בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 13.8.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*ט"ו באב: יום האהבה*

1. אני שמח שיש לנו היום ג׳רמן קונגרס ושיש לנו שם הרבה חברים. כולנו איתם יחד. הם חברים מסורים, נאמנים, ותיקים וחדשים. בואו נהיה יחד איתם ונקווה שהשיעור הזה גם יפתח לנו עוד יותר את הלבבות ויקרב אותנו זה אל זה להיות כלי אחד. ככל שהכלי יותר גדול, כך בייתר בקלות אנחנו יכולים להתחיל להשיג את האורות עליונים בו, זאת המטרה שלנו, לגלות את הבורא בחיבור בינינו.

2. העיקר בשבילנו הוא לגלות את כוח המשיכה על פני כוח הדחייה, כוח האהבה על פני כוח השנאה, להבין שכל זה מגיע מהבורא בלבד ושאנחנו כך מתקדמים אליו. אין ברירה, וודאי שבכל אחד ואחד יתגלו כל מיני ההבחנות מדחייה וקירוב, זה כנגד זה ברא אלוקים. כך נגיע למצב שנשיג את כוח הפירוד, שזה הטבע שלנו, ואת כוח החיבור שמקבלים מהבורא שיתלבש בנו לפי בקשתנו, ולאט לאט נשיג אחד על פני השני. זו העבודה שלנו.

3. ע"י שחיקת הלבבות, כך הם רוצים להתחבר אבל לא מסוגלים כי בכל אחד ואחד יש אגו שלא נותן להתחבר, יש כמה שרוצים להתחבר ויש שחיקה ביניהם, לא מסוגלים. אפילו שיהיו של איתנים, כלומר ככל שירצו להגיע לחיבור, ירגישו רק את השחיקה ביתר כוח. אבל כל אחד מוציא חמימות מקירות ליבו בכך שרוצה להתחבר לאחרים ומרגיש שלא מסוגל. זו הרגשה מאוד מאוד מעניינת, האדם מרגיש ממש כמה זה כמו אבן על אבן שוחק, הוא מרגיש שאין בזה כלום חוץ מניצוצים שיוצאים וחמימות נשחיקת 2 האבנים ויוצאים מכך ניצוצי אהבה עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה. אפילו שלא רוצים וכן רוצים ונמצאים במאבק בעד ונגד, מתוך השחיקה ביניכם, משפשוף כזה יוצא לבוש של אהבה. יש משהו שנולד משניהם יחד, זה נקרא לבוש של אהבה. ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, מרגישים כמה יש ביניהם בכל זאת מטרה אחת, עבודה אחת ולבוש אחד שנקרא שמיכה אחת. היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, מתוך זה שהתחילו כל אחד לחוד כלפי השני, אבל ע"י זה שמנסים כל פעם יותר ויותר אז הם מרגישים שמתחילים לגלות שיש שמיכה שמקפת את שניהם. כי ידוע שהדביקות מחברת שני דברים לאחד, כך הם מרגישים יותר ויותר קרובים, ומתחברים. הם כבר מגלים שזה לא שייך לאגו שלהם, שאין שם אגו אלא יש רק חיבור, שאין מקום לחשבונות שהיו קודם אלא החשבון הוא חדש, חשבון של חיבור.

4. ש: מהו כיסוי האהבה שבו אנחנו מתכסים עם החברים?
   ר: זה מסך. כולם רוצים להיות בהשפעה הדדית ולא לקבל שום דבר אחד מהשני, רק לעזור כל אחד לשני להיות בכוח השפעה. מסך משותף שכולו מכוון אח"כ לבורא.

5. *מהמכות האלו דווקא אנחנו מגיעים לכל מיני הבחנות רוחניות. אתה תתחיל להרגיש שהבורא מטפל בך בכך שהוא מסדר לך חיים צרים, לחוצים מכל הכיוונים, ע"מ שתגיע דווקא אליו, ולא כדי לבקש ממנו להתפטר מהצרות ומהלחצים* אלא דווקא שמתוך המעמקים האלו שלוחצים עליך בכל דבר ודבר וממש רוצה בלחיצה כזאת לגמור אותך, מתוך המצבים האלו אתה מגיע למצב שאתה רוצה רק דבר אחד, דביקות בחברים ובבורא, לא כדי לברוח מהמצב הלחוץ אלא *אתה שמח שיש לך את ההזדמנות להתעלות למעלה מהמצב הרע שאתה ממש נמצא כמו במלחציים ולהגיע לדבר הטוב. כאן אתה עושה חשבון: כדאי לסבול או לא כדאי לסבול*? בעל הסולם היה אומר על הגוף שלו, שיסבול. כך ראיתי על רב"ש שהיה מספר לי על זה.
   
   ש: איפה האיזון בין להתעסק בהפרעות לבין עבודה הפנימית?
   ר: אין איזון. אנחנו צריכים להתעלות למעלה מכל הבעיות והצרות, מכל האגו שלנו שמראה לנו את זה, לאהבה בינינו. כך *אנחנו הולכים קדימה כל הזמן. מתגלה בעיה, אנחנו עוברים לחצי השני של הגלגל ונוסעים קדימה. עוד בעיה, עוד קדימה. עוד בעיה, עוד קדימה*. זה כמו שלמדנו על *הגלגל* שמסתובב.

6. ש: מה זה בעשירייה לעבור לחצי השני של הגלגל?
   ר: *לעבור לחצי השני של הגלגל זה שאנחנו תמיד הולכים קדימה, גם ביום וגם בלילה, גם בזה שמאיר לנו וגם שלגמרי לגמרי מבלבל אותנו ואין שום אפשרות להבין ולהרגיש משהו טוב בהתקדמות*. יש יום ויש לילה במאמצים שלנו, במאמץ לחיבור ולא סתם יום ולילה. אנחנו לא יכולים להבדיל בין מצבים אלו לאלו, אנחנו יכולים להבדיל אם אנחנו נמצאים בלחץ מאיתנו ע"מ להתחבר ולגלות בחיבור ביננו את כוח החיבור, כוח האהבה. אז בנטיה לזה אנחנו מגלים את עצמנו שנמצאים גם ביום וגם בלילה, כמו גלגל שמסתובב.
   
   ש: המאמץ לברר הוא ההליכה קדימה המשותפת?
   ר: *צריכים בכל זאת לדבר ולהתחבר ביניכם כך שתראו שהגלגל מסתובב יחד ופועל על כולם בכיוון אחד, מביא לכולנו הרגשה אחת. כך אנחנו צריכים בסופו של דבר לגלות*.

7. ככל שאתה מסוגל לדאוג עבור האחרים, כך אתה מסוגל גם לעבור מדאגה על עצמך לבורא, שה' יגמור בעדי. אני לא צריך לדאוג לשום דבר שקורה איתי, ודאי שזה במידה לאט לאט, בהדרגה, אבל כך אני רוכש את תכונת החיבור ובה דביקות, בה ערבות, בה הרגשת האמונה והביטחון. זה אור חסדים שמתפשט בתוך הכלים ואח"כ אור החכמה.

8. ש: מה זה לתת מתנה לחבר?
   ר: *לתת מתנה לחבר בעדינות, להראות לו כמה אתה מוכן להיות מחובר אליו, כמה אתה מסוגל לעבוד את העבודה הרוחנית שלו, כמה אתה מקבל ממנו כל מה שיש לו. כך אתה מוכן להתקדם, אתה מוכן לקבל על עצמך את כל העול שיש לו בחיים בעבודה רוחנית. אתה מוכן לקבל את כל זה לאט לאט, בהדרגה*.
   
   ש: מה העצה למי שקשה לפתוח את הלב לתת מתנה?
   ר: מה העצה? *קודם כל סבלנות בהתאם ללב שהבורא נותן לב לכל אחד*. כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, הלב שלו יותר ויותר עטוף באבן, באגו ולא מרגיש כלום. אנחנו צריכים סבלנות. כמו שרב"ש אומר, המכה הראשונה רק עושה איזה סימן קטן, השניה יותר, שלישית וכן הלאה, עד שמתחיל ממש לפוצץ את האבן ע"י הרבה הרבה מכות. אבל כל מכה ומכה מורגשת בלב. *האדם צריך להיות מוכן לזה שהוא מרביץ את עצמו, את האגו שלו*.
   
   ש: אני מצפה לתגובה מכל מתנה שאני נותן?
   ר: אתה מצפה לתגובה, ודאי, אתה רוצה להרגיש כמה שאתה מתקדם, זה טבעי. כאן השאלה מה כלומר שאתה מתקדם? לאן, במה אתה מרגיש שאתה נמצא בעבודה הרוחנית?

9. ש: האם כדאי לבחון כמה כל חבר דואג לי כדי למדוד את ההתקדמות שלי?
   ר: כן, זה יכול להיות. *ככל שאני רואה שהחברים דואגים ואני מתבייש מכך שאני לא יכול להעריך את הדאגה שלהם עליי, לפי זה אני מתקדם*. כמו שרב"ש כותב באגרת שאני מתבייש ממעשי הפעוטים.

10. *אתה רוצה להתקשר ללב של חבר ולמלא אותו בכל מה שהוא רוצה, לעשות לו כל טוב. הבורא לא ממלא את הלבבות שלנו אלא דרך לבבות החברים*.. ככל שאני פותח את לבי ליחס לחבר, אני פותח בלבי חור.

11. ש: אני יכול להפוך חולה מכך שיאהבו אותי, לכן אני נמנע … ?
    ר: אל תדאג. בחיים שלנו אנחנו נמצאים רק בכוח קטן אחד אגואיסטי, ארצי, אבל ברוחניות אנחנו נמצאים בין 2 כוחות, ולכן אין שום דבר שיכול להזיק לאף אחד מאיתנו. ההיפך, יותר טוב שיהיו כמה שיותר כוחות שיזעזעו אותנו.
    
    ש: מובטח לי ששום דבר רע לא יקרה?
    ר: למה אתה דואג לזה? מה שיקרה יקרה. הבורא יסדר לך מה שצריך, כמו שמסדר לך את המצב הזה כך יסדר לך מה שיהיה אחריו.
    
    ש: זה מפחיד
    ר: מה אתם כל הזמן מפחדים? *ממה אתם מפחדים? מה שלא יהיה, הכל הבורא עושה כדי לתקן אותנו. אני מבטיח לכם עוד הרבה דברים גרועים מאוד שנמצאים בדרך ושתצטרכו לעבור. כל אשר אוהב ה', יוכיח*.

12. *אם אתה מגיע לקראת החבר בהרגשה ואתה פותח את הלב, אז אתה מרגיש שהחבר גם פותח לך את הלב. תשתדל לספוג ממנו את האהבה שלו כמה שאפשר, כדי להחזיר לו מהאהבה שלך. לא צריכים מילים ואפילו לא פעולות, אלא זו הרגשה, זה שדה של אהבה שנמצא בינינו, זה הבורא*. הוא נסתר ובמידה שאנחנו בינינו מפעילים רגשות אהבה, את השדות הקטנים האלו בינינו, אני לדודי ודודי לי, לפי זה אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים בשדה ענק, גדול, בים של אהבה שזה הבורא בכבודו ובעצמו. במידה הזו הוא מתגלה כלפינו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
    
    *האגו שלנו שומר עלינו שלא נקפוץ לים של אהבה, לא נותן לנו את זה לעשות. רק במידה שאנחנו מסוגלים לסבול את האהבה מהחברים מפני שגם אנחנו יכולים לספק להם אותה דאגה ואותה האהבה, אז אנחנו מתקרבים אליהם. לכן ההתקרבות שלנו איטית*, הדדית בינינו במידת הדאגה, עדיין לא אהבה אלא דאגה לחיבור. זה הולך בספירלה יותר ויותר שאנחנו יכולים להתקרב. הדברים שהם מתגלים בתוכנו מהשפעת הבורא, מהשפעת החברים ומההשתתפות בינינו בכל מיני צורות חיצוניות בינתיים. כשניכנס לצורות יותר פנימיות בהתקשרות בינינו, הקשר הזה יתגלה ביתר מהירות ועוצמה. העיקר כל הזמן לא לשכוח שאנחנו נמצאים בשליטת הבורא ושכך הוא מכוון אותנו לחיבור.

13. ש: איך לחזר אחרי החבר?
    ר: *אני חושב שהכי טוב אם כל אחד בצורה עדינה עדינה מעורר בחבר את גדלות המטרה, גדלות הבורא, גדלות הדרך, גדלות הקבוצה. כל אחד חושב באיזה צורה הוא יכול לעורר את החברים, לא בצורה גסה* כזאת שיתפעלו. מאיפה יתפעלו בעצמם? שלא ידעו, אבל הוא כך עושה, אולי אפילו בתנועות, אולי באיזו מילה, אולי במשהו שמציע להם סתם, לא חשוב. אבל פתאום הם ירגישו כמה הדברים האלה חשובים בקבוצה ולמה להם לא חשובים, וכך יתקדמו. העיקר לעורר את החברים לחיבור. לי זה היה חסר מאוד ליד הרב"ש.

14. *אתם תראו שככל שנתקדם יהיה הכל כדי שיהיה לנו זמן ואפשרויות לתקן את הרצון אגואיסטי שלנו ולא לשום צורה אחרת. אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר אלא רק בזה למלא את הזמן שלנו. ככל שנתקרב לתיקונים, נראה שפתאום אנחנו חופשיים מכל הדאגות. אנחנו לא צריכים לדאוג למזון ולעוד לכל מיני דברים, זה הכל יהיה בצורה אוטומטית וממש יעלה פרוטות אם בכלל. אלא נצטרך לדאוג רק על רשת הקשר בינינו ורק בזה אנחנו נעסוק. זו תהיה ממש עבודה רוחנית נטו*, אנחנו נהיה כולנו כולנו בתוך זה ואז העולם הזה בכלל יתאדה, הוא לא יהיה מורגש, כי הפנימיות שלו תתגלה בנו.

15. *כל כנס וכנס שלנו נעשה יותר ויותר עוצמתי, פנימי ומטרתי. זה באמת מאוד מורגש. אנחנו עושים את הכנסים האלה כמעט כל חודש, זה מראה על ההתקדמות שלנו, על קצב ההתקדמות. לכן אנחנו צריכים באמת להודות לכל החברים שלנו, וגם האמת לכל השונאים שלנו. גם בעד וגם הנגד, 2 הכוחות האלה בסופו של דבר מגיעים לנו מהבורא כדי לייצב אותנו נכון. זה שאנחנו מרגישים בכנס הנוכחי עוד מדרגה שאנחנו עולים להתקשרות, לעוצמה, להבנה, לחיבור יותר פנימי, זה באמת לזכות של כל החברים שלנו בכל העולם*.

16. ש: מה זה שהיחס לחברים צריך להיות במסירות מלאה?
    ר: *במסירות מלאה זה שאנחנו צריכים בכל זאת לראות את המטרה, שנתחבר בינינו כך שההרגשה האישית האינדיבידואלית שכל אחד קיים בפני עצמו וקיים בפני עצמו, כלומר שיש לו עסקים משלו, משהו משלו בחיים ששייך רק לו, ההרגשה הזאת והמושגים האלה נעלמים ואנחנו כולנו מרגישים את עצמנו פשוט כמו ייצור שיש בו מיליארדי ידיים ורגליים, וראש אחד, לב אחד. כך בסופו של דבר אנחנו מתקרבים לאהבה חלוטה*.

17. ש: מה המשמעות שנעשה מקום בחלל לב האבן?
    ר: *אני יכול להשפיע לחבר לאותו החיסרון שיש בו, למלא את הלב שלו במשהו. כך אני מגלה שכל הלבבות הם בעצם חללים ואני יכול למלא אותם, את כולם. רק לזה הם מצפים*. יש להם צמא למילוי ואני יכולה למלא אותם בכל מה שהם רוצים דווקא בחללים האלה שבלב. בלב אין כלום חוץ מקליפת הלב הדקה, כל הלב הוא ריק, חלל, ליבי חלל בקרבי.

18. ש: מה לעשות אם איני יכולה לסבול את אהבת החברה..?
    ר: נכון מפני שזה מחייב אותי לאהוב בחזרה את החברה. האהבה שלה כלפיי מחייבת אותי ואני לא יכולה לסבול, לכן אני דוחה אותה. כך זה קורה ואנחנו צריכים להבין שבזה שאנחנו והם מתנהגים כך, אנחנו צריכים להבין אותם ואיכשהו בכל זאת להתקרב זה אל זה.

19. ש: מה זה לפחד מקרירות האהבה?
    ר: *לפחד מקרירות האהבה? האמת שלפחד מזה שאין לי יותר סימנים, לא מהקבוצה ולא מהבורא דרך הקבוצה, שאין לי יותר מה לעשות כלפיהם, שהבורא שוכח ולא נותן, לא מעורר בי שום דבר. זה הכי גרוע, אין דבר יותר גרוע מזה שאני נשאר איכשהו מנותק ממנו. העיקר כל הזמן לקבל ממנו השפעה, חיובית, שלילית, שאתה מסתובב כל הלילה ואתה לא יודע איך לצאת מזה, אתה לא יודע איך ולסדר את הדברים האלה שלך דרך הקבוצה ועם הבורא במשך היום. כל זה ממש מעורר אותך ומביא אותך סוף סוף ליחסים קרובים, מתוקנים*.

20. אנחנו כולנו צריכים, גם גברים וגם נשים, לפתוח את הלב, לפתוח את הלב. אני מגיע לחברים שלי ואני באמת מגיע למצב שאני כולי נכלל בהם, אוהב אותם, מחובר אליהם, דבוק אליהם עד כדי כך שאני דרכם אוכל להרגיש איך אני מחובר לבורא.
    
    *הקבוצה עומדת בדרך, ביני לבורא, היא המערכת המתקנת, מערכת המחברת ביני לבורא. מצד אחד אני לא יכול להתחבר לבורא בצורה ישירה, וזה מה שהקבוצה עושה לי, היא הופכת את כל הכלים האגואיסטים שלי, היא מארגנת מעבר ביני לבורא כך שאוכל כבר להיות מחובר אליו*.
    
    לא שהקבוצה עושה כאן פירוד, ההיפך היא עושה חיבור, היא כביכול מתרגמת את הרצונות שלי לצורה כזאת שהבורא יכול לקלוט אותם. היא מקבלת את היחס מהבורא ומתרגמת את היחס הזה כלפיי כדי שאני אוכל להבין את הבורא. כלומר הקבוצה היא ממש המתאם היפה, השלם שהבורא ברא כך כעשר ספירות שלמות, שבאור ישר ואור חוזר אני מתקשר עם הכוח עליון ונמצא עימו במגע.
    
    אם אני מגיע לזה, כדאי לי שכל כמה שמגיעים אליי הפרעות ואנשים שמקללים ורוצים כך או כך לעשות, הבורא הוא המסדר לי זאת בדרך עוד ועוד. העיקר שאני נמצא בקשר דרך עשירייה לבורא, שאני מרגיש שאני נמצא מכוון אליו, זה העיקר וכל היתר הם הפרעות שדווקא מכוונות אותנו לבורא.. הפרעות שאנחנו מרגישים אותן כהפרעות דווקא שומרות עלינו, ועל ידם, בזכותם אנחנו מגיעים למטרה.

21. תודה לכם על השיעור, על ההשתתפות.. אני מרגיש את הכנס יותר מכרגיל, ואני רואה שמפעם לפעם אנחנו נמצאים עוד יותר ועוד יותר בהגברת הקשר בינינו. נקווה שאנחנו נכנסים עכשיו, בחודש הזה אחרי ט"ו בשבט, באמת לקשרים יותר ויותר הדוקים בינינו, של אהבה, של החיבור. וודאי שהקליפות ישמרו עלינו, הקליפות שומרות על הפרי שלא יתקלקל. כך נישאר איתן והכל יסתדר. שנגיע לגמר התיקון, לגמר הבישול הפנימי שבפרי, אז נקלף אותם ונזרוק כקליפה.