שיעור צהריים 30.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 659, מאמרי "שמעתי", מאמר רל"א. "טהרת הכלי קבלה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 659, "שמעתי", מאמר רל"א, "טהרת הכלי קבלה".

רלא. טהרת הכלי קבלה

שמעתי טבת תרפ"ח גבעת שאול

"צריכים להזהר בכל דבר שהגוף נהנה. שיצטער האדם על זה. מטעם שעל ידי הקבלה, הוא נעשה מרוחק מה'. היות שה' הוא המשפיע. ואם יהיה עכשיו מקבל, על ידי זה באים להופכיות הצורה. ושנוי צורה ברוחניות הוא התרחקות, וממילא אין לו דביקות בה'.

וזה ענין "ולדבקה בו". וע"י הצער, שירגיש בעת קבלת ההנאה, אז הצער מבטל את התענוג. בדומה, כשיש לאדם שחין בראשו, והוא מוכרח לגרד את ראשו ומקבל תענוג מזה. ויחד עם זה הוא יודע, שעל ידי זה יתוסף לו השחין, והמכה שלו יתפשט ולא יוכל להתרפא. נמצא, שבעת התענוג אין לו שום הנאה אמיתית, אף על פי שלא יכול לבטל מלקבל את התענוג של הגירוד. וכמו כן הוא צריך לראות, כשיש לו תענוג מאיזה דבר, שימשיך על התענוג בחינת לווי של צער, בזה שהוא נעשה עכשיו מרוחק מהשם ית', עד כדי כך שירגיש שאין התענוג כדאי, בערך ההפסד שיקבל אח"כ מהתענוג הזה. וזהו עבודה של לבא.

(קדושה - דבר המקרבת אותו לעבודת ה', נקרא קדושה.

טומאה - דבר שמרחק אותו מעבודת ה', נקרא טומאה)."

שאלה: כתוב שהאדם צריך להצטער כשהוא מקבל תענוג. מאיפה הוא לוקח את הצער? מה מעורר את הצער?

הוא לוקח את הצער מזה שהוא מרגיש ומבין שזה מביא לו ריחוק מהבורא.

תלמידה: האם הוא צריך במשהו להרגיש את הבורא?

כן.

שאלה: תמיד לומדים שבחכמת הקבלה אין מקום לסיגופים, שהאדם לא צריך להרגיש שהוא סובל. אז מה המצב הזה שהוא לא רוצה לקבל שום תענוג?

הוא רוצה לקבל תענוג מהדברים שמקרבים אותו לבורא, ולא שיהיה לו בהרגשה תענוג של פירוד, והוא יקבל וייהנה.

תלמידה: האם התענוג שצריך להתרחק ממנו זה התענוג הבהמי בעל מנת לקבל שהוא מקבל בתוכו?

כן.

שאלה: האם מותר לאדם לבקש תענוג מהשפעה?

מותר לאדם לבקש תענוג מהשפעה. כן. אם הוא יכול לקבל תענוג על מנת להשפיע לבורא, אז הוא יכול לבקש את התענוג הזה.

תלמידה: כי לא ברור איך אפשר להמשיך בדרך בלי תענוג, כי זה חומר דלק.

הכול תלוי במחשבה, במה האדם מכין את עצמו. אם הוא מבין ומרגיש שיש לו תענוג מזה שהוא מתקרב לבורא, אז שיעשה את זה. אם הוא מרגיש שהוא יכול ליהנות מזה שהוא מתרחק מהבורא, אז ודאי שהוא נזהר מתענוגים כאלה וזה מה שמביא אותו להחלטות הפוכות.

תלמידה: האם להתרחק מהבורא זה להשתמש בכוח הזה לקבלה ולא השפעה?

כן.

שאלה: אם אני מזהה שהתענוג הגיע מהבורא ואני מודה לו על התענוג הזה, במקום הזה שאני מקבלת את התענוג ואני מזהה כביכול שהבורא רצה לפרגן לי ומודה לו על זה, ואולי חושבת שבזה שאני מודה לו אני עושה לו נחת רוח, האם זה רצון להשפעה?

לא, זה עוד לא ידוע. מאיפה את יודעת איך את משפיעה לו?

תלמיד: אם אני נבראת והוא רצון להיטיב עימי, ואני מקבלת את ההטבה שלו ומודה לו על ההטבה, אז אני מקבלת ממנו.

ממנו, זה בטוח.

תלמידה: אז אני שמחה לקבל את המתנות שהוא נותן לי.

אני מבין אותך, את שמחה לקבל מתנה מהבורא.

תלמידה: האם אין בזה מקום להשפעה?

ממך לבורא, איפה יש כאן?

תלמידה: בכך שאני מקבלת את הטוב שלו.

ואיפה יש כאן השתוות, התקרבות?

תלמידה: אני מזהה שזה מגיע ממנו ואני מודה לו.

את מזהה את זה, איך? את מתארת לעצמך שזה כך, בסדר, אבל זו לא אמת.

תלמידה: איך אני יכולה להמיר תענוג להשפעה?

תענוג מהשפעה לבורא או מהבורא אליך?

תלמידה: התענוג הוא משהו שאני נהנית ממנו, איך אני ממשיכה את זה להשפעה?

כלומר את מקבלת תענוג מהבורא ורוצה להמשיך את זה בהשפעה, אז לשם זה את צריכה להכין את עצמך קודם, לפני שאת מקבלת תענוג.

תלמידה: מה זה אומר להכין את עצמי?

את לא מקבלת תענוג לפני שאת יודעת שאת מקבלת אותו כדי להשפיע לבורא.

תלמידה: ואיך אני משפיעה לו?

אם את עומדת על זה שאת רוצה קודם כול לדעת אם מותר לך לקבל את התענוג הזה, כדאי לך לקבל את התענוג הזה, מפני שעל ידי זה את עושה נחת רוח לבורא, אז את עושה את החשבון הזה ומקבלת אותו, ומרגישה שבזה את מעבירה את התענוג שלך לבורא.

תלמידה: אז ההבדל הדק הוא אם לפני שאני מקבלת אותו אני אומרת שאני רוצה שזה יהיה עבורו, ואם בכלל אני עושה את הבירור אם זה יהיה עבורי או עבורו.

כן. שזה יהיה עבורו, ואת נהנית מזה שאת עושה את הפעולה עצמה. התענוג הוא לא שאת מקבלת ממנו, אלא ההיפך, את מעבירה לו את התענוג שלך ואת נהנית.

שאלה: נראה שהמאמר הזה הוא שלב אחד לפני הצמצום. אלה תרגילים שעלינו לעשות על עצמנו, כשאנחנו רואים שאנחנו מקבלים תענוג, ואז להצטער כי זה מרחיק אותנו מהבורא. האם זה שלב לפני הצמצום?

לא, זה לא שלב לפני הצמצום, זה שלב שבו אנחנו בודקים את עצמנו האם מותר לנו לקבל את התענוג הזה או לא, אחרת נתרחק מהבורא.

תלמידה: אבל פה כבר קיבלנו את התענוג, כבר גירדנו את השחין, ועכשיו אנחנו מצטערים כי ממשיכה המחלה. לא יכולנו שלא לקבל את התענוג, ואחרי שאנחנו רואים שקיבלנו לעצמנו, על זה אנחנו מצטערים. האם זה שלב של צמצום?

אין כאן צמצום ואין כאן מה שאת מתארת לעצמך. אין כאן שום עבודה של אדם עם השחין שלו ועם התענוג שלו. הוא לא נמצא בעבודה. עבודה עושים בתנאי שלפני שהוא נכנס לפעולה, הוא עושה חשבון.

תלמידה: אז פה הוא עשה חשבון שהוא לא יכול שלא לקבל את התענוג, כמו הגירוד בדוגמה הזאת פה.

כן.

תלמידה: מגיע אליי תענוג ואני מרגישה שאני לא יכולה לא לקבל אותו. האם אחרי שאני מקבלת, כי אין לי ברירה, עליי להצטער על זה שזה מרחיק אותי מהבורא?

זה מרחיק, במיוחד כי לפני קבלת התענוג את עושה חשבון שאחר כך את תצטערי. זו ממש פעולה כפולה.

תלמידה: לא ברור לי איך יוצאים מהדבר הזה. לפני זה אני מחליטה שאני לא רוצה לקבל תענוג לעצמי כי זה מרחיק אותי מהבורא.

כן.

תלמידה: לפי הדוגמה במאמר הוא יודע שזה יעשה לו רע, אבל הוא לא יכול שלא לקבל את זה כי זה מה שהוא, הוא רצון לקבל, אבל הוא חייב להצטער על זה. הבנתי נכון?

יכול להיות גם דבר כזה. אז האם הוא מקבל או לא מקבל?

תלמידה: בדוגמה הזאת הוא מרגיש שהוא לא יכול שלא לקבל.

נגיד.

תלמידה: אם הוא כבר מקבל, אז המעט שהוא יכול לעשות זה פשוט להצטער על זה.

כן.

תלמידה: ולא ליפול גם מהתענוג על הצער הזה.

כן.

שאלה: האם אדם יכול להתפלל לבורא ולבקש ממנו שהוא יעזור לו בבירור הזה ויאפשר לו לעשות לו נחת רוח, שכל המעשים שלו יהיו כדי לעשות לו נחת רוח?

ודאי שאפשר לבקש. אבל עד כמה הוא יתקדם בזה זאת השאלה, זאת העבודה שלו.

תלמידה: הרי הוא יודע מראש שהוא הולך להפסיד, הוא יודע מראש שיכאב לו על זה שהוא לא יצליח, אז האם התפילה היא לא הפנייה היחידה שלו לבורא?

האדם יודע מראש שהוא לא יצליח במה?

תלמידה: הוא עושה את הבירור והוא מבין שהוא רוצה לקבל למען הבורא, והוא מרגיש את הצער. מה גורם לזה אם הוא יצליח או לא יצליח, האם התפילה, העבודה עם החברים, הבקשה? הוא כבר מזהה שהוא רוצה שהבורא יקבל והוא לא רוצה לקבל כלום. איך הוא יודע בתוכו שבאמת הכוונה שלו הייתה למען הבורא?

אבל את אומרת שהוא מרגיש שזה כך.

תלמיד: הוא רוצה, הוא עושה את הבירור ואומר, "אני לא רוצה שזה יהיה למעני, אני יודע שאם זה למעני, אז אני אצטער על זה". כתוב פה אפילו יותר מזה, כתוב שיש הפסד אם הוא יקבל, והוא לא רוצה את ההפסד הזה. מה יוציא אותו מהמצב הזה?

רק פנייה לבורא.

שאלה: ישנה הבחנה כזאת שהבורא הוא טוב ומיטיב, רוצה להיטיב לכולם, הוא ברא לנו טבע מדהים ומושלם, ואנחנו מחזירים לו בהפוך, כלומר בשנאה ובפירוד, במלחמות ובכאב.

באיזה מצב קונקרטי את נמצאת?

תלמידה: במצב של בושה.

את קיבלת משהו ומתביישת?

תלמידה: יש הרגשה כזאת שהבורא רוצה להעניק ואני הפוכה ממנו וגורמת לו צער בזה.

האם צער מזה שלא מקבלים ממנו?

תלמידה: לא, שלא משפיעים לו כמו שהוא שמשפיע לנו.

הבורא לא דורש מאיתנו שנשפיע לו.

תלמידה: הוא דורש מאיתנו להתחבר, לבנות לו כלי, להידמות לו.

כדי לקבל ממנו.

תלמידה: נכון, אבל אנחנו לא מצליחים להגיע אפילו לדרגה הראשונה.

אז מה את אומרת?

תלמידה: מה עושים במצב כזה של בושה חוץ מלהתפלל ולבקש ממנו?

ודאי שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, ולהתפלל לבורא שיעזור לנו לארגן את הכלי לקבלת התענוג ממנו.

תלמידה: אני חושבת שכולנו כאן מתפללים בצורה כזאת או אחרת. איך באמת להביא את התפילה הזאת לידי זה שהבורא יעזור לנו לממש את זה?

בכך שאנחנו רוצים להתחבר בינינו ולבנות בינינו רצון משותף לקבל תענוג מהבורא.

תלמידה: אם תשאל כאן כל תלמיד ותלמידה כולם יגידו לך שהם רוצים, אז למה אנחנו לא מקבלים?

כי כנראה שלא מבקשים.

תלמידה: לא מבקשים נכון.

כן. כלי מקבלים מלמעלה.

שאלה: כבר בתחילת המאמר במשפט הראשון כתוב, "צריכים להזהר בכל דבר שהגוף נהנה". כבר כאן אני רואה שאין לי סיכוי, כי בן אדם הוא חיה שרצה אחרי תענוגים, זאת התוכנה שמפעילה את הבן אדם.

כן.

תלמידה: אני מבינה אולי עם השכל שזה דבר טוב לא לקבל תענוגים לעצמי, אבל האדם, כל החיים שלו הוא רץ לתענוגים, זה מה שמניע אותו.

אנחנו רואים את זה, מבינים את זה, ורואים זאת גם על הילדים שלנו, אבל עם כל זה אנחנו יכולים להגיד "אני לא רוצה לקבל את הדבר הזה וליהנות ממנו".

תלמידה: גם זה מובן. נגיד שבן אדם אומר "אני לא רוצה לקבל תענוג וליהנות ממנו", אז מה קורה עכשיו?

אני מבקש מהבורא שייתן לי כוח לקבל את התענוג אך ורק כדי להשפיע לו. זה מסך.

תלמידה: נגיד שהוא ביקש מהבורא, איך הוא יודע אם הבורא נענה למה שהוא ביקש?

האדם ירגיש את זה.

תלמידה: מה הוא ירגיש?

הוא ירגיש שיש לו ניתוק מהתענוג, והוא יכול להפעיל שוב את הרגשת הקשר עם התענוג אך ורק כדי להעביר את התענוג הזה לבורא.

תלמידה: ולא משנה איזה סוג של תענוג זה?

זה לא חשוב. אני צריך להחליט, כי מדובר על תענוג מסוים שמתגלה לפניי.

תלמידה: אבל זה לא משנה איזה תענוג, זה יכול להיות תענוג בכל מיני רמות?

לא חשוב, חוץ מתענוג שבו אני רוצה חס ושלום להזיק למישהו, או להרוג מישהו וכולי.

תלמידה: איך כל המכניזם הזה שעכשיו תיארת לנו קשור לעשירייה, וליחסים בעשירייה?

איך זה קשור ליחסים בעשירייה? אנחנו מתחברים בעשירייה, ורוצים להתקשר בינינו, להיות קשורים בינינו בצורה כזאת שכל אחד יעביר כוח לשני, וכך כביכול כשעשרה יחד סוחבים משהו כבד, אנחנו מתפללים לבורא שייתן לנו כוח לזה.

תלמידה: מה אנחנו סוחבים ביחד?

איזה דבר כבד.

תלמידה: לא ברור לי איך זה קשור לזה שמקודם היה מולי תענוג, וביקשתי מהבורא, והבורא נתן לי הרגשה שאני יכולה לקבל את התענוג בשבילו. אז אני בכלל מול הבורא, עכשיו אני לא מצליחה להבין מה אנחנו סוחבים, ומה העשירייה בכלל עושה פה?

את האגו שלכם אתם סוחבים, את הרצון ליהנות בעצמכם. זה מה שאתם רוצים, אתם רוצים ליהנות. ועכשיו את פונה לבורא, ואומרת לו "אני לא רוצה ליהנות, אני רוצה להיות מחוברת עם חברות, שכולנו יחד נעלה את המטען הזה למעלה, מעל ראשנו, ואתה תעזור לנו".

תלמידה: זאת אומרת מכל מה שאמרת לי, מה שמעניין בשבילי זה המטען הזה עם העשירייה. ומה שעליו דיברנו קודם, שיש לי תענוג, ואני מול הבורא, ומבקשת ממנו, לא רלוונטי לי אם אני מדברת על המטען המשותף שלנו, או שלא הבנתי משהו?

העיקר זה המטען המשותף שאתם חייבים לסחוב, זה עומד לפניכם. אבל מה שאתם רוצים באמת זה חיבור ביניכם עם הבורא.

שאלה: בעצם קבלת תענוג וקבלת כאב, כעס, ייסורים, לא משנה, זה אותו דבר, כי זה נופל ברצון לקבל שלי. אם אני רוצה מראש תמיד להצדיק את הבורא. כלומר אם אני רוצה להגיע למצב שבו אני לא מרגישה, זאת אומרת אין לי התייחסות לא לכאב ולא לשמחה במה שקשור למה שהבורא נותן לי ברצון לקבל שלי. כי אני רוצה לעבוד איתו, אני רוצה להידמות לו, ולהשתוות אליו כדי לעבוד איתו, כדי ליישם את מטרת הבריאה, ובזה לשמח אותו.

אני לא יודעת איך אני מגיעה למצב שבו אני לא מרגישה את הכאב, ולא את השמחה, כי אני לא נהנית, ואני לא סובלת בעצם. אבל נניח והגעתי לנקודה הזאת, מה ההתייחסות שלי בהמשך, מה התפקיד שלי איתו?

מה ההתייחסות שלך לבורא?

תלמידה: כן, לתפקיד שיש לי.

לתפקיד שלך. זאת אומרת, למה את צריכה להגיע?

תלמידה: אתה שואל אותי למה אני צריכה להגיע?

כן.

תלמידה: כל פעם כשאני חושבת על זה, אני שוב נופלת לרצון לקבל שלי. זאת אומרת אני רוצה לראות מציאות מתוקנת, אני רוצה שכולם יתקרבו אליו, אני רוצה שנגיע לחיבור השלם, שנגיע לכלי הזה. אבל תמיד בסוף אני מבינה שזה בשביל שאני לא אסבול, ממה שאני רואה.

בסדר, בינתיים, אבל בכל זאת יש לך מחשבות טובות.

תלמידה: יש לי באמת רצון לעשות לו נחת רוח, איתו.

בסדר, תמשיכי.

שאלה: מדברים כאן על שחין, ואני רואה את העניין של הרצון שלנו לקבל יותר ממה שצריך, ביום יום. אנחנו כל הזמן, במיוחד סביב אוכל. ויש איזשהו קצר בין כמה אני יכול לאכול עד שאני שבע, וכמה הגוף באמת צריך. זאת הדוגמה שאני רוצה להשתמש בה.

למשל בחג פורים היה משתה, היה תענוג אדיר, זאת אומרת הייתי עם העשירייה, מחוברים, תענוג שיותר טוב ממנו לא יכול להיות. אבל אז הייתה תחושה שאם אני אמשיך, התענוג כבר יהיה באמת בשביל עצמי, וזה יהיה יותר מדי, כי יהיה משהו אחר, יש הכרחיות, ואז זה ייפגע.

האם אנחנו באמת יכולים להגיע למצב שנוכל לדעת שמכאן עד כאן זה בסדר, ובאמת יעשה לו נחת רוח, ומעבר לזה זה כבר יותר לעצמי, ועלול לגרום לנזק?

ובמה את רוצה לשקול את זה?

תלמידה: שאני אראה שזה גורם לפגיעה. לא בהכרח בעשירייה, אני מסתכלת על זה בכללי, זה יכול לגרום לפגיעה, כי יש לי אחריות. אז אני צריכה כרגע להגיד "כן, אני מאוד רוצה להיות עם העשירייה שלי, אבל יש לי דברים שאני חייבת לעשות, עם כל הכאב והצער, ואני עושה אותם. ואני יודעת שאני עכשיו נאלצת לוותר על התענוג הזה, על מנת שלא לגרום לנזק לאחרים".

זה לא פשוט.

תלמידה: לא.

אולי נענה על עוד כמה שאלות, ומזה נבין אותך.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני בעשירייה? כשביכול זה תהליך שהאדם עובר עם עצמו בחיים שלו, אז איך לעזור אחד לשני בעשירייה?

קודם צריך בעשירייה לחבר את עצמנו אחד לשני, לשלישי, לרביעי, וכן הלאה, ככה לכל עשירייה, שנהיה כאיש אחד בלב אחד, בגוף אחד, ברצון כביכול אחד, ולרצות שזה יקרה. זאת אומרת, אנחנו קודם כל רוצים להתחבר בינינו, שנרגיש את עצמנו יחד, ואחר כך אנחנו צריכים לחשוב איך עושים פעולה כלפי הבורא. איך אנחנו יכולים לקבל ממנו בעל מנת להשפיע. ואז כבר יש לנו מסך של כולנו ואנחנו צריכים לכוון אותו לבורא. זאת אומרת, כולנו מתחברים, ורוצים לעשות איזה עסק עם הבורא, שנקבל ממנו בעל מנת להשפיע.

למה אנחנו מסוגלים לכך? כי אם נחשוב כל אחד על החבר שלו, אז אדם עם חברו, אני יכול לקבל מהבורא בשביל מישהו, והוא בשביל מישהו, יוצא שאף אחד לא מקבל לעצמו, ובזה אנחנו מעוררים, את מה שנקרא, מסך ואור חוזר, וכך ממשיכים.

שאלה: אם הבנתי נכון, אז בעצם אנחנו צריכים לעשות כוונה לפני כל פעולה שאנחנו עושים בכלל בחיים?

רצוי.

תלמידה: האם עדיף להשתמש בברכות שבהן המקובלים משתמשים, או שעדיף לעשות כוונה פנימית על הפעולה?

זה לא עקרוני.

תלמידה: זאת אומרת, האדם צריך להרגיש למה הוא מתחבר, למה שייתן לו לעשות את הכוונה הכי טובה?

כן.

שאלה: מה לגבי מעשים שמביאים תענוג אבל שנעשים בעשירייה? לדוגמה, עשיתי מעשה בשביל חברה ומזה הרגשתי תענוג, כי התקרבנו, כי יש עכשיו קשר מיוחד יותר בינינו. האם גם על זה אני צריכה לעשות בירור, עבור מה אני מקבלת את התענוג?

גם בזה את צריכה לעשות בירור, ודאי.

תלמידה: האם גם על זה אני צריכה להרגיש צער, כי יש לי תענוג ממעשה שעשיתי עבור חברה?

למה צער?

תלמידה: אם קיבלתי מזה תענוג, אני מרגישה עכשיו שהתקרבנו ושמח לי בלב, זה גם תענוג גשמי.

בסדר, אבל את יכולה עכשיו להפוך את התענוג הזה לתענוג למישהו אחר.

תלמידה: איך?

לעשות משהו טוב לחברה אחרת.

תלמידה: להמשיך, לעשות עוד פעולה עבור חברה.

כן.

שאלה: כשאנחנו מחליטים לא לקבל תענוג לעצמנו, יש לי הרגשה שאנחנו נראים מנותקים, כאילו סגורים. האם למרות ההרגשה הזאת אנחנו יכולות לתת שמחה לחברות?

כן. בכל מקרה להיות בשמחה זה דבר גדול.

שאלה: איך האדם, שהוא רצון לקבל, יכול להגביל את עצמו, לעשות צמצום על התענוג שהוא מקבל ולעשות נחת רוח לבורא?

זה תלוי בגודל הבורא בעיניו. שחובתו כלפי הבורא וגודל הבורא בעיניו יהיו גדולים יותר ממה שהוא בעצמו. החשבון הוא פשוט.

שאלה: מהי הגישה הנכונה לתענוגים גשמיים?

אין הבדל בין תענוגים גשמיים ורוחניים. מה שמקרב אותנו זה לזה ולבורא, זה חיובי, ומה שמרחיק בינינו ומהבורא, זה שלילי. וכאן אנחנו צריכים לעשות בירור.

תלמיד: אני רוצה שהחיים שלי יהיו הזדמנות להתקרב לבורא, וכל שנייה להגיע להיות קרוב יותר לבורא. כל הזמן אני צריך לקבל החלטה מה היחס שלי לבורא, אם אני רוצה להתקרב לבורא או לעשות משהו אחר. האם זאת גישה נכונה?

כן, בסדר, שיהיה בינתיים כך. זאת השאלה שכל הזמן מנקרת לך במוח ואחר כך תגיע לפתרון.

שאלה: כשאנחנו מסתכלים על התענוגים האגואיסטיים, כל מה שאנחנו מקבלים מפרעה, אנחנו ממש לכודים בתוך המלכודת הזו של הרצון לקבל. האם נכון להסתכל על זה שאנחנו נמצאים בתוך איזו מלכודת של רצון לקבל ותענוגים גשמיים, וכל מה שיש זה אני והבורא ואני צריך לצאת מתוך המלכודת הזאת באיזושהי צורה?

אבל יש לך קשר עם הבורא, לכן תפוס אותו, ואתה תצא מהמצב הזה. אין שום סיכוי אחר להצליח.

שאלה: כשאנחנו מקבלים תענוג וגם מעבירים אותו לתפילה עבור העשירייה, האם זאת השפעה לבורא?

זה בדרך.

תלמידה: אנחנו מבקשות על החיבור בעשירייה, ודרך העשירייה עבור כל בני ברוך, ועם בני ברוך עבור כל הכלי העולמי, אנחנו מבקשות עבורם את תכונת ההשפעה, אהבה ובריאות, ובסוף אנחנו מוסיפות על מנת לעשות לך נחת רוח. האם זה נכון?

זה נכון, תמשיכו כך.

שאלה: עכשיו אני יודעת שיש לי חיים שנקראים חיים רוחניים, שהם חיים נצחיים, ובשביל להשיג אותם צריך ללכת בדרך הרוחנית. אני מאוד רוצה להיות מאושרת בחיים האלה, אבל בשביל זה אני צריכה להבין קשרים של סיבה ותוצאה. העניין הוא שאני לא מצליחה להבין את הדרך הזאת, וזה גורם לי צער ולפעמים גם כעס. איך אוכל ללמוד את הקשר בין סיבה ותוצאה?

רק עם החברות את יכולה להבין ולהחליט נכון על הקשרים שצריכים להיות בינך לבורא, וכך להתקדם ולהצליח.

שאלה: אמרת שעלינו לאחד את המאמצים שלנו. כשהם מתחברים בצורה גשמית, אז אנחנו מאבדים את הכוחות. נגיד לפי חוק רובינס, אם כולם מחברים את הכוחות, אז אלו לא כוחות של כולם.

יש בזה הרבה מאוד תנאים. אבל זה לא חשוב, כי יש כאן לא רק הפרעה מצד הטבע, אלא גם עזרה מצד הבורא. ולכן לא כדאי לעשות חשבונות מה בעד ומה נגד ובסופו של דבר מה אני מקבל.

שאלה: מה זה אומר תענוג שמתקבל בכלי דהשפעה?

זה נקרא לתת בכל מיני צורות אפשריות למי שאני מתכוון לתת.

תלמידה: האם אפשר לומר שאנחנו מגדירים את הכוונה למען הבורא, ואז אני מממשת אותה במעשים?

כן.

תלמידה: לעשות פעולות שגורמות תענוג לחברים ולבורא. אם הם מקבלים את התענוג, אז אני יכולה להיות רגועה. כלומר כשאני בהשפעה מלאה, אז הכלי והאור שווים ביניהם ואין לי אפשרות לקבל לעצמי.

כן.

תלמידה: אם כל העשירייה פועלת בהשפעה מלאה וכל אחת עושה מקום בלבה לכולן, כולנו נמצאות במעגל כשכולנו בתענוג ושמחה, האם זאת השמחה והתענוג הרוחניים?

תענוג רוחני מגיע מלמעלה, והוא יגיע.

תלמידה: איך להעביר את התענוג המשותף שלנו אל הבורא? והאם חשוב להרגיש אם התענוג הגיע אל הבורא?

אם אתם מעבירים את התענוג שלכם זה לזה, אז בסופו של דבר אתם מתחילים להרגיש את הרגש ההשפעה לחבר. בסופו של דבר תתחילו להרגיש מהי תכונת ההשפעה, וכך תתייחסו לחברים שלכם.

שאלה: אנחנו מקבלים תענוג מקסימלי מהאור שמגיע, ויוצא שמלא לשמה אנחנו מגיעים לשמה. האם בכל מקרה אנחנו צריכים את האור כדי לעשות את הקפיצה הזאת ברצון?

כן.

תלמידה: איך נכון להתקדם, האם באמונה למעלה מהדעת, או בכל זאת לבקש את האור?

כשאנחנו מתקדמים באמונה למעלה מהדעת, אנחנו גם מבקשים את האור.

תלמידה: כלומר אמונה למעלה מהדעת, גם היא תכונה שהבורא נותן לנו, אנחנו לא יכולים להשיג אותה בעצמנו, אנחנו הולכים בתוך ההסתר?

נכון.

תלמידה: כשאנחנו נפגשות עם חברות, מתכוונות שהבורא עומד מאחורי זה ואנחנו שמחות, אפילו על דברים שלא קשורים לעבודה רוחנית ,אני יכולה את התענוג הזה לקבל במלואו?

לא. את בכל זאת צריכה כל הזמן למדוד.

תלמידה: כלומר כל הזמן צריך לבדוק את הכוונה?

כן, ודאי.

שאלה: הסברת איך לקבל עבור החברים מהבורא ואז יש לך ביטחון שאתה לא מקבל עבור עצמך, אלא למען ההשפעה. אז איך לקבל עבור החברים מהבורא?

איך לקבל מהבורא עבור החברים בעשירייה? הכי טוב אם נתקשר ביחד ואז נפנה לבורא כדי לקבל ממנו, על מנת להעביר לאחרים. בצורה כזו יש לנו פעולה פשוטה.

תלמיד: איך אני מקבל מעשית? אנחנו מתחברים בין החברים, מבקשים מהבורא "תן לנו כוח", "תן לנו חיבור", תקשור בינינו או "תן לנו אור". מה זה אומר שאני מקבל את זה עבור החבר?

אתם מלכתחילה צריכים להיות מחוברים ביניכם ולהתפלל אליו ביחד, לבקש ממנו ביחד שייתן אפשרות להתחבר ולקבל את האור.

תלמיד: כשאדם נמצא בעשירייה הוא מרגיש את הכלי של העשירייה מתמלא באור? זה נקרא שהוא מקבל על מנת להשפיע?

כן.

שאלה: מה יציל אותנו מהגאווה שאנחנו יכולים להרגיש מזה שאנחנו אנשים רוחניים גדולים?

אני חושב שאנחנו בינתיים עוד לא מרגישים שאנחנו רוחניים. איפה הרוחניות שממלאה אותנו, מעלה אותנו? השאלה עוד לא במקום, אולי עם הרבה פנטזיות.

שאלה: כשאני במצב של לקבל לעצמי, אני בדרך כלל מתייסרת מזה. לא כי חסר לי תענוג, אלא כי אני רוצה את הכול לעצמי. אני לא רוצה לחלוק עם אחרים וגם אם הייתי רוצה, אין לי כוח לעשות את זה. איך לעבוד בצורה נכונה, אפילו כשאני נמצאת בכלי של קבלה?

אני חושב שהכי טוב כשאת נמצאת בקבוצה ויש לך קשר עם החברות, להשתדל לעזור להן בכל מה שאפשר. זה הכול.

שאלה: כשאת נכנסת לחיסרון של חברה ורואה איך המצב שלה משתנה אחרי כל מיני פעולות ואת נהנית מזה, מהו התענוג הזה?

זה תענוג מהקרבה לחברה.

תלמידה: זה תענוג רוחני?

זה עדיין לא תענוג רוחני.

תלמידה: איך לעבור מהתענוג הזה לתענוג רוחני?

את רוצה להעלות את החברה?

תלמידה: כן.

אז תעשי את זה.

תלמידה: אבל אם בדיוק אני רואה שהיא עולה ואז נהנית מזה?

אז זה כבר רוחני.

שאלה: בזמן השיעור מגיעות כל מיני מחשבות, ואיזו החלטה, שאם זה לא היה בזמן השיעור, לא היית מגיע אליה. לא היית רוצה לקבל את המחשבות שמסיטות אותך מהשיעור, אבל אז, זה מגיע לך, עם כל מיני פתרונות בראש. איך להתייחס לפתרונות האלו? לא להשתמש בהם?

זה לא חשוב. תשתמש בזה, אבל אחר כך תלמד לכוון את עצמך בכיוון הנכון בצורה מדויקת.

שאלה: מהו המצב שבו מופיע צער שמבטל את התענוג? כי המקבל בהתחלה מרגיש תענוג, הוא לא מרגיש צער.

צריכים לבדוק היטב מה שאתה עושה ורק אחר כך לגשת לפעולה.

שאלה: שמעתי שבהשפעה לבורא מגיעים למצב שלא מרגישים טעם בקבלת התענוג. כדי שזה יקרה, איך אני מצרף לזה את החברים?

פשוט תצרף לזה חברים.

תלמיד: איך קושרים את הבורא עם החברים ועם התענוג ביחד?

תנסו ליהנות מאותו המצב שהבורא הכין לכם ואתם השגתם.

שאלה: אם אני מקבל כל דבר מהבורא בשמחה, מתוך ידיעה שזה מגיע ממנו, האם בזה אני משפיע לו?

מה אתה משפיע לו?

תלמיד: אני מקבל על מנת להשפיע.

זה מה שאני שואל, מה אתה מקבל על מנת להשפיע?

תלמיד: אני מקבל מהבורא כל מה שהוא נותן, את התענוג שהוא נותן לי ואז אני מחזיר לו בזה שאני מבין שזה בא ממנו.

כן, זה נכון.

שאלה: אני לומדת כבר ארבע שנים ועדיין לא מצליחה לעצור ולחשוב על כוונה לפני כל פעולה. האם אני מקרה אבוד? יש לי חברה שעושה את החשבון הזה ולא רוצה לבוא לפגישות כי היא יודעת שהכוונה שלה לא נכונה. האם גם אני צריכה לעשות כך?

אפילו שהכוונה לא נכונה, כדאי לבוא. בטוח שכדאי לבוא לפגישות וללמוד מאחרים איך הם עושים פעולות עם כוונות נכונות.

תלמידה איך לא להרגיש ייאוש מזה שלא מצליחים להגיע לכוונה נכונה לפני כל פעולה?

אני חושב שפשוט צריך להחזיק בקבוצה, כמו שאני רואה נניח אתכם, ולהמשיך ועוד להמשיך ועוד להמשיך, וכך תגיעו בקרוב. יש כבר קבוצות שכמעט נמצאות בהרגשה, יש כאלה שרחוקות יותר, אבל בסופו של דבר אנחנו כבר מתקרבים לשלבים שנתחיל להרגיש בכוונות שלנו את המצב שלנו ואת מה שקורה בינינו.

שאלה: כשמבקשים מסך על התענוג והתענוג הזה פשוט נעלם, האם זה מספיק או שצריך לשאוף לקבל את התענוג?

הדבר השני שאמרת נכון.

שאלה: אנחנו לא חסינים מהתענוג של קבלה, אבל בעזרת הלימוד של חכמת הקבלה, כשאנחנו מקבלים תענוג, אנחנו מיד מרגישים הודיה לבורא, והרגשה שאנחנו רוצים לתת את השמחה הזאת לאחרים. האם זה מצב נכון או עדיין לא?

בסדר, זה בדרך.

שאלה: אנחנו נשמעים מאוד מודאגים מזה שאנחנו לא נצליח לקבל תענוג מהקשר עם הבורא ואנחנו היחידים שבאמת יכולים להיות מאושרים. כי אם אנחנו יודעים שהבורא יצר אותנו כדי להיטיב לנו, "להיטיב לנבראיו", הוא בעצם רוצה יותר מאיתנו שאנחנו ניהנה. לכן אנחנו יכולים לשים את התענוג בצד כי זה עליו, הוא ילחם בשביל זה עבורנו. ונשאר לנו רק להילחם רק על הקשר איתנו. האם זה באמת כך?

אני חושב שאנחנו צריכים לעבוד על זה בנפרד.

שאלה: אין לי צער מקבלת תענוג, זה הרי לא בטבע שלי. אם אין לי הרגשת הבורא, אז כיצד אני יכולה לפתח צער מכך שאני בריחוק ממנו?

רק בהתקשרות עם החברות, תעשו כל הזמן כל מיני פעולות יחד. אתן לא מבינות, אבל בצורה כזאת הכוח מסתובב ביניכן, נכנס מאחת יוצא מהאחרת וכן הלאה, זה חשוב מאוד, ואז תרגישו איך אתן מתקדמות.

שאלה: כבר כמה חודשים אני לא מרגישה שום תענוג בגלל מה שקורה, ורק בעשירייה אני מקבלת את אותה שמחה, או כמו מהכנס שהיה לנו, אבל הכול מסתיים כשאני חושבת על מה שקורה סביבנו ואין שום דבר חוץ מתפילה. האם אפשר לומר שזו הפרעה בעבודה בעשירייה, או אולי זאת מתנה מהבורא?

ייתכן שזאת מתנה מהבורא. בכל זאת תתאספו יחד ותנסו לדבר ביניכן על המצב הזה, ואז תרגישו אם עליכן להמשיך להתאסף יחד ובאיזה אופן.

שאלה: אם לוקחים את הדוגמה של השחין, האם כשאדם מקבל את תכונת ההשפעה, אז השחין כבר לא מגרד לו, או שזה עדיין מגרד לו, אבל האדם נהנה מזה שעכשיו יש לו כוחות לא לגרד את השחין?

איזו משמעות יש לזה? כך או כך הוא מרגיש את עצמו טוב יותר והמחלה באמת עוברת.

שאלה: אם אנחנו מקבלים מהבורא הזדמנויות שונות, משאבים לחיבור בעשירייה, לפיתוח הכלי שלנו, איך להשתמש נכון במה שהוא נותן כדי שזה יהיה משהו שנותן תענוג לבורא?

לשם כך עליכם להתחבר ביניכם כדי שתקבלו את תכונת ההשפעה. ואז תכונת ההשפעה שלכם תהיה תואמת בהשתוות עם תכונת ההשפעה של הבורא, ותתחילו להרגיש שאתם נמצאים באותו עולם כמו הבורא, ויהיה לכם הכול.

תלמידה: ואז בעולם שלנו אנחנו נעשה פעולות מדויקות לחיבור שנותנות לו תענוג.

כן.

שאלה: בכל פעולה שלנו, גם בעולם הגשמי, אנחנו צריכים לבנות כוונה, אבל זה כל הזמן בורח מאיתנו במהלך היום. איך להחזיק בכוונה ולא לשכוח אותה?

תרשמי לעצמך על היד, על פתק, בטלפון, וכך בהדרגה תתרגלי.

שאלה: איך להרגיש שהבורא נהנה? האם כשהחברה נהנית זה הבורא נהנה?

זה קרוב לזה.

שאלה: מה נותן תענוג גדול יותר לבורא, האם כשאנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת, או כשאנחנו יוצרים כלי לגילוי הבורא?

אני חושב ששתי הפעולות משלימות זו את זו, לא ניתן לעשות פעולה אחת בלי הפעולה האחרת.

תלמידה: מה בא קודם, האם אמונה למעלה מהדעת, ובאמונה למעלה מהדעת אנחנו יוצרים את הכלי לגילוי הבורא?

צריך עוד לגדול לשם זה.

שאלה: הרבה שנים קיימת בעיה, כשאדם מקבל הנאה, מקבל תענוג בעשירייה, הוא מאפשר לעצמו לדבר לא יפה בעשירייה, לכפות את דעתו. איך לעבוד עם אדם כזה, ואולי לא כדאי בכלל לעבוד אתו בעשירייה?

למי שאין סבלנות, מי שלא מבין את החשיבות של המצב הזה, שלא יעבוד. אבל כעיקרון המצב הזה טוב, ומי שנושא אותו בסבלנות, יקבל כלים גדולים חדשים.

שאלה: מה לעשות אם אני דואגת לחברות יותר משאני דואגת שהבורא יהיה בינינו?

זה טבעי כי את החברה את מרגישה, ואת הבורא לא. בהמשך זה יתחלף, לאט לאט.

שאלה: כשאנחנו מדברים על כך שאנחנו צריכים להפוך לצינור להעברת האור לכל האנושות, זה בעצם התהליך שעליו אנחנו מדברים עכשיו, שלא לקבל תענוג לעצמנו. אנחנו מתחברים, מברכים את הבורא, ומבקשים לתת לנו הזדמנות לקבל כדי להשפיע לו, ולהעביר את האור לכל העולם. האם זה הרגע שבו אנחנו מעבירים את העולם לכף זכות?

כן.

שאלה: שאלה קצת אגואיסטית. כשאנחנו מצמצמים את ההנאות לעצמנו, וכאילו הגעתי לסוג של מינימליזם בכל דבר, באוכל, בכמות הרצונות, בבגדים, וההכרחיות שלי ממש הצטמצמה. ולא הייתה לי שום התנגדות לתהליך הזה. מה התהליך שקרה לי?

זאת הכללה. כתוב שאדם המסתפק במועט, בזה העושר שלו. "מי העשיר? השמח בחלקו"¹.

תלמידה: הרצונות נעשו באמת יותר איכותיים, פחות כמותיים. ולי נראה שאלה רצונות יותר נכונים, יותר מבוררים. אבל הם גם לא מקבלים שום מילוי. כאילו נעשה איזה צמצום כפוי כנגד רצוני, וכאן כבר מתעוררת ההתנגדות שלי, שלוקחים לי כביכול את כל התענוגים. ושום בקשות שלי לבורא לתת לי כוונה נכונה על שימוש ברצונות האלה, או לשנות את היחס שלי.

את יכולה לעצור? לא ניתן לשמוע אותך. תקראי את המאמרים שלנו, תסתכלי מה האחרים עושים, ותורידי קצת את האף.

שאלה: אתה מעודד אותנו לבקש מהבורא. האם זה מה שמתקן את ל"ב האבן והופך אותו ללב בשר?

כן, רק פנייה שלנו לבורא מתקנת אותנו בכל הבחינות.

שאלה: אנחנו צריכים להידבק לבורא. האם הפעולות היומיומיות שלנו של החיבור, קריאת מאמרים, כוונה, ותפילה, אלה פעולות מספיקות להידבקות לבורא, או שצריך להוסיף עוד משהו?

את הקשר בינינו, זה העיקר בשביל הבורא, ולזה הוא מצפה כדי להתגלות בינינו. זאת המטרה הראשונית של היחס שלו אלינו.

שאלה: האם אחרי שמרגישים צער בעת קבלת התענוג, זה ישפיע עלינו בעתיד שפחות נמשך לתענוג? האם זה כמו שאחרי שמקבלים כוויה, נזהרים מחום האש בצורה אינסטינקטיבית?

אני לא כל כך מבין מה את שואלת. אחרי שמקבלים צער מתוך זה שקיבלנו תענוג?

תלמיד: האם אדם לומד מזה כמו שהוא קיבל כוויה, ואחר כך הוא נזהר ממשהו חם?

אני לא מבין את זה. אבל נגיד שקיבלתי משהו טוב, ואחר כך מתגלה רע?

תלמיד: כן, כשמתגלה צער בקבלת התענוג, האם זה מלמד את האדם לא לקבל תענוג בעתיד?

כן, אתה יכול לראות את זה אפילו בילדים.

תלמידה: כן. אני אירתע מלקבל תענוג בצורה יותר טבעית, בגלל שאני אזכור שאחר כך הרגשתי צער.

נכון.

שאלה: מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, במאמר כתוב שהתענוג בעצם מרחיק אותנו מהמטרה, אז מה העבודה שלנו כאן לפי מטרת הבריאה?

העבודה שלנו היא לקבוע עם מה להתקשר, ומה לעשות כדי להתקרב לגילוי השלם של האור ברצונות שלנו, כי זה מה שהבורא רוצה.

תלמידה: זאת עבודה בכוונה?

זאת עבודה בכוונה, ובצורה כזו בדיוק עלינו לעשות אותה.

שאלה: לגבי כל השאלות שהחברים שואלים בזמן השיעור, האם עלינו להתחבר אליהן כאילו שהשאלות אלה הם הרצונות שלנו עצמנו? ואם זו צורה של השפעה כלפי הבורא, איך אני מתחברת אליהן כדי להביא נחת רוח לבורא?

אני משתדלת להשתתף איתם יחד בשאלות, בתשובות, להעביר אותם, וככל שאני מעורבת בחיבור בין כולם, אני בטוח עושה בזה נחת רוח לבורא. זה כמו במשפחה. אפילו שאנחנו לא טובים, לא מתוקנים. אפילו שאנחנו נמצאים במחלוקת בינינו, זה בכל זאת טוב בעיני הבורא. צריכים להבין את זה, ולהשתדל בכל זאת להתקרב אליו.

שאלה: אני מרגישה שהשיעור הוא כאילו בכיוון אחד, איך אני יכולה לראות בזה שהבורא לוקח ממני את התענוגים, מתנה? ואני כל הזמן מרגישה כאילו אני לא מצערת את הבורא, אלא הבורא מצער אותי. זה הפוך מכל השיעור, ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.

מה לעשות? אני לא יודע מה להגיד לך. את יכולה לכתוב על דף נייר את כל מה שאת מרגישה כלפי הבורא, כלפי החברים, החברות, ואז תראי. אם זה נכון, אם זה כל כך חזק בלב, תנסי לקרוא את זה לפני העשירייה או להעביר אלי, אני לא אמסור את זה לאף אחד. ותראי עד כמה זה ישפיע.

שאלה: אני מנסה לצאת מהשיעור הזה עם איזו הבנה פרקטית. הרצון לקבל שלי מכור לתענוגים, אין לי שום שליטה על זה. בעל הסולם כותב, שאפילו כשאני מזיזה את האצבע, כבר הוא פועל.

תעמידי את עצמך בין הרצון לתענוג.

תלמידה: איך? נניח יש מולי עוגת גבינה שאני אוהבת, ואני?

לא את, אלא הרצון שלך.

תלמידה: ויש לי רצון לאכול אותה, ואני באמצע ביניהם?

כן.

תלמידה: מה אני אומרת, מה אני עושה?

את לא אוכלת.

תלמידה: למה?

למה? אני לא יודע, אולי מפני שאת רוצה להיות עוד יותר רזה.

תלמידה: אבל אם אני רוצה שזאת תהיה עבודה רוחנית, מה אני אומרת? זה בכל שנייה ביום, זה הקפה שעכשיו אני רוצה כבר לשתות, קוביית השוקולד, ארוחת הצהריים, ספורט, כל הדברים שאני עושה. איך טיפה להתקרב לפעולה רוחנית?

לאהוב את החברה. אין בעולם שלנו דבר רוחני יותר שלם מזה.

תלמידה: אז אתה אומר לי שאני לא בשלה בכלל להתחיל עם זה?

למה לא בשלה? אם לא היית בשלה, לא הייתי עונה לך כך.

תלמידה: בסדר, אני יכולה לעבוד על לאהוב יותר את החברה, את החברות שלי בעשירייה, אבל אני רוצה גם לעבוד עם תענוגים.

תנסי לעבוד עם תענוגים, כן, כך בדיוק.

תלמידה: אמרת לי לעבוד בין הרצון לתענוג. מה לעשות מפה, רק להגיד, אני לא אוכלת עכשיו כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה?

יש עוגה לפנייך ויש אותך. תעמידי את עצמך זה כנגד זה, באמצע.

תלמידה: אני לא אוכלת את העוגה ומה מפה?

כך עם כל תענוג שבא.

תלמידה: ככה אמות מרעב, לא אוכל כלום.

לא, אני לא מאמין בזה. ואם כן, לא נורא.

תלמידה: נניח שאני צריכה לאכול עכשיו ארוחת צהריים, מה לעשות? איך להתחיל להפעיל את המנגנון הזה שהוא לא סתם לאכול ולשבוע?

את חייבת לפרוס פרוסת לחם לשים פרוסת גבינה ולהכין כוס קפה בלי סוכר. זו תהיה ארוחת הצהריים שלך.

תלמידה: אני צריכה לצמצם בתוך עצמי משהו?

לא, זה נקרא לצמצם?

תלמידה: לא. זה נשמע לי בסדר מה שאתה אומר.

זה בסדר כן. אני לא הולך להכביד עלייך.

תלמידה: אני לא מרגישה הבדל בין מה שעכשיו אמרת לבין מה שפחות או יותר קורה. רציתי לעשות עוד צעד?

איזה צעד?

תלמידה: צעד שיוביל לקשר עם הבורא, ולא סתם לטרוף כדי להשביע את הרעב שלי. כל השיעור אתה מדבר על זה, אז אני רוצה לעשות משהו.

מה לעשות?

תלמידה: לגרום לאיזה צינור רוחני דרך המזון הזה שעכשיו הוא שם לפניי.

צינור רוחני את יכולה להיות כלפי החברות שלך.

תלמידה: איך?

על ידי כך שתרצי להעביר להן דרכך כול טוב ועונג שהבורא רוצה לתת.

תלמידה: איך אני יכולה להעביר?

בזה שאת חושבת על זה, מצפה שזה יקרה, מבקשת מהבורא שיסדר לך כזה קשר. שאת תהיי מקושרת לחברות ואליו כדי להעביר דרכך כל טוב ועונג שאפשר למלאות אותן.

תלמידה: בזה להתרכז?

כן.

שאלה: האם מספיק לזהות את הצמצום ולקשור אותו לבורא או שאני צריכה לעשות גם צמצום בגוף הפיזי?

זה תלוי, גם כך וגם כך.

שאלה: אמרת פעם שאפשר לעשות צמצום על הטעם ולא להרגיש אותו בכלל. חשבתי שאין לי שום סיכוי, לכן הרבה פעמים כשאני אוכלת משהו אני מבקשת שיהיה טעים לחברות. כשאני הולכת לספורט, אני מבקשת שהם יהיו בריאות ומברכת אותן. אבל יש הרגשה שהכול נספג ברצון לקבל, איך זה יפסיק להיספג?

תמשיכי, כשיהיה לך יותר כלי, תראי מה יקרה.

שאלה: עדיין לא הבנתי מה זה אומר לקבל מהבורא בשביל החבר?

אם אתה נכלל בחבר ומברר מה טוב בשבילו, ממש סופג ממנו את הרצון שלו, אז אתה יכול לפנות לבורא ולבקש בשבילו.

שאלה: אם אנחנו כבר מתחברים ומקבלים מהבורא, אז מה יש לי להעביר לחבר? הוא מקבל ישירות מהבורא, מעצם החיבור בינינו.

אני לא חושב, אם אני פונה לבורא ומברר אצלו כל מיני דברים שאני יכול לעשות לחבר, אז אני משתדל להשתתף בזה.

שאלה: האם על זה נאמר "המתפלל על חברו נענה תחילה"²?

גם כן.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתנתק מהתענוג ואחר כך לחזור אליו. בין שתי הפעולות האלה אנחנו צריכים לבחור בשביל מי אנחנו רוצים לקבל תענוג. האם זאת הפעולה שאנחנו צריכים לעשות כדי להעביר לחבר מה שהוא צריך, קודם להתנתק מהתענוג שאני יכולה לקבל בשבילי?

לא, לא חובה, לא צריכים להתנתק מתענוגים, יחד איתם תוכלי להשתתף בהעברת תענוגים דרכך לחבר.

(סוף השיעור)

---

1. "איזשהו עשיר? השמח בחלקו" (משנה, מסכת אבות, פרק ד')↩

2. "כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה" (נזיקין דף צ”ב, א גמרא)↩