שיעור בוקר 22.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 14, מאמר: "אהבת חברים - א'"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", עמוד 14, מאמר "אהבת חברים - א'".

אהבת חברים

תשמ"ד - מאמר ג'
1984 - מאמר 3

"וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

העיקר בשבילנו לדעת מה אנחנו צריכים לבקש. לא לבקש שום דבר חוץ מחיבור עם העשירייה, חיבור בינינו, רחב ככל האפשר, עמוק ככל האפשר, ואז על ידי זה אנחנו כן נמצא את הדרך לגמר התיקון. זאת אומרת, האמצעי להיות כל הזמן קשור יותר ויותר לעשירייה, ומהעשירייה לעוד עשיריות, זו הדרך לגמר תיקון.

שאלה: במאמר הקודם למדנו שהמטרה של החברה היא להגיע לדבקות בבורא, וכדי להגיע לזה אנחנו צריכים להיות באהבת חברים, אבל לפעמים אנחנו נכנסים יותר מדי ליחסים בינינו ושוכחים את המטרה, או נכנסים לכל מיני הבחנות, נניח כל הכלי העולמי עובר איזו הבחנה מסוימת, כמו השתיקה או מחלוקת לשם שמיים, וקצת שוכחים מהמטרה, נכנסים לתוך הבירור עם כל החברים. מה לעשות?

לברר, להמשיך לברר בכל זאת איפה אנחנו צודקים, איפה אנחנו טועים, מה נדרש מאיתנו.

תלמיד: איך אפשר לייצב את המטרה של הדבקות בה' שתהיה יותר חיה?

בעשירייה. אני לא יודע איך אתה יכול לבטא, לדמיין דבקות בה', אם לא דרך העשירייה.

תלמיד: אז זה בסדר להיכנס לתוך הבירור עד שעוד פעם תתברר המטרה, כאילו שכחתי מהמטרה ונכנסתי לתוך הבירור בעשירייה?

כן.

שאלה: עכשיו שמעתי שאדם צריך כל הזמן לבקש חיבור יותר רחב ויותר עמוק. כשאדם בא לכנס, מה זה אומר חיבור רחב ועמוק?

בכנס אני לא חושב שיש לנו מקום לבירורים עמוקים ממש. אם יש אלפי אנשים איך תוכל ביניהם לעשות את הבירורים? לכן כנס זה רק מקום להתרשמות, להתכללות.

תלמיד: וזה נכון לעשות את הבירור בהכנה לכנס, זה יעזור?

כן, בהכנה לכנס אתה יכול לחשוב, תיכף נקרא עוד כמה מאמרים על זה, איך אנחנו מכינים את עצמנו לכנס.

תלמיד: פתיחת הלב זה אומר שאני פותח את הרצון להשפיע שלי, זאת פתיחת הלב?

כן.

תלמיד: הרצון להשפיע פעם נעלם, פעם כאילו נסגר.

אתה משתדל לפתוח את הלב שלך כלפי כל החברים וכך אתה מתקרב אליהם.

תלמיד: כשאני בא לכנס אני כל הזמן צריך להיות במחשבה שהחברים יהיו בהשפעה, זו פתיחת הלב שלי?

שהלב שלך יהיה בהשפעה.

שאלה: פתיחת הלב תלויה במילים, או שזו רק עבודה פנימית?

היא לא תלויה במילים.

תלמיד: עד כמה חשוב, אם חשוב בכלל, שנפנה זמן לדבר על זה, או שעדיף שנתמקד דווקא בלבנות כוונה משותפת סביב זה?

העיקר זה לבנות כוונה משותפת.

תלמיד: אם יש לנו זמנים חברתיים, כמו הכנה לשיעור או סעודות, ויש אפשרות לדבר על זה, האם כדאי לנצל את הזמן לדבר, או לנצל אותו דווקא לריכוז פנימי וכוונה כלפי זה?

אני חושב שהמארגנים שלנו יענו על זה.

תלמיד: בגדול מארגנים את הכנס מבחינת התוכן כמה חברים מהארץ ומחו"ל, יש גם עוד צוותים מפה. בדיוק עכשיו אנחנו גם חושבים איך ליצור שיעורי הכנה לכנס כבר משבוע הבא, כשתתחיל להגיע מסה גדולה של הכלי העולמי. יש גם צוות חברתי שכל כמה זמן מוציא כל מיני תרגילים סביב ההכנה לכנס. החבר ששאל, הוא אחד החברים שאחראים על צוות הסעודות, ואת כל הסעודות שלנו הוא לוקח גם לכיוון הכנה לכנס. כרגע זה הנושא שעליו אנחנו דנים ובו מתעסקים. אם אני מבין את השאלה היא נובעת ממקום של איך להפוך את כל ההזדמנויות שיש לנו לעוד יותר מטרתיות כלפי ההכנה לכנס. יש לנו לא מעט סדנאות, נניח בהכנה לשיעור, אז איך עושים שהסדנאות האלה יהיו סדנאות שיובילו אותנו יותר כלפי הכנה לכנס. גם בסעודות, כשעושים "לחיים", איך לכוון את כל הרגעים כלפי ההכנה לכנס, זאת השאלה בעצם.

תלמיד: כלפי זה היינו רוצים את הדיוק ממך, האם כדאי לנו יותר להשקיע בדיבור בינינו, ולהעלות את החשיבות והנכונות לפתוח את הלב, או לחילופין, להתרכז בזה בצורה פנימית, דרך מקורות וזמן שתיקה. מה יותר מועיל עבורנו עכשיו? השאלה עולה ביחוד בעקבות שיעורי הצהריים, שמדברים על העוצמה והכוח שבשתיקה, ואנחנו מתלבטים איך ליישם את זה בצוותים השונים.

אני לא חושב שבכנס, כשיש כמות כזאת גדולה של אנשים, כשאין לנו לזה גם הכנה מספקת לשתיקה, אנחנו יכולים לברר הרבה דברים בשתיקה.

תלמיד: ועכשיו, בזמן ההכנה?

אנחנו צריכים להשתדל להתפעל זה מזה בצורה המקובלת בין בני אדם.

שאלה: במשפט האחרון רב"ש אומר ""שדה, אשר ברכו ה'"." הרי מטרת הכנס היא לא רק לבוא, לאכול וללמוד וכולי. אנחנו צריכים להגיע "לשדה אשר ברכו ה'", זאת אומרת, לקבל את הברכה בכנס. ועל זה רב"ש אומר "ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו"." מה העבודה שלנו בכנס, איזו זריעה, איזו דמעה אנחנו צריכים להשיג בשביל לקבל את הברכה?

אתם צריכים לדעת לזרוע נכון גרעינים בתוך האדמה כדי שתצא תבואה נכונה.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות, חוץ מללטף אחד את האחר, מה סוג העבודה, במה להתרכז בכנס?

במה שאמרתי.

תלמיד: יש הרבה דברים לעשות בכנס, אבל במה להתמקד, על מה לחשוב, איך להתנהג?

חיבור הלבבות. זה לא חשוב איפה אתה נמצא, אם אתה שוטף כלים או מחמם את האוכל, או שאתה יושב, או מנקה. בכנס יש הרבה תפקידים, אז או שאתה נמצא בתפקידים או שאתה נמצא בהשתתפות פסיבית יחסית, אבל אתה כל הזמן רוצה להיות עם כולם יחד בחיבור פנימה ביניכם, עד כדי כך שהבורא יתגלה ביניכם.

תלמיד: ואז תהיה הברכה?

כן.

שאלה: איזה שמירה צריכה להיות כדי שלא נסטה בזמן הכנס מעבודת החיבור?

אני הגעתי לכנס כדי להרחיב את כלי הקליטה שלי שעל ידי זה אני אתן לכל החברים להיכנס לתוך ליבי וכך אני מרחיב את הכלי שלי עד שאני מרגיש בו את הבורא. זה מה שאני מקווה שיקרה.

שאלה: ממה שצריך להישמר כדי שלא יכנסו מחשבות לא נכונות, הרגשות לא נכונות?

בהתאם לזה, אני רוצה להישמר שחוץ מקשר עם החברים, שאיתם אני רוצה להיות בקשר אחד כמה שיותר הדוק וכמה שיותר רחב. אני מצפה לאותו רגע, שהחיבור בינינו יתחיל לגלות לנו את הבורא שנמצא בתוך החיבור.

תתאר לעצמך מערכת עגולה שעוברת כל מיני מצבים ואתה מצפה שמהמצבים האלה יתחיל להתגלות כוח אחד יחיד ומיוחד שזה הבורא.

תלמיד: נניח שהשגנו מידה מסוימת של חיבור בכנס באיזה שיעור או בסעודה או בישיבת חברים. איך אנחנו לא נופלים, איך אנחנו שמים איזה שסתום, הגנה, שמירה?

אנחנו נכנסים עם הבורא לשיחה, לדיון, להתקשרות ולא עוזבים אותו.

תלמיד: איך? כאילו היה לנו איזה רגע, היינו בשיעור ויצאנו להפסקה, עברנו למצב אחר. איך אנחנו במעברים האלה לא חוזרים אחורה?

זה כבר משהו אחר. אפילו שאנחנו יוצאים להפסקה, מתנתקים לאיזה רגע, יוצאים לשירותים, לעוד משהו, חוזרים, אנחנו כל הזמן נמצאים באותה הכוונה, באותו הכיוון, שעל ידי החיבור שאנחנו משיגים בינינו, כל רגע ורגע אנחנו רוצים שהבורא יהיה מורגש יותר בחיבור בינינו.

שאלה: איך לשמור על תשומת לב פנימית, כל הזמן להיות בעבודה פנימית? רגע אחד אני יכול לחשוב, רגע הבא אני יכול כבר לשוטט במחשבות שלי בחלל. איך להיות מרוכז ממש במה שמדברים, בגילוי הבורא בינינו?

להשתדל לא להתנתק. קודם כל, כל הזמן להיות קשור לבורא ולבקש מהבורא כל הזמן להיות קשור לחברים והרשת הזאת שאני נמצא בקשר עם החברים, אני אשתדל לגלות שם את הבורא.

תלמיד: מה יחזיק אותי ממוקד, מרוכז לזה?

תדבר על זה קודם עם החברים. אתם כמו דייגים שהולכים לדוג את הבורא.

שאלה: מה לעשות אם אני רואה שחברים שלנו מדברים על משהו שלא קשור למטרה. שואלים אותי - מה נשמע? משהו חיצוני, אני הרי לא יכול להתעלם.

אם שואלים אותי בזמן הכנס, מה נשמע? אני אומר "בסדר, אנחנו בכנס". אם פתאום מתעוררות בי מחשבות על העבודה, על המשפחה, על כל מיני דברים, אני שם אותן בצד.

אני ממש דוחה את כל השיחות, הדיונים שאני שומע שלא שייכים למטרת הכנס. וההיפך, איפה שאני שומע שאנשים נמצאים בחיבור ביניהם, בבירור ביניהם, אז אני נמשך לשם.

שאלה: הכנס הוא על פתיחת הלב. בזמן האחרון אנחנו מדברים הרבה לשמור על הדיבור והצנע לכת. ובמאמר קודם שקראנו, רב"ש אומר שיש עבודה פנימית לפתוח את הלב ושזה לא מספיק, שצריך להראות שהוא עוסק באהבת חברים גם כלפי חוץ, שזה מה שיעזור להם להרגיש שכולם נמצאים בזה.

רוב העבודה שאנחנו עושים היא בשקט, בפנימיות, האם בכנס יהיה מקום להראות אהבה כלפי חוץ? איך עושים את זה?

כל הזמן להראות אהבה כלפי חוץ.

שאלה: איך עושים את זה, אתה יכול לתת דוגמה?

לא, כל אחד צריך לבצע את זה במידה שהוא מבין, בסגנון שהוא מבין. בכנס אסור לי להיות בפני עצמי, כמו שעכשיו יכולים לשבת כאן שש מאות אנשים וכל אחד נמצא עם עצמו, בהרגשה שהוא לא חייב כביכול לאחרים, חוץ מהעובדה שיושבים בשולחן אחד, וגם את זה קשה להבין.

שאלה: זאת אומרת שיש לי מאמץ פנימי לפתוח את הלב וגם כשיש לי הזדמנות אני צריך להראות את זה לחברים?

כן.

שאלה: כתוב לגבי אהבת חברים שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחברו. ויש לי הרגשה שחבר שקונה כרטיס ועושה מאמץ להגיע לכנס ממקום רחוק ולוקח חופש ועושה המון יגיעה להגיע, בכך הוא גם קונה תפקיד מיוחד שהוא לעורר את החברה. אני מבקש שתמליץ לחברים שמגיעים מרחוק לחשוב עם איזה תפקיד בלב הם מגיעים לכאן?

להיות משלימי החברה הזאת עד לצורה השלמה, שנקראת "ששים ריבו נשמות".

שאלה: מהי ההשלמה הזאת?

שאני האחרון, שאם אני מצטרף אליהם, אז אנחנו נעשים כלי שלם ובו הבורא מתגלה לכולם.

שאלה: איך אני עושה את זה, האם יש משהו שאני יכול לעשות?

להשלים, לחבר את הלב שלך ללב האחרים.

שאלה: מה חסר כדי שזה יקרה?

חסר הלב שלך.

שאלה: אם אדם מגיע לכנס עם מחשבות זרות והוא חווה ירידה, איך עליו להתגבר על זה מבלי לפגוע בקבוצה?

לעצום עיניים ולהיכנס לחיבור. וגם כשאנחנו מקבלים חברים, חברות, צריכים להתנהג כך, לחבק ולקבל אותם כמה שיותר.

שאלה: כתוב שהאדם תועה בשדה. מה הכוונה שהוא תועה בשדה ולא מוצא איך למצוא את המטרה שלו, איך למצוא את עצמו, איך להגיע למטרה?

להגיע למטרה ניתן רק אם הוא ירכוש את החברים שלו, אחרת הוא לא ימצא את הדרך לצאת מהשדה. כתוב על זה בהמשך.

שאלה: כדי שהאדם יגיע למצב של "תועה בשדה "צריך שיקרו שני דברים, הראשון שהוא הולך בשדה, השני שהוא לא מכיר את הדרך. השאלה היא האם כל מי שלומד כל בוקר בקבוצה נבחן להולך בשדה?

כן, האחרים בכלל לא הולכים.

שאלה: האם במהלך היום האדם אמור לשאוף להיות כל הזמן בעבודה הזאת או שבכל זאת אמורות להיות לו כניסות ויציאות?

כניסות ויציאות.

שאלה: איך על האדם לעשות ביקורת על עצמו בעניין הזה?

רק אם נמצאים בתוך החברה. כלפי החברה אפשר לעשות ביקורת.

שאלה: למה המחשבה על כך שאין עזרה אחרת מלבד אהבת חברים נכנסת בקושי רב אל הלב, למה תמיד נראה שהחברים בנפרד והבורא בנפרד?

זה נעשה במכוון כך כדי שתכירו בזה שהעיקר הוא קשר עם החברים.

שאלה: במיוחד כשיש לי איזו דחייה כלפי החברים, ואני לא רוצה להתחבר אליהם. בכל זאת צריך להיות כאן איזשהו מאמץ כדי להגיע להשפעה הזאת. מה קורה אם אני לא עושה את זה?

אם אתה לא עושה, אז אתה נשאר מחוץ למערכת.

שאלה: מה זה אומר לדבר, לשוחח עם הבורא בחיבור שלנו?

לפנות לבורא דרך החברים.

שאלה: מה הכוונה לפנות לבורא דרך החברים?

לחשוב איך להיות מחובר עם החברים בצורה כזו שדרכם תוכל לומר לבורא את מה שצריך.

שאלה: איך להסתכל על המציאות דרך החיבור בינינו ואיך להתגבר על הפחד בין הרוחניות נגד הגשמיות? איך אני מעריך רוחניות נגד גשמיות? לפעמים קיים בי איזה פחד.

כן, אני מבין אותך. הייתי אומר לא לשים לב בכלל לגשמיות ולעבוד כמה שיותר על תיקון המערכת הרוחנית שיש לך בלב ובמוח.

תעסוק בזה ככל האפשר, שעה, שעתיים, שלוש, עוד ועוד. ודאי שאתה צריך גם להתעסק בגשמיות, אבל כל פעם אתה תחשוב, ש"עוד מעט אני חוזר לרוחניות".

(סוף השיעור)