שיעור צהרים 18.03.2024 הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "שמעתי", עמ' 661,

מאמר רל"ד, "הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 661, "שמעתי", מאמר רל"ד, "הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה".

רלד. הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה

אדר א' ת"ש בדרך לעזה

""הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכילין אותו גחלי רתמים", פירוש, שבזמן שהאדם עוסק בתורה ואינו מפסיק, אזי התורה אצלו בבחינת אש שלהבת, היינו ששורפת את היצר רע, וממילא הוא יכול להמשיך בעבודתו. אבל אם פוסק באמצע לימודו, אפילו שתכף שוב חוזר ומתחיל, אזי התורה כבר אצלו בבחינת גחלי רתמים, היינו שאין כבר בכוחה לשרוף את היצר הרע, ואז נפגם אצלו טעם התורה ומן ההכרח שיפסוק מעבודתו.

לכן כשחוזר ללימודו צריך להיזהר שיקבל עליו שלא יפסיק עוד פעם באמצע לימודו, ועל ידי הקבלה על להבא תחזור ותתלהב שלהבת אש התורה."

שאלה: למה הכוונה "הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה"?

כנראה שיש לו כבר מטרה אחרת, רוצה ללמוד ממה שכתוב בתורה כל מיני נושאים שעליהם אפשר לדבר בשיחות, לא על מנת לתקן את עצמו. כי בתורה מדובר במאור התורה שמחזיר למוטב, ושיחה זה כדי להיות יותר שייך לדיבורים. לכן כך זה נקרא "ועוסק בדברי שיחה".

תלמיד: למה האדם פוסק באמצע לימודו מהתורה, מה גורם לכך?

כנראה שזה קורה לאנשים שלא שמים לב, אבל יורדים מדברי תורה לדברי שיחה. זה יכול להיות בנושא, וזה יכול להיות בין שיחה ללימוד, לבין כל מיני דברים, אבל העיקר מה הוא רוצה מהתורה.

תלמיד: הכוונה היא בזמן הלימוד או בכלל?

לא, אפילו בכלל.

שאלה: מהמאמר נובע שבזמן השיעור כולנו צריכים להיות עד כדי כך שקועים בשיעור, שלא תהיה אפילו מחשבה זרה אחת.

בוודאי.

תלמיד: אבל לא יוצא כך, יוצא שהמחשבות קצת מרחפות הצידה. אז איך נכון להבין את המאמר כשאנחנו צריכים לחזור? המחשבות שלי ברחו ומיד אני צריך לחזור. זה לא אחרי זה, אלא כל פעם אני צריך לשים לב שאני לא נופל מהמצב הזה של לימוד התורה?

זה נכון. והחברים צריכים כל הזמן לתמוך בך בזה.

שאלה: אני מתרגמת לשפה שלנו את מאמרי רב"ש, בזמן הזה בעשירייה שלי הן לא יודעות במה אני עוסקת, הן יכולות להתקשר אליי או לכתוב וזה מפריע לי. אם מישהי כתבה לי אולי היא צריכה עזרה, מה לעשות?

עדיף לא להסיח את הדעת. אם את נמצאת באמצע עבודה רוחנית חשוב לא להסיח את הדעת, אלא אחרי שתסיימי אותה, את יכולה לפנות למי שרצה ליצור אתך קשר.

שאלה: מהי שלהבת אש התורה?

כשאדם לומד תורה, אולי שומע דברי תורה, מדבר על דברי תורה, הוא מרגיש בפנים כביכול אש ששורפת את כל הדברים שלא שייכים לתורה. בכך התורה היא כמו גדר אש השומרת על האדם ולא נותנת לכל הדברים הרעים שיכולים להזיק לו, להתקרב אליו.

תלמידה: אז מה ההבדל בין תיקון היצר הרע לשריפת היצר הרע?

שריפת היצר הרע, זה דבר גדול יותר. תיקון יצר הרע כולל גם שריפה.

שאלה: מה זה בשבילנו לעסוק בתורה ולא לעצור, ומה יעזור לנו להשתוקק למצב כזה?

להשתוקק למצב כזה, צריך כל הזמן וזה אפשרי רק אם תהיו קשורות ביניכן, תתנו זו לזו התפעלות, תראו זו לזו דוגמה ואז תוכלו לצאת, לחזור, לצאת לחזור, להיות במצבים כאלה הקשורים לתיקון התורה. זה מה שאתן צריכות לעשות. לסכם ביניכן נאמר כמו בקבוצת רמח"ל, שכל אחד שם לקח לעצמו שעה משעות היום, בזמן הזה הוא למד פסקאות או משהו מהתורה וכל הזמן חשב על החברים. בצורה כזאת הם כל הזמן התקדמו.

תלמידה: נאמר פה שצריך לחדש את המחויבויות האלה. איך נכון לעשות זאת, אישית או בעשירייה, אולי כל העשירייה צריכה לחדש את זה כל פעם?

לפי הסדר, לפי לוח זמנים שתמיד מישהו מהעשירייה יהיה בעניין.

תלמידה: לקחנו כבר מחויבות בין כל הנשים בשפה הרוסית, אז להמשיך?

להמשיך, בטח.

שאלה: מה אנחנו עושים או לא עושים שגורם להחלשת אש התורה?

אנחנו צריכים כל הזמן לעסוק בחיבור בינינו ושאש התורה תמיד תאיר לנו, תמיד תנקה אותנו ותמיד תקרב בינינו. כך עוד ועוד נתקרב לבורא.

שאלה: איזו חקירה צריכה להיות לכל אחת מאתנו כדי שהיא תהפוך מאישית למשותפת, שכל הזמן בעת הלימוד נשתוקק לתיקון ולמי שנתן את התורה?

העיקר זה שתחשבו על הקשר ביניכן ואז בכללות ביניכן לבין הבורא. זה מה שכל הזמן צריך להחזיק בראש.

תלמידה: בחיצוניות לא כולם יכולים ורוצים להראות את חשיבות המטרה, את ההשתוקקות, ההתפעלות בזמן הלימוד אבל איך בפנים לבנות את הקשר?

שיחשבו על זה, לא בהכרח צריך לדבר. יש אנשים שבאמת מתביישים או לא יכולים לדבר ובכלל חושבים שאין בדיבור צורך ויש כאלה שחושבים שכנראה זה נכון, כיוון שכאשר אדם מדבר על מה שחשוב לו, הוא כאילו מפוגג את המחשבות האלה.

תלמידה: איך לבנות בפנים את הקשר עם כולם ועם המטרה?

אתן צריכות להיות קשורות ביניכן כחברות טובות, לברר כמה הקשר ביניכן טוב, רצוי בעיני הבורא, וכל הזמן להשתוקק אליו. אין פה שום דבר מורכב, תסכמו ביניכן ותפעלו.

שאלה: האם הפגישות שלנו, הנשים, הן עיסוק בתורה?

לא. הן רק מעין הכנה, משהו כזה, סביב זה.

שאלה: אם בזמן השיעור, יצא שנפלנו וחשבנו על משהו אחר, כתוב פה שצריך לקחת מחויבות לעתיד לא לעשות כך. אבל מה עוד אפשר לעשות חוץ מלחכות לשיעור הבא?

צריך לזכור מה מותר ומה אסור.

שאלה: כשאנחנו לומדים את התורה זו הרגשה נפלאה של חיבור לחיים, אבל אז אנחנו מפסיקים ללמוד וחוזרים לעולם הגשמי על אף שהיינו רוצים להמשיך. איך להפוך את הרצון לא להפסיק ללמוד תורה, שיחיה בכל באי העולם, בכולם?

אם כולכם בקבוצה רוצים את זה, זה יקרה, כי כל פעם יהיה מישהו אחר שירצה.

שאלה: כתוב "לכן כשחוזר ללימודו צריך להיזהר שיקבל עליו שלא יפסיק עוד פעם באמצע לימודו". איך לקבל על עצמי את המחויבות הזאת?

על ידי כך שתנסי כל הזמן להחזיק במטרת הלימוד.

תלמידה: איך לחזור לחלק המאוד הפנימי של הלימוד, כשאתה מרגיש ניתוק חזק וגדול מאוד?

על ידי מאמצים. תהיי בין החברות ואז דעתך לא תוסח לרחוק.

שאלה: למדנו שברוחניות ההצלחות שלנו נשמרות, ובמאמר נאמר, בשום פנים ואופן לא להפסיק את העיסוק בתורה, כי הכול ייעלם.

לא בגלל שהם ייאבדו, שום דבר לא הולך לאיבוד. אלא כאשר זונחים את התורה, אתם מאפשרים לכוחות אחרים, הפוכים, לשלוט בכם.

שאלה: כתוב, "הוא עוסק בדברי שיחה." הכוונה לשיחה עם הבורא, או עם החברים?

זה לא חשוב.

שאלה: האם יכול להיות מצב שכבר התחלנו בשיחה ואפילו לא שמנו לב? איך אפשר לבדוק את זה בעשירייה?

אי אפשר לבדוק את זה. רק אם כולכן יחד תשגיחו שלא תיפלו מהנושאים שהכרחיים עבורכן.

תלמידה: מה לעשות אם המשפחה התחילה לדבר על כך שהתחלת לעסוק בקבלה ויש להם כל מיני שאלות, איך להמשיך?

תרכיני ראש, תתכופפי, תקשיבי למה שהם אומרים ותבטיחי שתקדישי לזה פחות זמן.

שאלה: האם מספיקה פניה לבורא שיחבר אותנו ויעשה כל מה שהוא רוצה, או צריך לברר בדיוק איפה אנחנו, מה אנחנו רוצים ברגע הזה?

תעשו מה שאתן יכולות. תבקשו מהבורא מה שאתן רואות כהכרחי, כנחוץ, ולאט לאט, בהדרגה, תלמדו איך צריך לפנות ואיך להעלות שאלות.

שאלה: איך אנחנו יכולים ללמוד בצורה אקטיבית כזו, שאש התורה תהיה תמיד בלבנו ונשמתנו? איך לקבל את הכוח הזה?

אם כך נרצה ללמוד ונעשה בכוונה כזאת את הלימוד שלנו, את השיחות שלנו, את השיעורים שלנו, אז נראה שתוך כמה שבועות נרגיש כמה אתם מתקדמים. העיקר זה לפני השיעור לדבר על מטרת השיעור, איך אתם מתקשרים ביניכם, איך אתם רוצים בזה לסלק את יצר הרע ביניכם, איך אתם מתקרבים ומתחברים על ידי השיעור. כשכל הדברים האלה יסתדרו, והם יסתדרו ומהר, אתם תראו, זה ייתן לכם כבר דחף גדול לרוחניות.

שאלה: אנחנו עשירייה חדשה, מבינות מה זה חיבור, מרגישות מה זאת כוונה, אבל רוצות שתסביר לנו מתי נבין את ההשפעה, שנוכל להשפיע, וקצת יצליח לנו.

תנסו ביניכן. אתן לא צריכות לשאול אף אחד ואין אפילו שום הסברים. תתחילו ביניכן להיות מחוברות, קשורות עד כדי כך שהכול יהיה לכן מובן.

שאלה: גאווה וקנאה אלו כוחות חזקים מאוד של האגו. עם הגאווה אפשר להיות במלחמה בכוח התפילה, אבל מה לעשות עם הקנאה, היא פתאום מופיעה ושורפת את הכול. האם יש איזו דרך להיות לפניה כדי שהיא לא תזיק?

כל הזמן להתפלל כדי שהגאווה לא תתגבר עליך, אלא שאת תתגברי עליה.

שאלה: יש חברים יקרים שהתרחקו מהדרך, איך אפשר להשפיע עליהם שהם יתחברו ויתקרבו שוב לכולנו?

אני ממליץ לעשות פיקניק, סעודה משותפת, להזמין אותם, לעשות אפילו שיעור, או שיחה בין כולם. שיסכמו על יום ושעה, שיתקשרו וידברו, וכך בהדרגה יתקרבו. אם הם וירטואליים, אז שיתחברו בצורה וירטואלית ויהיה להם מפגש כזה טוב.

שאלה: באיזו מידה החיבור הרוחני קובע או משפיע על קבלת התורה, אפילו אם אנחנו כבר רוצים לתקן את היצר הרע שלנו?

באיזה צורה אני לא יכול להגיד. במידת הרצון שלנו להתאחד, אנחנו מקבלים יותר מהר את התגובה ויותר חזק מרגישים את הקשר שחייב להיות בינינו ובאיזו צורה.

שאלה: התורה עוזרת לנו לא לאבד את המטרה. איזו שיחה צריכה להיות בין החברות כדי לברר מה באמת חסר לנו?

העיקר להתקרב בלבבות ביניכם כולכם, זה הכול. לא צריכים להיות חכמים, ולא מדענים גדולים ולא צריכים לזכור מה שלומדים. העיקר שיהיה לב פתוח לקבל את כול החברים.

שאלה: בלתי אפשרי שיהיו לנו תחושות רוחניות זהות, דומות. איך לדבר דברי תורה עם חברה בלי שאני משתפת את מה שאני מרגישה?

את יכולה לדבר חופשי. אנחנו נמצאים עוד במדרגות כאלה קטנות שאל תפחדי שזה יגרום לך נזק.

שאלה: כשאנחנו ביחד עם החברות, קוראות מאמר בקריאת הערב, האם כדאי לעצור כדי לדון בו או שעדיף לקרוא את כל המאמר עד הסוף, אפילו אם לא יישאר זמן לדיון?

עדיף לקרוא את המאמר עד הסוף.

שאלה: בזמן הסדנה, בזמן לימוד התורה, לפעמים יוצא שאחת הבנות גולשת לנושאים גשמיים. האם זה נקרא שהתורה אצלנו בעשירייה זה "גחלי רתמים", כמו שנקרא פה בפסוק?

אפשר לעצור אותה ולהגיד, "אנחנו מדברים על דברים אחרים". לא נורא.

שאלה: במשך היום אישה שומעת את השיעור בהקלטה באוזניות תוך כדי שמתחברת לכל מיני פגישות, ויש לה הרבה מאוד הפרעות. עבודה, ילדים, תחבורה. זה נחשב שהיא מפסיקה את הלימוד באמצע?

לא. לא נחשב.

תלמידה: ואם אני בכל זאת מרגישה שבאמת מסיחים לי את הדעת ואני יורדת מהכוונה אז מה לעשות, הרי אני לא אשמה בזה?

לא לדאוג. אם זה לא תלוי בך את לא אשמה.

שאלה: מה זו האש? אנחנו רוצים לגלות אהבה בינינו ופה נאמר לשרוף באש. זה לא כל כך מפתה כמו אהבה.

ניתנים לאדם במיוחד קשיים מיוחדים שהחיים שלו לא ייראו לו קלים, פשוטים ושהוא יחזיק יותר בחברים ובבורא.

תלמידה: האם הוא צריך כל הזמן לבעור באש הזאת או שזה יעבור?

לא עובר, רק אחרי שהאדם במצב הזה עובר הרבה הוא עולה למדרגה כזאת שבה הוא כבר צריך לעבוד עם אחרים, כבר בכוחות אחרים, כוחות האור.

תלמידה: האם אש זה לא אור?

על איזה אש מדובר? אש זה עוד לא אור.

שאלה: לא להפסיק את אש התורה זה התורה שבלב. האם מדובר על כל חברה או רק של כל העשירייה?

באופן קונקרטי על כל העשירייה כולל כל חברה בה.

תלמידה: איך אנחנו צריכים להתנהג כדי שהאש לא תיפסק?

לנסות כל הזמן להיות בקשר עם החברות שלך.

שאלה: אדם יכול לעשות הכנה לשיעור ולהגיע לשיעור אבל המחשבות וטרדות קיומיות וגשמיות גורמות להפסקים בזמן השיעור ויוצא שאדם הביא את הבהמה ועשה יגיעה כמותית אבל לא מצליח לתת יגיעה איכותית שלא יהיו הפסקים האלה בזמן השיעור, הוא לא בעל הבית על המחשבות. איך לרכוש את אש התורה שתשרוף את היצר הרע, האם הוספה, יגיעה כמותית גורמת גם להוספת האיכות?

כן. הכמות הופכת להיות לאיכות. אם אתה כך עושה אז תמשיך תמשיך תמשיך.

שאלה: במאמר מתואר מין גל כזה שעולה מהאש לגחלים ותנודתיות שכל אדם חווה ומבין. יש איזה פער בתחושה האישית שלי. נגיד שהדבקות בשיעורי בוקר או בלימוד עצמו מביאה תנועה באמת מאש ולגחלים כאילו אתה מדבקות מאוד גדולה פתאום זה מידלל לך בתחושה. בעבודת העשירייה יש לו תנודתיות גם אבל היא מורגשת אחרת. נגיד זה לא מביא דבקות ואי דבקות זה מביא משהו אחר. האם זה בסדר, האם צריך להגיע למצב שבו עבודה בעשירייה גם תביא כזה דבר, או באמת הרגשות נפרדות?

אני חושב שאת מבלבלת את עצמך מרוב המחשבות שעוברות דרכך. את צריכה פשוט ללמוד אותם המאמרים שאנחנו לומדים יחד איתנו ולא להסתובב ולהתבלבל בין השיעורים והשיחות ועוד משהו. אבל נדמה לי שיש לך בלבול גדול.

שאלה: ענית לחברה שאפשר לשתף בדברים לגבי התורה וכי בזמן שאנחנו במדרגות קטנות אנחנו לא יכולים לפגוע בעצמנו. האם במדרגות גדולות השיתופים האלו יכולים להזיק לנו?

כן, אבל אז נבין טוב יותר מה לא כדאי לנו להשמיע ועל מה כן כדאי לדבר.

תלמידה: בפנים נבין את זה לבד.

כן.

שאלה: עד כמה חשוב להשקיע בהחלטה לעתיד?

במידה שאת מודאגת מזה. האדם משקיע לפי המידה שהוא מודאג מכל דבר ודבר.

שאלה: כשהאדם חוזר לעבודה רוחנית, מה קורה בתוכו, האם אלו הנקודות או הטעמים או הכול יחד? מה קורה כשהוא מתעורר?

למה הוא נכנס?

תלמיד: כתוב "הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה". אדם עזב את דברי התורה והלך לדברי שיחה. כשהוא חוזר בחזרה לתורה, מה התהליך הפנימי שקורה לו, האם זה קשור לטעמים, לנקודות?

הוא מתחיל לקבל אור פנימי שאיתו הוא צריך לעבוד.

שאלה: בעשירייה יש לנו חברים שיש להם משפחה, אישה וילדים, אצל אחד כולם תומכים בו, אצל האחר שום דבר לא תומך בזה, ואם הוא מגיע במקרה לשיעור, זה כבר טוב. אנחנו יודעים שהרב"ש התייחס בצורה מאוד קשוחה לזה, כלומר שאין שום הצדקה לא לקיים את מה שאתה צריך לעשות. האם יש משהו ממוצע שאנחנו צריכים לפתח בעשירייה או משהו אינדיבידואלי כלפי כל חבר?

המינימום שהאדם צריך לעשות זה להיות בכל השיעורים. מלבד זה הוא צריך לעשות תורנויות בקבוצה. אם יש תורנות בקבוצה, אז הוא בתורו צריך להשתתף באותה תורנות. מלבד זה אין לי מה להוסיף.

תלמיד: הרי אין אצלנו עונשים, או האם כן יש עונשים ולהגיד לו "אם אתה נוהג כך, אז לא נתעסק איתך", כמו עם ילד?

אם הוא בצורה גסה מתייחס אליכם כך.

תלמיד: לא בצורה גסה, אלא החיים לא מאפשרים לו וכך זה במשך שנים.

לא ייצא לו שום דבר.

שאלה: לפעמים כשאני בשיעור המחשבות שלי נודדות לעבודה שיש לי לסיים, לפעמים אני מקשיבה לשיעור אבל תוך כדי זה עושה עבודה נוספת כדי להרוויח עוד כסף. ולאחרונה מה שמפריע לי זה שאני לא מצליחה להיות בשיעור בכל לב ונפש. איך למצוא את האיזון הנכון?

אני לא יודע. אני לא יכול להגיד לך.

שאלה: האם תיקון הלב ותיקון הדעת הולכים ביחד?

אני לא יודע מה זה תיקון הדעת.

תלמיד: כשאני מפסיק לחשוב לעצמי וחושב לכיוון השפעה.

זה נקרא תיקון הלב. אין יותר מהלב, אנחנו צריכים רק לתקן את הלב.

שאלה: על איזה זמן מדובר במאמר הזה, כשאש התורה לא מפסקת, האם זה בזמן השיעור, במהלך היום, או בכלל כל החיים? התחלנו ללמוד קבלה, אנחנו רוצים להידבק ולקבל תורה, אז אסור לנו להפסיק עם התורה לשם לימודים אחרים, כל השאר מיותר, משני.

בעיקרון כן.

שאלה: בתחילת השיעור שמעתי ממך שאם מדברים על מה שחשוב, אז זה אומר שזה יתפוגג. מה מתפוגג כשאנחנו מדברים על זה ומה מתחזק?

אני לא יכול להסביר, זאת הרגשה פנימית של האדם.

תלמידה: באיזה מצבים טוב יותר לכתוב מאשר לדבר, מה ההבדל?

אני גם לא יכול להגיד, זה תלוי איך אדם כותב, איך הוא מדבר.

תלמידה: איך לאסוף תפילה משותפת אם על מה שחשוב עדיף לא לדבר כדי שזה לא יתפוגג?

אם אתן מסכמות שאתן רוצות ליצור תפילה משותפת, אז שכל אחת תכתוב אותה, ולאחר מכן ממה שכתבתן תחברו, תיבנו אותה.

תלמידה: איך בזמן השיעור לשאול שאלות כדי לא להסיח את הדעת מהתורה?

אנחנו עוסקים בנושא מסוים ולפי הנושא הזה תשאלו.

שאלה: בקבוצה שלנו יש נשים שעדיין חייבות לעבוד, יש נשים שהן בפנסיה, אז מה לעשות?

אין מה לעשות, תבחרו זמן חופשי שיתאים לכולכן ואז תארגנו את ההתכנסות שלכן, הלימוד וכן הלאה.

שאלה: הרצון הזה כל הזמן להיות בשיעור הוא מאוד חזק.

הכול תלוי ברצון.

שאלה: אני יודעת שאנחנו פועלים לתיקון הלב שזו עבודה רוחנית, שיש הבדל עצום בין הדת לרוחניות, ואני יודעת מהציבור שאני חיה איתו בסביבה שלי, שכולם היו הולכים בדרך שלך, כל מדינת ישראל, אם היה גם את עניין הדת, אם היו שומרים שבת לצורך העניין. האם תוכל להתייחס לכך. והאם הרב"ש ובעל הסולם היו דתיים, בעולם הגשמי?

הם היו דתיים בעולם הגשמי. אבל אני לא דורש מאף אחד להיות דתי, מאף אחד.

שאלה: האם יש משמעות מאחורי כל הסממנים החיצוניים, כמו טלית או כיסוי ראש?

לא.

שאלה: אין להם חשיבות?

לא.

שאלה: אם המחשבות יהיו מכוונות לתמיכה זו בזו, לאהבה ולגדלות הבורא, זה יעזור לנו להתייחס ולהיות בלימוד שלנו בצורה נכונה כל הזמן?

בטח.

שאלה: יש תקופות שנמצאים בעבודה פנימית מאד חזקה, כמו למשל לפני כנס וכל הזמן מרגישים התקדמות. ואז המצב משתנה ונדמה שזה טוב להסתכל על עצמך מהצד, אבל יכול להיות שזה האגו ואני עדיין צריכה להמשיך לנסות להיכנס ולהיות באופן מקסימלי בשיעור?

את צריכה להשתדל להיות קשורה אלינו, לא דרך מכתבים, אלא פשוט לשמוע את השיעורים וזהו.

שאלה: האם לפי רמת ההתקדמות היכולת הזו תגדל כשנשתתף בשיעור, או שיהיו יותר כוחות שינסו להסיח אותנו?

כן, יהיו עוד ועוד כוחות שיתנגדו להתקדמות שלנו, שיעמדו מנגד. אבל לנו יהיו יותר ויותר כוחות להתקדם.

שאלה: אז זה נורמלי שבאמת רואים ומרגישים את זה? זה גורם לכאב. ומה צריך לעשות, האם לפנות עם זה לעשירייה ולבקש מהבורא, או מהלב שלי. כי אני נוכחת שאני לא יכולה להתמודד עם זה בכוחות שלי.

אני חושב שאתם תסתדרו עם כל זה, וכשיהיו יותר בעיות, הן רק בעיות שנובעות מהעבודה הרוחנית, שיורדות מתוך העבודה הרוחנית, כך שאין פה שום דבר נורא, הכל כבר טמון בך ובבורא. וככה את מתקדמת.

שאלה: איך יהיה נכון להקריב כדי לחיות עבור התורה ולא למות עבורה?

איך נכון לחיות בשביל התורה? זה אומר שעליכן ללמוד ולעשות. ללמוד את מה שאנחנו לומדים ולעשות כל מה שאפשר בהתאם למה שאתן לומדות.

שאלה: אבל העולם הגשמי מושך מתוך המחויבויות שבו. אז מה לעשות?

לעשות את זה לפי נחיצות. אבל תשתדלי לעשות כך שבין כל העיסוקים האלה של העולם שלנו, יהיו בכל זאת קצת פעולות למען או לשם רוחניות.

שאלה: האם אפשר להגיד שאש התורה מנקה ואור התורה מרחיב את גבולות התפיסה הרוחניות?

כן.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שהמפגשים בינינו הם לא כל כך עיסוק בתורה, שזו הכנה. אז מתי הוא זמן העיסוק בתורה, האם רק בשיעור או כשאני קוראת מאמר, או בספרי חכמים?

כל מה שאת עושה עם טקסטים של רב"ש ובעל הסולם.

שאלה: האם במצב של 'גחלים' אפשר להגיע למטרה?

אני לא יודע מה את מתכוונת כשאת מדברת על 'גחלים', אבל אפשר לשאת את זה. להתקדם אני לא יודע, אבל להתקיים למשך זמן כלשהו, אפשר.

שאלה: כי יותר טוב לבעור?

כן.

שאלה: האם כאשר חברות לא יכולות להשתתף בשיעורים בגלל הפרעות, אני יכולה לפצות על זה בכך שאני משתתפת בשיעורים עם כוונה שהאור העליון יגיע לכל החברות בעשירייה?

לא. זה לא יכול להיות שאחד לומד והאחרים מקבלים, אלא בתנאי שהם מחוברים ממש יחד לגוף אחד. וצריכים ללמוד את זה, איך עלינו להיות מחוברים באופן כזה, שאחד לומד ושני עובד ושלישי כותב איזה מאמר, ורביעי מחבר איזה שיר, וכולם יחד נהנים מהעבודה הזאת, זה נקרא עבודה רוחנית של כולם. על זה אנחנו נדבר כבר בשיעור הבא.

כל טוב לכם. מחבק את כולם ותהיו בריאים.

(סוף השיעור)