בני האדם מתחלקים לדרגות, שנקבעות על ידי השורשים שלהם שבעולם אין סוף, במלכות דאין סוף, ולפי זה הם מתחלקים לדומם, צומח, חי ומדבר -דרגות א', ב', ג' וד' של הרצון שבהם, ורק בחינה ד' שמתעוררת באדם, מצביעה על זה שהאדם הזה מסוגל להיות בעבודה הרוחנית הפעילה, מעצמו. ויתר סוגי האדם - דומם, צומח וחי, לא מסוגלים להתעוררות, לעבודה עצמאית, אלא הם זורמים בהתאם לדרגתם "עם הזרם" • דרגת המדבר שבאדם נקראת "הנקודה שבלב", אבל אפילו אם האדם נולד עם הנקודה שבלב ומוכן מכל ההכנות, הגלגולים הקודמים, הוא לא מסוגל להתעורר מעצמו, אלא הוא זקוק לגורם חוץ שעושה לו התכווצות; זה מגיע על ידי לחצים, ייאושים, כל מיני אירועים בלתי נעימים, שאז האדם מרגיש ממש תחת לחץ, איום, שמתוך זה הוא מסוגל לחשוב איך להתעלות מעל הטבע שלו, באין ברירה. כך עוברים על החברה כל מיני אירועים בלתי נעימים, ומתוך זה אנשים שנכללים עם החברה, רוצים להתקדם ונמצאים בצורה אקטיבית בפעילות החברה, מרגישים ממש "רוח קרה" שעוברת עליהם, שגורמת להם התכווצות. הרוח מוציאה אותם מדרגת הדומם שהיתה עד כה לדרגת הצומח, שמתחילה להתנועע, לנשום • הרוח באה מהמבינה, מהנשמה, שממלאה את הנשמה, וכך האדם מתחיל בפעם הראשונה לטעום מה זה "אוויר", המילוי מהדרגה היותר עליונה, דרגת רוח. ומזה שהאירוע הזה מכניס לו בכוח רוח קרה שגורמת לו התכווצות, הוא בצורה אינסטינקטיבית גם עושה התרחבות – פעולה הפוכה , שהוא כן רוצה לקבל את זה, ולא בקרירות ובהתכווצות אלא בחסדים, בהשפעה, בדבקות בבורא, ואז הוא עושה בפעם הראשונה את הנשימה. וכך אחרי מספר פעולות האדם מתחיל לנשום בעצמו ומוכן אפילו אולי לעשות התכווצויות ללא לחכות לגורם חוץ – "אני מעורר את השחר", הוא מתחיל לנשום, וכך הוא הופך להיות לנפש חיה.