heb_o_rav_bs-pticha_2006-08-22_shiur_bb

] הבהרה לקורא:

דברי בעל הסולם מובאים בכתב מודגש. דברי הרב לייטמן בכתב רגיל. כדי להקל על קריאת דברי בעל הסולם צורפו לכמה מהציטוטים משפט או שניים מהציטוט הקודם. המשפטים שנוספו תחומים בסוגריים מרובעות ומתחילים בשלוש נקודות, כך: [ "... והנה " ].

הקטעים שאינם קשורים ישירות ללימוד הפתיחה, מובאים במסגרת נפרדת. הנושא שבו עוסק כל קטע מתואר בכותרת קצרה.

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות ק"ח – קי"א)

שיעור 45

שיעור בוקר 22.08.06 – לאחר עריכה

עולם הנקודים בקטנות התפשט מטבור דא"ק ועד הסיום בשלושת חלקיו: כתר, אבא ואמא וזו"ן. לאחר מכן, בגדלות הניקודים, חזרו האח"פ של כל מדרגה לתפקד במלואם. כלומר, האור העליון שהגיע לכתר ונקרא חולם, הועבר לאבא ואמא כאור השורוק; והתפשט לזו"ן, למטה מפרסא, כאור החיריק (ראה שרטוט מס. 1).

הזיווג בפה דאבא ואמא הוא הזיווג העיקרי בניקודים. בכתר איננו מתחשבים, כי הוא הראש דהתלבשות והחשבון נעשה בראש דעביות. זיווג דהכאה נעשה אפוא על המסך דאבא ואמא, ומה שהוחלט בראש התפשט בגוף. האור התפשט מהראש לגוף, עבר את פרסא, ומתחת לפרסא החלה השבירה, שבירת הכלים.

הזיווג דהכאה בפה דאבא ואמא נעשה על עביות ד', על קומתם המרבית. שבירת הכלים גורמת להזדככות, וכמו בהזדככות גלגלתא, אבא ואמא עושים זיווג על העביות הנותרת והאור מתפשט בקומת ג' דעביות (ראה שרטוט מס. 1). ההתפשטות הראשונה על ד' דעביות נקראת מלך הדעת. ההתפשטות השנייה על ג' דעביות נקראת מלך החסד. לאחר יציאת מלך החסד מזדככת גם הקומה ג' דעביות, ועל הזיווג בבחינה ב' דעביות יוצא מלך הגבורה. לאחר הזדככות הבחינה ב' נעשה זיווג על בחינה א' ויוצא מלך שליש עליון דתפארת. בבחינת שורש אין הזדככות, כי השורש עובד בדחייה בלבד.

נמצא כי על הזיווג דהכאה בפה דאבא ואמא יוצאים ארבע מלכים. מלך דעת יוצא בהתפשטות הטעמים ושלושת המלכים הנוספים יוצאים כנקודות. כמו הטעמים והנקודות בגלגלתא, כך גם בניקודים. כל ההבדל הוא שהזדככות בניקודים לא נגרמה על ידי ביטוש פנים ומקיף, אלא על ידי השבירה. בגלגלתא המסך נאבד כתוצאה מההרגשה שאי אפשר לקבל יותר, ואילו בניקודים המסך מזדכך מתוך הבנה שזו"ן מקבלים על מנת לקבל.

בזאת הסתיימה ההתפשטות דאבא ואמא ויציאת ארבע המלכים הראשונים. כל האחוריים דאבא ואמא הזדככו והפסיקו לתפקד.

שרטוט מס. 1

בעת יציאת ארבעת המלכים הראשונים עמדו אבא ואמא פנים בפנים בדרגה ד', ג', ב' וא' - שורש. בעביות ד', בעת התפשטות הטעמים, יצא מלך דעת, ובהתפשטות הנקודות יצאו מלכי חסד, גבורה ושליש עליון דתפארת. ביציאת ארבעת המלכים הראשונים הפסיקו אבא ואמא את זיווגם פנים בפנים, והקשרים בין האורות לכלים נפסקו לגמרי.

הקומה הכללית של פרצוף אבא ואמא הייתה ד' ג'. ביציאת ארבעת המלכים הראשונים הזדככו בחינות ד', ג', ב', א' ושורש של קומת ד' ג'. לכן, לאחר הזדככות קומת ד' ג' נשארת קומת ג' ב', ועליה יוצאים פרצופים נוספים.

הפרצוף הבא נקרא ישסו"ת (ישראל סבא ותבונה). הוא נקרא כך, כי הוא אותו פרצוף אבא ואמא שיוצא על רשימות ג' ב' במקום על רשימות ד' ג'. הראש של יסשו"ת הוא הכתר דניקודים, והפה שלו עומד מעל הפרסא. בפה דישסו"ת נעשה אפוא זיווג דהכאה על עביות ד' של רשימות ג' ב', ומתוך הזיווג הזה מתפשט "מלך שני שליש תתאין דתפארת", ונשבר (ראה שרטוט מס. 2) . המסך מזדכך לעביות ג' של רשימות ג' ב' ומהזיווג על עביות ג' מתפשט מלך נוסף, "מלך נצח והוד". מלך נצח הוד מזדכך לב' דעביות, ומהזיווג על המסך דב' דעביות מתפשט מלך יסוד. מלך היסוד מזדכך גם הוא, ואחריו מתפשט מלך מלכות. שלושת פרצופי הנקודות ופרצוף הטעמים הם ביחד ארבע מלכים, ארבעת המלכים השנִייִם.

שרטוט מס. 2

לאחר הזדככות הרשימות ג' ב' נשארות רשימות ב' א'. על הרשימות ב' א' יוצא ראש בלי גוף הנקרא ראש הדעת.

סיכומו של דבר: ארבעה מלכים יוצאים מהזיווג באבא ואמא וארבע מלכים יוצאים מהזיווג בישסו"ת, שמונה מלכים בסך הכול. זהו התהליך שעובר על פרצוף עולם הנקודים בגדלות כתוצאה מהשבירה, עד שהוא מזדכך כולו.

אות ק"ח

"וכאן נגמרו כל האחורים דאו"א לירד, שהם האח"פ, כי בשבירת מלך הדעת נתבטלו באו"א רק אח"פ השייכים לקומת כתר. ובשבירת מלך החסד נתבטלו באו"א רק אח"פ השייכים לקומת חכמה. ובשבירת מלך הגבורה נתבטלו האח"פ השייכים לקומת בינה. ובהסתלקות שליש עליון דת"ת נתבטלו האח"פ דקומת ז"א."

קומת כתר של ד' ג' היא עביות ד', או מלך הדעת, הקומה הגדולה ביותר שבה אבא ואמא פעלו.. קומת חכמה של ד' ג' היא עביות ג', מלך החסד. קומת בינה של ד' ג' היא עביות ב', מלך הגבורה. קומת זעיר אנפין של ד' ג' היא עביות א', מלך שליש עליון דתפארת.

אלה המלכים שיצאו בזיווג אבא ואמא בפנים בפנים על ד' ג'. בזאת התבטלו האחוריים דאבא ואמא.

"ונמצא שנתבטלה כל בחינת הגדלות דאו"א ולא נשאר בהם רק הגו"ע דקטנות. ונשאר במסך רק עביות דשורש, ואח"כ נזדכך המסך דגוף מכל עביותו ונשתוה למסך דראש, אשר אז נמצא נכלל בזווג דהכאה של ראש, ומתחדשים שמה הרשימות שבו חוץ מהבחינה האחרונה, (כנ"ל באות מ"א), ובכח התחדשות הזה יצא עליו קומה חדשה הנק' ישסו"ת."

לאחר שאבא ואמא מתבטלים יוצאת קומה חדשה, ראש חדש בנוסף לראש דאבא ואמא, הראש של ישסו"ת.

מטרם נבאר את עניין ביטול האחוריים של קומת ישסו"ת, נבאר שוב את ביטול האחוריים בקומת אבא ואמא. באבא ואמא יש גלגלתא עיניים ואח"פ. האח"פ נקראים גם אחוריים. האחוריים נחלקים לעביות ד', ג', ב', א' ושורש. כיוון שאבא ואמא העלו את האח"פ שלהם לגלגלתא עיניים וצירפו אותו לגלגלתא עיניים, האח"פ שלהם כביכול נמצא יחד עם גלגלתא עיניים. כשאבא ואמא עושים זיווג על בחינה ד' דעביות ונשברים, האח"פ דבחינה ד' נופל למטה. כשאבא ואמא עושים זיווג על ג' דעביות, האח"פ דבחינה ג' נשבר ונופל למטה. כך אבא ואמא עושים זיווג על כל הבחינות הנותרות, עד שכל האח"פ דאבא ואמא נופלים למטה.

שרטוט מס. 3

לאן נופלים האחוריים דאבא ואמא? בקטנות דניקודים גלגלתא עיניים של אבא ואמא מלבישים לאח"פ דכתר. כשאבא ואמא מעלים את האח"פ שלהם לגלגלתא עיניים, האח"פ מתבטל ונופל בהדרגה לגלגלתא עיניים דזו"ן.

שרטוט מס. 4

3. אות ק"ט

"ומתוך שהבחינה אחרונה נאבדה לא נשאר בו כי אם בחי"ג, ויוצאים עליו ע"ס בקומת חכמה". כלומר, על הזיווג באבא ואמא יוצאים ע"ס בקומות כתר, אף על פי שהם יוצאים על רשימו ד' ג'. "וכשהוכרה עביות דגוף שבו, יצא מהראש מאו"א, וירד והלביש במקום החזה דגוף דנקודים. (כנ"ל באות נ"ה), ומוציא מחזה ולמעלה הע"ס דראש, והראש הזה מכונה ישסו"ת."

כמו שגלגלתא מזדכך עד הפה שלו, ויורד לחזה, ושם יוצא הראש דע"ב, כך אבא ואמא מזדככים, ויורדים לחזה, ושם יוצא ראש דיסשו"ת.

שרטוט מס. 5

"והגוף שלו הוא מוציא מהחזה ולמטה בב"ש ת"ת עד סיום הת"ת. והוא מלך הד' דנקודים, וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה העביות דבחי"ג ראש וגוף, והכלים דאחורים של ראש נפלו למדרגה שמתחתיה במקום גוף שלהם. ואח"כ נעשה הזווג על עביות דבחי"ב הנשאר בו, ויצא עליו קומת בינה, והגוף שלו, שממעלה למטה, נתפשט בב' הכלים נצח והוד. והם שניהם מלך אחד, דהיינו מלך ה' דנקודים, וגם הם נמשכו לבי"ע ונשברו ומתו, ונזדככה גם העביות דבחי"ב בראש וגוף, והכלים דאחורים של הקומה נפלו להמדרגה שמתחתיה, לגוף. ואח"כ נעשה הזווג על עביות דבחי"א שנשארה בו, ויצא עליו קומת ז"א, והגוף שלו, שממעלה למטה, נתפשט בכלי דיסוד, והוא מלך הו' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה גם העביות דבחי"א בראש וגוף, והכלים דאחורים שבראש נפלו למדרגה שמתחתיהם, לגוף. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחינת שורש הנשאר במסך, ויצא עליו קומת מלכות, והממעלה למטה שלו נמשך לכלי דמלכות, והוא מלך הז' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה גם העביות דשורש בראש וגוף, והאחורים דראש נפלו למדרגה שמתחתיה, בגוף. ועתה נגמרו להתבטל כל הכלים דאחורים דישסו"ת. וכן שביה"כ דכל ז"ת דנקודים, הנק' ז' מלכים."

גלגלתא יצאה על רשימות ד' ד'. ע"ב יצא על רשימות ד' ג', ס"ג יצא על רשימות ג' ב'. לאחר יציאת גלגלתא ע"ב וס"ג, יוצאים מ"ה העליון וב"ן העליון על רשימות ב' א', וא' שורש.

כשנקודות דס"ג מתחילות לצאת, יורדת קומת הנקודות למטה מטבור ומתחברת עם הרשימות ד' ג' שלמטה מטבור דגלגלתא. הרשימות בנקודות דס"ג הן ב' ב', לאחר הזדככותן לראש הס"ג הן הופכות לב' א'.

נקודות דס"ג מעלות לראש הס"ג רשימות ב' א' מצומצמות בצמצום ב', ורשימות ד' ג' שהן לקחו מסיום דגלגלתא. על הרשימו ב' א' המצומצמות בצמצום ב' יוצא זיווג דהכאה בנקבי עיניים דראש דס"ג ולמטה מהטבור מתפשטים כתר, אבא ואמא וזו"ן דניקודים, כולם בגלגלתא עיניים – האח"פ שלהם אינם גלויים. ההתפשטות הזו נקראת קטנות דעולם הנקודים. לאחר יציאת עולם הניקודים בקטנות נעשה זיווג דהכאה על ד' ג', וכתר אבא ואמא וזו"ן דניקודים שהיו רק בגלגלתא עיניים יוצאים כולם בעשר ספירות.

שאלה: מדוע ראש דס"ג "קופץ" מזיווג על רשימו ב' א' המצומצם בצמצום ב' לזיווג על רשימו ד' ג'?

הרשימות ב' א' הן הרשימות הפנימיות יותר. לאחר שהן מומשו, ס"ג מרגיש את הרשימות החיצוניות יותר.

שאלה: ומהן "הרשימות החיצוניות יותר"?

הרשימות הבאות הן ד' ג'. אין רשימות אחרות.

הקטנות בניקודים היא המצב הקבוע, בבחינת לא יגונה ולא ישובח. בקטנות אינך מפריע לאיש, אתה בחסדים. אי אפשר להזיק לך. הרי אם אינך רוצה דבר לעצמך, מה כבר אפשר לדרוש ממך. לגדול? אינך רוצה. להקטין את עצמך? במה עוד אפשר. קטנות היא הקומה שלך, והיא אינה משתנה. קומת הקטנות היא חסדים, גלגלתא עיניים, וכיוון שכך היא המצב הקבוע.

אחרי הקטנות הנברא מרגיש את הרשימות ד' ג'. הרשימות ד' ג' הם עניין אחר לגמרי. עם הרשימות ד' ג' אפשר להגיע לגמר התיקון. וזה מה שגלגלתא דורשת מבינה. גלגלתא מבקשת מבינה כוח לקבל על מנת להשפיע על כל הרשימות שלה, ועל הרשימות האלה נעשה זיווג. הזיווג נעשה בפה דאבא ואמא, כי זו"ן הם הגוף. כמו גלגלתא ע"ב וס"ג, גם הראש דניקודים כולל שני ראשים, ראש דהתלבשות וראש דעביות. ומתחת לראש דעביות נמצא הגוף.

אבא ואמא מעלים את האח"פ שלהם כדי לעשות זיווג על כל עשר הספירות. הם עושים זיווג דהכאה על עביות ד' של הרשימו ד' ג', והמלך הראשון מתפשט למטה מטבור נשבר ומת. לאחר שבירת מלך הדעת, עביות ד' באחוריים דאבא ואמא הזדככה. נשארה עביות בבחינות ג', ב', א' ושורש. גם הבחינות האלה מזדככות ומהזיווגים דהכאה עליהן יוצאות שלוש קומות נוספות (א' שורש היא קומה אחת). שלושת הקומות האלה יחד עם הקומה הראשונה שיצאה על עביות ד' הן ארבעת המלכים הראשונים.

ביציאת ארבעת המלכים הראשונים, מזדככים האחוריים דאבא ואמא בבחינות ד', ג', ב', א' ושורש. גם הקומה ד' ג' בראש הס"ג מזדככת בבחינות ד', ג', ב', א' ושורש, בדומה להזדככות גלגלתא או ע"ב. הפרצוף שהזדכך נקרא על שם הראש שלו, "אבא ואמא"; וההתפשטות מפה דראש דאבא ואמא נקראת ארבעת המלכים: דעת, חסד, גבורה ושליש עליון דתפארת.

אם כן, בדומה להזדככות גלגלתא, הראש דאבא ואמא מזדכך גם הוא, ובמְקום הרשימו ד' ג' יוצא רשימו ג' ב'. גם הרשימו ג' ב' נחלק לבחינות ד', ג', ב', וא' שורש. הקומה שעליה יצאו ארבעת המלכים הראשונים נקראת "אבא ואמא", כי ראש דס"ג הוא שפעל בה. הקומה השנייה שיוצאת על רשימו ג' ב' נקראת יסשו"ת, כי היא תוצאה מאבא ומאמא.

בשרטוטים המובאים בספר, קומת ישסו"ת יוצאת בד"כ מפה דאבא ואמא. אלא שלמעשה היא יוצאת למטה מפה דאבא ואמא, מהמקום שהוא חזה לעומת הדרגה הקודמת. היכן בדיוק נמצא החזה דאבא ואמא, קשה לדעת. היחס בין הפרצופים הוא רב מימדי, וקשה מאוד לתאר אותו בצורה גראפית. גם בעל הסולם בציורים של "ספר האילן", אינו מצייר את הפה דישסו"ת בחזה דאבא ואמא. כך או אחרת, במְקום אבא ואמא יוצא פרצוף ישסו"ת.

כמו אבא ואמא, גם ישסו"ת עושה זיווג דהכאה על בחינות ד', ג', ב', א'. כתוצאה מכך מזדככים בו ארבעה מלכים נוספים: מלך שני שליש תפארת, מלך נצח והוד (נצח והוד תמיד יחד), מלך יסוד ומלך מלכות.

לאחר הזדככות ישסו"ת, נשאר רשימו ב' א' במקום רשימו ג' ב'. קומה א' דעביות נקראת "הסתכלות דק" – יש בה זיווג דהכאה, אבל האור מתפשט בה ממטה למעלה. לכן על רשימו א' שורש יוצא ראש בלי גוף שנקרא "ראש הדעת" (ראה שרטוט מס. 6).

ל"ראש הדעת" ול"מלך דעת" שמות זהים וקל מאוד להתבלבל ביניהם. למעשה אלה שתי הבחנות שונות לגמרי. ראש הדעת נקרא "דעת" בגלל שיצא אחרי ישסו"ת. כל מה שמתפשט למטה מישסו"ת נקרא דעת. לעומת זאת, מלך הדעת נקרא דעת, בגלל הזיווג בין חכמה ובינה בספירת הדעת שבראש. השם הוא אותו השם, אבל אין קשר בין השנים. מלך הדעת הוא התפשטות לתוך הרצון לקבל, ואילו ראש הדעת הוא רק ראש, הראש שיצא על ב' א', אין לו גוף.

ביציאת שמונה המלכים, נגמרה התפשטות עולם הנקודים. ניקודים נקרא עולם, כי מתחילתו ועד סופו יצאו כל הרשימות שנקודות דס"ג לקחו למטה מגלגלתא. כמו שלמעלה מטבור דגלגלתא יצא עולם א"ק, למטה מטבור דגלגלתא יצא עולם הנקודים, שהוא כל מה שהיה יכול לצאת על ידי הזיווגים שעשה ס"ג.

אלמלא ס"ג שהוסיף את כוח ההשפעה שלו לנה"י דגלגלתא, לא היו יכולות לעלות הרשימות שמתחת טבור דגלגלתא לראש דס"ג. הן עלו על ידי צמצום ב'. הן התערבבו בבינה, ובינה העלתה אותן. מתוך הקשר בין בינה לבין הרשימות שמתחת לטבור דגלגלתא יצאו שמונה התפשטויות של רצון להשפיע בתוך רצון לקבל. שמונה מלכים. שמונה המלכים נקראים גם "ז' מלכים דמיתו", המלכים שמתו.

שרטוט מס. 6

למטה מטבור דגלגלתא, מלכות מצומצמת בצמצום א'. הכלים שלמטה מטבור דגלגלתא לא מקבלים שום דבר. אור חוזר מתפשט בהם ממטה למעלה, מסיום לטבור, בו"ק דאורות. הכלים שלמטה מטבור מצומצמים ורוצים להידבק במאציל בכל יכולתם. לכן, מתוך רצונם להידבק, אף על פי שאינם יכולים להשתמש ברצון לקבל שלהם, יש להם ההארה מלמטה למעלה. גם הם, ברצון שלהם לא לקבל את האור, השתתפו בזיווג דראש דגלגלתא. לכן הם קיבלו הארה בדחייה, ממטה למעלה.

לעומת זאת, בגדלות הניקודים, לאחר שהכלים של זו"ן קיבלו כוח מבינה ורצו להיות כמוה, הם הגיעו לשבירה; ודווקא בשבירה התגלו כל הרצונות המצומצמים שמתחת לטבור דגלגלתא. כל עוד הרצונות האלה היו מצומצמים, לא היה ידוע מה הם רוצים.

בהשאלה אפשר לומר כי לפני השבירה הנברא אינו רוצה דבר, אלא שיעזבו אותו במנוחה. הוא מתרחק. הוא אינו מרגיש את כל רצונותיו, כי אינו משתמש בהם. הוא אינו מגלה בהם טעמים ונקודות. אף על פי שבזיווג דהכאה בראש הנברא מחליט שלא לעבוד עם רצונות מסוימים, הוא אינו מברר אותם בפועל.

לעומת זאת, בשבירה, גם הרצונות שלא נעשה בהם שימוש יוצאים לבירור. מתברר שלא כל רצון מסוגל להיות בקשר עם כל האור שמתאים לו, על ידי המסך. בשבירה יש בירור אמיתי של מהות הרצונות, עד כמה הם מנוגדים לאורות. אמנם המלכים נקראים מלכים דמיתו, אך מיתתם פירושה בירור הרצון שבהם, הרצון שלא היה מגולה מתחת לטבור דגלגלתא. מתחת לטבור הרצון עצמו היה נסתר.

ס"ג גורם לשבירה ולמיתה, אבל דווקא בכך הוא מברר עד כמה הרצונות שמתחת לטבור מנוגדים לאור כשמשתמשים בהם. אם לא נגלה את החסרונות האלה, את ההבדל בין הרצונות לאורות, לעולם לא נדע כיצד להשתמש בהם. לכן עלינו לראות בשבירה תהליך חיובי, תהליך לגילוי החיסרון. גילוי הכלים, גילוי החיסרון, הוא השלב הראשון בדרך לתיקון.

שאלה: מדוע הזיווגים נעשו באבא ואמא ובישסו"ת, והשבירה הייתה בזו"ן?

לא יכול היה להיות אחרת. הרי אבא ואמא וישסו"ת הם הראש, וזו"ן הם הגוף. ודאי שהגוף נשבר. הראש מחליט, והגוף נשבר. יחד עם זאת, עלינו לדעת כי הראש אינו מחליט להישבר. הוא פשוט לא יכול לקחת בחשבון את כל הנתונים שבגוף. זאת משום שבבניית הגוף השתתפו הראש דס"ג ופרצוף השערות דס"ג.

למעלה מטבור יש פרצוף נוסף ומיוחד שנקרא "ז"ת דס"ג" או "ישסו"ת העליון". אין הכוונה לפרצוף ישסו"ת שיוצא לאחר הזדככות אבא ואמא, אלא לישסו"ת שמעל הטבור, שהוא ז"ת דבינה; והוא שהשתתף יחד עם הס"ג בבניית עולם הנקודים בקטנות ובגדלות.

הראשים של אבא ואמא וישסו"ת שמתחת לטבור מוגבלים מאוד. הם אינם יודעים על כל השיתוף בין בינה ומלכות. הבנתם את השיתוף בין בינה ומלכות, נגזרת מראש דס"ג. ובראש דס"ג השיתוף בין בינה ומלכות נעשה עם מלכות המצומצמת שרצונותיה טרם התגלו. באבא ואמא דניקודים חסרה אפוא ההבנה שהרצונות של מלכות מצומצמים, ושמה שנמצא בהם אינו מגולה.

אבא ואמא דניקודים פועלים לפי יכולתם במלוא היושר ובדביקות גמורה, אבל מתוך הסתרה של הרצונות האמיתיים שעתידים להתגלות בשבירה. את ההסתרה הזו עושה ישסו"ת שמעל הטבור. ישסו"ת שמעל הטבור הוא פרצוף שערות שמסתיר את הרצון האמיתי מכל הנקודים. אם כן, לפי מה שמגולה להם, אבא ואמא עושים חשבון נכון. אלא שלא הכול מגולה, ולכן הכלים נשברים.

לשאלה מדוע הייתה שבירה, יש תירוצים רבים. אחד התירוצים הוא שאי אפשר להמחיש את מלכות באמצעות בינה. אפילו ס"ג אינו מרגיש מה ההבדל בינו לבין גלגלתא. רק כשמלכות תישבר ותקלוט את כל תכונות הבינה, יתגלה בתוכה החלק שאינו יכול להתכלל עם הבינה. רק אז ייצא החיסרון שנקרא לב האבן לגילוי. לשם כך נעשתה השבירה.

במובן מסוים בינה, ראש דס"ג וישסו"ת יודעים מה צריך לקרות, אבל עד להתגלות לב האבן, לא ידוע מה בדיוק ייוולד מהתנגשות הרשימות ד' ג' עם הרשימות של בינה.

שאלה: אם זו"ן לא עשו את החשבון, מדוע הם נשברו, הרי הם רק תוצאה?

אבא ואמא אינם יכולים לספק לזו"ן מַסָכים, כך שברצון לקבל שלהם יורגש תענוג של אהבה ונתינה בלבד. כל הרגשה אחרת של תענוג ברצון לקבל נקראת שבירה.

ניתן לתאר זאת כך: נניח שעשית חשבון ואתה מוכן להרגיש תענוג במילוי של אדם אחר. לפתע אתה מגלה שאתה נהנה ממילוי עצמך. ההרגשה הזו מתעוררת בך לאחר שנהנית ממילוי עצמך, כתוצאה ממילוי עצמך. כשאבא ואמא עשו זיווג דהכאה, החשבון שלהם לא היה לשבור את זו"ן. אולם כשהכלים בז"ון התחילו לקבל אור, התגלה להם רצון גדול יותר מהרצון שאבא ואמא ציפו.

אבא ואמא לא היו יכולים לקחת בחשבון את הרצון הנוסף בזו"ן. זהו רצון שמתגלה רק בזמן קבלת האור העליון של גמר התיקון. אבא ואמא לא יכלו לעשות חשבון על לב האבן, כי לב האבן טרם התגלה. כבר בעולם אין סוף נעשה עליו צמצום.

בגדלות עולם הניקודים אבא ואמא עושים חשבון וזיווג דהכאה, אבל לב האבן נפתח גם הוא ומתחיל לקבל אור. ומכיוון שלב האבן נכלל בכל רצון בסיומו, כל הרצונות נשברים.

את השבירה, אי אפשר היה לצפות מראש. לכן אבא ואמא רק נתבטלו, כלומר נאסר עליהם לעשות חשבון. הם טעו, אבל לא נשברו. הראש אינו יכול להישבר. החשבון שאבא ואמא עשו היה הוגן. הגוף נשבר בגלל לב האבן שהתגלה. יחד עם זאת, בזכות גילוייו של לב האבן, התגלה גם הקשר בין כל יתר סוגי הרצונות שאפשר לתקן – רצונות שלפני השבירה לא ידעו כיצד לתקנם. עתה, לאחר השבירה, יודעים איך לתקן אותם על ידי בחירה חופשית.

אלמלא לב האבן, הרצונות לא היו נשברים, ומתוך שנשברו התגלה לב האבן בכל רצון ורצון, בכל חיבור וחיבור. בשבירה התגלו רצונות על מנת לקבל בכל הכלים שלפני השבירה היה להם מסך; ולאחר השבירה הם איבדו את המסך.

את החשבון לפני השבירה ואת הזיווג דהכאה, עשה ס"ג. לכן כל הרצונות חוץ מלב האבן היו מכוסים במסכים. עתה, כשגם הקשר בין אח"פ וגלגלתא עיניים נשבר כתוצאה מהתגלות לב האבן, התחתון צריך לתקן את גלגלתא עיניים ואת אח"פ דעלייה. לפני השבירה לא היה צורך בכך.

את לב האבן, לא אנחנו צריכים לתקן. איננו מסוגלים לכך. יחד עם זאת, הבחירה החופשית בכל יתר חלקי הרצון, ניתנה לנו כתוצאה מהתגלות לב האבן ושבירת הקשר בין בינה ומלכות בכל החלקים שאינם לב האבן. מתוך גילוי לב האבן ניתנה לנו הזדמנות להתקשר עם הבורא. כך אנו יכולים לממש את עצמיותנו.

תיקון לב האבן אינו מוטל עלינו. לב האבן הוא הנקודה יש מאין שהבורא ברא. הוא קודם לנו. לב האבן אינו הטבע שלנו. הוא אינו מתחבר עם הבינה. הוא אפילו לא "יצר הרע". יצר הרע נקרא להשפיע על מנת לקבל. לב האבן אינו יכול לעשות דבר, אלא רק לקבל על מנת לקבל. אין בו יצר רע, שאנו מגלים כרע, כתוצאה מהשימוש בו. הנקודה יש מאין, לב האבן, אינה מסוגלת לדבר. לכן היא אינה יכולה לפתות את האדם. לב האבן אינו יכול לומר: "אני קדוש, קח גם אותי לקדושה, לזיווג דהכאה". הוא עד כדי כך ברור כ"עמלק", כרע, שאי אפשר לעשות איתו שום חשבון, אלא רק להרגו, היינו להוציאו מפעולה.

לכן על לב האבן לא עושים איתנו חשבון. איתנו נפרעים על הקשרים האפשריים בין בינה ומלכות. בשבירה התגלה עד כמה גלגלתא עיניים השבורים ואח"פ דעלייה השבורים, מנוגדים זה לזה. כתוצאה מהשבירה התגלתה התכללות אח"פ בגלגלתא עיניים, והתכללות גלגלתא עיניים באח"פ, ומקום החתך ביניהם שנקרא שליש אמצעי דתפארת או קליפת נוגה. קליפת נוגה מסייעת לנו לבנות בעצמנו את הנשמה שלנו. הנשמה שלנו אינה הרצונות השבורים עצמם, אלא המסכים שאנו רוכשים על פניהם.

המבנה שהאדם רוכש, הנשמה, אינו בנוי משום דבר שהבורא הכין. הוא בנוי מהשתוקקות שאנו מגלים על פני כל הנתונים שמתבררים מהשבירה. זה הכלי החדש, זו הנשמה. זה האדם החדש ששווה לבורא, ועומד מולו כעצמאי. כל ההסתרות שבדרך בונות בנו את ההסתרה האמיתית למען הבחירה.

אות ק"י

"והנה נתבארו הטעמים ונקודות שיצאו בב' הפרצופין או"א וישסו"ת דנקודים, הנק' ע"ב ס"ג, שבאו"א יצאו ד' קומות זה למטה מזה שהם: קומת כתר הנק' הסתכלות עיינין דאו"א, וקומת חכמה הנקראת גופא דאבא, וקומת בינה הנקראת גופא דאמא, וקומת ז"א הנק' יסודות דאו"א שמהם נתפשטו ד' גופין, שהם מלך הדעת ומלך החסד ומלך הגבורה ומלך ש'"ע דת"ת עד החזה. וד' הגופין אלו נשברו פנים ואחורים יחד, אבל מבחי' הראשים דהיינו בד' הקומות שבאו"א נשארו בקומות כל הכלים דפנים שבהם, דהיינו בחינת הגו"ע ונ"ע דכל קומה שהיה בהם מעת הקטנות דנקודים. ורק הכלים דאחורים שבכל קומה שנתחברו בהם בעת הגדלות, הם בלבדם חזרו ונתבטלו בסבת השבירה ונפלו למדרגה שמתחתיהם, ונשארו כמו שהיו לפני יציאת הגדלות דנקודים כנ"ל באות ע"ו ע"ז ע"ש.

אות קי"א

ועד"ז ממש היה בפרצוף ישסו"ת יציאת ד' קומות זה למטה מזה, שקומה הא' היא קומת חכמה, ונק' הסתכלות עיינין דישסו"ת זה בזה, וקומת בינה, וקומת ז"א, וקומת מלכות, שמהם נתפשטו ד' גופין, שהם: מלך ב"ש תתאין דת"ת, ומלך נו"ה, ומלך היסוד, והמלכות. וד' הגופים שלהם נשברו פנים ואחור יחד, אבל בהראשים, דהיינו בד' הקומות דישסו"ת, נשארו הכלים דפנים שבהם, ורק האחורים בלבד נתבטלו בסבת השבירה, ונפלו למדרגה שמתחתיהם. והנה אחר ביטול אלו ב' הפרצופין או"א וישסו"ת, יצא עוד קומת מ"ה בנקודים, ולפי שלא נתפשט ממנה לבחינת גוף אלא רק תיקוני כלים בלבד, לא אאריך בו. וכבר נתבאר בתלמוד ע"ס דף תקמ"ג אות ע', ובאו"פ ד"ה וכאשר, ע"ש."

שאלה: מהם "קומות"?

קומות הן מידת האור חוזר שמושג בראש, כמו למשל קומת כתר, חכמה או בינה. גוף הוא התפשטות, תוצאה בלבד. ודאי שאת הפעולה הבאה, את הפרצוף הבא, קובע הגוף, כי הגוף דעליון הוא כמו אור כלפי הגוף דתחתון. יחד עם זאת, הקומה תמיד נקבעת על ידי מידת האור חוזר שעולה מפה למעלה בזיווג דהכאה בראש. לפי הקומה שהאור חוזר עולה, נקבע גודל הפרצוף, גודל ההשגה.

שאלה: מדוע בעל הסולם כותב שאו"א יצאו בקומות כתר, חכמה, בינה וזעיר אנפין ואילו ישסו"ת יצאו בקומות חכמה בבינה זעיר אנפין ומלכות?

אבא ואמא הם ד' ג', ולא ד' ד' כמו גלגלתא. ס"ג הוא עצם חכמה. הוא עובד עם אור החכמה שמתגלה בחכמה. כל האור שבא לתחתונים הוא אור חכמה. הכתר עצמו הוא דוגמת הנתינה, הבורא, נציגות הבורא. מתוך מה שיש בכתר שלנו אנו משיגים שזה הבורא.

שאלה: מהם המלכים? האם הם כלים בלבד, או שמא הם כלים עם מסך?

המלכים הם הגופים, הרצון לקבל שבו מתפשט האור. האור צריך להתפשט ברצון לקבל הזה ולגלות בו את מידת הדביקות והאהבה, את התענוג להנות מתוך שמהנים לבורא. בתוך ה"גוף" של הנברא הבורא מגלה איך הוא נהנה ממנו. שם, בתוך הנברא, הבורא והנברא נפגשים יחד. הכול מתגלה בתוך האדם, בתוך הכלים שלו. מחוץ לאדם אין כלום. העולם המדומה שנראה לנו כקיים מחוץ לנו, אינו קיים. הכול נמצא בתוך הפרצוף.

אפילו למה שנמצא בנו, במצבינו הנוכחי, אפשר לקרוא "פרצוף". גם במצבנו הנוכחי יש איזשהו זיווג דהכאה בין החושים, על מה שאנו יכולים לקבל ורוצים להנות ממנו בהרגשה שלנו. אמנם אין אלה זיווגי הכאה בהשוואת הצורה, אבל העיקרון הוא אותו העיקרון.

אם כן, מה שמתפשט בתוך הפרצוף, בשמונת המלכים, מתפשט ממעלה למטה. והתפשטות האור בתוך הכלים, שוברת את הכלים, היינו מגלה בכלי שחסר לו מסך.

שאלה: המלכים לאחר השבירה הם כלי ללא מסך?

המלכים לאחר השבירה הם כלים ללא מסכים, רצון לקבל על מנת לקבל ללא מסך. אלא שזהו רצון לקבל על מנת לקבל שיודע מה הוא רוצה לקבל, כי האור נכנס בו למרות האיסור. עתה, שלא כמו לפני השבירה הוא כבר בבחינת "וקא מכוון", יש לו כוונה לקבל. (על "קא מכוון", ראה תע"ס חלק ב' הסתכלות פנימית, פרק ד' אות ל"ז. העורך) .

שאלה: אם כך, מדוע המלכים נפלו לבי"ע ולא מתחת לסיום?

המלכים נפלו למטה מפרסא ונמצאים בין פרסא לסיום, כי הם רוצים ליהנות מהבורא, מהאור. הם רוצים ליהנות מההשפעה. הם מוכנים לעשות הכול ובלבד שיתנו להם תענוג מהשפעה. זה נקרא "קליפה". מה שאם כן בעולם שלנו, הרצון שלנו ליהנות דומה לתינוק שחוטף משהו מידי הגדולים. זה לא נקרא קליפה, זה לא אגו או יצר הרע.

אגו, יצר רע או קליפה, הם ביחס לבורא בלבד. רצון ליהנות מהבורא, לנצל את הבורא לטובתי – זו הקליפה. לכן הקליפה עומדת כנגד הקדושה ונמצאת למעלה בעולמות בי"ע. בי"ע דקדושה כנגד בי"ע דקליפה. בבי"ע דקדושה אנו רוצים להשפיע, בבי"ע דקליפה אנו רוצים להשפיע כדי לקבל תענוג. זה כל ההבדל. הן הקדושה והן הקליפה מוכנות להשפיע, השאלה היא האם יהיה לנו רווח מההשפעה או שאנו מוותרים על הרווח. כאן המקום שהאדם צריך לקבל החלטה.

מכאן מובן מדוע שליש אמצעי דתפארת הוא מקום עדין מאוד ומסוכן, המקום שבו האדם מחליט האם הוא בקדושה או לא. לכאורה בשני הצדדים יש אפשרות לפעול בהשפעה. למעלה, הגלגלתא עיניים כולו להשפיע, למטה האח"פ מוכן להשפיע, השאלה היא האם לטובת עצמו או לא? זה הבירור של "קליפת נוגה".