שיעור בוקר 02.12.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת  

קריין: מסמך "העבודה באמונה למעלה מהדעת", קטע מס' 43, מתוך רב"ש ג'. מאמר "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם".

"האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח). היינו שמצב השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות בשוה, היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות."

(רב"ש - ג'. מאמר 300 "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")

אנחנו צריכים להשתדל ששום מצב שאנחנו עוברים לא יוכל לשנות אותנו. פשוט כאילו אנחנו לא מרגישים, כאילו אנחנו מפלדה. יום, לילה, טוב, רע, מה שלא עובר אתה דבוק. פשוט מאוד, אתה דבוק. זה ודאי שאי אפשר, אבל כל פעם ה"אי אפשר" הזה, צריך להעלות אותנו לדרגה הבאה של דבקות כך שאפשר. אפשר. בהתחלה אי אפשר, אחר כך אפשר. כך אנחנו קונים כל פעם דבקות המתגברת.

כי זה כלל בעבודה שלנו, אין מה לעשות. איך? על ידי הקבוצה ועל ידי הבורא, בבקשה. תקבל כוח שתתחזק ותידבק במערכת כך שלא לילה, ולא יום, ולא גשם, בקיצור, שום דבר לא משפיע. זאת מטרה, אבל כל הירידות והעליות הן כדי לבטל אותן, זאת אומרת להיות למעלה מהן.

קריין: ציטוט 44, מתוך רב"ש א', מאמר "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה".

"האדם צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה."

(רב"ש - א'. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

שאלה: מה זה אומר שהוא צריך לצייר לעצמו בהרגשה, באיברים, שהבורא מנהיג את העולם בטוב ומיטיב, למרות שבתוך הדעת הוא רואה להיפך?

תתעלה למעלה מהרצון האגואיסטי שלך, תתאר לעצמך שאתה נמצא למעלה מהאגו שלך, ואז תגלה את יחס הבורא אליך ואל כל המציאות, ועד כמה שאתה מרוצה, שמח, מאושר.

תלמיד: איך הדבר הזה נעשה בעבודה שלנו, אנחנו אומרים שכל העבודה שלמעלה מדעת קורית דרך העשירייה.

כן. אתה רואה איך שהבורא מלובש בכל העשירייה, ועד כמה שכולם נמצאים בחיבור ביניהם, והבורא ממלא אותם, ויחד יש חיבור בין קוב"ה, הבורא ושכינתא, שזו החברה הזאת שנותנת משענת לבורא, כלי.

תלמיד: ואיך להפוך את זה לצורה רגשית יותר שאני באמת כך ארגיש.

תחשוב על זה כל הזמן. שום דבר לא צריך יותר, תחשוב על זה כל הזמן, אל תצא מזה.

תלמיד: על מה לחשוב?

על מה שעכשיו דיברנו. תחזור.

תלמיד: על זה שהעשירייה היא שלמה ומחוברת, והבורא שורה בהם.

והוא ממלא אותם, והם ממלאים אותו בזה שהם רוצים שהוא ימלא אותם, והוא מתמלא מזה שהם נותנים לו מקום להתגלות.

תלמיד: אני חושב על זה כמהות אחת?

ודאי. "ישראל, אורייתא, קוב"ה, חד הוא", עד כדי כך שאין הבדל, לא יכול להיות הבדל ביניהם בכלום. אתה יכול להגיד, אבל מלכתחילה זה הכלי וזה האור, אבל לא מבדילים. "חשיכה כאורה יאיר". אז תחשוב על זה כל היום, ובערב תספר לנו מה קורה.

שאלה: איך לא להתחיל את העבודה כשהאדם כבר מרוסק, על המיטה ואין לו כוחות? אלא ממש ברגע שהוא מרגיש טיפה של ירידה, כבר הוא מתחיל את העבודה.

זאת אומרת אם הוא כבר נמצא במצב של אאוט, אין מה לעשות, אתה אומר. לא, הוא דווקא "מוסר את נפשו" מה שנקרא. אין לי מה לעשות, ואין לי שום כוח להתנגד, ואני לא יכול שום דבר לשנות, ואני לא שולט, וכך זה. אז מה קורה? אני נמצא במצב הטוב ביותר. הבורא לקח ממני את כל הכוחות, את כל השכל, ואפילו את כל הרגש, אני מת ממש, נמצא במצב שאין יותר נמוך ממנו. במצב הזה אני יכול באמת לשייך את עצמי אליו. כך זה, כמו שאני הולך למות, ואומר לו "קח אותי".

תלמיד: זה המצב הטוב.

זה ממצב שלגמרי אין כוחות, ובכל זאת קצת יש לך אחיזה.

תלמיד: במצבים הקודמים, שהוא התחיל להרגיש שהוא מתדרדר, הוא צריך להתנגד לזה?

כשהוא מתדרדר ודאי שהוא צריך להתנגד, ועוד איך להתנגד. להתנגד בהתדרדרות במה? שהתדרדרות במה היא? תענה לי.

תלמיד: בחוסר חשיבות המטרה, הוא מתחיל לאבד קשר עם הקבוצה.

אז אתה לא תתנגד לזה שאתה מאבד חשיבות המטרה?

תלמיד: אני שואל בדיוק על הרגע שהוא מתחיל להרגיש את הנגיעה הזאת שכבר הנה, הוא קיבל את הדקירה והוא מתחיל לאט לאט להעלם פשוט.

לא. אז מה אתה עושה?

תלמיד: אני אגיד שיש עשירייה, אבל אני מרגיש שאין לי פה כוח, עד שאני אתרסק ואז אני אתחיל.

לא, זה לא טוב. אתה מסכים עם ההתדרדרות הזאת. זה לא טוב. אני מבין אותך, הכול עברתי, אבל צריכים לעשות איזה פעולות מנע. אתה עשית מראש איזה הכנות?

תלמיד: אני חושב שכן.

מה? אז מה אתה עושה אם כן?

תלמיד: תולה תקווה בעשירייה.

זאת אומרת, ברגע שאני מתחיל לרדת, ואני מודע שאני יורד, זה לא שזה קורה לי בהיסח דעת, אני מודע שאני יורד, אני עדיין מרגיש שאני יורד אבל אין לי שום סיכוי, שום אפשרות לעצור את עצמי בכוחותיי, באיזו תחבולה, ולא להמשיך לרדת.

תלמיד: בדיוק כך.

למה הבורא נותן לי את זה? זה הכול בא מלמעלה, בכל הצורות, לא הכנתי את עצמי, או כן הכנתי, לא חשוב, למה הוא נותן לי להרגיש את זה?

תלמיד: כדי להיות תלוי בו יותר, בעשירייה.

כן, אבל נניח שאין לי ברירה, אתה אומר, אני יורד ואני אפילו רואה שאני יכול, אולי אפילו אני רואה שיש כאן משהו לעשות ואני בכל זאת לא עושה. גם זה קורה?

תלמיד: כן.

גם זה. יופי. טוב, אז אנחנו מבינים זה את זה. מה עושים הלאה, אחרי שזה נגמר?

תלמיד: זאת השאלה. אני לא מבין, או שאני מסכים עם המצב, או שאני מתנגד לו.

איך אתה מסכים? אתה לא יכול להסכים עם הירידה הזאת. אתה לא יכול לעשות שום דבר, כי יש בכוח ויש בפועל, בכוח אני לא מסכים, בפועל אני לא יכול. כן?

תלמיד: בדיוק.

עכשיו השאלה, מה עושים? אחרי כל זה. אני עושה חשבון, אני עושה החלטות, אני עכשיו מתכנן את עצמי למצב הבא, איך אני צריך לבנות את עצמי?

תלמיד: אני אגיד מילים יפות של ערבות, של הכנה בעשירייה, השקעה והתכללות וכולי, כדי שיהיה כוח, אבל שוב זה מילים כי מצב אחרי מצב, אתה רואה שהתבנית הזו חוזרת על עצמה.

סימן שאנחנו שכחנו מה למדנו היום בתחילת השיעור. זה בציטוט 39.

קריין: ציטוט 39, מתוך רב"ש ג'. מאמר "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים".

"ענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא. ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא מרפא. היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה. וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטלה", שהכוונה שה' גוזר, היינו שלוקח ממנו את התענוג של העבודה, ואין לך גזירה יותר גדולה מזו, שלוקח ממנו את החיות של העבודה. וצדיק מבטלה, היינו אם האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה של חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת. אלא אדרבא הוא עולה עכשיו למדרגה יותר גבוהה, שהוא עכשיו בבחינת אמונה טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית."

(רב"ש - ג'. מאמר 289 "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")

זאת אומרת הכול תלוי איך אתה מקבל את הירידה, את ההתדרדרות שלב שלב, שלב שלב, איך אתה מתחיל לראות בזה, לא ירידה אלא עליה בהכנת הכלים שלך. זאת אומרת אתה צריך כאן לשנות סוויץ' בראש, לשנות את היחס שלך לירידה ואז אין ירידה. לכן שאלתי היום מה ההבדל בין יום ולילה. כי אין יום ואין לילה, אנחנו כך מייצרים בשינוי היחסים שלנו.

(סוף השיעור)