שיעור בוקר 18.12.2014 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות",כרך ו', חלק ט"ז,

עמ' 1928 דף א'תתקלא, אותיות ע"ד – ע"ו

אנחנו למדנו שלפני חטא עץ הדעת כל העולמות התפשטו עד מקום דחזה דיצירה, ולכן חלק מהעולמות היינו ג"ר דיצירה וכל עולם הבריאה, היו למעלה מפרסא. והאדם הראשון כשיצא מזווג זו"ן שהיו באבא ואמא, הוא גם התפשט מאבא ואמא שהיו שם זו"ן, ומטה. זאת אומרת ראש דאדם הראשון היה במקום זעיר אנפין דאצילות, הגרון שלו היה במקום מלכות דאצילות. ולמטה מהגרון זה גופו, שהיה כבר למטה מהפרסא בְּמָקוֹם עולם הבריאה וחצי עליון דיצירה ושם הסתיים.

למדנו גם את השמות של העולמות, ש"ארץ ישראל" היא כנגד עולם היצירה. ולמטה מארץ ישראל זה נקרא "עבר הירדן". ועבר הירדן זו מלכות דיצירה. וסוריה זה סוף ד"ר דעשיה. אנחנו עוד נעבור על זה, לא נורא. העיקר שיש לנו את עבר הירדן, סוריה, על לבנון עוד לא שמענו, גם על מצרים לא ועד הבבל. והקליפות הן כנגד כל יתר המקומות. עוד לא למדנו מה זה כל המקומות האלה ירושלים, הר הזיתים, הר הבית, קודש קדשים, את זה אנחנו נלמד.

אות ע"ד

"ונודע כי כל רגל ורגל נחלק לשלשה פרקין." מדובר על גופו דאדם הראשון. "והנה שני הפרקים העליונים שבשני הרגלים, שהם הנקראים עגבותיו, היו מן בבל ומן אקרא דאגמא כנזכר בגמרא."

אות ע"ה

"ואל תתמה מזה, כי קרובות הם לארץ ישראל מאד. כמ"ש במדרש ובירושלמי מעשה בההוא גברא שהיה חורש עם פרתו וברחה מלפניו והוא אחריה עד שהגיעו לבבל קודם הלילה. ואם כן אינו רחוק שיהיה גופו מארץ ישראל ועגבותיו מבבל," בבל דווקא סמוכה לארץ ישראל, כך חושבים. "שהם שני הפרקים עליונים הסמוכים אל הגוף. ושאר ארבעה פרקים תחתונים שבשתי רגליו, היו מן שאר הארצות שבחוצה לארץ."

שגם שייכים למבנה דאדם הראשון, אבל כנראה שהתיקון שלהם הוא אחרון והכי קשה, לפי דרגות העביות.

פירוש אור פנימי לאות ע"ה

"אינו רחוק שיהיה גופו מארץ ישראל ועגבותיו מבבל שהם שני הפרקים עליונים הסמוכים אל הגוף. כי ארץ ישראל הוא בחינת עולם היצירה, שקודם החטא היו הד"ר שלה בנוקבא דאצילות, והשש תחתונות שלה, בשש ראשונות דבריאה, דהיינו בחב"ד חג"ת עד החזה דבריאה. וחז"ל אינם מדברים מראשו וגרונו דאדה"ר, אלא מגופו שהוא בחינת שש תחתונות דיצירה, שהם היו אז בשש ראשונות דבריאה. והמלכות דיצירה העומדת במקום החזה דבריאה, היא בחינת עבר הירדן, וכוללת ג"כ בחינת ד"ר דעשיה שהיו מלבישים אז הד"ת תנה"י דבריאה, ומהם נעשו בחינת הגוף דאדה"ר, מחזה ולמטה עד סיום הת"ת שלו, כנ"ל. ומלכות של ד' הראשונות דעשיה, שהיתה במקום מלכות דבריאה של עכשיו, היא בחינת סוריא הקרובה לבבל. ורגליו של אדה"ר שהם בחינת שש תחתונות דעשיה, המלבישים לשש ראשונות דיצירה עד החזה, הנה מקום זה הוא בחינת חוץ לארץ, ונמצא שרגליו הם מבחינת חוץ לארץ. אלא הרגלין נחלקים על ג' שלישים, וב"ש עליונים שלו, הנקראים עגבותיו, הם מבחינת ב"ש עליונים דו"ק דעשיה, שהם בחינת בבל, הסמוך לסוריא שהיא מלכות דד"ר דעשיה, כנ"ל. וז"ש אינו רחוק שיהיה גופו מא"י ועגבותיו מבבל" כי רק סוריא ועבר הירדן מפסיק ביניהם, שהם בחינת ד' ספירות ראשונות דעשיה, שמהם נעשה חלק הגוף שלו שמחזה ולמטה עד סיום ת"ת כנ"ל, ונמצאים ב"ש עליונים של ו"ק דיצירה שהם בבל, שהם סמוכים לבחינת א"י, דהיינו למלכות דיצירה שהיתה בחזה דבריאה, כמו עגבותיו הסמוכים אל הגוף שלו."

שאלה: איך החלק הזה בתע"ס קשור לתהליך התיקון מלמטה למעלה, כי אנחנו לומדים שהכרכים האחרונים של תע"ס לא עוסקים בהשתלשלות מלמעלה אלא מלמטה למעלה. אז למה פה זה נראה שהאר"י מדבר עדיין מלמעלה למטה?

זה נכון שחלק ט"ז הוא חלק מאוד מיוחד, והוא לא הולך באותה הזרימה כמו כל התלמוד עשר הספירות. גם בתלמוד עשר בספירות, מי שככה למד את כולו, אז הוא גם מחלק לחלקים. החלק הראשון הוא חלק מיוחד, ובמיוחד זו גם הסתכלות פנימית. החלק השני כבר הופך להיות יותר תלמוד עשר הספירות. אבל החלק הראשון הוא כביכול אידיאולוגיה. זו עבודה פנימית, הסתכלות על הדברים, הוא מייצב את הקורא לראות נכון את כל החומר הנלמד.

אחר כך חלק ג' הוא חשוב מאוד וגם מיוחד, הוא מדבר על כל מיני דברים שגם הם דומים לחלק ט"ז. גם שם עולמות בי"ע, דומם, צומח, חי, מדבר והקשרים ביניהם, וכולי. הוא חלק מיוחד מאוד. הוא לא לימוד ממש, אלא יותר ציורי כמו חלק ט"ז וגם חלק א'. חלק ד' הוא חלק מאוד קשה למתחילים, אבל חלק שמיועד לאנשים שאוהבים ללמוד. שם יש הרבה פרטים, כמה סוגי אור ישר, כמה אור חוזר, סוגי עביות כאלה וכאלה, זווגי דהכאה כאלה וכאלה. במיוחד הסתכלות פנימית של חלק ד', זה דבר שממש בא ומסדר הכול במקום, אבל צריכים לשבת וללמוד אותו.

את חלק ה', אנחנו בכלל לא לומדים. אצל הרב"ש למדנו אותו ככה. אני לא חושב שאפשר ללמוד אותו כמו את כל התע"ס, אבל במיוחד לאדם שלא נמצא בהרגשה על מה מדובר. כי זה "מתי ולא מתי", הוא דבר מאוד עדין. הוא כבר תלוי איך "נמצא ולא נמצא" באדם, האם יש באדם ה"מתי ולא מתי" הזה . התפשטות האורות בספירות, והעברת האורות מספירה לספירה, זה ממש דבר מאוד קשה, מפני שאפשר לשאול המון שאלות ואין עליהן תשובות. אלא מי שמרגיש, אז יש לו תשובה מתוך ההרגשה, אבל לא מתוך זה שכתוב.

חלק ו' הוא חלק מאוד חשוב, כי הוא בעצם מסביר לנו את היסודות של צמצום ב'. וצמצום ב' הוא כל היסוד שלנו, כי אנחנו קיימים בעקבות צמצום ב', אדם נוצר בצמצום ב', ללא צמצום ב' לא היה האדם הראשון. כל החטא הוא בזה שעבר את הצמצום ב'. מכל החלקים הוא החלק החשוב ביותר, הוא היסוד שלנו. ואחר כך חלק ז' שהוא שבירת הכלים, הוא גם מאוד חשוב כדי להבין את חלק ו'. אבל אנחנו צריכים כמה פעמים לעבור עליו בכל מיני צורות, כדי שאחר כך יהיה קשר יפה וטוב ממנו לעולמות בי"ע, לתיקונים של האצילות.

ואחרי חלק ו' מתחיל חלק ח'. מחלק ח' והלאה זה החצי השני של תלמוד עשר הספירות, שמדובר על התיקונים מלמטה למעלה. כך הוא כותב גם בהסתכלות פנימית לחלק ח'. והחלק הזה מאוד חשוב, כי הוא מדבר על התחלקות הפרצופים לגלגתא עיניים ואח"פ, והקשר בין העליון לתחתון דרך אח"פ דעליון לגלגלתא עיניים דתחתון. ולמרות שכבר דיברנו על זה גם בחלק ו', גם בחלק ז', כי מדובר בשבירת עולם הניקודים שם היה "גדלות דמין הא'", ו"גדלות דמין הב'" וכן הלאה, אבל בכל זאת כאן מדובר על איך אבא ואמא דאצילות עובדים עם זו"ן דאצילות, שמעלים אותם, מורידים אותם וכן הלאה.

חלק ח' הוא בעצם החשוב ביותר. הוא הכניסה לכל יתר החלקים עד חלק ט"ז, בלעדיו אי אפשר להמשיך. זאת אומרת, אנחנו אפילו פעם שאלנו את הרב"ש מהו החלק החשוב ביותר, אז כך נאמר, שחלק א', חלק ג' ו-ד'. ב-ד' "הסתכלות פנימית", חלק ג', שהוא מייצב לנו את ההסתכלות הכללית על הכול. אז חלק א', ג', ד', ו', ח' ו-ט"ז, אלה בעצם החלקים העקרוניים בתע"ס. אנחנו רואים שכאן הגישה, הסגנון, הכול אחרת מאשר הצורה הלמדנית שיש לנו בחלקים הקודמים. במיוחד החלקים שקודמים לחלק ט"ז, שם הלימוד ממש מאוד רציני.

אות ע"ו

"והרי עתה ביארנו איך אדם הראשון לוקח מכל העה"ז, וגם היה גופו באורך התפשטות שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה גם כן והכל אחד. והנה נתבארה הבחינה הראשונה, איך היו העולמות בעת שנברא אדם הראשון." זה נקרא, הבחינה הראשונה. "וביארנו איך ראשו וגרונו היו תוך ג"ע," גן עדן זאת אומרת, אצילות. "וגופו ורגליו" חג"ת ונה"י "בשאר העולם."

שאלה: מה זה אומר שרגליהם מחוץ לארץ ישראל או בשאר העולם?

רגליו בחו"ל, כך הפרצוף מסודר.

תלמיד: מה זה אומר?

שהכלים האלה לא נמצאים במצב של גן עדן או ארץ ישראל אלא הם נמצאים למטה. העולמות זה נקרא שהאדם נמצא בסביבה כזאת. כשדרך העולמות הוא מקבל הארה, אז איזו הארה מקבלות הרגליים שלו? את מה שמגיע להן דרך התנה"י דעשייה. ולכן הרגליים שלו נמצאות במצב הכי גרוע, כי תנה"י דעשייה זה נקרא "חו"ל". לעומת זאת הגופים, הם אמנם לא כמו הראש והגרון שנמצאים למעלה מפרסא, שזה נקרא "גן עדן", "אצילות", אבל לפחות אותם החלקים שנמצאים במקום בריאה, הם בכל זאת מקבלים דרך המקום הזה הארה אחרת, ולכן הם נקראים "ארץ ישראל". גם ארץ ישראל, אם היא כנגד יצירה, אז החלק העליון שלה נמצא באצילות והחלק התחתון נמצא בעולם הבריאה שזו תכונת הבינה.

שאלה: מה פירוש שהאדם הראשון מתרחב בכל העולמות?

זו נשמה שנמצאת עכשיו בסביבה שנקראת עולמות, ואיך כל חלק וחלק מהנשמה שנקראת "אדם הראשון" מקבל ודרך מה הוא מקבל את האור אין סוף. העולמות זו הסביבה שבתוכה קיימת הנשמה.

קריין: אות ע"ו למטה.

פירוש אור פנימי לאות ע"ו

"הבחינה הראשונה איך היו העולמות בעת שנברא אדה"ר וכו'." זאת אומרת, לפני העליות שהיו אחר כך בערב שבת. "ויש לדעת, שבחינה זו הראשונה, נחשבת לבחינת הקביעות של המוחין דבי"ע, אלא שירדו ממקומם מחמת החטא דעצה"ד."

כלפי העולמות זה מצב קבוע. זה נקרא המצב הקבוע, הטבעי של העולמות, שהם מתפשטים עד חזה דיצירה. אפשר להגיד, אבל אחר כך הם יתפשטו עד הסיום, הם ירדו עד הסיום רגלין. נכון, אבל את זה האדם הראשון גרם להם בחטא שלו, והצורה הטבעית שלהם היא להתפשט עד חזה דיצירה. ולמטה זה מדור הקליפות, העולמות לא שייכים לזה, כי כל העולמות הם מבירור מהכלים השבורים, בירור שמעמיד אותם למעלה ממדור הקליפות, ששם נמצאים רצונות שאי אפשר לתקן אותם. ולכן העולמות הם עד חזה דיצירה, ולמטה מחזה דיצירה זה הקליפות. כדאי להרגיש מה זו סביבה.

שאלה: האם הנקודה הזאת שיש מקום לעולמות ושאדם הראשון גרם לעוד התפשטות, זה קשור לנקודת הבחירה של האדם?

כן, על זה נדבר אחר כך.

שאלה: אמרת עכשיו שכדאי להרגיש, אבל אני לא מרגיש כלום בכל השיעורים האלה. אני מעתיק את השרטוטים שאתה עושה, אבל לא ברור לי איפה יש פה רגש.

תשתדל להמחיש. מה זה נקרא קליפות? מאיפה באו העולמות? משבירת הכלים של עולם הנקודים. והכלים השבורים, כל השק שבו הכל מעורבב, לאן הוא עולה? למצח דראש דס"ג. ומשם מתחיל להיות בירור על הכלים האלה, ונולד עולם האצילות. ואז מצח דראש דס"ג מתלבש בעולם האצילות ומוליד את עולם הבריאה. ואז מצח דראש דס"ג מתלבש בעולם האצילות ובעולם הבריאה, ומוליד את עולם היצירה. ואז מצח דראש דס"ג מתלבש בעולם האצילות ובעולם הבריאה ובעולם היצירה ומוליד את עולם העשייה. וכך הם מתפשטים אחד אחר השני עד מקום חזה דיצירה. אלה העולמות בעצמם שיצאו מהשק של הכלים השבורים בעולם הנקודים. ומה הלאה? נשאר בשק הזה כל אותו ל"ב האבן שאי אפשר לתקן. איפה הוא נמצא? הוא נמצא למטה מחזה דיצירה ועד סיום רגלין, שם נמצאים הכלים השבורים שאי אפשר לתקן אותם כלל, אסור לנגוע בהם, אלא רק בגמר התיקון אפשר יהיה לתקנם.

אלה העולמות שהתפשטו, ועכשיו, אחרי שכל העולמות התפשטו ויש לנו מערכת מוכנה לפעולה שעל ידה אפשר לפעול, אז צריכים לבנות את הפרצוף שנקרא "נשמה". כך שהפרצוף הזה, על ידי זה שמערכת העולמות תעבוד עליו, הוא יקבל הרגשה משלו וניתוק מהבורא ומעמד בפני עצמו, והתרוממות והתעוררות ויכולת להתפלל ולבקש, ואפילו לפגום בבורא שירצה ועוד ועוד. הכל אפשרי וזה דווקא על ידי זה שהעולמות עברו את השבירה והתיקון, השיקום. זאת אומרת המערכת המוכנה אלה העולמות.

ועכשיו אנחנו לומדים איך נולד פרצוף אחד נוסף שהוא נקרא "האדם הראשון". זה פרצוף, רק העניין הוא מאיזו התכללות הרשימות הוא נוצר. קודם לא היו רשימות, הן לא יצאו מעולם הנקודים, הן לא עלו לראש דס"ג, אלא הרשימות שמהן יוצא הפרצוף הזה הן רשימות מיוחדות, יותר פנימיות. וכשהוא יוצא, אז קודם כל הוא נולד מתוך העולמות האלה, זאת אומרת על ידי האור העליון אבל דרך המסננת הזאת, דרך הפילטר הזה של העולמות, ואז הוא נמצא בתוך העולמות. ואז אור אין סוף או הבורא משפיע עליו דרך כל העולמות, ומתחיל לסדר את האדם הזה, מה לעשות עימו. אז מה לעשות עימו קודם כל? לשבור. זאת הפעולה הראשונה, אחרת הוא לא יהיה ראוי לכלום. ואז מביאים אותו לחטא, לשבירה.

שאלה: כבר יומיים קורה דבר מאוד מיוחד. אנחנו לומדים זוהר כסדנה, ויש בזה משהו מאוד מיוחד, אנחנו מגלים רגש משותף ושכל משותף. השאלה היא, האם אתה חושב שכדאי לנו גם ללמוד תע"ס בצורה כזאת?

הלוואי, בינתיים אני לא רואה תגובות. אתה לא יכול לבוא לקהל ולהפיל עליו משהו שהוא קצת באוויר עבורו, צריכים שיהיה מספיק חומר יסוד כדי לעבוד עימו. ואילו כאן אנחנו במצב שאחד שמע כך, השני שמע כך, השלישי כך, עדיין אין איזו התפעלות פנימית, רגשית ולכן אנחנו עוד לא מסוגלים לזה. גם לקיים דיונים למה זה כך ולמה זה כך, אין בנו מספיק חומר, אין התפעלות פנימית מזה. אם מדובר על הזוהר או חומר אחר, בכל זאת כל אחד הרגיש משהו בחיים שלו ממה שמדובר, וכאן עדיין לא. לכן לפחות כך, זה יבוא.

(סוף השיעור)