שיעור צהריים 30.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1051

"מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה – ב'"

קריין: קטע מתוך מאמר רב"ש "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'".

בואו נקרא קודם כל את הקטע הזה, ואחרי כן נחשוב איך לגשת אליו.

"האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו", שהכל עושה הבורא. כלומר, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לומר לפני כל עשיה, שרק הבחירה ניתנה להאדם, כי "אם אין אני לי מי לי". כלומר, שהכל תלוי בבחירת האדם. אמנם לאחר המעשה, האדם צריך לומר, שהכל הוא השגחה פרטית, שאין האדם עושה לבדו דבר.

ויש לפרש זה, כמו שכותב האר"י הקדוש (תע"ס חלק י"ג, דף א - שס"ז, אות קנ"ב) "שיש ענין שערות, המכסה על האור, שלא יהנו מהאור כל עוד שאינם ראויים, שיכולים לפגום". והענין, שאנו צריכים להאמין, שהבורא נותן לנו רצון וחשק לעשות מעשים טובים. וכל עוד שהאדם אינו ראוי, אסור להרגיש, שהבורא מחייב אותו לעשות מעשים טובים. לכן הבורא מסתיר עצמו בלבוש, שהלבוש הזה נקרא "שלא לשמה". כלומר, שהבורא מסתיר עצמו לפעמים בלבוש של חברים.

היינו, בדרך דוגמא, שיש מציאות, שאין אדם רוצה לקום ללמוד לפנות בוקר. אז הבורא מסתיר עצמו בלבוש של חברים, והוא קם מהמיטה, אף על פי שהוא עייף, היות שבאה לו מחשבה במוחו, שאומרת, שלא יפה בפני החברים, שכולם באים ללמוד, והוא לא.

אז כולם יסתכלו עליו, על שפלותו. לכן הוא קם והולך לבית הכנסת ולומד. נמצא, שמטעם מצות ה' אין לו כח לקום מהמיטה. לכן אין הבורא מחייב אותו, שילך לבית הכנסת, כי מסיבה זו הוא היה שוכב במיטה. אבל החברים כן מחייבים אותו.

וכעין דוגמא זו נוהג בכל שאר דברים, כשהאדם עושה שלא לשמה. הגם שיש הרבה מדרגות בשלא לשמה. ונדבר מדוגמא זו. ויש כאן להסתכל, האדם הולך ללמוד ולעשות מצות, מטעם לא שהבורא מחייב אותו. כלומר, כי מטעם מצות ה', אין בכוחו להתגבר על הגוף, ולחייב אותו לעשות מעשים טובים. אלא מטעם אנשים, כן יש לו כח לעשות מעשים טובים. נמצא, איזו חשיבות יכולה להיות בהשלא לשמה הזה.

אלא האדם צריך להאמין, כנ"ל, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין.

לכן האדם אומר, שהוא עושה את המעשים שלא לשמה. כמו על דרך דוגמא, החברים מחייבים אותו. וזה יכולים להיות לאו דוקא חברים, אלא לכל אחד ואחד יש לבוש חיצון בפני עצמו באופן פרטי, המתאים לאותו אדם.

לכן אחר המעשה, כלומר למשל, לאחר שהאדם בא לבית הכנסת, וזה היה מסיבת שהחברים חייבו אותו לבוא, הוא אומר "זה היה מטעם, שהבורא היה הסיבה לזה, שהוא הלך ללמוד. רק הבורא התלבש נגדו בלבוש חברים. לכן עכשיו הוא נותן תודה לה', על זה שה' היה הסיבה".

ובהאמור יוצא, זה שהאדם עשה את הדבר שלא לשמה, היינו לא שה' היה הסיבה, שצוה אותו לעשות את המצוה, אלא הוא עשה מטעם, למשל, שהחברים נתנו צו, שהוא מוכרח לשמוע בקולם. אז האדם צריך להאמין, שהוא עשה את הדבר, משום שה' צוה אותו לקיים את המצוה. ועליו היה מוטל לקיים, מה שה' צוה אותו לעשות. אלא שה' הסתיר עצמו בלבוש של שלא לשמה, היינו חברים וכדומה, שע"י הלבוש הזה האדם חושב, שהוא מוכרח לשמוע בקול של השלא לשמה.

אבל האמת הוא, האדם צריך להאמין, שהכל עשה ה'. נמצא, לאחר שעשה את המצוה, הוא צריך לומר, שה' פעל מאחורי הלבוש של שלא לשמה. נמצא אז, שהאדם צריך לתת תודה להבורא, בזה שהבורא נתן לו הרצון לקיים מצותיו ע"י לבוש הזה.

ובהאמור נבין את גודל החשיבות של שלא לשמה. כלומר, זה הוא לא כמו שהאדם חושב, שעושה הכל עבור השלא לשמה, אלא הוא עושה הכל, מטעם שהבורא צוה אותו. רק שעדיין אין לו הזכיה, שיוכל להרגיש, שהבורא הוא הוא המצוה. לכן האדם חושב, שהשלא לשמה הוא המצוה. לכן אין המעשה כל כך חשוב בעיניו.

אולם, אם הוא יאמין, ש"אין עוד מלבדו", כנ"ל כמו שכתוב במאמרים הקודמים, שבפרשה הזאת, נמצא, שבאמת הוא מקיים מצות הבורא. והאדם צריך להחשיב את המעשה, שעשה בשלא לשמה. כי מה שהאדם מצייר לעצמו, שהוא מקיים רק מעשה דשלא לשמה, זה רק מטעם, שעוד אין לו הזכיה, שירגיש שהוא מקיים מצות המלך, והוא משמש את המלך.

לכן אם הוא יאמין, שהשלא לשמה הוא באמת, שהבורא בעצמו הוא המחייבו לעסוק בתו"מ, נמצא, שיכול לתת תודה רבה לה', על מה שהבורא התלבש בלבוש של שלא לשמה. ומזה האדם יכול להעריך את החשיבות של תו"מ, אפילו שלא לשמה. וזהו על דרך שאמרו חז"ל "נפרעין ממנו מדעתו", היינו לשמה, "ושלא מדעתו", היינו שלא לשמה.

וזה הוא מה שכתוב, שהשערות, היינו השלא לשמה, מכסה על האור, שלא יזונו מן האור, כל זמן שאינם ראויים לזה. היינו, שהשערות הם לבוש, שמתחת הלבוש הזה עומד האור ומאיר. ובינתים האור מכוסה."

שאלה: נאמר ש"הכול עושה הבורא אבל האדם נותן חשיבות למה שעיניו רואות ולא למה שהוא צריך להאמין". איך להזיז את הפוקוס של החשיבות למה שהוא מאמין ולא למה שהעיניים שלו רואות כדי שגדלות החברים תהיה מתוך זה שהבורא מתלבש בהם? ומתי האמונה עוברת לרגש?

שאלות טובות. האם האמונה עוברת לרגש, זה תלוי באדם, זה תלוי ממי הוא מקבל את התחושות האלה ואיך הוא רוצה לקשור את התחושות, ההרגשות האלה למקור, זה דבר ראשון. דבר שני, אמונה זה מה שאני יכול לקבל ולהרגיש למרות שאני לא מוכן לזה לחלוטין. כלומר אני לא יודע מה זה הבורא או מי זה הבורא, אבל אם אני משתדל להגיע אליו ואני מגביר את התחושות שלי, אז בסופו של דבר אני מוצא את עצמי במצב שאני יכול להרגיש אותו, כאילו לנחש אותו.

אני רואה את הקבוצה שלכן היום בפעם הראשונה. אני לא זוכר את הפנים שלכן, אבל בסדר, נעים מאוד לשמוע שאלה כזאת.

שאלה: בתחילת המאמר הוא כותב שהחברים מחייבים את האדם לקום לשיעור ולא הבורא שזה לא לשמה. איך לעשות ככה שהבורא יחייב אותך לפעול גם לקום לשיעור וגם שיהיה אותו הקשר ואותה התחושה ואותה האחריות ההדדית כמו עם החברים?

אנחנו צריכים להבין שהבורא נמצא בכל אחד מהחברים והוא פועל עלינו מכל אחד מהחברים. זה מובן?

תלמידה: כרעיון זה מובן, אבל הלכה למעשה איך לעשות שנוכל להרגיש את זה, שתהיה לנו כזאת התחייבות בדיוק כמו שיש עם העשירייה?

אתה תתרגל לחשוב על זה שיש לך כאן עסק לא עם החברים אלא עם הבורא, דרך כל אחד מהחברים אתה מתקשר לבורא עוד ועוד, קרוב יותר ובאופן ברור יותר, ואז אתה תראה שבצורה כזאת בהדרגה אתה מפתח בעצמך את החוש שבו אתה מרגיש את הבורא. אני מרגיש שזה כבר קיים בך.

שאלה: הקו האמצעי זה שאני פועלת למען החברות, אני מרגישה שביצעתי את הפעולות הודות לבורא ובכך אני מכירה את החשיבות של עצם הפעולה ואני מרגישה שמחה שאני עושה את מצוות ה'.

צודקת. נבונה, חכמה. יפה אמרת.

תלמידה: אני לא מצליחה להבין את ההבדל בין לפעול למען החברות בגלל הבורא או לפעול בגלל הבורא עבור החברות. שני המצבים האלה צריכים להתחבר איכשהו?

את פועלת לשם הבורא. אנחנו פועלים רק לשם הבורא כדי להימשך אליו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבין שאנחנו משרתים את המלך?

אנחנו צריכים להרגיש ממנו משוב ובדיאלוג בין כל אחד מאיתנו עם הבורא אנחנו נרגיש שאנחנו משרתים אותו.

שאלה: אמרת שהבורא מתלבש בבני אדם, אם אנחנו מקבלים הפרעות מאנשים מהעולם הגשמי האם גם הבורא מתלבש בהם?

כן גם בזה. הבורא נמצא בכול, וזה תלוי רק בנו איך לראות אותו בכולם.

שאלה: מה זה שערות?

שערות זה כמו מסך, כמו פרגוד, כמו משהו שמסתיר את הכלי מהאור. שערות מהמילה סוער, מדובר בחסרונות שמכסים את הרצון כדי שלא יראה את האור.

שאלה: אנחנו צריכים לעבוד בחושך כדי לעבוד בתוך אמונה, אבל אנחנו גם צריכים לגלות את הכוח מאחורי הלבושים וצריכים שגם זה וגם זה יתקיים. איך ממשיכים מפה הלאה, זאת אומרת איך גם זה וגם זה צריכים להתקיים ולהמשיך למדרגה הבאה?

רק על ידי זה שאני מתאר את הבורא שמקיים את כל המצבים שלי.

תלמיד: אבל אז אני לא רואה את החברים, אני רואה את הבורא דרך החברים?

כן, אתה רואה את הבורא שמלובש בתוך החברים.

שאלה: מה זה אומר שלא פשוט להגיע למחשבה שהכול מהבורא דרך הסביבה הקרובה שלי, אלא ממש להרגיש את הקשר דרך הסביבה הקרובה כדי באמת להרגיש מראש את מחשבת הבורא, את התוכנית של הבורא לפעולות שלנו?

זה הכול תלוי בכמה אנחנו משתדלים לראות את הבורא שמתלבש בכל אחד ואחד מהקרובים שלנו. קרובים, חברים, סתם אנשים, שהכול זה לבוש הבורא.

שאלה: מה מוסיף זה שאני רואה את הבורא מאחורי כל הפעולות שקורות? זה מעביר את הפעולה שלי מלא לשמה, לשמה?

כן, זה מקרב אותך לגלות אותו המלובש בכל המציאות.

תלמיד: כרגע זה הכול שכלי, זה עוד לא מתלבש ברגש. אבל כשאני מצליח לחשוב ולראות שאחרי כל הפעולות שאנחנו עושים ביחד החברים, הבורא עומד מאחוריהם, יש איזו הרגשה כאילו שהבורא גלוי באיזו מידה, זה הכול בשכל?

כן, לפחות מתחיל בשכל.

תלמיד: ומה יהיה הצעד הבא, אחרי הדבר הזה?

תמשיך ותראה.

שאלה: האם הבנתי נכון מהמאמר, רשום שאם אנחנו בעשירייה עובדים וחושבים שעובדים על לא לשמה, בעצם אנחנו חושבים ככה, ובאמת עושים את רצון הבורא שזה לשמה?

כן.

תלמידה: אז רק כלפינו קיים לא לשמה?

כן, ודאי.

תלמידה: אפשר טיפה להרחיב, מה זה אומר שלא לשמה קיים רק כלפיי?

כל ההסתרות הן רק כלפי האדם.

שאלה: האם המצב של לקבל בעל מנת לקבל ולא לשמה, זה שני דברים שונים?

כן, זה שני דברים שונים כי לקבל על מנת לקבל זה פעולת האדם, ולא לשמה זה מצב של האדם. זה דברים שונים.

שאלה: בדרך כלל מקבלים את הרגשת הביטחון מהאמונה, אבל לפעמים משיגים את האמונה דרך הרגשת הביטחון, האם אתה יכול להסביר את הקשר ביניהן?

ביטחון דרך הרגשת האמונה ואמונה דרך הרגשת הביטחון, הם שני דברים קשורים, ואתם תגלו את האחד כתוצאה מהשני.

שאלה: האם תמיד אדם יבוא לשיעור בגלל הבושה מהחברים?

ודאי שכן. הרבה פעמים אנשים קמים ובאים לשיעור רק כדי לא להתבייש אחר כך בפני החברים.

תלמידה: זה תמיד יישאר כך, או שהסיבה תתחלף?

הסיבה צריכה להתחלף כך שמבושה מפני החברים תהיה בושה מפני הבורא, ואחר כך אפילו לא מפני הבורא, האדם יבצע כדי לעשות נחת רוח לבורא.

תלמידה: לזה התכוונתי, כי עכשיו אני מתביישת מהחברות שלי אבל רוצה להתבייש מהבורא באמת. איך יקרה ההיפוך הזה?

זה קורה לאט לאט על ידי יגיעת האדם והמאור המחזיר למוטב.

שאלה: אומרים ש"אין עוד מלבדו" והכול מגיע ממנו. ואנחנו רוצים לדעת מראש את פעולות הבורא, אז מי אנחנו אם הוא נותן לנו הכול, איך אנחנו מנחשים מראש?

אני לא יודע מה זה מנחשים מראש.

תלמידה: אמרת שאנחנו צריכים לנחש כביכול את הרצון שלו ולעשות רצוננו כרצונו, אבל הוא נותן לנו את הרצון, אז מי אנחנו ביחס לבורא אם אנחנו מממשים את מה שהוא נותן לנו?

זה כמו עם ילד. כשאנחנו ילדים. אנחנו מנחשים קצת קדימה את רצון ההורים,

שאלה: למה הוא ממליץ כל כך להעריך את הלא לשמה, אם זה לטובת עצמי? ואיך בזה שאני מעריך את הלא לשמה זה מביא ללשמה?

איך תלמד מה זה לא לשמה ומה זה לשמה, אם לא תעבור את המצבים הללו?

תלמיד: באמת צריך כל כך להעריך את הלא לשמה כמו שהוא ממליץ?

אם לא תשים לב למצב שלך ותעבוד עימו, כלא לשמה, אז אף פעם לא תגיע ללשמה.

תלמיד: לא הבנתי.

אז תחשוב, תנסה. תנסו להסביר לו.

שאלה: האם אנחנו סך הכול גישה מתפתחת כלפי הבורא?

נכון.

שאלה: איך קורא החילוף הזה בתוך האדם שהוא מגיע להרגשה שבעצם הבורא פועל והוא מאמין בו ופועל למענו?

את זה הבורא עושה.

תלמידה: מה בעבודה הזאת תלוי באדם כדי שהבורא יעשה את זה?

מה שתלוי באדם הוא, כמה הוא כל הזמן יחשוב ויחזור על המחשבה שהכול מגיע מהבורא. וזה כדי שהאדם ישנה את התפיסה שלו מלא לשמה, לשמה.

שאלה: אם כלפי האדם לא לשמה זה שהבורא פועל דרך החברים. אז מה זה כשהאדם פועל כלפי החברים?

האדם פועל כלפי החברים כמו שהוא מתייחס לבורא.

תלמיד: אבל הוא יכול להרגיש שהבורא פועל דרכו לחברים?

כן, ודאי שכן.

תלמיד: זה כבר נקרא לשמה?

זה כבר נקרא לשמה. הוא פועל כלפי חברים, כי הוא רוצה להעביר להם את היחס של הבורא. ופועל כלפי הבורא מהחברים כביכול שהם מחוברים יחד.

תלמיד: והדרך הזאת חייבת לעבור דרך אמונת חכמים, דרך כתבי המקובלים?

איך אחרת תוכל לכייל את עצמך בצורה נכונה, אם לא דרך כתבי מקובלים?

תלמיד: אני מרגיש שזה הציווי היחידי שיש לנו. אחרת אנחנו יכולים להתפזר לכל הכיוונים.

כן בטח, איך אחרת נכוון את עצמנו? זה דרך חברים לבורא, אחרת איך אפשר?

שאלה: אם אני מעל הרגשות שלי, אז אני נמצאת באמונה מעל הדעת, איך להתייחס לרגשות ולמצבים של החברות?

להתייחס לרגשות ולמצבים של החברות, כאילו מאחוריהן עומד הבורא ומנהל אותן, אפילו אפשר להגיד עושה עליהן מניפולציות. ואת צריכה להתייחס אליהן כאילו מאחוריהן עומד הבורא.

תלמידה: כלומר צריך להיות מעל המצבים והרגשות האלה?

כן. להתייחס אליהן כאל הנציגים של הבורא.

שאלה: בהרבה מקומות הוא כותב, שלא לשמה יותר חשוב מלשמה. ביחס למה הוא יותר חשוב, יש זיכרון ילדות כלשהו?

לא לשמה זה כשאתה מרגיש שהפעולות שלך בינתיים עדיין אגואיסטיות. אבל אתה מגדיר, קובע את זה בצורה מאוד מדויקת. לא לשמה זאת מדרגה רוחנית.

תלמיד: האם זה מפני שפה אני יכול לקבוע. בשונה מלשמה ששם אני תלוי באוויר?

כן נכון.

שאלה: אם נותנים חשיבות לדברים שאנחנו עושים אבל בלי לראות שזה בא ממנו, איך זה עוזר לנו להתקדם?

זה לא עוזר. לפני כל מחשבה אני צריך לתת לעצמי דין וחשבון שאם אני מתייחס לבורא, אז הבורא מתייחס אליי.

שאלה: החיבור המינימלי בינינו יוצר את הפעולה הזאת של תחילת הבריאה. אולי עוד לפני שאנחנו מגיעים בצורה מודעת לחכמת הקבלה, כולנו "בני ברוך" נחשוב שאנחנו יוצרים משהו.

אם היינו חושבים יחד, אז ודאי שהיינו מתקדמים הרבה יותר מהר למטרה.

שאלה: אם בקבוצה אני מי שאני, ובעולם החיצוני האגו שלי חונק אותי ואני רואה שאני משתמשת באנשים אחרים ואני לא מצליחה להוריד את מעטה השקר הזה, אז איך אני יכולה לממש את עצמי?

להפוך להיות טובה.

שאלה: איפה מושקע מאמץ גדול יותר, האם כאשר האדם עובד בלשמה או לא עובד בלשמה? כי כאשר האדם עובד בלא לשמה הוא רואה את עצמו צדיק, וכאשר הוא עובד בלשמה הוא יודע את שפלותו מול הבורא. היכן הוא משקיע יותר?

זאת שאלה ויכול להיות שנצטרך ללמוד ולקרוא על זה חומר. כשאדם נמצא בלא לשמה, אז הוא נותן הרבה מאוד יגיעה. מתי שהוא עובדד בלשמה, אז כביכול אין לו כל כך לתת יגיעה כי הוא כבר נמצא בדרך ומחזק את עצמו יותר ויותר. אנחנו צריכים עוד לחשוב באיזה מצב אדם עושה יותר נחת רוח לבורא, האם כשהוא נמצא בלא לשמה או כשהוא נמצא בלשמה.

אנחנו רואים את זה בחיינו, מתי יש יותר קשר בין הילד לאימא? כשהוא עדיין נמצא בתוך הרחם שלה. כשהוא נולד, הקשר כבר הרבה יותר מסובך ומשובח. לכן יש כאן הבדל בין העביות והעבודה, צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה. לכן אנחנו צריכים להבין שבכל מצב אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו לעניין.

תלמיד: אני רואה שכאשר האדם עובד בלא לשמה הוא באמת משקיע וחושב שהכול נכון והוא מתקרב לבורא, וכשהוא עובד בלשמה, שזה קצת יותר רוחני, אז אולי העבודה היא פחותה אבל היא עם מאמץ ותעצומות נפש הרבה יותר גדולות. על כן אני תוהה מה בדיוק האדם משקיע?

יופי. אני לא אתן לך תשובה, אלא אם תמצא תשובה, אז תגיד לנו.

תלמיד: תשובה שאני אסביר היא רק מבחינתי, האם זה ישביע את רצונו של מישהו אחר?

אני לא רוצה להסביר. יש הרבה שאלות שעליהן אפשר לענות בקלות, אבל אתה בזה גונב מבני אדם את היגיעה, את הספקות, את החיפוש, ואז הם מפסידים, הם לא בונים את הכלים שלהם.

שאלה: אנחנו חיים בביטול מוחלט כלפי הבורא היות והכול מגיע ממנו. הפחד היחיד הוא שכך אני לא אזהה אותו מאחורי החברים.

אין לך מה לפחד שלא תזהה את הבורא, הכול נמצא בשליטה שלו. מתי שהוא צריך להתגלות כלפיך הוא יתגלה, העיקר שתחליט ישר יותר ותלך בצורה עקבית יותר.

שאלה: כשאני משתוקק להיות עם החברים ומעריך את זה שהבורא נותן את הרצון הזה, מה ההשתתפות שלי אם הכול בא ממנו?

ההשתתפות שלנו היא בזה שאנחנו מחפשים איפה הוא נסתר.

שאלה: כל העבודה נעשית בתוכי, גם היחס לחברים, גם הבושה שלי בפני החברים, איך החברים פועלים עליי, משפיעים עליי. אבל מה זה אומר שהחבר לא מבקש עבורי, והכול תלוי ביחס של החברים אלי? איפה הנקודה הזאת של היחס של החברים אלי והמקום שלהם בהתפתחות שלי?

תארו לעצמכם שכולכם נמצאים במערכת אחת וכולכם מחוברים זה עם זה וזה עבור זה. אם במערכת הזאת מישהו לא מבקש עבור מישהו, אז זה אומר שהחבר הזה מתנתק מהמערכת. אנחנו צריכים להגיע למצב כזה של ערבות הדדית, שכל אחד מאיתנו ערב לאחר וכל אחד תלוי באחר. אם זה לא יהיה, אז לא תהיה מערכת ולא תגלו את הבורא, כך לא תצליחו לעלות מרמת הבהמה.

תלמידה: אבל זה אומר שאני לא ביקשתי לפני כן, זו נקודת התיקון שלי, זה לא שהחברים לא ביקשו. הרי התיקון שלי הוא הראשוני.

לא, כולנו תלויים זה בזה.

שאלה: בעשירייה אנחנו מבקשות אחת על האחרת, יוצא שכל העשיריות הן מפורדות אם עשירייה אחת לא יכולה לבקש על עשירייה אחרת.

אחר כך נגיע לזה, בינתיים תהיו מחוברות בתוך העשירייה.

שאלה: אדם קיבל את גדלות וחשיבות הבורא ומתוך זה הוא פועל, מה חסר כאן ללשמה?

ערבות.

תלמיד: האם הערבות לא מסתכמת בלתת זה לזה את חשיבות תכונת ההשפעה?

כן, גם זה.

שאלה: אם אני מרגישה שאני מתחילה להתכלל ולהסתכל לכיוון החברות רק מתוך זה שקיבלתי מהבורא ייסורים, אז האם אני יכולה מתוך המצב הזה להגיע ללשמה, או שאני צריכה למצוא דלק שהוא מתוך העשירייה?

מהעשירייה. הכול רק דרך העשירייה.

שאלה: אני מבינה שלא לשמה זו גם דרגה רוחנית, ותמיד מהמדרגה הבאה מגיע אלינו מאור. האם זה הקו האמצעי שבעזרתו אנחנו עולים?

כן.

שאלה: האם תחושת התלות בבורא נותנת לנו כוחות לעבוד בקו ימין ותלות בחברים בקו שמאל, ושילוב ביניהם זה אמצעי לעלות מעלה?

לא, אנחנו לא ניכנס לכל הפילוסופיות האלה.

שאלה: איך בכל זאת להפריד את הפעולות מהבורא ומהחברים? אנחנו תמיד אומרים שזה אותו דבר, ולפעמים אנחנו אומרים שאלו דברים שונים. כשהחברים שמחים או עצובים זה אומר שגם הבורא כך כלפיי?

אני לא יכול לדבר בצורה כזאת - איך שהבורא מתייחס אלי, כך החברים מתייחסים אלי. זה לא נכון. אבל מאחוריהם עומד הבורא ומנהל אותם כדי לנהל אותי, ולכן אני צריך כל הזמן לנסות ולמצוא קשר מירבי עם החברים.

שאלה: אנחנו הרי רוצים שתהיה אווירה טובה בעשירייה, יחסים טובים וכן הלאה, אבל עם זאת כולם אגואיסטים, החברים מראים כלפיי אהבה ואני מקבל את זה איך שאני מקבל. איך אפשר להתכוונן בצורה נכונה, איך להתנהג נכון?

זאת בעיה אצלך. תבקש מהבורא שירכך את ליבך, שיקרב אותך אל החברים.

תלמיד: כתוב שהאדם מתעורר לשיעור לא בגלל שהבורא הורה לו אלא בגלל שהחברים יסתכלו עליו עקום. אותי בכלל לא מעניין איך החברים מסתכלים עליי אלא מעניין אותי איך הבורא חושב ומה הוא חושב, אבל אני לא יכול בכלל להבין מה הוא רוצה ממני.

תשאל את החברים.

תלמיד: פה הבלבול.

אין פה שום בלבול, תשאל את החברים ותראה מה הם עונים לך. את זה עונה לך הבורא.

תלמיד: אבל הם אגואיסטים.

אני לא יודע אם הם אגואיסטים או לא אגואיסטים, אני יודע שבצורה כזאת אני יכול לקבל כיוון נכון.

שאלה: העשירייה שלנו היא עשירייה צעירה, אנחנו לומדות רק שנה את חכמת הקבלה, האם כדאי לנו בכלל לחשוב איפה אנחנו נמצאים, לשמה, לא לשמה, לשם התורה, לשם עצמנו, או שמספיק לעבוד בצורה שגרתית כל יום כמו במפעל ולא לחשוב אלא הכול יקרה מעצמו?

אתן מחויבות לחשוב, והאמת היא שהמצב שלכן לא כל כך גרוע כמו שאתן מציירות, יש לכן עשירייה טובה מאוד.

תלמידה: תודה רבה, אנחנו נחשוב.

שאלה: אחרי שאנחנו מזכירים לעצמנו ביחס לחברות שבעצם הכול מגיע מהבורא והבורא נמצא גם במחשבות שלנו, לאן אפשר לפתח את המחשבה הזאת, את הפעולה הזאת?

לאן שאת רוצה.

תלמיד: אני רוצה לקחת את זה לכיוון הנכון. אם אני זוכרת שהבורא שלח לי את המחשבה, את המצב, את הרגש, את כל מה שאני חווה, לאן אני לוקחת את הדבר הזה?

לאן שאת רוצה.

שאלה: כשאני מגלה את הפעולות מהחברות שלי ומהסביבה הקרובה כפעולות שנעשות על ידי הבורא וזה בעצם רצונו ואני מבטלת את עצמי, מצמצמת את עצמי, ואני מחברת את הרצון שלי עם רצון הבורא הזה שמתגלה לי, האם בכך אני יוצרת את העבודה שלי בלשמה?

כן, תמשיכו לפעול באופן כזה.

שאלה: לפני שאני מתחילה באיזושהי עבודה רוחנית אני כל הזמן חוזרת על הביטוי הזה שאני מבטלת את עצמי בפני החברות כדי לתת נחת רוח לבורא, וגם בזמן העבודה, אני עוצרת וחוזרת על זה. איך לעבור ממילים להרגשה? כי אחרי הבירורים האלה של לשמה, לא לשמה, אני כבר לא יודעת איפה המילים שאני אומרת ואיפה הרגשות האמיתיים שלי.

תמשיכי ואת תראי שתגיעי למסקנות הנכונות. תמשיכי, זה העיקר.

שאלה: אם חברה רוצה ליהנות את הבורא על ידי השפעה לחברות בעשירייה אבל במצב ספציפי הרצונות של החברות הם מנוגדים זה לזה, מה לעשות במצב כזה?

זה לא חשוב, הכול יעשה הבורא, הוא יקשור את כולם, יאזן את כולם, הכול יסתדר, העיקר ההשתדלות והבורא הוא שיתקן. זה בדיוק כמו עם ילדים קטנים, הם עושים כל מה שהם יכולים ואנחנו צריכים לתקן אותם, לעזור להם, ללמד אותם.

שאלה: מהי אותה הערבות שדרושה לנו ביציאה ללשמה?

אנחנו צריכים לחשוב על כולם ולדאוג שכולם יגיעו ללשמה. אפשר להגיד שאצלנו במצב הנוכחי גם גברים וגם נשים נמצאים באותה רמה, לכן אם אנחנו נמשיך לעבוד, כל אחד בעשירייה שלו, בקבוצה שלו, בחלק שלו, הגברי או הנשי, אנחנו נרגיש כמה אנחנו תומכים זה בזה בכל זאת, כי הבורא הוא אחד, ואנחנו נסגור את המעגל.

תלמיד: מה ההבדל בין זה שהבורא מסתיר את עצמו בלבוש של חברים בעשירייה לבין זה שהוא מסתיר את עצמו בלבוש של אנשים מחוץ לעשירייה, מה ההבדל בין שני המקרים?

לאנשים מחוץ לעשירייה אני צריך להתנהג כמו לכל הנבראים, אבל בעשירייה אני צריך כבר לחשוב עליהם כמו על עצמי.

שאלה: מה זה אומר למצוא את הקשר המקסימאלי עם החבר, איך זה נראה?

להיות איתם "כאיש אחד בלב אחד", כמו שכתוב.

שאלה: אם אני עובדת בהשפעה בעשירייה ואני דורשת מעצמי לפעול כך לטובת העשירייה אז בעצם אני עובדת לטובת הבורא, אבל אם אני דורשת פעולות כאלה מהחברות שלי ובאה אליהן בטענות, זה אומר שאני עובדת עבור האגו שלי, האם זה נכון?

בעיקרון כן.

שאלה: כשאני מחפשת את הכיוון הנכון ביחס שלי לחברים בעבודה הרוחנית האם אני צריכה לחפש את המקום שבו הרצון לקבל שלי מתנגד לעבודה כדי לדעת שזה הכיוון?

כן.

היום היה שיעור די סמיך ואני שמח מאוד ממה שעברנו, יש כאן הרבה שאלות ותשובות, וגם הקטע מהמאמר שעברנו הוא חשוב מאוד. אני ממליץ לכם לקרוא שוב את החלק שקראנו היום, מתוך המאמר של רב"ש "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה – ב"'.

(סוף השיעור)