שיעור בוקר 23.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 415, מאמר "החרות"

חק הסבתיות

"כדאי לקחת לנו זמן, להבין דבר חשוב כזה. דהיינו, איך אנחנו קיימים בעולם מבחינת ישות של "אנכיות", שכל אחד מאתנו מרגיש את עצמו כהויה מיוחדת, הפועלת על דעת עצמה, ובלתי תלוי בכחות חיצונים זרים, בלתי ידועים, ובמה מתגלה הישות הזה של אנכיות אלינו?

והן אמת שיש קשר כללי בכל פרטי המציאות שלפנינו, שהוא פוסע והולך על פי חק הסבתיות, בדרך גורם ונמשך קדימה, וכמו הכלל כולו, כן כל פרט ופרט לעצמו. זאת אומרת, כל בריה ובריה מבריות העולם, מארבעת הסוגים: דומם, צומח, חי, מדבר, נוהג בה חק הסבתיות, בדרך גורם ונמשך. ולא עוד, אלא אפילו כל צורה פרטית, מהנהגה פרטית, שהבריה אוחזת במשך רגעי קיומה בעולם, היא נדחפת על ידי גורמים קדומים, שהכריחוה לקבל את אותו השינוי שבאותה הנהגה, ולא אחרת, בשום פנים. וזה ברור וגלוי, לכל המסתכל בסדרי הטבע, מבחינת המדע הטהור, ובלי תערובת של פניות עצמיות. אכן אנחנו צריכים לנתח הדבר, כדי לאפשר לעצמנו, להסתכל עליו מכל צדדיו ונקודותיו."

ברור לנו שלכל דבר יש סיבה. והדבר הזה שבא מתוך סיבה ומסובב על ידי הסיבה ההיא, וכך הכול מתגלגל מהנקודה הראשונה, שגם בה בטח הייתה סיבה ומשהו לפניה, אבל אנחנו לא יודעים מה זה לפניה, מתחילים לראות רק ממנה והלאה, ועד היום הזה איתנו ועם כל המציאות. ואחרי שאנחנו עושים משהו ומזהים, אנחנו גם כן יכולים לזהות את הכוחות שפועלים עלינו ואיך הם מקדמים אותנו, ואיך אנחנו הופכים להיות מתוצאה מהסיבה הקודמת, לסיבה לתוצאה הבאה, וכן הלאה.

זאת אומרת, חוק הסיבתיות פועל על כולם. זה החוק הכללי שהוא כולל בתוכו את כל חוקי הטבע, כל חוקי הפיזיקה, כימיה, מה שלא תגידו. כי על כל דבר ודבר מה אנחנו לומדים בסך הכול? אנחנו לומדים את חוק הסיבתיות, התרכובת, הפירוק, השינוי בין המצבים, בין הכוחות, בין החומרים, בין מה שלא יהיה, זה חוק הסיבתיות. איך דבר אחד גורם משהו לשני יצא ממנו וגורם לשלישי, וכן הלאה, רק את זה אנחנו לומדים.

זה מה שהוא אומר, שבזה עלינו להתרכז וללמוד. אם אנחנו נבין את המהות של חוק הסיבתיות, אנחנו נבין את היסוד לכל חוקי הטבע, גשמיים, רוחניים כאחד.

ארבעה גורמים

"דע שבכל התהוות הנפעלת בבריות העולם, צריך להבין אותה, שאינה נמשכת בבחינת יש מאין, אלא יש מיש. דהיינו על ידי מהות ממשית, שפשטה צורתה הקודמת, ולבשה הצורה המתהוית עתה.

לפיכך יש לנו להבין, אשר בכל התהוות שבעולם, משותפים ארבעה גורמים, שמארבעתם יחד יצאה ונקבעה אותה ההתהוות, ונקראים בשם:

א. המצע.

ב. דרכי הגורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע, מצד עצמו, שאינם משתנים.

ג. דרכי הגורם ונמשך הפנימים שלו, המשתנים מסבת מגע עם כחות זרים.

ד. דרכי הגורם ונמשך של דברים זרים הפועלים עליו מחוץ.

ואבארם אחת אחת."

זאת אומרת, בצורה כזאת הוא מכסה את הכול. יש לנו איזו סיבה, מהסיבה הזאת ישנה תוצאה, אז יש גורם לסיבה וגורם לתוצאה ופעולות ביניהם שגם גורמות לכל התוצאות.

אם אנחנו בסך הכול רואים את ארבעת השלבים האלו, שכך יוצאת מאיזה גורם תוצאה, אז אנחנו בזה מכסים בעצם את כל חוק הטבע שפועל במקום שאנחנו רוצים לראות אותו וללמוד.

אז לכן הוא מקבץ את זה בסך הכול לארבעה גורמים. ובאמת לא יכול להיות יותר, כי יש לנו מצע, המקום, מקור שממנו הכול יוצא, הגורם ונמשך מצד עצמו, שהדבר הזה רוצה לצאת, גורם ונמשך מצד הפנימיות, וגורם שנמשך מחוקים ומקרים חיצוניים. הוא יבאר אחד אחד, תיכף אנחנו נראה מה קורה כאן.

כדאי לנו בכל זאת להתעמק בזה יותר, כי אנחנו מתוך זה נמשוך אלינו את כל הדברים. אז מה קורה איתנו, אנחנו נמצאים הרי בזה, איפה שאנחנו יכולים להיות כגורם לפעולה, איפה שאנחנו כתוצאה מפעולה.

סבה א': המצע, חומר ראשון

"א. ה"מצע", פירושו, חומר הראשון המיוחס להתהוות הזאת כי "אין כל חדש תחת השמש". וכל התהוות אשר יקרה בעולמנו, אינה "יש מאין", זולת "יש מיש". אלא שאיזה ישות, פשטה צורתה הקודמת, ולבשה צורה אחרת, משונה מהקודמת. ואותה המהות, שפשטה צורתה הקודמת, היא מוגדרת בשם "מצע", שבו טמון הכח העתיד להתגלות, ולהקבע בגמר הצורה של אותה ההתהוות, ועל כן, ודאי הוא נחשב לבחינת הגורם העיקרי אליה."

כך אנחנו יכולים לראות בכל דבר ודבר. שיש מצע, היינו נקודה שממנה מתחילה להתפתח איזו ישות חדשה, שהיא בעצמה גם כן לא חדשה, היא גם כן תוצאה ממשהו. אבל בכל תהליך ותהליך אנחנו יכולים להגיד "זהו, מרגע זה והלאה אנחנו מתחילים לספור". ואז הנקודה שממנה מתחילים לספור היא נקראת המצע.

שאלה: מה ההבדל בין חוק הענף והשורש לחוק הסיבתיות, מה ההבדל ביניהם?

זה אותו דבר אפשר להגיד, רק תלוי איך אנחנו מפרשים את זה. אין הרבה חוקים במציאות. בחכמת הקבלה אנחנו לומדים אותם כשני כוחות, כוח ההשפעה וכוח הקבלה, שפועלים בצורה ההדדית זה על זה ואז מייצבים בקשר ביניהם את המציאות. שאין מציאות בכוח אחד של הבורא, אין מציאות בכוח הרצון לקבל שבנברא, אלא בהתקשרות ביניהם דווקא שם מתחילה להתייצב, להיוולד המציאות. זאת בסך הכול הסיבה לכל חוקי הטבע, לכל החוקים, רוחניים וגשמיים כאחד.

תלמיד: אני שואל לגבי הענף והשורש, והסיבה והתוצאה, כי אנחנו אומרים שמהבורא כלפינו זה כאילו עשר ספירות.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין מלמעלה למטה עד אלינו, ואחרי זה מאיתנו בטיפוס מעלה? מה ההבדל בחוקים?

אלה אותן המדרגות, אבל מלמעלה למטה זה המעטת האורות, וממטה למעלה זה הכלים שלנו, כמה שאנחנו יכולים להתאים את עצמנו לאורות, אבל זאת בעצם אותה מדרגה. שבכל מדרגה ומדרגה יש לנו יחס מלמעלה למטה ויחס ממטה למעלה, ושהם נפגשים במדרגה ההיא ואז יש לנו פגישה בין הכלי ואור. ככה זה בכל ספירה וספירה שבעשר הספירות שבפרצוף.

מה ההבדל? הרצון לקבל הרי פועל בכל מצב, אבל יחס בין האור שעשה כך וכך מדרגות מלמעלה למטה, לבין הכלי שהעלה את עצמו להידמות לאור בעלייתו ממטה למעלה, זה בונה את הכלי ואור בכל ספירה וספירה שבפרצוף. ואז יוצא לנו שתמיד יש לנו כאילו ספירות חדשות, אורות חדשים, וזה הכול אך ורק מרצון אחד ומאור אחד, היינו מרצון לקבל ורצון להשפיע שהם כך פועלים זה על זה.

יש הבדל בין שתכונות יורדות מלמעלה למטה, לבין שתכונות עולות ממטה למעלה, כי משלם לבלתי שלם זה מלמעלה למטה, ומבלתי שלם לשלם זה ממטה למעלה. וההבדל ביניהם הוא מהותי, זה בורא ונברא.

שאלה: מה זה נקרא חומר ראשוני?

חומר היולי, החומר הראשון זה רצון לקבל שנברא יש מאין, צורה הפוכה מהאור, מהבורא. והחומר הזה קיים אך ורק מפני שהבורא רוצה שהוא יתקיים בצורה הפוכה ממנו. זה החומר הראשון. שם נקודת השבירה. עוד נדבר עליו, שלא נתבלבל.

שאלה: כשמדברים על קשר סיבתי של סיבה ומסובב מהי הסיבה של הבורא להסתיר את עצמו?

כדי לתת לנברא אפשרות להיות קיים ועצמאי..

שאלה: מה ההשתתפות של יש מאין בין כל ההוויות שעוברות עליו?

יש מאין זה חומר היולי שהתגלה מאין. זאת אומרת, שכאילו לפניו אין שום דבר חומרי, אלא רק רצון הבורא, ובצורה כזאת הוא כבר מתחיל להתפתח ולהתקיים.

תלמיד: ומה החומר הזה?

זה כל החומר שלנו, רצון לקבל שלא היה קיים במציאות אלא התגלה ככה רק עכשיו.

תלמיד: החומר הזה נרשם בו, מוטבעת בו כל ה-ו-י-ה?

כן. קשה לנו להגיד שהוא קיים בפני עצמו, כי הוא לא קיים. כי חייב להיות בתוך הרצון לקבל, רצון להשפיע קודם של הבורא. כי על פני הרצון להשפיע של הבורא, נולד הרצון לקבל יש מאין. אם לא הייתה הכנה כזאת, אם לא היה בבורא רצון להשפיע, אז לא היה בנברא הרצון לקבל. כי הבורא ברא אותו כדי להטיב לו, לכן כל הזמן הוא מחייה אותו ברצון שלו להטיב לרצון לקבל ולהביא אותו לדבר המושלם, למצב המושלם שזה להידמות לגמרי לאור, וכך הוא מתקיים.

לכן הסיבה ללידת הרצון לקבל זאת אהבת הבורא אליו. זה מושרש בתוך הרצון לקבל ולכן אנחנו יכולים לראות שבסופו של דבר, כשהוא משווה את עצמו עם הבורא, הוא מגיע לאהבה חלוטה.

שאלה: במצע יש ייעוד ורצון גם יחד?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב על איזו ישות שפשטה צורתה הקודמת ולבשה צורה הקודמת שונה מהקודמת, ואותה המהות מוגדרת בשם מצע. מה זה מצע בעולם שלנו, ומהי אותה המהות?

לכל דבר שממנו אתה מתחיל לספור, אתה יכול לקרוא מצע. כל דבר. כי אין לך באמת משהו שהוא מצע שיש לפניך, שאתה יכול לקחת אותו, אין דבר כזה. מצע ממש אמיתי, זה רק רצון הבורא להיטיב לנברא שממנו, מהרצון הזה מתחיל להיות הרצון לקבל שבנברא. זה כבר נברא, אבל לנו אין דבר כזה, רק אם ככה תתאר לעצמך.

תלמיד: ומה זה המהות שפשטה צורתה הקודמת שהוא מזכיר פה?

המהות שפשטה צורתה הקודמת הייתה אהבה, אהבת הבורא. מתוכה יצא הרצון להשפיע לאותו נברא, כתוצאה מאהבה. ומתוך זה יצא רצון להשפיע אז מה שצריך לעשות לרצון להשפיע, זה לברוא רצון לקבל כדי להשפיע לו. הבורא לא צריך שום דבר, הוא צריך את הרצון לקבל שבנברא כדי להשפיע לו. אבל להשפיע לאיזה נברא? שנמצא בדרגה שהוא לא מבין כלום, לא מרגיש כלום? אז הוא רוצה לפתח את הרצון הזה שיהיה בדרגה כמוהו, שיבין לעומק את כל היחס של הבורא לנברא.

לכן הרצון לקבל מהחומר ההיולי, שזה רק רצון לקבל ללא שום ידיעה, הרגשה, והבנה מתחיל להתפתח יותר ויותר.

שאלה: עכשיו קראנו ומהיכן שאני נמצא הבנתי שיש קשר סיבתי, וסיבה ומסובב ואמרנו שהקשרים האלה מתגלים בלי קשר להבנתנו, אז איך אפשר להבין אותם או שאין צורך בהבנה הזו?

אנחנו יכולים להבין את הסדר של סיבה ומסובב, אנחנו לומדים על זה. אנחנו לומדים, כמו שעכשיו דיברנו על הסיבה ומסובב ועל הסיבה הראשונה, שהיא רצון להשפיע של הבורא כלפי הנבראים. אתה יכול לשאול, ומה היה קודם? מאיפה בא הרצון להשפיע של הבורא? אז אנחנו אומרים, בגלל שהכוח הזה הוא כוח אבסולוט שאין לו שום חיסרון, שלא חייב לאף משהו, משהו, לכן מטבע הטוב להיטיב. ולא חסר לו כלום חוץ מלהביע את ההטבה שלו.

זאת אומרת אנחנו כבר מתחילים מאיזו הבחנה ברורה ומיוחדת .מפני שהבורא הוא שלם ,ומטבע הטוב שהוא שלם, זה לגלות את השלמות שלו, לכן מזה התחילה הבריאה, וזאת הייתה סיבת הבריאה, להיטיב לנבראיו.

שאלה: כשהוא אומר שהבריאה במשך רגעי קיומה בעולם נדחפת על ידי גורמים קדומים, מי הם אותם גורמים קדומים?

הגורם הקדום ליצירת הבריאה הוא אהבה אליו. זה גם כתוב בהרבה מקומות שאהבה היא הסיבה לבריאה, הסיבה ללידת האדם.

תלמיד: כל המערכת הזאת שאנחנו מדברים עליה מה דוחף אותה, יש פה עניין של רשימו?

אותה אהבה.

תלמיד: יש רשימו באמצע?

אותה אהבה שיוצאת מהבורא ופועלת כלפי הנברא, היא מחייבת את הנברא להתפתח. כמו שאמרתי, שהבורא לא יכול לעזוב את הבריאה באמצע, הוא צריך לתת לנברא אהבה, ו"לתת לו" זה נקרא שהוא ירגיש, ירגיש ממי הוא מקבל ומה הוא מקבל בדיוק, באיזה עומק הוא מקבל, באיזו עוצמה. הוא צריך להתפתח, אחרת הוא לא יהיה כלום, הוא יהיה איזה גרגיר קטן ומה ירגיש?

הבורא חייב לפתח את הנברא עד גודל שמתאים לו, לבורא. לכן שני הכוחות האלה הם אמנם כוחות מנוגדים אבל שווים, כי אי אפשר אחרת להביע אהבה.

תלמיד: כשאתה אומר שמטרת הבריאה להגיע לשיווי צורת אהבה כלפי הבורא, לזה הוא רוצה שנגיע, זאת הכוונה?

ודאי, כי אין מצב, אין הרגשה יותר נעלה מאהבה, וזה מה שהבורא רוצה להזמין בנברא. אבל להזמין את ההרגשה הזאת בנברא הוא יכול רק בתנאי שהנברא בעצמו, כביכול ללא שום גורם מהבורא, יגלה רצון כזה לבורא, שירצה לאהוב אותו.

תלמיד: אבל זו אותה אהבה שאנחנו מכירים בעולם הזה?

מה אנחנו מכירים בעולם הזה?

תלמיד: בעולם הזה, שאני אוהב את אשתי.

בעולם הזה אתה מגלה את האהבה הבהמית ולא הרוחנית, כי כולה היא לעצמך. ועל פני האהבה לעצמך אתה כבר בונה אהבה לבורא, בניגוד, על ידי צמצום, מסך, ואור חוזר.

תלמיד: אהבה היא תכונת ההשפעה?

היא מתבטאת בהשפעה. אהבה היא הרגשה, ועל ידי מה היא יוצאת לפועל? על ידי פעולת ההשפעה.

תלמיד: יפה, אהבתי.

אם היית מתאזר בסבלנות, היית שומע את זה יותר לעומק ומזמן.

שאלה: יש לי שאלה לגבי המהות. כשהגעתי לקבלה היה לי איזשהו יסוד, איבדתי טעם בחיים שהיו חיים גשמיים, ועכשיו אני מנסה לבנות את זה מחדש כדי שנגדל מתוך זה כחדשים. אבל בהפצה רחבה על איזה יסוד עלינו לבנות? לקחת את מה שיש, או קודם כל לנער את האדם ואז לבנות?

לא, אסור לנו לגרום רע לאנשים. חס ושלום לא. רק להיטיב לנבראיו, רק להיטיב. בצורה כזאת שאתה יכול לעזור לאנשים, אז אתה מסביר להם, אחרת לא. כתוב, אל תשים מכשול לפני עיוור. אם מה שתגיד לאדם יקלקל לו את החיים, אסור לך לדבר כך, רק בתנאי שהוא יוכל להתקדם לחיים יותר טובים. לכן אתה רואה שחכמת הקבלה מחכה עד שהאנושות תתפתח ועד שהיא תגלה עד כמה היא כבר לא מסוגלת להתקדם ולחיות בצורה מתוקנת, ואז מתחילה חכמת הקבלה להתגלות כשיטה לחיים יותר טובים. אבל חס ושלום, לא לשיטה לחיים יותר גרועים.

תלמיד: אם אני לא אהרוס את העבר שלי, אם לא אפרק את הבית שלי וכולי, אני לא אדע איך להעביר את זה לאחרים.

אתה צריך לעשות זאת בתוך עצמך, שום דבר לא לשנות בצורה פיזית, אלא רק בפנים. אתה בפנים שובר את הכלי הקודם שלך, הרצון לקבל, ובונה כלי חדש, בעשירייה. אבל בצורה חומרית בעולם הזה אתה לא משנה כלום, תשאיר את זה בינתיים, תראה איך זה ישתנה.

אנחנו מתקדמים עכשיו למצבים כאלה שישנו את כל החיים שלנו על פני כל כדור הארץ, אבל לא להזמין פעולות כאלה מעצמך סתם, לפי השכל שאתה מבין עכשיו, לא.

שאלה: איך מטרת הבריאה משתלבת עם הסיבתיות? בעולם הגשמי מטרה וסיבה הם דברים שונים ואפילו מנוגדים, איך זה משתלב ברוחניות?

למה ברוחניות זה לא אותו דבר? יש סיבה ובתוך הסיבה, האמת מפני שהיא מגיעה מלמעלה תמיד, יש כבר מטרה, רק בכוח. ואנחנו צריכים, בתגובה נכונה על הסיבה, לפתח את הסיבה עד שמגיעים למטרה בפועל. אין חדש. רק אנחנו, על ידי המאמצים שלנו, פותחים אור שהוא מאיר לסיבה והופך אותה למטרה.

תלמיד: הם פשוט מוסיפים אחד לשני.

כן, ודאי. בכל מטרה ישנה הסיבה. והסיבה הזאת היא גם מחזיקה את המטרה, היא מבליטה אותה, מגלה אותה עוד יותר. כן, אתה צודק.

שאלה: אמרת שאדם צריך להיות כמו האור כדי לקבל את תכונת האור. האם הוא צריך להיות כמו מקור האור, נותן התענוג, או כמו האור, מה ההבדל?

לא, כמו מקור האור אנחנו לא יכולים להיות. אנחנו סך הכול נבראים ומקבלים. אבל אנחנו יכולים לעשות כאלה פעולות שעל ידן האור מאיר ומגלה את עצמו באותם הקשרים, באותם הרצונות שאנחנו מכינים, וזו העבודה שלנו. סך הכול אנחנו נבראים ורק עושים קשר בין האור לבין הרצון לקבל. גם האור וגם הרצון לקבל שניהם באים מהבורא ואנחנו עושים את הקשר ביניהם.

שאלה: מהי המטרה שישנם חברים שמבקרים את העבודה הפנימית בעשירייה, בשביל מה המצב הזה?

כדי שאנחנו נסדר את הקשר בינינו עוד יותר אחיד. תעבדו על זה שכולם יבינו מה צריך לעשות. תדברו על זה יותר. לא להתווכח, אלא להבין מה כתוב.

סבה ב': הגורם ונמשך מצד עצמו

"ב. הוא סדר של גורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע, מצדו עצמו, ואינו משתנה. למשל, חטה שנרקבה באדמה, ובאה לבחינת זריעה של חטים. הרי המצב הרקוב הזה, מכונה בשם "מצע". כלומר, שיש להבין כאן שמהות של חטה, פשטה צורתה הקודמת שהיתה לה, דהיינו, צורת החטה. וקבלה בחינה חדשה, בתמונת חטה רקובה, שהוא הזרע הנקרא "מצע", הערום מכל צורה. שעתה, אחר שנרקבה באדמה, נעשית ראויה ללבוש צורה אחרת, דהיינו, צורה של חטים, הראויים לצמוח, ולצאת מאותו המצע שהוא הזרע.

זה גלוי וידוע לכל, שהמצע הזה, אינו עתיד להתלבש, בצורות של דגן, ולא בשבולת שועל, אלא רק בהשואה, אל אותה הצורה הקודמת, שהסתלקה ממנה, שהיא, החטה היחידה, ואף על פי שמשתנית בשיעורים מסוימים, הן בכמות והן באיכות, כי בצורה הקודמת היתה חטה יחידה, ועתה עשר חטים, וכן בטעם ויופי. אולם עיקר הצורה, של החטה, אינה מקבלת שינוי.

הרי שיש כאן סדר של גורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע מצדו עצמו, ואינו משתנה לעולם, שמחטה לא יצא דגן כמבואר. וזהו המכונה סבה ב'."

אנחנו רואים את זה מהחיים, כמו שהוא אומר, אם ישנה סיבה, הסיבה הזו חייבת להגיע לריקבון ואז מתוכה נולדת התוצאה, כבר נגיד מגרעין חיטה אחד עשרה חיטים וכן הלאה. אבל מה העיקר כאן? הריקבון. כל מצב קודם, כדי להוליד את המצב הבא הוא בעצמו חייב להסתלק, למות, ואז נולד ממנו מצב החדש.

שאלה: אנחנו רואים שהחוק הזה פשוט יחסית להבנה מהדוגמה של הזרע ואיך הוא צריך להירקב כדי ליצור צורה חדשה של עצמו. אבל האם יש דוגמאות מעשיות כלשהן שאפשר לעשות בסביבה שלנו כדי להראות לעולם שחוק הסיבה ומסובב מביא אותנו למצבים יותר גבוהים?

לא, אתה לא יכול. איך אתה תראה את זה לאחרים? אני חייב להגיע באיזה רצון לקבל שלי לריקבון, שהוא מת בעיניי, ואז במקומו אני מגיע לגילוי של רצון להשפיע חדש. רק בצורה כזאת. זה לא שהרצון לקבל שלי הקודם נעלם, אלא הוא פועל עכשיו אצלי בצורה חדשה, רצון להשפיע.

תלמיד: אז אין בעצם שום דרך להעביר את החכמה העמוקה הזו לאומות העולם?

למה לא? "כולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם" כתוב. "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". מטרת הבריאה היא לכולם. איפה הוא כותב? על כל המינים, על כל הצבעים, על כולם. מה זאת אומרת שאין? אפילו דומם, צומח וחי, לא רק בני אדם, יזכו גם להעלאת הדרגה שלהם לעלייה רוחנית. "וחי זאב עם כבש". באמת כך.

לא שזה אי אפשר לתאר, רק צריכים לראות מתי להסביר להם את זה, באיזו צורה. לא לעשות את זה נגד רצון. אם הם רוצים קצת לדעת, במידה הזאת ללמד אותם. מתוך אהבה, כמו שאנחנו דיברנו היום, שזאת הסיבה של ההפצה, התפשטות של כל דבר, אז מתוך אהבה אתה צריך לפעול. ואז אתה לא תטעה והם יקבלו את זה.

שאלה: האם הדוגמה של ריקבון המחויב לפני הולדה של המצב הבא, קיימת רק בדרגת צומח?

לא, בכל דרגה. בכל דרגה כדי לקבל רצון חדש במקום רצון ישן, אנחנו צריכים לראות את הרצון הישן כבר כמת, כבר נקרב, כבר לא מסוגל לשום שימוש הנכון.

תלמיד: למה הסיבתיות היא חוק, ממה זה נובע?

מזה שיש בורא ויש נברא, יש שניים אז יש כבר סיבתיות. איך עוברים מהבורא לנברא כל ההשפעות?

(סוף השיעור)