שיעור בוקר 09.09.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוק הערבות - קטעים נבחרים מהמקורות

שוב אנחנו נמצאים בלימוד חוק הערבות. נקווה שאנחנו נגמור היום את כל לקט הקטעים האלה. אין לנו יותר, אלא לתקן את הנשמה השבורה כדי לגלות בהם את הבורא השלם. זה הכול.

קריין: קטע מס' 30 מתוך הרב"ש אגרת מ'.

"על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד. ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג. כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו."

(הרב"ש. אגרת מ')0318

זה ברור אני חושב. אנחנו צריכים לדאוג בעשיריות שכל חבר וחבר בעשירייה ירגיש שאני אוהב אותו, כך אנחנו צריכים להתנהג. ואפילו שאין לי את זה בינתיים, יחס אהבה לחבר, אני חייב לעשות את זה בצורה מלאכותית.

זה לא פשוט, אנחנו מרגישים מזה דחייה. עד שאנחנו לאט לאט רוכשים חשיבות של החיבור, שמבינים שזה התיקון, עובר הרבה זמן, שנים יכול להיות. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע למצב שאני צריך להראות לכולם שאני אוהב אותם, כי בזה אנחנו מרבים אהבה בעולם. אפילו שאין לי כל כך, על ידי זה שאני מראה את זה לאחרים והם מראים לי, בצורה כזאת אנחנו מתגברים על פני דחייה, שנאה, מה שיש בכלי השבור שלנו.

תלמיד: אני מבין מהקטע שהשמחה היא "איזה יופי, החבר באמת הצליח לצאת מעצמו ולאהוב", השמחה היא עבור החבר שהוא יצא מעצמו.

כן. יפה. נכון.

קריין: 31, מתוך הרב"ש, רשומה 759, "כללות האדם".

"צריך לדעת, שאהבה נקנית על ידי מעשים. בזה שנותן לחברו מתנות, אזי כל מתנה ומתנה שנותן לחברו, הוא כמו חץ וכדור, שעושה חור בלבו של חברו. וגם שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום כל כדור וכדור עושה חור. ומהרבה חורים נעשה מקום חלל. ואז נכנסת האהבה של הנותן מתנות במקום חלל הזה. וחמימות האהבה מושכת אליו ניצוצי האהבה של חברו. ואז משתי אהבות מתרקם לבוש אהבה, שהלבוש הזה מכסה את שניהם. זאת אומרת, שאהבה אחת מסובבת ומקפת את שניהם, וממילא שניהם נעשו אז לאיש אחד, משום שהלבוש ששניהם מתכסים בו, הוא לבוש אחד."

(הרב"ש. רשומה 759 "כללות האדם")0651

שאלה: הרגשת האהבה שיש לי עבור החברים האם זו אותה הרגשה שאני מרגיש מהערבות? האם הרגשת הערבות והרגשת האהבה הן אותן ההרגשות?

ערבות היא טכנית, איך אנחנו מחוברים וקשורים זה לזה ותומכים זה לזה והופכים להיות למערכת אחת, חוזרים לקשר, לרשת אחת. ואהבה זה מה שזורם בתוך הקשר הזה. ערבות זה בניית הכלי, ואהבה זה האור שמתגלה בתוך הכלי. אני מקווה שזה מובן.

תלמיד: אני מרגיש את האהבה ברגע שאנחנו בערבות?

וודאי שבלי ערבות אי אפשר להרגיש את האהבה. הערבות זה הכלי, ומה שמתגלה בתוך הכלי, עד שתתחיל להרגיש מה שבכלי יכול להתגלות, זה נקרא כבר האור, הבורא, אהבה. הבורא זה אהבה.

שאלה: בשני קטעים הרב"ש כותב על להתכסות בשמיכה.

על הרצון המשותף.

קריין: קטע 32 מתוך "ברח דודי" של הרב"ש.

"אין יכולים לקבל שום דבר בלתי השתוות, אלא תמיד צריך להיות בחינת השואה. לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשואה, אלא אדרבא, שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו. נמצא שהוא הולך בדרך הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, אך הוא הכין כלי דקבלה. ו"הדבק במדותיו" הוא דווקא "מה הוא רחום אף אתה רחום". לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, הוא עוסק בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי דהשפעה, שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה."

(הרב"ש. רשומה 217 "ברח דודי") 11:17

עכשיו אנחנו מבינים למה הבורא בבניית הכלי ובשבירת הכלי, עושה כך שהכלי יהיה מחולק לכמה חלקים. כי תמיד אנחנו יכולים למצוא את עצמנו דואגים לחלק שהוא נחתך מאיתנו ואז על ידי זה אנחנו יכולים לגלות את האהבה. כי אהבה אפשר לגלות רק על מה שנחתך, על כל פשעים תכסה אהבה, על כל חוסר החיבור. בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקרב להבנת הקשר, להבנת האהבה, היינו למידת הבורא. כי אהבה זו תכונת הבורא, זה הטבע שלו, אין לו יותר חוץ מאהבה.

שאלה: אדם צריך לדעת שאהבה נקנית על ידי מעשים, מה הם המעשים?

מעשה, זה שאתה מגלה לחבר עד כמה אתה מוכן להתחבר עימו, להיות יותר קרוב אליו. ואיך שהחבר מגיב אלייך, אתה מקבל את זה לא כמו מהחבר, אתה מקבל את זה שזה מגיע מהבורא, כי אחרי כל חבר עומד הבורא. אפילו שהחבר כאילו דוחה אותך, אתה יכול להגיד שזה בגלל שהוא חדש, הוא לא מבין, להצדיק אותו איכשהו, אבל זה לא מספיק וזה לא טוב. יותר טוב אם תשייך את זה לבורא, שזה הבורא כך משחק איתך כדי לתת לך אפשרות בכל זאת לפתח עוד ועוד אופני אהבה לאותו חבר, עד שהוא יפסיק לדחות אותך ודווקא ההיפך, יימשך אלייך ויתחבר אלייך גם כן. למה אתה עושה כך? כי בטוח שאתה משחק כאן לא עם החבר אלא עם הבורא.

יש כאן דברים שבהם אנחנו צריכים להיות קצת יותר מורכבים, להתנהג בחכמה ולא בצורה שטוחה כמו שבעולם הזה, "הוא גאוותן, אני לא יכול לראות איתו, לא יכול להיות איתו". לא. יש לי עסק רק עם הבורא, אין עוד מלבדו. וכאן זה במיוחד, בעשירייה אנחנו צריכים לראות את זה. זאת אומרת ניתנה לי יכולת להתחבר לעשירייה כדי לתקן את עצמי, ולא שהעשירייה הזאת היא קיימת באמת, זה הכול נדמה. מתי זה לא יהיה נדמה? מתי שאני אתחבר איתם "כאיש אחד בלב אחד", אז זה לא יהיה נדמה, זה יהיה אמיתי.

שאלה: באלו תנאים אנחנו מעצבים את כלי ההשפעה? מה מקדים לזה?

רק זה שאני מקבל אפריורי מלכתחילה שאחרי כל דבר עומד הבורא והוא מסדר את זה. כמו שדיברנו בשיעור הקודם היום, שגם בירידות נמצא הבורא והוא עושה לנו את הירידות האלה, ואנחנו מבקשים ממנו שיעזור לנו להגיע לעליה. הוא מסדר לנו, כמו שאנחנו מסדרים לתינוק כל מיני בעיות כביכול, כדי שהוא יתגבר עליהן, ישתדל ויתאמץ, כך הבורא עושה איתנו. וככה זה בקבוצה במיוחד. קבוצה זה שטח שאנחנו כל הזמן יכולים להיות בבירורים, בתיקונים בלי הפסק.

שאלה: רחמים מצד הבורא, מה זה, איך זה מתגלה? כשהבורא מגלה לי חסדים מה הוא עושה עם זה?

זה בינתיים מפני שאתה קטן ואי אפשר להתייחס אליך ברצינות. אבל חכה, תגדל, אתה תתחיל לקבל ממנו יחס רציני כמו לאדם בוגר ואז זה לא יהיה כך. אתה תרגיש שמידת האהבה שלו היא דווקא מתגלה בזה שהוא עושה איתך תרגילים קשים.

שאלה: הרגשת הקשר ביני לבין הבורא היא תלויה במאמצים הדדיים משני הצדדים?

מספיק משלך. מספיק שאתה תרצה להיות מחובר אליו כמה שיותר. אתה אפילו יכול להגיד לחבר, כאילו שאתה אומר, אתה לא אומר, אבל אתה אומר לחבר "אני יודע שזה לא אתה, שזה הבורא עושה לי תרגיל ואני ככה מתחבר אליו". תדבר בצורה כזאת, תתחיל בכוח ככה לחייב. אתה יכול גם לפנות לבורא ולהגיד "אני רוצה שאתה תתגלה איך אתה נסתר בתוך החבר שלי, אני רוצה לגלות אותך". כל מיני כאלה דברים. כמה שיותר ויותר תכניס לזה את הלב, תקבל התרשמויות שונות ותגיע לאמת.

שאלה: אם אני רוצה לרכוש את תכונת ההשפעה עלי לבקש עבור העשירייה, איך אני יכול לבקש אם אני זה הרצון לקבל ואני מבקש רק על עצמי?

אתה לא יכול, את זה עושה האור העליון. אבל אתה צריך לעשות פעולות, תרגילים כאילו שאתה מבקש, כאילו. ולא נורא אם אתה לא רוצה, אבל אתה מבקש.

תלמיד: כלומר עלי לבקש את תכונת ההשפעה?

כן, נכון.

שאלה: בטקסט הקודם כתוב שעלינו לתת מתנות לחברים. מה הן אותן מתנות, מאיפה אני משיג אותן אם הכול מהבורא, ואיך אני אתן משהו שאין לי?

מתנה זה נקרא מאמץ, שאתה מתאמץ להראות לחבר את האהבה שלך אליו. זה נקרא מתנה.

שאלה: לאחרונה נתת לנו עצה תמיד לזכור שאתה לא משחק מול החבר אלא מול הבורא, ולראות את זה בתוך העשירייה כדי לתקן את עצמך. האם בעשיריית רבי שמעון לא ידעו על כך?

אנחנו נדבר על זה פעם אחרת, אתם לא תבינו מה זו עשירייה של רבי שמעון. זו עשירייה שנמצאת בגמר התיקון, ומדובר כלפינו רק כדי להסביר לנו איכשהו מה זה נקרא. זה לא לעכשיו. אבל טוב שאתה שואל. בסדר. נדבר על זה פעם.

שאלה: מה זה לעורר רחמים ומה ההבדל בין זה לתפילה?

זה אותו דבר.

קריין: קטע מספר 33. מתוך "זוהר לעם" פרשת "תולדות".

"אין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולם הם איברים-איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולם ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש."

(זוהר לעם. פרשת תולדות, סעיף 3)

כן, ככה זה. צריכים להבין שכולנו נכללים זה מזה עד אין סוף ואין שיעור.

שאלה: כשהולכים לבית הכנסת בעצם אתה בא לתפילה, אז למה אתה מתפלל? אתה מתפלל לפתור את הצרות שלך. אתה מתפלל בשביל הכלל? באמת אני חייב להתפלל בשביל הכלל? רב"ש אומר לי, תדע שאם תתפלל עבור עצמך אז עשית בדיוק ההפך ותצטרך להתפלל עבור הכלל. אני באמת לא מבין את זה.

לכן בית הכנסת זה נקרא בית שכולם נכנסים, מקום, כלי, כלי שבו נכנסים, נכללים כולם כדי להתפלל על כונסת, על מה שנמצא בלב של כולם יחד. זה המקום של בית הכנסת. וזה לא מקום מריבה כמו שאתה נמצא בבית הכנסת שלך, אלא אנחנו מדברים על המצב הרוחני המתוקן שצריך להיות. לכן זה כך נקרא בית הכנסת, שכולנו באים ונכנסים לרצון אחד, ואז בצורה כזאת אנחנו נמצאים במגע עם הבורא. רק בצורה כזאת.

תלמיד: אין לי את הכוח להתפלל עבור הכלל, אני אפילו לא יודע מה זה להתפלל עבוד הכלל, אז לשקר לעצמי?

כן, תשקר. לאט לאט על ידי זה שאתה תשקר יותר ויותר ויותר אתה תתחיל להבין. המאור הרי משפיע אפילו על השקר שלך וילמד אותך, יחנך אותך, מה זה נקרא להתפלל על הרצון המשותף, שזה באמת הרצון שהוא קובע לכם את החיים.

תלמיד: וכתוצאה מזה נקבל את הערבות בינינו?

כן. לאט לאט, אתה משתנה, אני רואה שקורה משהו. זה נותן לי תקווה גדולה, שאם אתה משתנה אז פי כמה וכמה כל החברים האחרים יכולים גם כן להתקדם, ויתקדמו בטוח. זה סימן יפה.

שאלה: יש מצבים שחבר לדרך נחלש, שעובר איזה מצב ואתה רואה שיש התדרדרות במסגרת, בהשתתפות, ומצד שני הוא בכל זאת משתדל. אז מבחינתנו מצד אחד ישנה דאגה ותמיכה אבל לא ברור כמה להשקיע בו תשומת לב מיוחדת, או להלחם על ההשתתפות שלו, או שמצד שני לתת לו להרגיש שערבות ועשירייה זה לא משהו מובטח ומובן מאליו.

על השאלה הזאת אין תשובה. זה כל כך רחב וזה כל כך רב גווני, ובכל מקום זה משהו אחר, ובכל רגע זה משהו אחר, אני לא יכול להגיד לך. בכל זאת הוא אחד מהחברים שלנו, אנחנו צריכים להשקיע בו תמיד איזה חלק מהכוחות שלנו כדי להחזיק, כדי להיות מחוברים אליו והוא אלינו. אבל יותר מזה אני לא יכול להגיד.

כל עוד שהוא נמצא כחלק מהחברה, אנחנו צריכים להשקיע בו שיהיה חלק מהחברה וככה להמשיך. ולהאמין שזה הבורא עושה לנו את התרגיל. אבל לא בכל מחיר כמו שאומר לנו רב"ש, אם הוא מתחיל להזיק אפשר לגרש אותו מהעשירייה.

שאלה: מה הכי חשוב לעשות כדי שהחיבור יעבור מדמיון למציאות?

להיות בהתמדה, כל הזמן להשתדל להוסיף להוסיף ולהוסיף. לא לחזור על מה שהיה, אלא להוסיף יותר ויותר, ואז תצליחו.

שאלה: אמרת שעשירייה זה השטח שבו אנחנו יכולים להיות כל הזמן בבירורים. מה הם גבולות הבירור?

כן. אנחנו חייבים כל הזמן להיות בעשירייה, ומתוך העשירייה אם אנחנו יחד לפעול כלפי חוץ, כלפי עשיריות אחרות.

שאלה: האם לשיר יחד זאת פעולה של ערבות אפילו כשאני לא רוצה?

כן, זאת פעולה של ערבות, ודאי.

שאלה: כשאתה אומר שאנחנו לא אמורים לחזור על משהו, למה אתה מתכוון?

אנחנו חייבים כל הזמן להימשך ליתר חיבור כך שבינינו לא יישאר מקום לבורא. אם אנחנו מתחברים עד כדי כך שלא נשאר מקום לבורא, אז מתגלה בינינו בורא. תנסו לעשות כזה תרגיל, כולם עד כדי כך מחוברים, זה נקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד", לב אחד, אז בלב הזה פתאום אתה מרגיש שיש שם מקום לבורא, ושם דווקא הוא מתגלה.

תלמיד: לדוגמה, אתמול נפגשנו עם קבוצת תל אביב, זה היה חיבור ערב מאוד עוצמתי, ורצינו לדעת אם זה מסוג הפעולות שאנחנו צריכים לעשות בשביל לחדש את הקשר? האם אנחנו צריכים לעשות עוד פעולות כאלה?

כמה שיותר, ודאי, אני שמח לשמוע, יפה מאוד. רווח גדול יש בדברים כאלה, ממש, אין לזה שיעור, ככה זה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבטיח שהמאמצים שחסרים, גם אם הם באים מתוך השכל, יגיעו מכוונה ללב, שיגעו בלב?

אנחנו נמצאים בחברה גדולה וסביבנו הרבה עשיריות, סביב כל עשירייה ועשירייה, והם עובדים, והם גם כן מחזיקים את כולנו, כולנו מחזיקים יחד את המערכה הכללית הזאת, את המערכת הכללית הזאת, תראו כמה יש, זה יפה.

(סוף השיעור)