שיעור בוקר 26.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 29, מאמר "ענין חשיבות החברה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 29, מאמר "ענין חשיבות החברה".

ענין חשיבות החברה

תשמ"ד - מאמר י"ב
1984 - מאמר 12

"ידוע, שהיות שהאדם נמצא תמיד בין אנשים, שאין להם שום שייכות לעבודה של דרך האמת, ולהיפך, הם תמיד בהתנגדות לאלו שהולכים בדרך האמת, והיות כי מחשבות של אנשים מתערבות זו בזו, נמצא, שדיעותיהם של המתנגדים לדרך האמת, נכנסים לאלו שיש להם קצת תשוקה ללכת בדרך האמת.

לכן אין עצה אחרת, אלא שיקבעו לעצמם חברה, כדי שתהיה להם מסגרת. שזה ענין של קהילה נפרדת, שאין היא מתערבת באנשים אחרים, שיש להם דיעות אחרות מבחברה זו. ובכל פעם הם צריכים לעורר את עצמם, את ענין מטרת החברה, בכדי שלא יהיו נמשכים אחרי הרבים. כי כן הוא הטבע, שנמשכים אחרי הרוב.

כי אם החברה מתבודדת את עצמה משאר אנשים, היינו שאין להם שום חיבור עם שאר אנשים בקשר לענינים רוחניים, אלא כל המגע עמהם אינו אלא בענינים גשמיים, אז אין הם מתערבים עם דיעותיהם, מטעם שאין להם שום חיבור בעניני דת.

מה שאין כן שאדם נמצא בין אנשים דתיים, ומתחיל לדבר ולהתווכח עמהם, אז תיכף הוא מתערב עם דיעותיהם. ומתחת לסף הכרה חודרים דיעותיהם לתוך מחשבתו. עד כדי כך, שהוא לא יוכל להבין, שזה הוא לא דיעותיו של עצמו, אלא מה שקיבל מאלו אנשים, שהתחבר עמהם.

אי לזאת, בעניני העבודה של דרך האמת, האדם צריך לבחינת התבודדות מאנשים אחרים. כי דרך האמת הוא דבר שצריך תמיד להתחזקות, משום שהיא נגד דעת העולם. כי דעת העולם הוא ידיעה וקבלה. מה שאין כן דעת תורה הוא אמונה והשפעה. ואם אדם מסיח דעת מזה, תיכף הוא שוכח את כל העבודה של דרך האמת, ונופל לעולם של אהבה עצמית. ורק חברה מבחינת "איש את רעהו יעזורו", אז מקבל כל אחד מהחברה כח להילחם נגד דעת העולם.

וכן מצינו בדברי הזהר (פנחס, דף ל"א, אות צ"א, ובהסולם) וזה לשונו "אף כך אדם, היושב בעיר, היושבים בה אנשים רעים, ואינו יכול לקיים מצות התורה, ואינו מצליח בתורה, הוא עושה שינוי מקום, ועוקר עצמו משם, ומשתרש במקום, שיושבים בו אנשים טובים, בעלי תורה, בעלי מצות. כי התורה נקראת "עץ". זה שכתוב "עץ חיים היא, למחזיקים בה". ואדם הוא עץ, שכתוב "כי האדם עץ השדה". והמצות שבתורה דומות לפירות. ומה כתוב בו "רק אשר תדע, כי לא עץ מאכל הוא, אותו תשחית וכרת. אותו תשחית מעולם הזה, וכרת מעולם הבא".

ומשום זה הוא צריך לעקור את עצמו מאותו מקום, שיש שם רשעים, שלא יוכל להצליח שם בתורה ומצות. ויטע את עצמו במקום אחר, בין צדיקים, ויצליח בתורה ומצות.

וכיון שהאדם, שהזה"ק מדמה אותו לעץ השדה, כמו עץ השדה סובל משכנים רעים, היינו שצריכים תמיד לגזור את העשבים הרעים שנמצא מסביבו, שהוא מושפע מהם, כן האדם צריך להתרחק מסביבות רעים, היינו מאלו אנשים, שדרך אמת אינם לפי רוחם. וצריכים שמירה יתירה, בכדי שלא יהא נמשך אחריהם.

וזה נקרא בחינת "התבודדות". דהיינו, שהוא נמצא במחשבות של "רשות היחיד", שנקרא בחינת השפעה, ולא "רשות הרבים", שהיא בחינת אהבה עצמית, שזה נקרא "שתי רשויות", היינו "רשות של הקב"ה" ו"רשותו עצמו".

ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (סנהדרין, דף ל"ח) וזה לשונו "ואמר רב יהודה, אמר רב, אדם הראשון מין היה, שנאמר "ויקרא ה' אלקים אל האדם, ויאמר לו, איכה, אן נטה לבך".

ופירוש רש"י, וזה לשונו "מין היה, נוטה לעבודת כוכבים". ובפירוש "עץ יוסף" וזה לשונו "מדכתיב איכה, אן נטה לבך, והיינו מינות, כמו שאמרו, ולא תתורו אחרי לבבכם, זו מינות, שנוטה לבו לצד אחר".

וכל ענין זה תמוה מאוד, איך שייך לומר באדם הראשון, שהיה נוטה לעכו"ם. או לפי פירוש "עץ יוסף", שהיה בבחינת "ולא תתורו אחרי לבבכם", זו מינות. אלא לפי מה שאנו לומדים את ענין עבודת ה', שכל עניניה הוא בעל מנת להשפיע, נמצא, שאם האדם עובד בעמ"נ לקבל, הרי זו עבודה שזרה לנו, שאנו צריכים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע. והוא לקח הכל בעמ"נ לקבל.

וזה ענין מה שאמר, שהוא נכשל ב"לא תתורו אחרי לבבכם". היינו, שלא היה יכול לקבל את אכילת עץ הדעת בעמ"נ להשפיע, אלא קיבל אכילת עץ הדעת בעמ"נ לקבל. וזה נקרא "בחינת ליבא". היינו, שהלב רוצה אך ורק לקבל לתועלת עצמית. וזה היה החטא של עץ הדעת. ולהבין ענין זה עיין בהקדמה לספר "פנים מסבירות".

ומזה נבין התועלת של החברה, שיכולה להביא אוירה אחרת, שיהיה רק עבודה בעמ"נ להשפיע."

שאלה: מהם "עשבים רעים" בסביבה שלנו שאנחנו צריכים לעקור אותם?

האדם נקרא "עץ השדה", לכן אנחנו מבינים שאם אנחנו רוצים לגדל איזשהו סוג של עשב בהצלחה אז אנחנו צריכים לנקות את השדה מכל דבר אחר שיכול לקלקל לנו את התוכניות שלנו לגדל את העשבים הנכונים. כך אנחנו נוהגים בחיים שלנו, אם אני רוצה שהילד שלי יגדל בצורה מיוחדת, טובה, יפה, בסגנון מסוים, אז אני מחפש חברה שתוכל להשפיע עליו בהתאם לזה. כך אנחנו עושים, משתדלים לעשות.

אותו דבר כאן אצלנו. אם יש לנו תוכנית לגדל את עצמנו, וגם שהילדים והנכדים שלנו יגדלו בצורה מסוימת, בהתאם לזה אנחנו צריכים להכין להם את הקרקע. זה נקרא "הכנת השדה".

תלמיד: יש לנו את הסביבה שלנו שבה אנחנו מתפתחים וגדלים ביחד. מה זה מבחינתי "עשב רע", שאני יכול להגיד לעצמי שהוא מזיק לנו, שהוא מבחינתי לא תורם לי למטרה?

אנשים שלגמרי מתנגדים לכיוון שלנו לגדול ולהתפתח, מלכתחילה כמעט ולא באים אלינו. אבל בכל זאת אנחנו צריכים לראות שכל חבר וחבר באמת נמצא לאותו כיוון שקבעו לנו המורים שלנו, וזה חשוב, כי אנחנו מבינים שעל ידי זה אנחנו יכולים להבטיח לעצמנו שנגיע למטרה הנכונה.

שאלה: בתחילת המאמר נאמר "ידוע, שהיות שהאדם נמצא תמיד בין אנשים, שאין להם שום שייכות לעבודה של דרך האמת".

הוא כבר לא מדבר עלינו, הוא מדבר בצורה כללית.

תלמיד: בטור ב' בפסקה הראשונה רב"ש אומר כך, "היושב בעיר, היושבים בה אנשים רעים, ואינו יכול לקיים מצות התורה, ואינו מצליח בתורה, הוא עושה שינוי מקום, ועוקר עצמו משם, ומשתרש במקום, שיושבים בו אנשים טובים, בעלי תורה". מהי הפעולה הזאת, שאדם מרגיש שהוא לא מצליח במצוות, בפעולות טובות, כי נראה לו שהסביבה שלו לא נותנת לו כוחות, ואז הוא עוקר את עצמו ועובר לסביבה שיש בה צדיקים ואנשים טובים, ואז הוא יכול לקיים את מצוות התורה?

אני גרתי בבני ברק הרבה הרבה שנים, אלו חיים אחרים, זו רוח אחרת.

תלמיד: הוא כותב עליהם או כותב עלינו?

הוא כותב על אלו ועל אלו, עד כמה הם לא יכולים להתחבר ולהתערבב זה עם זה.

תלמיד: רב"ש כותב פה "בעניני העבודה של דרך האמת, האדם צריך לבחינת התבודדות מאנשים אחרים". ואז הוא מפרש שבחינת התבודדות היא "שהוא נמצא במחשבות של "רשות היחיד", שנקרא בחינת השפעה, ולא "רשות הרבים", שהיא בחינת אהבה עצמית".

למה התבודדות מאנשים אחרים זה להיות ברשות היחיד?

כי אני רוצה לקבוע על עצמי איך אני הולך ולאן אני נמשך, למה אני מגיע, והחברה שחושבת אחרת משפיעה עלי מבחוץ, ואם אני רוצה או לא רוצה אני מתערבב איתם.

תלמיד: האם אפשר לפרש את המאמר הזה בצורה פנימית?

לא, אנחנו לא יכולים לפרש שאדם מתחלק לשני חלקים, אלו שבעד התורה ואלו שנגד התורה, מספיק לנו מה שהוא כותב.

שאלה: רב"ש מזהיר אותנו מכל הווירוסים שנמצאים בחוץ. חלק גדול מאיתנו עובדים בחוץ, מסתובבים, איך אנחנו מזהים את הווירוסים אם אנחנו לא יכולים להתבודד?

רב"ש כתב את המאמר בשנת 84, כשהתחלנו לקיים את החברה, לייסד את החברה של "בני ברוך". ולכן אנחנו צריכים להבין, אם בכלל אפשר, מה אז היה, איזה יחסים, איזה תנאים, שהם לא בדיוק כמו שעכשיו. היינו חיים בצורה כזאת שלאף אחד לא היה ברור מה נכון ומה לא נכון, מה זה רוחניות, מה זה גשמיות, עד כמה יש פער גדול בין קיום תורה ומצוות עממיים לבין קיום על פי רוחניות, ולכן אנחנו לא מבינים בדיוק אותו הרקע שעל פניו המאמר כתוב.

שאלה: נראה לי שהדוגמה הטובה ביותר היא רבי יוסי בן קיסמא שהיה גדול בתורה, ובכל זאת הוא וויתר על כל הכסף והזהב שהיו יכולים לתת לו ודבק בתורה ובתלמידיו. מאיפה לוקחים כאלה תעצומות נפש וכזה כוח לדבוק בתורה, בתלמידים, בחברה ולא להתפתות לדברים שנראים יותר טוב. מאיפה מביאים תעצומות נפש כאלה?

אני חושב שזה לא כל כך קשה. אדם צריך לסדר לעצמו את חשיבות הדברים, הרי זה העיקר בחיים, מה יותר חשוב ומה פחות חשוב, ולפי זה הוא קובע.

תלמיד: אני חושב שרבי יוסי בן קיסמא זו דוגמה מיוחדת מאוד. האדם הזה היה גדול בתורה ובכל זאת רצה אך ורק את התלמידים ואת התורה.

קודם כל יש שאלה, למה אני צריך להגיע. האדם, כמו שכתוב, צריך לבוא לבית קברות, לשבת על האבן ולחשוב, מה צריך להיות בחיים שלי אם אני עושה חשבון נפש.

תלמיד: אני לא רואה שעושים את זה כל כך. אני רואה שאנשים מתפתים, אנחנו רואים מה קורה בחיי היומיום אצל האנשים, איפה הראש שלהם נמצא.

מה אתה יכול לעשות, זה הטבע שלנו ואנחנו צריכים לחזק את עצמנו ככל האפשר להיות מכוונים קצת יותר נכון בחיים, אחרת החיים עוברים מהר מאוד ואנחנו נשארים בלי סיכום נכון.

לכן צריכים להגיד שרק החברה יכולה להבטיח לנו שנהיה מכוונים נכון במשך השנים לכיוון הנכון. אין לנו ברירה.

שאלה: עניין החיבור שאנחנו רואים אותו כעיקר העבודה של הלב הוא עניין פנימי, זה מה שקורה בתוך האדם. בעל הסולם כותב שאנשים מכל הדתות יכולים להצטרף לעבודה הזו כל עוד יש להם מטרה משותפת, שהיא אהבת הזולת. אם אנחנו רואים מישהו בחברה שלנו שמקיים מנהגים של הדת שלו, האם יש פה משהו שצריך לדאוג ממנו, לפחד ממנו? האם צריך להיזהר באיזושהי צורה?

אני לא חושב שיהיו לנו אנשים כאלה.

תלמיד: היה לנו חבר שלפני שבועיים שלושה עזב בדיוק מאותה סיבה, הוא ראה שלא מקבלים אותו בצורה הזאת. הוא היה תלמיד בני ברוך, הוא הגיע מארצות הברית אחרי הרבה שנים שהיה בחו"ל, למד איתנו, מאמין מאוד בדרך הפנימית, אבל גם יש לו נטייה להיות חלק מאותה דת שהוא מרגיש שהוא שייך אליה והוא מקיים גם אותה. האם אנחנו צריכים לדאוג מכזה חבר, לשים לב כי הוא שיכול להשפיע עלינו בצורה לא טובה?

לא. אנחנו יכולים לנסות לתת לו מקום. פעם הייתי בישיבת "אור שמח", הם היו מחזירים בתשובה. היה שם קהל מורים צעיר ואסרטיבי, והיו מגיעים לשם הרבה אנשים. ישראלים שהיו נוסעים להודו, לכל מיני כאלה מקומות, היו מגיעים בחזרה עם כל מיני כאלה רעיונות והיו צריכים לעבור שם מעין ניקוי. הייתי אז קשור איתם קצת והכרתי אותם. זה היה מקום שבו היו מיועדים לקבל כאלה דברים. אלה שהיו מגיעים היו מתפללים בכל מיני צורות, אי אפשר לתאר את זה אחרי כל השיטות שהם ספגו.

אבל אנחנו לא בנויים לזה. בדרך כלל כבר מי שמגיע אלינו צריך לדעת שהוא רוצה לפתוח לעצמו דרך פחות או יותר לפי בעל הסולם, והוא מתקדם להכרת העולם הרוחני.

תלמיד: נניח שמגיע חבר מוסלמי, הוא רגיל מצעירותו להתפלל חמש פעמים ביום, לקום בבוקר, לעשות כך וכך.

שיתפלל.

תלמיד: אין בזה משהו שמפריע לנו?

אין שום דבר שמפריע. חוץ מזה באמת האסלאם לא נקרא עבודה זרה, לכן אין שום ניגוד בין אסלאם ליהדות.

תלמיד: בשביל שאנחנו נהיה נקיים במאמר הזה. יש לנו חבר, וראינו את הנטייה הזאת מתפתחת אצלו במשך שנה שלמה, הוא היה גלוי שיש לו דת משלו שהוא מקיים אותה, כמו מוסלמי שמקיים אותה, האם זה מפריע לנו או לא?

לא. זה לא צריך להפריע לנו ולא צריך להפריע לו. זה כמו שאתה יושב עם החבר שלך והוא אוהב דגים ובשר ואתה אוהב פטרוזיליה עם חומוס. אין שום ניגוד. גם בעל הסולם כותב על זה בכמה מקומות.

תלמיד: יש עוד חברים שמרגישים יותר קרבה לקיים את הדת שלהם. מה עושים שהם ירגישו בנוח?

יש לנו מקום בקומה שנייה שם עומד ארון קודש, הם יכולים להתפלל מתי שהם רוצים, ומי שחי לפי חוקי האסלאם יכול להביא שטיח קטן וכל מה שהוא צריך. אין בעיה.

תלמיד: ממה כן צריך להיזהר? מה הם העשבים שצריך לשים לב אליהם שלא ייקחו אותנו למקום אחר? אם בכל זאת אפשר איכשהו לדייק את זה.

חשוב לנו רק דבר אחד, האם האדם נמשך ל"ואהבת לרעך כמוך", כי זה כלל התורה, והאם הוא מוכן לקיים אותו עם כל באי עולם. ולגבי כל היתר, הוא מבין שהדברים האחרים צריכים להסתדר, ה' יעזור.

שאלה: האם העשבים השוטים הם המחשבות של? כך נראה לי.

כן.

תלמיד: אם העשבים השוטים הם המחשבות שלי, אז שום אדם פה בעולם הזה לא יכול לפגוע בי, אלא אם כן אני מרגיש, כמו שאומרים, "הבא להורגך השכם להורגו", זה בסדר. אבל להיות בידיעה הזאת שבעצם המלחמה שלי היא עם המחשבות.

עם עצמך.

תלמיד: להבין שרק פה יש איזה כוח שמשנה לי את המחשבה, זה השימוש שלי. ועכשיו איך אני עוזר לאותה חברה כדי שתגדל יותר, כי אני מבין שזו ההצלה שלי מהעשבים השוטים.

אתה קודם כל צריך לחשוב, בכל חברה שאתה נמצא, איך לא לפגוע בה. אני צריך לחיות בה, להתכלל מחבריה, לראות באיזו מידה אני נמצא איתם יחד באיזו התחברות. ואחר כך לראות איך אנחנו יכולים באמת להיות יותר מחוברים, לפי מטרת החיים ולפי הכלים לזה, וכך מתקרבים זה אל זה.

תלמיד: יש לנו מתנה מחר, הכנס הגדול.

כן, אנחנו נשתדל מחר ומוחרתיים לעשות עבודה פנימית גדולה, נפתח ליבנו לכל חבר וחבר, וכך נעשה צעד גדול קדימה.

שאלה: הוא מתאר לנו פה את עבודת השדה וכל מה שיוצא בזה, הוא כותב על המלחמה שאנחנו נמצאים בה וקורא לה התבודדות. להשפעה הוא קורא רשות היחיד, ולאהבה עצמית הוא קורא רשות הרבים. זו המלחמה העיקרית שלנו.

כן.

תלמיד: איך אנחנו נכנסים לרשות היחיד?

אנחנו חושבים רק על איך להשפיע לחוץ חום ואהבה, איך אנחנו מתחברים לחברים שנמצאים בסביבה, מה אנחנו מוכנים לתת לזה, זו העבודה שלנו. אם אנחנו משתדלים להתנהג כך, אז ודאי שנצליח.

שאלה: כל מה שהבורא נותן לך הוא גם נותן לך כלים להתמודד עם זה, כי הוא טוב ומיטיב, לכן הוא לא מכשיל אף אחד. האם שורש הנשמה קובע את מיקומו של האדם במלכות אין סוף?

כן.

שאלה: הוא כותב לגבי התבודדות, "שהוא נמצא במחשבות של "רשות היחיד", שנקרא בחינת השפעה, ולא "רשות הרבים", שהיא בחינת אהבה עצמית, שזה נקרא "שתי רשויות", היינו "רשות של הקב"ה" ו"רשותו עצמו"". אנחנו אומרים שבן אדם צריך להיות ב"אין עוד מלבדו", ושכשיוצא להרוויח לחם חוקו הוא צריך להיות ב"אם אין אני לי מי לי". איך לא להיות בשתי רשויות למרות שהוא ב"אם אין אני לי מי לי" כשהולך להרוויח לחם חוקו?

הוא נמצא בתוך עצמו.

תלמיד: ואיפה הקדוש ברוך הוא, אם הוא בתוך עצמו?

שם הוא עם הבורא.

שאלה: כלומר, גם כשנמצא ב"אם אין אני לי מי לי" הוא עם הבורא?

"אם אין אני לי מי לי", בשביל מה הוא מקיים את זה? הוא צריך כוחות לדעת מהי המטרה שהוא מקיים "אם אין אני לי מי לי", כי הוא שומר את עצמו מכל ההשפעות הזרות, ובמקום כל העולם, עם ההשפעות שלו, הוא בוחר בחברה קטנה, מרוכזת, שהיא הופכת להיות הקבוצה הקרובה אליו, ואיתה יחד הוא פורץ את כול הגדרים ויוצא לחופשי.

תלמיד: כלומר המחשבה לְמה הוא הולך עכשיו להרוויח את לחם חוקו, האם עצם המחשבה "לְמה", זה מה שמחזיק אותו ב"אין עוד מלבדו", על אף שהוא מתערבב ברצונות הכלל?

איפה הוא מתערבב ברצונות הכלל?

תלמיד: בן אדם, ברגע שהוא יוצא מהשיעור, הוא כבר חשוף מאוד לכל מה שמסביב.

במה אני יכול להתערבב איתם? תגיד לי.

תלמיד: היום אתה מאוד חשוף לדעות הכלל, אפילו ויזואלית, לאן שלא תפנה אתה רואה דברים, פרסומות.

זה סימן עד כמה אתה נמצא רחוק מזה פנימית. אף פעם לא התערבתי עם העולם החיצון, בהתחלה זה בגלל שלא ידעתי כל כך עברית, אבל בכלל, התרבות הישראלית הייתה לי קצת מוזרה, אומנם אהבתי כמה שירים, כמה דברים, אבל לא משהו.

שאלה: אני יודע שיש לנו חברים נוצרים, מוסלמים, הרי אנחנו מורכבים מכל הדתות, והתורה ניתנה לעם היהודי.

לא.

תלמיד: לָמה לא? למי ניתנה התורה?

זה לא שהיה קיים עם יהודי לפני נתינת התורה. לפני שהעם הזה קיבל תורה הוא לא היה כעם, אלא דווקא קבלת התורה וקיום התורה עשו ממנו עם.

תלמיד: איך אפשר להסביר שרוב המקובלים היו יהודים? רוב שושלות המקובלים היו בעצם סוג של דתיים יהודים.

כי באמת הייתה קבוצה בתוך האנושות שהתאימה יותר לקבלת התורה, ולכן היא קיבלה את זה.

תלמיד: בעל הסולם כותב שזה לא יפריע לאף אחד להיות מוסלמי, נוצרי, ולאף עדה לעשות את העבודה שלה, אלא שימשיכו בדת שלהם. למה הוא התכוון כשהוא כותב שכל אחד ימשיך בדת שלו?

במנהגים שלו.

תלמיד: איך אפשר להסביר דבר כזה? מה זה המנהגים שלו?

למה לא?

תלמיד: אני אגיד למה לא. לנו יש הרבה חגים, שבועות, פסח, ולדת אחרת יש את החגים שלה. איך אפשר לקשור את הדברים? בכל זאת כל אחד בדת שלו ואומרים לנו שיש משהו מעל הדתות האלה, מעל המנהגים האלה, מעל המצוות של הדת היהודית. אני מבולבל לגמרי בקטע הזה. איך אפשר לעשות סדר?

אני לא חושב שזה הזמן. אלו סתם בלבולים.

תלמיד: זה לא רק בלבול. כי בעל הסולם כותב שכל אחד יישאר בדתו, זה לא יפריע לשום דבר ונמשיך לעשות את העבודה. כאילו שיש משהו שהוא מעל כל הדתות.

לפני שעם ישראל קיבל את התורה היו בכל העולם גם מנהגים, אבל זו הייתה דת אלילים בכל מיני קבוצות, אז לא היו דתות. כל הדתות התחילו מזה שעם ישראל כשקיבל תורה לא שמר עליה מספיק, לכן קיבלו כל מיני מנהגים וכך התקלקלו. אבל בעצם אתה יכול לראות שגם הנצרות, גם האסלאם ועוד עשרות עשרות דתות קטנות, אם אפשר להגיד שהן דתות, אלא אמונות למיניהן, כולן תוצאה מחכמת הקבלה, ממה שהבורא נתן לישראל.

תלמיד: מה מאחד את כל הדתות, אחרי מה הם הולכים?

הם הולכים אחרי אל אחד.

תלמיד: כלומר אף אחד לא מפריע למשוך את המאור המחזיר למוטב.

אף אחד לא מפריע.

תלמיד: ממה תמשוך את האור המחזיר המוטב? יושבים חברים מכל הדתות, איך אתה מושך את האור המחזיר למוטב בשיעור?

שיפנו לכוח העליון שהוא מקור לכולם, שיפנו אליו ויקבלו ממנו.

שאלה: הוא כותב "מזה נבין התועלת של החברה, שיכולה להביא אוירה אחרת, שיהיה רק עבודה בעמ"נ להשפיע". איך נבנית אווירה של בעל מנת להשפיע?

איך נבנית חברה שנמצאת באווירה של על מנת להשפיע?

תלמיד: כן.

היא נראית כך שכל אחד רוצה לעזור לאחר, כל אחד קרוב לאחר, כולם חושבים על מטרה אחת משותפת, כמו שכתוב לנו.

תלמיד: כשאנחנו מגיעים לאולם הלימוד זה מורגש שיש פה אווירה מיוחדת, וגם בכנס האווירה סוחפת את היחיד. במה זה תלוי שהאוויר יהיה יותר סמיך לקראת בעל מנת להשפיע?

זה תלוי בעוצמת המחשבות, הרצונות שיש בכל אחד ובכולם יחד. זה שכל אחד מתפעל זה עניין אחד, אבל זה שהם רוצים להתחבר בכל המחשבות, הרצונות והמטרות זה אל זה ולעשות מהעבודה הזאת משהו עצום, משהו גדול, משהו יחיד, זו כבר העבודה שלהם, זה תלוי בהם.

תלמיד: ומה ההבדל בין לבוא ולדרוש חיבור לבין לדרוש את על מנת להשפיע?

לדרוש חיבור זה שהם רוצים רק להתחבר ביניהם, זה יכול להיות בכל חברה אחרת. קבוצת כדורגל כשיוצאת למשחק, הם רוצים להיות מחוברים כדי להבין זה את זה ולשחק יפה. אבל אנחנו חוץ מלהיות בחיבור, רוצים להיות "כאיש אחד בלב אחד", שתהיה לנו מטרה אחת שלאותה מטרה כולנו צריכים להיכנס, להגיע.

תלמיד: איך אפשר לדייק את המטרה שלנו כשאנחנו עובדים על החיבור?

יש לך על זה את כל החומר שלנו.

תלמיד: אבל עכשיו מגיע הכנס, אנחנו יכולים להיות ממוקדים באיש אחד בלב אחד, אבל כנראה שצריך עוד משהו.

לא. אם אנחנו מקיימים "כאיש אחד בלב אחד", אז אנחנו בעצם זורמים באותו הכיוון.

שאלה: לפעמים אנחנו לומדים שהמקובלים צריכים שרגל אחת תהיה בחברה הרגילה והרגל האחרת בעולם הרוחני, איך להסביר את זה?

איך אנחנו צריכים לחיות כך? איך אנחנו צריכים להחזיק כך? זו באמת לפעמים בעיה לבן אדם. אבל אם אני מרגיש קשור לחברה שלי ולמה שהוא העיקר לחברה, מטרות, מנהגים, אז אני בזה מרגיש שאין לי קשר למשהו חוץ מחברתי. כך אני מתקדם בלי שום בעיה, ולא יכולים לסובב אותי בכל מיני חוכמות נגיד.

שאלה: איך מושכים את האור כך שיעורר את המינרלים העוצמתיים שנמצאים באדמה? איך בעצם מושכים את האור כדי לחזק את הסביבה שלנו?

אנחנו רוצים להיות בחברה, שבעל הסולם כותב איך לבנות אותה. אנחנו רוצים לתת לכל אחד ואחד מקום בצורה שאנחנו מתחברים. ואנחנו בהחלט רוצים להיות קשורים "כאיש אחד בלב אחד", לבורא אחד, לכל המורים שלנו, ללכת בדיוק בעקבותיהם בדרך הזאת, ואז אנחנו בטוחים בזה שאנחנו בסופו של דבר נגיע.

תעשו מאמץ עכשיו לפני הכנס הבא עלינו לטובה, ותראו עד כמה ממאמץ אחד משותף, אבל משותף, אתם מרוויחים, ואיך אתם מקבלים מחשבות, רצונות, הבנות, תכונות, רגש חדש. מה שנראה עכשיו לא מציאותי, פתאום נעשה מציאותי. אבל זה צריך להיות בכל הרצון שיש בכם כרגע.

(סוף השיעור)