שיעור בוקר 02.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 29, מאמר: "תורת הקבלה ומהותה"

נתינת רשות

"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיא בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מלה ומלה על אופנה, כי גם אנכי נשבעתי לרבי, שלא לגלות, כמו כל התלמידים שקדמוני. אבל שבועה זו, ואיסור זה, אינם חלים זולת על אותם הדרכים הנמסרים בעל פה, מדור דור, עד הנביאים ומעלה, כי הדרכים האלו, אם היו מתגלים להמון העם, היו מביאים הפסד רב, מטעמים הכמוסים לנו.

אמנם אותו הדרך, אשר אני עוסק בספרי הוא דרך המותר, ואדרבה נצטויתי מפי רבי להרחיבו כמה שאפשר לי, ומכונה אצלינו דרך התלבשות הדברים. ועיין במאמרי רשב"י, שלדרך הזה מכנה נתינת רשות. וזהו שהעניק לי ה' במדה שלמה, אשר מקובל אצלינו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל "ראוי היה שמואל הקטן וכו' אלא שאין דורו זכאי לכך", ועל כן אמרתי שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסבת הדור שלי."

שאלה: יוצא שהדור הוא הראש, הוא המכתיב בעצם.

אם אנחנו מדברים על ההפצה, וודאי שמצב הדור הוא הקובע. איך אתה תפיץ? אומנם אתה גאון, משה רבנו, אבל אם אין לפניך עמך מתאים שמוכן לסבול, לקבל ולהתקדם בלחצים, במאמצים, מה תעשה? גם אין לך רשות לעשות זאת. אם הדור מוכן, המקובל מקבל רשות ואז הוא עושה את זה, ואם לא, מה לעשות? הוא נשאר לבד. היו אלפי מקובלים בכל הדורות שכתבו ועשו והצטערו מאוד שהדורות עדיין כך, כל אחד בדורו הצטער שהדור עדיין כזה שלא מסוגל, אתה יודע, "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק".

תלמיד: מה התועלת במקובל גאון שאין לו דור להפיץ לו?

הוא בכל זאת מכין את הדברים, הוא עושה הפצה כאילו בעלמא, כביכול מכין את עצמו. לכמה בעל הסולם עשה את זה בדורו? מה נשאר אחריו חוץ מבנו הבכור? איפה כל אלפי התלמידים שהיה יכול למלאות אותם בכל מה שיש לו? אין.

תלמיד: אבל זה לא עובד בצורה כזאת שהמקובל או למשל הקבוצה מעוררת את האנושות, או מתוך החיבור הפנימי שלה מעוררת אותה ואז מפיצה לאנושות, כמו מין ריקוד כזה בין ישראל לעולם?

אם הכול מוכן. ואם לא מוכן אתה יכול לרקוד כמה שאתה רוצה, זה לא יעזור, אין מי שיתפעל מזה. חייב להיות חיסרון מצד השאלה, הזמנה מצד הקהל, שרע להם, שאין להם ראיית העתיד, שזה חשוב להם, ואם אין דבר כזה, אם אין שאלה, אם אין דרישה, מה תעשה?

תלמיד: איך אתה מגדיר את הדור היום?

היום, אני כותב על זה כל פעם בטוויטר, שהיום אנחנו מגיעים כבר למצב שמתחיל להתברר, לא רק למקובלים אלא לכולם, שנמצאים במצב שאין לו שום תיקון. סוף סוף מתגלה לאט לאט שהאגו שלנו, הטבע שלנו שוב מביא אותנו למצב של התנגשות בינינו ויכולה להיות מלחמה ואנחנו לא יודעים איך לצאת מזה, איך לשמור על עצמנו לא להיכנס למצב הנורא הזה ושבזה נגמרות כל התקוות שהיו לאנושות מהליברליזם, מהקומוניזם, מהקפיטליזם, מכל דבר שתרצה. אנחנו רואים עכשיו שבבת אחת הכול נגמר ואין שום שיטה שיכולה להגיד "יש לי, יש לי". אין לאף אחד. ולכן מגיעים למצב שהטכנולוגיה גורמת לאבטלה מעבודה של כל בני האדם. עם כל דבר. הכול מתכווץ ביחד למצב שהאנושות לא יודעת מה צריך להיות, לא יודעת. אף אחד לא יודע. גם לא קם בעולם אף מנהיג שיכול בכלל להגיד אפילו לכמה זמן, לא חשוב, איכשהו, שיכולים לקבל ממנו איזה כיוון. אין. וזה קורה בכל המדינות ובכל מדינה ובכל חברה שהכול מגיע למצב שהרצון האגואיסטי מראה לכולם בכל הרמות עד כמה מה שבנוי על פניו זה אפס, לא ראוי לצמיחה.

תלמיד: ואיפה נקודת המפנה כאן?

בזה שבני ברוך יפרסמו את חכמת הקבלה ויסבירו שבאופן טבעי עכשיו בצורה רציונלית, ריאלית, אין דרך אחרת לאנושות אלא להתקדם כך, או לתהום, ממש. להסביר עוד ועוד אבל זה בעצם מה שנשאר. אנחנו רואים שהכול משתנה כל כך מהר, אפילו אם הם ימצאו עכשיו מאין ברירה איזה פטנט, נגמר לך הכול, נגמר לך הספורט בגלל כל מיני סמים שהספורטאים לוקחים, נגמר לך [עידן] החלל, מה יש בתכנית בחלל? מה זה נותן? כמה בלבלו אותנו. רק בזבוז כסף, מה ימצאו במאדים או באיזה מקום? נגמר לך הכול, בקיצור אין לאנושות משהו שבשבילו היא בכל זאת חושבת שכדאי להתקיים, שיהיו חיים יותר טובים, משהו. לא. אפילו הילדים בעצמם לא רוצים. זמן יפה.

תלמיד: לא תהייה חזרה לדתות?

כן, וודאי שיהיו איזה קפיצות, מקרים כאלה הם כמו גחלת שהולכת להיכבות ויש לה ניצוצות כאלה שיוצאים. אבל זה לא יעזור.

שאלה: יש שתי דרכים להסתכל על זה, או שאנחנו שותלים להם את החיסרון, או שאנחנו דגים את כל אלו שיש להם כבר חיסרון. מה אנחנו עושים?

אנחנו צריכים לפרסם את השיטה שלנו. לא אכפת לנו מה הם חושבים, אלא אם כן אכפת לנו כדי להסביר להם יותר מה אני חושב.

שאלה: אומרים על הדור הזה שמצד אחד הוא יותר מוכן לחיבור, מצד שני, אולי אני טועה, אבל נראה לי שמתרחק מהמקורות כמו תלמוד עשר הספירות, אולי אפילו "שמעתי".

נכון. זה טוב. הוא רוצה לשמוע דברים שמתאימים לו. יכול להיות שלא תלמוד עשר הספירות ולא "שמעתי" מתאימים לו, הוא לא מסוגל לעכל את זה. אנחנו צריכים להסביר לו בצורה חדשה. בכל זאת זה כתוב מלפני מאה שנה.

תלמיד: אבל מה זה אומר שיש כביכול ההתרחקות?

רצון לקבל חדש לא מסוגל לעכל את זה. כמו שבעל הסולם כותב, תן לישראלי הרגיל לקרוא מה שכתוב במאמרים האלה, אפילו שהוא כתב לשדרות העם כמו שהוא אומר, מי יבין את השפה? מי יבין את זה? הסגנון, כל הדברים האלה, כותב יהודי דתי חרדי לפני מאה שנה. אומנם אנחנו רואים כמה הוא מבין ומרגיש ולעומק הטבע ולרוחב העולם שלנו, הסגנון אפילו לא טוב, ובכל זאת אתה צריך לסדר לעמך סגנון שמתאים לו.

תלמיד: הוא כותב פה "ואיסור זה, אינם חלים זולת על אותם הדרכים הנמסרים בעל פה, מדור דור, עד הנביאים ומעלה".

כן, את זה לא מוסרים ואי אפשר למסור, אי אפשר. מה יש להגיד לאנשים שעדיין לא נמצאים ברוחניות על תהליכים, על פעולות ועל סיבות שממש ברוחניות עצמה? אין להם כלים.

תלמיד: אבל יחד עם זה הוא כותב, כי ניתן לי רשות, למי? לפרהסיה, לעם, לעדה, לא ליחידי סגולה.

ודאי. יחידי סגולה לא צריכים רשות, עם יחידי סגולה הוא נמצא בקשר. יחידי סגולה אלה מקובלים שכבר קיבלו סגולה, ביניהם גם כך יש קשר.

שאלה: האות הזאת קצת מוזרה בתוך המאמר, למה הוא מהמקום שלו צריך איזה גושפנקה? מה הוא בא לתת פה?

אתה שואל על משהו או סתם חכמה?

תלמיד: אני מנסה להבין למה הוא מתרץ פה את הגושפנקה שיש לו, הוא אומר למה מותר לי בעצם, למה אני קיבלתי.

הוא בעצמו לא יודע. [למה הוא קיבל] הוא רק אומר בגלל שהדור ראוי. מאיפה אני יודע שהוא ראוי? בגלל שקיבלתי רשות לגלות.

תלמיד: למה הוא כותב לנו את זה?

כי לא הוא בחר לכתוב כל כך הרבה ספרים על הפצת חכמת הקבלה, לא הוא בחר בזה. הוא המקובל הראשון שכותב לשדרות העם, לכל העם, לכל האנושות. איך, מה פתאום, לא לתלמידי חכמים, לא בצורה כזאת שזה נסתר? לא כמו שהוא עצמו מצא אצל רבו, הוא חיכה לרב שלו מפורסוב, ככה רב"ש סיפר, וראה שם את הספר "עץ חיים" של האר"י. הסתכל מה כתוב שם, הוא לא ידע בכלל שיש דבר כזה, שכתוב על זה, כי על האר"י לא דיברו בכלל. כאשר הרב חזר הוא מיד אמר לו, שים את הספר הזה במקום, זה לא בשבילך. אבל הוא כבר ידע את השם של הספר ומיד הלך וקנה אותו. היה פיקח. ואז התחיל ללמוד. אחר כך בא וסיפר על זה וקיבל שיעורים, הסברים, עד שראה שאין לו יותר מה לעשות הוא חייב לנסוע לארץ ישראל אולי ימצא כאן מקובלים יותר גדולים. ככה רב"ש אמר, אבא פעם חזר מפורסוב, היה לו קשה, נשכב על הספה, ואמר צריכים לנסוע כבר לארץ ישראל.

תלמיד: ומפה באמת מאותה נקודה הוא גם ידע שהוא הולך לכתוב לכל העם?

את זה אני לא יודע, לא מסרו לי. הוא ידע. מתי הוא הבין שהוא מקבל רשות לזה? אני חושב הרבה זמן אחרי שקיבל את תחילת הגילוי. אתה חושב שזה הולך בצורה פשוטה? אבל זה מפני שקיבל רשות אז ודאי שכבר מתחילה להתגלות בו חכמה בצורה מהירה, רצינית.

שאלה: הרבה פעמים מאוד קשה לי להאמין לך ולבעל הסולם, כי כל הזמן מסתובב אותו איסור באותה צורה. אם מקבלים מאברהם עד עכשיו יש הרבה מלחמות, וגם בעל הסולם אמר לפני מאה שנה, "הדור מוכן", גם עכשיו אתה אומר שהדור מוכן. מצד שני גם משתדלים לעשות משהו, אבל מה ההבדל באמת בדור הזה?

הוא התחיל לגלות את זה לכולם, הוא הדפיס, את כל מה שאנחנו היום קוראים, בחייו. עד האר"י זה בכלל היה אסור, אחרי האר"י היה ויכוח בין בעל שם טוב להגר"א, אתה לא יודע איזה ויכוחים היו בין חסידים וליטאים. ליטאים נקראו מתנגדים. מתנגדים למה? להפצת חכמת הקבלה, מה שהחסידים כן רצו, אבל בכל זאת גם אלו וגם אלו היו והשפיעו רק בתוך המסגרת שלהם, ולא לעמך ולא לכל העולם.

בעל הסולם עשה דבר שלא היה לפניו, הוא התחיל באמת לפרסם ואפילו לכתוב שצריכים לפרסם לכל העולם, לכל באי עולם. לא רק לדתיים ולחרדים, ולא לחילונים, אלא גם לחילונים וגם לאומות העולם, לכולם. אתה מבין, זו קפיצת דרגה שלא הייתה כמוה. אתה יודע איך קיבלו אותו, אתה לא יודע כמה שונאים היו לו. כל יום שישי שברו לו חלון בסלון, הם עברו זמנים מאוד קשים. הם ברחו מירושלים ליפו, אחר כך מיפו הגיעו לבני ברק, וזה היה מאוד מאוד קשה.

היום אנחנו חיים בצורה אחרת, בזמן אחר. מה זה? כמו שאנחנו מפרסמים, רוצים לאכול אותנו, אבל אתה רואה, ברוך ה' משנה לשנה אנחנו יותר ויותר מייצבים את המקום שלנו ואת עצמנו. ככול שרוצים להתנפל, שרוצים להגיד שאנחנו כת, שאסור, שזו לא יהדות, יחד עם זה לאט לאט זה מתיישב. אנחנו ממשיכים את דרכו. אנחנו ממשיכים את דרכו בהפצה ולא אכפת לי לאיזו דרגה רוחנית אני אגיע. אכפת לי לעשות את מה שהוא כתב, שיקרה מה שהוא רצה, אם אני יכול לממש, אין יותר זכות. להביא את כל שיטת התיקון, לקרב את הבורא לנבראים בעולם הזה, האם אנחנו מסוגלים לזה? אם אנחנו מסוגלים, זו המתנה הכי גדולה לבורא שאתה יכול לעשות, אל תדרוש לעצמך שום דבר. לא רוחניות ולא מדרגות ולא הבנה ולא כלום, את זה אם תעשה, זה הדבר הכי גדול שאתה יכול.

תלמיד: גם רמב"ם כתב, גם הוא עבד בזה, יש גם הרבה מקובלים.

אבל לא לכולם ולא לאומות העולם ולא על תיקון הנשמה בצורה ברורה, שכולם יבינו שזהו, ככה זה, דרך עשירייה, דרך חיבור, על ידי המאור המחזיר למוטב. אנחנו נתחיל בימים האלה ללמוד מהי השיטה הנכונה של לימוד התורה. זה קובץ קטעים מכל מיני מקורות שלנו, אתה תראה את זה שם, אני אומר ברצינות, אין דבר יותר גדול מהפצת חכמת הקבלה. בשביל זה המקובל חי, אחרת אין בו שום צורך בעולם הזה.

תלמיד: אני רוצה להבין, לברר, מה ההבדל בדור הזה?

הרצון לקבל, האגו שלנו הגיע למצב שהוא מראה לכולם שהוא לא ייתן לבני אדם לחיות לפי האגו עצמו. הוא ממית את עצמו. מה אומר לנו האגו שלנו? כל עוד לא תתקנו אותי, לא יהיו לכם חיים. אתם רוצים להתפתח לכל מיני כיוונים, עסק ביש. אתם רוצים לבנות משפחה, כלום לא ייצא. תעשייה, חינוך, תרבות, מה שאתם רוצים, כלום לא ייצא. הכול בסופו של דבר נגמר ונגמר מהר.

רציתם להתחבר בצורה אגואיסטית באירופה, כלום לא יצא, תוך עשרים שנה הכול נגמר, וכולי וכולי. הזמן מיוחד בזה שהרצון לקבל הגיע למצב שהוא מראה לכולם עד כמה הוא זקוק בעצמו לתיקון. לא שאתה יכול להשתמש בו בכל מיני צורות, אלא כל עוד לא תתקן אותו בכוונה על מנת להשפיע, לא כדאי לך להתחיל.

תלמיד: אפשר להגיד זה ייאוש כללי?

כן.

תלמיד: אכזבה כללית?

אכזבה כללית.

תלמיד: שבאמת יהיה עוד יותר מורגש בכל אחד שיש הכול, אבל אין מה לעשות.

כן. לא לכל אחד אולי, אבל יהיה ברור להרבה אנשים שאין שום סיכוי לסדר חיים לפחות סבירים על פני כדור הארץ אם אנחנו נשארים בטבע של כוח אחד, שהוא הרצון לקבל. חייבים לידו עוד רצון להשפיע, ואותו אנחנו צריכים לפתח גם מלמעלה, אבל שנרצה שזה יקרה. ואז על ידי שני הכוחות אנחנו מגיעים למהות החיים, מטרת החיים, לחיים למעלה מהמוות, לכל מה שיש בקו האמצעי.

שאלה: האם נזכה לכניסה לעולם הרוחני בגלל שהדור היום ראוי?

בגלל שהדור ראוי נקווה מאוד שאנחנו נזכה להפצה רחבה לכל הדור. לזה אני מקווה ולא שנזכה לדרגות רוחניות, על זה לא שואלים. זה תרתי דסתרי, אתה רוצה רוחניות ורוצה דרגות רוחניות. אתה מבין עד כמה זה הפוך? האגואיסט צועק שהוא מת להשפיע, כאילו שמישהו עוצר אותך.

תלמיד: יש מגמה עכשיו בציבור הישראלי לצרף את החילונים, לדוגמה בנט מתפצל, מקים מפלגה של חילונים ודתיים. יש מגמה להביא את החילונים לחיבור, להתחבר עם הדת. גם רואים את זה בסרטי "במבט", רואים כל מיני קבוצות שמתחברות ביניהן. אני חושב שזה הזמן הנכון לפנות לקהל החילוני ולנסות ללמד אותו, להראות לו את חכמת הקבלה. אני חושב שזה הזמן הכי מתאים עכשיו.

בבקשה. מה עוצר אותך?

תלמיד: יש רצון חזק של החילונים למשמעות בחיים. יש חיסרון.

אתה לא צריך להסביר לנו את זה. אתה צריך פשוט להתחיל לעבוד.

תלמיד: נכון. כולנו, לא רק אני.

כן. כולנו כבר כאילו עובדים חוץ ממך. קדימה, אני אומר ברצינות. קדימה.

תלמיד: בסדר גמור.

כן. תצטרף לכל אלו שאחראים אצלנו על ההפצה אם יש לך מה להוסיף וקדימה. השנה היא באמת שנת התקפת ההפצה.

שאלה: אם אנחנו עושים הפצה בלי הפנייה לשיטה שלנו איך זה משפיע?

את מה אנחנו מפיצים אם זו לא השיטה שלנו?

תלמיד: אנחנו מפיצים מסר פנימי.

אני לא יודע מה זה מסר פנימי. אתה צריך להגיד בדיוק מה אתה נותן ומה המשתמש יכול לקבל מזה. זה נקרא הפצה. אתה מוכר. מה שלא יהיה, אתה מוכר. אתה אומר, אתם תצטרכו להשקיע כך וכך, תקבלו על זה כך וכך. אתה פונה לרצון לקבל. מסר לא מוכרים, מסר זה מסר. זה סתם כך כמו דגל.

מה אתה מוכר? אתה צריך בדיוק לדעת איך אתה מסדר את המסר שלך, כמו שאתה אומר, ושם צריך להיות ברור מה אתה מביא לאדם, מה אתה דורש ממנו, מה הוא קונה תמורת היגיעה שלו. אחרת זה לא יהיה ברור, אחרת זה יהיה באוויר, זה לא יכנס לא לתוך הרצון לקבל ולא ימשוך אותו לעשות איזו תנועה.

תלמיד: רציתי להודיע שההרשמה לכנס הגדול כבר אפשרית בארבע שפות וכל מי שרוצה יכול להירשם לכנס.

איפה יש לנו את כתובת הכנס?

תלמיד: ב"סביבה טובה", כולם יודעים. כל האינפורמציה נמצאת בסביבה טובה בפוסט הראשון עם הסבר על כל הכנסים וגם הסבר איך נרשמים. כולם מוזמנים להירשם ואז באמת נדע מי מצביע, איך מצביעים.

תלמיד: רציתי גם לפרסם את הטוויטר שלך, כי לפני השיעור כתבת שהאליטות היום מאבדות את הכוח שלהן, וחשבתי על כך שלמסר שלנו בהפצה יש איזה יתרון עבורן כי הוא מדבר על התפתחות יציבה, מה שאחרים לא יכולים להציע. לפני זה פנינו להמונים, אבל אולי יש טעם לדבר דווקא עם רוטשילדים ולהציע להם את השיטה שלנו.

בבקשה. אני נותן לך רשות לפנות לרוטשילד.

שאלה: הייתי רוצה להוסיף כמה מילים על הטופס הזה שדיברנו עליו בחלק השני של השיעור. בצורה חד משמעית אמרת שכאשר יש דעה אחרת כדאי לשמוע שוב את אותו חלק של השיעור ולחדד את תשומת הלב. כי אם נסתכל לעומק על תוצאות הטופס, אז אם נניח בכנס ערבה הדעה של החברים מישראל והחברים בחו"ל הייתה בערך אותה דעה, חצי חצי ביחס לשאלה לעשיריות, אז לגבי הכנס הגדול הסיטואציה היא שונה, מרבית החברים שם מישראל אינם מעוניינים להיות בעשיריות קבועות, ורוב החברים מהכלי העולמי כן רוצים להיות בעשיריות קבועות. איך בצורה נכונה לקבל כאן החלטה, האם אנחנו מחלקים את כולם לקטגוריות האלה או שאנחנו מסתכלים בצורה כללית על הכנס הזה?

אני לא יודע. אני רק מעורר את הדברים האלה שיקרו, שאתם תשאלו, שאתם תעבדו את הנתונים, שאתם תדונו ביניכם, אבל אני בעצם לא רוצה לקבוע כלום. מה שאתה אומר יכול להיות נכון כלפי כל הכלי העולמי, כלפי חלק ממנו, לא יודע, תמשיכו לברר, יש עוד זמן. תמשיכו לברר. זה טוב מאוד, כמה שתדעו יותר על הקהל שלנו זה יהיה יותר טוב ואז נראה אחר כך מכנס לכנס איך אנחנו מתקדמים.

(סוף השיעור)