שיעור בוקר 09.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ב', עמ' 38, דף ל"ח, פרק א', דברי האר"י, אותיות ב'- ד',

פירוש אור פנימי אות ב', ז'-ח',

אות ג', ט'-ל', אות ד', מ'-ע'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 38, דף ל"ח, פרק א', אור פנימי, אות ב'.

אות ב'

התפשטות אור א"ס לתוך החלל. ההתפשטות היתה לאט לאט

"והנה בהיות אור הא"ס נמשך, בבחינת ה קו ישר תוך החלל הנ"ל, לא נמשך ונתפשט ו תיכף עד למטה, אמנם היה מתפשט לאט לאט, רצוני לומר, כי בתחילה התחיל קו האור להתפשט, ושם תיכף ז בתחילת התפשטותו בסוד קו, נתפשט ונמשך ונעשה, כעין ח גלגל אחד עגול מסביב."

קריין: אות ז', אור פנימי, מבארת "תיכף בתחילת התפשטותו".

"ז) פירוש "השורש" של ההתפשטות שנתחדש שנקרא קו, כי להיותו נאצל חדש, נבחן בו שורש מיוחד המאיר אליו בבחינת חידושו, שהוא נקרא ספירת הכתר של הקו. ומן הכתר הזה, מתפשט אור א"ס אל הקו, על ד' הבחינות הנודעות, אשר בחינה א' נקראת חכמה, ובחינה ב' נקראת בינה, ובחינה ג' נקראת זעיר אנפין, ובחינה ד' נקראת מלכות. ועל הסדר הזה אומר הרב לעיל, "שנתפשט לאט לאט", שמתחילה נתפשט הכתר, ואח"כ החכמה, ואח"כ הבינה, אח"כ הזעיר אנפין, וכו' (עי' לוח התשובות ח"א אות ח' פירוש המלה של אח"כ)."

קריין: אות ח', אור פנימי, מבארת "כעין גלגל אחד עגול מסביב".

"ח) פירוש המלה "עגול" עיין בלוח התשובות ח"א אות מ"א. ועי' בחלק א' פ"א אות ק'. ובהיות אור הקו מתלבש בעיגול נקרא גלגל."

שאלה: מה זו ספירת הכתר של האור הזה?

מקור, התחלה.

תלמיד: מה זה מקור?

זה הבורא. אור אין סוף, בלתי מוגבל.

קריין: עמ' 39, דף ל"ט, אות ג', דברי האר"י למעלה.

אות ג'

העגול אינו דבוק בא"ס אלא מקושר בו דרך הקו

"והעגול הזה, היה ט בלתי דבוק עם אור הא"ס הסובב עליו מכל צדדיו, י שאם יתדבק בו, יחזור הדבר לכמות שהיה, ויהיה מתבטל באור א"ס, ולא יתראה כחו כלל, ויהיה הכל אור א"ס לבד כבראשונה. לכן העגול הזה סמוך אל עגול א"ס, ובלתי מתדבק בו. כ וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא עם א"ס המאציל, ל הוא על ידי הקו ההוא הנ"ל, אשר דרך בו, יורד ונמשך אור מן אין סוף ומשפיע בעגול ההוא."

קריין: נקרא אות ט' קטנה, אור פנימי שמבארת "והעגול הזה היה בלתי דבוק עם אור הא"ס".

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ט) כלומר, שכל האור שיש בעגולים אינו אלא ממה שמקבלים מהקו, שהארתו היא בחינת הארה חדשה, שאין בו אלא ג' בחינות כנ"ל, ולפיכך הריהו משונה מן אור א"ס הסובב בבחינת אור עגול (עי' ח"א פ"ב אות ג'), וז"ש הרב שהוא "בלתי דבוק" באור א"ס, כלומר שאין צורתו של אור עגול של הכתר דעגולים, שוה לאור שבא"ס, כי השואת הצורה היא הדביקות שברוחניים (עי' לוח התשובות ח"א אות י"ב ועי' או"פ ח"א פ"ב אות א' ד"ה ומהאמור). וסובב, פירושו גורם מסבב."

בבקשה, תנסו לשאול על הדברים האלה, אבל לא מבחינת גיאומטריה, אלא מהותית, איך העיגולים האלה מסתדרים עם הקו, מה זה נקרא שהעיגולים נוגעים או לא נוגעים אחד בשני, וכן הלאה.

שאלה: איפה מה שהוא מתאר פה נמצא בכל התהליך של הבריאה, באיזה שלב?

אחרי יציאת האין סוף, מתפשטים מאין סוף ארבע בחינות וקו, וכך נבראה המציאות שהיא עדיין כוללת את כל העולמות. אבל זה בכללות. הוא מסביר לנו כאן בכללות את כול הבריאה איך היא נראית כעיגולים, ומתוך העיגולים יוצא קו ההנהגה שנקרא "יושר".

תלמיד: הוא נותן פה חוקיות קבועה שקיימת בבריאה?

כן.

שאלה: התכונות של הקו ממלאות את העיגולים. מה בעצם שונה בתוך העיגול ממה שהיה מחוץ לעיגול בד' בחינות?

מה שונה? שהעיגולים הם מתנהגים כמו לפני צמצום א' והקו מתנהג אחרי החוק של צמצום א'. ורק לפי החוק של צמצום א' אפשר למלא את העיגולים.

תלמיד: אבל העיגול נוצר אחרי ההתפשטות הראשונה. איך מצד אחד יש בתוך העיגול את אותן תכונות של אחרי צמצום א'?

לא. עיגולים הם קודמים לקו. היו קודם עיגולים, אחר כך הצטמצמו, ואז המשיך מאור אין סוף קו, והקו הזה הוא בונה וממלא את העיגולים. אבל לא שהקו הוא לפני העיגולים, העיגולים הם לפני הקו. כי העיגולים הם כלים ללא הגבלה, שבהם האור שמתפשט בארבע בחינות דאור ישר כך הוא נמצא וקובע בהם.

שאלה: האם יש קשר בין המילים קו וכוונה, האם יש כאן איזה משחק מילים?

לא. קו זה הנהגה מלמעלה למטה לפי העביות, לפי ד' בחינות דאור ישר, וכוונה היא ממטה למעלה, מהנברא לבורא, שהיא הולכת גם, אמנם לפי דרגות העביות, אבל ממטה למעלה, מנברא לבורא. וודאי ששניהם נמצאים בחוק הקו מפני שיש להם מי שקובע ומי שמבצע ולמען מי הוא עושה את זה, לכן כל זה מסודר לפי הקו.

שאלה: מה ההבדל המהותי בין מצב אין סוף למצב של עיגול וקו?

אין סוף אפשר להגיד שהוא גם במשהו עגול, אמנם אנחנו אומרים "עיגול אין סוף". אין סוף זה אין הגבלה לכלום, לא לרצון לקבל ולא לרצון להשפיע ולא לשום דבר. אין שום כוחות שמגבילים את תכונות ההשפעה ותכונות הקבלה. שתי התכונות האלה רק הן פועלות בבריאה.

קו זה כבר לפי קו המידה. ועיגול גם כן, עיגול מסוים שמתקיים אחרי שהקו ייצב את העיגול. אז יש לנו עיגול אין סוף שבו אין שום הגבלות, ואחר כך יש עיגולים כבר בשמות של "כתר", "חכמה", "בינה" וכן הלאה, אמנם הם עיגולים, אבל מיוצבים על ידי הגבלת הקו.

שאלה: האם מצב של עיגול וקו הוא נמצא באיזשהו חוסר כלפי אין סוף?

ודאי שזה לא שלם. עיגול וקו הם מצבים של חוסר שלימות, אפילו עיגול, כי הוא גם כן מוגבל. אין סוף זה אין הגבלות, מעלה, מטה, לכל כיוון, לכל תכונה, לשום דבר, אין הגבלות. כי אנחנו מדברים רק על הרצון, ורצון שהוא בלתי מוגבל, לכל דבר מה שאתה רוצה להגיד, זה נקרא "אין סוף".

שאלה: האם זה נכון לקרוא להתפשטות האור בקו לתוך עומק הרצון לפי כובד הרצון, וגם לרוחב?

כן. אתה יוכל כך להגיד בינתיים. זה עוד ישתנה.

שאלה: כפי ששמעתי לפי ההסבר הקו זהו יחס ישר כלפי הבורא.

לא לבורא, זה לנברא, מלמעלה למטה. אנחנו מדברים עכשיו על התפשטות הכוחות מלמעלה למטה. זה לא לבורא אלא לנברא.

תלמיד: אפשר להסביר את זה, אפשר לפרט יחס ישר לבריאה? האם זה עושה איזשהו סדר?

נגיד שכן. אתם צריכים עוד לשמוע ולקרוא הרבה ואז זה יסתדר. אתם רוצים כאן לעמוד על איזו מילה ולהתחיל להרחיב אותה עד לכיוונים שאתם חושבים שזה נכון. צריכים לקרוא הרבה.

קריין: אנחנו נמצאים באור פנימי אות י', מבארת "שאם יתדבק בו".

"י) כלומר, אם היתה הארתו ג"כ בכל ד' הבחינות כמו אור א"ס, שאז היתה צורתו שוה ודבוקה בא"ס, וא"כ היה מתבטל בא"ס ובלתי ניכר לגמרי."

כאן אנחנו רואים שדווקא ההגבלות הן נותנות לנו את היכולת לזהות עיגולים, קווים, כל מיני פעולות של הבורא כלפינו.

קריין: אות כ' מבארת "וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא". אור פנימי, אות כ'.

"כ) האור המתפשט מהא"ס אל הנאצל, נקרא בשם אור ישר, והאור הזה מתקשר בנאצל, על ידי מלבוש של אור חוזר העולה מהמסך ולמעלה בכח זווג דהכאה, שענינו יתבאר להלן ונקרא בשם "התקשרות", משום שאור חוזר זה העולה מהמסך דבחי"ד מהקו הישר הוא מחזיק ומתפיס את האור העליון בעיגול. באופן, שבמקום שהאו"ח אינו מלביש את האור העליון, נחשב אותו האור כלפי הנאצל כמו שאינו, כי אינו משיג אותו בלי המלבוש הזה שנקרא אור חוזר. ויתבאר עוד להלן. וזה דומה להבדיל, לנר של חלב, שאע"פ שעיקר כח ההארה נמשך ממידת החלב שבו, עכ"ז אין האור מתקשר בחלב אלא בפתילה, ובמקום שנגמרת הפתילה מתכבה הנר, אע"פ שנשאר עוד שם חלב מרובה."

מה הוא רוצה להגיד. שאנחנו סך הכול מדברים כאן על יצירת הכלי, שזה רצון, שהרצון הזה יכול להחזיק, לגלות את האור. על ידי מה? האור ממלא את כל המציאות, אבל אנחנו לא יכולים לזהות אותו אלא רק במידה שיש כלי, שהכלי הזה מקבל תכונת האור, נמצא בקשר עם האור, ולכן יכול לגלות את האור בתוכו. זה עיקרון של כל מה שיש לנו בעולם הזה, בטכניקה, בהרגשת המציאות, בהתחברות בינינו, לא חשוב במה אנחנו מדברים, זה תמיד לפי זה שיש איזו תכונה אחת שמקבלת על עצמה הגבלות, או התרחבות, לא חשוב איך להגיד, תכונה אחרת, ואז לפי זה יש ביניהן התקשרות והזדהות.

לכן מה שאנחנו רואים כאן, שהכלי הוא מקבל תכונת האור ולכן הוא יכול במידה הזאת לעשות פעולות כמו האור, ואותה הפעולה אנחנו מזהים כקיימת, כי בלי זה אנחנו לא יכולים לזהות אותו. כי האור העליון נמצא סביבנו ללא הגבלות, אנחנו לא מגלים אותו, לא מרגישים אותו. אלא לפי הכלים שמקבלים על עצמם את תכונת האור, במידה שמקבלים את תכונת האור אז הם יכולים לזהות את האור, להרגיש אותו, לגלות אותו.

שאלה: החלב זה העביות והפתילה זה האור החוזר?

חלב זה העביות ופתילה זה אור חוזר. כן. אבל זה אור חוזר שהוא נובע מזה שיש כאן גם שמן. כי פתילה בלי שמן זה לא עובד ושמן בלי פתילה זה לא עובד, אלא ההתקשרות בין החלב לפתילה מולידה בנו יכולת להאיר בחזרה. שים לב למה שקורה כאן. אנחנו חייבים להיות ברצון לקבל מצד אחד ועליו שתהיה לנו כוונה על מנת להשפיע בצורה נוספת, ועל זה אנחנו צריכים שהאור העליון ידליק את הפתילה עם השמן בפנים.

מובן?

תלמיד: לא הבנתי כל כך, זה קשה.

פתילה, מובן מה זה? מובן. שמן, מובן מה זה? מובן. שמן לא יכול להידלק, פתילה לא יכולה להידלק, פתילה עם השמן יחד כן יכולים להידלק. מה צריכים לזה? צריכים גם הדלקה, זאת אומרת האור העליון צריך עוד להופיע. זאת אומרת, דווקא יש כאן את שלושת המרכיבים יחד, פתילה, שמן והאור העליון. ואז הפתילה עם השמן יוכלו להידלק.

תלמיד: כשהוא אומר התקשרות, מה זה התקשרות?

זה נקרא התקשרות, שהם כולם מתקשרים. איך הם מתקשרים, איך פתילה מתקשרת לשמן, והאור העליון מתקשר עם השמן שהוא בפתילה, ולא לבד. יש כאן ביניהם התחברות מיוחדת מאוד, ששלושת המרכיבים האלה נמצאים יחד ואז אנחנו רואים את האור. מה זה רואים את האור? מגלים את הבורא, שהוא לא יכול להתגלות אחרת אם שלושת המרכיבים האלה לא יהיו כאחד.

אנחנו לא רואים בעולם שלנו את המרכיבים האלה שהם עובדים בצורה רוחנית בוא נגיד. אבל ברוחניות כדי שיתכללו נגיד שמן ופתילה, אז הפתילה צריכה לרצות לספוג את השמן, ופתילה עם השמן צריכים לרצות להיות דומים לאור, ואז האור העליון יידבק בהם וידליק אותם. עוד נלמד את הדברים האלה. אבל בעצם הדוגמה הזאת היא דוגמה נכונה לכל הבריאה, אין יותר חוץ מזה. משתנה השמן לפי הדוגמה שלו, הפתילה ודאי שמשתנה כמה שהיא ממש לפי עביות, לפי דרגות, וקשר פתילה עם השמן כל הזמן משתנה מדרגה לדרגה, זאת אומרת בין עולם לעולם. והדרגות האלה הן מולידות לנו דומם, צומח, חי, מדבר, בכל הכיוונים. זו לא סתם דוגמת חתיכת פתילה ושמן. צריך להיות שמן שנכנס לפתילה, שנכנס לגוף, וצריכה להיות הדלקה מלמעלה, שזה שיחיה.

תלמיד: אפשר להעביר את זה לפסים של עשירייה או לא לגעת שם?

תכף. יכול להיות שהיום כן. נראה.

קריין: אנחנו נמצאים באות ל', אור פנימי, מבארת "הוא על ידי הקו ההוא".

"ל) והטעם הוא, מפני שאין מסך בעגולים שיעלה או"ח, וזולתו אין התקשרות לנאצל עם האור העליון, כנ"ל בדיבור הסמוך (עי' לעיל אות ה'). ונתבאר שם שהכלי של הקו מכונה בשם צנור, והוא שפל הרבה מהכלים העגולים שנגלו עם צמצום א' בטרם ביאת הקו, ע"ש הטעם. וע"כ משמיענו הרב, שאע"פ שהכלים דעגולים גבוהים בהרבה מן הקו, מכל מקום אינם מקבלים על ידי עצמם שום אור, ואת כל האור שבהם המה מוכרחים לקבל, על ידי הקו הזה השפל מהם הרבה, מהטעם האמור."

שאלה: אתמול דיברנו על כך שהצינורות הם כמו צמצום על הרצון, אז באיזו מידה הם הופכים לרצון? כי אמרנו שהצינורות כאילו הופכים לרצון.

צינור זה כבר רצון אבל רצון מוגבל. לפי זה יש לנו בוא נגיד קוטר של הצינור וזהו. לצינור גם יש חוק שרק בצורה כזאת ניתן להתפשט ולא אחרת. מה שאין כן, עיגול יכול להיות לכל הצורות, לכל הכיוונים, וכדור זה בכלל למעלה מכל ההבחנות.

שאלה: היחסים בין קו לעיגול זה אותו דבר כמו בינה ומלכות? ואם לא מה ההבדל?

קו זה קו המידה שנותן בהגבלה את כל ההשפעה מלמעלה למטה ועיגול הוא כבר לא משפיע אלא הוא רק מקבל בצורה פסיבית במה שהקו ממלא אותו. אז מבחינת התכונה הקרובה לבורא, עיגול יותר קרוב לבורא, לאין סוף, ומצד ההשפעה ודאי שעיגול לא יכול להשפיע בכלום, רק הקו יכול להשפיע בכמה שהוא ממלא את העיגול.

תלמיד: כתוב פה שכלים דעיגולים נוצרו אחרי צמצום א' וחשבתי שהם היו לפני הצמצום.

עיגולים היו לפני הצמצום ועיגולים נשארים גם אחרי הצמצום, אלא יכולים להתמלא אחרי הצמצום רק על ידי הקו.

תלמיד: גם כתוב שכל האור שבהם מוכרחים לקבל דרך אותו קו. מי זה הם?

עיגולים.

שאלה: בעל הסולם אומר "שאין מסך בעגולים שיעלה או"ח, וזולתו אין התקשרות לנאצל עם האור העליון,". מה מהות הפעולה הזאת? אם כך איך העיגולים כן מתקשרים?

עיגולים מתקשרים ביניהם על ידי הקו. קו הוא הקשר. קו זה משהו שאנחנו יכולים לקבוע, שאנחנו יכולים לקשור אחד לשני. בעיגולים אנחנו לא יכולים לעשות כלום. עיגולים הם נגיד התכונות שלנו, תכונות מקוריות, עיגולים, אבל כדי להשתמש בהם אני צריך למתוח קווים. קו זה הגבלה, צמצום לפי כל מיני תכונות, לפי כל מיני הבחנות, ולכן על ידי זה אנחנו יכולים להיות מקושרים ומשפיעים זה על זה.

תלמיד: אין עניין של אור חוזר בעבודה הזאת?

ודאי שכן. קו קיים על ידי אור חוזר.

תלמיד: האם יש קשר לעבודה בעשיריות, האם כבר אפשר לקשור איכשהו את כל מה שכתוב פה?

אני לא יודע לגבי עשיריות בעבודה, בינתיים נעזוב את זה. נגיד שכן, שעשירייה זה עיגול וקשר בין החברים שבעיגול זה הקו.

שאלה: האם אפשר להביט על זה בצורה כזאת שאני זה הקו והחברים זה העיגול ואני אחראי שכל זה יתחבר?

בינתיים תחשוב ככה.

שאלה: האם חכמה ובינה מייצגים את הפתילה והשמן?

אני לא רוצה לקפוץ לכל הדברים האלה. בוא נחכה. בשביל מה אתם צריכים עכשיו להתבלבל עם הבחנות שאתם עדיין לא בהן. זה לא נכון, אני לא ממליץ כך ללמוד.

קריין: אנחנו בעמוד 39, דף ל"ט. דברי האר"י למעלה, אות ד'.

אות ד'

אור א"ס מקיף ומשפיע אל העגול מרחוק

"מ והא"ס סובב ומקיף עליו מכל צדדיו, כי גם הוא בבחינת עגול נ סביב עליו, ורחוק ממנו, כנ"ל. כי הוא מוכרח שהארת א"ס בנאצלים תהיה דרך קו ההוא לבד, כי אם היה האור נמשך להם דרך גם כל סביבותיהם, ס היו הנאצלים, בבחינת המאציל עצמו, בלתי ע גבול וקצבה."

קריין: אור פנימי, אות מ'. מבארת "והא"ס סובב ומקיף עליו מכל צדדיו".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"מ) בכל ספירה אנו מבחינים ב' מיני אורות, שהם נקראים: אור פנימי, ואור מקיף, כי האור המתלבש בתוך הספירה בתוכה, נקרא בשם: אור פנימי, והאור שאינו יכול להתלבש בפנימיותה, מחמת הגבול שישנו שם, נבחן שנשאר בשורש שלה, ומקבלת ממנו הארה מרחוק, הנקראת בשם "אור מקיף". ומשמיענו הרב שאף על פי שהעיגולים רחוקים מא"ס, כלומר ששינוי הצורה שביניהם גדול מאד, עם כל זה המה מקבלים בחינת הארה ממנו מרחוק, שנקרא אור מקיף, המאיר בב' בחינות, בבחינת כלל ובבחינת פרט. "וסובב" מורה על או"מ הכללים, "ומקיף" מורה על או"מ הפרטים."

שאלה: מה מאפיין את העיגולים לפני הצמצום ועל ידי מה הם מתחלקים?

אין גבול, פשוט מאוד, עיגולים זה כלים ללא הגבלה.

שאלה: אבל יש לפני הצמצום כמה עיגולים לפי מה שלמדנו, אז השאלה היא על ידי מה הם מתחלקים?

תכונות. לא לפי הרצונות אלא לפי התכונות, כחול, לבן, שחור, לא חשוב איזה, אבל תכונות. בוא נגיד כך, אתה יכול להגיד שגם זאת הגבלה, גם אלו תכונות של הגבלה, אבל הם לא מורגשים כמוגבלים. אם כולם נמצאים בים של מים, בים של האור ואף אחד לא מוגבל וכך מרגיש את עצמו, אז זה אין סוף.

תלמיד: אומרים שאור אינסוף הוא אור אחד כזה לפני הצמצום, אז מתברר שאור אינסוף הזה גם מחולק כעיגולים, כתכונות, לפני הצמצום?

הוא לא מחולק כי אין מי שיחלק אותו.

שאלה: לגבי האות שקראנו עכשיו על האור מקיף לכלל ולפרט, האם אנחנו יכולים להשפיע רק על האור מקיף שבפרט?

אנחנו לא יכולים להשפיע. אתם לא מבינים איפה אתם נמצאים, על איזה אור מקיף אתה מדבר?

תלמיד: מה שאנחנו מנסים למשוך בעבודה.

זה לא אותו אור מקיף שעליו אנחנו קוראים עכשיו. אתם נמצאים איפה שאנחנו נמצאים היום, בתחתית כל המדרגות למטה מהכול, ומה שמגיע אלינו זו הארה קטנה מאוד, מצומצמת, שכלפינו היא נקראת אור אין סוף, האור העליון הלא מוגבל. זה משהו אחר לגמרי, זה אור שעבר את כל המדרגות וההגבלות, אבל כלפינו ככה הוא מאיר.

תלמיד: כן. רק ניסיתי לברר שאנחנו יכולים להשפיע רק על מה שקשור למערכת שלנו של התיקון, יש לבורא גם מערכת כללית שעליה אנחנו פחות משפיעים.

ודאי שכן, אמרת נכון.

שאלה: איזה מאמצים ופעולות אנו צריכים לבצע בשביל שהתשובות יגיעו לנו מבפנים ולא מבחוץ?

אנחנו צריכים להתעסק בפעולות השפעה, בפעולות חיבור, על ידי זה אנחנו נהיה כמה שיותר קרובים לאור מקיף והוא יעלה אותנו יותר למעלה בסולם. במדרגות הסולם בין מדרגה למדרגה יש לנו אור מקיף ובמדרגות עצמן יש לנו אור פנימי.

שאלה: למה הכלים הנעלים יותר, העיגולים, לא יכולים למשוך אור ותלויים בכלים הנמוכים יותר, בקווים, למשיכת האור?

במה הם יכולים למשוך?

תלמיד: איך זה שהכלים היותר גבוהים תלויים בכלים נמוכים יותר כדי להתקשר עם האור?

כי יש בהם אפשרות למשוך, יש בהם רצון. הרצון שמתגלה בהם, מצד אחד הוא כאילו עושה אותם יותר גרועים מהעיגולים. מצד שני הוא עושה אותם יותר אקטיביים מהעיגולים.

תלמיד: האם אתה יכול לתת דוגמה למשהו דומה בעולם שלנו?

מי יכול יותר להשפיע עליך אדם זר או אימא? נגיד שאתה ילד, האימא לא יכולה כל כך להשפיע. אתה מרגיש ממנה אהבה, היא לא יכולה להעניש אותך ממש באמת, היא לא יכולה כל כך להשפיע עליך. אבל אם יבוא מישהו מהמשטרה ובאצבע יעשה לך נו נו נו, אז אתה כילד תקבל את זה מאוד ברצינות. אז העיגולים הם חלשים אין להם הגבלות, אין להם יכולת ללחוץ, לדרוש, הרצון לקבל שלהם לא נמצא ממש בגילוי. מה שאין כן יושר שם במידה, במשקל, אתה עובר ממדרגה למדרגה תמיד בלחצים וכן הלאה. לכן כל התיקונים שלנו הם רק על ידי יושר והעבודה שלנו היא ביושר. אבל מה שאנחנו עושים בזה, אנחנו ממלאים את העיגולים. העיגול שהתרוקן מצמצום א' בעולם אינסוף, אותו אנחנו ממלאים והוא עיגול.

שאלה: כתוב שהקו שפל בהרבה מהעיגול, במה הוא שפל ממנו?

הקו בינתיים שפל מהעיגול, כי העיגול יכול להתמלאות עם האור אינסוף והקו לא. קו עדיין אין לו בחינות א', ב', ג', ד', צמצום, מסך, אור חוזר, שיכול למלא את עצמו, וגם דרכו למלא את העיגולים שהצטמצמו. אנחנו עדיין נמצאים בפעולות שהן כולן נמשכות מלמעלה למטה. עוד לפני שהתחתון מתייצב ומתחיל להשפיע ממטה למעלה.

שאלה: אבל כתוב שהקו ממלא את העיגול. איך יכול להיות שהעיגול מתמלא במשהו שפל ממנו? זאת אומרת הוא צריך אור אחרת החיסרון שלו לא מתמלא.

אז העיגול מתמלא בצורה חלקית, מלמעלה למטה. כי הקו מגביל את העיגולים, לא נותן להם הכול, הם לא חוזרים למצב של מילוי אינסוף.

תלמיד: אז זה המילוי חלקי. ומתי בתהליך הם מתמלאים בצורה מלאה? כי גם אחרי זה הם מתמלאים דרך הקו. אז מתי הקו יכול למלא אותם באמת בצורה שלמה?

הקו לא נעלם. אנחנו מתמלאים וודאי על ידי הקו. אבל אחרי צמצום, מסך, ואור חוזר כשהכלי דקו יכול לעשות כל מיני פעולות מילוי, הוא יכול לקבוע מה הוא ממלא וכמה הוא ממלא והוא מארגן לידו הרבה מאוד עיגולים סביב כל ספירה וספירה שלו, ספירות דעיגולים, ספירות דיושר, אבל היושר ממלא את העיגולים. אחרי צמצום א' העיגולים הפסיקו להיות העליונים. הרצון לקבל הפסיק להיות הקובע אלא רק המסך ואור חוזר קובעים ולכן בצורה כזאת מתמלאים העיגולים.

אומנם שהם הגדולים אבל למלאות אותם אפשר רק על ידי הקו, רק על ידי כוונה, מסך, אור חוזר.

שאלה: אפשר לקרוא לעיגולים "הכלי הראשון"?

כן, עיגולים זה הכלי הראשון. לפי מה אנחנו קוראים להם כלי? הם לא מושכים את האור, הם לא בונים את עצמם, הם לא ממלאים את עצמם באור העליון. העיגולים הם פשוט קיימים מתוך זה שהבורא ברא ככה את הרצון. אבל אחרי שיוצאים קו וצמצום ומסך ואור חוזר אז הקו הוא הקובע את הכול.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על קו, כאילו יש כמה הבחנות שמורגשות. וכשמדברים על עיגולים אין תפיסה בכלל. למה זה קורה?

נכון. בעיגולים אין לנו כל כך תפיסה מפני שאנחנו מהקו לפי ההגבלות, לפי הצמצומים לפי המסך, אור חוזר, אנחנו מהקו. את העיגולים אנחנו לא משיגים כל כך, רק שיש לנו עבודה איתם לפעמים. אבל בעצם העיסוק שלנו הוא בקו. כל העניין הוא הצמצום ומסך ואור חוזר וזה עניין של הקו.

שאלה: כתוב שישנם שני סוגים של אור מקיף, אור מקיף כללי ופרטי. מה הקשר ביניהם, זה הכול שייך לעיגולים, מה זה שני סוגי אור מקיף?

אור פנימי ואור מקיף, יש לנו סך הכול שני אורות. אור שמתקבל ללא הגבלה זה המקיף ואור שמקבל בתוך הגבלה שהתחתון קובע, זה פנימי. ויש גם בזה וגם בזה הרבה אופנים.

שאלה: האם אפשר להגיד שבמאמצים שלנו אנו בונים קו מעיגולים, ואם כן איך עושים את זה בצורה מודעת?

אנחנו בונים את הקו לפי ההתגברות שלנו על הרצונות, לפי התחברות בינינו. כך אנחנו עושים. איך אנחנו עושים את זה, אנחנו נלמד.

שאלה: מצד אחד אמרנו באות ג' שאם הייתה דבקות מלאה של הכלי באור, היה מתבטל העיגול. ומצד שני אנחנו חייבים את הקו, את ההתנגדות בשביל להגיע לדבקות, זה רק כנגד ההתנגדות. איך גם שומרים על ההתנגדות וגם יש דבקות מוחלטת, איפה מתבטל העיגול?

המסך הוא המקשר את שתי התכונות האלה יחד, גם התנגדות וגם התקשרות. זה עניין המסך.

קריין: אור פנימי אות נ', שהיא מבארת את "סביב עליו, ורחוק ממנו".

"נ) משמיענו, אשר או"מ זה, שהעיגולים מקבלים מאין סוף, מאיר וסובב עליהם מכל צדדיו, כלומר, מכל ד' הבחינות, דהיינו אפילו בבחינה ד', אשר אור פנימי אינו מאיר שם, מ"מ מקבלת הארה מרחוק על ידי אור מקיף מא"ס. ומפרש הטעם, משום שהא"ס "גם הוא בבחינת עגול", כלומר שאור א"ס נקרא אור עגול, על שום שאינו מבחין בין הבחינות, ומאיר וממלא גם את הבחינה ד' (כנ"ל ח"א פ"ב אות ג', ע"ש), ולפיכך, הארתו מגיעה גם לבחינה ד' של העיגולים, אלא מרחוק, כמבואר."

שאלה: ג' הקווים שמופיעים באצילות הם אור מקיף ואור ישר?

לא, אנחנו עוד נלמד את זה. אתם שואלים שאלות שעוד רחוקות מאיתנו, מאיפה אתם לוקחים את הדברים האלה? אל תקראו מה שאנחנו לא לומדים יחד, כי אז אתם מתחילים לשאול משהו שלחברים האחרים זה לא מעניין, הם עדיין לא מבינים, הם עדיין לא לומדים. אז בבקשה תשאלו בדיוק מה שאנחנו קראנו, ורק בצורה שאנחנו קראנו.

יש לנו בעיה בלימוד תע"ס כי אתם פתאום מתחילים להתפזר לכל הכיוונים. אנחנו קוראים איזשהו קטע, את הקטע הזה אנחנו צריכים ללמוד, זהו ולא יותר, ולא ג' קווים באצילות ומה קורה שם, אפילו שהוא כותב על זה. אם אנחנו לא למדנו את זה, אנחנו לא שואלים כי זה יבוא אחר כך. כך הכל כתוב, "תלמוד עשר הספירות" הוא כותב בכללות, אבל כל מי שלומד הוא מתחיל ללמוד בצורה מצומצמת בקו אחד.

אני מבקש מכם תהיו יותר נקשרים למה שאנחנו עוברים, למה שאנחנו לומדים, בקו הזה אנחנו נשיג את הכול. אני לא יוכל להסביר לכם ג' קווים באצילות, דברים כאלה לא ניתן, אולי בעוד שנה.

קריין: נמשיך לאות ע קטנה מבארת "בלתי גבול וקצבה", אור פנימי.

"ע) הצמצום והמסך שנעשה על בחינה ד', שלא תקבל בתוכה אור, הוא העושה "גבול" על האור, שהרי מגבילו עד היכן שיתפשט, שהוא נפסק על הגבול של בחינה ד'. וכללות קבלת הנאצל, שנתמעט מחמת הצמצום, הוא מכונה בשם "קצבה"."

האור שמתפשט בינתיים בעיגולים במקום שבו אנחנו נמצאים, הוא מתפשט בלי הגבלות ולכן נקרא בלי גבול וקצבה. אבל אחר כך אנחנו נלמד שכל הפעולות שלנו הן על ידי הקו, על ידי צינור, ואז אנחנו נדבר על "צמצום", "מסך" ו"אור חוזר" וכל ההגבלות איך שהפעולות שלנו בונות, עד שאנחנו ממלאים את החלל, את הרצון הכללי בכל מיני כאלה התקשרויות וצינורות, שאנחנו שוב נמלא את אותו החלל באור אין סוף.

לכן העבודה שלנו היא לא עבודה עם אור אין סוף ואפילו עם אור מקיף ועם עיגולים, העבודה שלנו היא עם היושר, צמצום, מסך, אור חוזר וכך קבלת האור בעל מנת להשפיע, רק בצורה כזאת.

לכן מה שאנחנו עכשיו לומדים, אנחנו לומדים את זה קצת ועוזבים את זה עד גמר התיקון.

שאלה: החברים שואלים האם אפשר לקרוא לקו אותו הקו שיוצר או שזה קו שמאכיל את העיגול?

קו זה מה שמקשר בין העיגולים, קו זה מה שממלא את העיגולים, קו זה מה שבונה מהעיגולים כלים, עשר ספירות, יושר וכן הלאה. בעצם סך הכול הקו זה הכלי המתוקן, הכלי החשוב שרק עליו אנחנו לומדים ואיתו אנחנו נצטרך לעבוד בעצמנו. לא רק ללמוד, אלא גם לעבוד, כי הכול תלוי בקו. כמה שאנחנו מרחיבים אותו, כמה שאנחנו ממלאים אותו באור אין סוף, זה היחס של האורח לבעל הבית. מצד בעל הבית כלפי האורח יש עיגול אין סוף, מצד האורח כלפי בעל הבית יש קו, כמה שהאורח מסוגל לקבל מבעל הבית שיהיה בעל מנת להשפיע.

(סוף השיעור)