שיעור ערב 16.01.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 106, "מבוא לספר הזהר", אות י"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מבוא לספר הזהר", עמ' 106, אות י"ז.

במאמר הזה, "מבוא לספר הזהר", בעל הסולם נותן לנו כל מיני הגדרות, ואמנם יש לנו סך הכול עשר ספירות, וכלום חוץ מזה, כי הרצון לקבל, מהנקודה שהוא נברא יש מאין, על ידי האור, מתפתח ועובר דרך עשר מדרגות, עד שהוא נגמר ברצון לקבל שלגמרי הופכי מהאור, ובזה הוא מסתיים בהתפעלות שלו מהאור, בהתפתחות שלו מהאור.

אבל כשאנחנו נמצאים בתוך הרצון לקבל הזה, הוא מתבאר לנו בכל מיני אופנים, צבעים, צלילים, עולמות, פרצופים, ספירות, דומם, צומח, חי, מדבר, ועוד ועוד, בצבעים למיניהם, בפרחים, בכל מה שרק אפשר, בכל מה שאנחנו יודעים. הרי הכול נובע סך הכול מעשר הספירות. אפילו לא מעשר אלא יותר מדויק משבע שזה זעיר אנפין ומלכות, כי ג' הספירות הראשונות הן בעצם עדיין לא שייכות לנברא. אז כאן בעל הסולם נותן לנו קצת הסבר, מה קורה עם כל אותם הרבה האופנים שהרצון מקבל אותם, ומבאר לנו את יחס הבורא אלינו דרך כל סוגי הצורות האלו.

אות י"ז

"ויחד עם זה, יתבאר גדר הב'. ודע, שכמו שבארנו ד' האופנים בפרט א', בעולם הבריאה בלבד, כן הם בדרך כלל, בכללות ד' עולמות אבי"ע, אשר:

ג' גוונים, אדום ירוק שחור, שבג' עולמות בי"ע, הם בחינת החומר, או העצם.

וגוון לבן, שהוא בחינת עולם האצילות, הוא הצורה המתלבשת בהחומר, דהיינו בג' גוונים, הנקראים בי"ע.

ובחינת א"ס, כשהוא לעצמו, ה"ס המהות.

והוא, שאמרנו בגדר הא', שבבחינת המהות, אין לנו תפיסה, שהוא אופן הד', הנעלם בכל העצמים, ואפילו בהעצמים שבעוה"ז (כנ"ל באות י"ב).

ובחינת גוון לבן, כשהוא לעצמו, בלתי מלובש בג' גוונין שבבי"ע, דהיינו אור החכמה, כשאינו מתלבש בבינה תפארת ומלכות, הרי היא צורה מופשטת מחומר, שאין לנו עסק בו. ואין הזהר מדבר מאופן הזה ולא כלום, אלא:

מאופן הא', שהוא ג' גווני בי"ע, הנחשבים לחומר, שהם ג' הספירות בינה ת"ת ומלכות.

וכן מאופן הב', שהם הארת אצילות, המלובש בג' גווני בי"ע, דהיינו אור החכמה, המתלבש בבינה ותפארת ומלכות, שהם בחינת צורה, בעת שמלובשת בהחומר.

מב' הללו עוסק ספר הזהר בכל המקומות.

ולפיכך, אם המעיין לא יזהר, להגדיר מחשבתו והבנתו, להשכיל דברי הזהר, בכל מקום, רק בגדרם של ב' האופנים הנזכרים, מיד יתבלבל לו כל הענין, כי יוציא הדברים ממשמעותם."

אנחנו לומדים על החומר והצורה שמלובשת בחומר, את זה בטוח שאנחנו יכולים להשיג. אבל צורה מופשטת, עוד לפני שהיא מתלבשת בחומר או מהות? מהות אנחנו בכלל לא יודעים מה זה, ואת הדרגה הקודמת לצורה המופשטת אנחנו לא יכולים להשיג, להבין ולתאר.

אות י"ח

"וכדרך, שנתבארו ד' האופנים בכללות אבי"ע, כן הוא בכל עולם ועולם. ואפילו בפרט קטן, שמאיזה עולם, הן בראש עולם אצילות, והן בסוף עולם עשיה. כי יש בו חו"ב תו"מ, כנ"ל. ונמצא:

א. ספירת החכמה לבחינת צורה,

ב. ובינה ותו"מ לבחינת החומר, שבהם מתלבשת הצורה.

והיינו, אופן הא' והב', שבהם עוסק הזהר. אבל מספירת החכמה, כשהיא מופשטת מבינה ותו"מ, שהוא צורה בלי חומר, אין הזהר עוסק בו. ומכ"ש מהמהות, שהוא בחינת א"ס ב"ה, שבאותו הפרט." זה כמו שהוא דיבר קודם, שבצורה מופשטת לא, ובמהות זה בכלל לא, אלא בחומר ובצורה מלובשת בחומר, בזה יש לנו השגה.

"באופן, שבבינה ותפארת ומלכות, שבכל הפרטים, ואפילו באצילות, יש לנו עסק בהם כנ"ל. ובכתר וחכמה של כל הפרטים, ואפילו במלכות דסוף עשיה, אין לנו עסק בהם, בבחינתם עצמם, כשהם מופשטים, אלא במדה שמתלבשים בבינה ותו"מ בלבד.

והנה נתבארו היטב ב' הגדרים הראשונים: שכל העסק של בעלי הזהר, הוא בחומר, או צורה בחומר, שזהו גדר הא'. וכן בבי"ע או בהארת אצילות שבבי"ע, שזהו גדר הב'."

הדבר פשוט, יש לנו חומר, וצורה שמתלבשת בחומר, הצורה לפני שהיא מתלבשת בחומר זה נקרא "צורה מופשטת", ועוד לפני זה הכי עליון זה נקרא "מהות". אז את המהות אנחנו לא תופסים, אין לנו אפשרות כי אנחנו נבראים. צורה מופשטת אנחנו גם לא יכולים להשיג, כי היא עדיין מופשטת מהחומר. מפני שאנחנו בנויים מחומר, מהרצון לקבל, אנחנו יכולים רק להרגיש ולהשיג את הרצון לקבל ואת הצורה שהוא מקבל.

שאלה: אם מקובלים לא משיגים או מלמדים אותנו שאי אפשר להשיג את המהות והצורה המופשטת, איך הם יודעים שיש שתי מדרגות מעל המדרגה שהם נמצאים בה?

את זה הם משיגים.

תלמיד: זאת אומרת הם יודעים שיש את המדרגות האלה, רק לא יודעים להסביר אותן?

כן. אתה שואל כך, מה זה נקרא שהם יודעים אבל לא משיגים? מה זה נקרא שאני משיג? "משיג" זה נקרא, שאני משיג איזו תופעה מתחילתה ועד סופה, מהשורש שלה, את כל המקרים שלה. אני בולע את התופעה הזאת, ולומד אותה מתוך זה שהיא כולה בי, תופס אותה בשכל, ברגש, בכל התכונות שלי, מקבל את התכונות, הצורות של התופעה הזאת, וכך אני לומד. זה נקרא "מה שלא נשיג לא נדע בשם ומילה". ו"השגה" זה שאתה בצורה ברורה ביותר מבין מה שאתה משיג, מבין ברגש ומבין בשכל. ולכן יש כאן גבול, כי יכול להיות שאני משיג משהו ומשהו לא, יכול להיות שאני מכיר בי, אבל אני לא מקבל את הצורה הזאת.

זאת אומרת, "השגה" זה נקרא שאני מתלבש בדבר הזה, ומקבל את הצורה שלו, מקבל את התכונות שלו, אני עובד כמו אותה התופעה. ואז אני משיג גם את התופעות שלה, את מה שלפניה, מה שאחריה, איך שהיא מתפקדת. זאת אומרת, בולע אותה עם כל הפרטים. זה נקרא "השגה".

תלמיד: גם בעל הסולם לא השיג את ארבעת המדרגות האלה?

לא, הנברא לא מסוגל להשיג צורה מופשטת ומהות, רק צורה מלובשת בחומר, וחומר.

שאלה: באור יש צורות?

לא. לא באור. אלא כשאנחנו משיגים את האור בהתלבשותו בתוך הכלי. מה זה "אור" בעצמו אני לא יודע, הוא מופשט כל זמן שהוא לא נמצא בכלי. כשהוא מתלבש בתוך הכלי, אז אני משיג את הכלי, ומתוך הכלי, אני קובע מה זה האור.

תלמיד: אז מה זה שהוא מתלבש בתוך הכלי? למה זה נותן לי צורות שונות של הכלי?

כי הוא משפיע על הכלי. ואז לפי השפעתו על הכלי אני מדבר עליו, "אור חכמה", "אור חסדים", "אור ישר, מקיף, פנימי". רק בתוך הכלים אנחנו מדברים. אנחנו אף פעם לא משיגים את האור. ראית איך אנחנו ממלאים את הה-ו-י-ה, י-ה-ו-ה. יוד, ואו וכן הלאה. אנחנו ממלאים אותם גם בכלים, באותיות, אותיות הן הכלים, וכך אני משיג את הבורא. מה זה נקרא "השגת הבורא"? אנחנו מדברים על זה שאני משיג את הפעולות שלו עלי, איך אני משתנה על ידי הפעולות שלו עלי. זה נקרא "ממעשיך", שאתה עושה עלי, "הכרנוך", אני אכיר אותך.

תלמיד: אולי בהשפעת האור משתנות התכונות של הכלי, של החומר, ואז הוא נעשה אחר.

החומר מקבל צורות מיוחדות, שונות, על ידי האור. ולכן לכל הצורות האלה שהחומר מקבל, אנחנו קוראים "אור", "אור חכמה", "אור חסדים", מאיפה אני יודע מה זה? רק לפעולות המיוחדות שהחומר עובר, אני קורא "אור החכמה". לפעולות אחרות שהחומר עובר, אני קורא "אור החסדים". תמיד רק הכלים משתנים. כמו עם החשמל, אני לא יודע מה זה חשמל, עד היום אף אחד לא יודע, ואני לא יודע אם נדע. אנחנו מכירים רק את התוצאות.

תלמיד: למה זה קורה דרך העשירייה? איך זה קורה דרך העשירייה?

כי בעשירייה אנחנו יכולים לשנות את היחסים בינינו, ועל ידי זה אנחנו מעוררים את האור להשפיע בכל מיני צורות. אנחנו פונים ממטה למעלה, מצד הכלים, לא מחכים לאור. אנחנו מצד הכלים משנים את הקשר בינינו, ועל ידי הקשר בינינו, שאנחנו משנים, אנחנו פועלים, משפיעים על האור שנמצא בפנים, וכך אנחנו לומדים אותו.

תלמיד: איך העשירייה מקבלת את הצורה הזאת של האור? מה היא עושה?

היא מתבטלת, פשוט מאוד. אני עכשיו מבטל את עצמי כלפי החברים, ואז בצורה כזאת שאני מבטל את עצמי כלפי החברים, אני מרגיש איך שהאור בהתאם לזה פועל עלי. אם ביטלתי את עצמי באיזה דרגות עביות, בהתאם לזה האור פועל עלי לפי הדרגות השונות בעוצמתו. כמו במעבדה, אותו דבר, אין כאן שום הבדל. ותתייחסו לזה בצורה מעשית, ככה, כמו שאתה עובד עם הפטיש, עם המברג או עם המכשירים החשמליים.

תלמיד: אני יושב עם החברים ואני מבטל את עצמי כלפיהם, ואז אני אמור להרגיש בתוכם את ההתלבשות של האור?

כן, ודאי.

תלמיד: בתוך החיבור ביניהם?

ודאי. אני עכשיו מבטל את עצמי כלפי החברים, נניח שאני כבר יודע, בעביות שורש. וכשאני ביטלתי את עצמי כלפי החברים בעביות דשורש, אני מרגיש שאני מתמלא בביטול, במקום שבו עשיתי עביות דשורש, ואני מתמלא שם בהשגה וזה נקרא "אור הנפש". פשוט.

תלמיד: זה תמיד יהיה בעשירייה?

בלי עשירייה אין רוחניות.

תלמיד: אני תמיד מבטל את עצמי ואז מתלבש בעשירייה?

כן. זה רק צורות שונות של ביטול, וצורות שונות של האור שמופיע בביטול.

שאלה: למה הזוהר לא מדבר על אצילות?

כי אנחנו לא משיגים אצילות, אנחנו משיגים רק את עולמות בריאה, יצירה, עשייה. ואת עולם האצילות שזה אור חכמה, אנחנו לא משיגים, רק במידה שעולמות בי"ע עולים לעולם האצילות, ושם בעולם האצילות כשאנחנו עולים, אנחנו מכניסים את החומר לתוך האור של האצילות, ואז אנחנו יכולים לדבר על האור והכלי.

שאלה: אצילות זה לא כלי ואור?

לא. אצילות זה אור, זה אור החכמה.

תלמיד: למדנו גם שהאותיות מגיעות מאותו החלק שבין ז"ת דבינה לפרסא, מעולם האצילות.

אז מה?

תלמיד: אז כן משיגים או לא?

נשמות נמצאות בעולמות בי"ע שנמצאות למעלה ולמטה מהפרסא. כדי להשיג משהו, הן צריכות לעלות למעלה מפרסא ושם משיגים. אתה אומר משהו נכון, אבל לא כך מתפקד עולם האצילות.

תלמיד: כל הלימוד שלנו בתע"ס נניח על עולם א"ק, על עולם האצילות, זה מתוך איך שמשיגים אותם מבי"ע?

מה שהנשמות משיגות, זה מה שהמקובלים כותבים לנו.

שאלה: האם ההסבר הזה נותן תוקף לחוק "אין אור ללא כלי"?

ודאי. איך אנחנו יכולים לדבר על האור? אלא אך ורק כשהאור מתלבש בתוך הכלי. ואנחנו אף פעם לא מכירים את האור, אלא צורות שונות של הכלי ממשהו שמתלבש בו, לאותן צורות אנחנו קוראים אור.

תלמיד: האם י-ה-ו-ה זה כל אחד מאיתנו, והאור זה הרגש שהוא מרגיש בתוך ההרגשה שלו?

כל אחד מאיתנו הוא בהמה, רק על שתי רגליים, ולא יותר.

קריין: עמוד 107 אות י"ט, טור א' למעלה.

אות י"ט

"ועתה נבאר גדר הג': שאע"פ, שהזהר עוסק בכל עולם ועולם, מבחינת הספירות, שהן האלקיות, המאירה באותו עולם, וכן מכל פרטי דצח"מ, שהם הנבראים שבאותו עולם, מ"מ עיקר כונת הזהר, קולעת רק אל בחינת המדבר שבאותו עולם.

ואמשיל לך מהויות שבעוה"ז. כי נתבאר לעיל (בהקדמה [לספר הזהר] אות מ"ב), אשר ד' המינים, דומם צומח חי מדבר, שבכל עולם ועולם, ואפילו בעוה"ז, הם ד' חלקי הרצון לקבל. ובכל אחד מהם, יש בערכו עצמו, אלו הד' מיני דצח"מ. עש"ה.

ותמצא, שהאדם בעוה"ז, צריך להזין ולהתגדל, מכל ד' בחינות דצח"מ שבעוה"ז. כי גם מזונותיו של האדם, יש בו אלו ד' בחינות, הנמשכים מד' בחינות דצח"מ, שבגופו של אדם, שהם:

א. רוצה לקבל, לפי מדת קיומו ההכרחי, בכדי להתקיים,

ב. רוצה בתוספת, יותר ממדת קיומו ההכרחי, ושואף למותרות, אלא שמצטמצם בתאות בהמיות בלבד,

ג. שואף לתאות אנושיות, כגון כבוד וממשלה,

ד. שואף למושכלות.

והם נמשכים לו, בד' חלקי הרצון לקבל שבו:

א. רוצה בקיומו ההכרחי, הוא בחינת הדומם של הרצון לקבל,

ב. רוצה בתאות הבהמית, הוא בחינת צומח של הרצון לקבל, כי אינם באים, אלא להגדיל ולענג את הכלי שלו, שהוא בשר הגוף,

ג. רוצה בתאות אנושיות, הוא בחינת החי שברצון לקבל, כי המה מגדילים רוחו,

ד. רוצה במושכלות, הוא בחינת המדבר של הרצון לקבל."

זאת אומרת, אנחנו רואים כאן שגם הרצון לקבל באדם הרגיל, ללא הנקודה שבלב מתחלק לארבעת השלבים האלה, דצח"מ. ובהתאם גם האנשים מתחלקים לכל מיני רמות. רוצה בחיים בהמיים, רוצה קצת יותר, עוד קצת יותר ועוד קצת יותר, ארבע דרגות של רצון, לא בכמות אלא באיכות לפי מה שרוצה. לכן גם אנחנו צריכים להבדיל ביניהם כך, וכשהם באים אלינו לקמפוס או לחוגים, אנחנו צריכים לראות באיזו צורה אנחנו יכולים לעניין אותם, ולמשוך אותם לחכמת הקבלה. כי ודאי שלכל רמה ורמה יש איזו גישה מיוחדת משלה.

אות כ'

"ותמצא:

שבחי"א, שהיא מדת קיומו ההכרחי,

ובחי"ב, שהיא מדת תאוות הבהמיות, היתרות על מדת קיומו, הוא מקבל וניזון מדברים הנמוכים ממנו, שהם דומם וצומח וחי." בבני אדם, לא דומם צומח חי, אנחנו לא מדברים על זה שהוא אוכל ירקות ובשר וכן הלאה. אלא הוא מקבל את הדברים האלה מבני אדם שמפותחים בדרגה כזאת נמוכה.

"אבל בחי"ג, שהיא תאוות אנושיות, כגון ממשלה וכבוד, הוא מקבל וניזון מבני מינו השוים אליו.

ובחי"ד של המזונות, שהיא המושכלות, הוא מקבל וניזון מבחינה עליונה ממינו, דהיינו מעצם החכמה והשכל, שהם רוחניים."

אות כ"א

"וכמוהו, תשכיל בערכים של העולמות העליונים הרוחניים. כי העולמות נחתמים זו מזו, ממעלה למטה. וכל בחינות דצח"מ, שבעולם הבריאה, מניחים חותמם בעולם היצירה. ומדצח"מ היצירה, נחתמים דצח"מ דעשיה. ומדצח"מ דעשיה, נחתמים דצח"מ, שבעוה"ז.

ונתבאר לעיל בהקדמה [לספר הזהר] אות מ"ב:

א. שהדוממים, שבעולמות הרוחניים, מכונים בשם "היכלות",

ב. והצומח, מכונה שם בשם "לבושים",

ג. והחי, בשם "מלאכים",

ד. והמדבר, הוא בחינת "נשמות" של האדם, שבאותו עולם,

ה. והע"ס, שבכל עולם, הם האלקיות, עש"ה.

ונשמות האדם, הן המרכז שבכל עולם. והוא ניזון, מכל המציאות הרוחני, שבאותו עולם, כדרך המדבר הגשמי, הניזון מכל המציאות הגשמי שבעוה"ז. באופן:

שבחי"א, שהוא הרצון לקבל את קיומו ההכרחי, הוא מקבל מהארת היכלות והלבושים אשר שם,

ובחי"ב, שהוא מותרות בהמיות, המגדילים את גופו, הוא מקבל מבחינת המלאכים, אשר שם (ועי' תק"ז תקון ס"ט דף ק"ה שורה ל"ב), שהן הארות רוחניות, מיותרות על מדת קיומו, כדי להגדיל את הכלים הרוחנים, שנשמתו מתלבשת בהם.

הרי שבחי"א ובחי"ב, מקבל הוא מבחינות נמוכות הימנו, שהם ההיכלות הלבושים והמלאכים, אשר שם, שהם נמוכים מנשמות בני אדם.

ובחי"ג, שהיא תאוות אנושיות, שהן מגדילות את רוחו של האדם, המקבל בעוה"ז מבני מינו.

נמצא, מקבל שם ג"כ מבני מינו, דהיינו מכל הנשמות, הנמצאות באותו העולם, שעל ידיהן מגדיל הארת הרוח של נשמתו.

ובחי"ד של הרצון, דהיינו למושכלות, הוא מקבל שם מהספירות שבאותו עולם, שמהן מקבל בחינת חב"ד לנשמתו.

הרי, שנשמת האדם, שנמצאת בכל עולם ועולם, צריכה להתגדל ולהשתלם, מכל הבחינות הנמצאות בעולם ההוא. והוא הגדר הג' שאמרנו, שצריכים לידע, שכל דברי הזהר, בכל פרט ופרט מהעולמות העליונים, שעוסקים בהם, הן מספירות, הן מנשמות, הן ממלאכים, הן מלבושים, הן מהיכלות, אע"פ שעוסקים בהם, כשהם לעצמם, מכל מקום, מחוייב המעיין להשכיל, שהם נאמרים בעיקר כלפי השיעור, שבחינת נשמת האדם אשר שם, מקבלת מהם וניזונה מהם. באופן, שכל דבריהם מרוכזים בצרכיה של הנשמה. ואם תשכיל הכל על פי קו הזה, אז תבין ותצליח את דרכיך."

זאת אומרת, הכול כלפי האדם. בכל דרגה, בכל מקום, בכל עולם מכוון. והאדם נמצא במרכז העולם ומשתמש בהכול מתוכו, כי הכול עובר דרכו, ומתוכו הוא מחזיר את זה לבורא.

שאלה: איך כל מה שהוא מספר מלובש ב"זוהר"?

לא הבנתי. מה זה "מלובש בזהר"?

תלמיד: הוא אומר שהאדם יקבל את זה מה"זוהר". שמזה שהוא לומד ב"זוהר" הוא מקבל את כל הדרגות האלה ומתלבש בהן.

ספר ה"זוהר" מסביר לו את כל הדברים האלו. רק מסביר. אבל הוא מקבל את זה מהאורות העליונים. מה זה מה"זוהר"? הוא אוכל את הספר? "זוהר" זה "זעירא עילאה", האור העליון נקרא "זוהר", והאדם מקבל משם.

תלמיד: וכל הדרגות האלה, מה אדם שלומד צריך לעשות איתן? איך הוא צריך לתאר אותן?

שום דבר. פחות דמיונות. הוא צריך לעשות מה שאמרו לו לעשות בקשר לחברים. למצוא את נקודת הקשר ביניהם כמה שיותר, עד שהוא נעלם שם. ברגע שהוא נעלם בקשר עם החברים אז הוא מתחיל להשיג את הצד השני של ההעלמה הזאת, של הביטול, של הרצון לקבל שלו, ומתחיל להרגיש את הבורא. הרגשת הבורא זה האור שמתלבש בתוך הרצון שהתעלה מעל על מנת לקבל שלו.

שאלה: באמצע הוא מספר גם על עשירייה שבחינה הג' זה האדם, זה הנשמה, ובחינה האחרונה זה עשר ספירות שבכל העולם הם א-לוהיות. עשר ספירות זה באמצע מה, האור? מה זה אומר עשר ספירות הם א-לוהיות?

אור. אור שנמצא מחוצה לנו, ובמידה שאנחנו יכולים להגיע להשתוות הצורה עמו, אז הוא מתלבש בנו לפי חוק השתוות הצורה.

תלמיד: כל האות הזאת מבחינה א', לא ברורה לי לגמרי. אני לא יודע אם זה אמור להיות ברור לי. כאילו, זה לא ברור.

ההבחנות אתה לא מבין, זה ברור שאתה לא מבין. עוד ייקח הרבה זמן עד שתבין. אבל לא הבחנה והבחנה, אלא מדובר על הנושא עצמו. שבמידה שאדם מבטל את עצמו כלפי החברים, אז הוא מתחיל להידמות לאותו האור שנמצא בתוך החברים בהכרח. אז עכשיו אנחנו צריכים את זה לבצע. במידה שאנחנו נבצע את זה, אנחנו נתחיל להרגיש תופעות שיש בחיבור שלנו. התופעות האלה כבר נקרא אותם בשם "בורא", שאין יותר ממנו. או האור העליון או בורא.

בדרך כלל אנחנו קוראים לזה "בורא", כי האור שמלובש בתוך החיבור בינינו יש לו צורה מיוחדת. כי הוא מלובש ברצונות שלנו שאנחנו מבטלים אותם זה כלפי זה, ולכן אנחנו יכולים לקרוא לאור זה בכל מיני שמות. שהרצונות שלנו בדרגות העביות, באופי שלהם וכן הלאה, הרצונות האלה הם נותנים כינוי לאורות.

שאלה: כאילו, כשביטל את בחינת השורש שלו שאמרת מקודם, זה נקרא "היכלות".

אני, לא אכפת לי. זה עכשיו לא אומר לי שום דבר.

שאלה: בעצם את גילוי הבורא בעשירייה, אדם רואה את זה רק בחברים, או בקשר שלו בחברים גם כן?

הוא לא רואה את החברים ולא רואה את עצמו, הוא רואה כלי שמתחיל להתגלות כתוצאה מביטול שלו כלפי החברים. ואם תגיד היכלות, מלאכים, שדים, רוחות, לא חשוב מה, זה רק יבלבל אותך. אנחנו לא משתמשים בזה. מקובלים משתמשים במילים האלה, רק כדי לציין שזה דרגות שונות של השגה.

שאלה: מה הכוונה "מותרות בהמיות", ואיזה יחס עלינו לתת למושג הזה?

שוב, כמו שעכשיו אמרתי. אני לא יודע. אני לא יודע מה זה בהמות. מה זה" בהמות"? מה זה נקרא "חיות הקודש"? אני לא יודע. למה אתם צריכים דווקא להתרחק מהגדרות של הקבלה, וללכת לחיות, ובהמות, ואופנים, ורוחות, ושדים, וכל מיני כוכבים ומזלות? בשביל מה לכם את כל השמות הללו?

אנשים שכבר נכנסים לזה ויודעים להשיג את הדברים האלה, ויש להם איזה טעם שונה בהשגה של דבר אחד מהשני, אז הם מעוניינים בשמות. כי שם זה מראה על הצורה המיוחדת שיש בהשגה. וכבר יכול להיות שהם יכולים להבדיל בזה.

וחוץ מזה, מעניין להם מה שהם משיגים. פעם כך, ופעם כך. אבל אנחנו הרי לא משיגים כלום, אז בשביל מה לנו כל השמות הללו? בכל זאת, לא מדובר בשום דבר חוץ מכלים ואורות. אין יותר. זה רק מבלבל אותנו, שאנחנו נתחיל עכשיו לשחק עם כל מיני ההגדרות האלה, כמה מלאכים בשמים, ואיך נקראים בשמותיהם.

שאלה: הוא ממשיך לשאול. איזה יחס אנחנו צריכים לתת לזה בזמן ההכנה?

רק שמות, אורות וכלים. בלבד.

שאלה: אפשר לשאול על העשירייה? זה לא קשור למה שקראנו כרגע.

נגיד.

תלמיד: בימים האחרונים אני לא יודע להסביר את זה, אבל כאילו מישהו סובב והגביר את הכפתור של הווליום בהפרעות, בקושי.

חשבתי, איך זה, איפה הווליום הזה מגבירים? הפרעות. עכשיו אני מבין. ווליום של הפרעות?

שאלה: מה שאמרת בשיעור הבוקר באמת קורה. רק להחזיק את מה שהחזקנו שבוע שעבר נגיד, נהיה יותר מורכב.

בעצם בכל שלב צריך רק עוד יותר להתבטל כלפי העניין? זה בעצם הפתרון היחיד, להיות עוד יותר מבוטל כלפי מה שקורה, ועוד יותר לרצות להתחבר לעשירייה? זה בעצם כל הסיפור?

כן, אלא מה יש לך עוד? איזה תגובה עוד אתה יכול לתת?

תלמיד: בימים האחרונים לפי עצתך, אנחנו בונים במהלך היום שלוש תפילות, ומנסים להחזיק אותם ממפגש למפגש. אז אני אומר, אולי זה המה שאפשר לעשות? למרות שאני חייב להגיד, זה לא מורגש שהתפללנו ומשהו קרה.

תעשו איזה סגולות אחרות, זה לא חשוב. בבקשה, סגולות אחרות. תעשו משהו רק כדי להחזיק את המערכת. כי לא יכול להיות שעשרים שלושים אחוז מהחברים לא מגיעים לשיעור. זה אסון. זאת אומרת, הם לא מבינים שבזה הם ממש דוחים את כולם. איך יכול להיות דבר כזה.

זה כמו שאתה בורח משדה הקרב, איך אתה יכול אחר כך למחרת לבוא ולהתיישב כאילו שאין כלום. "לא עשיתי שום דבר". איך יכול להיות שאתמול אתה גנבת מכולם, והיום אתה מתיישב ושום דבר לא קורה. עשיתי משהו? כלום לא עשיתי. אנשים לא מרגישים עד כמה שהדבר הזה הוא חמור. אין יותר חמור מזה. כי אני בזה גונב מהעשירייה שלי את ההזדמנות לקבל המאור המחזיר למוטב. לכן המצב הוא לא טוב.

מה יעשה בורא? יגדיל עלינו צרות, חושך, כך שאנחנו נלמד מה לעשות, ויקדם אותנו דרך הבעיתו. כי חוקי הטבע הם לא משתנים, אנחנו רק נותנים להם להתבטל או בצורה כזאת או בצורה אחרת.

תלמיד: אנחנו נמצאים עשרים ותשעה יום לפני הכנס הגדול. וכל ההכנות שלנו פה בכל החברה מתקדמות, ויש כל מיני ישיבות שקורות. לדוגמה אצלנו בעשירייה שני חברים שהיו בזמן שיעור בוקר, היום הם באיזה הכשרות לקראת הכנס. אתה הרבה פעמים הסברת לנו שלהשתתף בפעולות למען הכנס, זה אפילו יותר חשוב משיעור בוקר. זה עדיין רלוונטי?

תלוי איזה הכנות. אני שמעתי שממציאים כאן כל מיני כאלה "הכנות" בגרשיים, שאפשר בכלל לשכוח עליהם, ולסדר את הכנס בצורה יפה בלעדיהם בכלל.

אז שוב, למה? כי אין עדיין לחברים שלנו חשיבות על שיעור הבוקר. הם לא מרגישים איזה מנת האור הם מקבלים. וכשלא מרגישים, לא רוצים להרגיש, לא מחפשים איך להרגיש, אז באמת לא מקבלים. באמת כך. אני לא יודע מה להגיד. גם אנשים שעובדים כאן במפעל, למה הם לא יכולים לבוא בערב לשיעור?

לצערי, אין כאן מה לעשות. אבל כתוצאה מזה אני לא רואה התקדמות טובה. תוך השבועיים האלה האחרונים, אני מרגיש שיש איזה מין דחייה מההתקדמות, מהמטרה. יש איזו חולשה שמסכימים עמה. בחכמת הקבלה לא מקבלים בחשבון פעולות, אלא רק מצב הפנימי, כוונות. אבל כאן אפילו פעולות גשמיות שעליהם אף פעם לא היה וויתור אצל מקובלים. שלוש בלילה? שלוש בלילה. זה חובה. על זה לא מדברים. מדברים רק על הכוונה בזמן הלימוד, עד כמה שמוסיפים חיבור בינינו, וכוונה כלפי מטרה. על זה מדובר. אבל אצלנו, זה אפילו גשמיות. זה חמור מאוד. לא יודע מה להגיד.

קריין: הגענו לכ"ב.

הגענו לכ"ב. נמשיך בעזרת ה' מחר, ונקווה שזה יהיה יום חדש.

(סוף השיעור)