שיעור בוקר 27.05.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א',

חלק ד', פרק ג', דף ר"ל, עמ' 230, אותיות י"א – י"ג

פרק ד', דף רל"ב, אותיות א' – ד'

אנחנו נמצאים בלימוד של "תלמוד עשר הספירות", שדווקא על ידו אנחנו יכולים לזכות למאור המחזיר למוטב. אם בחלק הראשון היום למדנו הבחנות בין אמונה, דת, אמונה למעלה מהדעת, רוממות ה', כוח השפעה, כוח קבלה, שתי הרמות האלה בין בינה ומלכות, אז עכשיו אנחנו רוצים שזה יתממש בנו. לכן דווקא עכשיו זה הזמן והמקום לצפות למאור המחזיר למוטב. כמה שמבינים זה דבר משני, העיקר הוא שאני מצפה למאור.

קריין: תע"ס א', דף ר"ל, עמוד 230, אות י"א.

אות י"א

התפשטות א' דעקודים נקראת טעמים. קומות האו"ח נקראות נקודות.

הרשימות נקראות תגין, והניצוצות נקראים אותיות

"ובזה תבין מה שאמרנו, כי באלו האורות של עקודים יש ארבע בחינות, שהם: טעמים נקודות תגין אותיות. וזה ענינם, האור הראשון שבכלם הוא הנקרא טעמים, ואור השלישי הנקרא אור חוזר, הם הנקראים נקודות כנודע, כי הנקודות הם בחינת דין. והאור השני הנקרא רשימו, הוא הנקרא תגין. האור הרביעי הם הניצוצות הנופלות והם הנקראים אותיות."

טעמים, נקודות, תגין ואותיות. טעמים זה אור שמתפשט מלמעלה למטה. נקודות הן כבר שיש לנו הסתלקות האורות. תגין זה הקומות החדשות האלה בזמן ההסתלקות. ואותיות זה כבר הרשימות הסופיות מכל ההתפשטות. לכן העיקר זה האותיות.

אות י"ב

הניצוצות שנקראים אותיות הם הכלים שנקראים גוף

"והנה זה האור הרביעי, שהם הניצוצות הנקראים אותיות, הם עצמם בחינת צ הכלים, כנודע, כי האותיות נקראים גופא. והרי נתבאר מהיכן נעשו הכלים."

זאת אומרת, דווקא בזמן הסתלקות האור מהפרצוף, הרשימות מהסתלקות האור הן נקראות "אותיות" והן הכלים לפרצוף הבא. טנת"א, טעמים, נקודות, תגין ואותיות. "טעמים" זה אור שמתפשט מפה עד הטבור. אור שמתפשט מטבור לפה בחזרה נקרא "נקודות". "תגין" זה רשימות מטעמים, ו"אותיות" זה רשימות מהאור שמסתלק.

זאת אומרת יש אור שמתפשט מלמעלה למטה שזה טעמים, ויש אור שמתפשט מלמטה למעלה שזה נקודות (ראו שרטוט). טעמים ונקודות זה האור, טעמים ואותיות הם כבר רשימות שלהם.

שרטוט

קריין: אות צ', מבארת "הכלים, כנודע, כי האותיות נקראים גופא.".

פירוש אור פנימי לאות י"ב

"צ) שבהם חזר ונתפשט האור אח"כ התפשטות שניה בקומת חכמה, אשר כתר נשאר נעלם בפה, ואור חכמה התלבש בכלי דכתר ואור בינה בכלי דחכמה וכו' עד שמלכות נשארה בלי אור, כמ"ש לקמן. ותדע שאלו הניצוצות הוכנו לכלים לאורות הללו כמ"ש לעיל באו"פ פרק ב' אות ג'."

אות י"ג

הניצוצות רק נתערבו עם הכלים, ודומות לרפ"ח ניצוצין

שנשארו בכלים השבורים דנקודים

"ונלע"ד ששמעתי מפי מורי ז"ל שכבר מתחילה ק היו בהם בחינות כלים אלא שאלו הניצוצות נתערבו ונתחברו בהם והיו בהם ר בערך בחינת הרפ"ח ניצוצין שנשארו תוך הכלים של עולם הנקודים כשנשברו וכו'."

קריין: אות ק', "אור פנימי", מבארת "היו בהם בחינות כלים".

פירוש אור פנימי לאות י"ג

"ק) כן כתב הרב בהדיא לעיל פ"ב אות י'. אשר אור העב הנשאר אחר הסתלקות האור דהתפ"א, הם בחינות הכלים עצמם של הפרצוף, שבהם באו ב' האורות הנ"ל, הנקראים: אור ב' רשימה ואור ד' ניצוצות הנופלים הנק' אותיות.

וז"א. "שכבר מתחילה היו בהם בחינת כלים אלא שאלו הניצוצות נתערבו ונתחברו בהם". פירוש, כי ב' בחינות כלים צריכים להיות מוכנים להתפשטות השניה, כי יש שם בכל ספירה דכר ונוקבא, כמ"ש הרב בע"ח (בשער ז' פ"ג) וע"כ מאותן בחינות הכלים שהיו בהם מתחילה דהיינו מאור העב הנ"ל, הנה נעשו מהם הכלים לאורות של הזכרים של התפ"ב. ומן הניצוצות שנפלו בהם ונתערבו עמהם, נעשו הכלים לאורות של הנקבות דהתפשטות הזו. ואמרו "ונתערבו" הוא להשמיענו שהבחינות אינן שוות זו לזו, כי ניצוצין דבחי"ג באו בבחי"ד, וכן ניצוצין דבחי"ב לכלי דבחי"ג, וניצוצין דבחי"א בכלי דבחי"ב וכו'. וע"כ נבחן החיבור הזה לעירוב. והבן זה."

יש לנו ניצוצין שהם פחות מהכלים, ואז יש לנו מתוך זה את ההבחנות ד'/ג', ג'/ב'.

קריין: אור ר', מבארת "בערך בחינת הרפ"ח ניצוצין שנשארו תוך הכלים".

"ר) דבר גדול משמיענו בזה, כי נודע, שבחינת הרפ"ח ניצוצין, שנשארו בהכלים אחר שנשברו ומתו, היו הגורמים להחיות את הכלים, משום שהניצוצין האלו היו בסוד שיתוף רחמים בדין, כמ"ש במקומם. הנה כן הניצוצין שבכאן שנפלו מאו"ח היורד, גם המה הם מסוד שיתוף מדת הרחמים בדין אלא בסוד ההתחלה, כי כל בחינה עליונה, נחשבת למדת הרחמים כלפי בחינה שלמטה הימנה, וכיון שניצוצין דבחינה עליונה נפלו ונתערבו ונתחברו עם בחינה התחתונה, כנ"ל בדיבור הסמוך עש"ה, הרי זה נחשב לעירוב מדת הרחמים בדין, בשוה לרפ"ח ניצוצין הנ"ל.

ותדע שזה כל שבחה של הסתלקות דהתפ"א כי בסבתה ירדו ניצוצין הנז' ונעשה השורש לשיתוף מדת הרחמים בדין, וזה שמציין הרב לקמן על הסתלקות זו, שהיא בחינת קלקול על מנת לתקן, והיינו בדומה לשבירת הכלים אשר ג"כ היה על מנת להחיות. והיינו השיתוף של מדת הרחמים בדין שממנו התחיה וממנו כל תיקון העולם. והבן זה. ויתבאר עוד במקומו."

דווקא בזכות הניצוצין האלו אנחנו מתעוררים ונדחפים, אם אפשר להגיד כך, לתיקון העולם.

שאלה: מה זה אומר שניצוצין של קומה יותר עליונה מתערבבים עם הקומה היותר תחתונה?

הם נופלים לקומה יותר תחתונה.

תלמיד: כן, אבל מה בדיוק המשותף?

יש הבדל בין הקומה עצמה, בין הכלים ובין הניצוצין. כאילו הכלים יותר גדולים מהניצוצין, ואז ההבדל ביניהם גורם ליצירת הקומות החדשות, בין רצוי ומצוי.

תלמיד: איך יכול להיות בכלל מצב בבריאה שחוק השתוות הצורה שולט בה, שיש ערבוב בין מידת הדין לרחמים, בין בינה למלכות? במה הם מתערבבים, מה השטח המשותף שלהם בכלל?

הרצון זה המשותף. הרצון להשפיע או הרצון לקבל. מה ההבדל ביניהם? ההבדל ביניהם הוא אופן ההנאה. רצון זה רצון ליהנות. ממה אני רוצה ליהנות, מהשפעה או מקבלה? ליהנות מהשפעה מותר, ליהנות מקבלה אסור. למה? כי הצורה הזאת הפוכה מהבורא. אבל ליהנות, אחרת זה לא נברא.

קריין: דף רל"ב.

פרק ד'

מבאר ההכאה והביטוש שנעשה בעת הסתלקות האורות אל המאציל בין האור החוזר היורד ובין הרשימות אשר מהניצוצין שיצאו מחמת ההכאה נתהוו הכלים שהם האותיות. ומהרשימות הן התגין, ובו ח' ענינים :

אנחנו עכשיו לומדים, קשה לנו מאוד. אנחנו לא רגילים לשפה הזאת, אנחנו לא מספיק לומדים תע"ס. אבל דווקא מפני שאנחנו מרגישים עד כמה שזה כאילו רחוק מאיתנו, אנחנו יכולים להעלות יותר את המ"ן, את השאלה, את הבקשה, רצון להתקרב לזה, שזה יתיישב בנו. זאת אומרת, החיסרון הוא דווקא ההפך, הוא פועל לטובתנו. אז בבקשה לא לבזבז אותו ולא להצטער אלא ההפך, לשמוח מזה שאני לא מבין ואני רוצה לשייך את עצמי לזה. זה שאני לא מבין, זה מפני שכל עוד לא יהיו לנו כלים, באמת כלים אמיתיים, אנחנו לא נבין מה שקורה, אלא נהיה כמו מקובלים ירושלמים. אז להשיג, לזה אנחנו מבקשים את המאור המחזיר למוטב.

א. מלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, מחמת שלא חזר לרדת אור שלה בכלי שבה. ב. אופן שני למה שמלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, מחמת שלא השאירה רשימה בכלי שלה. ג. זווג דהכאה בין או"ח היורד מן יסוד אל המלכות, ובין אור א' של מלכות העולה. ד. כלי היסוד נעשה מן הניצוצין שנפלו מהכאת האור הבא דרך אחוריו ברשימה. והתגין נעשו מהרשימה המאירה מרחוק. ה. ג' הבחנות בעשר הספירות: כתר. ושאר הספירות. ומלכות. כתר הניח רשימה ולא כלי. שאר הספירות הניחו רשימות וכלים. ומלכות הניחה כלי ולא רשימה. ו. אחר כל ההסתלקות חזרו האורות למקומם, דהיינו בפרצוף ע"ב דא"ק, חוץ מאור הכתר, ואז נעשה ביטוש מרשימה דכתר ואור החכמה זה בזה ויצאו ב' כלים, א' לכתר וא' לחכמה, שה"ס זכר ונקבה בראש ע"ב דא"ק. ז. ההזדככות וההסתלקות שהיו בעקודים דומות בצד מה לביטול מלכים של עולם הנקודים שמתו ונתבטלו. ח. ההפרש ביניהם שכאן היה קלקול ע"מ לתקן, ובנקודים היתה שבירה ומיתה ממש.

נראה את זה בפנים.

אות א'

מלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, מחמת שלא חזר לרדת אור שלה בכלי שבה

"* ודע כי כל הט' אורות כשחזרו ועלו השאירו רשימו במקומם, אבל המלכות עלתה כולה ולא הניחה במקומה שום רשימו. וז"ס מ"ש בספרי הזוהר והתיקונים, כי מלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא מגרמה כלום. וכבר נתבאר ענין זה למעלה, בבחינת כלי המלכות, א שלא חזר לירד האור שלה בכלי שבה, אלא נשאר בכלי היסוד."

* שער הקדמות שער א' דרוש כיצד נעשו הכלים.

קריין: אות א' אור פנימי, מבארת "שלא חזר לירד האור שלה בכלי שבה, אלא נשאר בכלי היסוד."

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) היינו בהתפשטות ב', שיצא הזווג רק בקומת חכמה, וע"כ נתחלפו האורות שבא אור החכמה בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה וכו', ואור המלכות, בכלי דיסוד ונשאר כלי המלכות בלי אור. כנ"ל. (באו"פ ח"ד פ"ב אות ח')."

אנחנו צריכים להבין שכך שני פרצופים נמדדים אחד כלפי השני. אבל לא שאור יכול להיות מלכות בכלי דיסוד, ואור היסוד בכלי דהוד, ואור ההוד בכלי דנצח. אין דבר כזה, אלא תמיד אנחנו מדברים על היחס בין הפרצופים. כי כל פעם זה פרצופים חדשים, ואז אחד כלפי השני כך אנחנו קוראים שכאילו אור המלכות בכלי דיסוד.

קריין: אות ב', דברי האר"י.

אות ב'

אופן שני למה שמלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא,

מחמת שלא השאירה רשימה בכלי שלה

"גם הוא באופן שני, כי בעלות אור שלה למעלה, לא הניח בה שום רשימו כלל, אבל הרשימו, שנשאר בכלי היסוד לצורך עצמו, הוא היה מאיר משם גם בכלי של המלכות."

הוא לא מסביר את זה.

קריין: אות ג'.

אות ג'

זווג דהכאה בין או"ח היורד מן יסוד אל מלכות, ובין אור א' של מלכות העולה

** "וכשעלה אור המלכות אל היסוד היה היסוד מאיר ב בכלי של המלכות דרך אחורים שלו של היסוד, כנ"ל, בסוד אור חוזר, ואז אור חוזר היורד בכלי של המלכות, ג פוגע באור עצמו הראשון של המלכות העולה למעלה, ובטש דא בדא, ד וירדו ניצוצין מן האו"ח היורד ה בכלי של המלכות."

** עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ה.

שומעים איך זה קורה? מהמלכות אור עולה ליסוד. מיסוד דווקא אותו האור יורד למלכות אבל פוגש עימה אור המלכות, ואז מזה יוצאים הניצוצים.

שאלה: לפי מה שהבנתי היום, אנחנו בעצם צריכים להיות פרצוף, וכל אחד מאיתנו הוא כמו איזו ספירה בתוך העשירייה. השאלה שלי, איזו ספירה אני בתוך העשירייה? האם אני ספירה קבועה שכל פעם משתנה התכונה שלה, או שכל אחד מאיתנו הוא בעצם מלכות, כי אז הוא משפיע על כל שאר הספירות?

אבל אם אתה משפיע על החברים, אתה בזה מייצב את תשע הספירות הראשונות. וכך כל אחד הופך להיות לפרצוף כלפי החברים, וכל הפרצופים האלה שהם יחד בהשפעה הדדית, יש ביניהם מלכות המשותפת וט' ספירות משותפות. וזה כבר ממש גוף, שיש לו ראש, יש לו תוך וסוף. על ידי האור העליון שמאחד אותנו, כך אנחנו רואים איך אנחנו מתאספים. כי בכל דבר צריך להיות גם עשר.

קריין: אות ב', אור פנימי, מבארת "היסוד מאיר ב בכלי של המלכות דרך אחורים שלו של היסוד".

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ב) כבר נתבאר, שכל הקומות היוצאות בדרך ההזדככות, הן נבחנות לאו"ח ודין, ואע"פ שיש בהן גם או"י, אלא כיון שנמשכות דרך אחורים, דהיינו בדרך הזדככות העביות שנקרא פנים כנ"ל, ע"כ גם האו"י נבחן לבחי' דין.

וזה אמרו, "היסוד מאיר בכלי של המלכות דרך אחורים של היסוד" אשר כל הע"ס האלו האו"י והאו"ח יחד הן בחינת אחורים ודין. אמנם מלבד זה יש להבין, אשר כל האור היורד מהיסוד לכלי מלכות, הוא כולו או"ח ואין בו מאו"י כלום, כי בהיות מקום הזווג והמסך בכלי היסוד דהיינו בבחי"ג, הרי המסך הזה מעכב על האו"י, שלא יתפשט ממנו כלום מבחי"ג ולמטה, ונמצא שכל מה שיורד מהיסוד לכלי המלכות הוא רק או"ח ולא או"י, וזה שמוסיף הרב ומדייק "בסוד או"ח" כאמור."

קריין: אות ג', מבאר "פוגע באור עצמו הראשון של המלכות העולה למעלה."

"ג) שאור זה הוא בקומת כתר, שהוא מחשיב את העביות הגדולה יותר לבחינת פנים, ואו"ח היורד משפיל העביות הגדולה דבחי"ד, ומעדיף לבחי"ג הזך ממנה שהוא בסתירה לאור המלכות העולה, וע"כ מבטשים זה בזה כנ"ל (ח"ד פ"ג אות ט' ע"ש) ויתבאר עוד בהסתכלות פנימית כאן."

קריין: אות ד', מבארת "ובטש דא בדא, ד וירדו ניצוצין מן האו"ח היורד".

"ד) ונקראו ניצוצין משום הדמיון אל הניצוצין היוצאים מתחת הפטיש דאתנהרו ואתדעכו לאלתר. כמ"ש בזוהר אמנם אין המשל דומה לנמשל לגמרי, כי הניצוצין היוצאין תחת הפטיש מאירים כרגע ונאבדים תכף ולא נודע מקומם איה, משא"כ אלו ניצוצין שבכאן וכן הרפ"ח ניצוצין אע"פ, שנכבו תכף, מחמת הסתלקות הזווג לבחינה יותר עליונה, שהיא הבחי"ב, עכ"ז לא נאבדו משם, כי אין העדר ברוחני כנודע, ועצמותן וממשיותן נשארו שמה, אשר אח"כ חזרו לאיתנם בעת שהגיע לשם התפ"ב כמ"ש במקומו."

קריין: אות ה', מבארת "מן האו"ח היורד ה בכלי של המלכות."

"ה) הוא אור העב הנשאר למטה אחר ההסתלקות דהתפ"א, שהוא עצם הכלים השייכים להתפ"א דעקודים, אשר שמה הניחו האורות את הרשימות שלהם, ושמה נפלו הניצוצין מהאו"ח היורד. כמ"ש הרב לעיל (ח"ד פ"ב אות י' ע"ש ובאו"פ)."

קריין: אות ד', דברי האר"י.

אות ד'

כלי היסוד נעשה מן הניצוצין שנפלו מהכאת האור בא דרך

אחוריו ברשימה. והתגין נעשו מהרשימה המאירה מרחוק

"וכשעלה יסוד הניח רשימו במקומו, וכשבא האור לו דרך אחוריו הכה בזה הרשימו, ונפלו ממנו ניצוצין, ו ונעשו מהם בחינת כלי של היסוד, ואז אותו הרשימו, היה מאיר בכלי זה מרחוק, ולא נכנס בתוכו, ז וה"ס התגין."

קריין: אות ו' אור פנימי, מבארת "ונפלו ממנו ניצוצין, ו ונעשו מהם בחינת כלי של היסוד".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ו) "היינו להתפשטות ב', הבאה לאחר מכן שנקראת פרצוף ע"ב דא"ק, אבל כלי היסוד של העקודים שבכאן, הוא נעשה מאור העב הנשאר למטה אחר ההסתלקות דהתפ"א, כנ"ל בדיבור הסמוך."

קריין: אות ז' אור פנימי מבארת "וה"ס התגין".

"ז) עי' היטב לעיל בדברי הרב ח"ד פ"ג אות ט' ובאור פנימי אות פ' שנתבאר זה באורך. ודע כי אחר שנפסק הזווג בכלי העליון ועלה ממעל לו, אשר אז נפסק ג"כ הארת הזווג מכלי התחתון בהכרח, הנה אז נמצאים גם הניצוצין שירדו לשם שמתכבין, וע"כ יכולה שוב הרשימה, שהיתה ממעל לכלי, לחזור ולהתלבש בכלי כבתחילה (עי' לעיל באו"פ פ"ג אות פ')." זאת אומרת, תגין חוזרות. "ועכ"ז אותה הארה מרחוק שנקראת תגין, לא פסקה מכלי גם לאחר זה, משום שאין העדר ברוחני כנודע, בסוד מעולם לא זזה שכינה וכו'."

שאלה: יש שני סוגי רשימות, תגין ואותיות. מה ההבדל ביניהן?

תגין זה רשימות מאור ישר ואותיות הן רשימות מאור חוזר.

תלמיד: זה ברור לי שתגין הן רשימות מאור ישר ואותיות הן רשימות מאור חוזר.

זה הטבע שלהן. אור ישר זה אור הרחמים, אור חוזר זה אור הדין, ובהתאם לזה הרשימות.

תלמיד: תגין זה לא נחשב לכלים.

לא, כלים זה אותיות. אותיות הן הכלים בלבד, כל היתר מרכיבות את הכלי, נושא לכלי, אבל הכלי באמת זה אותיות. וגם שם יש עוד חלוקה, תלוי למה אנחנו מתכוונים בכלי.

שאלה: אם הבנתי נכון תגין ואותיות זה רשימות שמופיעות אחרי השבירה?

לא, מה פתאום. בכל התפשטות, אפילו בגלגלתא, בע"ב, יש לנו טנת"א. איך יכול להיות שייצא פרצוף ע"ב בלי שגלגלתא מייצרת טנת"א מתוכה?

תלמיד: יש את הכניסה של האור ואת היציאה, אז איפה נמצא הרשימו? מה זה רשימו? אני לא מבין.

זה מה שאומר רב"ש, "נכנסתי למסעדה, אכלתי, שילמתי, נהניתי, נשארו לי רשימות מזה שאכלתי, מזה שנהניתי ומזה ששילמתי". מכל הדברים האלה שמתערבבים ביניהם יוצא לי רשימו, שלמחרת אני חושב, להיכנס או לא, מה לאכול, איך לשלם וכן הלאה.

זאת אומרת, אם אנחנו חושבים שע"ב זה כמו גלגלתא, רק קצת פחות מגלגלתא, זה לא נכון. הוא יוצא על רשימות מכל ההתנגשויות שיש בין כלים ואורות בגלגלתא. יש שם חשבונות כאלו, שמה שגלגלתא מבררת בתוכה כתוצאה מהעבודה שלה, על זה נולד הע"ב. זאת אומרת, הע"ב הוא פי כמה וכמה יותר מורכב מגלגלתא, ואותו דבר כל יתר הפרצופים.

זאת אומרת, הרשימות האלה, האורות שיורדים למטה ומסתלקים מהפרצוף ממטה למעלה ובדרך יש להם התנגשויות בין כל אלו, הם מבררים, הם משפשפים את כל ההבחנות, ומזה יוצא הפרצוף הבא. ולכן הוא לא סתם פחות או קטן או משהו, ההבדל הוא כמו בין צומח וחי. זו ממש דרגה אחרת של פרצוף.

שאלה: אני יודע כמה חשוב שכל פסיק יהיה במקום, לכל נקודה יש את המשמעות שלה. בקריאה בתע"ס, המילה עביות, כתובה עביות, למה אני שומע "עוביות"?

אני לא רופא אוזניים, אני לא יודע.

תלמיד: ממש קשה לי עם זה. המילה כתובה עביות. כשקוראים, אני שומע את הקריין לא פעם ולא פעמיים אומר "עוביות".

אני לא מבין בעברית עד כדי כך שאני יכול לעזור לך בזה.

שאלה: מה זה "הארה מרחוק"?

הארה מרחוק זו אותה הארה שבפנים ולא מרחוק, רק ההשפעה שלה יותר חלשה, מסוימת, לכן היא נקראת "מרחוק". אבל אין רחוק. כל אור, אין פנימי, אין מקיף, אין כלום, סך הכול כך הם נקראים לפי כוח ההשפעה על הרצון לקבל. בכל זאת האור צריך להשפיע ואין צורה זו או אחרת אלא כך אנחנו מגדירים אותם.

כמו מקיף ופנימי. אור מקיף משפיע על הכלי, אור פנימי משפיע על הכלי, משפיע וזהו, רק אנחנו רוצים להדגיש שישנה השפעה יותר חלשה, יותר מסוימת. אבל אתה רואה שבצורת הציור, גיאומטריות, כך אנחנו מגדירים את ההשפעה.

תלמיד: הוא כותב כאן באות ד', "ואז אותו הרשימו, היה מאיר בכלי זה מרחוק, ולא נכנס בתוכו". איך הוא מאיר ולא נכנס? איך בכלל יש הבחנה אם הוא לא נכנס?

יש אור וכלי. האור נמצא בתוך הכלי, הוא לא יוצא ולא נכנס, כך הם קיימים, אבל כשאנחנו מדברים על גילוי ההשפעה הזאת כלפי הכלי, אז כאילו הם מרחוק, כאילו מקרוב, כאילו בפנים, כאילו ביציאה, כאילו בכניסה. הכול מורגש כלפי הכלי, כלפי הרצון לקבל. אין אחרת, לא לדמיין שזה באמת כך. אבל איך תסביר את זה בשפה אחרת? זו "שפת הענפים", זה מה שהם המציאו.

שאלה: ברור שכל אור חוזר שעולה מספירה תחתונה לעליונה, משאיר רשימו בספירה התחתונה, חוץ מהמלכות. האם מפני שאין דרגה מתחתיה?

כן. זה נכון, כך כתוב.

תלמיד: אז מה קורה, אין רשימו במלכות?

אם אתה לא משפיע למישהו, לא נשאר בך גם רשימו.

תלמיד: אבל כשהמלכות עולה, היא לא משפיעה? נניח, המלכות עולה ליסוד, היא לא משפיעה, יש רק הארה של היסוד כלפיה?

כן.

שאלה: מלכות דאין סוף הצטמצמה בצמצום א' וכאילו כל השאר זה בירור הכלים. זה ניסיון שלה להתמלא מחדש.

כן.

תלמיד: האם עכשיו נוצרים כלים חדשים שלא היו במלכות דאין סוף?

מתגלים. ודאי שלא היו. לא היו מבוררות ההבחנות האלה בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע.

תלמיד: אז כל הכלים האלה הם בירורים, לא כלים חדשים שלא היו.

מה זה כלים חדשים? אם לא נגלה איזה רצון מקודם ועכשיו נגלה אתה רוצה להגיד עליו שלא היה או כן היה, היה ברשימו, בפוטנציאל שלו? תגיד, "ע"ב שלא יצא נמצא בגלגלתא"? כאילו נמצא ברשימו בתחילה, ברעיון לפחות, כי "סוף מעשה במחשבה תחילה", אבל עוד לא נמצא, עוד לא יצא. אנחנו מדברים רק על מה שמתגלה.

תלמיד: עכשיו מתחיל תהליך שלא היה קודם. כל העניין של אור חוזר והניצוצין שנופלים מאור חוזר זה לא היה קודם.

הכול נובע מהחלטת הצמצום והשתוות הצורה. אם לא היה צורך בהשתוות הצורה במלכות, בושה והלאה, אז לא הייתה שום התפתחות. הכול נמצא באין סוף, מלא באור ותהנה. "אני לא יכול ליהנות כי יש לי בושה, הבושה מוחקת לי את כל התענוג, שורפת אותי. עד כמה שיש אור שמתגלה בתוכי כך הסבל מתגלה ולא התענוג. מצד בעל הבית זה תענוג מה שהוא רוצה לתת לי ואצלי משום מה זה הופך להיות לסבל, מה אני אעשה?". לכן בהכרח מלכות דאין סוף מחליטה שהיא מצטמצמת והופכת להיות לכלי דהשפעה. משם הכול נובע. תתלונן אליה, למה היא עשתה לך חיים קשים.

תלמיד: שאלה יותר כללית, יסודית. אמרת קודם שאם כל אחד מלכות, אז כל אחד הופך להיות פרצוף. מה זאת אומרת שכל דבר ודבר הופך להיות אחר כך פרצוף? אם זה קומה של עשר ספירות אז הוא חלק מהפרצוף.

אני משפיע למישהו כרצון לקבל שיש לו נניח מסך ואור חוזר והוא רוצה להידמות להאור שכך מתאר אותו. אני רוצה להשפיע בזה למישהו. אז אני, בהשפעה שלי, כשאני משפיע למישהו, הופך להיות פרצוף. איך זה קורה? כי זה שאני רצון לקבל זה רצון לקבל. אם אני מצמצם את הרצון לקבל ורוצה להשפיע אני מתקשר לאחרים, למי שאני רוצה להשפיע. האחרים האלה הופכים להיות ט' ראשונות שלי ואני על ידי הרצון לקבל שלי, על ידי המלכות שלי משפיע להם. וכך כל אחד ואחד.

ואז בקשר כזה בינינו בצורה הדדית, כשאנחנו כך מתקשרים, אנחנו בונים רשת קשר בינינו שנקרא "עשירייה". העשירייה הזאת הופכת להיות לא להשפעה אישית, אינדיווידואלית כל אחד כלפי אחרים, אלא השפעה הדדית, קבוצתית, אנחנו כבר רוכשים בזה רמה חדשה של השפעה, שיש בינינו כתר משותף, הבורא, המלכות המשותפת שהוא ברא ומתוכה אנחנו רוצים להשפיע לו, ואז עשרה הופכים להיות כאחד וזה כבר נקרא קבוצה או פרצוף שלם שיש בו נשמה. לא באחד מהם, אלא בכל אחד שנכלל בכולם.

תלמיד: אז כל אחד הוא פרצוף וכשהפרצוף הזה מתחבר לעשירייה העשירייה הזאת אחר כך הופכת להיות עשירייה אחת, או פרצוף אחד?

נניח שכל אחד מאיתנו הוא תא, תא בגוף. אם אנחנו מתחברים לעשרה תאים אנחנו כבר הופכים להיות לאיבר מסוים שיכול לאתר בתוכו את היחס של הבורא אליו. לבד אני לא יכול להרגיש את זה. אני יכול להרגיש את זה רק אם אני מתקשר לאחרים ובהתקשרות לאחרים אני בונה איזו מערכת, הם אלי ואני להם בביטול, בקבלה, בהשפעה וכן הלאה, ואז בתוך המערכת הזאת אני יכול לגלות את כוח ההשפעה, הבורא. ולכן זה נעשה הכלי. נשמה זה סך הכול כלי לגילוי הבורא. אבל במה הוא מגלה את הכלי? מגלה בזה שהוא משפיע. למי הוא משפיע? לאחרים, לזולת, בזה הוא רוצה להשפיע לבורא. אבל זה שהוא משפיע לזולת, במה הוא ישפיע לבורא, מה תיתן לו? בזה שהוא משפיע בצורה הדדית עם האחרים בזה הוא נותן לבורא מקום להתגלות. מה זה "נותן לבורא מקום להתגלות"? מגלים אותו, בונים אותו בקשר ביניהם.

שאלה: יוצא שלכל אחד יש תפקיד כפול.

אתה אומר שיש כאן תפקיד כפול לאדם, כלפי האחרים והם כלפיו. נכון. עוד נברר את זה. צודק.

תלמיד: יש שאלה על אות ג', אקרא אותה שוב.

אות ג'

זווג דהכאה בין או"ח היורד מן יסוד אל מלכות, ובין אור א' של מלכות העולה

** "וכשעלה אור המלכות אל היסוד היה היסוד מאיר ב בכלי של המלכות דרך אחורים שלו של היסוד, כנ"ל, בסוד אור חוזר, ואז אור חוזר היורד בכלי של המלכות, ג פוגע באור עצמו הראשון של המלכות העולה למעלה, ובטש דא בדא, ד וירדו ניצוצין מן האו"ח היורד ה בכלי של המלכות."

** עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ה.

שאלה: איך זה יכול להיות שהניצוצין באים מהאור החוזר היורד ולא מאור המלכות העולה?

ככה הוא אומר. יש כאן הרבה שאלות אחרות, איך זה שהאורות מבטשים זה את זה שמהם באים הניצוצין. אבל כך הוא אומר. השפעה אחת עם השפעה שנייה, יכול להיות שהשפעה אחת כנגד השנייה נקראת כקבלה, ולכן יש ביטוש בין שתיהן, התנגשות. וההבדל בין השפעה מצד היסוד כלפי השפעה מצד המלכות, שמיסוד זו השפעה מתוך זה שרוצה למלאות את הכלי וממלכות מפני שהאור מסתלק, אז שניהם לגמרי נמצאים בצורה אחרת זה מזה. לכן מבטשים ומזה נופלים ניצוצין כבר אחרים. יש הרבה סוגי ניצוצין, אנחנו עוד נלמד אחר כך בהסתכלות פנימית של חלק ד'. ואז הניצוצין האלה הם נופלים למלכות.

בעל הסולם בערך בערך כותב הכול ככה כדי למלאות את האוזן, כדי שאנחנו בכל זאת נתחיל לגלות את התופעות האלה. כשנתחיל לגלות, אנחנו נראה תמונה מאוד מאוד רחוקה ממה שאנחנו עכשיו מתארים לעצמנו. כל מושג כמו "ניצוץ", האם נראה לך שזה איזה ניצוץ מהגחלת, ממשהו?

שאלה: כתוב פה "אותה הארה מרחוק שנקראת תגין, לא פסקה מכלי גם לאחר זה, משום שאין העדר ברוחני כנודע, בסוד מעולם לא זזה שכינה וכו'.". ההארה הזאת עד מתי היא לא פוסקת?

אפשר להגיד ששום דבר לא נפסק ולא נעלם, אבל לעת עתה אנחנו מדברים כל הזמן על החידושים. אז כשהתגין האלו מעופפים על האותיות הם כל הזמן מאירים, כל הזמן מאירים על האותיות. זה נקרא שהשכינה לא זזה, שכל הזמן ישנה הארה על הכלים וההארה הזאת היא מלווה את כל ההתפתחות עד גמר התיקון. עד גמר התיקון היא נמצאת.

שאלה: שאלה על אות ג'. כתוב, "וכשעלה אור חוזר מהמלכות", ואנחנו לומדים שאין למלכות אור מעצמה, אז השאלה אם אור המלכות זה אור חוזר ממנה?

אורות שמסתלקים מהכלים הם עולים למעלה והם כולם מסתלקים מכל הספירות.

היה במלכות אור או לא?

תלמיד: לא.

לא. מה היה?

תלמיד: רשימו.

רשימו זה אור. גם אור היה, רק לא מניחה רשימו בהזדככות. אבל היה לה אור ואור שמסתלק לא מניח רשימו. כי אין למי להשפיע, ישנה הגבלה כבר על המלכות.

שאלה: למה אור חוזר נקרא דין?

כי הוא בא מתוך הגבלת הכלים. הכלי משיג שהוא מוגבל ולכן הוא נקרא דין. הוא לא יכול להישאר יותר, כי האור המקיף אומר לו "אתה מוגבל, אתה לא הגעת לגמר התיקון. ולכן מה יש לך, בזה שקיבלת רק גילית את הגבול שלך". קודם היה לך לפחות מצב שהיית יכול לחשוב שאתה הולך על התיקון השלם, עד גמר התיקון, בראש הפרצוף או איכשהו, כי בפועל הגבול לא נגלה. אבל עכשיו כשנגלה הגבול של קבלת האור בטבור, לכן נגלה הדין, ולכן כל האורות שהם באים בהסתלקות האורות מהכלי זה נקרא "אורות הדין", הגבלה.

שאלה: כשאנחנו קוראים תע"ס יש לנו חיסרון לגלות מה שבפנים, באותו זמן איך אני יכול לקשר את זה לנחת רוח לבורא?

אנחנו לומדים תע"ס כדי לקבל מאור המחזיר למוטב שייתן לנו אפשרות להשפיע דרך החברים לבורא, ישראל דרך אורייתא לקדוש ברוך הוא.

(סוף השיעור)