שיעור הקבלה היומי12 Tem 2022(בוקר)
שיעור בוקר 12.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 50, מאמר "סוד העיבור - לידה"
קריין: מאמרו של בעל הסולם, "סוד העיבור - לידה".
סוד העיבור – לידה
א. כללים
הכלל והפרט
"עיון המשכילים בבריאה, במושכל ראשון הוא מוגדר בהתחקות אחר מלאכת ה'. מלאכת ה' נקראת "השגחה", או טבע הבריאה.
והמה לא יקראו "גוף" אלא, לחומר הפשוט של בשר ודם בתכונתו הדוממת, בלי שום צורה. כי כל מה שנקרא בשם "צורה", הוא נבחן לכח רוחני ואינו גוף.
ולפיכך יצא לנו חוק, אשר כל הגופות שוות. אלא, כמו כדור הארץ, שהוא גוף יחיד, ולא ייתכן לחלקו לרבים, באשר לא מצאנו בו חידוש צורה מחלק זה לחלק אחר - כן לא יתחלק הדומם לריבוי פרטים.
וכל כח הריבוי שבעולם, הוא כח רוחני נפלא במינו, ולפיכך, כל כלל מוטעם ומשובח, כי בא מהכח הרוחני, וכל פרט מגונה ושפל. ובזה ניכר ההבדל בין האדם האנוכי ובין האדם המסור לעמו.
וודאי הוא, שערך הכלל נגדר לפי גודל הריבוי שבו. כי אם החלטנו שכח הריבוי, הוא ענין רוחני וחשוב - אם כן, אם הריבוי יותר גדול - הוא יותר חשוב.
ומכאן, שהמסור לעמו יותר חשוב מהמסור לעירו. והמסור לעולם יותר חשוב מהמסור לעמו. וזה מושכל ראשון!".
"הכלל והפרט" שהוא כותב בכותרת, ההבדל ביניהם - ככל שהכלל גדול יותר, הוא יוצא מהפרט שלו ברצון לקבל בדאגה, לזה שבולע בתוכו, עוטף בתוכו יותר ויותר פרטים, אז הכלל הזה הוא גדול יותר, חשוב יותר, ואנחנו מדברים עליו בחשיבות רבה יותר ומסתכלים עליו כמו על דבר גדול.
כלל יותר חשוב מפרט מפני שהפרט דואג רק לעצמו והכלל דואג לכל מה שהוא כולל בתוכו. אלו דברים רגילים, אומנם לא כל כך מתקיימים, אבל הוא מסביר לנו את הטבע הגשמי שנובע בעצם מהטבע הרוחני.
שאלה: כתוב שכל הגופים שנעשו מבשר ועצמות הם אותו דבר. האם הוא מדבר על הגוף הפיזי או על הרצון לקבל?
אני חושב שעל הרצון לקבל. אנחנו נראה הלאה למה הוא סוחף אותנו, אולי נראה משהו חדש. אומנם אני מכיר בכללות את המאמר הזה, אבל אני אף פעם לא רוצה לקפוץ קדימה כי אולי אני אראה משהו חדש. בינתיים מה שלא ברור משאירים בצד כדי לברר אחר כך.
שאלה: מה המשמעות של מסור לעירו, לעמו וכן הלאה. מה הן ההזדהויות האלה?
ככל שהכלל כולל יותר בתוכו את כל הפרטים, אז הכלל הזה הוא גדול יותר, חשוב יותר.
תלמיד: אנחנו לומדים להיות מסורים לעשירייה, מה מעבר לזה שונה באיכות?
ככל שאני דואג ליותר פרטים מהרצון לקבל שלי, כך הרצון לקבל שלי שכולל את כל הפרטים האלה הוא חשוב יותר כי אני דואג להם. הדואג לכלל חשוב יותר ממי שדואג לפרט.
תלמיד: איך השינוי בכמות עושה שינוי באיכות?
מפני שהוא עושה שינוי בי, בדאגה שלי. זה מה שהוא כותב, שהמסור לכלל חשוב יותר מהמסור לפרט.
תלמיד: זה שיוצאים מפרט לכלל, הנקודה ברורה. אבל מה ההבדל בין כלל קטן לכלל גדול יותר, למה זה עושה שינוי באיכות של הדאגה?
כי אני מתרחק יותר מה"אני" שלי ונכלל, פורס את עצמי על כל אותם הכללים שלהם אני דואג.
תלמיד: האם ריבוי הפרטים גורם להתרחקות מה"אני"?
כן, ודאי. ריבוי פרטים שלהם אני דואג מרחיק אותי מה"אני" שלי.
תלמיד: למה זה לא מספיק שאני דואג לעשרה החברים שלי?
כנראה שזה נובע כבר מחטא אדם הראשון, שלא מן הסתם הוא התחלק לכל כך הרבה חלקים פרטיים. לפי זה נקבעו שישים ריבוא נשמות, עשר ספירות וכל הדברים האלה, שבסופו של דבר מביאים אותנו למושג אחד כשאנחנו אוספים את הדברים האלה בחזרה, רצונות, כוונות, כוח התנגדות, התנגשות. וכשאנחנו עובדים מעליו, אז אנחנו מגיעים למצב שהאינטגרציה הזאת, החיבור הזה מביא אותנו להכרת הכלל, להכרת האיחוד.
תלמיד: האם אפשר לומר גם הפוך, שאם אנחנו דואגים ליותר פרטים, ליותר חברים, אז זה סימן להתקדמות?
כן. כמו שהוא כותב, מי שיכול לדאוג לגוף יותר גדול, הוא יותר חשוב ממי שיכול לדאוג לגוף יותר קטן. "ודאי הוא, שערך הכלל נגדר לפי גודל הריבוי שבו. כי אם החלטנו שכח הריבוי, הוא ענין רוחני וחשוב - אם כן, אם הריבוי יותר גדול - הוא יותר חשוב.".
שאלה: זה נשמע הפוך מההיגיון, כי ככל שאני דואג ליותר אנשים בעולם, וברור שהם רחוקים מהדרך, זה אומר שאם אדאג להם יותר, אז אני אתרחק מהדרך.
הוא נותן לך כלל, עיקרון, שאם אתה יכול לצאת מעצמך לכמה שיותר רצונות חיצוניים, אז אתה יותר גדול.
תלמיד: מה זה לצאת?
להתכלל, לעבוד עבורם, ואז אתה יותר גדול.
תלמיד: למה לעבוד עבור רצונות שרחוקים מהרוחניות?
הוא לא מסביר את כל הדברים האלה, הוא נותן רק עיקרון - אם אתה יכול לצאת ולדאוג למספר גדול יותר, אז אתה חשוב יותר מאשר אם תצא למספר קטן יותר. אל תתפסו בכל מיני צורות אחרות. הוא כותב שמכאן יוצא לך כלל, והוא נותן לך דבר אחד.
שאלה: הוא כותב "כן לא יתחלק הדומם לריבוי פרטים." למה הכוונה דומם?
הדומם הוא הדרגה התחתונה של הרצון לקבל.
תלמיד: האם אותם אנשים שלא עוסקים בחכמת הקבלה לא יכולים להגיע להתכללות, הם דוממים?
דומם לא יכול להגיע להתכללות כי אין לו תכונה, אין לו תנועה חיצונית, הוא לא סופג ולא נותן, אלא נשאר כדומם.
תלמיד: כלומר אלה שלא עוסקים בחכמת הקבלה הם בעצם דוממים.
הם דוממים, אבל יש גם דומם דקדושה שהוא למעלה מהם.
תלמיד: מה זה דומם דקדושה?
זה לא חשוב, זה עוד לא שייך אליך.
שאלה: במשפט הראשון הוא כותב "התחקות אחר מלאכת ה'", מה זה?
השפעה. הוא כותב "מלאכת ה' נקראת "השגחה", או טבע הבריאה.", אבל כלפינו, אם אנחנו רוצים להידמות לבורא, אז זה כוח ההשפעה שאנחנו יכולים לרכוש ממנו.
לידה ברוחניות
"לפיכך, כמו שיש לידה לפרט, מצד בנין הגופים - כן יש לידה לכלל, והיא, על-ידי חידוש כח רוחני, דהיינו, התפתחות השכליים היא לידה לכלל, כי ברוחני שינוי הצורה יחלק העולמות זה מזה, ולידה זו פירושה, לבוא בעולם התיקון".
הלידה שלנו היא במידה שאנחנו יכולים לבוא לתיקונים, להשפעה. אז אנחנו עוברים ממקום שנקרא "מתים", לא קיימים ברוחניות, לא שלא קיימים, אין בכלל דבר לא קיים, אלא לא קיימים ברוחניות, להיות קיימים ברוחניות שזו לידה לרוחניות. ומהי הלידה ברוחניות? להגיע למצבים של תיקון, של השפעה. אז "לבוא בעולם התיקון" זה להיוולד ברוחניות.
שאלה: כתוב כאן - "התפתחות השכליים היא לידה לכלל". מהי "לידה לכלל"?
"לפיכך, כמו שיש לידה להפרט, מצד בנין גופים - כן יש לידה לכלל, והיא, על-ידי חידוש כח הרוחני, דהיינו, התפתחות השכליים היא לידה לכלל, כי ברוחני שינוי צורה יחלק העולמות זה מזה, ולידה זו פירושו, לבוא בעולם התיקון." זאת אומרת, זה שהרצון לקבל שבאדם עובר מעל מנת לקבל שלו הגשמי, הקטן לעל מנת להשפיע במידה הכי קטנה ואז מתפתח לקראת על מנת להשפיע. פעם הוא יהיה על מנת לקבל יותר גדול, פעם על מנת להשפיע יותר גדול, אבל כלפי ההתקדמות הרוחנית שלו להכלל, אז הוא כבר מתחיל לחיות, להתפתח בעולם הרוחני.
תלמיד: באמת מעניין. כי הוא מכניס כאן את המושג של הכלל, איך המושג של הכלל קשור להשפעה ומה זה כלל?
כלל נקרא הנשמה הכללית שכל אחד מאתנו הוא חלק ממנה ואנחנו חוזרים בחזרה לאותו המבנה שנקרא נשמה אחת, אדם הראשון, אדם. החזרה שלנו נקראת לבוא לעולם התיקון, לבוא לכלל.
תלמיד: וגם כתוב שהתפתחות המושכלות היא לידה.
במידה שאנחנו מצטרפים לאותו הכלל, במידה הזאת אנחנו נולדים, גדלים, מתפתחים באותו העולם העליון, באותו הכלל.
שאלה: לגבי לידה, אם אני הפרט, מחדש את הכוח הרוחני, למה זה משפיע להתפתחות השכליים לכלל?
אתה קשור לכולם. זה שאנחנו תוצאות מהשבירה זה נקרא שהשבירה שורה בינינו, היא שורה בנו ומפריעה לנו להתחבר. אבל לא שאנחנו לא מחוברים אלא אנחנו נמצאים בהסתרה, "היינו כחולמים", לכן כשאנחנו חוזרים מהמחלה, מהחלום, מחוסר הבנה, הכרה - להבנה, להכרה, לחיבור, לפתיחת עיניים - זה נקרא שאנחנו חוזרים לעולם הנאור, לכלל.
תלמיד: איך אפשר להתייחס למושג כלל אם הכלל הוא בתוך הפרט, בתוכי?
זה לא חשוב. אנחנו משיגים את זה כחזרה שלנו לכלל. לא שהכלל נמצא בתוכי. אתה יכול להגיד כך - בהבנה, בהכרה שלך, בגילוי שלך אתה תופס אותו בפנים, אבל בעצם אתה מגלה את עצמך שאתה נמצא בכלל. הכלל למעלה ממך ואתה נכלל בכלל.
תלמיד: זאת אומרת, יש כלל שהוא למעלה ממני.
כן. ודאי, למעלה ממך. למעלה מהפרט שלך.
שאלה: לדאוג לכלל, אנחנו לא מצליחים אפילו לדאוג לעצמנו בקטן. האם לדאוג לכלל זה לא לאבד אנרגיה?
ההפך. ככל שאתה דואג לכלל, לפחות לעשירייה, כך אתה לא מאבד אנרגיה, אתה מקבל מזה אנרגיה רוחנית.
תלמיד: אבל בגשמיות אנחנו רואים שאנשים כל כך בלי כוח.
בגשמיות החוק אחר. ברוחניות ככל שאתה נותן אתה יותר מרגיש כוחות ומתקדם. בגשמיות ככל שאתה יותר נותן - אתה מאבד כוחות. כי ברוחניות הכול תלוי בכוונה ובגשמיות הכול תלוי במעשה.
שאלה: כשאנחנו נותנים - מה קורה שאנחנו עובדים בקבוצה, מגיע הכוח של השבירה - כאילו הריחוק מהקבוצה מתפוצץ בתוכי ונהיה קשה לעמוד מול העבודה הזאת, לעלות מעל זה, איך אנחנו נתגבר בעבודה בעשירייה?
לסגור את העיניים ולהשתדל לעשות מה שכתוב. כך אני ממליץ. לא חשוב כמה קשה ולא מובן ואין טעם. בדרך כלל אין לזה שום משיכה ולא טעם ואתה לא מבין ולא מרגיש, להמשיך בצורה כמו שק חול. בלי רגש, בלי טעם, בלי כוח, פשוט להתבטל ולהמשיך.
אתם יודעים בזמן השיעור כמה אני מרגיש כאלו דברים ולא יכול לבטל את עצמי ואני ממשיך וטוב מאוד ותודה לכם שאתם מחייבים אותי כל פעם ברצונות שלכם, בשאלות, במיוחד אלו שמרגיזות אותי מאוד ובאות ממש דופקות לי במוח ובלב. אבל אתה מבטל את עצמך ואתה דווקא ממשיך, פשוט זורם. זורם כמו רבי עקיבא בים הסוער. זורם. וכל פעם אתה יוצא.
רק בצורה כזאת שאתה מבטל את עצמך כי כל ההפרעות באות לא מהחבר הזה, או מחבר אחר ועוד אנשים כאלו שמנדנדים לי כל הזמן, אלא הן באות מהבורא. אני רואה מאחריהם בורא שמעורר אותי ומוריד אותי ומשפיל אותי ואני מסכים והולך, הולך אחריו בעיניים עצומות.
שאלה: כתוב בטקסט על שינוי הצורה ברוחניות. האם שינוי הצורה קורית כל פעם שאנחנו עושים צמצום?
שינוי צורה קורית כל פעם רק ברמות שאנחנו לא מרגישים אותן, אבל אנחנו נמצאים. אנחנו כל הזמן נמצאים בשינויים, שינויים, שינויים, רק עוד מעט נגיע לכאלו מידות שנתחיל להרגיש אותם, שהם יהיו למעלה מהרגישות שלנו ואז נתחיל להרגיש. סף הרגישות יהיה למטה והרגשות שלנו יהיו יותר למעלה. נעבור את השטח המת שעליו אנחנו עדיין לא יכולים לתת תגובה.
שאלה: האם הכלל מעיד על שלמות ולכן זאת רוחניות? והאם יש כמה מדרגות לכלל?
כן, ככול שאדם נכלל יותר ויותר מהכלל הוא נעשה יותר ויותר קרוב לרוחניות, כי הרוחניות נקראת "בתוך עמי אנוכי יושבת"1. ככול שאנחנו מתקרבים ברגשות, בתפיסה שלנו לכלל אנחנו יותר קרובים לבורא.
שאלה: לאגואיסט יש גם מושג של עם, עם מורכב מפרטים, יש שם אויבים, יש שם כל מיני דברים, מה הוא מבין בכלל?
הוא לא מבין. עכשיו יש הכנה לבחירות, אתה רואה המון אנשים שאומרים שהם מדברים מהלב, ואומרים עד כמה הם משרתים את העם ועוד ועוד, אז מה?
תלמיד: אני מנסה להבין האם הכלל הוא טבע רוחני?
זה הבורא, הבורא כולל הכול בתוכו, ככול שאדם משתדל לצאת מעצמו לדומם, צומח, חי, מדבר, בזה הוא נעשה יותר קרוב לבורא. אבל איך עושים את זה? על ידי הרחבת הרצון לקבל שבו לרצון להשפיע.
שאלה: איך מה שקראנו כאן מסתדר עם המשפט "כלל ופרט שווים"? יש לכאורה סתירה.
נכון, אדם שנמצא ברוחניות בשבילו כלל ופרט שווים. הוא מקבל את הכלל כמו הפרט, מתייחס לכולם בצורה פתוחה.
שאלה: באיזו צורה קורה החידוש הרוחני?
חידוש רוחני קורה בחידוש הרצון, האם הרצון כבר מוכן לזהות את התופעה הרוחנית. אם הוא מגיע למצב שהוא כבר מעלה את עצמו לרמה הרוחנית, שיכול לזהות את התופעה הרוחנית, אז נקרא שאותו הרצון נולד בעולם הרוחני. ואז לפי זה הוא נכלל במצב הרוחני וכך מתפתח, זה נקרא "לידה רוחנית", אנחנו נגיע לזה בהמשך המאמר.
שאלה: האם יש כאן רמאות כלפי האגו, הבורא יוצר בעיות מלמעלה ואז אנחנו נאלצים לפנות אליו, משתמשים אפילו בעשירייה, וכל ההתעוררות הזאת היא רק בשביל שנבקש את חיבור העשירייה וחיבור כל העולם?
וודאי שכל מה שיש בנו מתעורר בכל רגע ורגע כדי שאנחנו נדרוש התקרבות לבורא.
שאלה: האם אפשר להגדיר לידה כחידוש צורה מהפרט לכלל?
אפשר.
שאלה: הכוחות של הכלל הם יותר גדולים כשאני מכיר בכלל כחלק ממני, איך אני יכול לקבל כוחות מזה בלי להיכשל, בלי ליפול?
להתכלל בכלל שהולך קדימה ברוחניות שזאת העשירייה שלך. ואם אתה נכלל בהם בטוח שאתה לא נכשל, זה בטוח. קודם כל תיפול לידיים שלהם, אל תחכה שיהיו לך בעיות, מחלות חס ושלום, כל מיני דברים בחיים, תיפול לידיים של הכלל, תתכלל איתם, תתחבר ותתקדם יחד איתם.
זה מה שאנחנו צריכים לעשות קודם כל. אחר כך אם אתה יכול להיות למעלה מהם כדי לסחוב אותם אחריך, רק בשביל זה, כדי לעזור להם להתקדם, אז אתה רשאי לצאת מהם קדימה ולהיות יותר גדול מהם כי אתה רוצה לעזור להם, רק בצורה כזאת. ובזה אנחנו עושים תחרות בינינו, לא שכל אחד יהיה יותר גדול מהחברים, אלא כמה כל אחד רוצה להיות יותר גדול מהחברים כדי לעזור להם. כלומר, הוא נעשה קנוי, שפוט, הוא משרת אותם, בזה הוא גדול מהם, כך אנחנו בודקים ושוקלים את החברים.
יציאת מצרים נקראת לידה
"ואם אנו מדברים בסוד הריבוי במהות הרוחני, הריהו בדומה לעניין הגשמי שנולד מבטן אמו, שהוא עולם חשוך ומקולקל בכל מיני לכלוך ואי נעימות, אל עולם הנאור בכל השלימות - עולם התיקון.
ובזה מובן עניין ההכנה, בגדר המובן בממלכת הכהנים, שהגיעו לכך על-ידי נבואת משה רבנו, ומשום זה זכו לחירות ממלאך המות, ולקבלת התורה. ואז היו צריכים ללידה חדשה, לאויר העולם הנאור, המכונה בכתוב: "ארץ חמדה טובה ורחבה"".
שאלה: כלומר קודם מגיע האור, איזו התעוררות מלמעלה, ואחר כך הם מתחילים להתעורר עוד יותר?
חשבת שמשהו מתחיל מלמטה? איפה יש פעולה שמתחילה מלמטה? אף פעולה לא מתחילה מלמטה אלא הכול מלמעלה. מלמעלה יש אור שמעורר את הכלים, אור שמתקן את הכלים, אור שמעורר את התפילה, אור שמעורר את התיקונים, הכול על ידי המאור המחזיר למוטב שמופיע מלמעלה. יש רק מקור אחד, האור העליון, הבורא.
ואנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו יכולים להשפיע אליו, להגיב נכון על ההשפעה שלו מלמעלה. אבל ודאי שבכל הפעולות כמו שכתוב, "אני ראשון ואני אחרון", כך הבורא אומר. ואנחנו רק באמצע, מתחילים לגלות מי משפיע, מה משפיע, בשביל מה להשפיע, ואיך אנחנו יכולים להגיב לזה.
שאלה: איך הלידה הרוחנית שלנו משפיעה על האנושות?
אנחנו נמצאים כמו שאנחנו לומדים באותו המכלול של הכלים השבורים, נשמות, רצונות שבורים. ולכן מה שאנחנו עושים ודאי שזה גם משפיע על כל יתר חלקי הרצון לקבל, כי כולנו תוצאות משבירת האדם הראשון. ולכן ככול שאנחנו מתעוררים, מתחברים, ודאי שזה משפיע על כל יתר החלקים השבורים ומעורר בהם כל מיני תנועות, הרגשות חדשות.
לכן הם מרגישים מה קורה עם חלקי הבריאה האלה והאלה, במיוחד עם ישראל שבו מרגישים כל מיני שינויים, שתמיד הוא עושה צרות, בעיות כביכול. אבל כולנו נמצאים בקשר אחד והכול תלוי בעצם עד כמה אנחנו מעלים את עצמנו, ובזה אנחנו סוחבים אחרינו גם את כל יתר הנשמות שלא יכולות לעורר את עצמן לחיבור ולבורא.
תלמיד: כל חלק שנולד ברוחניות יוצר איזו תגובת שרשרת שמעירה את כל השאר?
ודאי. כי כולנו גוף אחד שנקרא "שישים ריבוא נשמות", מיליארדי אנשים, כולנו נמצאים יחד. ואז באותו המכלול יש כאלה שפועלים יותר, פועלים פחות, מאירים דרכם לאחרים וכן הלאה. החלק המרכזי הוא מי שמקושר לבורא, יותר קרוב לאור העליון, והוא נקרא ישר אל, ישראל.
תלמיד: אם נניח עשירייה עכשיו מגיעה ללידה רוחנית וזה משפיע על כל האנושות, אז למה צריך גם לצאת בהפצה לכל האנושות ולעשות כל מיני פעולות כלפיהם?
העבודה שלנו היא להתחבר בינינו, וגם להיות מחוברים בינינו ואת החיבור הזה להראות כדוגמה לכל האנושות. זאת העבודה שלנו, גם להתחבר בינינו וגם לגרום לחיבור האנושות, זה נקרא להיות "אור לגויים". כלומר, להראות להם שהחיבור הוא המטרה לכולנו ובזה לגרום לחיבור של כל האנושות, כל הכלי השבור דאדם הראשון, לבורא.
תלמיד: למה אם כך צריך לעבוד גם בתוך הכלי העולמי וגם כלפי האנושות, למה לא לעבוד רק בעשירייה אם גם כך אנחנו יוצרים תגובת שרשרת כשאנחנו עובדים בתוכה?
לא. זה לא מספיק. אנחנו צריכים לכלול בתוכנו את כל הכלי העולמי, את כל הכלי. את כל הנשמות. אנחנו אחראים על כולם. כמו שכתוב "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים".
תלמיד: איך אנחנו עושים את זה?
על ידי הפצה, על ידי דוגמה, על ידי כך שנגיע לחיבור בינינו ומהחיבור בינינו נתחבר לבורא, ואז דרכנו מהבורא ייצא האור ותהיה התעוררות לכולם. אנחנו מקווים שזה יקרה במהירות ובקרוב.
תלמיד: אנחנו צריכים לכלול אותם בתוכנו כדי שזה יקרה?
כן. ודאי.
תלמיד: זאת אומרת להם מצידם אין שום עבודה, רק אנחנו צריכים לעשות עבודה כלפיהם?
אנשים שהבורא לא מעורר אותם, לא חשוב לאיזה מין וסוג הם שייכים, כמו שבעל הסולם כותב, אדום, שחור, לבן, צהוב, לא אשמים שאין בהם התעוררות. יש התעוררות בחלק מהאנושות, אז דרך החלק הזה הבורא משפיע על כל היתר, יתר האנושות תלויה כבר בקבוצה שהתעוררה קודם, הוא מעורר אותה והיא צריכה להתקשר אליו בקשר עבור כולם, ואז דרכה הוא מתחיל לטפל בכל יתר האנושות.
תלמיד: אז כמו שבעל הסולם כותב, ההפצה שלנו היא בעצם רק לאסוף עוד חלקים מהנשמה שלנו ולהעלות אותם לתיקון נכון.
כן. לכן ככול שנתקדם ברוחניות, נרגיש לחץ יותר גדול מכל האנושות, ילחצו עלינו, ישנאו אותנו, ידרשו מאיתנו יותר ויותר. ואז אל תתפלאו שככול שנתקדם נרגיש דווקא מכל העולם דרישה, פניה וטענות אלינו, כי אנחנו צריכים יותר ויותר לדאוג להם. כך יהיה.
תלמיד: זה יבוא במעגלים ויתרחב?
כן. זה יתגלה בכל מיני סוגי אנשים ואומות. יתגלו גם השבטים שאיבדנו לפני כשלושת אלפים שנה.
תלמיד: גם המלחמה שקורית עכשיו היא סוג של לחץ המופעל עלינו?
אין שום מקרה בגשמיות שלא נובע מההכרחיות לתיקון ולחיבור. לכן עוד נצטרך ללמוד מה קורה בין רוסיה לאוקראינה דווקא ובין כל הארצות בכלל המקורבות לכל הסכסוך הזה והיותר רחוקות. זה מאוד מעניין, יתגלו כל השורשים הרוחניים של כל אומה, זה יתגלה בזמנו, עכשיו בינתיים אסור לגלות את זה.
תלמיד: אז איך לעורר את האנושות לתיקון לא דרך מלחמות אלא דרך הטוב?
על ידי הפצת שיטת התיקון, ההכרחיות לתיקון, לחיבור בכל העולם. בעל הסולם כל כך רצה להמשיך אבל עצרו אותו. לכן אנחנו כבר הקבוצה הראשונה הבינלאומית המקבלת את כולם, כוללת את כולם ומפיצה לכולם, ואנחנו כך מתחילים את דרך התיקון הכללי. נקווה שנצליח ובגדול בכל המציאות הכללית.
שאלה: האם הפצה לכלל קודם שבנינו קשר בתוך העשירייה היא גישה נכונה?
אני חושב שכן. כי בכל זאת בכך אנחנו עושים רק עבודה ראשונית, אנחנו מפיצים את הידיעות האלה בין כול בני האדם, שידעו, שיראו על מה חכמת הקבלה מדברת. אלה עדיין לא פעולות ממש רוחניות שמתחילות לפעול כאילו ואנחנו ביניהן. לא. זו הפצת ידיעה ולא הפצת עבודה רוחנית. זו לא התקרבות האדם לבורא. כמו שהם לומדים היסטוריה, גיאוגרפיה, כל מיני חכמות, כך הם לומדים קצת גם את חכמת הקבלה, על מה היא מדברת, מה היא בכלל רוצה מבני האדם.
שאלה: כדי לגעת בכל שכבות האוכלוסייה בעולם הזה, האם טוב עבור המפיצים שיהיה להם גם תואר אקדמי שייתן להם ידע שיאפשר להם להפיץ את חכמת הקבלה?
אני לא יודע, אני עשיתי דוקטורט הרבה שנים אחרי שעסקתי בקבלה. אני אמנם בוגר אוניברסיטה בקיברנטיקה רפואית, אבל הלכתי ועשיתי דוקטורט בפילוסופיה וקבלה כדי להיות רשום באיזה מקום, שבכל זאת אשתייך לאלה שהם דוקטורים במדע, אז אספתי לעצמי PhD. אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים את זה. באף מקום בעולם לא לומדים את מה שאנחנו לומדים.
אתם יכולים ללמוד את חכמת הקבלה באוניברסיטה, הבת שלי סיימה ללמוד באוניברסיטה פילוסופיה וקבלה, שום דבר ממה שאנחנו לומדים היא לא למדה. היא למדה הרבה היסטוריה וכל מיני דברים, אבל לא יותר מזה. היא לומדת אצלנו כבר שנים, אנחנו רואים שזה לא מוסיף כלום. בעצם כדי לצאת לקהל הכללי טוב שיהיו לנו תארים, כל מיני מדליות שמקובלות על הקהל החיצון. אבל אני חושב שאנחנו מתקרבים לכאלו זמנים שזה לא יובא בחשבון, העיקר האם אדם מדבר קרוב לעניין.
שאלה: קודם אמרת שככול שאדם דואג יותר לכלל הוא בזה לא מאבד אנרגיה, להיפך, הוא מקבל מזה אנרגיה רוחנית. ואז המשכת ואמרת שיש הבדל בין נתינה בגשמיות לבין נתינה ברוחניות, ברוחניות בגלל שהנתינה היא בכוונה, היא כאילו לא צורכת אנרגיה. מה זה נתינה בכוונה?
ברוחניות, כמו שמסביר לנו בעל הסולם בדוגמת בעל הבית והאורח, ככול שאני נותן, רוצה לתת, לבעל הבית, אני מתמלא ממה שהוא רוצה לתת לי, כי כל מקור האנרגיה הוא בו. אני מקבל ממנו במידה שאני יכול, רוצה, לתת לו, ובכך יוצא שאני פותח את הצינור לקבלת השפע ממנו, ואז דווקא אני מתמלא. מי שנותן ברוחניות, מקבל, ולא נותן. זאת אומרת הוא רוצה לתת, אבל חוץ מהכוונה, בפועל הוא מקבל, כי בכך הוא פותח את הצינור אליו.
תלמיד: ממה מתחילה הפעולה הזאת?
הפעולה מתחילה מזה שאתה רוצה להשפיע לבעל הבית, ואז במידה הזאת אתה מוכן לעשות הכול, לקבל ולהשפיע, לעשות צמצום על כל מה שיש לך, ולהביא בחשבון רק את בעל הבית, להתכלל בו ולראות איך אתה ממלא אותו. אנחנו רואים את זה אפילו בעולם שלנו הגשמי, כך זה באישה מניקה, אמא המניקה את התינוק, ככול שהיא רוצה שהוא יקבל ממנה, היא מתמלאת ברגש שהיא מקבלת ולא נותנת. כך גם אנחנו צריכים להיות בינינו, ומהקשר בינינו לבורא.
שאלה: דיברת על הצינור דרכו מגיע מילוי כמו מהאמא, בתוך אותו הצינור, אותו הערוץ, האם מתמלאים כל החסרונות שאנחנו לוקחים מהחברים?
ודאי. ככול שאנחנו מקבלים מכל אומות העולם, מכל החברים, הקבוצות והעשיריות האחרות שלנו חיסרון, וככול שנוכל להגיש אותו לבורא, כך יש לנו כלי יותר גדול, רחב, מורכב שאותו הבורא ממלא מאור האינסוף שלו. הוא ממלא אותו לפי החיסרון ולפי האופן של החיסרון בכל אותם הכלים שאנחנו מגישים לו, ואז לפי זה אנחנו קובעים את הדרגה הרוחנית החדשה שלנו.
תלמיד: כלומר אפשר להגיד שהתועלת העיקרית של אותו ערוץ של העשירייה, הוא למלא את כל החסרונות שאנחנו אוספים בשבילו?
כן. אבל צריכים להבין שאם אדם לא מתקשר לחברים הוא הופך לכלי סתום ואז האור לא יכול לחדור בו, הוא צריך לפתוח את עצמו כדי שהאור יעבור דרכו לאחרים, כך העשירייה צריכה מאיזו דרגה, להתחיל לפתוח את עצמה כלפי כל האנושות בהדרגה, מהקרוב אל הרחוק יותר, כדי לקבל את האור. זאת אומרת הכלי לא יכול לקבל אם אין לו למי להעביר. אין כזה דבר, אנחנו רואים את זה במקצת אפילו בחיים שלנו.
תלמיד: ומה זה אומר לפתוח את עצמי לחברים כדי שהאור יבוא?
שאתה רוצה לעזור להם בכל דבר, שקודם כל חשוב לך החיסרון שלהם, ואחר כך החיסרון שלך.
תלמיד: האם אני משתדל שהחיסרון שלהם יהיה יותר חשוב לי מהחיסרון שלי?
אז ודאי שכך. כך רב"ש כותב.
תלמיד: אבל זה עדיין לא לפתוח?
יכול להיות שזה עוד לא פתוח, אבל רב"ש כותב על זה במאמרים שלו, יש הרבה מאמרים שמדברים על כך.
תלמיד: את תכונת ההשפעה אנחנו מקבלים מתוך החיבור בינינו, אבל היישום של זה כדי שהאור יעבור באיזה פאן אינדיבידואלי, ובגלל שזה מפוזר לכל מיני מקומות.
שום דבר לא נכון ממה שאמרת. כלום. ואתה תראה עד כמה שזה צריך להתגלות בצורה אחרת. לא נכון אמרת. תחשוב על זה, תשאל מחר.
שאלה: אם אנחנו דואגים לעשירייה אנחנו נכנסים לכל הדקויות של הדאגה לעשירייה, לעומת זאת אם אנחנו דואגים לכל העולם אנחנו לא יכולים לדאוג לכל הפרטים כי אנחנו לא מרגישים את כל הפרטים אלא דואגים בכללות. למה דאגה לכלל יותר גדולה מהדאגה לעשירייה?
היא עדיין לא דאגה גדולה ואנחנו עוד נעבוד על זה אבל קודם כל צריכה להיות דאגה לעשירייה עכשיו כדי שאנחנו נבנה את הכלי הזה, את הצינור הזה ואחריו כבר נגיע לכלים יותר חיצוניים.
שאלה: מהי הלידה של העשירייה ומה תהיה הלידה שלנו כבני ברוך?
לידה זה שבינתיים אנחנו מרגישים שחושך בינינו, אנחנו לא מרגישים את הבורא ככוח השפעה בינינו, אנחנו לא יכולים לדאוג לכל אחד לכולם בעשירייה ואין לנו כלי אחד. זאת אומרת עדיין החלקים של הוולד העתידי לא מחוברים ביניהם ולכן אין בהם סירקולציה של הכוונה ואין אור החיים. כשנתחבר יותר חזק בינינו אז יהיה לנו גם את אור החיים ונוכל לגלות אותו ונרגיש שאנחנו כבר עובר.
שאלה: האם עלינו להתפלל על הכלל כמו שאנחנו מתפללות עבור החברות בעשירייה?
זה יבוא אחר כך אבל בינתיים לא. אתן לא צריכות לדאוג לכלל יותר משאתן דואגות לעשירייה, קודם כל דאגה לקרובים, זאת אומרת לעשירייה, לחברות כדי לחברן יחד. אחר כך מתוך זה שתרגישו שאתן יחד, מתוך כך ולא כל אחת שדואגת לעולם אלא אתן כולכן מתוך החיבור ביניכן תדאגו לעולם. זה צריך לעבור בעיגולים חוזרים מהבורא כלפיכן ומכן כלפי העולם.
שאלה: אם בנוסף לעשירייה שלי אני צריכה לעסוק בהפצה וזו יציאה לעולם החומרי, קשר עם אנשים וזה לוקח זמן מסוים, אז איך לחלק אותו?
צריכים להשתדל שהדאגה תהיה קודם כל לעשירייה ורק חלק מהזמן, אם אתן מגיעות לחיבור בעשירייה אז לדאוג לחיבור העולם. ובינתיים היחס כלפי העולם הוא צריך להיות בהפצה בלבד.
שאלה: היינו אומרים שצריך להיאחז בעשירייה כמו ברחם, מדוע בעל הסולם מכנה את רחם האם שהוא עולם חשוך ומקולקל בכל מיני לכלוך ואי נעימות?
כי בינתיים ככה עובר מתפתח, הוא לא רואה ולא מרגיש, אף על פי שכתוב על העובר הרוחני שהוא רואה מסוף העולם עד סופו, אבל בעיבור הגשמי אנחנו נמצאים שם כבשר שמתפתח עד שיתפתחו בו רגש ושכל ומוכן לאילו פעולות, מוכן בזה שמתחיל לנהל את עצמו במשהו ואז הוא מוכן ללידה, לפחות לנשום אוויר, לבלוע וכולי.
נולד מת
"והנה הולד הזה נולד מת, כי אחר ההריון, שהוא כור הברזל ושעבוד מצרים, באה הלידה, ולא היו מוכשרים עוד לנשום רוח חיים מהעולם הנאור, שהיו מובטחים לבא לשם - עד שהתחילה הספירה ומלחמת עמלק ונסיונות המים וכו' - והגיעו למדבר סיני. וסיני הוראתה שנאה (כמ"ש חז"ל) כי מבטאם שוה. דהיינו, ההתיסרות הנהוג בכל מחלה."
בעל הסולם כותב את זה בצורה כל כך קצרה, רצה בטח אחר כך לפתוח את זה יותר אבל לא עשה. מה זה נקרא שאחרי ההיריון הוא מגיע ללידה והלידה כל כך קשה ואחרי הלידה גם הקימה כל כך לא פשוטה, זה נקרא ש"נולד מת" וצריכים להחיות אותו, כי הוא צריך לעבור הרבה מצבים שבמצבים האלה הרצון לקבל שלו צריך עוד לגדול ולהגיע למצבים מאוד קשים ואז כשעובר בכל המצבים האלה לאט לאט הוא קם לתחייה.
לכן אנחנו צריכים להבין שהמצבים האלו הכרחיים. אנחנו גדלים מתוך מצב של מוות אפילו יותר גרוע, זה לא סתם ניתוק, זה הפוך מהבורא מהחיבור מכל הדברים הרוחניים, וכך אנחנו צריכים לעבור את המצבים האלה וזה נקרא ש"נולד מת", ורק אחר כך אנחנו יוצאים מהמצב הזה של המתים ומתחילים לחיות.
לכן אמנם יציאת מצרים נקראת "לידה" אבל יחד עם זאת, הלידה היא לא מוצלחת ואנחנו נכנסים להרבה מאוד ברורים כתוצאה מהשבירות שעברנו, מחטא אדם הראשון שמזה שהוא גרם אותו, אנחנו עכשיו צריכים לגלות, כי הוא גרם את זה בכוח ואנחנו צריכים לגלות את זה בפועל. וזה מה שקורה לנו אחרי שאנחנו נולדים מיציאת מצרים ולכן הוא כותב "והנה הולד הזה נולד מת, כי אחר ההריון, שהוא כור הברזל ושעבוד מצרים, באה הלידה, ולא היו מוכשרים עוד לנשום רוח חיים מהעולם הנאור, שהיו מובטחים לבא לשם - עד שהתחילה הספירה ומלחמת עמלק ונסיונות המים וכו'" עד היום הזה "והגיעו למדבר סיני. וסיני הוראתה שנאה (כמ"ש חז"ל) כי מבטאם שוה. דהיינו, ההתיסרות הנהוג בכל מחלה." שאותם המצבים אנחנו חייבים לעבור ולפי מה שמספרים לנו מקובלים אנחנו כבר נמצאים בתהליך ההבראה, ההחייאה ומוכנים להגיע למצב כמו שאומר לנו הלאה "הלידה לאבא ואמא". את זה כבר נלמד בעזרת ה' בשיעור הבא.
(סוף השיעור)
-
"בתוך עמי אנוכי יושבת" (מלכים ב', פרק ד', י"ג)↩