שיעור בוקר 29.08.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שפלות והכנעה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – שפלות והכנעה, קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע מס' 7.

שפלות והכנעה זה כניסה להתקרבות לבורא, למגע עם הבורא, לזה שאנחנו נעלה מדרגת הנברא לדרגת הבורא, שנחליף את הטבע שלנו לקבל ונגיע להרגשה, להבנה, להכרת כוח ההשפעה, ולפי זה נבין אותו, נרגיש אותו, נהיה דבוקים בו יותר ויותר. כל זה לפי כוח השפלות וההכנעה. אנחנו צריכים לאתר כלפי זה, מה זה שפלות והכנעה.

"שפלות" זה שאנחנו לא רוצים להסכים עם מה שהרצון לקבל, האגו, מכתיב לנו, שהבורא ברא אותו בכוונה כדי שאנחנו נתעלה מעליו, ויהיו לנו כל פעם מהאגו שמתגלה, ואנחנו שמתעלים מעליו, הבחנות חדשות, גם באגו וגם במדרגות ההתעלות מעליו, וכבר יש לנו משהו ביד, איזה הבחנות ברגש, בשכל. וגם מזה שאנחנו נרכיב את הדרגות האלה כמעלות הסולם, שיותר ויותר יכולים יום יום, בכל מצב ומצב להתעלות, וכך לבנות את עצמנו.

אלו השלבים שאנחנו צריכים לעלות עליהם, ואז בכל שלב ושלב שאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל שלנו ומעדיפים להתנהג לפי רצון ההשפעה, רצון הבורא, אנחנו בזה מתחילים להשיג אותו, להרגיש אותו, להבין אותו, להתקרב אליו.

אנחנו נקרא, קטע מספר 7, ששם הוא מדבר על זה.

קריין: קטע 7, אומר הרב"ש:

"רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו".

"רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה.

"והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו." זאת אומרת, התנאי הראשון הוא, שהוא לא מקבל מה שהאגו שלו המתעורר דוחף אותו לעשות, זה השלב הראשון, והשלב השני הוא שאפילו שהוא לא מבין מה היא גדלות הבורא, הוא מוכן להתקרב לזה וכמה שאפשר לרכוש את זה. "לרכוש את זה", הכוונה היא שמבטל את עצמו כלפי תכונת ההשפעה.

"לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו".

"הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו". בצורה כזאת אנחנו רואים בהדרגתיות, בשורה אחת מתהילים, שדוד המלך צייר לנו את הדרך איך אנחנו נכנסים לרוחניות. מתחילים להרגיש את הבורא, מתחילים להיכנס לקשר עימו, זאת אומרת, "לאיזו בחינה אני מכניע" את עצמי? "ל"הר קדשו"." "הר" פירושו הרהורים," ספקות, "מחשבות. "קדשו", פירוש" שאני רוצה לנתק את עצמי מעצמי ולהידבק דווקא למחשבות ורצונות של השפעה. ""השתחוו"" להר קדשו, "היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה."

וכאן זה דווקא מעניין, כי אנחנו רואים ראש בראש, זה כנגד זה, שישנם דברים שאני לא מסכים ולא רוצה אבל דווקא אם אני מכניע את עצמי ומקבל אותם על עצמי למרות שאני לא רוצה, אז אני מקבל מחשבות של השפעה על פני מחשבות של קבלה.

"ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש את עצמו מקבלה על מנת לקבל -" למה אני חייב לעשות את זה? ""כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא רק כדי להשפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה" עימו "כמו הבורא. ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' אלקינו."

(הר"ב"ש. 128. "רוממו ה' אלוקינו")

שאלה: מה אומרת הנוסחה הזאת של דוד המלך?

היא מראה לנו במשפט אחד את כל הדרך שאנחנו צריכים לעבור, "רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו," מתוך זה ש"קדוש ה' אלקינו"." אז עניין של הכנעה, ביטול, התכללות, עלייה אליו בביטול עצמו, וזה שמקבלים את רוממותו וגדלותו למעלה מהדעת, אומנם לא מגלים, לא משיגים, אבל אחרי שמכניעים את עצמנו, מגיעים למצב שזה מתגלה. וזה מתגלה בכלים שקודם רוכשים, כלים דהשפעה, ואחר כך מגלים את גדלות הבורא.

תלמיד: אז מה זה להכניע את עצמנו?

להכניע את עצמנו אנחנו לא יודעים, כי הבורא לא מתגלה לפני שאנחנו מכניעים את עצמנו כלפי האגו שלנו. להכניע את עצמנו, זה לכופף את הרצון לקבל שלנו, הרצון האגואיסטי שלנו. תנסו עכשיו להמחיש את זה בפנים, כל אחד בליבו, ולקבל על עצמנו את מרות הבורא, שליטת הבורא, וכך להתקיים ולהתנהג, כי הבורא הוא הקובע. כביכול הוא נמצא בליבי במקום האגו שלי, ואני מחליף את שליטתו בשליטת האגו, וכך אני הולך ומתקיים ומתייחס לכולם ורוצה לראות את כל המציאות דרך זה שהבורא הוא הקובע ונמצא בליבי ולא היצר הרע.

זו עבודה גדולה וארוכה טווח, מכאן ועד גמר התיקון וזה פלא כמה שדוד המלך חיבר את זה במשפט אחד, לכן הוא מייצג לנו את המלכות.

שאלה: איך אני יכול לקבל את הרוממות שלו, את הגדלות שלו, כשהגוף שלי נמצא נגד?

נכון, אבל אתה שומע עכשיו מה בעצם צריך לעשות. אז בוא נבדיל בין כל הדברים האלה, זה לחוד וזה לחוד. מצד אחד אני צריך להכיר שאני כולי רצון לקבל אגואיסטי והוא פועל בי מבלי לשאול אותי, ובלי שאני מרגיש אפילו שאני מבצע את הפקודות שלו. מצד שני, השלב הראשון הוא שאני צריך זה לקלף את עצמי, לנתק את עצמי מהרצון האגואיסטי הזה ולהעמיד אותו בצד, זאת אומרת זה ה"אני" וזה הרצון לקבל שלי. שניהם, לא אחד. אחר כך, למי אני רוצה להיות שייך, או לרצון לקבל שלי שניתן לי מיום שנולדתי, או שאני רוצה להיות דבוק בבורא.

אני לא יודע מי זה הבורא ומה זה, אבל לפחות להרגיש או לפחות לא להיות תחת השליטה העיוורת של הרצון לקבל שלי. כי הוא מביא אותי לכל מיני בעיות, לכל מיני דברים שאפילו עכשיו אני רואה בחיים שלי, כמה שאני שומע בקולו, אני מגיע לכל מיני דברים לא טובים. אפילו החינוך הרגיל שלנו, שאימא מלמדת אותי והחברה ובית הספר וכולם, שאני קצת אהיה למעלה מהרצון האגואיסטי שלי, שאני אשלוט בו במשהו.

אם ללכת הלאה, אני צריך להכיר בזה שלהיות עבד של האגו שלי זה לא טוב. אם אתה יכול להשתמש בו כשאתה רוצה ומתי שאתה מחליט לא, אז לא להשתמש בו, זה יכול להיות טוב, בסדר לפחות, אבל אם אנחנו נתאר אדם שלא חושב מי מנהל אותו, מי דוחף אותו, מי מושך אותו לכל מיני פעולות, אירועים, אז במעשים שהוא עושה הוא בטח יכול להגיע, להיכנס למצבים מאוד לא טובים, עד לבית סוהר ומוות והכל. כי האגו שלנו יודע לרמות אותנו אבל לראות דברים רחוק הוא לא מסוגל, כי הוא סך הכול כוח אחד, "אני רוצה ליהנות". אם בבהמות, בחיות בצורה אינסטינקטיבית יש כוח הגנתי והן יודעות איך וכמה ניתן להן להתקדם עם האגו שלהן, האדם לא, האדם הולך על הכול.

לכן אם אנחנו עושים חשבון, אז ודאי שלהתעלות למעלה מעצמי ולהיות בעל הבית לעצמי, ואפילו לא לעבור לצד השני, לצד הבורא, להיות משפיע, אוהב את כולם וכן הלאה, ונעזוב את זה, אבל להתעלות למעלה מהאגו, רוב בני אדם יגידו לכם שזה כבר טוב, ש"אתה גבר". ואנחנו מגלים עד כמה אנחנו חלשים. דווקא אנחנו, אלו שמיועדים להיות עובדי ה', חלשים מאוד. פתאום מגלים, וראיתי כאלה גיבורים שהגיעו אלינו, גם מהצבא ממש, גם מכל מיני שיטות אחרות של עבודה עצמית, שמגיעים לחוכמת הקבלה ונתקעים איך להתעלות מעל האגו לפי השיטה הזאת ורואים עד כמה זה מאוד קשה ובלתי אפשרי. וזה מתוך שאז אנחנו נדרשים, זקוקים לעזרת הבורא.

וזה בכוונה נעשה ככה, שבכל מיני שיטות אחרות אתה יכול להיעזר בכל מיני תומכים שונים, כאן לא. כאן אתה מגיע למצב שאם אתה רוצה לבטל את האגו שלך, אתה חייב וצריך באותה מידה קודם לחשוב על גדלות הבורא, ומתוך זה יהיה לך כוח לבטל את האגו ולהחליף את גדלות הבורא בגדלות האגו שאתה מבטל.

שאלה: אם הבורא ברא כוח רע חיצוני שמנהל אותנו, אז איך אנחנו צריכים להתמקד כעשירייה כדי לכופף את הרצון האגואיסטי שלנו?

במידה שאנחנו יכולים להתחבר בינינו בעשירייה, במידה הזאת אנחנו כן יכולים להתעלות למעלה מהאגו הפרטי של כל אחד ואחד, ולהתקיף את הרצון לקבל שלנו, את האגו שלנו וכך להצליח. כך מתקדמים. את זה במיוחד הוא מסביר במאמר "הערבות". אני רואה יותר ויותר שיש לנו צורך לחזור לאותו מאמר.

שאלה: אם יש לי מחשבות של קדושה זה אומר שאני חושב על החברים?

אתה בדרך כלל חושב קודם כל על הבורא, כי הוא המטרה שאליו אתה רוצה לבטל את עצמך, להתקשר אליו, להגיע אליו, להדבק בו. אבל כשאתה חושב על זה ורואה כמה שאתה לא מסוגל ומנותק מזה, אז אתה נזכר. או שהבורא מסדר כך שהחברים מזכירים לך שהכול בא דרך חיבור ביניכם. ואז אתם משתדלים להתחבר ודרך ההתחברות ביניכם אתם מצליחים.

כאן יש לנו עוד מכשול בדרך, שאדם חושב שהוא מסוגל לעשות את זה לבד "אני עכשיו מבטל את עצמי, את האגו שלי, מכניע, משתחווה מול הבורא ובזה אני מגיע אליו". לא. עם מה אתה מגיע אליו? איפה הכלי שלך שבזה אתה רוצה לגלות את הבורא, להבין אותו, להרגיש אותו? אלא אתה חייב לבוא עם הכלים החדשים שלך, כלים דהשפעה כדי להכיר את הבורא, לגלות אותו.

כלים דהשפעה אין לך. אלא רק אם אתה מתחבר עם החברים, ולמעלה מהאגו שלכם, למעלה מכוחות הקבלה אתם מרכיבים ביניכם את רשת הקשר, כוחות ההשפעה. את זה אתם מביאים לבורא כאיזה סל ושם אתם מקבלים את תכונת ההשפעה שלו, שזה נקרא גילוי הבורא בתוך הנברא. הנברא זה אתם כולכם יחד, עשירייה, והבורא שמתלבש בתוך עשירייה, מסדר עשירייה, מייצב אותה ומתגלה בה, זה נקרא גילוי הבורא בנברא.

שאלה: בקטע שקראנו אנחנו צריכים להכניע את עצמנו ולהתבטל. כשאדם מרגיש בשפלות הוא בעצם מוריד את הראש, זאת אומרת הוא נכנס למצב שפל. מצד שני, אנחנו צריכים לשבח את הבורא. אז מה המטרה של השפלות הזאת, המטרה של ההכנעה הזאת?

זה הכנעה של הרצון האגואיסטי והמחשבות האגואיסטיות שלי בינתיים, כדי שאני אקבל גם הבחנות חדשות, הפוכות מהרצון לקבל שלי. שאני אלך על שתי רגליים, שאני אדע, אראה את המציאות גם מצד כוח ההשפעה, כמו שהבורא רואה אותו, ולא רק מכוח הקבלה כמו שאני רגיל לראות, ולקבל את זה כדבר הבטוח והשלם.

אני רוצה לראות את המציאות כמו בעיני הבורא "מה טוב, מה רע, בשביל מה, למה הוא חושב שצריך להיות כך וכך וכך", כשיהיו לי שתי דעות אז אני כבר אסדר את היחס ביניהם כמו שכתוב "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", ואז בצורה כזאת אנחנו יכולים כבר לעשות משהו, יהיו לנו שני קווים.

אנחנו לא עוזבים את הטבע האגואיסטי שלנו. הבורא ברא אותו, רק לעשות אותו כך שיעזור לנו עוד יותר להיכנס לטבע של הבורא, זה "ללכת על שתי רגליים", ודווקא בצורה כזאת אנחנו משיגים את הבורא ומגלים אותו ודבקים בו. ואנחנו בזה לא עוזבים את הטבע שלנו, הרצון לקבל לא מתבטל, מתבטל רק בכוונה על מנת לקבל, אבל רצון לקבל זה הטבע שלנו ואנחנו נשארים בו לעולם ועד, עד גמר התיקון לפחות, אחר כך אני לא יודע מה קורה. וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: איך עלינו לממש את הנוסחה הזאת של דוד המלך בתוך העשירייה?

תחשבו, ותעשו. קודם כל אתם צריכים להבין שכל אחד רוצה להגיע למטרה, וכדי להגיע למטרה אתם צריכים להתחבר, וחיבור למטרה הוא לא פחות חשוב מהמטרה עצמה. האמצעי חייב להיות באותו גובה כמו המטרה. ואז אתם תתחילו לעשות פעולות נכונות.

בינתיים אנחנו שוכחים שאנחנו חייבים להיות קודם כל מחוברים, ואחר כך לגשת לבורא, לפנות אליו, לעשות איזה פעולה. כל פעולה ופעולה, כל מחשבה ומחשבה חייבת לצאת מתוך החיבור בינינו. עדיין אצלנו זה לא פועל בצורה הנכונה. אנחנו שוכחים את זה, שזה טבעי, זה טבעי, וכך אנחנו עדיין מתקדמים. אבל זה בסדר, זה גם טוב, זה שאנחנו הגענו, נניח, כמו היום לנושא כזה בשיעור ויכולים לדבר ולהבין מה קורה לנו, זה כבר מצב של התקדמות טובה. כן.

שאלה: יש מצבים שאנחנו מזהים את נקודת הבחירה, לשמוע בקול הבורא או בקול של הרצון לקבל. יחד עם זאת יש מצבים ממושכים שאנחנו לא מרגישים או לא מודעים לנקודת הבחירה הזאת. איך מפתחים את היכולת לראות את נקודת הבחירה הזאת בכל מצב?

רק בחיבור עם החברים אתה תוכל לאתר עוד נקודות שעליהן כדאי להתקדם. אתם צריכים לדבר ביניכם ולהגיע למצב של להיות "כאיש אחד בלב אחד" כמה שניתן, ואז אתם תגלו מהם המכשולים ומהם כוחות העזר ואיך להתקדם. אבל תראו שזה אפשרי. אנחנו מקבלים הדרכה מאוד טובה מלמעלה, ואנחנו לא מבינים איך, אבל זה נכנס למוח וללב של כל אחד ואחד. מיום ליום אנחנו מקבלים השפעה מלמעלה, שהיא ממש מטפלת בנו כמו אימא בתינוק. צריכים רק להעריך את זה ולהודות על זה, ואז נתקדם עוד יותר.

קריין: קטע שמיני. אומר בעל הסולם:

"בעניין הכנעה יש ב' בחינות:

א. מי שמכניע את עצמו לפני מי שגדול ממנו. והגם שלא יודע מעלתו, אלא שהוא מאמין, שהוא גדול, ומשום כך, יש לו הכנעה לפניו.

ב. שהוא יודע את גדלותו ומעלתו בבירור גמור.

ובעניין אמונה בהגדלות של העליון, יש גם כן ב' בחינות:

א. שהוא מאמין, שהוא גדול, מטעם שאין לו עצה אחרת. היינו, שאין לו שום דרך ומבוא, איך לידע את גדלותו.

ב. שיש לו עצה, איך לידע בדעת ברורה וצלולה את גדלותו. ומכל מקום הוא בוחר בדרך האמונה, מטעם "כבוד אלוקים הסתר דבר". זאת אומרת, הגם שיש לו ניצוצין בגופו, שהם רוצים דווקא לדעת גדלותו, ולא ללכת כבהמה, ומכל מקום הוא בוחר בדרך האמונה.

(בעל הסולם. "שמעתי". קי"ח. "להבין עניין ברכים אשר כרעו לבעל")

קשה לנו להבין למה דורשים כך מאיתנו, כי זה לא צריך להיות שאם יש לי שאלה אז אני מקבל תשובה, ולא שהשאלות מתעוררות בי ואני אתעלה מעליהן ולא אקבל תשובה, אלא השאלות הן רק כדי שאני כאילו אזלזל בהן, ארצה לקבל כוח התעלות, כוח האמונה. אז אני כאילו לא משתמש ממש במהות השאלה עצמה, אלא זו הדרך שלנו, רק הכנעה, להכניע את עצמי יותר ויותר ויותר. או שגם על ידי ההכנעה הזאת, אני רוכש, אני מקבל משהו, אני מעלה את עצמי, אני מכיר את הבורא יותר, קשור אליו יותר.

נקרא עוד פעם.

קריין: שוב קטע מספר 8.

"בעניין הכנעה יש ב' בחינות:

א. מי שמכניע את עצמו לפני מי שגדול ממנו. והגם שלא יודע מעלתו, אלא שהוא מאמין, שהוא גדול, ומשום כך, יש לו הכנעה לפניו.

ב. שהוא יודע את גדלותו ומעלתו בבירור גמור."

זאת אומרת, א. שלא יודע את הגדלות של מישהו, אבל בכל זאת מכניע את עצמו לפניו. ו-ב. שהוא יודע את גדלותו ומכניע את עצמו לפניו.

במקרה הראשון הוא עושה את זה מתוך אמונה, מתוך כוח שמקבל מחוצה לו, ואז יכול להכניע את עצמו כלפי השני, כשהוא לא יודע באמת מיהו השני, במה גדלותו, כלום, אלא קיבל כוח לעשות כך. והמקרה השני, שהוא כן יודע את גדלות ומעלות השני, לכן עושה חשבון ומכניע את עצמו.

ודאי שהראשון זה נקרא שהוא עושה את זה מכוח האמונה, והשני שעושה את זה מכוח הידיעה. ישנן ב' בחינות בהכנעה, מתוך אמונה ומתוך ידיעה.

"ובעניין אמונה בהגדלות של העליון, יש גם כן ב' בחינות:

א. שהוא מאמין, שהוא גדול, מטעם שאין לו עצה אחרת. היינו, שאין לו שום דרך ומבוא, איך לידע את גדלותו.

ב. שיש לו עצה, איך לידע בדעת ברורה וצלולה את גדלותו. ומכל מקום הוא בוחר בדרך האמונה, מטעם "כבוד אלוקים הסתר דבר". זאת אומרת, הגם שיש לו ניצוצין בגופו, שהם רוצים דווקא לדעת גדלותו, ולא ללכת כבהמה, ומכל מקום הוא בוחר בדרך האמונה."

(בעל הסולם. "שמעתי". קי"ח. "להבין עניין ברכים אשר כרעו לבעל")

בהתחלה דיברנו שהוא מכניע את עצמו כלפי העליון מפני שרואה את גדלות העליון, או מכניע את עצמו כלפי העליון לא בגלל שרואה את זה, אלא דווקא רוצה לא לראות אלא להאמין שהעליון הוא גדול. זאת אומרת, עושה את זה לא מידיעה אלא מאמונה.

עכשיו אנחנו מדברים על אמונה, שמכניע את עצמו מתוך זה שמאמין שהעליון גדול, לא רוצה לראות את גדלות העליון, אלא רוצה ללכת באמונה.

וכאן יש שני דברים, לא רוצה, זאת אומרת, יש לו ברירה, הוא יכול לראות את גדלות העליון, אבל מעדיף לא לראות וללכת באמונה, לבצע את פקודות העליון בלי לדעת ובלי לראות, או שעושה את זה מתוך זה שמקבל את כוח הידיעה, ואז יוצא מזה.

זאת אומרת, א. "מאמין, שהוא גדול, מטעם שאין לו עצה אחרת." וב. "שיש לו עצה", אבל הוא לא רוצה לגלות את העליון אלא ללכת באמונה. זאת אומרת, ב' בחינות באמונה, בגדלות העליון, הן שיש לו ברירה, ושאין לו ברירה. שאין לו ברירה והולך באמונה שהעליון גדול זו מדרגה אחת. מדרגה שנייה היא הרבה יותר גדולה, שיש לו עצה לגלות את גדלות העליון, אבל הוא לא רוצה, הוא רוצה ללכת במה שיש לו, ומתוך זה להגיע לאמונה.

שאלה: איך אפשר להרגיש את עול מלכות שמיים כדבר קל, למרות ההפרעות שזה כנראה מביא לנו?

אנחנו קוראים כאן פסוקים, כל מיני הבחנות בפסוקים האלה נראות לנו לא כל כך ברורות, אנחנו מתבלבלים בהן, כי הן עדיין לא רשומות אצלנו במוח ובלב. אבל מכל זה שאנחנו מתבלבלים ומתחילים לעבוד עם זה, זה בכל זאת כמו ילדים קטנים, שהם לא יודעים מה הם עושים, אבל מתוך זה שמנסים כל פעם, כך הם יותר ויותר מקבלים שכל ורגש לעבוד עם ההבחנות הללו, ואנחנו גם כך.

ואז מגיעים למצב שהדברים האלה, הכנעה, אמונה וידיעה, מתחילים להיות אצלנו יותר רגילים, אנחנו יכולים לעבוד איתם, להשוות ביניהם ולהבין על מה מדובר. ככל שיותר ויותר נתעסק בהם, יהיו לנו בירורים יותר טובים. והבירורים האלה יהיו מתוך זה שכשאנחנו מבפנים מתעסקים עם ההבחנות הללו, עם המשפטים האלו, קוראים מקורות, אנחנו מזמינים עלינו את המאור המחזיר למוטב, והאור הזה משפיע עלינו ומסדר לנו את הכול. הוא כמו אמא כלפי התינוקות, עוזר לנו איך לייצב את הדברים בינינו ולייצב את היחסים ביניהם, וכך אנחנו מתחילים פתאום לגלות שיש קשר בין זה לזה, וזה וכך וזו כבר הופך להיות לרשת במוח וברגש שלנו, כך נבנה את עצמנו.

שאלה: מה ההבדל אם האדם בוחר את דרך האמונה, כאשר הוא לא השיג את גדלות הבורא?

האדם מגלה את חשיבות וגדלות הבורא לפי הכלים שלו. ודאי שאפשר להגיד שאף פעם הוא לא יכול לדעת את גדלות וחשיבות הבורא בצורה אמיתית אבל לעת עתה מה שהוא מקבל, זה גם חלק מגדלות וחשיבות הבורא, מהייחודיות שלו, מאותו הכוח האחד שפועל במציאות, ואין חוץ ממנו. וזה שאנחנו מקבלים אפילו בקצת משם, זה בכל זאת נותן לנו חיבור אליו וגילוי הכוח היחיד שפועל במציאות, במציאות של כל העולמות, בכול. לכן אנחנו צריכים להעריך אותה ההזדמנות שיש לנו להכיר את הכוח הזה שפועל ונפעל.

שאלה: מה עוזר לנו להתקדמות שלנו הצורך באמונה, איך האמונה נותנת צורך להתקדמות?

אמונה זה לא מה שאתה שומע מהעולם מה זו אמונה, שיש כל מיני אמונות ודתות ועוד. "אמונה" זה נקרא כוח ההשפעה, מה שמתגלה בנו כהשפעה של הבורא אלינו. זאת אומרת, כמה שאנחנו מקבלים כוחות השפעה זה נקרא שקיבלנו את כוח האמונה. וכוח ההשפעה הזה מאפשר לנו לעשות פעולות למרות השכל ולמרות ההרגל שלנו. תחשבו על זה ותשאלו.

שאלה: למה את גדלות החברים עדיף לראות בתוך הדעת, ואת גדלות הבורא עדיף בלמעלה מהדעת. מה ההבדל כאן?

גם את גדלות החברים רצוי שאראה למעלה מהדעת, להעריך אותם גם למעלה מהדעת. אבל את הבורא אין לנו שום אפשרות להשיג במשהו אלא באמונה למעלה מהדעת. אנחנו עוד נראה את זה. אני מפחד שתתבלבלו.

שאלה: לפי הקטע שקראנו, איך אני אמור לקבל גדלות של הבורא מהחברים?

איך אני יכול לקבל גדלות של הבורא מהחברים? מזה שהם משפיעים, מדברים, מספרים לי על מה שהם חושבים, ואני מקבל את זה מהם ומתרשם. אפילו אם אני לא כל כך רוצה, זה בכל זאת משפיע עלי. כי באגו שלי אני נמצא איתם, אז בצורה כזו שאני שומע שהם מדברים על גדלות הבורא ועל החיבור ביניהם, אני מקנא, ומתוך זה אני כבר מתחיל להתרשם שיש להם את ההכרה הזו ולי אין, וזה מקדם אותי. גם התכונות השליליות שלי כאילו, קנאה, תאווה, כבוד, כשאני נמצא בקבוצה, התכונות האלה עוזרות לי להתקדם לרוחניות.

שאלה: במה גילוי גדלות הבורא מחייב את האדם?

במה שהוא מתגלה, כשולט, כאדון הכול, כמשפיע, ואז במידה הזו אדם גם רוצה במחויב להידמות לו.

תלמיד: למה הבורא מגלה את הגדלות שלו לאדם, מה המטרה בזה?

הוא לא מגלה את זה אלא במידה שהאדם זקוק לעזרה, וגם במקרים מיוחדים. כי [במידת] הכרת גדלות הבורא, מה שהאדם מצייר לעצמו, לא שהבורא ממש מגלה את עצמו, אלא מה שהאדם מצייר לעצמו, מייצב כך את הבורא כביכול לפניו, במידה הזו יש לאדם כוח להשפיע.

שאלה: האם יש בקטע מרכיב של ביטחון עצמי לקבל את גדלות הבורא, שהבורא או המקובלים מצילים אותנו, או שומרים עלינו מפני גדלות מוגזמת של הבורא, כי לקבל את כל גדלות הבורא יכול להיות עבורנו יותר מדי?

אנחנו רוצים לקבל את גדלות הבורא מפני שזה יעזור לנו להגיע לפעולות ההשפעה. אנחנו צריכים לייצב קבוצה שדרכה אנחנו נוכל להתרשם כביכול מגדלות הבורא, שזה בעצם השפעה של החברים.

הבורא לא מתגלה כגדול, אחרת לא תהיה לנו בחירה חופשית במה לבחור. אלא לפי כמה שאנחנו יכולים בעצמנו, בהשפעה הדדית זה על זה לתאר את הבורא כגדול מעלינו, במידה הזאת אנחנו יכולים לעלות למעלה מהאגו שלנו.

זאת אומרת, אנחנו שוב סך הכול עולים באמונה למעלה מהדעת. אנחנו אף פעם לא יכולים לגלות את כוח הבורא כנגד כוח האגו שלנו, כדי שהבורא ינצח את האגו שלנו, ואנחנו אז נידבק אליו ונרכב עליו ונתקדם. לא, זה לא הולך כמאבק בין שני כוחות.

אנחנו צריכים להתקדם לבורא רק בכוח השפעה והכנעה. ואת זה אנחנו צריכים ללמוד מה עושים. אנחנו אף פעם לא מגלים את הבורא בכלים כמו שאתם עכשיו שואלים, בכלים דקבלה, אלא כמה שאנחנו יכולים לתאר אותו, בזה שאנחנו עושים מעצמנו אותו כוח השפעה שאנחנו חושבים שצריך להיות ועל ידי זה אנחנו עולים אליו ומתקרבים אליו.

שאלה: לפעמים מאוד קשה לראות את ההטבה של הבורא.

נכון.

תלמיד: אז איך אני יכול לראות את הגדלות שלו במקרים כאלה?

על ידי תרגילים בלתי פוסקים בכל רגע ורגע, כמו שכתוב, "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי."¹ אם אני רוצה, משתדל במאמצים שלי לראות טיפול מסור מהבורא בי, כמו אימא שמטפלת בתינוק, אז כנגד זה "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי." ואז אומר דויד המלך, "ושבתי בבית ה' לאורך ימים." זאת אומרת, אז אני כל פעם עולה ועולה ועולה כלפי הבורא.

שאלה: רוב היום אני לא מרגיש שיש לי הזדמנות להכניע את עצמי. אני מרגיש את ההזדמנות להכניע את עצמי רק בזמנים מיוחדים, כשיש קשר מיוחד, או מגע עם החברים. אז השאלה היא, מתי הזמן הנכון להכניע את עצמי?

קודם כל, מתי שאתה נמצא בקשר עם העשירייה, כשאתה נמצא בזמן השיעור עם העשירייה העולמית, ועוד פעמים ביום אם אתם נפגשים ביניכם. ההכנה לזה צריכה להיות כזאת, שאני מכין את עצמי להכניע את עצמי כלפי העשירייה. אלו הדברים.

חוץ מזה, מתי שאני צריך לעשות איזה דבר מצווה ששייך לחיבור בין בני אדם, להשפעה ל"בני ברוך" הכללית, להפצה וכן הלאה. אני צריך מקודם להכין את עצמי בכוונה, בשביל מה אני עושה את זה? מי מחייב אותי? למה אני רוצה להגיע על ידי זה? וכך להתקדם.

שאלה: עדיין לא ברור לי למה ההסתרה שלו, למה "כבוד אלוהים מסתיר דבר"?² האם אפשר לדייק את זה יותר?

אם האדם בכוח שלו לא רוצה לגלות את הבורא, אלא רוצה לעבוד אליו בכוח האמונה, זאת אומרת בכוח השפעה כמו הבורא, אז בזה הוא דווקא משיג את הבורא. כי הרצון של הבורא שהוא יתגלה, רק בכלים המתאימים לגילוי. לכן כך כתוב, כאילו שאנחנו לא רוצים להשיג אותו.

אנחנו כן משיגים, אבל בצורת ההשפעה ואז הוא מתגלה. יש לנו כאן חוסר תפיסה איך אנחנו יכולים להשיג ולגלות את הבורא. זה כמו שילד קטן מסתכל עלינו, פותח את הפה, הוא לא יודע מה אנחנו רוצים, ואנחנו מדברים אליו, אבל הוא לא תופס, כי הכלים שלו עדיין לא מכוונים, לא מסודרים, לא מכוילים לתפוס את המסר שלנו. במצבים כאלו אנחנו כל הזמן נמצאים.

אז סך הכול אנחנו צריכים להתאזר בסבלנות, ויום יום, יום יום ככה לכייל את עצמנו, לשמוע ולהשתדל לבצע פעולות, למשוך את המאור המחזיר למוטב וכך להתקדם. וזה יבוא אני מבטיח לכם.

מצד אחד יש לנו עכשיו סכנה גדולה, שהרבה אנשים שלא מבינים ולא תופסים מיד מה שאנחנו עכשיו מדברים, הם ירצו אולי לעזוב את חכמת הקבלה, אבל [מצד שני], יש כאן נקודה מאוד חשובה, קריטית הייתי אומר, שבזה אנחנו עוברים מההתפתחות האגואיסטית שלנו שהתפתחנו עד כה, להתפתחות הרוחנית שלנו. ממש נכנסים לשלב הבא של ההתפתחות.

שאלה: מה אנחנו צריכים להוסיף לאמונה למעלה מהדעת, כדי שהאמונה שלנו בגדלות הבורא תשפיע עלינו יותר?

אנחנו צריכים רק להגדיל את האמונה למעלה מהדעת. "דעת" זה נקרא מחשבה ורצונות שלי והמחשבות שלי שמתבססות על מנת לקבל, במה שאני מבין, רואה, מרגיש, בשכל ובלב ובזה אני חי. זה אני, האדם. ואני לא טיפש, אני בעל השכלה וכן הלאה.

ואני צריך עכשיו לקבוע את תפיסת המציאות העליונה שבי, שתתרחש בי. ולמציאות העליונה אני צריך כלים חדשים והכלים האלה הם הפוכים מהכלים הגשמיים. כמו שכתוב על העולם העליון, "עולם הפוך ראיתי".

אז אנחנו עכשיו לומדים, איך במקביל למה שיש לנו כלים לתפיסת המציאות הנוכחית, אנחנו יכולים לפתח כלים לתפיסת המציאות העליונה, ההפוכה. ולא להיכנס עם הכלים שלנו לכלים העליונים, הם עובדים בעקרונות הפוכים.

ולכן אנחנו צריכים להיזהר, אנחנו צריכים לנקות את עצמנו ממה שאנחנו נמצאים בעולם שלנו, בתפיסה הזאת ולבנות יחס חדש לעולם העליון ואז אנחנו נתחיל לגלות אותו.

שאלה: בדרך כלל הכנעה זה בהקשר של מלחמה או קרב. אז למעשה אני נלחם בבורא ואז אני נכנע?

אתה נלחם באגו שלך שכל הזמן רוצה לכוון אותך בצורה מיוחדת, מסוימת להסתכל על המציאות. ואתה רוצה נגד זה לקבוע את היחס שלך בעוד צורה אחרת, שאתה מתייחס למציאות דרך כוח ההשפעה ולא דרך כוח הקבלה וזה הכול.

שאלה: לפי הקטע, לא ברור מהי העצה, כדי לדעת את גדלות של הבורא בבירור?

כמו שאנחנו דברנו עכשיו. בהכנעה שלנו כלפי כוח ההשפעה, וככל שאני נמצא בהגברת כוח האמונה שבי, אני מתקדם לאתר את הבורא בצורה נכונה, מהו הכוח הזה של ההשפעה.

תלמיד: הוא כותב שיש דרך לדעת בבירור את גדלות הבורא, אבל לא רוצים את זה, אלא להפך רוצים מעל זה.

לא רוצים כי אנחנו לא רוצים לקבל את זה בכלים דקבלה.

תלמיד: אז מהי הדרך שאפשר לדעת בבירור שאני הולך מעליהם?

שאני מייצב בי כלים כאלו שבהם אני אבצע את אותן הפעולות כמו הבורא, ואז "ממעשיך הכרנוך". שאני בסופו של דבר אפעיל את עצמי כמו שהבורא, ומתוך זה שאני אייצב אותו בצורה כזאת בי אז אני אלמד אותו ואכיר אותו.

תלמיד: ומעל זה צריך לבנות את כוח האמונה?

וכדי שאני אייצב את הבורא בי אז אני צריך את כוח האמונה בי, שאני חושב, מרגיש, מחליט, פועל מתוך כוח האמונה, מתוך כוח השפעה. זאת אומרת, שהבורא מתלבש בי ואז אני מתחיל להרגיש עד כמה הוא פועל בי, שאני כבורא. זה נקרא ויהי שם ה' עליך, זה נקרא דבקות הנברא בבורא. עוד נדבר על זה הרבה, בינתיים זה ככה בתור התחלה קצת, רק לשמוע.

שאלה: מה זה אומר שיש לנו אפשרות לגלות את גדלות העליון אבל לא לרצות את זה, וכן ללכת באמונה למעלה מהדעת?

כמו שזה נראה מהטקסט, זה שנותנים לאדם אפשרות להכיר את הבורא בכלים שלו שזה בכלים דקבלה, אבל הוא מעדיף לא לגלות אותו בצורה כזאת אלא ללכת למעלה מזה בכלים דהשפעה.

אני לא יכול להעביר את ההרגשה הזאת, כלים דהשפעה הם כלים בלתי מוגבלים, הם אותם הכלים כמו שאצל הבורא, הם כאלו שבהם אתה מרגיש ממש את מהות ותכונת הבורא. מה שאין כן בכלים דקבלה, אתה יכול לתאר את הדברים האלה רק כאיזו העתקה מרוחניות לגשמיות, ואין בזה יותר מפילוסופיה, מדע, אבל לא יותר מזה. אנחנו צריכים כלים דהשפעה ואז הבורא יתגלה בהם בצורה אמיתית. זה נקרא ויהי שם ה' עליך.

תלמיד: פשוט יש כאן סתירה כי יש כאן הזדמנות.

נותנים לך הזדמנויות למיניהן רק כדי שאתה תברר את הכלים דהשפעה, ושאתה חייב להיות בהם, זה מה שנותנים. אבל לא שאתה יכול להיות בהם ולהתקדם.

קריין: קטע תשיעי, אומר בעל הסולם.

"ענין השפלה שייך לומר, בזמן שהאדם משתוקק להיות בגאוה. היינו, שהוא רוצה להיות בגדלות. זאת אומרת, שהוא רוצה להבין כל דבר ודבר, שנפשו חשקה להיות בחינת ראיה ושמיעה בכל דבר, ומכל מקום הוא משפיל עצמו, ומסכים ללכת בעינים עצומות, ולקיים תו"מ בתכלית הפשטות, זהו "טוב לישראל". שמילת "ישר-אל" הוא אותיות "לי ראש".

היינו שמאמין, שיש לו ראש דקדושה, אף על פי שהוא בחינת "אך". היינו שהוא בבחינת מיעוט ושפל. ואומר על ה"אך" הזה, שהוא טוב גמור. אז מקויים בו "אלקים לברי לבב". שפירושו, שהוא זוכה לבחינת לבר לבב, שהוא סוד "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר".

(בעל הסולם. "שמעתי". קמ"ג. "אך טוב לישראל")

אני לא יודע למה בוחרים כאלו פסוקים שיש בהם כל כך הרבה משפטים מהמקורות שאנחנו צריכים להיכנס בהם, צריכים לבחור פסוקים בצורה יותר פשוטה, קרובה לנו.

שאלה: קטע עשירי, אומר בעל הסולם.

"תכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום ליפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש.

כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד בבחינת קבלת עול מלכות שמיים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה את סדר עבודה, הייתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה.

ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו דעת וראייה אמיתית, על מה לסמוך את הודאות של האמונה. וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול."

(בעל הסולם. "שמעתי". צ"ו. "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")

זאת אומרת, אז יש לאדם הרגשה שהוא תמיד קשור לבורא, אומנם אין לו לזה שום הוכחות במוח ולב, אבל הוא לא רוצה את ההוכחות האלה כי אחרת הוא לא יהיה באמונה אלא בידיעה. ולהתקשר לעולם העליון הוא יכול רק בזה שהוא מתעלה מהידיעה לאמונה למעלה מהדעת. ואז אם הוא עובר לזה, מקבל כוח מלמעלה, אז נפתחות לו עיניים כבר בעולם הבא, ואז מתחיל להרגיש את המציאות העליונה שהיא באמת קיימת ומחזיקה אותו, והוא אז שייך לעולם העליון.

אבל זה רק בתנאי שצעד אחר צעד, כל פעם יותר ויותר בכמה שיכול, הוא הולך ומשתדל להיות בכוח אמונה למעלה מכוח הקבלה. מכל הכלים האלו שהוא עובד בעולם הזה הוא נשאר ודאי להיות, גם במשפחה, גם בעבודה, בכל מקום בעולם הזה בכלים שלו הרגילים, אבל יחד עם זה במה ששייך לקבוצה, לבורא, לעולם העליון, הוא משתדל כל הזמן להיות בכוחות ההשפעה, בכוחות האמונה למעלה מהדעת, ורק בצורה כזאת להתייחס לעולם העליון. עד שמתחיל להרגיש אותו כשכבר מתחילים להתייצב בו כלים דהשפעה. זה רק על ידי ההתמדה.

שאלה: לפני כן אמרת שאנחנו נמצאים בנקודה קריטית שהרבה יכולים לעזוב את הדרך, למה דווקא עכשיו? הרי אנחנו מבינים מזמן שאין לאן לעזוב, וזה שאנחנו כאן זאת לא בחירתנו.

זה לא חשוב שאין לאן לעזוב, האדם יכול פשוט ליפול לבהמיות. אני אמשיך לחיות כמו כולם מאין בררה, עד שאני חי אני חי, אני דואג לעצמי כמה שאפשר למלא את עצמי בקלות בכמה שאפשר בכל מיני מילויים, וכך אני אחיה כמו בפנסיה בו נגיד, כך האדם יכול להחליט.

אנשים שמגיעים לנקודה הזאת שצריכים לעלות לדרגת אמונה למעלה מהדעת הם כאן נופלים. ואלו שכבר נמשכים הלאה הם באמת נכנסים למצב החדש, לטבע החדש, לטבע עליון, לפי טבע עליון, לפי חוק השתוות הצורה מתחילים להרגיש את הבורא, וכך מתקדמים.

שאלה: אחרי השיעור כשאנחנו לא נמצאים יחד, איך כל הפעולות שלנו ביחס לבורא יכולות לעבור דרך הקבוצה?

איך אתם יכולים אחרי השיעור להתקשר בעשירייה ולהמשיך להשפיע למעלה, כדי שיקדמו אתכם כאן למטה? אני חושב שזה הכול תלוי בכם, הכול תלוי בכם. לפני עשר דקות, רבע שעה דברנו על זה, שאנחנו צריכים להתקשר בינינו, להיות קשורים בינינו, ודווקא מתוך זה שאני קשור לעשירייה אני יכול לייצב את עצמי באמונה למעלה מהדעת בצורה הכי קלה.

למה נשבר הכלי דאדם הראשון? מפני שנכנס כוח השפעה לכוח הקבלה והכלי נשבר. למה? כי יש לנו הכרחיות שהכלים האלה יהיו באיזה קשר ביניהם מעורבים, ולמרות שאנחנו בכלים דקבלה נוכל להתנתק מהם ולעלות לרמת הכלים דהשפעה. ואמנם זה לא נראה נורמלי וכאילו לא מציאותי, אבל אנחנו כן יכולים.

כי יש מלמעלה מאור המחזיר למוטב, ואם אני רוצה לפעול לפי כוח השפעה, לא לפי הרצון האגואיסטי שלי, לא לפי המוח, אז אני כן מסוגל משהו לעשות. מסוגל לקבל מלמעלה כוח בינה חוץ מכוח המלכות שיש לי, כי יש בו רגש ושכל במלכות, אני רוצה לקבל רגש ושכל חדשים שהם נובעים ממקור של השפעה ולא ממקור של קבלה, מבינה.

וכשאני מתחיל לדרוש את זה, עושה מאמצים אז אני כן מושך, מקבל מלמעלה כוח השפעה וכוח ההשפעה שאני מקבל זה נקרא "אמונה" "בינה" "למעלה מהדעת", "למעלה מהמלכות". וכך אני מתחיל לייצב אצלי כלים בצורה הפוכה, מה שהיה אצלי תמיד מלכות, רצון לקבל שקובע את הכול ומבין ומרגיש ושולט בכל דבר, לפי זה אני שוקל כל דבר. עכשיו לא, עכשיו אני אומר "לא, בשבילי כוח ההשפעה, כוח הבינה הוא הכי חשוב ואני שוקל הכול לפי הכוח הזה, לפי גדלות ההשפעה לפי גדלות האמונה", וכך אני מייצב את עצמי, מעמיד את עצמי.

ומתרגלים לזה ומתחילים להיכנס לזה יותר ויותר, מתחילים להרגיש בזה את המציאות המסוימת וההבחנות, הכוחות, הקישורים הפנימיים וכך אנחנו מתחילים לייצב מהשבירה את הקשרים של ההשפעה בינינו, ומבנינו לבורא כדי להיכנס למציאות העליונה. כי באמת אחר כך מרגישים שכל המציאות הרי היא פועלת לפי החוק הזה, חוק ההשפעה ולא חוק הקבלה.

לכן עכשיו אנחנו נמצאים איתכם בעולם שלנו בשלב כזה שצריכים, האנושות צריכה לגלות שקיום בכוח ההשפעה חייב לבוא וקיום בכוח הקבלה שהיינו מתקיימים עד כה הוא נגמר, הוא מיצה את עצמו כי אי אפשר להתקיים יותר, זה מה שאנחנו גם מגלים בעולם הזה וכך נתקדם.

יהיו לנו הרבה כוחות עזר ותמיכה ודוגמאות גם העולם החיצון לפי הכוח שלו שלא יוכל להתקיים, לא יוכל, הוא בסופו של דבר ייפול, וייפול, וייפול, ממש כמו כדור שמוציאים ממנו אוויר, הוא ילך ויתכווץ עד המצב שבכל זאת יעבוד רק לשם הכרחיות ויותר מהכרחיות לא ימצא כוחות.

שאלה: מה זה אומר שכשאני רוצה להתחבר עם הבורא אני שוכח על הקבוצה?

אנחנו לא יכולים להיות בצורה טבעית מכוונים גם לבורא וגם לקבוצה אלא אם בכוח אני רוצה להתקשר לבורא בצורת השפעה, אז צריך להבין שרק דרך הקבוצה אני מתקשר אליו, ומתקשר נכון, אחרת אין לי סיכוי להתקשר לבורא, אין בידיים שלי כלי שאני יכול להתקשר אליו. וכאן אנחנו עדיין צריכים עוד לעבוד על זה כדי שכל אחד ישכנע את עצמו קודם להתקשר לקבוצה ואחר כך לבורא, "מאהבת בריות לאהבת ה'".

שאלה: מה הכלי לראייה רוחנית נכונה בעבודה?

כלי דהשפעה.

תלמיד: איך להגיע לזה?

לבקש, לעשות פעולות המתאימות לזה, וברגע שאתה רואה שאתה לא מסוגל אז לבקש, ותקבל. אבל זה רק במקרה שאתה מאוד רוצה ולא מסוגל. זה כמו עם תינוק, אנחנו רוצים שהוא יעשה כל מיני דברים, [למשל] להרכיב קוביות, ואנחנו לא צריכים לעזור לו כל זמן שהוא עובד, משתדל, אבל ברגע שהוא מתייאש, בוכה, אז אנחנו מגיעים ועוזרים ומסבירים לו איך צריך לעשות. אנחנו צריכים בכאלה פעולות וניסיונות שלנו להגיע לעשות על מנת להשפיע.

שאלה: בקטע הקודם ובקטע הזה בעל הסולם כותב על הפשטות, לקיים את התורה בפשטות גמורה, ועל כך שמטרת העבודה היא להימצא בדרגת הפשטות. מהי אותה פשטות שעליה מדבר בעל הסולם?

זה ללא כל מיני חשבונות פסיכולוגים ובכלל, אלא פשוט לבצע פעולת השפעה למעלה מהרצון לקבל שלי, פשוט מאוד, זה נקרא "פשוט" למעלה מהרצון לקבל שלי.

שאלה: מה הכוונה להכניע את עצמו במחשבות של קדושה?

להשתדל לעשות פעולות על מנת להשפיע לטובת הקבוצה או לטובת הבורא.

שאלה: אני יושב בשיעור ומרגיש איך אני טובע במחשבות על גשמיות, על בהמיות. מה זה נקרא להכניע את עצמי? מה לעשות אם אין בי כוח רצון להכניע את עצמי?

לבקש, להתפלל, להתקשר לחברים.

שאלה: איך אפשר לעבוד בהשפעה כשנמצאים במצב האמונה בלי להסתמך על הדעת?

דווקא למעלה מכל הידיעות ומכל המחשבות שלנו אם אנחנו עושים פעולות השפעה, זה מה שעוזר לנו, ואז אתה מתחיל לקבל ידיעה, מה זה נקרא "השפעה", איך פועלים לפי החוקים של העולם העליון.

שאלה: האם תוכל לייעץ בבקשה מה לעשות במצב שבו רק מהצד רואים, שהבורא מביא אותך לאותה נקודה שבה אתה באמת רואה שאתה כבר לא יכול להיות במצב כזה, אתה כאילו שוכח לבקש ברגע הזה. המצב הזה אחר כך עובר, ואתה כאילו לא השתמשת בהזדמנות.

חייבת להיות כאן תמיכה של הקבוצה, וזה שאתה מרגיש שאתה לא מסוגל, זו דווקא עזרה מהבורא, שאתה מגלה אותה, ואתה מגלה עד כמה אין בך כוח השפעה ודווקא אותו אתה צריך. אז כאן צריכה להיות תמיכה מהחברה ופנייה לבורא שיעזור לך כי אתה לא מסוגל, אף פעם אתה לא מסוגל לעשות פעולות השפעה, אתה לא מקור של כוח השפעה ואין לך אותו, אלא רק במידה שאתה מבקש מהבורא ובמידה שהבורא יעזור לך.

שאלה: אז מה זה שוכח לבקש?

אז אין לך קשר עם הקבוצה. זה נקרא "איש את רעהו יעזרו" זו בדיוק הערבות, לכן כתוב "או חברותא או מיתותא". או שיש לך חברה שמחזיקה אותך, או שאתה מת, נופל מהשפעה, מהעולם העליון לעולם התחתון.

שאלה: יש כאן איזו סתירה מעניינת שרק האדם הנאיבי ביותר יכול להיות בדרגת השכל הפשוט בעבודה הזו, ומצד שני רק האדם הנאיבי ביותר יכול להשפיל את עצמו עד כדי כך, מה שדורש דעת מפותחת וגם שכל.

כמה שאני מכניע את הרצון לקבל שלי ומבקש מהבורא, מתחנן לפניו שהוא ייתן לי במקום זה רצון להשפיע, שאני אתכלל בכולם ואני אחשוב ואחליט דרך הרצון להשפיע, כמה שאני מבקש את זה, זה נקרא שאני "מכניע" את עצמי, שאני "הקטן", שאני "הנבזה", שאני "הפשוט" מכולם. במידה הזאת אני יותר קרוב לרוחניות, לרצון להשפיע, ואז אני יכול להיכנס לכוחות ההשפעה. בכוחות ההשפעה האלו אני יכול להתקדם כך שאני גם כן אבין וארגיש את כל מערכת ההשפעה, שהיא הפוכה מהמערכת שלנו, ולכן, כמו שכתוב "לא החכם למד", אלא דווקא אלו שמכניעים את עצמם, כמו שכתוב "הרוצה לחיות ימית את עצמו" וכן הלאה.

אנחנו צריכים להבין שהעבודה באמונה למעלה מהדעת, העבודה בגילוי העולם הרוחני היא עבודה הפוכה ממה שיש לנו כאן בעולם הזה. אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה שכאן היא נקודת השבירה, שאני לא יורד לדעת אלא הולך להיפך, דרך הקבוצה לבורא, וזהו. אין לי יותר, יש לנו רק שתי נקודות, אני, דרך הקבוצה, לבורא. ולכן אם אנחנו לא שוכחים את זה ויש בינינו ערבות, בזה אנחנו נצליח.

שאלה: למדנו שאנחנו צריכים כל הזמן להאיץ בעבודה שלנו, איך ההכנעה עוזרת לנו להשיג זאת, להאיץ כל הזמן?

ככל שאנחנו מכניעים את עצמנו כלפי אותם התנאים שהבורא מביא לנו, והוא מביא לנו בדרך כלל תנאים של עביות, שזה כנגד העולם העליון, כוח השפעה, ואנחנו רוצים להתעלות מעליו, לא למחוק אותו אלא להתעלות מעליו, אז במידה הזאת אנחנו כן יכולים להתקדם. דווקא אותו כוח הרע שמתגלה בנו, אותו כוח הדחייה שמתגלה בנו, הוא עוזר לנו להתקדמות כי אנחנו צריכים רק עזרה "בראתי יצר הרע בראתי תורת תבלין", האור העליון שמגיע על כול האגו שלנו, ואז אנחנו בונים את עצמנו כשעולים על ההר הזה של האגו, שכל פעם נעשה יותר גבוה, ואנחנו עולים עליו.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה זמן על ההכנעה, ורציתי לדעת למה האגו לא מצליח להכניע את עצמו, איזה כוח יש לאגו שהוא לא מתמודד עם הכנעה?

האגו נברא בדיוק כמו הבורא, רק בצורה הפוכה, הבורא זה הכתר והאגו זה המלכות, ובד' בחינות דאור ישר למדנו איך המלכות נבראה מהכתר, והיא הפוכה לגמרי מהכתר, אבל בד' בחינות דאור ישר המלכות גם כן מרגישה את האור שממלא אותה, ואז היא מרגישה עד כמה היא הפוכה מהאור, מהכוח העליון, מהבורא, שהם ממש נפגשים יחד ונכללים יחד זה בזה. זה מעל הטבע כביכול, הטבע מתחיל למטה מזה, ואז המלכות מחליטה שהיא מצמצמת את עצמה ואף פעם לא מקבלת את הקבלה מהבורא, אלא אך ורק רוצה להגיע להזדהות עימו, ואנחנו לומדים איך מאז היא כבר עושה את זה, איך הרצון לקבל רוצה להגיע להשתוות הצורה, להשפעה לבורא.

שאלה: כשיש הכנעה, יש הימנעות מהתענוג, מה מגיע קודם, ההימנעות מהתענוג או ההכנעה?

לא, ודאי שקודם מגיעה הכנעה, כי הימנעות מתענוג, אני מבין שזאת פעולה, ולפני פעולה צריכה להיות ההחלטה שמתרחשת אחרי הפעולה הזאת. יש כאן הרבה שלבים בדרך, זה לא סתם בא ומחליט, בא ועושה, צריכים לגלות מאיפה זה ולמה, בקיצור, הרבה פעולות.

גם אצלנו בגוף, כשאנחנו מחליטים, אנחנו אולי לא מודעים לעד כמה רבות הפעולות וההבחנות שעוברות אצלנו עד שמתברר לנו מה שאנחנו רוצים לעשות, אפילו ברצון לקבל שלנו.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים כ"ג, ו'↩

2. משלי כ"ה ג'↩