שיעור בוקר 25.09.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ציטוטים נבחרים מהמקורות כהכנה לכנס "יער בראשית"

תלמיד: אנחנו נמצאים בשיעור מיוחד לקראת הכנה לכנס "יער בראשית". זה למעשה פיקניק שיתקיים בחול המועד סוכות, ביום שלישי, ה-29.9.

זה קורה בפארק הירקון, על גבול רמת גן תל אביב, במקום מאד נוח. "יער בראשית", מקום של טבע. כל הרוח של הפיקניק הזה היא רוח מאד משפחתית. יש מקום לילדים, המון אטרקציות לילדים, כולל אוכל לילדים. זאת אומרת, כולם ירגישו שם בנוח, גם מבוגרים וגם ילדים.

ב-9:00 בבוקר אנחנו פותחים בקבלת פנים והרשמה, למרות שכדאי להירשם כבר עכשיו באתר שלנו ומראש להבטיח את מקומכם. משעה 10:00 אנחנו מתחילים באטרקציות. האטרקציות הן גם לגדולים וגם לקטנים, משחקי חיבור לכל המשפחה, חמש הצגות ילדים שיהיו אחת אחרי השנייה בהפסקות מסוימות ביניהן. הילדים ממש הולכים ליהנות שם, וגם ההורים יוכלו קצת לשים אותם "בידיים טובות" מה שנקרא. תהיה לנו גם פינת חי לליטוף.

במקביל לכל האטרקציות יש לנו גם מעגלים, סדנאות ששם כל המשפחה גם כן יכולה להשתתף. יש סדנאות למבוגרים, יש סדנאות מעורבות עם ילדים, ואפשר באמת לחוות את החוויה הזאת שאנחנו כל הזמן עושים אותה ומדברים עליה, מה זה סדנה באמת, להרגיש את זה. כל זה יימשך עד הסעודה שתהיה ב-12:30.

ב-14:00 אנחנו מתחילים מופעים מהבמה המרכזית, קטעי הומור ומוסיקה, וב-14:30 נתחיל את השיחה עם הרב שהיא תכלול שאלות ותשובות, ואם הרב יחליט לנכון, אז אפשר לעשות גם סדנאות בתוך השיחה.

לפי דעת הקהל.

תלמיד: חשבנו שהשיחה איתך תימשך כשעה וחצי, עד 16:00, ואז נעבור להופעה מוסיקלית, עד 17:00. יש לנו את כל היום. מי שירצה להקדים ולהגיע ב-9:00, השערים פתוחים ואפשר להעביר את היום בכיף עם כל המשפחה מ-9:00 עד 17:00. ובאמת הדגש פה הוא על החיבור, שאנחנו מתחברים.

מה אני צריך להביא איתי אם אני בא עם המשפחה?

תלמיד: כדאי להירשם מראש באתר שלנו. הדרך מהחניה למקום האירוע תיקח כמה דקות. יכול להיות רבע שעה, או משהו כזה. מה שכן, כבר בדרך אנחנו נעשה מעין תחנה כזאת שיציעו לכם מים ויתנו איזו מתנה קטנה לילד או לילדה, ותרגישו בנוח להמשיך בדרך. תביאו כובעים.

אבל בעצם אני לא זקוק לכלום. שתייה, אכילה, הכל במקום, הכל מסודר. רק להגיע.

תלמיד: רק להגיע. אפשר גם לשלם במקום, מי שלא הספיק.

בסדר.

תלמיד: יש מחצלות במקום. יש איפה לשבת. זאת אומרת, אין צורך להביא איזה שטיח, או משהו.

כן, ברור. הכל מסודר. יפה.

תלמיד: כן. והעיקר שנתחבר.

אז זה ערב חיבור.

תלמיד: זה בעצם יום שלם של חיבור, שבא לידי ביטוי גם במשחקים, גם בשיחה איתך, גם בסדנאות, ואפילו באוכל שאנחנו עושים כפעולה ביחד, אנחנו נרצה להרגיש את זה.

בסדר.

תלמיד: יש לנו חומר לימוד שנלמד שם, והיינו רוצים עכשיו בשיעור להקריא מתוכו את הציטוטים.

בסדר, בוא נראה. אבל כל זה בנוסף לחיבור הכללי, שכל היום הוא יום חיבור, שאנחנו בכל זאת רוצים להשיג בכך איזו התקרבות להרגשת הרוחניות הנסתרת.

תלמיד: אנחנו גם יכולים וכדאי להזמין את האנשים שפחות מכירים את השיעורים, כמו קרובי משפחה, חברים.

כן. זאת אומרת, זה יהיה בדרגה מאד עממית, פתוחה לכולם ושווה לכולם.

תלמיד: גם אם שמעתי שהדוד שלי או אח שלי לומד את זה, אני רוצה לחוות.

אפילו שלא לומד ולא כלום, שיביאו אותו. בסדר גמור, כי באמת כדאי לנו לפתח את זה לעם, זה מאד יעזור לכל אחד, גם לאדם פרטי וגם לכל העם בכללות.

שאלה: האם אני צריך להכין את האורחים שלי לכנס בצורה כלשהי?

לא. יהיו שם משחקים, ואתה יכול עם הקרובים שלך, עם הילדים, סתם לשבת על הדשא, או על השטיח שהכינו, או על הכיסאות. את הילדים אתה יכול להכניס לכל מיני משחקים, והמבוגרים יכולים להשתתף בכל מיני הפעלות, בסדנאות, בדיונים, לשמוע מוסיקה וכן הלאה.

אנחנו עושים את זה כבר פעם רביעית, וזה מאד חופשי. אף אחד לא מגביל את אף אחד, אתה תמיד יכול למצוא לעצמך מה שקרוב אליך לפי הרוח. אתה בא כמו לפארק, רק שם יש לך את כל ההזדמנויות, אוכל, שתייה במקום, והפעלה לכל המשפחה.

תלמיד: בכל הפיקניקים הקודמים באו הרבה פעמים בני משפחה, קרובים, שכנים, והרגישו מאד נוח, וגם לאירוע מהסוג הזה אין שום בעיה להגיע.

כן, ראיתי. לכל אחד יש מקום.

שאלה: רצינו לקחת את ההזדמנות היום כהכנה שלנו, האנשים שיותר לומדים ויותר עוסקים בזה. הולכת להיות התכנסות של אלפי אנשים, ואצלנו התכנסות היא למטרה אחת, מטרה רוחנית.

איך אנחנו מכינים את עצמנו מבחינה פנימית לאירוע כל כך חשוב?

קודם כל, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שמגיעים אנשים שונים לגמרי. כאלו שיש להם עניין בהתחברות, כי הם רוצים על ידי זה להשיג משהו יותר גבוה מהחיים שלנו, להרגיש קצת יותר רוחניות, שהיא דווקא מתגלה באחדות, בחיבור, כמו שכל העם שלנו נוסד מתוך האחדות. אז ישנם אנשים שמבינים את זה יותר, מבינים את זה פחות.

את כל האמרות האלו, "ואהבת לרעך כמוך", "כל ישראל חברים" וכולי, אנחנו מכירים היטב. אבל אם אנחנו באמת מממשים את זה, חוץ מלהגיד, שאת זה כל אחד עושה, אז אנחנו באמת בתוך המימוש הנכון מגלים דרגה עליונה מהחיים האלו, וזה מה שחסר לכל אחד. במצב שאנחנו מתחברים, אנחנו מזמינים על עצמנו את אור הביטחון, אור שמביא לנו חיבור, שפע. הכל מושג בתוך החיבור.

האם האנשים האלה רוצים או לא, נמשכים לזה או לא, זה לא חשוב, אנחנו מזמינים את כולם. ולכן לכל אחד יש הזדמנות, פחות או יותר, להשתתף בזה. אני בא לשם, לא בא לי לעשות שום דבר, אני יכול לשכב בצד על איזה שטיח, יכול לדבר, יכול לשבת לאכול, לעשות לחיים עם החברים, אין שום בעיה, או לצפות באיזה אירוע שיהיה שם, עם מוסיקה או עם הפעלות.

קודם כל, איפה אנחנו מוצאים דבר כזה שאתה מגיע ומטפלים בך, משתפים אותך בכל מיני הפעלות? לילדים זה טוב, זה ברור, בכך אתה כבר עושה להם טוב. לאישה גם יכול להיות שם משהו מעניין. אני חושב שהדבר הזה זו הזדמנות יפה מאד לנוח, לעשות יום כיף כזה לכולם.

וחוץ מזה, אנחנו כמארגנים, צריכים בתוכנו להגיע לשם עם הכנה פנימית נפשית, שאנחנו רוצים באמת לגרום טוב לכל האנשים האלו. בטוב לחבר אותם יחד, לא פיזית, כדי שהם לא ירגישו לחץ מאיתנו, אבל בחיבור הזה, שהם ירגישו שאנחנו בינינו, בתוכנו רוצים את החיבור, אז כולם ירגישו מזה התפעלות, התרוממות, שמחה, חום, זו בעצם המטרה. ובתוך זה, כל אחד מתוך ההכנות שלו הפנימיות, הרוחניות, יכול להרגיש שינויים בהשגה הרוחנית.

חוץ מזה שאנחנו תמיד הולכים ומוסיפים, זאת אומרת אירוע כזה מאד עוזר. למרות שיכול להיות שהוא לא נותן במקום איזו קפיצה רוחנית, כי הוא ברוחב, אבל הרוחב הזה הופך אחר כך לגובה. מאד חשוב. דברים כאלה הם מאד חשובים.

תלמיד: בכל שעות הבוקר יהיו הסעות עם כלי רכב קטנים מהחנייה עד המקום, כך שלא ירגישו שלא בנוח עם הילדים.

יופי.

שאלה: מאיזה גיל אפשר להביא את הילדים, והאם יהיה מקום להשאיר את הילדים וללכת לעניינים אחרים?

תלמיד: זה מתאים לכל הילדים, אבל לא יהיה שירות שמטפל בילדים, שיהיה אפשר להשאיר את הילדים וללכת. תהיה פעילות לכל הגילאים, ואפשר יהיה להשאיר ילדים מגיל מסוים לראות הצגות, לשחק במתקנים. בכל אופן יהיו אחראים ליד כל המתקנים, וסדרנים.

שאלה: מה יותר חשוב, להתכלל עם החברים בזמן האירוע, או ללוות את בני המשפחה והמכרים שהזמנתי?

אני חושב שכדאי להיות גם עם בני המשפחה. בסך הכל העבודה הזאת היא עבודה פנימית. יהיה קהל גדול, וזה לא יהיה טוב אם אנחנו פתאום נרגיש שבאה איזו קבוצה ועושה משהו באיזה מקום לבד, ואת כל הקרובים והמשפחות שלה היא בכלל זורקת באיזה מקום אחר. צריכים להתערבב יחד, צריכים לעשות מזה אירוע עממי, ואת העבודה הפנימית, שכל אחד יעשה.

כל אלו שבאים, צריכים להרגיש שהם נמצאים במתחם אחד חם וטוב, כך אנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת, אם יש לי כמה עשרות אנשים שאני מכיר, אני חייב לדאוג להם. ולאלו שלא, אני גם רואה אותם. בקיצור, כל אחד צריך לשים לב על הסביבה שלו כמה שיותר, ולגרום שיהיה נוח וטוב ושהאנשים ייהנו מהחיבור. זה מה שאנחנו רוצים להראות לכולם באירוע הזה.

המיוחד באירוע כזה, שבניגוד למצב שאתה מגיע סתם כך לאיזה פארק, או לחוף הים, או לאיזה יער, או כשאתה נוסע לאיזה מקום, אז כאן, כשכמה אלפי איש נכנסים למתחם הזה, הם כולם מרגישים שנמצאים בחיבור ביניהם, ויש הרגשת חיבור, יש הרגשה חמה, הדדיות, שמחה מזה. זה מה שאנחנו צריכים לדאוג שיהיה. לכן לא להזניח אף אחד, לראות שלא כולם משוטטים סתם כך ממקום למקום, אלא לדאוג שלכולם תהיה הרגשה טובה. על זה צריכים לחשוב טוב.

"כוונת הבריאה היתה שיהיו כולם אגודה אחת, לעשות רצון הבורא, כמו שכתוב, שהיה אדה"ר אומר לכל הנבראים בואו נשתחוה ונכרעה לפני ה', אבל מפני החטא נתקלקל הענין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה' אלא היו יחידים בודדים. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאברהם אבינו עליו השלום וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה'.

אברהם אבינו היה הולך וקורא בשם ה' עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה שנקראו "אנשי בית אברהם" והיה הדבר הולך וגדל עד שנעשה קהל עדת ישראל[..] וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת לעשות רצון ה' בלבב שלם."

(רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב, שם משמואל, פרשת האזינו)

מאדם הראשון האנושות גילתה בשביל מה היא קיימת. האנושות גילתה. אדם הראשון הוא אחד מהם לכן נקרא "אדם הראשון". היא קיימת כדי שבמשך ההתפתחות מאדם הראשון והלאה בנוסף להתפתחות החומרית, מתחילה כבר התפתחות רוחנית. מאדם הראשון התחילו להתחבר קבוצות קטנות של אנשים. הקבוצה הממשית באמת שהתחילה להתחבר מעל האגו שפרץ בבבל, זו קבוצת אברהם. הקבוצה הזאת היא בעצם קיימת עד היום אבל בצורה שבורה.

כשהקבוצה הזאת התחברה והגיעה לממד של עם ישראל, היא התרסקה. זה בעצם מה שגילה אדם הראשון במציאות של העולם הזה, בדומם צומח וחי, ואנחנו נמצאים עכשיו בהשגת המצב שלנו כדרגת המדבר. אנחנו כאן מתחילים להשיג מה היא השבירה. ולכן צריך להיות ברור לכל אחד ואחד שכל התקדמות היא יכולה להיות אך ורק בחיבור. לכן אנחנו כאן רוצים לעשות, צריכים לעשות, מחויבים לעשות את כל הפעולות שמביאות אותנו לחיבור. כמו הפעולה הזאת ביער בראשית שאנחנו מדברים עליה, ועוד כל מיני אירועים שאנחנו עושים.

אין יותר לאנושות מה לעשות אלא רק להתחבר. בזמננו, בימינו זה הופך להיות כבר מגולה לכולם. אנחנו הגענו בהתפתחות החומרית לצורה כזאת שכל אחד מסכים עם זה שמצד אחד חיבור הוא מחויב לנו מהטבע, ומצד שני אנחנו לא מסוגלים להגיע אליו. וכאן בא הגילוי של חכמת הקבלה, שנותנת לנו הזדמנות למרות שאנחנו לא מסוגלים להיות מחוברים, כי אנחנו נמצאים בכלי השבור, בשנאה הדדית. למרות זאת ישנה השיטה שהיא יכולה לעזור לנו להגיע לחיבור.

ואין ברירה, הייסורים למיניהם, האסונות יבואו וילחצו עלינו כל עוד אנחנו לא נממש את החיבור. הוא לא יתרחש בעצמו מלמעלה, הוא בכל זאת יתרחש רק מתוך זה שאנחנו נרצה להתחבר ונעשה מאמצים להתחבר. הייסורים כשמגיעים, הם רק יחייבו אותנו לחיבור, אבל לא שהם יעשו את החיבור. הייסורים הם התגלות כוח שבירה יותר גדול ויותר גדול, עד שאנחנו מאין ברירה נרצה להתחבר. וכך כל פעם על כל מדרגה, על כל מצב.

כל חכמת הקבלה היא מגלה לנו את שיטת החיבור, וגם עוזרת לנו לעשות, לבצע, לממש את החיבור לפני שמגיעים הייסורים. ואנחנו בדיוק נמצאים במצב כזה שיש לנו כבר ידע, ישנה שיטה ואנחנו נמצאים כאן בהכרעה, לעשות מאמץ לחיבור ולא לחכות לייסורים שיחייבו אותנו לעשות את זה בעל כורחנו. זה בדיוק ההבדל בין דרך האור, התורה, לבין דרך ייסורים. לכן מה שכתוב שעשה אברהם, עלינו לממש. "אברהם אבינו היה הולך וקורא בשם ה' עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה שנקראו "אנשי בית אברהם" והיה הדבר הולך וגדל עד שנעשה קהל עדת ישראל[..]" ואנחנו צריכים להמשיך את זה "וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת לעשות רצון ה' בלבב שלם."

שאלה: אנחנו כל הזמן עושים מאמץ ורואים שאנחנו לא. ומנסים מעל זה לעשות ושוב רואים שלא. אז בעצם לא קורה כלום.

זה חוסר מאמץ בכמות ובאיכות.

תלמיד: אבל למה שאני אתאמץ, אם הבורא יראה לי שאני לא, או יראו לי כמה שאני לא יכול וכמה אני לא מסוגל. איפה יש מעבר בין המאמצים לבין זה שמראים לי כמה אני לא יכול?

המעבר קורה במידה שמגיע כל הרצון לקבל שיש לך, ואתה מבין שהוא לא מסוגל לברוח ממטרת הבריאה, מהחיבור, מצד אחד, ומצד שני, שאתה לא מסוגל לממש את החיבור. ברגע שאתה תגיע לייאוש מכוחות עצמו, כמו שכתוב "אין רגע בחיי אדם יותר מאושר, אלא שמיואש מכוחות עצמו ורואה ששום דבר לא יכול לעזור לו".¹ כי אז ראוי לעזרה מלמעלה, כי הוא אז מתפרץ בתפילה, בבּקשה. עוד לא הגעת לזה.

זה תלוי בך, בכמה שאתה משתדל מהר יותר לממש את כל מה שיש לך אבל כדי להתחבר, ובחיבור לגלות את העולם העליון, כוח עליון. ורק בחיבור, כמו שאדם הראשון נשבר, אתה צריך לחבר ממנו מיני מודל, מיני תבנית כזאת, אתה חייב את עשר הספירות הראשונות, ואז תתחיל להרגיש את זה. לכן אתה חייב להרגיש כאן, במקום הזה ייאוש, שאתה ניסית הכול כדי להתחבר, לחבר עשירייה ולא יכול. אז אתה צועק, אז באה הצעקה אוטומטית. אם אתה מימשת את כל הכוחות, אתה מתחיל לצעוק נכון. שרשרת הפעולות היא מביאה אותך להתפרצות התפילה. ולפני זה אם אתה צועק, זה לא עוזר כלום.

"ואהבת לרעך כמוך. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך[..] החוק שחקק אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה: "מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלווה אותן"."

(רמב"ם, משנה תורה, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק י"ד)

זה מה שאנחנו עומדים לעשות בפיקניק.

"גמילות חסדים לא היה נמצא כמו באברהם[..] והבאת שלום שבין אדם לחבירו, שהרי היה אב המון גוים, מפני זה הוא מאחד ועושה שלום בין כל הנבראים."

(מהר"ל מפראג, ספר גבורות השם, פרק ו')

בעצם הדברים כאילו פשוטים, עממיים, אבל תלוי איזו כוונה אתה מצרף להם. יש לך מלא גמ"חים, מלא ארגונים שעושים כל מיני דברים טובים, אבל חסרה הכוונה. אתה יודע כמה אנשים ישנם המתרוצצים בבתי חולים, מחלקים אוכל לנזקקים, בתי תמחוי, כל דבר. למה זה לא עוזר? כי אין כוונה. אם היו מצרפים לכל המעשים האלה קצת כוונה, העם היה נראה אחר. היינו מקבלים מלמעלה כוח אדיר של תמיכה, של ביטחון. נקווה שנשלים זה את זה.

"עיקר הרצון שבתורתנו הוא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של 'ואהבת לרעך כמוך'."

(כתבי בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות)

תלמיד: רציתי להוסיף לגבי הפיקניק כמה נקודות מאוד מעניינות. לפני כמה שנים, בפיקניק הראשון, אני ואשתי שקלנו אם להגיע, כי הייתה לנו תינוקת בת חודשיים, בסוף הגענו וזה פשוט היה תענוג, יש שם את כל התנאים, יש שם עצים מאוד גבוהים, לכן יש צל בכל המקום, ממש נוח ונעים. זה מאוד מתאים למשפחות, וזה גם מאוד מתאים לרווקים, הזדמנות מצוינת לבוא, להכיר, לפגוש. אנחנו גם מזמינים את כל הצופים, זו הזדמנות ממש נהדרת לבוא להכיר באירוע לא מחייב, לטעום מהחיבור. וכמובן תהיה הרצאה שלך, ואנחנו יודעים שההרצאות שלך לקהל הרחב הן תמיד עם תוספת לאנשים חדשים שבאים. אנחנו מזמינים את כל הצופים, זה אירוע מאוד מאוד מיוחד.

אתה כבר מחייב אותי, אבל בסדר גמור.

שאלה: אם אפשר להרחיב על התוספת שחכמת הקבלה מוסיפה לערך הזה של "ואהבת לרעך כמוך"? אמרת שהכוונה פה היא בעצם הסוד.

את זה אנחנו צריכים לעשות. בכל העולם אנשים עושים הרבה פעולות יפות, הרבה פעולות טובות, והאמת שכולנו עוסקים בהשפעה. זה כתוב במאמר "השלום בעולם". כל העולם עוסק בהשפעה, זה רק נראה לנו שלא. מפני שהכוונות שלנו הן לא טובות אנחנו חושבים שכולם עושים דווקא מעשים רעים. כולם עושים מעשים טובים. כשאתה מתקן את הכוונה שלך אתה רואה את כל העולם מתוקן.

"שכל נקודת הקושי הוא בשינוי טבענו, מן הרצון לקבל לעצמו, עד לרצון להשפיע לזולתו. כי המה ב' דברים המכחישים זה את זה.

אמנם בהשקפה ראשונה נראית התכנית דמיונית, כדבר שלמעלה מהטבע האנושי. אבל כאשר נעמיק בדבר נמצא, שכל הסתירה - מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו - אינה אלא פסיכולוגית בלבד, כי למעשה בפועל אנו משפיעים לזולתנו בלי טובות הנאה לעצמנו."

(מאמר "השלום בעולם")

אם אנחנו, עם ישראל, היינו מוסיפים את הכוונה שלנו, אז העולם לא צריך להשתנות, זאת אומרת, לשנות את עצמו, הוא כבר היה משתנה. המעשים, אותם המעשים, פתאום יתגלו לך כמעשים מצוינים וטובים. אנחנו לא יודעים מה זו כוונה הפוכה. מישהו נניח עכשיו הורג את השני, בדעאש למשל, אתה פתאום תראה שכל הפעולות הן פעולות טובות, נכונות, לטובת כולם, מתוך אהבה. קשה לנו לתאר זאת, זה נקרא "עולם הפוך ראיתי".

לכן כל העניין הוא כוונה. אני לא יכול להסביר את זה, למסור את זה, אבל זה כך. לכן אנחנו מתאספים כדי להרבות בכוונה, להרבות ביחס אחד לשני. יחס, לא יותר מזה. והשינוי בהסתכלות, בהבנה, בראייה, ממש בחומר עצמו הוא יבוא.

"האחדות החברתית, עשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה... הפרוד, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים."

("כתבי בעל הסולם", "מאמר החרות")

"עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות, וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורֵעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם."

(רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין, "מאור ושמש, פרשת ניצבים")

אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להתמודד עם האויבים שלנו על ידי כוח, ביטחון, צבא וכולי, זה לא נכון, אלא רק על ידי כוח החיבור. נקווה שזה יתגלה בזמן, כי עכשיו העם עוד לא מבין את זה ולא מוכן לזה, אז אנחנו כאילו נמצאים עוד בזמן ההכנה. אבל עוד מעט יתגלה עד כמה כל הכוחות האלה, כוחות הצבא, לא יכולים לעזור לנו בכלום, ואז רק כוח החיבור הוא יהיה ככוח הביטחון, כמטריה, רק זה. שום מטריה אחרת, שום כוח אחר, לא יהיה כשומר עלינו.

שאלה: אנחנו תלמידי הקמפוס מצפון אמריקה, באנו לחכמת הקבלה כדי לרכוש רוחניות לעצמנו ועכשיו אנחנו מבינים שזה קשור להשפעה. איך מתכנתים את עצמנו מחדש ונשארים בדרך למרות שבסופו של דבר אני מבין שאני לא אקבל כלום בתמורה?

לפני חמש עשרה שנה באו אלי תלמידים, ובמשך חמש שנים הראשונות בכלל לא דיברתי איתם על חיבור. אלא חיבור כמו משחק, זאת אומרת לא רציני. אחר כך קצת יותר רציני, וקצת יותר רציני. אנחנו התחלנו לדבר על המחויבות להתחבר ולהחזיק, להתחזק ולחזק זה את זה, לפני כמה שנים, ממש לא מזמן. עשירייה זה עניין של שנה וחצי. לכן תלוי מתי מגלים. היום זה כבר קצת יותר פשוט, קצת יותר קל, כי יש בעיות מבחוץ, יש יותר הכנה שלנו בפנים לקלוט אנשים ולגלות להם את זה, יש תמיכה, יש אווירה אחרת, אבל בכל זאת צריכים להסביר.

אני חושב שצריכים לתת כמה שיעורים במבנה של אדם הראשון, להתחיל מהשכל, ולהסביר שזאת המערכת, המערכת שבורה וצריכים לחבר אותה בחזרה. אנחנו חלקים מהמערכת הזאת, וכל אחד, אתה כאן, אתה שם ואני כאן, אוספים אותנו על ידי כוח האור, האור מחבר אותנו ומביא אותנו מקום אחד, נניח לקבוצה הזאת של הקמפוס. זה לא שאתם בחרתם מתי לבוא ומתי ללכת, וגם אותי לא בחרו, אנחנו כנראה מתאימים זה לזה כדי לעשות את התיקון. אז לפנינו מבצע, ואנחנו צריכים לעשות זאת.

חכמת הקבלה היא לא חכמה תיאורטית, היא חכמה פרקטית. אם אנחנו עובדים עם המאור המחזיר למוטב, אם אנחנו על ידו מצליחים להתחבר, אז אנחנו משיגים את העולם, העולם החדש, העולם הרוחני, העולם העליון. איפה? בתכונות המשופרות, המתוקנות שלנו. איך אנחנו מגיעים לתכונות האלה? על ידי זה ששוברים את המחיצות בינינו, או מדלגים על המחיצות ומתחברים. אפשר כך להגיד, ואפשר כך להגיד. אבל חיבור חייב להיות, חיבור כולל המחיצות, כולל כוחות הפירוד. ועל ידי כוחות הפירוד אנחנו מגבירים את האור. כך שקודם לאדם הראשון, למערכת הזאת, היה רק אור הנפש, אז עכשיו יהיה נרנח"י גדול, פי תר"ך פעמים, כי כוחות הפירוד יהיו בפנים ואנחנו נצטרך על פניהם להתגבר.

תאר לעצמך, יש לך איזו מערכת והיא כולה נמצאת בכוחות צנטריפוגליים, ואתה צריך לדחוס אותם בחזרה, להביא אותם בחזרה בדחיסה על פני כוחות הפירוד, ואז על ידי זה אתה מגדיל את האורות הפנימיים. קודם הרגשת סתם חיוּת, עכשיו אתה תשיג את הבורא, את הדבקות אליו, עימו, את הדרגה שלו, זאת אומרת, מעמד שונה לגמרי.

את זה צריכים להסביר, ולא פעם אחת. ולעשות סדנאות כדי שהם יבינו, שהם ירגישו איך החיבור מתממש דווקא בדברים הפשוטים, ולעשות את זה כל פעם בזמן השיעור. שיעור בלי סדנה זה לא שיעור, במיוחד עם המתחילים. אחר כך אנחנו רוצים להגיע למצב שאפילו לא צריכים לשבת בעיגול ולדבר בינינו, כי כל הזמן אדם כביכול מדבר עם אחרים. יכול להיות שנגיע למצבים שאנחנו לא נשתמש לעצמנו בסדנאות, אלא רק לחידושים מיוחדים אולי, כך נראה לי.

שאלה: אתמול נפגשה קבוצת גרמניה כדי לתכנן את כנס המראה לכנס אודסה, וגם בכלי העולמי התחילו להתכונן. יחד עם זאת הם אומרים שבישראל ההכנות לכנס פחות מורגשות בגלל החגים, אז איך אפשר למנף את החגים בישראל, את כנס בראשית, לטובת הכנס באודסה?

אנחנו עושים סדרת פעולות שכולן מכוונות לחיבור. אין פה שום דבר שאחד לא קשור לשני, ולא חשוב איפה החברים שלנו נמצאים. אנחנו פתוחים כל הזמן ורוצים שכל הזמן הם יהיו מחוברים אלינו. לכן לא לראות בשום פעולה שלנו משהו יוצא דופן, יוצא מן הכלל. יש לנו חברים שעושים בינתיים פעולות ברוסיה ואני מקבל משם דיווחים יום יום, ובאמריקה, ואפילו באירופה עכשיו התחילו עוד יותר להתכונן לזה.

אחרי כנס בראשית יש לנו כנס באודסה, כנס מאוד חשוב. אני פונה לכל מדינת אוקראינה, כל אחד שקשור אלינו, לא חשוב באיזו צורה, אפילו בצורה הכי קטנה, אפילו שהתחיל אתמול או היום את הקשר איתנו, אני מבקש ממנו, אני ממליץ לו מאוד לבוא. בזה הוא מטיב לחיים שלו ולחיי המדינה ולחיי העולם. הוא יראה עד כמה שזה ייתן לו דחף קדימה לגלות את האמת, איך העולם בנוי ואיך אנחנו יכולים להבין אותו ולשלוט בו. אני ממש פונה בצורה מחייבת, כל אחד חייב. כל מי שבאיזו צורה קשור איתנו, מהחברים שלנו באוקראינה, מי שנמצא באיזו צורת קשר, לבוא לכנס. אם יש לו בעיה להגיע, קשה לו, שיכנס לאתר, ויראה במה אנחנו יכולים לסייע לו להגיע.

שאלה: האם היית ממליץ לעשות משהו בחו"ל במקביל לפיקניק יער בראשית?

לא. במקביל ליער בראשית, אני לא ממליץ שום דבר לעשות. יהיה דיווח על זה, אבל לא כדאי.

שאלה: אני תלמיד מאוקראינה. הגעתי לפה לסטאז'. בדיוק כמו שאתם מתרשמים מאד מזה שמגיעים לפה חברים מהכלי העולמי עם הרצון שלהם, כך גם אנחנו מאד מתרשמים כשמגיעים אלינו. לכן אני מזמין את כל מי שיכול, כל מי שמתאפשר לו, מי שמקבל אישור, להגיע אלינו ולחזק אותנו, אנחנו ממש זקוקים לזה.

אנחנו נמצאים בפיצול פנימי. מצד אחד אם נוסעים מכאן אנשים, אז הם מחלישים כאן את העניין של כנס מראה. מצד שני כשהם מגיעים לשם, אולי הם כן מחזקים את המקום, אני לא יודע עד כמה. אני נמצא בעצמי במצב כזה. לא יודע מה להגיד, לא יודע מה להחליט.

מה אתם חושבים? אני שואל אתכם. מי חושב שבכל זאת צריכה להיות קבוצה גדולה מישראל שמחזקת את הכנס באוקראינה. מי חושב שצריך להיות כך. ומי חושב שבכל זאת נעשה שם כנס חזק בלי התמיכה מישראל, אלא שהם בעצמם יתארגנו נכון, ודאי שעל ידי כל מיני מארגנים, ושכאן יהיה כנס מראה חזק.

גם אני נוטה לזה כמוכם, שיהיו שם כמה עשרות אנשים משלנו, אבל לא יותר. אנשים טכניים וכן הלאה.

שאלה: יש היום בערב ישיבת חברים מאד מיוחדת שכל אירופה משתתפת בה, זאת ישיבת חברים שנולדה מתוך הרצון והצורך של החברים להתחבר. זאת ישיבה וירטואלית שממש מגיעים מכול רחבי אירופה ואפילו מהעולם מצטרפים ונשלחו הזמנות לכולם. והשאלה היא, מה בעצם מרוויח תלמיד מאירופה שמגיע לישיבת חברים כזאת, ומה מרוויחה אירופה כולה מהחיבור הזה?

קודם כל זה מאד חשוב, כי יש לנו דאגה מאד גדולה לאירופה שהיא לא תיעלם מהמפה. החברים שם צריכים להבין שלא מן הסתם הם נמצאים שם. אני חושב שהם צריכים לראות בחיבור שלהם מפתח לחיבור של כל הכלי האירופי, של כל אירופה, של כל העמים והמדינות של אירופה המאוחדת, עכשיו זה ברור שזה לא מתקיים, ועל ידי מה כן יכול להתקיים.

אני חושב שאירועים כאלו שאנחנו מתחברים בכלי שלנו באירופה, בחברים שלנו מכל המדינות, מעל כל הבעיות שנמצאות שם, והן עוד יתגברו ויהיו יותר ויותר גדולות, אז אנחנו דווקא בזה יכולים להביא את התרופה, את ההבראה לכל היבשת. הם צריכים להבין את זה. הם צריכים להבין שאם הם יתנו קצת מאמץ, זה יכול לרפא את כל חצי מיליארד אנשים שנמצאים שם.

זה הבדל עצום בין הגשמיות לרוחניות, בין הכוונה למעשה, בין החלק שיש לנו במוח, איזה תא אחד, לגבי כל הגוף, והתא האחד הזה מפעיל אותו. ולכן כמות האנשים האלה שיש לנו באירופה מספיקה בהחלט כדי לרפא את היבשת הזאת מכל הבעיות שלה, אם הם יתחברו. ואנחנו צריכים לתמוך בזה ולעזור. לכן מי שמסוגל, מי שיכול, מי שרואה לנכון לתמוך בהם, אז תכנסו לכל הישיבה הזאת ותתמכו.

(סוף השיעור)

---

1. "אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו" (פרי חכם- אגרות קודש, 57(↩