלה: האם ההתגברות היא תוצאה מהצמצום?

ההתגברות היא תוצאה מהצמצום.

שאלה: אם העביות היא התנגדות, אז המסך זו הסכמה?

אפשר לומר, יש בזה משהו.

שאלה: מהי הפעולה האחת שבה פועלים יחד הנברא והבורא?

שרוצים להתקרב זה אל זה, שרוצים להתכלל, רוצים למלא זה את זה, להידבק. כל הפעולות ברוחניות הן פעולות של ההסכמה במשהו בין הבורא לנברא.

שאלה: האם התגברות והתפשטות זה משהו שקורה בכל רצון ורצון שמתגלה?

ההתגברות וההתפשטות תמיד נמצא ביחס הבורא לנברא, שהנברא מפני שהוא הפוך מהבורא בתגובתו על השפעת הבורא עובר ד' בחינות, שתיים התפשטות ושתיים התגברות, ורק אחרי זה נקבע בנברא הרצון לקבל הנכון שקיבל אותו מהאור העליון, ויכול הנברא ברצון לקבל הזה כבר להתחיל להתקרב לבורא.

שאלה: מה זה אומר קודם אני טועם ואז אני מחליט אם לקבל או לא בעשירייה וברוחניות?

"בעשירייה", זה מבלבל אותי כי השאלה היא רוחנית והעשירייה אני עוד לא יודע באיזה מצב היא נמצאת. אנחנו צריכים לפעול מתוך המצבים המעשיים שלנו, זה מה שאני יכול להגיד, מה שמקבלים מהעשירייה, מה שמקבלים מהבורא דרך העשירייה, כל הדברים האלה צריכים בנו להתבצע בצורה ריאלית. אם אנחנו רוצים לשנות את המצב שלנו רק על ידי הגברת הקשר בינינו בתוך העשירייה.

שאלה: האם בעשירייה יש רצון לקבל משותף או כוונה משותפת מעל אוסף הרצונות של כל החברים?

בעשירייה זה אוסף הכוונות של החברות.

שאלה: אם מתעוררת שנאה כלפי החברה ואני מבקשת לאהוב בכל הכוח את אותה אחת שהופיעה כלפיה שנאה, זה נקרא ניסיון להשתוות הצורה עם הבורא?

יכול להיות. אנחנו צריכים רק לקחת בחשבון רק דבר אחד, שיכול להיות שאני לא מרגישה כלום ואני נמצאת בחיבור עם החברות שלי, ואני לא יודעת איזה סוגי החיבור יש בינינו, אבל האור העליון הוא המשפיע ומברר את זה בינינו ומשנה את היחסים בינינו כי מצידו אנחנו פתוחים, ברור לו מי אנחנו. ולכן אנחנו צריכים לקבל את הדברים שהם מתגלים מלמעלה, שכך הבורא מסדר לנו כדי שאנחנו נתקדם מתוך זה. לכן על כל המצבים שמתגלים בינינו בעשירייה אנחנו צריכים לקחת בחשבון שזה מגיע ממש מלמעלה, מהבורא, ואנחנו צריכים להגיע למצב שזה קורה בינינו.

שאלה: ככל שקוראים יותר תע"ס מתחזק הרצון להרגיש את המושגים האלה כמו עביות צמצום וכן הלאה, האם אנחנו קרובים לגילוי הזה ואיך אפשר לזרז את זה?

ככל שאתן מתקשרות ביניכן בעשירייה אתן צריכות לגלות ביניכן את המושגים האלו "עביות, צמצום, מסך, אור חוזר" וכן הלאה. כל זה מתגלה בתוך העשירייה, אם אין עשירייה לא תגלו כלום.

שאלה: האם התגברות היא שינוי באיכות הרצון לקבל ולא בגודל שלו?

קשה לנו להגדיר מה זה קשר, עביות, עוצמה, אחר כך יהיה לנו יותר ברור. העיקר בשבילנו להשיג את החיבור הראשון שעליו אנחנו נוכל להרכיב מסך כוונה משותפת כלפי הבורא להשפיע לו מכולנו יחד, מהעשירייה כולה, ואז אנחנו מתוך זה נתחיל לבנות את עצמנו בצורה הכרתית.

(סוף השיעור)

---

1. (תלמוד בבלי, חגיגה, דף י"ב, ב' גמרא)↩

2. "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות ב', ד')↩