שיעור ערב 05.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"זוהר לעם", כרך י"ב, קטעים נבחרים, עמ' 121, פרק: השכינה

קריין: ספר "זוהר לעם", פרק "השכינה", כותרת "שם שורה השכינה", עמוד 121.

שם שורה השכינה

.39" ומאין אנו יודעים, כי הקב"ה רוצה בו ושׂם משכנו בתוכו? כשאנו רואים, שרצון האדם לרדוף ולהשתדל אחר הקב"ה בליבו, בנפשו וברצונו, ודאי אנו יודעים ששם שורה השכינה. אז צריכים לקנות את האדם ההוא בכסף מלא, להתחבר עימו וללמוד ממנו. ועל זה לומדים, וקְנה לך חבר. בשכר מלא צריכים לקנות אותו, כדי לזכות בשכינה השורה בו. עד כה צריכים לרדוף אחר איש צדיק ולקנות אותו.

("וייקחו לי תרומה", תרומה)

המלכות לא תקום אלא ע"י משה

.372 אמר רבי שמעון למשה רבינו, הקב"ה עתיד להחזיר לך אבדה, שאיבדת מחמת הערב רב. וזוהי הכּלה שלך, המלכות. כי משה הוא בעלה דמטרוניתא. כי בזמן שהערב רב עשו את העגל, נפלה הכלה שלך. כמ"ש, וישלך מידיו את הלוחות. הרומזים על המלכות.

.373 וכתוב בך, לֶך רֵד. רומז על הירידה שלך בגלות הרביעית. לך, פירושו, כמ"ש, לֶך לךָ מארצך, לגלוּת. בשם משה יש ש', שבה ג' קווים. כאן בג' קווים של הש' נרמז לֶך לךָ ג"פ בגלות.

ובגלות הרביעית, רד, בשביל בת יחידה שלך, המלכות, שהיא כלה שלך, שנפלה. כמ"ש בגלות רביעית, נפלָה לא תוסיף קוּם. ומיד כשאתה תרד בשבילה, תקום עימך. כי לא תוסיף קום, מעצמה, אלא ע"י בעלה, משה.

("להשיב אבדה", משפטים)

הבאר הזו אין לה סוף

.374 שלא לחינם נגלתה לך התורה יותר מכל ישראל, ועלתה אליך כמים של הבאר, שעלו אליך ולא אל האבות, ולא לשום אדם. כי הבאר, המלכות, מכּירה אדוניה. ותורה זו, כתוב עליה, ומשָׁם בְּאֵרה היא הבאר אשר אמר ה' למשה, אסוֹף את העם ואֶתְנה להם מָים.

הבאר היא מלאה, ומֵימֵיה אינם יוצאים החוצה. והיא באר מים של התורה, שהתורה נקראת מים, שהוציאה כל המים, כל התורה. וכל המים שבעולם נכנסים בה, ומימיה אינם יוצאים החוצה, אלא הם מכונסים בתוכה.

.375 והיא באר, שאפילו כל בני העולם ישאבו ממנה מים, ואפילו כל ענני העולם, לא יחסירו ממנה אפילו כחוט השערה. משום שהבאר הזו אין לה סוף, והיא יותר עמוקה מהתורה, כמ"ש, ורְחָבה מִנִי ים. ומי ששואב מים בכד של הבאר, בכ"ד (24) ספרי הקודש, הוא בולע כל החכמות שבעולם, כש"כ הבאר עצמה."

("להשיב אבדה", משפטים)

שרצונו תמיד אל המלכות

.151" אשריהם הצדיקים, היודעים לשים רצון ליבם למלך העליון הקדוש. וכל רצון ליבם אינו לעוה"ז, ולתאווה הבטלה שלו, אלא שיודעים ומשתדלים לשים רצונם להתדבק למעלה, כדי להמשיך רצון אדונם אצלם מלמעלה למטה.

.152 ומאיזה מקום לוקחים רצון של אדונם להמשיך אותו אליהם? הם לוקחים ממקום קדוש ועליון אחד, שממנו כל הרצונות הקדושים. ומי הוא? כל איש. זהו צדיק, יסוד דז"א, הנקרא כל, כמ"ש, ויתרון ארץ בכל הוא. איש, כמ"ש, איש צדיק. זהו צדיק, אדון הבית, יסוד, אדון המלכות, הנקראת בית. שרצונו תמיד אל המטרוניתא, מלכות, כבעל האוהב את אשתו תמיד. יידבנו ליבו, שאוהב אותה. ליבו, המטרוניתא שלו, המלכות, שנקראת לב. יידבנו, להתדבק בו.

.153 ואע"פ שיש להם אהבה גדולה זה בזה, שאינם נפרדים לעולם, עכ"ז מכל איש, יסוד, בעל הבית, בעל המטרוניתא, תיקחו את תרומתי, מלכות. מדרך העולם, אם רוצים לקחת מאדם את אשתו, הוא מקפיד ואינו עוזב אותה. אבל הקב"ה אינו כן, שכתוב, וזאת התרומה, כנ"י, המלכות, אע"פ, שכל האהבה שלה היא אליו ואהבתו אליה, לוקחים אותה ממנו, להשרות אותה ביניהם. ממקום עליון, שכל אהבה של אישה ובעלה שורה שם, מיסוד, תיקחו את תרומתי. אשרי חלקם של ישראל, ואשריהם כולם שזכו לזה.

("וייקחו לי תרומה", תרומה)

המלכה תנהיג היכלו

.321 אם יש מליץ בעולם, הוא מגיע אל המלכה, ולא למעלה מהמלכות. בדומה למלך, שהיה לו בן מהמלכה, וכל זמן שהבן עשה רצונו של המלך, המלך שׂם משכנו במלכה. וכל זמן שהבן לא עשה רצונו של המלך, המלך מפריד משכנו מהמלכה.

.322 כך הקב"ה וכנ"י. כל זמן שישראל עושים רצונו של הקב"ה, הקב"ה שׂם משכנו בכנ"י. וכל זמן שישראל אינם עושים רצונו של הקב"ה, אין הקב"ה שם משכנו בכנ"י. משום שישראל הם בנו בכורו של הקב"ה, כמ"ש, בנִי בכורִי ישראל. וכנ"י היא אימם של ישראל, כמ"ש, ואל תיטוש תורת אימך.

.323 כל זמן שישראל רחוקים מהיכל המלך, כביכול המטרוניתא מתרחקת עימהם מהמלך. משום שהמלכה לא הקדימה שבט לאותו הבן להכותו, שילך בדרך הישר. כי המלך אינו מכה בנו לעולם, אלא עוזב הכול בידי המלכה, שתנהיג היכלו, ושתכה את בנה, ושתנהיג אותו בדרך אמת כנגד המלך.

("אשר יִיסְרַתוּ אימו", אחרי מות)

שמחת המלך והמלכה

.325 לא הייתה נמצאת שמחה לפני הקב"ה, כאותו יום שעלה שלמה לחכמה, ואמר שה"ש. אז האירו פניה של המלכה, והמלך בא להשרות משכנו עימה. כמ"ש, ותֵרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. ותרב, שעלה היופי של המלכה, וגדלה במדרגותיה על כל שאר המדרגות, שהיו לה באיזה זמן, משום שהמלך שׂם משכנו בה, משום שהוציאה בן חכם זה לעולם.

.326 וכשהוציאה את שלמה, כשהשפיעה לו חכמתה, הוציאה לכל ישראל, וכולם היו זוכים במדרגות עליונות כמו שלמה, שהקב"ה היה שמח בהם, והם בו. וביום ששיכלל שלמה ביהמ"ק למטה, התקינה המלכה בית אל המלך, ושׂמו משכנם יחד, והאירו פניה בשמחה שלֵמה. אז נמצאת שמחה לכל, למעלה ולמטה, משום שכתוב, משא אשר ייסרתו אימו. שהנהיגה אותו לרצון המלך.

("אשר יִיסְרַתוּ אימו", אחרי מות)

מי שבא אל המלך, אינו נכנס אלא מהמלכות

.149 כשהמטרוניתא נוסעת כולם נוסעים עימה, כמ"ש, וייסע מלאך האלקים. האם המלכות נקראת מלאך האלקים? התקין הקב"ה לפניו היכל הקודש, היכל עליון, עיר קדושה, עיר עליונה, ירושלים העיר הקדושה. כל אלו הם שמות של המלכות. מי שבא אל המלך, אינו נכנס, אלא מהעיר הקדושה, מהמלכות. ממנה לוקח הדרך אל המלך, כי הדרך נתקנת מכאן.

.150 זה השער לה' צדיקים יבואו בו. כל שליחות, שהמלך, ז"א, רוצה, יוצאת מבית המטרוניתא, המלכות. וכל שליחות הבאה מלמטה מהמלך, ז"א, נכנסת תחילה אל המטרוניתא, ומשם אל המלך. נמצא, שהמטרוניתא היא שליח של כל, הן מלמטה למעלה והן מלמעלה למטה. וע"כ היא שליח כל.

שכתוב, וייסע מלאך האלקים, ההולך לפני מחנה ישראל. כלומר, ישראל של מעלה, ז"א. מלאך האלקים, המלכות. וכתוב, והוי"ה הולך לפניהם, להאיר להם ללכת יומם ולילה. יומם ולילה, פירושו ז"א ומלכות. הרי שהמלכות הלכה לפני ישראל. כמ"ש, וייסע מלאך האלקים, ההולך לפני מחנה ישראל."

("וייסע מלאך האלקים", בשלח)

אנחנו מתכוונים להיות יחד ושקריאת הזוהר תשפיע ללבן את הכלים שלנו.

כל הבית של המלך בידי המלכות

.151" האם כבוד הוא למלך, לז"א, שהמטרוניתא, המלכות, תלך ותעשה מלחמה, ותלך בשליחות? אלא בדומה למלך, שהזדווג במטרוניתא עליונה. ראה המלך הכבוד שלה, שהיא עולה על כל שאר המטרוניתות שבעולם.

אמר, כולן נחשבות לפילגשים כלפי המטרוניתא הזו שלי. היא עולה על כולן. מה אעשה לה? אלא כל הבית שלי יהיה בידיה. הוציא המלך כרוז, מעתה כל דברי המלך יהיו נמסרים ביד המטרוניתא. והפקיד המלך בידיה כל כלי זין שלו, כל בעלי המלחמה, כל אבני יְקָר של המלך, כל אוצרות המלך. אמר, מעתה, כל מי שיבקש לדבר עימי, לא יוכל לדבר עימי, עד שיודיע אל המטרוניתא.

("וייסע מלאך האלקים", בשלח)

כשהבן אינו עושה רצונו של אביו, מוטל על אימו להכות אותו

.176 כשהבן אינו עושה רצונו של אביו, מוטל על אימו להכות אותו, ולהנהיג אותו בדרך הישר. כמ"ש, דִברי לְמוּאל מלך משׂא, אשר ייסְרתוּ אימו. אימו היא בת שבע, אם ש_מה, המלכות. ולא כתוב, אשר ייסרו אביו, משום שמלכות התמנתה על הבית, וכל האוצרות וכלי הקרב נמסרו בידיה. והיא צריכה להנהיג בניה בדרך הישר, שיעשו רצון המלך.

ועל שלא הנהיגה את אלו שבעת המלכים בדרך הישר, ולא היכתה אותם, נטו לצד שמאל, ושלט השמאל על הימין, והלכה עימהם בגלות. וזהו שכתוב, אומללה יולדת השבעה.

("אומללה יולדת השבעה", בראשית, זוהר חדש)

מרוב החביבות והאהבה שלו לכנסת ישראל

.152 כך הקב"ה מרוב החביבות והאהבה שלו לכנ"י, המלכות, הפקיד הכול ברשותה. אמר, הרי כל השאר, אינן נחשבות אצלה לכלום. אמר, שִישִים הֵמה מְלָכוֹת, אחת היא יונתי תמָתי. מה אעשה לה? אלא כל הבית שלי יהיה בידיה. הוציא המלך כרוז, מעתה כל דברי המלך יהיו נמסרים ביד המטרוניתא. הפקיד בידיה כל כלי זין שלו. כמ"ש, הנה מיטתו שלשלמה, שישים גיבורים סביב לה, כולם אחוזי חרב מְלוּמְדי מלחמה.

.153 אמר המלך, מכאן והלאה המלחמות שלי תימסרנה בידך, כלי הזין שלי ובעלי המלחמה יהיו בידך. מכאן והלאה את תהיי שומרת לי. כמ"ש, שומר ישראל, ז"א, הנקרא ישראל. מכאן והלאה, מי שצריך לי לא יוכל לדבר עימי, עד שמודיע למטרוניתא.

כמ"ש, בזאת יבוא אהרון אל הקודש. זאת היא המלכות. היא שליח המלך לכל. נמצא שהכול הוא בידיה, וזהו כבוד המטרוניתא.

("וייסע מלאך האלקים", בשלח)

ייחוד הקב"ה ושכינתו

.32 כי אדם בלי אישה הוא חצי גוף, והשכינה אינה שורה עליו. כך הקב"ה, בעת שאינו בקורבן עם השכינה ובכל ישראל, שהם אנשי מידות, האיברים שלו, אז עילת העילות, הכתר, אינו שורה שם. וכאילו אין הקב"ה אחד, מאחר שהוא אינו עם השכינה. כי אין הקב"ה נקרא אחד, אלא כשהוא בזיווג עם השכינה.

בחוץ לארץ השכינה רחוקה מבעלה. וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. משום שבחוץ לארץ אין קורבנות, זיווג הקב"ה עם השכינה. וכשהקב"ה מתחבר עם השכינה, מתקיים הכתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ועילת העילות, הכתר, שורה עליהם.

("ייחוד הקב"ה ושכינתו", בהר)

מלכות היא הפתח לספירות עליונות

.341 דוד, כל דבריו ברוח הקודש אמר אותם. ולמלכות שמיים אמר, משום שהיא שליח, מלמטה למעלה, שהיא הפתח לספירות עליונות, והאדם צריך להיכנס בה תחילה, ומלמעלה למטה, שהשפע מהספירות העליונות היא מקבלת אותו ומשפיעה למטה. ומי שצריך למלך, מודיע לה תחילה. וע"כ, חטאתי אודיעך, זה אמר למלכות שמיים.

ועווני לא כיסיתי, מִצַדיקו של עולם, יסוד דז"א. אמרתי, אודה עלֵי פשעיי לה', זה המלך הקדוש, ז"א, שכל השלום שלו. והשלום שצריך האדם להביא לפניו הוא בהודאה, שיתוודה על חטאיו, כי שלָמים כך מתקרבים בהודאה, כמ"ש, על זבח תודת שלָמָיו.

וכתוב, ואתה נשאת עוון חטאתי סלה, זהו למעלה באו"א עילאין, שהם המקום שעתיקא קדישא, הכתר, שורה בו. וע"כ פסוק זה אחוז בכל, במלכות, וביסוד, ובת"ת, ובאו"א עילאין, שבהם שורה הכתר.

.342 מי שמבקש בקשה מהמלך, צריך לייחד את השם הקדוש ברצונו, מלמטה למעלה, ממלכות עד הכתר, ומלמעלה למטה, מכתר עד מלכות. ולקשור הכול בייחוד אחד בא"ס, בייחוד הזה יכלול בקשתו. מי הוא חכם לבקש בקשתו כמו דוד המלך, שהיה שומר פתח המלך, שהיה מרכבה למלכות, הנקראת פתח המלך? כך הוא, וע"כ התורה מלמדת אותנו דרכי המלך הקדוש, כדי שנדע ללכת אחריו, כמ"ש, אחרי ה' אלקיכם תלכו.

("חטאתי אודיעךָ", ויקרא)

לרוץ אחרי השכינה

.189 רבי זֵירא אמר לרבי אבא, הרי ראיתי פני השכינה, ומי שרואה פני השכינה, צריך ללכת ולרוץ אחריה. כמ"ש, ונֵדְעה נרדפה לדעת את ה'. וכתוב, והלכו גויים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ואני רוצה ללכת אחריך, וללמוד מאלו הדברים הטובים, שאתם טועמים בכל יום מחדרו הקדוש של רבי שמעון.

("ושׂמו את שמי", נשוא)

לסבול למען השכינה

.504 אשרי מי שמשתדל בגלות האחרונה לדעת את השכינה, להוקיר אותה בכל המצוות, ולסבול בשבילה כמה דַחֲקוּת, כמו שלומדים, שכר הכלה הוא הדחק והצער. כלומר, לפי הצער השכר. כמ"ש, וישכב במקום ההוא. וישכב, אותיות ויש כ"ב, שאם יש כ"ב (22) אותיות התורה, ששלם בתורה, השכינה שוכבת עימו.

("נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", פינחס)

המלכות היא מקום שהכול מתאסף אצלה

.894 אשרי חלקם של ישראל, שיודעים להיכנס לתוך מוח האגוז, שהקדושה היא כמו מוח האגוז שקליפות סובבות אותו, וכדי להיכנס לתוך המוח, הם שוברים הקליפות האלו שסובבות אותו, ונכנסים.

לאחר כל זה כתוב, ביום השמיני, עצרת תהיה לכם. כי אחר ששברו כל אלו הקליפות, ושברו כמה כוחות, והרגו כמה נחשים וכמה עקרבים, שהיו להם באלו הרי חושך, עד שמצאו מקום יישוב ועיר קדוש, המלכות הקדושה, מוקפת חומות סביב סביב, אז נכנסו אליה בשמיני עצרת, לעשות לה שם נחת, ולשמוח בה.

.895 וזהו שכתוב, עצרת תהיה לכם. עצרת, שפירושו אסֵפה, המלכות, מקום שמתאסף הכול אצלה, כי היא בית קיבול לכל האורות העליונים. תהיה לכם, ולא לאחר, שאין לס"א חלק בו, אלא שאתם תשמחו באדונכם והוא עימכם. ועל זה כתוב, שִמחו בה' וגילו צדיקים והַרְנינו כל יִשְׁרֵי לב.

("ניסוך המים", פינחס)

השכינה היא צורתו של הקב"ה

.332 משום זה, לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. כי הקב"ה סתום בסתרי תורה, ונודע במצוות, שהן השכינה, שהיא צורתו. כמו שהקב"ה הוא עניו, כן שכינתו ענווה. הוא חסיד, והיא חסידה. הוא גיבור, והיא גיבורה על כל אוה"ע. הוא אמת, והיא אמונה. הוא נביא, והיא נביאה. הוא צדיק, והיא צדקת. הוא מלך, והיא מלכות. הוא חכם, והיא חכמה. הוא מבין, והיא תבונה שלו. הוא כתר, והיא עטרה שלו, עטרת תפארת.

משום זה, כל מי שאין תוֹכוֹ כְּבָרוֹ, אל ייכנס לבית המדרש. כצורתו של הקב"ה, שהוא תוכו ושכינתו ברו, הוא תוֹכוֹ בִּפנים, והשכינה ברו מבחוץ. ולא השתנתה היא שמבחוץ, מאותו שבפנים, שתהיה נודעת שהיא אצילות שלו, ואין פירוד שם כלל.

("ורגליהם רגל ישרה", פינחס)

כל דרי העולמות כלולים במלכות

.502 אלא הקב"ה ברא אותו בדמותו. מלכות הנקראת דמות, תמונת כל, שֶׁכֹּל דָרי בי"ע כלולים בה. ובה הסתכל הקב"ה וברא את העולם, ואת כל הבריות שברא בעולם, וכלל בה העליונים והתחתונים בלא פירוד כלל. וכלל בה ע"ס, וכל השמות, והכינויים, וההוויות. והעילה על הכול, אדון על הכול, ואין אלקים זולתו, לא נמצא בעליונים ובתחתונים פחות ממנה, משום שהיא הקשר של כולם, ושלמות כולם, לקיים בה הכתוב, ומלכותו בכל מָשָלה.

ומשום שלא נמצאת העילה על הכול בעליונים ובתחתונים, אפילו באחד מהם, פחות ממנה, אם היא, המלכות, לא נכללת בו. ונקראת אמונת ישראל. ומצד העילה על הכול, כתוב בה, כי לא ראיתם כל תמונה. אבל מצד שהיא כוללת שאר הבריות, כתוב בה, ותמונת ה' יביט.

("נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", פינחס)

המחוברים עם השכינה, מוגנים

.32 בכל מעשיו צריך האדם לשים כנגדו את הקב"ה. כל מי שהולך בדרך, שמתיירא מפני ליסטים, יכוון לג' דברים, לדורון ולתפילה ולמלחמה. כמו יעקב, בשעה שהיה מתיירא מפני עשיו.

והחשוב מהם תפילה. ואע"פ שהתפילה חשובה יותר, שני חברים או שלושה שעוסקים בדברי תורה, הוא עוד יותר חשוב מכל. כי אינם מתייראים מפני ליסטים, משום שהשכינה מחוברת עימהם, מחמת שעוסקים בתורה.

("ואתה פה עמוֹד עימדי", ואתחנן)

קבלת פני השכינה

.110 חוב מוטל על אדם, לקבל פני השכינה בכל ר"ח ושבת. ומיהו פני השכינה? זהו רבו.

("מים ששופכים לפני הפתח", ואתחנן)

לגמול חסד עם השכינה

.105 לא לחינם אמר הקב"ה, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור, מעלֶה אני עליו כאילו פדה אותי ואת בניי מבין העכו"ם. הרי כמה בני אדם עוסקים בתורה ובגמילות חסדים ומתפללים עם הציבור, ולמה הקב"ה ושכינתו וישראל אינם נגאלים?

אלא הפירוש הוא, שיעסוק בתורה, כדי לחבר השכינה עם הקב"ה, ולא לשום כוונה אחרת. גמילות חסד, כי אין חסיד אלא המתחסד עם קונו, שכל המצוות שעושה תהיינה כדי לגאול בזכותן את השכינה מהגלות, ולא לשום כוונה אחרת. בזה הוא עושה חסד עם הקב"ה ונקרא חסיד.

.106 מי שגומל חסד עם השכינה, להעלות אותה מהגלות, גומל חסד עם הקב"ה, משום, שכשחטאו ישראל והקב"ה רצה לייסר אותם, הייתה אמא, השכינה, רובצת עליהם, ועיכבה את הקב"ה מלייסר אותם. עד שיצאו לתרבות רעה.

מה עשה הקב"ה? הגלה בני המלך, ישראל, עם המלכה, השכינה. ונשבע, שלא יחזור למקומו, עד שהמלכה תחזור למקומה. נמצא, שמי שגומל חסד עם השכינה, וחוזר בתשובה, ובכל התורה והמצוות שלה, אינו מכוון אלא רק לפדות השכינה מהגלות, הוא שעושה חסד עם קונו, והוא כאילו גאל אותו ושכינתו ובניו מהגלות."

("המתחסד עם קונו", כי תצא)

נמשיך, רק הכוונה שהיא [תהיה] נכונה.

שאלה: מה ההבדל בין שכינה למלכות?

מלכות זו אחת מעשר ספירות, שכינה זה כל הכלי של עשר הספירות יחד. מלכות שהיא כוללת כל הט' ראשונות היא השכינה.

המלכות סומכת הכול

.128" אע"פ שהאות ה' של אצילות, של שם הוי"ה, היא המלכות, וסומכת את הכול, אין לכם לעוף למעלה ולרדת למטה, זולת עם המלכות. כמו האיברים של הגוף שאין להם תנועה זולת בנשמה, כך האיברים שיש לה, ספירותיה, מתפשטים עליכם לסמוך אתכם בהם. כי כך היא האות ה', כמו הים, אם יש לה כלים למלא אותם, הם מתמלאים ממנה ומתפשטת בהם כמו נחלים המתפשטים מהים על הארץ. ואם אין לה כלים, היא ה' לבדה, יחידה, בלי התפשטות של הנחלים.

.129 כך הכלים של השכינה, שלמעלה הם מלאכים קדושים, ולמטה הם ישראל, אם יש בהם בעלי מידות, בעלי חסד, חסידים גיבורים, בעלי תורה נביאים וכתובים, צדיקים, אנשי מלכות, שכתוב בהם, ואשר כוח בהם לעמוד בהיכל המלך, בעמידה של התפילה בהיכל המלך, שהוא אדנ"י. המלך שלה הוא הוי"ה.

והם חכמים ונבונים ראשי ישראל. ולא ראשי ערב רב, שכתוב בהם, היו צריהָ לראש. והמלכות מתפשטת עליהם בע"ס שלה. בעת ההיא יורדת עליה עילת העילות, ביו"ד ה"א וא"ו ה"א, לרדת עליהם, להקים עליהם השכינה.

("אליהו אל תתעכב מלרדת", כי תצא)

השכינה - ערבון בתוך ישראל

.217 כתוב, מושְׁכֵני אחריך נרוצה. וכתוב, ונתתי משכָּני בתוככם. הקב"ה נתן שכינתו בין ישראל, שתהיה רובצת עליהם, כאם על הבנים, ולהגן עליהם בכל הצדדים.

.218 וכל זמן שהאם הקדושה, השכינה, יושבת על ישראל, בא הקב"ה לדור עימהם, משום שהקב"ה אינו עוזב את השכינה לעולם, וכל האהבה שלמעלה היא בה.

.219 משום זה נתן אותה הקב"ה ערבון בתוך ישראל, שיידעו, שלא ישכח אותם, ולא יעזוב אותם לעולם, משום הערבון שבתוכם. והשכינה אומרת להקב"ה, ערבון הייתי בתחתונים, אהיה ערבון אצלך, כדי שלא תשכח את בניי, ולעלות כנגדך, ואני ובניי אחריך נרוצה.

("ג' ריחות", שיר השירים, זוהר חדש)

שירת השכינה

.516 לסוסתי ברִכְבֵי פרעה דימיתיך רעייתי. כתוב, וייקח שש מאות רכב בחוּר. חכמת מצרים הייתה, שכל מה שעשו, עשו ע"פ החכמה העליונה. ופרעה היה חכם יותר מכולם. כי אין מעמידים מלך במצרים, אם לא יהיה חכם מכולם.

.523 מה שייך לפסוק שלמעלה האהבה והשמחה של השיר הזה? ומה רוצות כאן מרכבות פרעה?

.524 הכול בקשר אחד. לסוסתי ברכבי פרעה. כשהקב"ה נתן את המלכות להיות ראש על כל הגדודים והמחנות שלמטה, מאותו זמן היא משבחת תמיד ואינה שקטה. וכל המחנות שלה משבחים תמיד, ואינם שוקטים לעולם.

.525 ושיר האהבה הזו התחיל, כשיצאה השכינה ממצרים, וכל המחנות שלמעלה ושלמטה היו לפניה. אז התחילה אהבת השיר כלפי מעלה. וסוסי פרעה ומרכבותיו היו נוסעים אחר ישראל, והשכינה התחילה בשיר האהבה למעלה, לז"א.

.526 והקב"ה לא רצה באותו זמן בשירה, כמ"ש, ולא קָרַב זה אל זה כל הלילה. והוא השתיק את המלכות משיר האהבה שהתחילה.

.527 כלה שהיא באהבה לראות את בעלה, כשרואה אותו, מתעוררת בה האהבה ומתחילה לשבח אותו. ואם בעלה אינו רוצה השבח, ומשתיק אותה לשתוק, מהתעוררות האהבה שהתחילה, איך ישקוט ליבה ורצונה?

.528 כיוון שטבעו כל סוס ורכב פרעה בים, וראו ישראל כל הגבורות והניסים, שעשה להם הקב"ה, שרו ישראל בארץ שירה בשביל המלכות, וקיבל אותה הקב"ה, כמ"ש, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. אח"כ, כשחזרה הבאר, שרו ישראל שירה בשבילה, כמ"ש, אז ישיר ישראל את השירה הזאת. בא יהושוע ושר שירה בשבילה. באו דבורה וברק ושרו שירה בשבילה.

("לסוסתי ברכבי פרעה", שיר השירים, זוהר חדש)

השתוקקות אחר השכינה

.538 לסוסתי ברכבי פרעה. כתוב, וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. כי בשעה שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, לא היו רוצים ללכת במדבר בדרך יבֵשה בלי מים. שהיו רגילים במצרים, שהייתה כגן עדן, כמ"ש, כגן ה' כארץ מצרים. ועתה הם הולכים במקום יבש בדרך, במקום חורבן בלי יישוב.

.539 מה עשה הקב"ה? שלח לפניהם את השכינה, שהייתה הולכת בכל מיני זוהר, בכל אופני השתוקקות. והיו ישראל רצים אחריה בתשוקה לראות אותה. ומשום זה היו רצים אחריה במדבר, והלכו ולא התעכבו.

והקב"ה עשה להם כך, כדי שלא יתעכב קידוש השם על הים, שהוא היה רוצה להתכבד על כל עמי הארץ."

("לסוסתי ברכבי פרעה", שיר השירים, זוהר חדש)

שאלה: מה זה הביטוי הזה של ללכת אחריו במדבר, לרוץ אחריו במדבר?

אחרי גדלות הבורא, שאפילו שיבש ואין מה שמושך צריכים לחפש, לייצר לעצמו, לייצב לעצמו גדלות הבורא וכך ללכת. קשה, אבל אחרת לא מתקדמים, כי זה מעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

(סוף השיעור)