ערב שבת

טיש בנושא: דבקות

שיחה 07.06.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: קטע מספר 1 מתוך "ליקוטי הלכות", "הלכות עָרֵב".

"כל ישראל ערבים זה בזה, כי כלליות קיום התורה והמצוות הוא בחינת ערבות, כי עיקר התורה הוא הרצון, ואי אפשר לזכות לרצון כי אם ע"י אהבה ואחדות, כדי להיכלל ברצון האחדות ית'. ועל כן ישראל עם קדוש, שהם בבחינת אחדות, כי ישראל הם ממקור האחדות, וכל ישראל חשובים כאיש אחד. ע"כ זכו לקבל את התורה בשבועות, כי ע"י האחדות המופלא שהיה ביניהם אז, כמ"ש "ויחן שם ישראל נגד ההר", ואמרו חז"ל "ויחן" כולם כאחד באחדות גדול, וע"כ זכו להיכלל בשבועות, ברצון הרצונות, שע"י זה קיבלו כל התורה, שהיא בחינת רצון, וע"כ כל ישראל ערבים זה בזה לעניין קיום התורה והמצוות."

(ליקוטי הלכות. הלכות עָרֵב)

זאת אומרת שרק בתנאי שאנחנו נרגיש עד כמה כולנו תלויים בכולם, כי אחרת אנחנו לא יכולים לקבל את המאור המחזיר למוטב. כמו שאנחנו לומדים, שהתנאי לקבלת התורה היה ההתחייבות להיות בערבות, וזה נקרא שכל העם יכול להתחבר סביב ההר.

"הר" זה הרהורים, רצון אגואיסטי לקבל שצריכים לתקן אותו, לעלות למעלה ממנו. ואם הם מסכימים להתחבר ביניהם ובצורה כזאת לעלות, אז לפי עוצמת החיבור, מגיע המאור המחזיר למוטב ומעלה אותם לאט לאט לאט לאט עד שמגיעים לפסגת ההר.

כך אנחנו צריכים לראות את פעולות התורה, שרק בחיבור בינינו, אנחנו זוכים למאור המחזיר למוטב, והוא לאט לאט מתקן את הרצונות המקולקלים שיש לנו, תרי"ג הרצונות. וכך אנחנו נזכה למצב שכל אור התורה יתקן אותנו ואחר כך כל אור התורה יתלבש בנו, וכללות כל שמות התורה זה ה"בורא".

אז נקווה מאוד שאנחנו כבר מבינים במה תלוי תיקון האדם, תיקון הנשמה, תיקון העולם, וכך נוכל להתקרב למימוש. זה מאוד חשוב לפחות להכיר בזה ולהתחיל להתקרב, ליישם את זה לאט לאט, כי באמת אין עוד קבוצה כזאת בעולם שהיא שומעת, מבינה, מרגישה ואיכשהו כבר מוכנה לזה. אנחנו בהחלט נמצאים סביב הר סיני וצריכים רק לבצע חיבור בינינו, כדי שלפי עוצמת החיבור נקבל המאור המחזיר למוטב, ה"תורה".

קריין: קטע מספר 3 מתוך רב"ש ב', "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה",

"אמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". ויש להבין את מילה "מתקיימת", מה משמיענו זה. יש לפרש זה על דרך שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". כלומר, שהתורה תהיה בחינת תבלין. במי מתקיים זה. הלא "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון". לכן אמרו, אלו אנשים שרוצים להמית את עצמותם, כלומר שרוצים להמית את הרצון לקבל לתועלת עצמם, אלא שרוצים לעשות הכל לשם שמים, והם רואים, שאינם יכולים לעשות זאת בכוחות עצמם, להם אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין"."

(רב"ש - ב'. מאמר 29 "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב" 1989)

זאת אומרת, שיש אנשים בעולם שלנו שהם לא יכולים להסכים להתקיים בצורה כזאת כמו שכולם, ללא שום תועלת מהחיים, חוץ ממה שנמצאים בקיום הזה הבהמי, כמו כל החיות והבהמות. אלא הם רוצים לדעת בשביל מה ולמה ואיך, מה התכנית של הקיום, של כל המציאות. מה רוצה הכוח העליון מהבריות, מה קורה בכלל עם כל המערכת שמנהלת ומפעילה את כל המציאות. האנשים האלה מרגישים צורך "רצוננו להכיר את בוראנו, להכיר את מלכנו". והם מגיעים לחכמת הקבלה.

ולכן הם לא נעצרים לפני התנאי הזה שצריכים להחליף את הטבע שלהם. יש שתי רמות, הם מבינים שיש רמה של העולם הזה, שחיים לפי הנתונים שאיתם נולדנו, ויש רמה שזה העולם העליון, ששם זה הפוך, הכול מתקיים לא ברצון לקבל אלא ברצון להשפיע.

ואנחנו צריכים להתקיים בין שני העולמות, לא בעולם הזה ולא בעולם העליון, אלא בין שניים, בין פלוס ומינוס. ואז כך הפלוס והמינוס מפעילים אותנו, את הרצון לקבל שלנו, כמו עומס, כמו נגיד מנוע חשמלי, שפלוס ומינוס מחברים לזה. וכך אנחנו נתקדם, נגיע למצב שנהיה בין שני העולמות והבורא הוא יטפל בנו, וכבר אנחנו מרגישים את זה, עד כמה שאנחנו מתקדמים מיום ליום, מחג לחג.

אני מאוד מקווה שנברר עכשיו בחג הזה את כוח התורה, הצורך לתורה, איך היא פועלת, איך היא מתקנת אותנו, מעלה אותנו עד פסגת ההר. שכל ההר זה ההרהורים שלנו, זה הרצון לקבל שלנו, זה "הר סיני", שמשם מגיעה לנו שנאה. ובמידה שאנחנו רוצים להביא מפסגת ההר את המאור המחזיר למוטב, אז אנחנו בהתאם לזה מושכים אותו, והוא מעלה אותנו עד שמגיעים לפסגת ההר ושם נמצאים בדבקות עם הבורא.

לכן הכול זה סביב ההרהורים. "הר" זה הרהורים סביב עבודה קשה שצריכים להתעלות למעלה מהאגו שלנו להר. אבל שוב, משם מאיר המאור מחזיר למוטב ואם אנחנו מתקבצים יותר ויותר לעשירייה, אנחנו כן מסוגלים להגיע לזה. "ה' יגמור בעדי"¹, מה שנקרא.

(סוף הטיש)