1. 

   כולנו משפחה אחת

   כנס "קבלה לעם" העולמי פברואר 2018

אין עוד מלבדו

שיעור 21.02.18 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: אנחנו נכנסים לשיעור מספר 4, שיעור בנושא "אין עוד מלבדו".

"אין עוד מלבדו" שאנחנו שומעים את זה מחכמת הקבלה, זה מאוד מאוד מעורר אותנו. כי יחד עם זה יש הרבה מאוד שאלות, רגשות פנימיים מאוד עמוקים בתוך האדם, מיד מעורר הרבה שאלות. אנחנו רואים המון כוחות, יש דברים טובים, יש דברים רעים, אמתיים, שקריים, חוסר צדק. העולם הוא הפוך מזה שהבורא הוא טוב ומטיב, ואם לפחות הוא טוב ומטיב, אז יש עוד מישהו שמקלקל אותו.

וכאן אנחנו צריכים להגיע ליסוד של חכמת הקבלה, שדרך היסוד הזה יש לנו כניסה לבורא, להגיע אליו. זאת אומרת, לא סתם ש"אין עוד מלבדו", אלא דרך העיקרון הזה אנחנו מגלים אותו. זה כאן כל העניין למה כל כך חשוב לנו. את הנושא הזה אנחנו תמיד בוחרים כנושא העיקרי בכל הכנסים, בכל הלימוד. זה הנושא הראשון שגם מופיע בחוברת "שמעתי" שקבלתי מרב"ש. זה בעצם הכול.

אם אנחנו משתדלים להתקרב למושג "אין עוד מלבדו", לפי איך שגם אנחנו צריכים להיות בצורה כזאת, אז אנחנו משיגים את הבורא. כי אנחנו צריכים להגיע להשתוות הצורה. אנחנו צריכים להיות במשהו לפחות כמוהו במידה הקטנה ביותר, ואז אנחנו נתחיל להרגיש אותו. וכמה שיותר ויותר נרצה להתקרב ולגלות אותו, זה יהיה רק על ידי הדבקות. ודבקות היא השתוות הצורה. והשתוות הצורה זה להיות כמוהו "אין עוד מלבדו".

אז מה זה המושג הזה "אין עוד מלבדו", שאנחנו צריכים דווקא אליו להידבק? איך אנחנו יכולים להוציא מכל הבריאה את איך שהבורא פועל ואיך שהבריאה מתנהגת, אנחנו נגיד. איך אנחנו יכולים לחקור את הפעולות שלו, כמו שכתוב "ממעשיך הכרנוך". איך אני מכיר את הבורא דרך הפעולות שאני רואה, בודק, מברר?

הטבע של הבורא זה השפעה ואהבה. הפעולות שלו הן גם כן פעולות השפעה ואהבה. מה זה נקרא ש"אני מגלה משהו הפוך ממנו"? איך זה מסביר לי ש"אין עוד מלבדו"? ישנן הרבה שאלות, אני לא אמשיך בהם, חבל, אנחנו נברר את זה יותר טוב במשך השיעור.

קריין: אז אנחנו בשיעור בנושא "אין עוד מלבדו", נקרא את הקטע הראשון מתוך "תלמוד עשר הספירות", חלק א', "הסתכלות פנימית".

"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה."

זאת אומרת, הכול נמצא רק במחשבה. אנחנו לא יודעים מה זה מחשבה, גם כשאנחנו חושבים מה זה מחשבה בדיוק, איזו פעילות מוחית, איזה אנצפלוגרם אנחנו רואים שם כפעילות אקטיבית של המוח שלנו, איזה חשמל מופיע במוח. מה זה מחשבה? ודאי שמחשבה זה הפנימיות, אבל מה? האם המחשבה זו פעולה, זו תכנית, זה רצון. מה היא? האמת כמה שכתוב על זה, תשובה אין. מחשבת הבורא. מחשבת הבורא זאת אומרת, מה הוא רוצה שיקרה בבריאה, אם אפשר להגיד רוצה, כי אצלו רצון, ומחשבה, ותוצאה, פעולה וסיכום כל זה יחד, אין הבדל כמו אצלנו שאנחנו פועלים במושג הזמן.

סדנה

מה זה שהכול הוא רק מחשבה אחת? זאת אומרת, אין התחלה, אין סוף, ואין אמצע, אין פעולות באמצע, אין אנחנו שקיימים באיזה מצב ביניים, ומה אנחנו עושים כאן. אין. אלא פשוט, הכול רק בפעולה אחת, שבתחילתה ובסופה מחשבה אחת.

איך אנחנו יכולים להבין, מה זאת אומרת שאנחנו קיימים במחשבה אחת? תתחילו לדבר אפילו כמה מילים כל אחד, כדי נתקשר לנושא.

מה זה נקרא ש"אנחנו קיימים במחשבה אחת"? אנחנו כל המציאות, כל העולמות, הכול במחשבה אחת של הבורא?

*

מה זה שאין משהו חוץ ממחשבת הבריאה? דברנו קודם על איך יכול להיות שהכול מחשבה אחת, ואיך יכול להיות שעכשיו אין שום דבר חוץ ממחשבה אחת. כמה מילים. אמנם אנחנו לא מבינים את זה, אבל כמה מילים, כדי להתקשר לנושא, זה בכל זאת מעורר מאור, כדאי.

קריין: אנחנו נקרא מבעל הסולם, כתבי בעל הסולם "הקדמה לספר הזוהר", אות י"ג.

"תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית', גומרת הכל. כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותיכף יצאו ונתהוו, כל הנשמות וכל העולמות, העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך, שחשב בעדן. עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל, בגמר התיקון. דהיינו, אחר שהרצון לקבל, שבנשמות, כבר קבל כל תיקונו בשלימות, ונתהפך, להיות השפעה טהורה, בהשואת הצורה הגמורה, אל המאציל ית'.

ועל סוד הזה אמרו חז"ל (בפרקי דר"א): "קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד, כי הצורה דפרודא, שברצון לקבל, לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות, שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו, בהשואת הצורה, בסוד "הוא ושמו אחד"."

בכלל מה זה נקרא ש"אנחנו נמצאים כולנו במחשבה אחת"? אתם באתם קצת ללמוד חכמת הקבלה, זו בדיוק חכמת הקבלה.

איך להיות במחשבה אחת. איך? מה זה שאנחנו נמצאים במחשבה אחת?

*

קריין: נקרא ציטוט מספר 3 של הרמח"ל.

"כל חכמת הקבלה - לדעת הנהגתו של הרצון העליון, על מה ברא כל הבריות האלה, ומה הוא רוצה בהם, ומה יהיה סוף כל סבובי העולם."

זאת חכמת הקבלה. רמח"ל אומר, לדעת את הנהגת הרצון העליון, למה ברא את כל הבריות, מה הוא רוצה בהן, ומה יהיה הסוף? לדעת מתחילת הבריאה, ותהליך כל הבריאה ואת הסוף של כל הבריאה, זו היא חכמת הקבלה. דבר מאוד פרקטי שאנחנו חיים בו, נמצאים בו, אז כדאי לנו לדעת.

לכן למה חכמת הקבלה לא נגלתה קודם, ובכלל איך היא מתגלה? מפני שהיא מתגלה אך ורק במידה שאנשים מוכנים לזה, שמסוגלים לעבוד עם זה, עם הידיעות הללו ולטובתם.

*

למה חייב אדם לדעת הנהגת הבורא, איך הבורא מתנהג עם הבריות? למה ידיעת הנהגת הבורא ממלאה אותנו בתענוג? למה אנחנו רוצים לדעת תכנית הבורא, תכנית הבריאה, למה הוא עושה כך, ולמה זה ממלא אותנו בתענוג כשאנחנו משיגים את זה?

*

חבר אמר, כי אני מקבל שליטה כשאני יודע הנהגת הבורא. ומה זה עוזר? כי ברגע שהאדם מקבל שליטה הוא כבר לא יכול לעשות אחרת, זה כובל אותו. אז מה זה נותן? איזה חופש האדם מקבל?

*

למה ברגע שאני משיג את הבורא ורואה ממש את כל הפעולות, את כל ההתחלה ואת כל הסוף של כל המעשים שקרו, קורים, ועוד צריכים לקרות במציאות. שכל המציאות בשבילי הופכת בכלל להיות משהו סטטי, זהו, ככה זה. למה כשאני בזה כל כך קשור לבורא, דבוק בו ולא יכול לעשות שום דבר מחוצה לו, למה בזה שאני נעשה עבד ה', אני גם נעשה חופשי? חופשי לגמרי כמו הבורא, כך הוא רוצה לראות את הנברא.

*

קריין: ציטוט מספר 7, מתוך "פרי חכם - שיחות", כותב לנו בעל הסולם כך.

"כל המחשבות שנופלים במוחו של אדם, הם המה עצם פעולת הבורא, רצה לומר, לא כמו שמורגש באדם, שהוא ממשיכם מאיזה מקום, או שנולדים אצלו מניה וביה, זה שקר, ראש לכל השקרים. אלא כל מחשבה דקה מן הדקה, הבורא ית' שולחה למוחו של אדם, והוא כח התנועה של אדם, של בהמה וכל החי."

(בעל הסולם. פרי חכם - שיחות. "סוד שמותיו ית'")

כל המחשבות מרגע שנולדתי ועד רגע שאני מסיים את החיים שלי באות לי מהבורא. אז איפה אני? גם כשאני רוצה לפעול נגד המחשבות האלה זה גם לא אני זה הבורא שולח. אז אין אדם?

*

אני, לא יודע, קיבלתי כאילו איזו מין הפתעה מזה שאתם לא מסכימים כאילו, לא מסוגלים לקבל את המשפט הזה, את החוק הזה, שכל מה שאנחנו בני אדם בעולם הזה מקבלים במוח, במחשבה וגם ברצון דרך אגב. אבל כאן הוא דיבר על מחשבה במיוחד. זה הכול בא ישירות מהבורא שאין עוד מלבדו והוא מכניס לנו את כל המחשבות מהטובות ביותר ועד הגרועות ביותר. ולכן אנחנו במצב הזה נקראים שנמצאים בעבדות, בגלות, שאנחנו לא בני אדם, "כולם כבהמות נדמו". שאין בנו בצורה כזאת שום דבר חופשי, אנחנו עבדים לרצון לקבל שלנו שהבורא מנהל אותו, "בראתי יצר הרע" כך כתוב, כך הוא אומר.

אז מה יש לנו? עד שאנחנו לא יוצאים מהיצר הרע אין לנו שום מחשבה ושום רצון חופשי. רק אז אנחנו מעלים את עצמנו ממה שנקרא "מצרים", לא חשוב איך לקרוא לזה, למצב שאנחנו כולנו, כולנו ממש כולם כבהמות, מריונטות, לא חשוב איך לקרוא לזה, מנוהלים אך ורק על ידי תענוג וייסורים לרמה חדשה. שם כבר את המחשבות והרצונות אנחנו קובעים.

על זה תדברו קודם כל, אלף. ובית, למה אנחנו קובעים ברמה הזאת, השנייה, מחשבות ורצונות שלנו אם אנחנו מזדהים עם הבורא? אז אנחנו לוקחים פשוט שיטה אחרת. במה אנחנו חופשיים בזה שאנחנו במקום פעולות קבלה עוברים לפעולות השפעה? אז הבורא לא שולח לנו מחשבות ורצונות? אנחנו כאילו בעצמנו מושכים אותם ומסדרים אותם, מתכנתים את עצמנו ולכן זה נקרא "חופשי"?

במה אנחנו עכשיו עבדים, ובמה אנחנו נעשים להיות חופשיים?

*

קריין: אנחנו נקרא מתוך בעל הסולם, ספר "פרי חכם שיחות", מאמר "סוד שמותיו יתברך".

החומר מאוד לא פשוט, הוא יותר עמוק ממה שאתם חושבים בהרבה, בהרבה יותר עמוק. תנסו להפעיל גם רגש וגם שכל וגם תשומת לב לחברים, פתאום אתם תשמעו שאחרי כל חבר הבורא מרמז לכם משהו. תנסו להיות כאלה בלשים, לגלות את הבורא אחרי כל חבר, מה הוא שם מרמז לכם אחריו שככה הוא מסמן לכם.

"ברצות הבורא להניע את החי, פועל בו בשליחת מחשבה אחת, ואותה המחשבה מנענעת אותו, כפי מדתה, כמו ששולח מטר על פני האדמה, והאדמה אינה מסוגלת להרגיש מי ששולח אליה את המטר, כן האדם, אינו מסוגל להרגיש בשום אופן, מי ששלח לו את המחשבה, כי לא ירגיש בה, בטרם שבאה לרשות מח הדמיון שלו, וכיון שנמצאת ברשותו, נראית אליו כמו חלק מעצם שלו, ובזה תבין שלית מחשבה תפיסא ביה, הטעם פשוט, מפני שהבורא לא יעלה ברצונו, לשלוח אלינו מחשבה כזאת, שתהיה מוכנת להשגתו.

אבל ערך בשבילנו סדר מחשבות, אשר מתוך כל אותו הסדר, מחויב סוף כל סוף, להשיגהו בשיעור אמיתי שזה סוד, )שמואל ב יד יד( "לבלתי ידח ממנו נדח"."

אז מתי אנחנו יכולים לתפוס משהו שמגיע לנו מהבורא, לעומת מה שלא מגיע מהבורא? או בכלל לא לחשוב מגיע או לא מגיע, כי בטוח זה ממנו. אתם תדברו ביניכם גם על השאלה שלי, תבררו ביניכם את השאלה. קצת יותר להתאמץ, היום רק היום השני, יש לנו עוד זמן. אנחנו נשב עד שלא נגיע.

*

אני אתן לכם כיוון. אולי יש הבדל אם אני מקבל מהבורא בצורה ישירה או מקבל דרך החברים.

*

קריין: ציטוט מספר 15 מתוך "זוהר לעם", "הקדמת ספר הזוהר".

"כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו.

כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, מחֶשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק.

באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות."

שאלה, למה כל הדרך שלנו צריכה להיות שאנחנו נתקעים, מקבלים מכות, בעיות, צרות, בלבולים, הכול מתפוצץ, הלב נקרע הראש מתפוצץ. ודווקא במקומות האלה איפה שאנחנו נמצאים בכאלו הרגשות, אנחנו אחר כך מרגישים שנפתח ומגלים את הבורא. למה?

*

קריין: ציטוט מספר 13. כותב בעל הסולם באגרת א'.

"הכל מאמינים בהשגחה פרטית, אבל אינם דבקים בה כלל. הטעם הוא, כי איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת לבורא ית', שהוא תכלית הטוב והמטיב, אלא רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה פרטית, שהוא היה המסבב כל הסבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות יחד, ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, כי כל המחובר לטהור-טהור. וכיון שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, וכולם אהובים וכולם ברורים, כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי יחודו ית', וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין אותם ומפיו יצאו, וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון."

(בעל הסולם. אגרת א')

קריין: נקרא ציטוט מספר 12 מתוך "זוהר לעם".

"אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה."

(זוהר לעם. תצווה, 86)

כל השיטה היא בעצם, איך אנחנו יכולים לעבור מהר מאוד את הרע בהכוונה הנכונה כדי להגיע לטוב, ושוב לרע ושוב לטוב, עד שאנחנו מגלים את כול הרע, את כל היצר הרע, אבל במגמה שאנחנו עוברים אותו כדי לגלות את הטוב. ולכן אנחנו לא צריכים להיות בו, להרגיש אותו רע, אנחנו נכנסים בו בצורה שמחויבים לעשות זאת כדי שיהיה לנו כלי, חיסרון לטוב בלבד. ואז גם הרע, גם "החשכה כאורה יאיר". זו בעצם הגישה שצריכה להיות לשיטה שלנו.

בקשר לייחוד, בקשר ל"אין עוד מלבדו", אם אנחנו נשים את הלב שלנו לפתרון, אז מה שחשוב לנו זה לא שנדלקות שמונה [הנקודות], אלא חשוב לנו המקום שביניהן. המקום שביניהן הוא נקרא "כלי לגילוי הבורא" ולא התכונות הפרטיות. כאן הבורא מתגלה, כאן זה הגילוי שלו, כאן זה האור, הנשמה (ראו שרטוט).

שרטוט

לכן מה שקורה בכל אחד מאיתנו זה בכלל לא חשוב, אנחנו לא לוקחים בחשבון את התכונות שלנו. רק מה שבינינו זה מה שחשוב. ולכן כשאנחנו עוברים במחשבות ובתפיסה שלנו כל אחד מעצמו לכלל הזה, למצב הכללי, אז אנחנו חיים בכלי המשותף בצורה אחרת. שכל אותן השאלות בורא, אני, השגחה, הכול נדע מראש, איפה אני, איפה הבחירה שלי, איפה החופש וכן הלאה, הכול נעלם. אנחנו מתחילים לראות את העולם בצורה אחרת (ראו שרטוט).

למה אני מדבר על זה? העיקר בשבילנו זה לגלות את הכלי המשותף שלנו. ואז בכלי המשותף אנחנו משיגים שאין עוד מלבדו ויחד עם זה אנחנו משיגים שאנחנו חופשיים לגמרי. כמו שכתוב "ניצחוני בניי", "אתם עשיתם אותי". הבורא נותן לנו אפשרות לנהל אותו, כמו שילד קטן מסובב את המשפחה, הרצון שלו הוא החשוב. כי הבורא אז יכול לגלות את האהבה שלו אלינו ואנחנו יודעים איך להשתמש נכון באהבה ואז נעשים חופשיים לגמרי, אחרת לא תהיה השתוות הצורה, לא תהיה דבקות. אז העיקר בשבילנו לבנות את הכלי הזה בינינו, ששם הוא מתחיל להתגלות.

נחשוב כל הזמן על הכלי הזה.

קריין: ציטוט מספר 9. בעל הסולם "שמעתי" מאמר ד'. "מהי סיבת הכבדות שאדם מרגיש בביטול לה' בעבודה".

"עיקר עבודת האדם היא רק, לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזה יהיה כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, היא בכדי להגיע לזה, ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל שהוא צריך להשיג משהו, אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה'," אמונה בה' זה נקרא "הרגשת ה'". אמונה זה הרגשה, כי אמונה זה כוח השפעה. לפי כוח השפעה מרגישים את הבורא. "ולא לחשוב על שום דבר, כלומר, שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'."

(בעל הסולם. שמעתי. ד'. "מהי סיבת הכבידות שהאדם מרגיש בביטול לה' בעבודה")

עיקר כל העבודה הרוחנית שלנו ובכלל בשביל מה אנחנו קיימים, כרגע בינתיים במציאות שנראית לנו העולם הזה, זה כדי להשיג כוח אמונה שנקרא "כוח הרגשה", שצריך להיות לפי השתוות הצורה, לפי כוח השפעה שאנחנו רוכשים, ובזה אנחנו מרגישים את הבורא לפי השתוות התכונות. והרגשת הבורא נקראת "אמונה", מפני שאמונה זה כוח הבינה. אז לפי כוח ההשפעה שאנחנו רוכשים, כמו הבינה, לפי זה אנחנו מגלים את הבורא.

סדנה

איך ומה נעשה כדי להשתוקק רק לאמונה לגילוי הבורא, להשפעה?

למה הם משתמשים במילת "אמונה"? כדי לא לבלבל אותנו. כי באמת השגת הבורא, גילוי הבורא זה נשמע מאוד אגואיסטי, ואמונה זה כבר משהו שמובן לנו שמקבלים רק בדחייה.

איך לא להשתוקק לשום דבר חוץ מאמונה?

*

קריין: ציטוט מספר 16 מתוך "ליקוטי מוהר"ן".

"צריך להיות עקשן גדול בעבודת ה', אף אם יעבור עליו מה. וזכור דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאד, כשתתחיל קצת בעבודת ה'. כי צריך עקשנות גדול מאד, להיות חזק ואמיץ, לאחוז עצמו, לעמוד על עומדו, אף אם מפילין אותו בכל פעם, ואל יניח עצמו ליפול לגמרי ח"ו. כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים, וכיוצא בזה, צריכים בהכרח, לעבור בהם, קודם שנכנסין בשערי הקדושה, וגם הצדיקים האמיתיים עברו בכל זה. ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר, שלא לפחד כלל."

(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מ"ח)

(סוף השיעור)