מטבענו, יש לנו בעיה איך לקבוע את היחס שלנו לבורא ● בסך-הכל אנו חוקרים את ההרגשה שלנו, ולכן אנו יכולים לשייך לבורא, לא מה שהוא בפני עצמו אלא רק איך שהוא מורגש כלפינו – כח עליון, חיצון, המורגש כלפינו כטבע הסובב ● קביעת יחס הקשר שלנו לבורא היא לא דבר מופשט – היא משפיעה על כל רמות החיים שלנו, וזהו הדבר הבסיסי ביותר ● ניתן לחלק את חיי האדם ל-2: 1- זמן שבו הוא בטוח שהכל מגיע אליו מהבורא, מכוח אחד, מהטבע. 2- זמן שבו האדם לא בטוח, שוכח, תוהה, מהסס שכל מה שמגיע אליו מגיע מהבורא, מאותו הכוח האחד שמחזיק את כל המציאות ● הבורא שולח לאדם הפרעות המסיטות אותו מהתפיסה הנכונה, כדי שהאדם ישלים בעצמו את יחסו לבורא; הבורא מבלבל אותנו בכוונה שיש עוד כוחות או שהוא נעלם, כדי שהאדם יגיע למצב שהוא מרגיש ובטוח שהוא נמצא תחת שליטת הבורא בלבד ● "דרך ה'" – היא מה שהאנושות מתחילה לגלות בימינו; כתוצאה מגילוי המערכת הגלובאלית, האינטגראלית, האנושות מגיעה בהדרגה למסקנה שישנו כוח אחד שבו אנו נמצאים ● דעת הכלל משפיעה על האדם, וגורמת לו לשכוח שהוא נמצא תחת שליטת כוח אחד. ודאי שסביבה כזאת מכשילה את האדם שרוצה לגלות את אותו הכוח האחד שפועל סביבנו, שבו אנחנו נמצאים. על אדם כזה להתכלל בסביבת אנשים בעלי רצון דומה, ולהשתדל להחשיב יותר את הסביבה שלו שרוצה לגלות ש"אין עוד מלבדו", מאשר את הסביבה החיצונה ● דרך הסביבה הבורא מבלבל אותך ומסיט אותך מהתפיסה ש"אין עוד מלבדו". זאת בכדי שאתה תחפש איך להתחזק, שאף הפרעה היא לא תהיה עבורך כהפרעה, אלא שעל-ידי כל ההפרעות האלו אתה תאחוז בו בכל תרי"ג הרצונות שלך ● כתוצאה מדחיות הבורא והמאמץ לייחד את הכל לכוח אחד, האדם מגיע למצב שהוא רוצה בשליטת "אין עוד מלבדו", ואז הוא מגיע למצב של תפילה – תביעה, צעקה, דרישה שמגלה לו את הבורא. זה נקרא לעבור מעבדות פרעה להיות עבד ה' ● "אלוקים אחרים" – אם לרגע אחד אני חושב שחבר, אדם או אפילו אני עצמי בעל פעולה או מחשבה – אז נקרא שאני עובד לאל אחר, ישות אחרת – שאין ולא קיים דבר כזה בעולם ● הבורא מתייחס אלינו טוב ב-100 אחוז. הבקשה שלנו אליו היא תוצאה מהתפתחות כלי הקליטה שלנו, כאשר אנו מגיעים למצב שאנו חייבים לגלות אותו במלואו בצורתו האמיתית – אז אנו מגיעים לתפילה וכתוצאה ממנה למענה ● ההבדל בין חכמת הקבלה לדת הוא שהדתות מעוניינות שהמציאות תשתנה כתוצאה מפעולות שהאדם מבצע, ואילו המקובלים רוצים לשנות את עצמם כלפי המציאות השלמה ● אם אני מתייחס למציאות הכללית השלמה בצורה הנכונה, אין לי מחייב, אלא רק האמונה למעלה מהדעת; שאני רוצה לבנות מכל המציאות השקרית, הכוזבת, יחס בלתי תלותי לכוח האחד, שאני מתייחס אליו ללא כל תועלת עצמית. וכך אני מגיע בהדרגה לכזו תפיסת מציאות שבה אני נמצא ללא כל חשבון, אלא פשוט רוצה ללמוד מהכוח הזה את תכונתו ולהידמות לה, וזהו השכר היחיד עבורי.